דליה איציק

דליה איציק (נולדה ב-20 באוקטובר 1952) היא פוליטיקאית ישראלית. כיהנה כיושבת ראש הכנסת ה-17, כשרה וכחברת כנסת מטעם סיעות קדימה והעבודה.

במהלך 2007, לאחר שוועדת הכנסת אישרה את בקשת הנבצרות הזמנית של הנשיא משה קצב, מילאה את תפקידו של נשיא המדינה במשך כחצי שנה. זאת, מתוקף תפקידו של יושב ראש הכנסת כממלא מקום נשיא המדינה.

דליה איציק
Dalya Itzik 1
מדינה ישראל  ישראל
סיעה העבודה, ישראל אחת, עבודה-מימד, העבודה-מימד-עם אחד, קדימה
יושבת הראש ה־15 של הכנסת
4 במאי 200624 בפברואר 2009
(שנתיים ו-42 שבועות)
כנסות ה־17
השרה לאיכות הסביבה ה־7
בממשלה ה־28
6 ביולי 19997 במרץ 2001
(שנה ו-35 שבועות)
שרת התעשייה והמסחר ה־20
בממשלה ה־29
7 במרץ 20013 בנובמבר 2002
(שנה ו-34 שבועות)
שרת התקשורת ה־26
בממשלה ה־30
10 בינואר 200523 בנובמבר 2005
(45 שבועות ו-3 ימים)
חברת הכנסת
13 ביולי 199217 בינואר 2006
(13 שנים)
17 באפריל 20065 בפברואר 2013
(6 שנים ו-42 שבועות)
כנסות 1316, 1718
יו"ר ועדת החינוך והתרבות ה־10
27 בפברואר 199517 ביוני 1996
(שנה ו-15 שבועות)
יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה ה־1
13 בינואר 199719 באוקטובר 1998
(שנה ו-39 שבועות)
מ"מ נשיא מדינת ישראל ונשיאה בפועל
25 בינואר 200715 ביולי 2007
(24 שבועות ו-4 ימים)

ראשית חייה והשכלה

דליה איציק נולדה בירושלים, למרסל וגרשון בלאס, יוצאי עיראק. למדה בתיכון הדתי "אוולינה דה רוטשילד" בירושלים. בתום לימודיה הצהירה על היותה דתייה, ולפיכך לא שירתה בצה"ל ופנתה ללימודים בסמינר למורות. היא בעלת תואר ראשון בספרות והיסטוריה מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים ובנוסף, תואר ראשון במשפטים מהמרכז הבינתחומי הרצליה. עסקה בהוראה, והייתה יושבת ראש הסתדרות המורים בירושלים. במקביל לכהונתה בהסתדרות המורים שימשה כחברה בוועד המנהל של רשות השידור. ב-26 באוקטובר 1988, רכב בו נסע חבר הכנסת מיכאל רייסר מהליכוד התנגש ברכבה של איציק. רייסר נפצע אנושות ולמחרת מת מפצעיו ואיציק נפצעה קשה[1].

דליה איציק נשואה ואם לשלושה ילדים.

קריירה פוליטית

מועצת עיריית ירושלים

לאחר שכיהנה כיו"ר הסתדרות המורים בירושלים הצטרפה למפלגת "העבודה" ונבחרה מטעם רשימת "ירושלים אחת" למועצת העיר בירושלים ובהמשך כיהנה כסגנית ראש עיריית ירושלים טדי קולק והממונה על תחום החינוך בעירייה. כסגנית ראש העיר ירושלים פגשה איציק לראשונה את יו"ר מפלגת העבודה, חבר הכנסת שמעון פרס, והפכה למקורבתו.

חברת הכנסת

הפריצה שלה לפוליטיקה הארצית התרחשה בשנת 1992 כאשר נבחרה בפריימריס למקום ה-25 ברשימת מפלגת העבודה לכנסת ה-13, כחברת כנסת מטעם מפלגת העבודה. במהלך כהונתה לאורך השנים בכנסת שימשה כיו"ר ועדת החינוך והתרבות (בכנסת ה-13) ויו"ר ועדת המדע והטכנולוגיהכנסת ה-14). בשנת 1996 נבחרה לעשירייה הראשונה.

חברה בממשלת ברק ובממשלת שרון

לקראת הבחירות לראשות הממשלה בשנת 1999 תמכה במועמד חיים רמון לראשות העבודה, אך הצהירה אמונים ליו"ר הנבחר אהוד ברק. היא עצמה נבחרה למקום השישי בבחירות המקדימות לרשימה לכנסת ה-15. היא מונתה לתפקיד שרה לאיכות הסביבה בממשלת אהוד ברק, אף שחפצה בתיק החינוך. איציק שמונתה לשרה זוטרה הפכה לאחת מאנשי ה"אופוזיציה הפנימית" במפלגת העבודה. מאוחר יותר, מונתה גם כשרה הממונה על רשות השידור.

