דם

דַם הוא נוזל המכיל פלזמה (55%) (החלק הנוזלי השקוף) ותאים (45%) גופיפים שונים, תאי דם, הורמונים ועוד. במקומות רבים יש התייחסות לדם כאל רקמה, כגון: "רקמת הדם" היות שהדם, כמו כל רקמה, בנוי מתאים בעלי תפקוד זהה. ההבדל העיקרי בין רקמת הדם לרקמות אחרות היא העובדה שתאים אלו אינם מחוברים האחד לשני אלא רק סמוכים לתאים אחרים מאותו סוג במהלך שיוטם בכלי הדם. הדם הוא אחד החומרים החשובים ביותר בגוף.

התחום ברפואה העוסק במערכת תאי הדם, באיברים ורקמות המייצרים אותם וכן במנגנון קרישת הדם נקרא המטולוגיה.

דם
Venous and arterial blood
שיוך נוזלי הגוף, רקמת חיבור, נוזל, מוצרים מהחי, organism substance
מזהים

תפקידי הדם

הדם הוא אמצעי הולכה. הוא מעביר חמצן מהריאות או הזימים ואת תוצרי מערכת העיכול אל התאים ומסלק מהתאים עודפי הפחמן הדו-חמצני וכל סוג פסולת אחרת. כמו כן הדם מוביל חומרי מזון לכל תאי הגוף. חמצן אינו מסיס היטב במים ולכן דרושים תאי הדם האדומים שמכילים המוגלובין הנקשרים למולקולות החמצן, ומעבירים אותן לתאי הגוף. הפחמן הדו-חמצני מועבר מהתאים (בהם ריכוז הפחמן הדו-חמצני גבוה) אל הדם (בו ריכוז הפחמן הדו-חמצני נמוך) באמצעות דיפוזיה. כאשר הדם המועשר בפחמן דו-חמצני מגיע לריאות, ריכוז הפחמן הדו-חמצני בו גבוה משל ריכוז הפחמן הדו-חמצני בנדיות האוויר שבריאות ולכן הוא עובר בדיפוזיה אל הריאות. חומרי הפסולת התאית מועברים גם הם באמצעות דיפוזיה אל הדם. הדם מוביל חומרים נוספים כגון הורמונים ותאי דם לבנים.

דם האדם

My-blood
נטילת דם ורידי בעזרת פרפרית (מחט פגים)

דם הוא נוזל הזורם בכלי דם (כגון עורקים, ורידים ונימים). זרימתו, המכונה מחזור הדם, מווסתת על ידי הלב. חלק ניכר מצרכי הגוף מתקבל באמצעות הדם אשר מספק לתאי הגוף חמצן וחומרי מזון ומסלק מהם פחמן דו-חמצני וחומרי פסולת נוספים לכיוון הריאות, הכליות ועוד, אשר מפרישים אותם אל מחוץ לגוף.

צבע דם האדם הוא אדום, כאשר הצבע משתנה במידה זניחה בין העורקים לוורידים, בשל הריכוז המשתנה של החמצן. בעורקים המובילים דם מהלב אל הגוף במחזור הדם הגדול, ובוורידים המובילים דם מהריאות אל הלב במחזור הדם הקטן, הדם עשיר יותר בחמצן ולכן צבעו יהיה אדום. בוורידים המובילים דם מהגוף אל הלב במחזור הדם הגדול, ובעורקים המובילים דם מהלב אל הריאות במחזור הדם הקטן, הדם עני יותר בחמצן ולכן צבעו יהיה אדום פחות. משתמשים בהבדלי צבע אלו כדי לגלות את כמות החמצן בדם באמצעות אוקסימטר: מתקן אופטי אשר מאיר דרך האצבע, ובודק את מידת הבליעה של האור.

הרכב

Blood
הרכב הדם (לחצו על התמונה להגדלה). בצד ימין למעלה: שיטה לשינון שכיחותם היחסית של סוגי תאי הדם הלבנים
Red White Blood cells
מימין לשמאל:
תא דם לבן, טסית דם, תא דם אדום.
צולם באמצעות מיקרוסקופ אלקטרוני סורק (SEM).
SEM blood cells
תמונת מיקרוסקופ אלקטרוני סורק של הרכב דם נורמלי של אדם. בצילום נראים תאי דם אדומים, הרבה טסיות דם וכמה תאי דם לבנים, ביניהם לימפוציטים, מונוציט ונויטרופיל

הדם מורכב מ-55% פלזמה (החלק הנוזלי) ו-45% החלק התאי. בבדיקת הדם ניתן לעמוד על ריכוזו של כל אחד מן המרכיבים. חומציותו נעה בין 7.34 ל-7.45 pH ומוּוסתת על ידי בופרים. צפיפות מסה: 1050 Kg/m³.

בכל יום מיוצרים בגוף האדם מיליארדים של תאי דם אדומים, לבנים וטסיות, והם מחליפים תאים שהזדקנו ונהרסו. תהליך זה ניקרא המטופויזיס והוא מתרחש בעיקר במח העצם. בתחילה נוצרים תאי גזע פשוטים רב-תכליתיים; מהם מתפתחים בהמשך תאי אם חד-תכליתיים שמבשילים ומייצרים את תאי הדם השונים. לאדם מבוגר יש כ-25,000 מיליארד תאי דם אדומים שמתוכם 1.1% מוחלפים בכל יום. חישוב פשוט מראה שאוכלוסיית תאי הדם האדומים כולה מתחדשת כל 100 ימים.

