דיקטטורה

דִּיקְטָטוּרָהעברית: רוֹדָנוּת), שיטת ממשל בה נשלטת המדינה על ידי אדם יחיד או קבוצת מיעוט של אנשים המרכזת בידה כוח מוחלט, ללא הפרדת רשויות, כך שהדיקטטוררודן) שולט בשלוש רשויות השלטון: הרשות המחוקקת, הרשות השופטת והרשות המבצעת. בדרך כלל, מבדילים בין דיקטטורה לבין מונרכיה (לרבות מונרכיה אבסולוטית, בה מרכז המונרך את כל סמכויות השלטון) שבה קיימת טענה ללגיטמיות השלטון מכוח ירושה או מסורת חוקתית.

שיטות ממשל

אוליגרכיה
אנרכיזם
דיקטטורה
דמוקרטיה
סוציאל-דמוקרטיה
דמוקרטיה ליברלית
דמוקרטיה רפובליקנית
דמוקרטיה מסורתית
ליברליזם
ליברטריאניזם
מונרכיה
מונרכיה חוקתית
משטר צבאי
פשיזם
קומוניזם
סוציאליזם
רפובליקה
תאוקרטיה
מריטוקרטיה

פורטל מדע המדינה

הגדרה

מאפיינים

דיקטטורים הם מעל החוק, ולעיתים מחזיקים במשמר אישי או משטרה חשאית, הנפרדים משאר כוחות הביטחון ונתונים לשליטתם הבלעדית, כגון משמרות המהפכה באיראן או משמר הרפובליקה בעיראק. לעיתים אף לא בוחלים משטרים דיקטטוריים בשימוש בטיהורים ורציחות המוניות של מתנגדי המשטר, על מנת לוודא את התבססות השלטון. בנוסף מעודדים דיקטטורים פעמים רבות פולחן אישיות לדמותם כדי לחזק את התמיכה בהם ולהחליש את ההתנגדות אליהם.

בחירות דמוקרטיות כלליות, חופשיות, ושוויוניות, אינן מתקיימות בדיקטטורה. בדיקטטורות מודרניות השלטון הוא לרוב חד מפלגתי (או שאין בו מפלגות בכלל), כשבידי מפלגת השליט מרוכזים כל מוקדי הכוח, ומפלגות אחרות מוצאות אל מחוץ לחוק, או לחלופין מתפקדות כמפלגות לווין ואינן יכולות לשמש כאופוזיציה. אף אם ניתנת הזכות העקרונית להשתתף בבחירות לאותן מפלגות שדעת השליט אינה נוחה מהן, מופעלים עליהן בדרך כלל אמצעי דיכוי הכוללים תעמולה בהיקף רחב כנגדן (הממומנת לרוב על ידי המדינה), שימוש בכלים משפטיים על מנת להקשות על פעולתן, דיכוי והפחדה של מנהיגיהן והתומכים בהן ועוד. אם אין די באמצעים אלו מבוטלות לעיתים הבחירות כליל, נדחה מועדן, או שהתוצאות בהן מזויפות, בהתאם לעיקרון המנחה בדיקטטורה המצריך תמיד את ניצחונו הידוע מראש של השליט.

בדמוקרטיות עממיות אף מוחלפות הבחירות לעיתים ב"אסיפות עם" (כגון הסובייטים בברית המועצות), בהן אין ייצוג לאידאולוגיה המנוגדת למצע המפלגה השלטת.

בין ממשל דיקטטורי למשטר טוטליטרי

ניתן להגיד שדיקטטורה מתייחסת לצורת השלטון עצמה, כממשלה בעלת הכוח לשלוט ללא הצורך בהסכמת נתיניה, בעוד שטוטליטריזם מתאר מדינה המפקחת כמעט על כל היבט פרטי או ציבורי של התנהגות אזרחיה. כלומר, בעוד שהגדרת הדיקטטורה מתייחסת למקור הסמכות לשלוט, ומהווה למעשה ניגוד לדמוקרטיה, הרי שטוטליטריזם מתייחס לעוצמת הדיכוי שמפעיל השלטון על האוכלוסייה, ומהווה ניגוד לליברליזם.

ואכן, באופן תאורטי דיקטטורה אינה מצריכה בהכרח שימוש באמצעים כוחניים ודיכוי זכויות אדם, ואפלטון ובעקבותיו הרמב"ם אף חזו מלך-פילוסוף המשמש כדיקטטור נאור ופועל לרווחת העם. ואולם, ניסיון השנים מלמד כי השניים שלובים בדרך כלל זה בזה, ובעולם המודרני הדיקטטורה אופיינית למשטר טוטליטרי או רודני, והדיקטטור אינו מתחשב בזכויות המיעוט והפרט כנהוג בדמוקרטיה.

בין ממשל דיקטטורי למשטר חד-מפלגתי

דיקטטורה מתארת כאמור מדינה הנשלטת על ידי אדם יחיד באופן מוחלט. ואולם, בפועל משטרים רודניים רבים מורכבים משלטון חד-מפלגתי בו המנהיג תלוי בתמיכתו של מארג הכוחות הקיים בצמרת המפלגה, ובמקרים קיצוניים אף משמש כשליט בובה בידי כוחות אחרים הנותרים מאחורי הקלעים.

עקב היותו של סבך היחסים בצמרת השלטון חשאי בהיעדרה של עיתונות חופשית, גמיש בשל העובדה שתארים רשמיים אינם משקפים בהכרח את מעמדו של הנושא בהם, ונתון לשינויים מהירים עם עלייה או ירידה בכוחו של אדם מסוים, או של מערך בריתות כלשהו, קשה לעיתים להבחין במדויק בין שלטון דיקטטורי לשלטון חד מפלגתי. ככלל ניתן לקבוע כי ככל שהמנהיג מרכז יותר סמכויות באופן בלעדי בידיו שלו, וככל שהוא תלוי פחות בתמיכתם של ראשי המפלגה והצבא, כך נושא השלטון גוון דיקטטורי יותר.

