דיקטטור

דיקטטור הוא מנהיג פוליטי בעל שליטה מוחלטת. כאשר דיקטטור שולט בחברה או באומה, המצב נקרא דיקטטורה. המילה דיקטטור נטבעה בימי הרומאים, שם הדיקטטור היה ממונה לשלטון בעתות משבר, כדי לפתור אותם על ידי הסנאט הרומי.

בעידן המודרני, המונח "דיקטטור" משמש לרוב לתיאור מנהיג שהוא בעל ואף עושה שימוש לרעה בכוח אישי יוצא מהכלל. דיקטטורות מאופיינות על ידי אחד או יותר מהבאים: ביטול בחירות ודיכוי זכויות אזרחיות, הכרזה על מצב חירום במדינה, דיכוי יריבים פוליטיים בכל האמצעים האפשריים (גם לא חוקיים כגון התנקשות או הרעלה). כמו כן דיקטטור משליט משטר חד-מפלגתי ולרוב פולחן אישיות סביב דמותו.

המונח דיקטטור מאוד דומה, אך לא זהה, להגדרה העתיקה של "עריץ". במקור, הן התואר עריץ והן התואר דיקטטור לא נשאו הקשרים שליליים. מגון גדול של שליטים שכוננו משטרים שונים, כמו חונטות צבאיות, משטרים חד-מפלגתיים וממשלות אזרחיות בהן עמדו, תוארו כדיקטטורים. הדיקטטור יכול להחזיק בדעה ימנית קיצונית, שמאלית קיצונית או אף להיות א-פוליטי[1].

Benito Mussolini and Adolf Hitler
מימין: אדולף היטלר, דיקטטור גרמניה משנת 1933 עד 1945 ולצידו בניטו מוסוליני, דיקטטור איטליה משנת 1922 עד שנת 1945

בעידן המודרני

Teodoro Obiang
תאודורו אוביאנג נגאמה מבאסוגו, דיקטטור גינאה המשוונית

עד לקראת סיומה של המאה ה-19, המונח דיקטטור שימש לתאר מנהיג חזק ולא נקשרו אליו רעיונות ודעות שליליות. למשל, בתום מסע האלף בשנת 1860, ג'וזפה גריבלדי איחד את ממלכות סיצליה והוגדר כ"דיקטטור" של איטליה. זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1863, לאחר מרד ינואר בפולין, עלו לשלטון ארבעה "דיקטטורים" במדינה.

בימינו, למילה ולמונח דיקטטור מתלווים הקשרים שליליים, ביניהם אכזריות ודיכוי עם. נעשה שימוש במילה כדי לאתר אדם בעל כוח פוליטי שאינו מאפשר ליריביו לנצחו באופן הוגן, וכן למנהיגים בעלי מגלומניה. דיקטטורים במאה האחרונה ציוו על פולחן אישיות סביב דמותם, דוגמת הצבת פסלים רבים בדמותם ותמונותיהם בציבור או אזכור שמם בכל אירוע, וכן העניקו לעצמם תארים ודרגות כבוד. למשל אידי אמין, ביקש מכל נתיניו לתאר אותו במילים אלה "הוד מעלתו, נשיא לכל החיים, פילדמרשל אל חאג'י דוקטור אידי אמין דאדה, בעל אות השירות המצוין והצלב הצבאי, כובש האימפריה הבריטית באפריקה בכלל ובאוגנדה בפרט". בסרט "הדיקטטור הגדול", צ'ארלי צ'פלין ביקר באופן סאטירי את אדולף היטלר והן את מוסד הדיקטטורה.

כמו כן, למילה דיקטטור מתלווה כמעט תמיד הקשר צבאי. דיקטטורים רבים עמלו כדי להשתלט ולהשפיע על הצבא במדינתם וכן לבשו מדים צבאיים וענדו דרגות צבאיות. פרנסיסקו פרנקו היה בעל דרגת לוטננט גנרל בצבא הספרדי לפני שביצע הפיכה והשתלט על המדינה. מנואל נורייגה היה גנרל בצבא פנמה שלימים נהפך לדיקטטור שלה. יש גם דיקטטורים שמעולם לא שירתו שירות צבאי או היו חלק משורות הצבא באיזשהו אופן.

יש דיקטטורים שהתמחו בשילהוב ההמון, דוגמת מוסליני והיטלר. אחרים היו בעלי כישורים רטורים יותר דוגמת סטלין ופרנקו. לרוב, עושי דבריו של הדיקטטור משתלטים על אמצעי התקשורת במדינה, עורכים תעמולות רבות לטובתו וכן משתיקים ומדכאים את המתנגדים והמבקרים של שלטונו[2][3].

פגיעה בזכויות אדם

Omar al-Bashir, 12th AU Summit, 090202-N-0506A-137
עומר אל-בשיר, דיקטטור סודן לשעבר

תחת שלטונם הסובייטי של יוסיף סטלין וולדימיר לנין, מתנגדי ויריבי המשטר סבלו מ"טרור אדום", כלומר רדיפה מארגונים דוגמת הצ'קה, המשטרה החשאית, הוצאות להורג ללא משפט וכן ממשלוחים בלתי פוסקים לגולאגים. מרבית האסירים בגולאגים לא היו אסירים פוליטיים, אם כי אחוז ניכר מהם מחו נגד הקומוניזם או נגד ראשי המשטר. לפי הערכות, במחנות העבודה ברוסיה הקומוניסטית שנקראו גולאגים מצאו את מותם למעלה מ-1,050,000 איש. כמו כן, המשטר הסובייטי נתן אור ירוק לביצוע ניסויים רפואיים בבני אדם, שימוש בתרופות פסיכיאטריות ואשפוז פסיכיאטריים כפויים כדי להשתיק מתנגדים ו"בוגדים", אי מתן חופש דתי, או חופש להתאגד, לנאום או להתאסף.