בשנת 2001 התקיימו בחירות מיוחדות רק לראשות הממשלה ואהוד ברק הפסיד למועמד הליכוד וראש האופוזיציה ח"כ אריאל שרון. איציק מונתה לשרת התעשייה והמסחר בממשלתו הראשונה של אריאל שרון.

בהתמודדותה בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה לכנסת ה-16 קבלה מספיק קולות כדי להיבחר לכנסת ללא שריון לנשים והגיעה למקום הרביעי ברשימה. שימשה במערכת הבחירות כיו"ר צוות התגובות של מפלגת העבודה.

הכנסת ה-16 ומעברה למפלגת קדימה

בשנת 2003 עם כינון הכנסת ה-16 לא הצטרפה סיעת העבודה לממשלת שרון שהוקמה ונשארה בשורות האופוזיציה. איציק נבחרה כיו"ר סיעת העבודה-מימד בכנסת והובילה את סיעות האופוזיציה נגד ממשלת שרון השנייה תחת יו"ר האופוזיציה שמעון פרס. בתקופה זו חיזקה את תדמיתה בתור "גברת הברזל", שאינה חוששת לצעוק על ח"כים ועובדי הכנסת. היא גם שימשה כחברת הוועדה לבחירת שופטים.

בשנת 2005 עמדה בראש צוות המשא ומתן של העבודה מול הליכוד ועם כניסת מפלגת העבודה לממשלה, שימשה כשרת התקשורת (עד פרישת מפלגת העבודה מן הממשלה, ב-23 בנובמבר 2005).

ב-28 בנובמבר 2005 הכריזה על פרישתה ממפלגת העבודה ועל מעברה למפלגת קדימה, יחד עם חיים רמון ושמעון פרס, שהפסיד בבחירות על ראשות מפלגת העבודה לטובת עמיר פרץ. איציק חשה, ככל הנראה, שבעקבות הפסדו של פרס, שנחשב לפטרונה הפוליטי, תתקשה להתברג למקום גבוה ברשימת "העבודה" ולאחר מכן תתמנה לשרה בכירה בממשלה שתקום.

בעקבות החלטתו של עו"ד מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, כי לא תוכל להתמנות לשרה בממשלת המעבר הודיעה על התפטרותה מן הכנסת והחזרת המנדט שלה למפלגת העבודה. ב-17 בינואר 2006 נכנסה התפטרותה מהכנסת לתוקף. בחודש פברואר 2006 הגישה מפלגת העבודה עתירה לוועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-17 ולבג"ץ כדי למנוע מאיציק, פרס ורמון להתמודד במסגרת רשימת קדימה בטענה שלא פרשה מן הכנסת בסמוך להודעת הפרישה שלה ממפלגת "העבודה" על פי האמור בחוק. שתי העתירות נדחו ואיציק הוצבה במקום ה-14 ברשימת קדימה ונבחרה לכנסת ה-17.

יושבת ראש הכנסת

Dalya Itzik2
דליה איציק בעת טקס האזכרה לחללי פעולות טרור בהר הרצל, ערב יום העצמאות 2008
Bush Itzik Peres 2
דליה איציק בעת ביקור נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש בכנסת, 2008

ב-4 במאי 2006, לאחר הבחירות לכנסת ה-17, נבחרה לתפקיד יושבת ראש הכנסת, והייתה לאישה הראשונה מאז קום המדינה לכהן בתפקיד זה. היא נבחרה פה אחד בהצבעה גלויה שתמכו בה 107 חברי הכנסת.

בעקבות חקירת חשדות לעבירות מין של נשיא המדינה משה קצב הכריזה ועדת הכנסת, לבקשת הנשיא קצב, על נבצרותו מלשמש כנשיא בזמן השבעת נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש. על פי החוק, יו"ר הכנסת משמש גם כממלא מקום נשיא המדינה, כך שבתקופת נבצרותו של קצב (שארכה 16 שעות ב-14 בספטמבר 2006) הייתה איציק ממלאת מקום נשיא המדינה והשביעה את נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש. ב-25 בינואר 2007 אישרה ועדת הכנסת את הודעת הנשיא משה קצב, כי נבצר ממנו למלא את תפקידו כנשיא המדינה, לנוכח הודעת היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, כי יש כוונה להגיש כנגדו כתב אישום. בעקבות הודעה זו החלה איציק לכהן כממלאת מקום נשיא מדינת ישראל, ובזמן זה חננה אסירים, השביעה שגרירים והשתתפה בטקסים ואירועים בארץ ובעולם. ב-1 ביולי 2007 נכנסה לתוקף התפטרותו של משה קצב, ואיציק כיהנה שבועיים כנשיאת המדינה בפועל, עד השבעתו של שמעון פרס לנשיאות ב-15 ביולי.