לעיתים דווקא הדיקטטורות המובהקות ביותר הופכות לאחר מות השליט למשטר חד מפלגתי, בהיעדר אדם יחיד בעל היכולת לתפוס לבדו את מושכות השלטון, לאחר שכל מוקדי הכוח חוסלו על ידי השליט הקודם (זאת אם לא טופח מבעוד מועד יורש מוסכם). כך לדוגמה לאחר מותו של יוסיף סטלין, שהיה דיקטטור כמעט מוחלט, הפך השלטון בברית המועצות לחד מפלגתי, והמזכירים הכלליים הבאים של המפלגה הקומוניסטית נשאו בכוח קטן בהרבה והיו תלויים בתמיכתה של צמרת המפלגה (הפוליטביורו). מזכ"ל המפלגה ניקיטה חרושצ'וב אף הודח מתפקידו בידי עמיתיו להנהגה, משום שסר חינו בעיניהם.

סוגים של דיקטטורה

היסטוריה

בין שתי מלחמות העולם תוארו ארבעה סוגים של דיקטטורות: חוקתיות, קומוניסטיות ("דיקטטורה של הפרולטריון"), אנטי-מהפכניות ופשיסטיות.

רבים הטילו ספק בהבדלים בין טיפוסים אלו. מאז מלחמת העולם השנייה הוכר מגוון רחב יותר של דיקטטורות, כולל דיקטטורות של העולם השלישי, דיקטטורות תיאוקרטיות או דתיות ודיקטטורות שושלתיות או משפחתיות.[1]

הרפובליקה הרומית

מקורה של המילה דיקטטורה הוא במשרת הדיקטטור ברומא העתיקה בתקופת הרפובליקה הרומית, שהיה פקיד שמונה על ידי הקונסולים לצורך מילוי משימה כלשהי, כגון ניהול משפטים או שיפוץ מבנים. במיוחד ידוע תפקיד ה"דיקטטור לצורכי ניהול מלחמה", לו ניתנה סמכות ניהולית על פני הסנאט והצבא לתקופה של שישה חודשים, או עד לסיומו של מצב החירום.

אמריקה הלטינית במאה ה-19

לאחר קריסת השלטון הקולוניאלי הספרדי, מספר דיקטטורים שונים עלו לשלטון בארצות המשוחררות החדשות. מנהיגים פוליטיים-צבאיים אלה, שבדרך כלל הובילו צבא פרטי, תקפו ממשלות לאומיות חלשות לאחר שהשתלטו על הכוחות הפוליטיים והכלכליים של האזור. דוגמאות למנהיגים כאלו הן אנטוניו לופז דה - סנטה אנה במקסיקו וחואן מנואל דה - רוזאס בארגנטינה. לדיקטטורים כאלה התייחסו בשם "פרסונליסמוס".

גל הדיקטטורות הצבאיות בדרום אמריקה במחצית השנייה של המאה העשרים הותיר סימן מיוחד בתרבות הלטינית, והם מופיעים בספרות הלטינו - אמריקאית ובסרטים רבים, אשר מתארים את פעילותם והתנהלותם של המנהיגים האוטורטריים האלו.

דיקטטורות פשיסטיות וקומוניסטיות במאה ה-20

במחצית הראשונה של המאה ה -20 הופיעו מספר דיקטטורות סטליניסטיות ופשיסטיות במגוון מדינות מתקדמות מבחינה מדעית וטכנולוגית, אשר נבדלות מדיקטטורות באמריקה הלטינית ודיקטטורות פוסט-קולוניאליות באפריקה ובאסיה.

דוגמאות מובילות לדיקטטורות הטוטליטאריות המודרניות כוללות:

  • גרמניה הנאצית של אדולף היטלר ואיטליה הפאשיסטית של בניטו מוסוליני;
  • ברית המועצות של סטלין, הרפובליקה העממית של מאו דזה דונג, ועוד דיקטטורות קומוניסטיות סטליניסטיות וסובייטיות שהופיעו לאחר מלחמת העולם השנייה במרכז אירופה, במזרח אירופה, בסין ובמדינות אחרות.

דיקטטורות באפריקה ובאסיה לאחר מלחמת העולם השנייה

לאחר מלחמת העולם השנייה, דיקטטורים עלו לשלטון בכמה מדינות חדשות באפריקה ואסיה, לעיתים קרובות על חשבון החוקות שירשו מהמעצמות הקולוניאליות. חוקות אלה נכשלו לעיתים קרובות ללא מעמד בינוני חזק העומד נגד השלטון האוטוקרטי הקיים. נשיאים נבחרים וראשי ממשלות כבשו את השלטון על ידי דיכוי האופוזיציה וכינון שלטון מפלגה אחת, אחרים הקימו דיקטטורות צבאיות באמצעות צבאותיהם. תהא צורתן אשר תהיה, דיקטטורות אלו השפיעו לרעה על הצמיחה הכלכלית ועל איכות המוסדות הפוליטיים. דיקטטורים אשר נשארו בתפקידם במשך תקופה ארוכה, התקשו יותר ויותר לבצע מדיניות כלכלית יציבה.

דיקטטורה עושקת לדוגמה היא המשטר של מובוטו ססה סקו, שליט זאיר, אשר בין השנים 1965 ל -1997 מעל למעלה מ-5 מיליארד דולר מאזרחיו.