החלק התאי

החלק התאי - ההמטוקריט - ריכוז תאי הדם 40%–45%.

תאי דם אדומים

  • תאי דם אדומים צעירים (רטיקולוציט) נמצאים בדם בכמות של 25–75 אלף בממ"ק. עליה בכמותם מרמזת על תהליך הרס של תאי דם אדומים.
  • תאי דם אדומים - 6–8 מיליון בממ"ק. נוצרים במח העצם. מכילים המוגלובין, חלבון המכיל ברזל וקושר חמצן, רמתו התקינה היא כ-15%. הקשרים בין החמצן להמוגלובין הם רופפים במטרה לאפשר ניתוק מהיר ויעיל של החמצן מתאי הדם ומעברו לתאים. הקשר הנ"ל מעניק לדם את צבעו האדום. לתאי הדם האדומים קרום גמיש מאוד כדי לאפשר מעבר בנימים שהם כלי דם קטנים אף מתאי הדם עצמם. כל מולקולת המוגלובין קושרת ארבע מולקולות חמצן. ניתן למדוד את רווית החמצן באמצעות מכשיר הקרוי אוקסימטר (Pulse Oximeter, מד דופק וריווי חמצן משולב).

תאים אחרים

  • טסיות דם - 130–450 אלף לממ"ק. אחראיות על מסלולי קרישת הדם בשיתוף עם פקטורי קרישה - 15 הטסיות מסייעות במקרה של חתך או פציעה לקרישת הדם. במקרה של פציעה, טסיות הדם מתפרקות ומפרישות חומר שמתחיל תגובת שרשרת למען קרישת הדם. Megakaryocytes הם המקור של טסיות הדם בהתחלה יש לנו Megakaryoblast, לאחר מכן נראה שיש Pro-Megakaryocyte, ורק לאחר מכן יהיה התא מיגאקריוציט, מיגאקריוציט לא ינדד לדם בשום פנים ואופן (נודד = מצב פטולוגי), לאחר מכן ייחתך המגקריוציט לפי ה-demaraction lines שהם נקבעו מההתחלה, ורק אז נקבל טסיות דם שינדדו ממח העצם למערכת הדם ההיקפית.

מחלות

המופיליה היא מחלה בה יש חוסר בפקטורי קרישה מסוימים דבר אשר מונע היווצרות של קרישי דם וכך אדם חולה המופיליה יכול למות אפילו מהשריטה הקטנה ביותר שכן אין גורם פנימי שיעצור את הדימום. משפחה מפורסמת אשר סבלה מהמחלה היא משפחה של ניקולאי השני (צאר הרוסי האחרון), שבה יורש העצר, אלכסיי, היה חולה במחלה הזאת.

תרופות מטיפוס אספירין מקטינות את מידת הקרישה של הדם. תרופה זו משמשת כאמצעי מנע, נגד יצירת קרישי דם, אצל אנשים החולים בטרשת עורקים - אנשים אלה בעלי כלי דם צרים, וקריש דם קטן יחסית עלול להרוג אותם. קרישי דם עלולים להיווצר במהלך טיסה, להיסחף למוח או ללב ולגרום למוות. כדי למנוע אירועים כאלה מומלץ להפעיל את הרגליים במהלך טיסה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

אוטם שריר הלב

אוטם שריר הלב (באנגלית: Myocardial infarction, ובראשי תיבות: MI), הידוע בכינויו העממי "התקף לב", הוא מחלת לב איסכמית שבה הפרעה באספקת דם ללב, או לחלק ממנו, גורמת למוות של תאי שריר הלב באותו אזור. אוטם לבבי נובע במרבית המקרים מחסימה של אחד מן העורקים הכליליים, הבאה בעקבות קרע של רובד טרשתי לא יציב באותו העורק, אשר עליו מתפתח קריש דם שחוסם את העורק. כתוצאה מן החסימה מתפתחת איסכמיה של רקמת שריר הלב, ואם מצב זה לא מטופל תוך זמן קצר, עלול להיווצר נזק בלתי הפיך (אוטם) באותה רקמה לבבית. התמותה המוקדמת כתוצאה מהתקף לב, במהלך החודש הראשון לאחר האירוע, מוערכת בכ-30%, מתוכם יותר ממחצית ממקרי המוות מתרחשים טרם ההגעה לבית החולים. אף על פי שהתמותה כתוצאה מהתקף לב נמצאת בתחילת המאה ה-21 בירידה, עדיין אחד מכל 25 מטופלים שמקבלים טיפול בבית חולים מת במהלך השנה הראשונה שלאחר האירוע.

תסמינים נפוצים של אוטם שריר הלב כוללים כאב פתאומי וחד בחזה, שלרוב מושלך לזרוע השמאלית או לצוואר וללסת, קוצר נשימה, בחילה, הקאות, פעמת, הזעה וחרדה. לנשים יש לעיתים סימנים פחות טיפוסיים להתקף לב לעומת גברים, כגון קוצר נשימה, חולשה, תחושה של בעיה בעיכול ועייפות. אחוז לא מבוטל של התקפי לב הם התקפי לב "שקטים", כלומר התקפי לב ללא כאב בחזה או תסמינים אחרים.

