דלילה

דְּלִילָה היא דמות תנכ"ית המופיעה בספר שופטים, פרק ט"ז. דלילה הייתה אשתו השלישית של שמשון. תמורת כסף, היא גילתה לפלשתים את מקור כוחו של שמשון והביאה למותו.

Samson et Dalila
דלילה חותכת את שערו של שמשון, ז'ראר וון הונת'ורסט, 1615
Artus Quellinus-S+D-1640-Mutter Erde fec
שמשון ודלילה, פסל של ארטוס קלינוס האב, 1640

במקרא

המקרא מספר שדלילה התגוררה בנחל שורק, וסמוך ליישוב הולדתו של שמשון, צרעה, שבנחלת בני דן (אזור בית שמש של היום). הפלשתים, שפחדו מכוחו הרב של שמשון ומפעולותיו נגדם, הפצירו בדלילה לפתות אותו על מנת שיתגלה מהו סוד כוחו העצום. תמורת מידע זה הציעו לה אלף ומאה כסף. ייתכן שהשם דלילה נגזר משורש ערבי שפירושו "לגלות"[דרוש מקור].

דלילה הציקה לשמשון בדבר מקור כוחו פעמים רבות, ובכל פעם, על מנת לרצותה התל שמשון בה ואמר לה סיבות שגויות. לבסוף, משגברו הצקותיה, גילה לה שמשון שכוחו טמון בשיער ראשו שלא גולח מעולם, בשל היותו נזיר לה' מיום הולדתו. במקרא מסופר כי דלילה הרדימה את שמשון "על ברכיה",[1] ללא אזכור מפורש למגע מיני, אולם בתרגום השבעים נכתב "בין ברכיה" ובתלמוד הבבלי[2] נזכר במפורש מגע מיני בפירוש המלה "ותאלצהו" (ספר שופטים, פרק ט"ז, פסוק ט"ז): "בשעת גמר ביאה נשמטה מתחתיו".[3] בזמן ששמשון ישן, גזזה דלילה את מחלפות ראשו, דבר שגרם לאיבוד כוחו וכך נלכד שמשון לבסוף בידי הפלשתים, שנואי נפשו. בשביו ניקרו הפלשתים את שתי עיניו ושמוהו כטוחן בבית האסורים.

מכל נשיו, רק על דלילה מוזכר במפורש ששמשון אהב אותה, אך לא מצוין שדלילה אהבה אותו.

זיהויה הלאומי

במקרא לא מפורש זיהויה הלאומי של דלילה, ואין הכרח לראותה כפלשתית.[4] אמנם קיימת דעה רחבה הרואה אותה כפלשתית.[5] דעה אחרת מצביעה בעקבות מספר רמזים כי דלילה לא הייתה פלשתית, אלא כנענית ואולי אף הייתה ישראלית שבגדה בשמשון עבור בצע כסף.[6]

דמותה בחז"ל

דלילה הבוגדת זכתה לקיתונות של בוז אצל חז"ל, שדרשו את שמה לגנאי:

וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק וּשְׁמָהּ דְּלִילָה" (שופטים ט"ז, ד). היה ר' מאיר אומר: אלמלי לא נקרא שמה דלילה, הייתה ראויה שתקרא דלילה - שדלדלה את כוחו, דלדלה את לבו, דלדלה את מעשיו. דלדלה את כוחו - דכתיב "ויסר כוחו מעליו", דלדלה את לבו - שנאמר "ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו", דלדלה את מעשיו - דכתיב "והוא לא ידע כי ה' סר מעליו

ילקוט שמעוני שופטים רמז ע' וגם תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ט ע"ב

דלילה בתרבות

Samson and Delilah mg 0034
"שמשון ודלילה", ציור מאת גוארצ'ינו, 1654

לדמות של דלילה ייצוג רב באמנות, כאשר המרכזי שבו באמנות הבארוק. דלילה נתפשת כדמות "פאם פאטאל", אישה הורסת שיש להיזהר ממנה. לכן ביקשו אמנים רבים לייצג אותה בתקופת הבארוק כציור חינוכי. בין האמנים שציירו אותה: פטר פאול רובנס, רמברנדט, ואן דייק, לוקה, פרנצ'סקו מורונה, פיטר קלאס ויאן ליבנס.

ישנם אמנים שציירו אותה בצורה אימהית, כרעיה ואם, יש שציירו אותה כזונה, ויש ששילבו בין השניים.