היווצרות הדיקטטורה

דיקטטור יכול לעלות לשלטון ולהפוך לראש מדינה במספר דרכים. הוא יכול להיבחר כמועמד מטעם מפלגת השלטון, לאחר שהתקדם בהיררכיה שקיימת בה או להשתלט בכוח על המדינה באמצעות הפיכה צבאית או התקוממות עממית. דיקטטור אף יכול לנצל את השיטה הדמוקרטית כדי לצבור כוח פוליטי שיאפשר לו להשתלט על הממשל, ובשלב זה להביא לביטול אותם המוסדות שאפשרו את בחירתו מלכתחילה. דוגמה מפורסמת לכך היא השתלטותה של המפלגה הנאצית בראשות אדולף היטלר על גרמניה וכינון המשטר הנאצי. אפשרות נוספת היא קבלת השלטון מקרוב משפחה שנפטר, המתבצעת בעיקר במונרכיה אך מתרחשת גם באוטוקרטיה או רפובליקה עממית, כפי שקרה למשל בסוריה ובקובה לאחר מותו של חאפז אל - אסד ופרישתו של פידל קסטרו.

בדמוקרטיה נשיאותית הכוח הרב המרוכז בידיו של הנשיא עשוי להיות מנוצל לרעה על מנת למוסס את אופיו הדמוקרטי של המשטר, ולהופכו בהדרגה למשטר דיקטטורי באצטלה דמוקרטית. על כן נהוגה במרבית המדינות בהן שורר משטר זה הגבלה על תקופת הכהונה האפשרית של השליט, ולרוב הוא לא רשאי להישאר בתפקידו למעלה משתי קדנציות רצופות.

לאורך המאה ה-20 שבישרה על עלייתה של האידאולוגיה המרקסיסטית, ומנגד על התחזקות הלאומיות באירופה, כמו גם על הירידה בכוחם של המשטרים המלוכניים המסורתיים, צמחו דיקטטורות רבות. גם העובדה כי השפעתה של המהפכה הליברלית הייתה מוגבלת ברובה לאירופה, בד בבד עם הכישלון לכונן משטרים דמוקרטיים יציבים במרבית הארצות בהן התקיים קולוניאליזם, איפשרה במקרים רבים את התנאים הדרושים לכינון דיקטטורה.

דוגמאות בולטות לעליית הדיקטטורה באירופה במאה ה-20 היו איטליה הפאשיסטית, גרמניה הנאצית, וברית המועצות. ככלל צמחה הדיקטטורה במדינות אלו עקב ייאוש התושבים מהמשטר הקיים (בין אם הדמוקרטיה שהכזיבה בימי רפובליקת ויימאר בגרמניה, או השלטון המלוכני באימפריה הרוסית), מצבה הכלכלי הקשה של האוכלוסייה, וזוועות מלחמת העולם הראשונה. כנגד כל אלו התייצבו מנהיגיהן הכריזמטיים של תנועות השוליים באותן מדינות, שנחשבו כמי שאינם נגועים בשחיתות השלטון, וסיפקו לאוכלוסייה שעיר לעזאזל בהצביעם על האשמים האמיתיים במצבה הקשה (הבורגנים ברוסיה, או היהודים בגרמניה). בנוסף להטחת האשמות, ידעו אותן התנועות להצביע על הנפלאות הטמונות בשיטה החדשה, תהיה זו הדוקטרינה הקומוניסטית ברוסיה, הנאצית בגרמניה, או הפשיסטית באיטליה, שתגאל את המדינה ממצבה הקשה.

גם שימוש באיום חיצוני או פנימי, המצריך לכאורה דיכוי זכויות הפרט, ומאפשר אפיון של מתנגדי המשטר כמאיימים על ביטחון המדינה, הוא דרך נפוצה ליצירתה ושימורה של דיקטטורה. בדרך כלל נעשה שימוש גם בעידוד רגשות לאומניים בקרב האוכלוסייה, וניסיון ליצור זהות בין המדינה למנהיג. כך לדוגמה בתקופת המלחמה הקרה ההתנגדות לקפיטליזם או לחלופין לקומוניזם שימשה פעמים רבות, במיוחד באפריקה אסיה ודרום אמריקה, כהצדקה למעשי הפיכה, מלחמות אזרחים, וקיום משטרים רודניים. משטרים אלו אף נהנו לעיתים מתמיכתן של המעצמות, שניסו לרכוש לעצמן אזורי השפעה רחבים ככל הניתן. גם במדינות ערב נעשה שימוש באיום האורב לכאורה מצידה של ישראל, ומאוחר יותר בסכנה הטמונה באסלאם הרדיקלי, על מנת להצדיק את אופיו הלא דמוקרטי של המשטר. גם העובדה כי זכויות כגון חופש הדיבור, חופש דת, ושחרור האישה הנחשבים במערב לחלק מהותי משלטון דמוקרטי, נתפסים פעמים רבות באזור המזרח התיכון כמייצגי חילוניות הנוגדים את ערכיה המסורתיים של החברה, אפשרו את צמיחת הדיקטטורות במדינות אלו.

התמוטטות הדיקטטורה

בשל אופיה של השיטה, ויתור רצוני של השליט על אחיזתו במושכות השלטון כמעט ואינו קיים, והמשטר מתמוטט בדרך כלל בשל אילוצים חיצוניים או פנימיים.

גורמים שעשויים להביא להתמוטטות משטר דיקטטורי הם משבר כלכלי, כפי שאירע בברית המועצות, הפסד במלחמה, בדומה לגורלם של המשטרים בגרמניה הנאצית, איטליה הפאשיסטית, והאימפריה היפנית בעקבות מלחמת העולם השנייה ובמידה מסוימת גם לחונטה הצבאית בארגנטינה לאחר מלחמת פוקלנד, או התקוממות האוכלוסייה, כפי שאירע בגרמניה המזרחית וברבות ממדינות הגוש המזרחי בסיום המלחמה הקרה, וגם במדינות ערב באביב הערבי.