בין המבחנים האבחנתיים שניתן לבצע כדי לזהות פגיעה בשריר הלב ניתן למנות אלקטרוקרדיוגרם, אקוקרדיוגרפיה, דימות תהודה מגנטית ומגוון של בדיקות דם ביוכימיות הכוללות בדיקת אנזימי לב, בעיקר רמות טרופונין וקראטין קינאז. אק"ג ובדיקות ביוכימיות הן הבדיקות הנפוצות ביותר באבחון המיידי. הטיפול המיידי באדם עם חשד להתקף לב כולל מתן ניטרוגליצרין, חמצן ואספירין, והעברתו המיידית לחדר מיון.

בבית החולים מטופל אוטם שריר הלב כתלות בסוגו ובחומרתו. מטרת הטיפול באוטם שנגרם כתוצאה מחסימה מלאה של עורק כלילי היא זילוח מחדש של דם אל הרקמה הפגועה במהירות האפשרית, וזאת על ידי צנתור לב או מתן תרופות הממסות את קריש הדם. במטופלים עם חסימה נרחבת של מספר כלי דם כליליים, בעיקר מטופלים הסובלים בנוסף מסוכרת, נשקל ביצוע ניתוח מעקפים על פני צנתור לבבי. באוטמים הנגרמים מחסימה חולפת הטיפול הוא בעיקר תרופתי, אך ייתכן צנתור אם המטופל עונה על קריטריונים מסוימים.

כמחלת לב איסכמית, גורמי סיכון עיקריים להיארעות אוטם שריר הלב הם מחלות לב וכלי דם, גיל מבוגר, מין זכר, עישון, הפרעה במאזן השומנים בדם – טריגליצרידים וכולסטרול, סוכרת, יתר לחץ דם, חוסר פעילות גופנית והשמנה, מחלת כליות כרונית, צריכת אלכוהול מוגברת ושימוש בסמים כגון קוקאין ואמפטמינים, כמו גם רמות דחק כרוניות גבוהות.

אצולה

אצולה היא שדרה חברתית שבה התואר עובר בירושה בהתאם לכללים וחוקים מסוימים. תוארי האצולה מתייחסים במיוחד לחברות שבהן הייתה או קיימת מלוכה. בני המעמד מכונים לעיתים גם בעלי דם כחול, כינוי שנוצר בספרד (Sangre azul) כדי להבחין בין ספרדים "טהורים" שגוֹן עורם בהיר ועל כן כלי הדם שלהם נראים במבט מבחוץ כחולים, לבין המוּרים, שגון עורם היה כהה יותר.

שורשיה של האצולה האירופית בווסאלים, לוחמיו הנאמנים של המלך, שהיו קשורים אליו בשבועת אמונים וזכו לתגמול על שירותיהם ושירותי לחימה שלהם התחייבו במענק אדמה מיוחד. מענק זה, שהיה בראשיתו זמני ומותנה, הפך עד מהרה לנחלת אדמה העוברת בירושה בין חברי משפחתו של הווסאל. כיום, לעומת זאת, תואר האצולה הוא ברוב המקרים תואר רשמי בלבד.

תואר האצולה הוא תואר היסטורי, חברתי וחוקי, ולא רק מעמד סוציו-אקונומי המבוסס על עושר. אדם עשיר לא יהפוך באופן אוטומטי לאציל, וכן לא כל בני האצולה עשירים או בעלי השפעה (משפחות אצולה רבות איבדו את עושרן, והרעיון של "אציל עני" היה קיים בעולם כמעט מהולדת האצולה). במדינות ללא עבר פיאודלי, לא נמצאת אצולה.

אדון האחוזה, שהיה הבן שזכה בנחלת האדמה, אחיו ואחיותיו שנישאו לווסאלים אחרים, והפכו ללוחמים אבירים או אנשי דת, נמנו כולם עם מעמד האצולה. תואר האצולה עצמו לא ניתן להעברה בכל המקרים לכל בני המשפחה, ולרוב רק הבן שזכה בנחלה העיקרית (החל במאה האחת עשרה, בעיקר הבכור) קיבל את תואר אבותיו, ואילו בני המשפחה האחרים זכו בתואר זוטר יותר.

ברזל

ברזל (בלטינית: Ferrum) הוא יסוד כימי מתכתי שסמלו הכימי Fe ומספרו האטומי 26.

ברזל הוא היסוד העיקרי בהרכב כדור הארץ מבחינת מסה, והרביעי בהרכב קרום כדור הארץ. יש לו שימושים רבים בתרבות האנושית עוד מתקופות פרהיסטוריות. שיטות להפקת ברזל ועיבודו התפתחו בעיקר החל מהמאה ה-19 והביאו לפיתוח התעשייה הכבדה, בה הברזל הוא היסוד המופק בכמות הרבה ביותר. בתרבות המודרנית ברזל הוא מרכיב עיקרי בבנייה ובייצור מכונות, כלים ומוצרי צריכה רבים.

