דיר אל-בלח

דיר אל-בלח (ערבית: دير البلح) היא עיר השוכנת במרכז רצועת עזה. משמעות השם בערבית היא "מנזר התמרים", על שום מטעי תמרים רבים מסביב לעיירה. העיירה שוכנת בין העיר עזה מצפון לבין חאן יונס מדרום. דרומית מערבית לעיירה שכן גוש קטיף.

מספר תושבי העיר בשנת 2006 היה 62,000, מהם 19,534 ממחנה הפליטים במערב לעיירה.

דיר אל-בלח
دير البلح
Seal of Deir al-Balah
סמל דיר אל-בלח
Anthropoid Coffin from Deir al-Balah – Late Bronze Age - Hecht Museum - Haifa – Israel
ארון קבורה אנתרופואידי מחרס שהתגלה ליד העיר מתקופת הברונזה המאוחרת
טריטוריה הרשות הפלסטינית  הרשות הפלסטינית
נפה דיר אל-בלח
שטח 14.7 קילומטר רבוע
גובה 0 מטר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 49,751 (2006)
קואורדינטות 31°25′08″N 34°21′06″E / 31.4189944444444°N 34.3516027777778°E
אזור זמן UTC +2
(למפת מערב הנגב רגילה)
GazaWestNegev
 
דיר אל-בלח
דיר אל-בלח
War cemetery at Deir el-Belah 1918
בית הקברות - 1918

היסטוריה

בחפירות ארכאולוגיות שהתקיימו בין השנים 1982-1971 במערבה של העיר, באזור החולות, בראשות הארכאולוגית טרודה דותן התגלה מבצר כנעני-מצרי גדול ומספר רב של ארונות קבורה דמויי אדם (אנתרופואיד) מחרס של מצרים מתקופת הברונזה המאוחרת אשר עברו במקום בדרך הים צפונה אשר חלקה הדרומי כונה במקרא דרך ארץ פלשתים.

לפי צבי אילן, ייתכן כי השם המקורי של העיירה היה "דרום" או "כפר דרום". לדבריו, בימי התלמוד היה במקום כפר עברי, בו התגורר רבי אליעזר בן יצחק איש כפר דרום. שם זה השתבש, אולי בתקופה הערבית הקדומה, ל"דיר א-רום" - מנזר הביזנטים ואחר כך הפך לדיר אל-בלח. בתקופה הצלבנית נשמר השם העתיק בצורת "דרום" או דרון". היה זה שמה של מצודה רבת חשיבות שסימלה את גבולה של ממלכת ירושלים הצלבנית.[1]

בשנת 1170 העיירה הושמה במצור על ידי צלאח א-דין. במקום היה חיל מצב קטן בראשות האציל הצרפתי אנזלם דה-פאסי. הוא החזיק מעמד 48 שעות עד הגעת תגבורת מאשקלון. צלאח א-דין נסוג מהעיר. בשנת 1187, סמוך לקרב חיטין נכבשה העיר.

יש עדות משנת 1192 כי למצודה היו 17 מגדלים שנראו מרחוק.

מלחמת העולם הראשונה

Sarcophagus from the Israel Museum - Jerusalem
ארונות קבורה אנתרופואידים מחרס שהתגלו בדיר אל בלח מתקופת הברונזה המאוחרת ומצויים במוזיאון ישראל

העיירה הייתה בסיס היציאה הקדמי של חיל המשלוח המצרי לקרב עזה הראשון והשני ובתקופת ההתארגנות שלאחר קרבות כושלים אלו, שכנו בסביבות העיירה מחנות צבא של הכוח הבריטי. לקראת הקרב על באר שבע נערכו באזור פעולות שהיוו חלק מתוכנית ההונאה של הבריטים בפיקוד אדמונד אלנבי; בחוף דיר אל-בלח רוכזו סירות שנועדו לביים התארגנות גדולה של כוח נחיתה. ספינות של הצי המלכותי שטו לאורך החוף, וביימו מדידות של עומק המים. כמו כן, במחנות במרחב רפיח - דיר אל-בלח נמשכה שגרת פעילות מבויימת של מספר קטן של חיילים, תוך הקפדה על תאורת לילה שגרתית מלאה, אבל למעשה התרוקנו מחנות אלה בהדרגה מהדיוויזיות של כוח המחץ.[2]

במלחמת העולם הראשונה הוקמו בעיר שני בתי קברות לחללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה: בבית הקברות הצבאי (DEIR EL BELAH WAR CEMETERY ) נקברו 734 חללים, רובם מבריטניה, אך יותר מ-10% מהם ממוצא הודי ובבית הקברות המצרי ( DEIR EL BELAH EGYPTIAN CEMETERY) ) מספר החללים - 285, כולם בריטים. בין הנקברים בבתי קברות אלה ישנם גם חללים יהודים.