דליה איציק, בצוותא עם יושב ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת דוד טל, פעלה לצמצום חוק ההסדרים לשנת הכספים 2008 וזכתה על כך לשבחים מחברי כנסת רבים. השניים נאבקו ביוזמות האוצר, והצליחו להביא לקיצוץ משמעותי במספר הסעיפים שיידונו בסופו של דבר במסגרת הדיונים בהצעת החוק[2]. בסופו של דבר, נוסח הצעת החוק שהונח על שולחן הכנסת לקריאה השנייה והשלישית מנה 32 סעיפים בלבד[2][3], מתוך 136 סעיפים שאושרו בקריאה הראשונה[4]. עם זאת, גם בחוק זה נכללו סעיפים שונים שאינם קשורים בתקציב, כגון הסעיף האוסר על קופות החולים להציע תרופות מצילות ומאריכות חיים במסגרת הביטוח המשלים.

בבחירות המקדימות של מפלגת קדימה בדצמבר 2008, הגיעה למקום הראשון מבין המתמודדים. בהתאם לכך, מוקמה במקום השלישי ברשימת המפלגה לכנסת ה-18, לאחר יושבת הראש, ציפי לבני ושאול מופז, אשר שוריין למקום השני ברשימה, עם כשלונו בהתמודדות על ראשות התנועה.

הכנסת ה-18

בכנסת ה-18 שימשה יושבת ראש סיעת קדימה, והייתה חברה בוועדת הכנסת. במהלך כהונתה בכנסת ה-18 יזמה את חקיקתם של מספר חוקים, בהם חוקים אלה:

  • תיקון לחוק גיל פרישה שדחה את ההעלאה המדורגת לגיל הפרישה לנשים מגיל 62 לגיל 64 עד לשנת 2017 (יחד עם חברי כנסת רבים נוספים)
  • הארכת חופשת הלידה ללא תשלום מ-14 שבועות ל-26 שבועות (יחד עם ציפי חוטובלי)
  • תיקון חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, המשווה את תנאיהם של יתומים משני הוריהם לתנאיהם של אלמנים ואלמנות (יחד עם זבולון אורלב).
  • חוק הקובע חובת ייצוג הולם לנשים בוועדות בדיקה ממשלתיות ובוועדות חקירה.
  • תיקון לחוק הבחירות לכנסת המאפשר לחברי ועדות קלפי להצביע בקלפי שבה הוצבו (יחד עם זאב אלקין ויריב לוין).
  • תיקון לחוק הגנת הצרכן המחייב עסקים הנותנים תעודות אחריות להדביק על המוצר מדבקת אחריות שעליה מוטבע תאריך תום תקופת האחריות, או לקבוע מספר סידורי שישמש בעת מתן שירות (יחד עם כרמל שאמה-הכהן).

ב-5 בדצמבר 2012 הודיעה כי היא פורשת מן החיים הפוליטיים ולא תתמודד בבחירות לכנסת ה-19.

לאחר הפרישה מהחיים הפוליטיים

ב-10 באפריל 2013 מונתה לחברת דירקטוריון רשת רמי לוי שיווק השקמה[5].

משמשת כחברת ועדת ההיגוי העליונה של מיזם "סיסמה לכל תלמיד", שמטרתו צמצום הפערים החברתיים בחינוך על ידי קידום, פיתוח והטמעת תחום התקשוב במוסדות חינוך בפריפריה.

ב-2014 התמודדה איציק בבחירות לנשיאות, אך לא העפילה לסיבוב השני.

מ-2016 מכהנת איציק כיושבת ראש חבר הנאמנים של "הדסה אינטרנשיונל – ישראל".