לקריאה נוספת

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ אנציקלופדיה לדיקטטורות מודרניות, https://books.google.co.il/books?id=gTv99LBYSL4C&redir_esc=y
אל סלוודור

רפובליקת אֶל סַלְוָדוֹר (בספרדית: República de El Salvador) היא מדינה במרכז אמריקה אשר מונה כ-6 מיליון איש. היא גובלת בהונדורס בצפון ובמזרח, בגואטמלה בצפון-מערב ובאוקיינוס השקט בדרום. צפיפות האוכלוסייה באל סלוודור היא הגבוהה ביותר במרכז אמריקה. שמה של המדינה נלקח מן המילה הספרדית שמשמעותה "המושיע" (ישו). לפני הגעת הספרדים לאזור הוא נקרא "קוסקטלאן" (Cuscatlán).

בולשביזם

בולשביזם (ברוסית: большевики), היא צורת ההתנהלות של הקומוניסטים ברוסיה בין 1903 ל-1917. במובן הרחב זהו כינוי המשמש, לעיתים ככינוי גנאי, לכל סוג של קומוניזם וסוציאליזם.

דיקטטור

דיקטטור הוא מנהיג פוליטי בעל שליטה מוחלטת. כאשר דיקטטור שולט בחברה או באומה, המצב נקרא דיקטטורה. המילה דיקטטור נטבעה בימי הרומאים, שם הדיקטטור היה ממונה לשלטון בעתות משבר, כדי לפתור אותם על ידי הסנאט הרומי.

בעידן המודרני, המונח "דיקטטור" משמש לרוב לתיאור מנהיג שהוא בעל ואף עושה שימוש לרעה בכוח אישי יוצא מהכלל. דיקטטורות מאופיינות על ידי אחד או יותר מהבאים: ביטול בחירות ודיכוי זכויות אזרחיות, הכרזה על מצב חירום במדינה, דיכוי יריבים פוליטיים בכל האמצעים האפשריים (גם לא חוקיים כגון התנקשות או הרעלה). כמו כן דיקטטור משליט משטר חד-מפלגתי ולרוב פולחן אישיות סביב דמותו.

המונח דיקטטור מאוד דומה, אך לא זהה, להגדרה העתיקה של "עריץ". במקור, הן התואר עריץ והן התואר דיקטטור לא נשאו הקשרים שליליים. מגון גדול של שליטים שכוננו משטרים שונים, כמו חונטות צבאיות, משטרים חד-מפלגתיים וממשלות אזרחיות בהן עמדו, תוארו כדיקטטורים. הדיקטטור יכול להחזיק בדעה ימנית קיצונית, שמאלית קיצונית או אף להיות א-פוליטי.

דיקטטור נאור

דִּיקְטָטוֹר נָאוֹר (באנגלית: benevolent dictator) הוא כינוי לאדם שיש לו סמכויות של דיקטטור, אך הוא משתמש בהן לטובת הכלל ולא לטובתו האישית בלבד. זאת בניגוד לדיקטטור רגיל (לא נאור), המשתמש בסמכויותיו לטובתו האישית בלבד או לטובת מספר קטן של אנשים.

במדע המדינה יש אסכולות הרואות את אי השחיתות ואי הפלגנות של משטר דיקטטורי מוחלט כסוג של אוטופיה לניהול יעיל ביותר, בו הדעה היחידה בעלת הסמכות מונעת דיונים טרומיים ומאפשרת פעולה. עם זאת, האוקסימורון בביטוי "דיקטטור נאור" הוא שמניסיון היסטורי ניתן ללמוד שלעיתים דיקטטורים מעבירים את רוב זמנם בחיזוק וביסוס שלטונם, בניית תשתית להאדרת שמם, הנצחתו והבאת טובות הנאה למקורביהם, לאו דווקא לעם שאותו הם לכאורה אמורים לשרת.

בקוד פתוח המונח "דיקטטור נאור" מתאר מצב שבו אדם אחד קובע ומכתיב לאחרים כיצד ייראה הפרויקט. לדוגמה, גואידו ואן רוסום, הוא "דיקטטור נאור לכל חייו" (Benevolent dictator for life) של שפת פייתון. בדרך כלל סמכותו העיקרית של ה"דיקטטור" היא יכולת ההחלטה הסופית לגבי מה שיכנס לתוכנה. אולם לכל אדם אחר יש את האפשרות לקחת את הקוד הקיים ולהקים פרויקט מתחרה. לכן אותו "דיקטטור" יודע שסמכותו נובעת בעיקר מכך שיכולתו המקצועית הוכחה בעבר. לכן בפועל זו דוגמה למריטוקרטיה.

דיקטטורה של הפרולטריון

דיקטטורה של הפרולטריון הוא מושג שטבעו קארל מרקס ופרידריך אנגלס בספרם המניפסט הקומוניסטי.

משמעות המושג הוא שליטה בלעדית של מעמד הפועלים על אמצעי השלטון ועל אמצעי הייצור. מרקס טען, שבמדינות הבורגניות ישנה "דיקטטורה של הבורגנות", גם אם יש בהן דמוקרטיה מכיוון שנבחרי העם יכולים להיות רק בעלי אמצעים. בדיקטטורה של הפרולטריון, על פי מרקס תהיה דמוקרטיה פועלית, לדוגמה, עובדי מפעל ייבחרו את מנהליו. כמו כן, העובדים ייקבעו את מוסדות השלטון. על פי מרקס הדיקטטורה של הפרולטריון היא השלב האחרון בדרך לקומוניזם.

הונגריה

הוּנְגַרְיָה (בהונגרית: Magyarország (מידע • עזרה)) היא מדינה ללא מוצא לים הנמצאת במרכז אירופה. הונגריה גובלת באוסטריה, בסלובקיה, באוקראינה, ברומניה, בסרביה, בקרואטיה ובסלובניה.