הברזל הוא החומר הפרומגנטי הראשון שזוהה, ותכונה זו קרויה על שמו. תכונה זו גורמת לברזל להימשך אל קוטבי מגנט ומאפשרת יצירת מגנטים מברזל.

בבעלי חיים, הברזל הוא מינרל קורט החיוני לבניית התרכובת האורגנית הם, אשר מאפשרת נשיאת חמצן על ידי תאי דם אדומים. כמו כן הברזל משמש בשמירת החמצן בתוך רקמת תא בתוך מיוגלובין.

דם אמיתי

דם אמיתי (באנגלית: True Blood) היא סדרת טלוויזיה אמריקאית שנוצרה והופקה על ידי אלן בול. הסדרה מבוססת על סדרת הספרים "מסתרי הערפדים הדרומיים" מאת שרלין האריס, העוסקים בדו-קיום של ערפדים ובני אדם בבון טמפ, עיר בדיונית קטנה במדינת לואיזיאנה. הסדרה מתמקדת במישור הפרטי במערכת יחסים בין סוקי סטקהאוס (בגילומה של השחקנית אנה פקווין), מלצרית בעלת כוחות טלפתיים, לבין הערפד ביל קומפטון (בגילומו של השחקן סטיבן מוייר), ובמישור הציבורי ביחסים בין בני האדם לבין קבוצות על-טבעיות בכלל וערפדים בפרט.

הסדרה שודרה ברשת הכבלים HBO בארצות הברית, ושודרה לראשונה ב-7 בספטמבר 2008. היא הסתיימה לאחר שבע עונות, שהגיעו לסיומן עם שידור הפרק האחרון באוגוסט 2014. הסדרה זכתה לשבחי המבקרים, וזכתה במספר פרסים, כולל פרס גלובוס הזהב ופרס אמי. בפברואר 2012 נודע כי היוצר אלן בול הודיע לרשת HBO על עזיבתו את תפקיד ה"שואו-ראנר", אך ימשיך לשמש כמפיק בפועל בסדרה. ב-22 ביוני 2014 הסדרה שבה לעונתה השביעית והאחרונה.

דניפרו

דניפרו (אוקראינית: Дніпро -‏ IPA‏: [dɲiˈproˌ]; רוסית: Днепр או Днипро) היא העיר השלישית בגודלה באוקראינה, ובירת מחוז דניפרופטרובסק. העיר שוכנת על נהר הדנייפר, שהעניק לה את שמה. העיר, שאוכלוסייתה מונה 1,049,000 תושבים, היא אחד המרכזים התעשייתיים של אוקראינה.

היריון

היריון הוא תהליך שבו נקבה נושאת ברחמה צאצא אחד או יותר, הקרוי עובר, המתפתח עד לשלב בו הוא מסוגל לחיות מחוץ לרחם. ההיריון מתחיל מהפריית ביצית על ידי תא זרע (התעברות) היוצרת זיגוטה. היריון תקין של אישה מסתיים בלידה והיריון של יונקים מסתיים בהמלטה, אולם לעיתים היריון מסתיים בהפלה טבעית או מלאכותית.

היריון מסוג שונה מתבצע אצל חיות כיס, בהן ההיריון עצמו נמשך זמן קצר (כחודש) והתפתחות העובר ממשיכה בכיס.

כבד

כבד הוא איבר חיוני הקיים בבעלי חוליות וגם בחיות אחרות. לכבד פונקציות מרובות של חילוף חומרים הכוללות נטרול רעלים, יצירת מולקולות של חלבונים והפקה של כימיקלים הנחוצים לעיכול. הכבד חיוני להישרדות, וכיום לא ידועה דרך חלופית לפצות על חוסר בפונקציית כבד.

הכבד הוא בלוטה ומבצע אחסון גליקוגן, פירוק של תאי דם אדומים, הרכבת מולקולות של חלבוני הפלזמה, ייצור הורמונים ונטרול רעלנים. הוא נמצא מתחת לסרעפת, באזור החזה של חלל הבטן. הכבד מייצר בנוסף נוזל מרה, שהוא תרכובת אלקלינית אשר עוזרת לעיכול דרך פירוק ליפידים (שומנים). הוא גם מבצע ומסדיר מגוון של תגובות ביוכימיות בנפח גבוה, הדורשות רקמות מתמחות. לדוגמה, פירוק של מולקולות קטנות ומורכבות שרובן דרושות לקיום פונקציות חיוניות.

מונחים רפואיים הקשורים לכבד לרוב מתחילים ב"הפטו" ("hepato") או ב"הפטי" ("hepatic"), במקור מהמילה היוונית לכבד "הפר" ("hēpar").

כלי דם

כלי הדם

הם איברים במערכת הדם שמעבירים דם בגוף. ישנם שלושה סוגים של כלי דם: העורקים, אשר מוליכים את הדם היוצא מהלב לרקמות; נימים, המאפשרים חילוף מים וכימיקלים (כגון: פחמן דו-חמצני וחמצן) בין הדם לרקמות; וורידים אשר נושאים דם מן הנימים חזרה ללב.