המשורר אהרון אשמן כתב ב-1975 את השיר "דלילה", בו ניסה להסביר את מערכת יחסיהם של שמשון ודלילה מנקודת מבטה של דלילה, ותלה את הסיבה להתנהגותה בקנאת אהבתה לו[7].

מספר יצירות מוזיקליות נכתבו סביב הסיפור של שמשון ודלילה, ובינם האופרה שמשון ודלילה מאת קאמי סן-סנס, והאורטוריה שמשון של גאורג פרידריך הנדל.

מספר סרטים נעשו ובינם הסרט שמשון ודלילה משנת 1949, בהפקתו ובבימויו של ססיל ב. דה מיל, ובכיכובם של ויקטור מצ'ור והדי לאמאר.

האסטרואיד 560 דלילה שהתגלה על ידי מקס וולף נקרא על שמה.

ללהקה פלורנס אנד דה מאשין שיר הנושא את שמה של דלילה באלבומם how Big, How Blue, How Beautiful. במילות שיר אזכורים לסיפורו של שימשון כגון סצנת העמודים וכן נסיונותיה של דלילה לשכנע את שמשון לספר לה את מקור כוחו.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר שופטים, פרק ט"ז, פסוק י"ט.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ט', עמוד ב'.
  3. ^ יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, עמ' 228.
  4. ^ יעקב ליור, אנציקלופדיה מקראית, כרך ב', מוסד ביאליק, ערך דלילה, עמ' 656; דב קמחי, אנציקלופדיה לאישים בתנ"ך, ערך דלילה, הוצאת יבנה, תל אביב 1975, עמ' 233.
  5. ^ הרלב"ג ורבי יצחק אברבנאל, שופטים, פרק ט"ז, פסוק ד'; זאב יעבץ, תולדות ישראל, כרך א', תל אביב תרצ"ב, עמ' 106; יהודה דוד אייזנשטיין, אנציקלופדיה אוצר ישראל, ערך שמשון, כרך י', עמ' 190; יהודה אליצור, תנ"ך דעת מקרא, שופטים, פרק ט"ז, פסוק ד'.
  6. ^ יגאל אריאל, עוז וענווה, חיספין תשנ"ד, עמ' 325; עולם התנ"ך, שופטים, ידיעות אחרונות - ספרי חמד, עמ' 132.
  7. ^ שמשון והנשים בחייו
15 בנובמבר

15 בנובמבר הוא היום ה-319 בשנה, (320 בשנה מעוברת), בשבוע ה-47 בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 46 ימים.

אוסמוזה

אוֹסְמוֹזָה היא מעבר של ממס דרך ממברנה חדירה למחצה, במעלה מפל ריכוזים, דהיינו, מתמיסה דלילה יותר (שבה ריכוז המומסים הכולל נמוך יותר), לתמיסה מרוכזת יותר (שבה ריכוז המומסים הכולל גבוה יותר), עד ליצירת איזון בין ריכוזי המומסים הכוללים משני צידי הקרום. אוסמוזה היא סוג של פעפוע (דיפוזיה) במהלכו רק הממס יכול לעבור דרך קרום שבין שתי התמיסות. כאשר חלקיקי המומסים מסוגלים גם כן לעבור דרך הקרום, אז מתרחשת האוסמוזה בו-זמנית עם פעפוע של המומסים, שכל אחד מהם עובר דרך הקרום לפי מפל הריכוזים שלו.

חומרים שנמצאים בתמיסה, אך לא מומסים בה, כמו ליפידים ורב-סוכרים, אינם נכללים לריכוז הכולל של המומסים ולכן אינם גורמים לאוסמוזה ואינם משפיעים על עוצמתה ומהירותה.

אוצלוט

אוֹצֶלוֹט (שם מדעי: Leopardus pardalis) הוא מין של חתול בר מהסוג נמרון המצוי בדרום ומרכז אמריקה, ואף צפונית יותר, עד טקסס. הוא מצוי גם באי טרינידד. אורך גופו מגיע עד מטר אחד, וזנבו עד 45 ס"מ. משקלו נע בין 10 ל-15 ק"ג.

האוצלוט פעיל לרוב בלילה, אך נצפו מקרים בהם צד ביום: בחורפים קרים, כאשר הטרף העיקרי פעיל ביום ורחוק ממשכנות האדם. במשך היום הם נחים על עצים, או עלים דחוסים. האוצלוט טריטוריאלי למדי, ובסכסוכים על הטריטוריה שגודלה מ-2.5 עד 18 קמ"ר, נלחם בפראות, ולעיתים אפילו עד מוות.