לאחר מלחמת העצמאות נבנה במקום מחנה פליטים פלסטינים. לאחר כיבוש רצועת עזה במלחמת סיני הקימה ישראל במקום מועצה כפרית. באותו זמן התגוררו בדיר אל-בלח 5,000 תושבים ו-40,000 פליטים[3].

ב-1989 הרג, שמעון יפרח, מתנחל תושב נוה דקלים תלמידת תיכון מדיר אל-בלח בעת תקרית של יידוי אבנים. הוא נידון לשנה וחצי מאסר[4].

כפר דרום

ליד העיירה הוקם בסוף תקופת המנדט הבריטי בשנת 1946, היישוב היהודי כפר דרום. הכפר נתפס ונהרס על ידי הצבא המצרי במלחמת השחרור, יושב מחדש לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1970 ופונה ונהרס שוב, במסגרת תוכנית ההתנתקות, יחד עם יתר ההתנחלויות ברצועת עזה.

פרשת קו 300

ב-13 באפריל 1984 השתלטה סיירת מטכ"ל סמוך לדיר אל-בלח על אוטובוס אגד שנחטף על ידי מחבלים פלסטינים. שניים מהמחבלים שנתפסו חיים הוצאו להורג, מה שהוביל לפרשת קו 300.

לקריאה נוספת

  • צבי אילן, סיני ורצועת עזה, תרבות וחינוך - תל אביב, 1968.
  • צבי אילן, אתמולים - מחקרים ותגליות בעברה של ארץ ישראל, מודן - הוצאה לאור - תל אביב, 1988

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ חגי הוברמן, תולדות היישוב היהודי ברצועת עזה
  2. ^ עזרא פימנטל, מלחמת העולם הראשונה בנגב, ההכנות המנהלתיות, אתר מדרשת שדה בוקר
  3. ^ הוקמה מועצה כפרית בדיר-אל-בלח, דבר, 21 בדצמבר 1956
  4. ^ עזרא ינוב, ביהמ"ש העליון גזר מאסר בפועל על תושב גוש קטיף שהרג תלמידה ערביה, מעריב, 29 בנובמבר 1990
11 הנקודות

11 הנקודות הן אחד-עשר יישובים אשר הוקמו במבצע התיישבות גדול בנגב הצפוני, במוצאי יום הכיפורים תש"ז י"א בתשרי, בלילה שבין ה-5 ל-6 באוקטובר 1946, ביוזמת הסוכנות היהודית. מטרת המבצע הייתה לגרום להכללת אזור הנגב בתוך גבולותיה העתידיים של המדינה היהודית. מבצע התיישבות זה נחשב לגדול מסוגו בשנים שקדמו להקמת מדינת ישראל.

אל-בורייג'

אל-בורייג' (בערבית: البريج) הוא מחנה פליטים פלסטינים הממוקם במרכז רצועת עזה, ממזרח לדרך סלאח א-דין, מדרום לנחל הבשור ומצפון למחנה הפליטים מועזי. מהעבר השני של דרך סלאח א-דין שוכן מחנה נוסייראת. המחנה משויך לנפת דיר אל-בלח. שטחו של המחנה הוא כ-529 דונם, ונכון לשנת 2005 אוכלוסייתו מנתה 34,951 נפש, מהם 28,770 מוכרים כפליטים. מקור שמו של המחנה הוא מגדל הנמצא בסמוך לו.

המחנה נוסד בשנת 1949, ובעת הקמתו נמנו בו 13,000 פליטים מסביבות עזה רבתי. אחוז קטן מהם התיישב בבסיס צבאי בריטי נטוש, ואילו רובו יושב באוהלים. בשנת 1950 בנתה אונר"א מבני בטון עבור הפליטים.

כיום, רוב הפליטים, כמו במרבית מחנות הפליטים האחרים ברצועת עזה, חיים במבנים המאוכלסים בצפיפות. למחנה אין מערכת לטיהור שפכים, ורוב האשפה מצטברת באפיק נחל הבשור, ויוצרת מפגע בריאותי. רוב מי השתייה של המחנה מסופקים על ידי חברת מקורות הישראלית.