בינואר 2019 הצטרפה איציק לדירקטוריון חברת כנפיים אחזקות בע"מ בעלת השליטה באל על[6].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בן כספית, כוח איציק, באתר nrg‏, 4 בפברואר 2005
  2. ^ 2.0 2.1 צבי זרחיה, ניצחון לכנסת: הדיון בכמחצית מסעיפי חוק ההסדרים ייערך רק בשנת 2008, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2007
  3. ^ לילך ויסמן, ‏לחצי הקואליציה לצמצום חוק ההסדרים מעכבים את אישור החוק ואישור התקציב לשנת 2008, באתר גלובס, 24 באוקטובר 2007
  4. ^ אורית נוקד, שירת הברבור של חוק ההסדרים, באתר ynet, 17 באוקטובר 2007
  5. ^ גיל קליאן, הג'וב החדש של דליה איציק: דירקטורית ברשת רמי לוי שיווק השקמה, באתר כלכליסט, 10 באפריל 2013
  6. ^ אביב לוי, דליה איציק הצטרפה לדירקטוריון בעלת השליטה באל על, באתר גלובס, ‏29 בינואר 2019
2007 בישראל

2007 בישראל (ה'תשס"ז-ה'תשס"ח) הייתה השנה בה חגגה מדינת ישראל 59 שנה מיום היווסדה.

20 באוקטובר

20 באוקטובר הוא היום ה-293 בשנה (294 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 72 ימים.

4 במאי

4 במאי הוא היום ה-124 בשנה (125 בשנה מעוברת), בשבוע ה-18 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 241 ימים.

א' בחשוון

א' בחשוון הוא היום הראשון בחודש השני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום הראשון בחודש השמיני

למניין החודשים מניסן. א' בחשוון לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגו".

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בא' חשוון היא רב הזמן פרשת נח.

בחירות 2014 לנשיאות ישראל

הבחירות השש־עשרה לנשיאות ישראל נערכו ב-10 ביוני 2014, י"ב בסיוון ה'תשע"ד, ובהן בחרה הכנסת את ראובן ריבלין לנשיא העשירי של מדינת ישראל.

ג'ינס

ג'ינס הם מכנסיים העשויים מדנים. במקור היה הג'ינס בגד עבודה והפך פופולרי בקרב בני נוער בתחילת שנות ה-50. מותג הג'ינס הראשון הוא לוי'ס. כיום ג'ינס פופולרי מאוד כלבוש יום-יומי ברחבי העולם וקיים בצורות, בגזרות, בשפשופים ובצבעים שונים.

הכנסת השבע עשרה

הכנסת השבע עשרה, שהרכבה נקבע בבחירות לכנסת השבע עשרה, הושבעה ב-17 באפריל 2006 (י"ט בניסן ה'תשס"ו, ד' חול המועד פסח). את הישיבה פתח, כנהוג, נשיא מדינת ישראל, משה קצב.

זקן חברי הכנסת ביום השבעתה היה, כמו בעשור שלפני השבעתה, חבר הכנסת שמעון פרס מסיעת קדימה, בן ה-82 (ביום ההשבעה), שהיה גם ותיק חברי הכנסת (מכהן בה החל מהכנסת הרביעית בשנת 1959). צעיר חברי הכנסת היה חבר הכנסת אלכס מילר מסיעת ישראל ביתנו, שהיה בן 29 ביום ההשבעה.

ב-4 במאי 2006 (ו' באייר ה'תשס"ו), הציג אהוד אולמרט את ממשלתו בפני הכנסת ה-17, וזכה לאמונם של 67 חברי כנסת ממפלגות קדימה, גיל, העבודה וש"ס. כמו כן, באותו היום נבחרה פה אחד יו"ר הכנסת, דליה איציק. איציק היא האישה הראשונה מאז הקמת המדינה שכיהנה בתפקיד זה.

זוהי הכנסת הראשונה מאז קום המדינה שבראשות הממשלה עמדה מפלגה שהיא לא הליכוד או העבודה על גלגוליהם הקודמים.

כהונתה של הכנסת ה 17 הסתימה עם השבעת הכנסת השמונה עשרה, שהושבעה ב-24 בפברואר 2009.

המשרד להגנת הסביבה

המשרד להגנת הסביבה הוא משרד ממשלתי ישראלי האחראי על שמירת הסביבה בישראל.

תפקידו של המשרד להגנת הסביבה הוא קביעת מדיניות ארצית, פיתוח אסטרטגיות, הכנת תקנים וקביעת קדימויות להגנת הסביבה. הגופים: רשות הטבע והגנים, החברה לשירותי איכות הסביבה, רשות נחל הירקון ורשות נחל הקישון נתונים תחת השר להגנת הסביבה גם כן.

עד יוני 2006, היה שם המשרד המשרד לאיכות הסביבה. בהחלטת ממשלה מס' 193 מיום 25 ביוני 2006, אישרה הממשלה את בקשת השר הממונה על המשרד, גדעון עזרא, לשנות את שם המשרד, והוא נקרא מאז "המשרד להגנת הסביבה".