אסטרטגיית הרביה היא פוליגמיה: זכר עם מספר נקבות. כמו רוב החתולים הם יחידאים, ונפגשים בעיקר כדי להזדווג. הנקבה מגיעה לבגרות מינית בגיל 18 חודשים ולבלות מינית בגיל 13 שנים. הזכר מגיע לבגרות מינית בגיל 15 חודשים ולבלות מינית בגיל 15 שנים. ייחום מתרחש כל 4-6 חודשים למשך 10 ימים, אלא אם הנקבה מתעברת. בזמן ההזדווגות, הנקבה מוצאת מערה בצוק תלול, או גזע עץ חלול, או סבך עלים, ושם הם מזדווגים. ההיריון נמשך 79-85 ימים, ובסופו ממליטה הנקבה גור אחד או שניים, לעיתים רחוקות שלושה-ארבעה, הנולדים סומים ובעלי פרווה דלילה ביותר. הנקבה דואגת לצאצאים לבדה, ללא הזכר.

האוצלוטים טורפים כמעט כל בעל-חיים הקטן מהם. קופים, נחשים, דגים, דו-חיים וציפורים הם טרף נפוץ, אך האוצלוט אינו בוחל גם בחיות בית קטנות כמו גורי חזירים. מחקרים הראו שהם תרים אחר טרף באמצעות חוש הריח, אבל לאוצלוטים יש ראייה חדה, כולל, כמו שעיניהם הכהות מראות, ראיית לילה.

פרוות האוצלוט דומה לזו של היגואר. בעבר היא הייתה בעלת ערך רב בתעשיית הטקסטיל, ומאות אלפי אוצלוטים ניצודו בשביל פרוותם (כדי להכין מעיל פרווה אחד יש צורך בפרוותיהם של 30 אוצלוטים). לכן הוגדר האוצלוט כשרוי בסכנת הכחדה משנות השמונים של המאה ה-20, אך ב-2006 הוגדר מצבו כ"ללא חשש" (ע"פ "הרשימה האדומה" של IUCN) בשל גידול אוכלוסייתו. רק תת-מין אחד שלו, אוצלוט טקסס (Leopardus pardalis albescens) עדיין שרוי בסכנת הכחדה.

אטמוספירה

אַטְמוֹסְפֵרָה (מיוונית: ἀτμός "אטמוס" - גז, קיטור, ו-σφαῖρα "ספאִירה" - כדור, כיפת השמיים) היא שם כולל לכינוי שכבת גזים המקיפה גוף שמיימי בעל מסה משמעותית. הגזים נמשכים אל הגוף בגלל כוח המשיכה שלו.

גזים אטמוספיריים בורחים לחלל דרך קבע, כאשר מהירותן של מולקולות בודדות עוברת את מהירות הבריחה של הגוף. הבריחה קיימת אפילו בגופים קרים, מפני שמולקולות גז זזות במהירויות שונות בכל טמפרטורה, וגז בלחץ נמוך, כמו הגז הסמוך לריק של החלל החיצון, רותח בנקל. בריחת הגז גורמת לכך שגופים שמימיים בעלי מסה נמוכה, כגון הירח של כדור הארץ, אינם יכולים להחזיק באטמוספירה משמעותית.

מולקולות קלות יותר נעות מהר יותר ביחס למולקולות כבדות בעלות אותה אנרגיה תרמית, ולכן גזים בעלי משקל מולקולרי נמוך אובדים בקצב מהיר יותר מאלה שמשקלם המולקולרי גבוה.

ארגוניט

ארגוניט (נקרא על שם המקום בו זוהה לראשונה, אראגון בספרד) הוא מינרל קרבונטי הבנוי מסידן פחמתי (CaCO3), והוא פולימורף של קלציט. לשניהם מבנה כימי זהה אך מבנה גבישי שונה. הארגוניט הוא צורה בלתי יציבה של סידן פחמתי, והוא מותמר לקלציט בטמפרטורה של 470°C. אפילו בטמפרטורה רגילה ובלחץ סטנדרטי הופך הארגוניט תוך 107 עד 108 שנים לקלציט. משום כך ניתן לעיתים למצוא קלציט שהוא פסאודומורף (המתחפש לצורה של מישהו אחר) של ארגוניט שבתהליך ההתמרה קיבל את צורת הגביש שהחליף. במגע עם חומצת מלח דלילה מגיב הארגוניט בתסיסה ובפליטת גז פחמן דו-חמצני.