הגלימה הפנימית (tunica intima): השכבה הדקה ביותר ומופיעה בכל סוגי כלי הדם. מורכבת מתאי אנדותל המצומדים זה לזה על ידי פוליסכרידים וחומר בין תאי. מתחת לאנדותל, כמו תמיד, ניתן למצוא רקמה חיבורית תחוחה, ומתחתיה שכבה של רצועות גמישות - למינה אלסטיקה אינטרנה - המשמשת גבול לגלימה הפנימית. נימים מורכבים מגלימה פנימית בלבד, כאשר בהם היא תופיע בצורת אנדותל בלבד.

הגלימה האמצעית (tunica media): שכבה זאת עשויה גם היא מרקמת חיבור ופוליסכרידים, כאשר בעורקים יש בה חלק משמעותי ביותר של שריר חלק, המשמש לויסות עובי כלי הדם על פי אותות המתקבלים ממערכת העצבים האוטונומית. בוורידים חלקו של השריר החלק קטן יותר, ולפעמים אינו קיים כלל. את שכבה זאת תוחמת מבחוץ הלמינה אלסטיקה אקסטרנה - שכבה דקה של סיבים אלסטיים.

הגלימה החיצונית (tunica externa, tunica adventitia):שכבה זאת עשויה כולה מרקמה חיבורית. בחתך היסטולוגי של כלי דם ניתן למצוא בתוכה גם עצבים וכלי דם קטנים שמספקים הזנה ונקראים ואזא וזורום (מלטינית - כלי הדם של כלי הדם). כלי הדם בהם שכבה זו עבה ביותר הם הוורידים הגדולים.כאשר כלי דם מתחברים אחד לשני זה נקרא אנסטמוזה. האנסטמוזה מספקת דרך אלטרנטיבית קריטית במקרה שנתיב המעבר של הדם חסום.

ישנה שכבת שרירים המקיפה את העורקים והורידים אשר מסייעת להתכווצות והתרחבות כלי הדם. זה יוצר מספיק לחץ כדי שהדם יזרום ברחבי הגוף.

התחום העוסק בכלי הדם הוא אנגיולוגיה.

כליה

כְּלָיוֹת (ביחיד כִּלְיָה) הן זוג איברים השייכים למערכת ההפרשה וממוקמים מאחורי חלל הבטן.

הכליות הן האיברים הפעילים ביותר במערכת השתן, כאשר כמות הפלזמה העוברת בכליות נאמדת ב־180 ליטרים ביום. הכליות מווסתות את משק המים, את מאזן היונים ואת חומציות הגוף. הן מסננות את הדם ומפרישות חומרי פסולת מטבוליים (במיוחד שתנן) וחומרים כימיים זרים. הכליות גם מסנתזות גלוקוז מחלבונים (תהליך המכונה "גלוקונאוגנזה") ומפרישות לתוך הגוף הורמונים שונים.

הכליות ממוקמות מאחורי הצפק בצד האחורי של חלל הבטן, משני צדי עמוד השדרה, מאחורי המעי ומתחת לסרעפת. הן מקבלות את הדם מאבי העורקים של הבטן דרך סעיפיו, העורקים הכלייתים (הימני והשמאלי) ומחזירות את הדם המטופל לווריד הנבוב התחתון דרך ורידי הכליה.

הענף העוסק במחקר ובטיפול במחלות של הכליה נקרא נפרולוגיה.

לב

הלֵּב הוא משאבת הדם המרכזית בבעלי חיים. באדם וביונקים אחרים הלב מזרים דם דל בחמצן ועשיר בפחמן דו-חמצני לריאות, ודם עשיר בחמצן ודל בפחמן דו-חמצני לגוף דרך מערכת של מדורים ושסתומים המתכווצים בסדר מתואם. כל סדרת כיווצים המשלימה מחזור אחד של עבודת הלב מכונה "פעימת לב". הלב אחראי להובלת חמצן לכל איברי הגוף וכן להובלת מרכיבים נוספים הנמצאים במחזור הדם כמו חומרים מטבוליים נוספים על חמצן, מרכיבים של מערכת החיסון והורמונים.

התפתחות הלב נמשכה מאות מיליוני שנים. איבר הדומה בתפקידו ללב מפותח (בעל ארבעה מדורים) היה קיים כבר לפני כ-800 מיליון שנים, אם לא יותר. הצורך הראשוני ללב נוצר כשמספר תאים התחברו יחד והפכו ליצור רב תאי. יצור חד תאי יכול לספק לעצמו את צרכיו (תזונה, רבייה, חילוף חומרים ונשימה) דרך קרום התא, אולם כשמדובר ביצורים רב תאיים חלק מהתאים מוקפים בתאים אחרים וחסרים את המגע הישיר עם הסביבה, לכן יש צורך במערכת הובלה שתספק לתאים את כל צורכיהם.

בתרבות הלב מוזכר כסמל לאהבה, דבר הנראה בסמל שקרוי לב ושונה לחלוטין ממראה לב אמיתי.