ועדת החינוך, התרבות והספורט

ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת עוסקת בנושאי חינוך והשכלה, תרבות, ספורט ואמנויות.

יושב ראש הכנסת

יושב-ראש הכנסת הוא ראש הרשות המחוקקת בישראל, ותפקידו לנהל את ענייני הכנסת, לייצג אותה כלפי חוץ, לשמור על כבודה, על סדר ישיבותיה ועל קיום תקנונה. יושב ראש הכנסת המכהן הוא יולי אדלשטיין מסיעת "הליכוד".

יושב-הראש, או אחד מסגניו, יושב בראש הישיבות בכנסת, מנהל אותן, מעמיד שאלות להצבעה וקובע את תוצאותיה וכן את תוצאות כל הבחירות המתקיימות בכנסת. יושב-ראש הכנסת וסגניו מהווים את נשיאות הכנסת, והיא המאשרת את הגשתן של הצעות חוק פרטיות ודחיפותן של הצעות לסדר היום.

בהיעדר נשיא המדינה מישראל או כאשר נבצר מנשיא המדינה למלא את תפקידו, ממלא יושב-ראש הכנסת את תפקידו.

יחסי ישראל–פלאו

יחסי ישראל–פלאו הם הקשרים הדיפלומטיים ויחסים אחרים, בין מדינת ישראל לרפובליקת פלאו.

ישראל הייתה המדינה הראשונה שלא מהאוקיינוס השקט שהצהירה על הכרתה בפלאו בעת קבלת עצמאותה בשנת 1994. ישראל תמכה בקבלת פלאו לאו"ם, וכן סייעה כלכלית למדינה הצעירה.

שתי המדינות מיודדות במיוחד. רפובליקת פלאו מביעה תמיכה עקבית במדינת ישראל ובמדיניותה ומצביעה באו"ם בעד מדינת ישראל. ישראל שולחת למדינה סיוע רפואי קבוע, בעיקר בתחום רפואת העיניים, ומדריכה את רופאיה בתחום תפעול מערכות רנטגן.

משרד החוץ הישראלי שלח משלחות של מומחי חקלאות ודיג לפלאו כדי לסייע בהכשרת האוכלוסייה המקומית.

לישראל יש שגרירות בבירת פלאו נגרולמוד. החל משנת 2006 לפלאו יש שיתוף פעולה ברמה גבוהה עם ישראל בהצבעות באו"ם.

ב-28 ביוני 2006 הגיע נשיא הרפובליקה לביקור בישראל

, יחד עם רעייתו ובכירים נוספים מהרפובליקה. הנשיא ביקר בכנסת ונפגש עם ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שרת החוץ, ציפי לבני, יושבת ראש הכנסת, דליה איציק, ועם חברי הכנסת, לאחר מכן נטע עץ בחורשת הנשיאים בירושלים. בביקור הביע תמיכה בלתי מסויגת בישראל.

כמו כן בדצמבר 2011 נחתם הסכם הדדי בין ישראל לפלאו המבטל את הצורך בוויזה בכניסת אזרחים מאחת לשנייה.

כלנתריזם

כָּלַנתֶריזם הוא מונח גנאי בשיח הפוליטי בישראל, על שמו של רחמים כלנתר, חבר עיריית ירושלים בשנות החמישים. הביטוי מתאר מצב של מעבר של חבר כנסת או חבר מועצת רשות מקומית מסיעה אחת לאחרת תמורת טובת הנאה פוליטית.

כלנתר היה חבר סיעת "הפועל המזרחי" בעיריית ירושלים שנטש את סיעתו, שפעלה כדי להדיח את ראש העיר גרשון אגרון באוגוסט 1956, על רקע תמיכתו של ראש העיר בהקמת בית כנסת רפורמי ובריכת שחייה מעורבת בעיר. כלנתר הפך לתומך של אגרון, דבר שהעניק לאגרון רוב במועצה, ובתמורה מונה כלנתר לתפקיד סגן ראש העיר הממונה על ענייני דת ותברואה.

צעד זה היה אפשרי כיוון שבאותה תקופה בחרו תושבי הרשות המקומית את חברי המועצה בבחירות יחסיות, והמועצה בחרה מתוכה את ראש המועצה, אשר היה חייב לזכות ברוב מוחלט של חבריה (בשנת 1975 אישרה הכנסת חוק חדש שהפריד בין הבחירות למועצת הרשות ולראש הרשות).