המינרל יכול להופיע בצורת עמודים או סיבים ולעיתים הארגוניט מתפצל ויוצר ענפים דמויי זקיפים המכונים "flos-ferri" (פרחי ברזל), כינוי שניתן לתצורה בשל העובדה שנתגלתה בסמוך למכרות ברזל בקרינתיה. בסלובקיה מצויה מערה טבעית (Ochtinská aragonitová jaskyňa) שנוצרה בתוך ארגוניט. בארצות הברית מוצאים את התצורה הזקיפית של ארגוניט במערת קרלסבד.

ארגוניט נוצר באופן טבעי כמעט בכל הקונכיות של רכיכות ימיים, כמו גם בימים ובמערות כמשקע אנאורגני. השכבה המבריקה שיש לצדפות של המאובנים הקרויים אמוניטים עשויה ארגוניט, והיא המקור לחומר הססגוני הקרוי אמוליט. אמוליט הוא בעיקר ארגוניט בתוספת מעט זיהומים ההופכים אותו לססגוני ויקר ערך כאבן חן. "שוהם מקסיקני" הוא כינוי לתצורת משקע של ארגוניט שהיא דמוית שיש והמשמשת לגילוף ולמטרות קישוט.

בלילה

בְּלִילָה היא תערובת נוזלית, דלילה או סמיכה, שמבוססת בדרך כלל על קמח עם מים, ביצה, בירה או חלב, מעורבבים זה בזה. בדרך כלל מוסיפים חומר מתסיס לתערובת כדי להתפיחהּ בזמן הבישול, הטיגון או האפייה.

גוזל

גּוֹזָל הוא צאצא של עופות הבוקע מן הביצה במצב בלתי מפותח, בו הוא לא יכול לעזוב את הקן, והוריו מאכילים אותו. יש גוזלים שבוקעים מן הביצה כשעיניהם עצומות והפלומה שלהם דלילה. יש גוזלים הבוקעים במצב שעיניהם פקוחות וכל גופם מכוסה פלומה צפופה.

בעברית המודרנית אפרוח יכול לפרוח מהקן כבר ביומו הראשון, ואילו הגוזל תלוי בהוריו וגוזל מהם את מזונם.

גנימד

גנימד הוא הירח הגדול ביותר של כוכב הלכת צדק והירח הגדול ביותר במערכת השמש. קוטרו הוא כ-5,268 ק"מ, גדול יותר מכוכב הלכת הקטן ביותר במערכת השמש, כוכב חמה, אך מסתו היא רק כמחצית ממסת כוכב חמה. גנימד התגלה בשנת 1610 על ידי גלילאו גליליי, ונקרא על שם הדמות מהמיתולוגיה היוונית גנימדס.

תצפיות שנערכו על ידי הגשושית גלילאו, מעלות את הסברה שגנימד מורכב משלוש שכבות:

השכבה הפנימית ביותר, הגלעין, קטנה ומכילה ברזל או ברזל גופרתי.

השכבה האמצעית, המעטפת, עוטפת את הגלעין מכילה סלע וסיליקטים.

השכבה העליונה היא שכבת קרום סלעית העטופה בקרח. שכבה זו מורכבת ממספר לוחות, בדומה ללוחות הטקטונים של כדור הארץ; לוחות אלו יכולים לנוע ולקיים פעולות גומלין אחד עם השני וכך נוצרו רכסי ההרים והעמקים שעל-פני גנימד.גלעינו המתכתי של גנימד מעלה את האפשרות שבעבר היה הירח חם יותר, למעשה אפשרי שגנימד דומה לאיו, מתחת לשכבת הקרח העוטפת אותו.

צפיפותו הנמוכה של גנימד עומדת על כ-1.936 גרם/סמ"ק ומבססת את ההערכה כי גלעינו משתרע עד כדי מחצית קוטרו. עדויות לאטמוספירת חמצן דלילה הדומה לזאת שנמצאה על ירחו הנוסף של צדק, אירופה, נתגלו על ידי טלסקופ החלל האבל.

החמצן נוצר בהשפעת הקרינה של חלקיקים טעונים חשמלית שנכלאו בשדהו המגנטי של צדק; חלקיקים אלה נופלים על-פני שטחו של גנימד, וגורמים לפירוק מולקולות מים בקרח שעל פניו לחמצן ולמימן. המימן בורח מכוח המשיכה של גנימד אל החלל, עקב משקלו האטומי הנמוך, ואילו החמצן נשאר. כך נוצרה על-פני גנימד שכבת חמצן דקיקה, המהווה את אטמוספירתו.