הונגריה הייתה מיושבת מזמנים פרהיסטוריים. שטחה נכלל באימפריה הרומית, ועם נפילתה הייתה יעד לפלישות של שבטי נוודים. המדיארים השתלטו על הארץ במאה העשירית והקימו את ממלכת הונגריה. הממלכה, שקיבלה עליה את הנצרות הקתולית, הגיעה בימי הביניים למעמד של מעצמה אזורית, אך נפלה לידי האימפריה העות'מאנית ב-1526 והייתה תחת שלטונם כ-150 שנה, לאחריהן נכבשה בידי אוסטריה ההבסבורגית. במאה ה-19 השיגו ההונגרים אוטונומיה נרחבת בתוך האימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר תבוסת האימפריה במלחמת העולם הראשונה הפכה הונגריה, על-פי חוזה טריאנון, למדינה עצמאית. במלחמת העולם השנייה ניצבה הונגריה לימין מדינות הציר ובסופה נכבשה בידי הצבא האדום. ברית המועצות השליטה בהונגריה דיקטטורה קומוניסטית, וסייעה לדכא נסיון התקוממות ב-1956. המשטר הקומוניסטי קרס ללא אלימות בסוף שנות השמונים. בשנת 1999 הצטרפה הונגריה לברית נאט"ו וב-2004 לאיחוד האירופי.

פני השטח ברובם מישוריים. שני נהרות גדולים חוצים את הארץ מצפון לדרום - הדנובה והטיסה.

השפה הלאומית, הונגרית, היא ממשפחת השפות הפינו-אוגריות ואינה קרובה לשפות של העמים השכנים. האוכלוסייה אחידה יחסית מבחינה אתנית.

המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות

המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות (ברוסית: Коммунистическая Партия Советского Союза, בראשי תיבות: КПСС; בקיצור בעברית: מקב"מ), הידועה גם בתור מפלגת הבולשביקים ("אנשי הרוב"), החלה כזרם בתוך המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (ס"ד) הרוסית, אחר כך הפכה למפלגה הס"ד של הפועלים הרוסים (בולשביקים), ולאחר המהפכה הפכה למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות (בולשביקים). שהייתה למעשה מפלגת דיקטטורה בשם המרקסיזם על פי תורתו של לנין.

המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות היה מנהיג המפלגה וכיהן הלכה למעשה כמנהיג המדינה.

טוטליטריזם

משטר טוטליטרי הוא סוג מסוים של דיקטטורה, בו האזרחים משועבדים למדינה וחייהם כפופים לרשות השלטון. אין הפרדת רשויות: הרשות המחוקקת, השופטת והמבצעת כפופות כולן למנהיג "הכל יכול". חיי האזרחים מתנהלים על פי השקפת העולם של מנהיג המדינה ומתנגדי השלטון נענשים בחומרה. השלטת רעיונות מפלגת השלטון בעם נעשית באמצעות תעמולה. את הטוטליטריזם ניתן להגדיר כמצב בו החברה הופכת להיות שלוחה של המדינה וכלי בידי מנהיגיה.

המיוחד במשטרים הטוטליטריים המודרניים הוא הכסות האידאולוגית שבה הוקמו: אידאולוגיה קומוניסטית (בקוריאה הצפונית ובעבר בברית המועצות, בסין ובמדינות אחרות); אידאולוגיה לאומנית-גזענית קיצונית בגרמניה הנאצית; אידאולוגיה פטריוטית-קיצונית במשטרים הפשיסטיים; אידאולוגיה דתית באיראן ובאפגניסטן של משטר הטאליבן. לעיתים נדירות המשטר הוא גם ללא אידאולוגיה כלשהי, אולם במקרים כאלו הוא מזדרז להמציא אידאולוגיה כזאת.

הדבר שונה ממשטר עריצות בו שליט יחיד עולה מתוך מצב של כאוס או חוסר יציבות ולא מתוך אידאולוגיה ברורה ואוטופיסטית כשהוא מבסס את שלטונו בעזרת טרור מדינתי, פחד ויצירת תלות נפשית.

ממלכת יוון

ממלכת יוון (ביוונית: Βασίλειον τῆς Ἑλλάδος) הייתה מדינה שהוקמה ב-1832, בוועידת לונדון, על ידי המעצמות הגדולות (בריטניה, צרפת ורוסיה). היא קיבלה הכרה בינלאומית באמנת קונסטנטינופול, שנחתמה באותה שנה ובה הובטחה עצמאותה המלאה מן האימפריה העות'מאנית.

המונרכיה קמה על יסודותיהן של הממשלות הזמניות שפעלו במהלך מלחמת העצמאות היוונית, והתקיימה עד 1924, אז בוטלה והוכרז על כינונה של הרפובליקה ההלנית השנייה. ב-1935 הוקמה הממלכה מחדש, והיא הוסיפה להתקיים עד 1974. באותה שנה, לאחר שבע שנות דיקטטורה צבאית, בוטל המשטר המלוכני ונוסדה הרפובליקה ההלנית השלישית של ימינו.

ממשל

מִמְשָׁל הוא תחום החיים בו נעשות ההחלטות הרשמיות והכוללות של חברה או מדינה. הממשל מכיל את המוסדות המרכזיים של החברה, האחראים על עיצובה הכולל, ואינם מייצגים תחום חלקי בה.

משטר סמכותני

משטר סמכותני (גם מִשְׁטָר אוֹטוֹרִיטָרִי או אוֹטוֹרִיטָרִיזְם או סמכותנות) הוא סוג משטר המתאפיין בפיקוח חברתי הדוק וציפייה מצד האוכלוסייה לציות למשטר, תוך שימוש לעיתים קרובות באמצעים מדכאים. במשטרים סמכותניים קיימת בדרך כלל היררכיה שלטונית וחברתית ברורה. הסמכותנות נחשב במדע המדינה לסוג משטר נפרד מן הדמוקרטיה הליברלית אך גם מן הטוטליטריזם. צורתו הדמוקרטית של המשטר האוטוריטרי מכונה לעיתים דמוקטטורה.