בחוק יסוד: הכנסת הוכנס סעיף שנועד להקשות במקצת על תופעת הכלנתריזם. סעיף זה (6א) קובע שחברי כנסת שפרשו מסיעתם (שלא במסגרת סיעה חדשה מוכרת) ועברו לסיעה אחרת אינם רשאים להיות מועמדים בבחירות הבאות במסגרת סיעתם החדשה, אלא אם פרשו מחברותם בכנסת, ובכך איפשרו למפלגתם הקודמת לשמור על כוחה הפרלמנטרי, אשר על פיו נקבע מימון המפלגות וייצוגן בוועדות הבחירות. סעיף זה אילץ את שמעון פרס, דליה איציק, חיים רמון, צחי הנגבי ומיכאל נודלמן להתפטר מחברותם בכנסת, כדי שיוכלו להיבחר ברשימת קדימה בבחירות לכנסת השבע עשרה.

מפלגת העבודה הישראלית

מפלגת העבודה היא מפלגה ציונית וסוציאל-דמוקרטית הנמצאת במרכז-שמאל הפוליטי בישראל. העבודה הוקמה ב-21 בינואר 1968, מאיחוד של מספר מפלגות, ובמרכזו מפלגת השלטון – מפא"י, יחד עם אחדות העבודה - פועלי ציון ורפ"י. היה זה איחודן מחדש של כל המפלגות יוצאות מפא"י ההיסטורית אשר החזיקו בשלטון במדינת ישראל ובמוסדות היישוב ממועד היווסדן ועד הבחירות ב-1977. בין ראשי המפלגה בעבר היו לוי אשכול, גולדה מאיר, יצחק רבין, שמעון פרס ואהוד ברק.

יושב ראש המפלגה הנוכחי הוא עמיר פרץ, אשר כיהן כיו"ר המפלגה ב-2005 עד 2007.

נסים גיני

נסים גיני (1938 - 28 במאי 1948 י"ז באייר תש"ח) הוא חלל מערכות ישראל הצעיר ביותר. הוא נהרג במלחמת העצמאות, בקרב על הרובע היהודי בירושלים.

גיני נולד בשנת 1938 למרים ויצחק. יצחק עלה בגפו מטורקיה בעקבות אביו שהיה חייל במלחמת העולם הראשונה ושנפל בארץ במלחמה זו. האם מרים עלתה ממרוקו. ניסים היה השלישי בין ארבעת ילדיהם.

הקרב על הרובע היהודי החל מיד לאחר החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה, ב-29 בנובמבר 1947, ועל הרובע הוטל מצור. כאשר החל המצור, שהה אביו מחוץ לרובע, מנותק ממשפחתו. יחד עם אחרים מילדי הרובע, השתתף גם נסים בקרב להגנת הרובע.

בגיל תשע וחצי שימש כתצפיתן וכקשר המעביר ידיעות בין עמדות הלוחמים ברובע היהודי בתקופת מלחמת העצמאות. גם אחותו בת ה-14 ואחיו בן ה-12 סייעו ללוחמים.

ב-27 במאי 1948, לאחר שכבר סיים את משמרתו כתצפיתן, הוא שב לעמדת השמירה, וכאשר הבחין בתנועה חשודה הוציא את ראשו, ונפגע. הוא נפצע קשה מכדור שנורה מידי צלף. הקליע פגע באקדח מאוזר שהיה בעמדה, קנה האקדח התפוצץ ורסיסים פגעו בפניו. הקליע עצמו נכנס מהלחי ויצא מהעורף. למחרת, ביום נפילת הרובע היהודי, נפטר מפצעיו. הוא נמנה עם שמונה חללים שנותרו בבתי מחסה מבלי שלוחמי הרובע הספיקו לקוברם, ונקברו על ידי ערבי מקומי. לאחר מלחמת ששת הימים נתגלו שרידיהם, בכללם גופתו של גיני שזוהתה בוודאות עקב העובדה שהיה היחיד שעוד היו בפיו שיני חלב והועברו לקבר האחים לחללי הרובע היהודי.

גיני היה צעיר הנופלים במלחמות ישראל ככלל ובמלחמת העצמאות בפרט, שבמהלכה ולקראתה גויסו מאות נערים בני 12 ומעלה לפעילות צבאית בארגון "ההגנה", במסגרת הגדנ"ע ובמסגרות אחרות.

טקס הדלקת המשואות שפתח את חגיגות יום העצמאות ה-60 של מדינת ישראל עמד בסימן ילדי ישראל. חלקו הראשון של נאום יושבת ראש הכנסת, דליה איציק, התייחס בהרחבה לגיני כסמל לתרומת "דור תש"ח" להקמת המדינה, תוך הבעת צער וזעזוע על שימוש צבאי בילדים ובנערים.