לחץ דם

לחץ דם הוא הלחץ שמפעיל הדם על דפנות כלי הדם. המונח לחץ דם מתייחס ללחץ דם עורקי, בזרוע, אלא אם כן מצוין אחרת. לחץ הדם העורקי הוא הלחץ בעורקים המובילים דם לאיברי גוף (לא בעורקי הריאה), למשל בעורק הזרוע. לחץ הדם נמדד ביחידות של מילימטר כספית (mmHg). לחץ דם גבוה מאוד או נמוך מאוד עלול להוביל להפרעה בתפקוד ולהרעה במצב הבריאותי.

נהוג להתייחס לשני ערכי לחץ דם בולטים: לחץ דם סיסטולי, שהוא לחץ השיא בזמן התכווצות חדרי הלב, ולחץ דם דיאסטולי, שהוא הלחץ הנמוך ביותר בזמן הרפיית החדרים. ערכים תקינים עבור אדם בוגר בריא, בזמן מנוחה במצב ישיבה, נעים סביב לחץ סיסטולי של 120 מ"מ כספית ולחץ דיאסטולי של 80 מ"מ כספית (נכתב בצורה 120/80 מ"מ כספית). הערכים הממוצעים משתנים עם הגיל: הלחץ הסיסטולי עולה בהדרגה וברציפות ככל שהגיל עולה, בעוד הלחץ הדיאסטולי מגיע לשיא סביב גיל 55 ויורד בהמשך.[1]

על לחץ הדם משפיעים גורמים גנטיים, כמו מחלת לחץ דם נמוך כרונית העוברת בתורשה, וכן גורמים סביבתיים, כמו פעילות גופנית, תזונה, עישון ודחק. למשל, תזונה עתירת מלח, שומן חד בלתי רווי וכנראה גם תזונה עתירת פחמימות ובעיקר פרוקטוז מגבירה את הסיכון ליתר לחץ דם.

מחזור הדם

מחזור הדם (נקרא גם מערכת הדם; מערכת ההובלה; המערכת הקרדיווסקולרית; קרדיו - לב, וסקולרי - בעל צינורות) היא מערכת שתפקידה לספק לכל התאים החיים בגוף את כל צורכי הקיום שלהם, באמצעות הדם. היא משמשת כמערכת של "ייבוא" ו"ייצוא" לתאים ומתווכת בין מערכות הגוף השונות. אורכם הכולל של כלי הדם בגופו של אדם יחיד הוא כ-100,000 ק"מ.

משפחה

מִשׁפָּחָה היא מוסד חברתי המאגד יחידים בעלי קשרי שארות לקבוצה שיתופית הדוקה. במשמעות הנפוצה של מושג זה משפחה נוצרת על ידי אישה ואיש הנישאים זה לזה, וכוללת גם את ילדיהם. משפחה נוצרת גם ללא קשר רשמי של נישואים, כאשר בני הזוג הופכים לידועים בציבור. כאשר אחד מבני הזוג נפטר, או שבני הזוג מתגרשים או נפרדים, המשפחה הופכת למשפחה חד-הורית.

במרוצת המאה ה-20 ניתנה למושג "משפחה" משמעות רחבה יותר בחברה המערבית, לפיה יחידה משפחתית היא קבוצה חברתית של שני אנשים או יותר המזהים את עצמם כקשורים זה לזה. לרוב על ידי קשר דם, נישואין או אימוץ וחיים ביחד ביחסי קרבה ואף תלות הדדית.

התפיסה המסורתית של משפחה כללה טיפוס אידיאלי של משפחה הכולל זוג נשוי עם ילדים שהם אחים אחד של השני. לתפיסה זו קמה התנגדות, משום שמשתמע ממנה שכולם חייבים לאמץ אמת מידה אחת של התנהגות מוסרית. ככל שגדל מספר האנשים המקיימים קשרי משפחה בלתי מסורתיים, הולכת וגוברת גם הקריאה להגדיר שארות על פי משפחות המבוססות על קרבה - כלומר, מתרבים האנשים הרוצים להגדיר עצמם כמשפחה, משום שהם חשים שייכות זה לזה, בין אם יש ביניהם קשרי נישואין או קשרי דם ובין אם לא.

בספרות האנתרופולוגית מצוין כי לא נמצאו עדויות לקיומה של חברה כלשהי בה לא היה קיים מוסד משק הבית. המשפחה, לעומת זאת, מתקיימת במרבית צורות החיים המוכרות לנו, אך לא בכולן.

נסיך

נסיך (בלטינית: princeps) הוא תואר שניתן לחבר באצולה הגבוהה, ולעיתים לבעל תואר רם מעלה בארץ או מדינה כלשהי.

בשפות הלטיניות, שימשו הטיות שונות של הצורה הלטינית של השם (לדוגמה, בפורטוגזית: Príncipe). בשפות הגרמאניות שימשו מקבילות ל-Fürst, למשל בהולנדית: Vorst, ולצידו הנוסח הלטיני (בהולנדית, Prins). בשפות הסלביות שימשו שני אלה לצד הטיות של המילה הרומית קיסר, מלך קטן (צ'כית: Kníže), קרל (על שם קרל הגדול) כמו במקדונית: Kralevich).

במקורו, ברומא ובביזנטיון, שימש התואר לציון כל שליט, אם בירושה או כזה שנבחר, בלי קשר לתוארו או דרגתו הממשית. נוהג זה נמשך גם הלאה, כפי שניתן ללמוד מכותרת ספרו הנודע של ניקולו מקיאוולי, "הנסיך" (Il Principe), המתייחס לא לבעל תואר נסיך אלא לשליט באופן כוללני.