מאפייניו העיקריים של המשטר הסמכותני:

פלורליזם מוגבל; לא קיים שיתוף כוח בשלטון; ענפי המשטר והרשויות קשורים אחד לשני; לא קיימות מפלגות מעבר למפלגת השלטון, או שהן קיימות אך מוגבלות בכוחן ופועלות באופן חופשי למראית עין בלבד.

לא קיים מנגנון של איזונים ובלמים.

לא קיימת מערכת של מתן לגיטימציה לשלטון על ידי בחירות חופשיות.

אידאולוגיה אינה דומיננטית, או שאינה מקיפה וכוללת.

לא קיימת ניעות חברתית נרחבת; לא קיימת מוטיבציה שלטונית לשנות את החברה באופן מהותי.

דיכוי זכויות אדם עם הגבלות על חופש הביטוי, ההתארגנות והמצפון.

הפרדת המדינה מן החברה האזרחית, בניגוד למשטרים טוטליטריים.נראה, כי מקור המונח בשם התואר הצרפתי autoritaire ("סמכותני"). עם זאת, כבר בעת העתיקה נעשה שימוש במונחים דומים. בין היתר, משטרים סמכותניים מייצגים לעיתים קרובות חוסר אמון ביכולתה של הדמוקרטיה לפתור בעיות ולקדם את החברה, והעדפת שלטון של "אליטה מובחרת" על פני הדמוקרטיה. כך, קיימת זיקה בין משטרים סמכותניים לבין אליטיזם מן הסוג שקידמו פילוסופים פוליטיים אנטי-דמוקרטיים מסוגם של רוברט מיכלס וקרל שמיט.

דוגמאות לשליטים ומשטרים סמכותניים:

ספרד תחת שלטון פרנסיסקו פרנקו

קובה תחת שלטון פולחנסיו בטיסטה

אוגנדה תחת שלטון אידי אמין

מצרים תחת אנואר סאדאת, חסני מבארכ ובהיבטים רבים גם גמאל עבד אלנאצר

סוריה תחת בשאר אלאסד (ר' גם משטר סולטאניסטי)

עיראק תחת סדאם חוסיין

איראן תחת שלטון האייתוללות

משטר צבאי

משטר צבאי הוא סוג של משטר בו הכוח הפוליטי נתון בידי הצבא והמדינה נשלטת ישירות בידי הצבא. כמו בכל דיקטטורה, משטר צבאי יכול להיות רשמי או לא רשמי (מספר שליטים צבאיים, כמו למשל שליט פנמה לשעבר מנואל נורייגה, אף הקימו ממשלה אזרחית הכפופה להם). במקרים מסוימים ישנו שילוב של משטר צבאי יחד עם ממשלה אזרחית כך שלצבא יש כוח רב אף כי ישנה ממשלה אזרחית.

המשטר הצבאי האופייני באמריקה הלטינית נשלטת על ידי חונטה (מילה שנגזרת מספרדית ופירושה ועדה) או על ידי ועדה של ראשי הצבא. במקרים אחרים המשטר הצבאי נשלט על ידי דיקטטור יחיד שהוא לרוב גם מפקד הצבא. בשני המקרים, הדיקטטור או ראש החונטה נחשב לראש המדינה.

במזרח התיכון ובאפריקה, המשטר הצבאי נשלט לעיתים קרובות יותר על ידי אדם יחיד ומהווה אוטוקרטיה בנוסף על היותו ממשל צבאי. מנהיגים כמו אידי אמין, מועמר קדאפי וגמאל עבד אל נאצר טיפחו פולחן אישיות והפכו להיות המייצגים של מדינתם בתוכה ומחוצה לה.

רוב המשטרים הצבאיים נוסדו לאחר הפיכה, אולם ישנן גם דוגמאות אחרות כמו סדאם חוסיין שייסד משטר צבאי על בסיס המשטר של מפלגת הבעת'.

בעבר, חונטות צבאיות הצדיקו את מעשיהם בצורך לייצב פוליטית את המדינה כנגד אידאולוגיות מסוכנות. דבר זה הוצדק על ידי בניית איום מאידאולוגיות אלו. באמריקה הלטינית היה מדובר לרוב בקומוניזם ואילו במזרח התיכון היה מדובר לרוב בישראל או מאוחר יותר בפחד מפני האסלם הקיצוני. משטרים צבאיים נטו לצייר את עצמם כנחוצים, כאלו שלוקחים את ההובלה בזמנים של מהומה ולצייר את השלטון האזרחי כמושחת ובלתי יעיל. אחד המאפיינים הנפוצים ביותר של המשטר הצבאי הוא השלטת חוק צבאי או חוק חירום תמידי.

אף כי ישנם חריגים לכך, רוב המשטרים הצבאיים מייחסים חשיבות מעטה לזכויות האדם ועושים ככל שביכולתם להשתיק מתנגדים פוליטיים. משטר צבאי לעיתים נדירות מוותר על כוחו אלא אם כן הוא נדחף לכך על ידי תנועה עממית, פעילה או רוחשת.

המקומות הנפוצים ביותר בהם מוצאים משטרים צבאיים הם אמריקה הלטינית, אפריקה והמזרח התיכון. אחת הסיבות האפשריות לכך הוא שהצבא הוא יותר מלוכד ומאורגן מאשר רוב הגופים האזרחיים.

בדיקטטורות מסוגים אחרים יש גורמי כוח שמונעים מהצבא לתפוס את השלטון. למשל במשטרים קומוניסטיים, מרכז הכוח הוא בידי מפלגה פוליטית אזרחית ומנגנון מיוחד (קצינים פוליטיים או רוטציות) מונע מהצבא להקים מרכז כוח עצמאי.