נשיא מדינת ישראל

הנָשִׂיא במדינת ישראל הוא ראש המדינה. מאחר שישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית, תפקידו של הנשיא ייצוגי וסמלי בעיקרו, והוא נותן ביטוי לאחדות העם. סמכויותיו ומעמדו של הנשיא מוגדרים בחוק יסוד: נשיא המדינה.

בעקבות שינוי בחוק ב-1998, הנשיא נבחר על ידי הכנסת לתקופת כהונה אחת בת שבע שנים. לפני השינוי, תקופת הכהונה הייתה בת חמש שנים עם אפשרות להאריכה בחמש שנים נוספות.

נשים בממשלות ישראל

מאז קום המדינה ועד היום, כיהנו נשים מעטות בלבד בממשלות ישראל, ואף פחות נשים זכו לכהן בתפקידים בכירים בממשלה. על אף מיעוט הנשים בתפקידים אלו, ישראל היא בין המדינות המעטות בהן כיהנה אישה כראש הממשלה, אך מלבד עובדה זו, ישראל מפגרת אחר רוב מדינות העולם המערבי, הן בייצוג נשים בבית המחוקקים, הכנסת, והן בממשלה.

החל משנות ה-90, מהוות הנשים כ-6% עד 18% מממשלות ישראל ומקום המדינה ועד היום כיהנו בסה"כ 17 נשים שונות בתפקיד שרה. לשם השוואה, במדינות סקנדינביה אחוז הנשים בממשלה הוא בין 40% ל-50%, במדינות צפון אמריקה למעלה מ-20% ובמערב אירופה קרוב ל-20%. הממוצע הישראלי דומה לממוצע במדינות דרום אמריקה וחלק ממדינות אפריקה.

תת הייצוג של נשים, הן בממשלות ישראל, בפוליטיקה המקומית ובתפקידים בכירים במשק בולט במיוחד לאור העובדה שפערי ההשכלה הפורמלית בין גברים ונשים בישראל החל משנות ה-80 וה-90 אינם ממשיים. אנשי מדעי החברה רואים בנרטיב הביטחוני וההפרדה בין הספרה הפרטית למול הספרה הציבורית כשתיים מהסיבות המרכזיות לפערי הייצוג בין גברים ונשים בכניסה לחיים הציבוריים בישראל, ולפיכך גם כזו המשפיעה על נשים בעמדות כוח כמו הממשלה. עם זאת, החל משנות ה-90 ניתן היה לראות ייצוג הולך וגובר של נשים בתפקידים אלו, אך עדיין במספרים נמוכים יחסית לייצוג הגברי.

מאז קום המדינה ועד היום כיהנו בסה"כ 18 נשים שונות כשרות ו-14 נשים כסגניות שר, כאשר מעולם לא כיהנו יותר מארבע נשים בו זמנית בממשלה, גם כאשר הממשלה מנתה יותר מ-20 שרים. המשרדים הנפוצים בהם נשים כיהנו היו המשרד לאיכות הסביבה, משרד החינוך, משרד הבינוי והשיכון, משרד התקשורת, משרד החוץ, משרד הבריאות, משרד המשפטים, משרד התרבות והספורט ומשרד העבודה. מעולם לא כיהנה אישה כשרה במשרד הביטחון או במשרד לביטחון הפנים, כמו גם במשרד האוצר, התשתיות, התחבורה ובמשרדים נוספים. אף אישה לא כיהנה כסגנית ראש הממשלה מאז קום המדינה, אך אחת כיהנה כממלאת מקום ראש הממשלה.

נשים ראשונות בתפקידים ציבוריים בישראל

בערך זה ניתן פירוט של נשים שהיו הראשונות שמילאו תפקיד מסוים, בתפקידים ציבוריים במדינת ישראל.

סיעה

בפרלמנט, סיעה היא מסגרת בה חברים חברי פרלמנט מכהנים.

עבודה-מימד

העבודה-מימד הייתה רשימה משותפת למפלגות "העבודה" ו"מימד", אשר היוותה סיעה בכנסות ה-15 עד ה-17.