פני השטח של גנימד מצולקים במכתשים עקב פגיעות מטאוריטים, אך שונים מאלו של הירח והם שטוחים. בנוסף קיימים על-פני הירח הרים, עמקים ונהרות לבה עתיקים.

דלילה (טיל)

דלילה הוא טיל שיוט מונחה אוויר-קרקע וקרקע-קרקע לטווח בינוני מתוצרת התעשייה הצבאית. הטיל פותח תחת מעטה סודיות החל מסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 והוצג באמצע שנות ה-80 תוך הטעיה מכוונת ככלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם) ליצירת מטרת דמה למערכות נגד מטוסים (נ"מ). כיום (2009) מציגה אותו התעשייה הצבאית כטיל תגובה מהירה אלקטרו-אופטי לטווח רחוק להשמדת מטרות איכות ניידות, כגון טילי נ"מ ומערכות נ"מ אחרות.

דלילה חתואל

דלילה (חיה) חתואל (נולדה ב-15 בנובמבר 1980) היא סייפת ישראלית המתחרה בענף הרומח, אשר ייצגה את ישראל באולימפיאדת בייג'ינג (2008).

דלילה מוחמד

דלילה מוחמד (באנגלית: Dalilah Muhammad; נולדה ב-7 בפברואר 1990) היא אתלטית אמריקאית. היא האלופה האולימפית (ריו דה ז'ניירו 2016), פעמיים סגנית אלופת עולם (מוסקבה 2013 ולונדון 2017), 4 פעמים אלופת ארצות הברית (2013, 2016, 2017 ו-2019), אלופת העולם לנוער (אוסטרבה 2007), ושיאנית העולם בריצת 400 מטר משוכות (52.20 שניות).

הר געש

הר געש הוא מבנה גאולוגי הנוצר כאשר מאגמה פורצת דרך סדקים בקרום כדור הארץ ונפלטת אל פני השטח בתהליך הנקרא "התפרצות געשית". "וולקנו", המונח הלועזי להר געש, מושאל מהר הגעש וולקנו (vulcano) שבאיים הליפאריים – איים געשיים בים התיכון. "וולקן" הוא גם שמו הרומי של הפייסטוס, אל הנפחות והאש במיתולוגיה הרומית.

הרי געש הם ביטוי לחום העצום האצור במעמקי כדור הארץ, חום שיש בו כדי להתיך סלעים. צפיפותו של הסלע המותך, המאגמה, קטנה מזו של הסלע המוצק המרכיב את קרום כדור הארץ, לכן המאגמה עולה באטיות. במקומות שבהם מגיעה המאגמה אל פני כדור הארץ מתקיימת פעילות געשית, העשויה להתרחש בשני אזורים גאולוגיים: בגבול בין לוחות טקטוניים ובנקודה חמה הנוצרת, על פי הסברה המקובלת, כתוצאה מהסעת חום מגלעין כדור הארץ באמצעות תימרת מעטפת.

התחום המדעי העוסק בחקר הרי געש נקרא "וולקנולוגיה", והוא ענף מתחום מדעי הגאולוגיה.

כמעט כל (מתמטיקה)

במתמטיקה, משתמשים לעיתים בביטוי כמעט כל במשמעות מדויקת, שפירושה "הכל, פרט אולי לקבוצה זניחה". השאלה אילו קבוצות זניחות נקבעת לפי ההקשר. בכל המקרים, איחוד של שתי קבוצות זניחות הוא זניח, וכך נשמרת המוסכמה, שאם "כמעט בכל מקום מתקיים התנאי P" ו"כמעט בכל מקום מתקיים התנאי Q", אז "כמעט בכל מקום מתקיימים התנאים P ו-Q גם יחד".

מדרש שם

מדרש שם הוא הסבר למקורו או למשמעותו של שם פרטי של אדם או של מקום.

מכרתניים

המכרתניים (שם מדעי: Bathyergidae) הם משפחת מכרסמים קטנים החיים באדמה ברחבי אפריקה. למכרתניים פרווה דלילה למעט אצל החולד הכסוף. למרות השימוש בשם "חולד" בקרב בני המשפחה, הם אינם קרובים לחולדים האמיתיים, אלא קרובים לקביה ולקפיברה.