במחנה 5 בתי ספר יסודיים, ושני בתי ספר על יסודיים, בהם למדו 9,306 תלמידים בשנת 2004. כל בתי הספר מופעלים על ידי אונר"א.

אל-קודס (נפה)

נפת אל-קודס (ירושלים) היא אחת מ-16 נפות הרשות הפלסטינית, הנפה ממוקמת במרכז יהודה ושומרון. בירת הנפה על פי החוק הפלסטיני היא מזרח ירושלים, אך על פי החוק הישראלי שהוא החוק היחיד הנאכף במקום ירושלים כולה מהווה שטח ריבוני של מדינת ישראל, ואין לרשות הפלסטינית כל מעמד לגביה. כניסה של פלסטינים מיישובי הנפה לירושלים מחייבת היתר כניסה לישראל, כמו בכל עיר אחרת. יחד עם זאת, מדי יום שישי מתאפשרת כניסת מתפללים להר הבית לא היתר.[דרוש מקור]שטח הנפה הוא 345 קמ"ר. על פי אומדן הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2014 בנפה התגוררו 411,640 נפשות. מספר זה כולל את תושבי מזרח ירושלים[דרוש מקור].

בית קברות צבאי

בית קברות צבאי הוא בית קברות שנועד לקבורתם של חיילים.

גוש קטיף

גוש קטיף היה גוש התנחלויות ששכן בדרום רצועת עזה. גוש קטיף כלל 17 יישובים בין רפיח בדרום-מערב, דיר אל-בלח בצפון, חאן יונס במזרח והים התיכון במערב. שלושה יישובים נוספים היו בצפון רצועת עזה, ואחד במרכזה. סך הכל 21 יישובים. באוגוסט 2005 פונו היישובים על ידי ממשלת ישראל במסגרת תוכנית ההתנתקות. בחבל עזה התגוררו ערב ההתנתקות כ-8,600 יהודים, רובם בגוש קטיף.

דיר אל-בלח (נפה)

נפת דיר אל-בלח (בערבית: محافظة دير البلح) (בישראל נפוץ השימוש בשם "אזור אמצע") היא אחת מנפות הרשות הפלסטינית. הנפה ממוקמת ברצועת עזה ויש לה גבול עם ישראל.

על פי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה נכון לשנת 2006, בנפה חיו כ-208,716 נפשות. האוכלוסייה התרכזה בעיר אחת, עיירה אחת, שני כפרים, וארבעה מחנות פליטים.

חברון (נפה)

נפת חברון (בערבית: محافظة الخليل) היא אחת מ-16 נפות הרשות הפלסטינית. הנפה מקומות בדרום יהודה ושומרון. בירת הנפה היא העיר חברון.

על פי מרשם האוכלסין של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2007, בנפה התגוררו כ-552,164 נפשות, שחיו ב-89,919 משקי בית. מתוכם, 240,732 תושבים (או כ-43.5%) היו מתחת לגיל 15 וכ-88,461 (או 16%) היו פליטים רשומים.נפת חברון היא הגדולה מבין נפות הרשות הרשות הפלסטינית גם בשטחה וגם באוכלוסייתה.

חללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה

חללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה מנו, לפי הרישום בלונדון, 12,197 נפש. מתוכם, 9,703, שהם 80%, זוהו והשאר, 2,494 שהם 20%, לא זוהו. הם נקברו ב-17 בתי קברות מדיר אל בלח שברצועת עזה בדרום עד חיפה בצפון. בשנים 1914–1918 נקברו בבתי הקברות לחללי האימפריה הבריטית עוד 1,025 חללים המוגדרים כ"אחרים", היינו שאינם מהאימפריה הבריטית; וכן חיילים שנהרגו מפעילות לא-מלחמתית.

בפעילות ההנצחה של הוועדה האימפריאלית לקברי מלחמה נכללו שמותיהם של 13,350 חללי מלחמת העולם הראשונה שנפלו בין השנים 1914–1918: מתוכם 9,703 חללים, הקבורים תחת מצבה על שמם, ועוד 3,647 הרשומים על גבי לוחות זיכרון בירושלים וברמלה. מבין 3,647 שרשמו על גבי לוחות הזיכרון, 2,494 חיילים נפלו בארץ ישראל והשאר, 1,153 חיילים נהרגו מחוץ לארץ ישראל - בעיקר בחצי האי סיני ובמצרים או שטבעו בים - המשותף לכולם הוא שאין להם קבר.