שימוש נפוץ לא פחות הוא התייחסות לנסיך במובן הגנאלוגי. כאן, נסיך משמעו גבר שיש לו קשר דם למשפחת המלוכה ונמצא בעמדה העשויה להוביל אותו, מעשית או תאורטית, לכהן כשליט. מאחר שבמקרים מסוימים תואר נסיך ניתן גם למי שמרוחקים עד שני דורות מן המלך בשרשור הירושה, ובהתחשב בשפע נישואי הביניים בין בני משפחות מלוכה, מספר הנושאים בתואר זה היה עשוי במקרים מסוימים להגיע למאות רבות. התואר נסיך הוענק לעיתים גם לבעלה של מלכה. לדוגמה, בעלה של המלכה אליזבת השנייה תוארו נסיך (הנסיך פיליפ). נסיכה הוא מונח המשמש בדרך כלל בהתייחס למי שנשואה לנסיך או לבתו של שליט.

שימוש אחר בתואר נסיך הוא לציון אדם השולט בנחלה מסוימת, לא בהכרח עם קשר כלשהו לקשרי דם למשפחת מלוכה כלשהי. נסיך כזה מכונה לעיתים "נסיך שולט" והשטח שבשליטתו מכונה נסיכות. לדוגמה, הנסיך אלברט השני, נסיך מונקו, המולך על נסיכות מונקו. כינוי זה נפוץ במקרים רבים בהתייחסות לשליט שטח קטן יחסית. בימי הביניים, שימש הכינוי גם כשמו של בעל נחלה ראשית, שהוא וסאל המלך בלבד. בכנסייה הקתולית שימש התואר לציון הבישוף השליט בשטח מסוים. לדוגמה, הבישוף של רומא, האפיפיור, מכונה לעיתים נסיך הוותיקן.

בארצות שונות באירופה, שימש התואר נסיך לציון כל אדם בעל דרגת אצולה גבוהה, בלי קשר דם הכרחי למשפחת המלוכה. כך, לדוגמה, הנסיך הגרמני (Fürst), הדופן (Dauphin) הצרפתי או הרוסי (קניאז) לא היו בהכרח בני מלוכה או שליטים של שטח מסוים ותוארם ציין רק את היותם בני המעלה העליונה בדירוג תוארי האצולה.

במקרים שונים, תואר הנסיכות נוצר כדי לכנות שליט של שטח מסוים, אך עם אובדנו של זה נותר כסימון טיטולרי בלבד להיותו נסיך. לדוגמה, מלך הולנד יכונה "נסיך אוראנז'" (Prins van Oranje) על שם השליטה הממשית שהייתה בעבר באוראנז' שבצרפת, בספרד יכונה יורש העצר "נסיך אסטוריאס (Principe de Asturias), בבלגיה ישנם נסיך ליאז' ונסיך ברבן, ואילו יורש העצר הבריטי הוא "הנסיך מויילס" (Prince of Wales), למרות שגם כאן אין התואר מייצג שליטה ממשית בשטח כלשהו.

עורק

עוֹרֵק הוא כלי דם המוביל דם מכיוון הלב אל איברי הגוף. במחזור הדם הגדול, מחזור הדם הסיסטמי, נושאים העורקים דם עשיר בחמצן אל הרקמות, ואילו במחזור הדם הקטן, מחזור הדם הריאתי, נושאים עורק הריאה וענפיו דם עני בחמצן לצורך שחלוף הגזים בריאות.

עלילת דם

עלילת דם היא האשמה שקרית כלפי יהודים, בעלת מאפיינים אנטישמיים. לאורך ההיסטוריה שימשו עלילות הדם כמניע לביצוע פוגרומים, רציחות, שריפות תלמוד והתנכלות ליהודים.

עלילות הדם החלו להופיע בעת העתיקה ונעשו נפוצות בשלהי ימי הביניים. העלילות הראשונות צמחו על רקע דתי, אולם מעבר לקנאות הדתית, ביקשו המעלילים להיפטר מן היהודים על מנת לזכות ברכושם או להוציא מהם פיצויים. בעת החדשה התווספו גם השנאה הגזעית והתחרות הכלכלית כמניעים להפצת עלילות השווא על היהודים.

פוגרום

פוגרום (ברוסית: Погром, מילולית: השמדה, הרס, בעברית: פרעות) הוא פעולה קבוצתית אלימה כנגד קבוצה אתנית או דתית מובלת בידי ההמון (אך לעיתים בעידוד השלטונות), במטרה להביא לפגיעה חסרת הבחנה בנפש וברכוש של הקבוצה הנפגעת, בדרך כלל יהודים.

במונח נעשה שימוש נרחב לתיאור התנכלויות המוניות רחבות היקף כלפי יהודים כקבוצת מיעוט שונה וזרה במזרח אירופה, על ידי קבוצות מאורגנות או ספונטניות. פעולות אלו נבעו מעידוד ציבורי של רעיונות אנטישמיים, וזכו לעיתים קרובות לעידוד השלטונות. המילה נעשתה נפוצה במשמעות זו לאחר הפוגרומים שנעשו בדרום האימפריה הרוסית בשנים 1881–1884 (הסופות בנגב) ופרעות קישינב.