לקראת הבחירות לכנסת ה-15 התאחדו מפלגות העבודה, מימד, וגשר ברשימת ישראל אחת, כחלק ממאמציו של אהוד ברק למצב גוש שמאל-מרכז גדול מאחוריו. הרשימה החדשה נועדה ליצור לעבודה תדמית חברתית יותר, ולמשוך מצביעי ליכוד מסורתיים, כמו גם ציבור דתי מתון שלא מצא עוד את ביתו במפד"ל המקצינה ימינה. בנוסף קיווה ברק לקרוץ למצביעי מרכז בבחירות האישיות שהתקיימו אז בפעם השנייה.

הרשימה המשותפת זכתה ל-26 מנדטים, שהיוו אכזבה לעומת התחזיות המוקדמות, וברק זכה ברוב גדול בבחירות האישיות לראשות הממשלה.

ב-7 במרץ 2001 פרשה גשר מהסיעה המשותפת ועקב כך שונה שמה לעבודה-מימד ב-15 במאי באותה השנה. מאז ואילך מתמודדות שתי המפלגות תחת שם זה ברשימה מאוחדת בבחירות לכנסת. במהלך הכנסת ה-16 לאחר האיחוד עם עם אחד בפברואר 2005, נקראה הסיעה "העבודה-מימד-עם אחד", עד שעם אחד התמזגה עם מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת ה-17, והרשימה חזרה להיקרא עבודה-מימד.

דליה איציק - תבניות ניווט
יושבי ראש הכנסת
יוסף שפרינצקנחום ניר-רפאלקסקדיש לוזראובן ברקתישראל ישעיהו-שרעבייצחק שמיריצחק ברמןמנחם סבידורשלמה הללדב שילנסקישבח וייסדן תיכוןאברהם בורגראובן ריבלין • דליה איציק • ראובן ריבליןיולי אדלשטיין משכן הכנסת
ראשי האופוזיציה של מדינת ישראל
ראשי אופוזיציה לא רשמיים מאיר יעריפרץ ברנשטייןמאיר יעריפרץ ברנשטייןמנחם בגיןיצחק מאיר לויןמנחם בגיןשמעון פרסיובל נאמןשולמית אלונישמעון פרסיצחק שמירבנימין נתניהושמעון פרסאהוד ברקאריאל שרון
ראשי אופוזיציה רשמיים אריאל שרוןיוסי שרידבנימין בן אליעזרעמרם מצנע • דליה איציק • שמעון פרסיוסף לפידעמיר פרץבנימין נתניהוציפי לבנישאול מופזשלי יחימוביץ'שאול מופזשלי יחימוביץ'יצחק הרצוגציפי לבנישלי יחימוביץ'
שרים להגנת הסביבה בממשלות ישראל
רוני מילוארפאל אדרייצחק שמיראורה נמיריוסי שרידרפאל איתן • דליה איציק • צחי הנגבייהודית נאותאילן שלגישלום שמחוןגדעון עזראגלעד ארדןעמיר פרץבנימין נתניהואבי גבאיזאב אלקין סמל מדינת ישראל
שרי הכלכלה והתעשייה בממשלות ישראל
שרי התעשייה והמסחר
(1948–2003):
פרץ ברנשטייןאליעזר קפלןיעקב גרידב יוסףפרץ נפתליפנחס ספירחיים יוסף צדוקזאב שרףיוסף ספירחיים בר-לביגאל הורביץגדעון פתאריאל שרוןמשה נסיםמיכה חרישנתן שרנסקירן כהןאהוד ברק • דליה איציק סמל מדינת ישראל
שרי התעשייה, המסחר והתעסוקה
(2003–2013):
דני נוהאהוד אולמרטאלי ישיבנימין בן אליעזרשלום שמחון
שרי הכלכלה
(2013–2016):
נפתלי בנטאריה דרעיבנימין נתניהו
שרי הכלכלה והתעשייה
(2016 ואילך):
משה כחלוןאלי כהן
יושבי ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת
יושבי ראש ועדת החינוך והתרבות (2003-1949) שושנה פרסיץאלימלך-שמעון רימלטמשה קולאלימלך-שמעון רימלטאברהם כץאלימלך-שמעון רימלטאברהם כץאברהם שכטרמןאהרן ידליןאורה נמירנחמן רזמיכאל בר-זוהר • דליה איציק • אברהם בורגעמנואל זיסמןזבולון אורלב
יושבי ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט (מ-2003) מלי פולישוק-בלוךאברהם פורזאילן שלגימיכאל מלכיאורזבולון אורלבאלכס מילרעינת וילףעמרם מצנעיעקב מרגי
יושבי ראש ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת
דליה איציק • מיכאל נודלמןענת מאורלאה נסמלי פולישוק-בלוךזבולון אורלבבנימין אלוןמאיר שטריתרונית תירושמשה גפניאורי מקלב

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.