מבין החללים היו כאלה שנקברו בבתי קברות של העדות שלהם: קתולי או פרוטסטנטי, או לפי דתם מוסלמי, יהודי, או הינדי. עם זאת, נקברו חללים מכל הדתות גם ב"בית הקברות הכללי לחללי המלחמה".

יד אנזא"ק

יד אנזא"ק (The Anzac Memorial) היא אנדרטה לחיילי צבאות אוסטרליה וניו זילנד (שנקראו יחד אנזא"ק) שנהרגו בארץ ישראל בקרבות במלחמת העולם הראשונה.

יריחו (נפה)

נפת יריחו (בערבית: محافظة أريحا) היא אחת מ-16 נפות הרשות הפלסטינית. הנפה ממוקמת במזרח יהודה ושומרון. בירת הנפה היא העיר יריחו.

שטח הנפה הוא כ-593 קמ"ר. על פי מרשם האוכלסין של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2007, בנפה התגוררו כ-42,320 נפשות, שחיו ב-7,615 משקי בית. מתוכם, 16,658 תושבים (או כ-39%) היו מתחת לגיל 15 וכ-19,137 (או 45%) היו פליטים רשומים. על פי מרשם האוכלסין לשנת 1997, בנפה התגוררו כ-32,713 נפשות.

כפר דרום

כפר דרום היה יישוב שהוקם בשנת 1946, נכבש ונהרס על ידי חיל המשלוח המצרי (1948) במלחמת העצמאות, הוקם מחדש לאחר שנכבש במלחמת ששת הימים, ופונה ונהרס במסגרת תוכנית ההתנתקות יחד עם יתר ההתנחלויות ברצועת עזה.

במהלך שנת 2010 הקימו מספר משפחות שפונו מהישוב ישוב חדש בנגב המערבי בשם "שבי דרום".

כפר דרום קרוי על שם מקום מושבו של התנא רבי אלעזר בן יצחק איש כפר דרום, איש הדור השלישי לתנאים המוזכר במסכת סוטה. אמנם לא ידוע המקום המדויק בו שכן כפר דרום הקדום, אך ידוע כי היה לא רחוק מעזה, ולדעתו של צבי אילן, דיר אל בלח הוא שריד הכפר הקדום.

נוה דקלים

נוה דקלים הייתה התנחלות ויישוב קהילתי דתי במרכז גוש קטיף, אשר פונה ונהרס במסגרת תוכנית ההתנתקות. כונה גם בשם "בירת גוש קטיף".

נוסייראת

מחנה הפליטים נוסייראת (בערבית: مخيّم النصيرات) הוא מחנה פליטים פלסטינים הנמצא ברצועת עזה בין עזה לדיר אל-בלח ומשתייך מוניציפלית למחוז דיר אל-בלח. ממזרח למחנה, מעבר לדרך סלאח א-דין (המשכו של כביש 4), נמצא מחנה הפליטים אל-בורייג'. על פי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, מנתה אוכלוסיית המחנה ב-2007 27,677 נפש. היישוב הסמוך נוסיראת מנה באותה עת 36,123 נפש על פי אתר אונר"א, מונה אוכלוסיית המחנה כ-66,000 נפש.נכון למרץ 2005, רשת ביוב מוסדרת קיימת רק בחלק מהמחנה והביוב בחלקים האחרים זורם בצמוד לדרכים ולכבישים שבמחנה ומתנקז דרך שטחים חקלאיים לוואדי עזה. תופעה זו מהווה מפגע בריאותי מהותי במחנה. כל בתי המחנה מחוברים לרשת מים המקבלת את מימיה מחברת המים הישראלית, מקורות ומבארות פרטיות.

עד סגירת מעברי הגבול בין הרשות הפלסטינית בעזה ובין ישראל ב-2004 הייתה מבוססת פרנסת רוב תושבי המחנה על עבודה במשק הישראלי ועל עבודה בחקלאות בשטחים הסמוכים.

נפות הרשות הפלסטינית

נפות הרשות הפלסטינית נקבעו כחלוקה האדמיניסטרטיבית של שטחי מזרח ירושלים, הגדה המערבית ורצועת עזה, במסגרת הסכמי אוסלו. כיום ברשות הפלסטינית 16 נפות, מהן 11 בגדה המערבית ו-5 ברצועת עזה.

נצר חזני (גוש קטיף)

נֵצֶר חַזָּנִי (נצ"ח) הייתה התנחלות ומושב חקלאי בעל אופי ציוני דתי שהוקם בצפון גוש קטיף. המושב שכן צפונית למחנה הפליטים של חאן יונס ולדרום העיירה דיר אל-בלח ונשק בצידו המזרחי לכפר הבדואי גררה. נחשב לבכור המושבים ברצועת עזה.