החל משנות השבעים החלו המשטרים הצבאיים להיות פחות נפוצים. הסיבה לכך היא כנראה שאין יותר לגיטימציה בינלאומית להם. התמוטטות ברית המועצות וירידת המתח הבינגושי הקשתה על המשטרים הצבאיים להשתמש בקומוניזם להצדקת קיומם ולקבל תמיכה. כתוצאה מסיום המלחמה הקרה, רוב המשטרים הצבאיים באמריקה הלטינית נעלמו והוחלפו בדמוקרטיות. במזרח התיכון רוב המשטרים הצבאיים (כמו בסוריה ובמצרים) הפכו לסוגים אחרים של עריצות.

סוציאל-דמוקרטיה

סוֹצְיָאל-דֶמוֹקְרָטְיָה היא אידאולוגיה פוליטית השואפת להביא לרפורמות סוציאליסטיות באמצעים דמוקרטים. ראשית הסוציאל-דמוקרטיה בתנועה המרקסיסטית במאה ה-19, אם כי לאחר המהפכה הבולשביקית והיפרדות המפלגה הקומוניסטית מן התנועה הסוציאל-דמוקרטית, החל תהליך של התמתנות אידאולוגית של התנועה תוך התרחקות מן המרקסיזם והתקרבות לעקרונות השוק החופשי. בהתפתחות זו אימצה התנועה הסוציאל-דמוקרטית עמדות מתונות יותר, השואפות לשלב בעלות ממשלתית ועקרונות של מדינת רווחה במסגרת מידה מסוימת של קפיטליזם תוך מעורבות גבוהה יחסית של הממשלה במשק.

לפי התפיסה הסוציאל-דמוקרטית שהתפתחה במשך המאה ה-20, אין צורך בכינון דיקטטורה של הפרולטריון, כפי שנקבע בתאוריה המרקסיסטית, וניתן להשיג את מטרות הסוציאליזם (או לפחות חלקן) במערכת הפוליטית הקיימת ובאמצעים דמוקרטיים. הבסיס העיקרי לתפישה הוא שמעמד הפועלים מהווה רוב בין אזרחי המדינה המתועשת, וכאשר קיימת זכות הצבעה לכלל האזרחים ניתן לנצל את השיטה הדמוקרטית ולהגיע לרוב פרלמנטרי להשגת מטרות הסוציאליזם.

פולחן אישיות

פולחן אישיות הוא מצב בו השלטונות במדינה מגויסים לצורך בניית תדמית ציבורית גדולה ומפוארת לאדם יותר מהמציאות ומעבר למה שהוא באמת. בדרך כלל מדובר במנהיג פוליטי במשטרים רודניים. המונח נטבע על ידי ניקיטה חרושצ'וב בעת שתיאר את שלטונו של סטלין, אך התופעה התקיימה שנים רבות קודם לכן במישורים שונים.

פולחן האישיות מתבטא בהאדרת שמו של המנהיג באמצעי התקשורת, פרסום נאומיו או ספרים שמתפרסמים בשמו שלעיתים הוא אף לא כתב אותם, תליית תמונותיו ובהצבת פסלים שלו ברחובות ובבניינים ציבוריים, כתיבת שירים על שמו, וכינויו בתארים כגון "המנהיג הדגול". בנוסף, פעמים רבות מוענקים לו דרגה צבאית גבוהה, עיטורים ומדליות, על לא כלום.

חלק מפולחן אישיות עשוי להיות הצגת השליט כ"אבי האומה". כתוצאה מכך הוא עשוי להפוך למושא הערצה לילדי האומה, ולפיכך תלמידים מתבקשים לכתוב לו מכתבי הערצה, לעלות לרגל למשכנו ביום הולדתו, ולשיר לו שירי תהילה.

לעיתים גולש פולחן האישיות גם למדינות שאינן נתונות תחת השפעתו של השליט, והוא זוכה להערצת אלה המוקסמים מדרכו הפוליטית. דוגמה לכך היא פולחן האישיות של סטלין, שהתקיים גם בקרב מפלגות השמאל בישראל, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהצדקתם של משפטי פראג ובסיקור מות סטלין ב"על המשמר".

תופעת ה"גורואים" והכתות מדגימה פולחן אישיות על רקע רוחני. מכיוון שלמנהיגים אלו אין כוח פוליטי, הם נעשים מושא להערצה מכוח אישיותם והחוכמה היתרה המיוחסת להם.

יש הטוענים כי גם במדינות דמוקרטיות עשוי להיווצר פולחן אישיות. לעיתים מתואר יחסו של העם האמריקאי לג'ון קנדי, בעיקר לאור נסיבות מותו, כצורה מסוימת של פולחן אישיות. גם בישראל נטען כי התקיימו פולחני אישיות במידה מסוימת, לאור גילויי ההערצה לאישים כגון דוד בן-גוריון ויצחק רבין, בעיקר לאחר מותם.

מופעים בולטים של פולחן אישיות של מנהיגים פוליטיים:

גרמניה הנאצית אדולף היטלר, פיהרר גרמניה הנאצית

ברית המועצות יוסיף סטלין, שליט ברית המועצות

ממלכת איטליה בניטו מוסוליני, שליט איטליה הפשיסטית

הרפובליקה העממית של סין מאו צה דונג, שליט הרפובליקה העממית של סין

קוריאה הצפונית קים איל סונג, שליט קוריאה הצפונית וכמוהו גם בנו, קים ז'ונג איל, ונכדו, קים ג'ונג און.