קבוצה דלילה

בטופולוגיה, קבוצה דלילה היא קבוצה שהפנים של הסגור שלה ריק. כלומר, אם קבוצה, היא תיקרא דלילה אם מתקיים .

דלילות פירושה, במובן מסוים, ההפך מצפיפות. בעוד שעבור קבוצה צפופה מתקיימת התכונה שכל קבוצה פתוחה במרחב פוגשת אותה (כלומר, יש להן איבר משותף), הרי שקבוצה דלילה מקיימת את התכונה שכל קבוצה פתוחה במרחב מכילה קבוצה פתוחה לא ריקה שזרה לקבוצה הדלילה - כלומר, הקבוצה הדלילה היא "לא צפופה בשום מקום" (ועל כן באנגלית מכנים אותה גם "Nowhere dense").

שמשון

שִׁמְשׁוֹן לפי המקרא, היה השופט השנים-עשר והאחרון המוזכר בספר שופטים.שמשון גדל כנזיר אלוהים, וכל זמן שנזירותו נשמרה, חנן אותו האלוהים בכוח על-טבעי, שבו השתמש כדי להכות בפלשתים, ששלטו בדרום ארץ ישראל בכל תקופת מנהיגותו.

שמשון מהווה מופת של גבורה וכוח. ביהדות הוא נודע בכינויו העממי "שמשון הגיבור". באמנות ובספרות התאולוגית הנוצרית מסמל שמשון את מעלת הגבורה, אחת משבע המידות הטובות בתאולוגיה הנוצרית, המבוטאת לעיתים באמצעות אלמנטים הלקוחים מקורותיו של שמשון.

שמשון ודלילה (אופרה)

שמשון ודלילה (בצרפתית: Samson et Dalila) היא גראנד אופרה בשלוש מערכות מאת קאמי סן-סנס לפי תכליל (לברית) בצרפתית שכתב פרדינן למר. האופרה בוצעה לראשונה בתיאטרון הדוכסי הגדול בוויימאר ב-2 בדצמבר 1877 בתרגום לגרמנית.

האופרה, המבוססת על הסיפור התנ"כי על שמשון ודלילה, היא האופרה המבוצעת ביותר של סן-סנס. סצנת האהבה באוהל של דלילה במערכה השנייה, היא אחת משיאי האופרה הצרפתית.

תווך בין-כוכבי

תווך בין-כוכבי (באנגלית: Interstellar medium) הוא גז ואבק שנמצא בחלל הבין-כוכבי בתוך הגלקסיות. הכוונה לחומר מפוזר שאינו מרכיב את הכוכבים, כוכבי הלכת, הירחים ושאר הגופים שגודלם אינו מיקרוסקופי.

החומר הבין-כוכבי מצוי במעין עננים שגודלם פרסקים ספורים, ומכילים תערובת דלילה של אטומים, יונים, מולקולות, גרגירי אבק וקרינה קוסמית. החומר מורכב מ-99% גז ומ-1% אבק, לפי התפלגות מסה. ריכוזו הוא בתחום שבין אלפים מעטים למאות בודדות של מיליוני חלקיקים למטר מעוקב. מכיוון שמקורו של רוב הגז בנוקליאוסינתזה שהתרחשה מעט לאחר המפץ הגדול, הגז מורכב מכ-90% מימן ומכ-10% הליום, ומכמויות שיוריות של יסודות כבדים יותר (במינוח המקובל באסטרונומיה - מתכות).

לעיתים שוררים באזור בו נמצא החומר הבין-כוכבי שדות מגנטיים חזקים כתוצאה מתהליכים המתרחשים שם או מחלקיקים העוברים דרכו. קרינה אלקטרומגנטית שמצויה שם קרויה שדה הקרינה הבין-כוכבי (interstellar radiation field).

לחומר הבין-כוכבי חשיבות רבה באסטרופיזיקה, בעיקר בגלל פיזורו הרחב בגלקסיה. כוכבים נוצרים בתוך האזורים הצפופים ביותר של החומר הבין-כוכבי, בעננים מולקולרים, ומשנוצרים הם מזינים מחדש את החומר הבין-כוכבי בחומר ואנרגיה שמקורם בערפיליות פלנטריות, ברוחות סולריות מכוכבים ובסופרנובות. מדידת נתונים על משחק-גומלין זה בין כוכבים ובין החומר הבין-כוכבי עוזרת לקבוע את הקצב בו גלקסיה מכלה את תכולתה הגזית, ובכך לקבוע גם את משך הזמן בו נוצרים עדיין כוכבים בתחומה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.