שבץ מוחי

שבץ (באנגלית: Stroke או Cerebro Vascular Accident ובקיצור CVA) הוא אירוע חירום רפואי ויכול להביא לפגיעה עצבית קבועה, לסיבוכים ולמוות. הוא הגורם העיקרי לנכות אצל מבוגרים בעולם המערבי והסיבה השנייה למוות ברחבי העולם. בישראל, לפי נתוני משרד הבריאות, מתרחשים כ-15,000 מקרים חדשים של שבץ מוחי מדי שנה. שבץ מתרחש כאשר ישנה הפרעה פתאומית באספקת הדם לרקמת המוח. ההפרעה הזאת גורמת נזק נוירולוגי אשר יכול לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות ובהן הפרעה בדיבור, חולשה או שיתוק של הגפיים וקשיים בהליכה. לעיתים עלול אירוע מוחי לגרום למוות. התרחשות של שבץ היא תהליך מהיר שבסופו, בגלל הפגיעה בזרימת הדם למוח, תאי מוח ניזוקים והתפקוד שעליו אחראי האזור הפגוע במוח ניזוק גם הוא. לדוגמה, אם נפגע האזור במוח ששולט על יכולת הדיבור, ייפגעו התפקוד השפתי ומרכז הדיבור של החולה.

רק כ-40% מהמקרים (כ-5,200 חולים) מגיעים בחלון הזמן המתאים לטיפולים מתקדמים מונעי נכות, כ-7,800 חולים אינם מגיעים לבית החולים בחלון הזמן הנדרש, כ-2,000 מהחולים אינם מגיעים כלל לבית החולים וחלקם לוקים בשבץ מוחי קשה שאפשר היה למנוע. מאחר ששבץ מוחי הוא אחד משלושת הגורמים העיקריים לתמותה בעולם המערבי, והגורם העיקרי לנכות כתוצאה ממחלה, הקים משרד הבריאות ב-2014 רשם שבץ לאומי. הרשם נועד לשמש מאגר נתונים מקיף ואיכותי על שבץ מוח בישראל שיאפשר לאפיין את הצרכים הכרוכים בטיפול ומניעה. במטרה למנוע היווצרות קריש דם, המהווה סיכון עיקרי לשבץ מוחי, אנשים המצויים בסיכון מטופלים בדרך כלל בנוגדי קרישה.

תא דם אדום

תאי דם אדומים (בלעז: אֵרִיתְרוֹצִיטים, Erythrocytes) הם המרכיב העיקרי של הדם. הם אלו המקנים לדם את צבעו האדום, והם אחראים לתפקידו העיקרי של הדם: נשיאת חמצן אל כל תאי הגוף וסילוק פחמן דו-חמצני מהם, תהליך המושפע מלחץ חלקי של חמצן ופחמן דו-חמצני ושל pH.

קוטר תא דם אדום נע בין 6 - 8 מיקרומטר ועוביו 2 מיקרומטר.

בסמ"ק (סנטימטר מעוקב) של דם יש כ-5 מיליארד תאים.

ההמוגלובין הוא המקנה לאריתרוציטים את צבעם האדום. כמות התאים האדומים בפלזמה היא הגבוהה ביותר מבין כל תאי הדם. כמות שבין 4.5 מיליון תאים ו-6 מיליון תאים למיקרוליטר (מיליונית ליטר) דם נחשבת לנורמלית. מצב שבו ריכוז התאים האדומים נמצא מתחת לנורמה, או מצב שבו תאי הדם האדומים אינם מכילים כמות מספקת של המוגלובין מכונה אנמיה.

תפקידם העיקרי של האריתרוציטים הוא להעביר חמצן מהריאות לתאי הגוף ולהעביר פחמן דו-חמצני מהתאים אל הריאות. האריתרוציט נוצר מתאי גזע ובתהליך הבשלה שנקרא אריתרופוייזה (Erythropoiesis), המתרחש במח העצם, מאבד האריתרוציט את הגרעין שלו. במעבר ממח העצם לדם נקרא התא תא דם אדום צעיר (רטיקולוציט) והוא מכיל שרידי RNA. לאחר התמיינות הופך הרטיקולוציט לתא בשל. כתא דם בוגר הוא חסר גרעין ואז הוא מייצר המוגלובין; כל תא דם אדום מכיל כ-300 מיליון מולקולות המוגלובין. האריתרוציט מכוסה בקרום המורכב מליפידים וחלבונים, מרכיבים המגדירים את סוג הדם. אורך החיים של אריתרוציטים הוא כ-120 יום, והם מפורקים בטחול.

התא האדום גמיש וצורתו כצורת דיסקוס דו-שקערורי. ניתן לראותו במיקרוסקופ אור.

בדרך כלל התאים עגולים, אך במחלות שונות צורתם יכולה להשתנות. תאים שצורתם כחצי סהר יופיעו באנמיה חרמשית, וכאשר צורתם קוצנית עם בליטות, הדבר מרמז על מחלה תורשתית בשם אקנטוציטוזה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.