רומניה (1965-1989) ניקולאה צ'אושסקו, שליט רומניה הקומוניסטית

בולגריה (1971-1990) טודור ז'יבקוב, שליט הרפובליקה העממית הבולגרית

טורקמניסטן ספרמורט "טורקמנבאשי" ניאזוב, שליט טורקמניסטן

סוריה חאפז אל-אסד ויורשו בשאר אל-אסד, נשיאי סוריה

עיראק 1991 סאדאם חוסיין, נשיא עיראק

קומוניזם

קוֹמוּנִיזְם היא שיטה כלכלית-חברתית בה כל מוצרי ההון (ובפרט, אמצעי הייצור) נמצאים בבעלות משותפת, תוך שמירה על שוויון כלכלי וחברתי. מונח זה הפך לנפוץ בזכות פרסום המניפסט הקומוניסטי מאת קרל מרקס ופרידריך אנגלס שם תואר הקומוניזם כשלב הבא בהתפתחות החברה האנושית ובו יפתרו מצוקות האדם והחברה אשר נגרמו לטענתם על ידי השיטה הקפיטליסטית.

במאה ה-20 הפך הקומוניזם לאידאולוגיה פוליטית ויושם כשיטת ממשל במספר רב של מדינות, כאשר הבולטת שבהן היא ברית המועצות. רוב המדינות בהן הקומוניזם יושם היו בפועל דיקטטורות.

קוריאה

קוֹרֵיאָה היא ארץ השוכנת בחצי אי בעל אותו השם בצפון מזרח אסיה, המחולקת מאז מלחמת העולם השנייה לשתי ישויות מדיניות נפרדות: צפונית ודרומית. עד שנת 1910 הייתה כולה מדינה אחת בעלת היסטוריה ותרבות עתיקת יומין, שגבלה בסין בצפון-מערב וברוסיה בצפון. אחרי שסופחה ליפן בשנים 1910–1945, בסוף מלחמת העולם השנייה (1945) חולקה קוריאה לשתי מדינות: הרפובליקה של קוריאה (קוריאה הדרומית) והרפובליקה העממית הדמוקרטית של קוריאה (קוריאה הצפונית). קוריאה הדרומית קמה על השטח שנכבש ב-1945 על ידי כוחות ארצות הברית והפכה ב-1948 למדינה עצמאית שנטתה לכיוון העולם המערבי והמשטר בה, בהתחלה אוטוריטרי, התפתח עם השנים לדמוקרטיה ליברלית ואילו קוריאה הצפונית, קמה על השטח שנכבש ב-1945 על ידי ברית המועצות והפכה למדינה בעלת משטר קומוניסטי. למרות שמה הרשמי המלא, קוריאה הצפונית איננה דמוקרטית כדמוקרטיה ייצוגית אלא במשמעות המרקסיסטית-לניניסטית של המילה, שפירושה דמוקרטיה פופוליסטית חד-מפלגתית או "דמוקרטיה עממית", שם סגי נהור למשטר דיקטטורי שנקרא בעבר "דיקטטורה של הפרולטריון".

אוכלוסיית חצי האי הומוגנית מבחינה אתנית, ומורכבת מהעם הקוריאני.

דגל האיחוד (ראו להלן) מייצג בדרך כלל את קוריאה באירועי ספורט בינלאומיים, אך אינו הדגל הרשמי של אף אחת מן המדינות.

קיסר

קֵיסָר (בלטינית - Imperator) הוא תואר אצולה שניתן למונרך במדינות או אימפריות שונות ובתקופות שונות. מקור המילה העברית "קיסר" בשמו של יוליוס קיסר (בלטינית Caesar), שהכריז על עצמו כשליט יחיד ברומא העתיקה. יוליוס קיסר עצמו כונה דיקטטור, ורק יורשו אוגוסטוס, שאומץ על ידיו וצירף לשמו את השם "קיסר", נחשב הקיסר הראשון של הקיסרות הרומית. שאר קיסרי רומא אחריו נשאו בתואר זה כאחד מהשמות הקבועים של המשרה, אולם נירון היה האחרון ש"קיסר" היה גם שם משפחתו הרשמי.

תואר תפקידם של הקיסרים במאות הראשונות של הקיסרות היה פרינקפס ("ראשון האזרחים") ולא קיסר. בתקופת הטטררכיה שימש התואר את שני הזוטרים בשליטי האימפריה אשר היו כפופים לשני האוגוסטוסים.

מאוחר יותר, שימש התואר קיסר לציון תפקידו של המונרך באימפריה הביזנטית, באימפריה הרומית הקדושה ובמקומות נוספים. כך למשל, נפוליאון בונפרטה (שהקים את הקיסרות הראשונה) ונפוליאון השלישי (שהקים את הקיסרות השנייה) נשאו בתואר זה בצרפת. דוגמאות נוספות כוללות את הקייזרים הגרמנים בשנים 1871–1918, את שליטי האימפריה האוסטרו-הונגרית, ואת שליטי האימפריה הרוסית.

באנגלית, המילה "אמפרור" (Emperor) מקבילה למילה "קיסר" ומציינת את תוארו של שליט אימפריה. על כן זה התואר המיוחס כיום למונרכים שונים ברחבי העולם שעמדו בראש אימפריה. מקור המלה הוא בתואר הצבאי הרומאי "אימפרטור", שהפך לאחד מתואריהם של קיסרי רומא מאז אוגוסטוס. כך למשל, המילה "קיסר" היא התרגום לעברית של התואר שנשאו שליטי סין, יפן, אתיופיה, מונגוליה ופרס בתקופות שונות.

כיום, הקיסר היחיד בעולם הוא קיסר יפן.

קיריארכיה

קיריארכיה ("שלטון השליטים") הוא מונח מעולם הסוציולוגיה והביקורת הפמיניסטית בפרט, המתאר שיטת ארגון חברתי של שלטון ודיכוי, המאגד למערכת-על אחת אסופה של מערכות חברתיות דכאניות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.