היישוב פונה ב־18 באוגוסט 2005 במסגרת תוכנית ההתנתקות. בעת הפינוי התגוררו בו 84 משפחות.

יישוב חדש הנושא את השם נצר חזני הוקם סמוך למושב יסודות שבשטח המועצה האזורית נחל שורק, ומתגוררות בו כ-50 משפחות שהתגוררו במושב נצר חזני שבגוש קטיף.

עזה (נפה)

נפת עזה (בערבית: محافظة غزة‎‎) היא אחת מ-16 נפות הרשות הפלסטינית, והיא נמצאת בצפון-מרכז רצועת עזה. מבחינת ריבונות היא מזוהה עם הרשות הפלסטינית, ומאז עימות חמאס-פת"ח ברצועת עזה ב-2007 היא בשליטת החמאס. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2006 הייתה אוכלוסיית המחוז 505,700.

בשנת 2006 זכה חמאס בכל מושביה של הנפה בבחירות לפרלמנט. מושל עזה הוא מוחמד קאדורה.

קרב באר שבע

קרב באר שבע (באנגלית: Battle of Beersheba; בטורקית: Birüssebi Savaşı) היה קרב מכריע במהלך המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. הקרב התרחש ב-31 באוקטובר 1917 בין יחידות צבא מחיל המשלוח המצרי של האימפריה הבריטית תחת פיקודו של פילדמרשל אדמונד אלנבי ופיקוד ישיר של לוטננט גנרל הארי שובל לבין צבא האימפריה העות'מאנית תחת פיקודו של איסמט אינני ובסיוע קצינים ויחידות מיוחדות מצבא הקיסרות הגרמנית. ההתקפה הבריטית על באר שבע הפתיעה במיקומה, העות'מאנים ציפו להתקפה בגזרת עזה. הבריטים, לאחר מסע לילי מזורז, כיתרו את באר שבע, הגיחו במזרחה, האגף הפחות מוגן, פרצו את קווי ההגנה העות'מאנים וכבשו אותה בהתקפת פרשים, מהאחרונות בהיסטוריה הצבאית של העת החדשה.

לאחר ניצחונם בקרב שלטו הבריטים על קו דיר אל-בלח–באר שבע–ביר עסלוג'. הקרב קדם להתקפה על קו ההגנה הטורקי בעזה – קרב עזה השלישי. הצלחת המהלך פרצה את הדרך אל תוך ארץ ישראל, לכיבוש ירושלים ולאחר מכן כל המזרח התיכון על ידי הבריטים ובני בריתם. בראייתם של בני התקופה הייתה לקרב בארץ הקודש משמעות מוסרית-דתית של ניצחון הנצרות על האסלאם שלא נפלה בחשיבותה מהמשמעות הצבאית-המערכתית.

רמאללה ואל-בירה (נפה)

נפת רמאללה ואל-בירה (בערבית: محافظة رام الله والبيرة) היא אחת מ-16 נפות הרשות הפלסטינית ובירתה העיר אל-בירה.

לפי דיווחי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה התגוררו בנפה בשנת 2007 275,981 תושבים. שטח הנפה 844 קמ"ר. ב-2010 מינה נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס לתפקיד מושל הנפה אשה, ד"ר ליילה גנאם.בנוסף לבירת הנפה, אל-בירה, כוללת הנפה גם את הערים רמאללה, ביתוניא ובשטחה גם נבנית העיר החדשה רוואבי. הכפר נעלין שהתפרסם בעקבות המאבק על מעבר גדר ההפרדה בשטחו, נמצא אף הוא בשטח הנפה. בשטח הנפה גם שלושה מחנות פליטים, הגדול שבהם קלנדיה.

שכם (נפה)

נפת שכם (בערבית: محافظة نابلس) היא אחת מ-16 נפות הרשות הפלסטינית. הנפה ממוקמת במזרח יהודה ושומרון. בירת הנפה היא העיר שכם.

שטח הנפה הוא כ-605 קמ"ר. על פי מרשם האוכלסין של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2007, בנפה התגוררו כ-320,830 נפשות, שחיו ב-59,663 משקי בית. מתוכם, 125,572 תושבים (או כ-39%) היו מתחת לגיל 15 וכ-81,182 (או 25%) היו פליטים רשומים. על פי מרשם האוכלסין לשנת 1997, בנפה התגוררו כ-261,340 נפשות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.