פול פוט היה הדיקטטור של קמבודיה בשנת 1975. במהלך שלטונו שנמשך ארבע שנים כ-1.7 מיליון איש מצאו את מותם (מתוך אוכלוסייה של 7 מיליון איש). כתוצאה מכך, פוט מכונה "היטלר של קמבודיה" ו"הטירן רוצח העם".

בית הדין הפלילי הבינלאומי הוציא צו מעצר כנגד דיקטטור סודאן, עומר אל-בשיר, בגין פשעי מלחמה שערך משטרו בדארפור[4][5].

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ https://books.google.co.il/books?id=Vwx6hN8zyIsC&redir_esc=y
  2. ^ https://www.merriam-webster.com/dictionary/dictator
  3. ^ https://www.cambridge.org/core/journals/journal-of-institutional-economics/article/dictator-effect-how-long-years-in-office-affect-economic-development/8CD2D9DB399B528C23D55D2C9B46C8B5
  4. ^ https://www.forbes.com/sites/mfonobongnsehe/2012/02/09/the-five-worst-leaders-in-africa/#77d0f3b54dda
  5. ^ https://www.dawn.com/news/1159990
28 באפריל

28 באפריל הוא היום ה־118 בשנה (119 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 247 ימים.

אידי אמין

גנרל אידי אמין דאדא אאומי (1925 לערך - 16 באוגוסט 2003) היה דיקטטור צבאי ונשיאה השלישי של אוגנדה מ-25 בינואר 1971 עד 11 באפריל 1979. הוא עלה לשלטון בהפיכה צבאית והדיח את מילטון אובוטה. שלטונו של אמין התאפיין בהפרות זכויות אדם, בדיכוי פוליטי, ברדיפה דתית, בהוצאות להורג ללא משפט, בנפוטיזם, בשחיתות ובניהול כלכלי כושל. ארגוני זכויות אדם בינלאומיים מעריכים כי תחת שלטונו נהרגו בין 100,000 לחצי מיליון איש.

במרוצת השנים אמין הפך משליט פרו-מערבי שנתמך על ידי ישראל לחלק מהגוש המזרחי בהנהגת ברית המועצות, כשהוא נתמך על ידי שליט לוב מועמר קדאפי ושליט זאיר מובוטו ססה סקו. ב-1975 הוא מונה ליו"ר הארגון למען אחדות אפריקה, ארגון פאן-אפריקני שקרא לסולידריות בקרב מדינות היבשת. ב-1977 ניתקה בריטניה את יחסיה עם אוגנדה, מושבתה לשעבר, ואמין הכריז כי הוא הביס את בריטניה והוסיף לתאריו את הכינוי "כובש האימפריה הבריטית".

התנגדות הולכת וגוברת לשלטונו בתוך אוגנדה וניסיונו לספח את מחוז קגרה מטנזניה ב-1978, הובילה למלחמת אוגנדה-טנזניה ולנפילת משטרו בן שמונה השנים. אמין יצא לגלות בלוב, ומשם עבר לערב הסעודית, שם חי עד מותו ב-16 באוגוסט 2003.

ביין

ביין (באנגלית: Bane - "ארס") הוא דמות בדיונית של נבל-על המופיע בחוברות הקומיקס באטמן ביקום DC של DC קומיקס. הדמות הופיעה לראשונה בחוברת Batman: Vengeance of Bane #1 מינואר 1993 ונוצרה על ידי צמד הכותבים צ'אק דיקסון ודאג מנץ' והמאייר גראהם נולן.

ביין הוא לוחם מיומן וגאון טקטי, אשר באמצעות סם נעשה לכוח הרסני ובלתי ניתן לעצירה - ובכך, לאחד מאויביו החזקים ביותר של באטמן. ביין נחוש להביס את גיבור-העל באטמן כדי להוכיח את עצמו, ואף הצליח בכך כאשר שבר את גבו, ובכך נודע כ"איש ששבר את העטלף". הוא נודע בהמשך כראש ארגון פשע בינלאומי, שכיר חרב, סוכן ממשלתי ואף דיקטטור לזמן מה. ביין היה חבר בקבוצות יחידת המתאבדים, ששת הסודיים והחברה הסודית של נבלי-העל.

דמותו של ביין מדורגת במקום 34 ברשימת מאה נבלי-העל הגדולים בכל הזמנים, לפי אתר IGN. את דמותו של ביין בסרט הלייב אקשן "באטמן ורובין" גילם המתאגרף רוברט סוונסון. את דמותו בסרט "עלייתו של האביר האפל" גילם השחקן טום הארדי. את דמותו בסדרה גות'האם גילם אותו השחקן שיין וסט.

דיקטטור (רומא העתיקה)

דִיקְטָטוֹר (בלטינית: dictator - "מכתיב") הידוע לעיתים גם כמָגִיסְטֵר פּוֹפּוּלִי (magister populi - "הממונה על העם"), הוא שמה של משרה פוליטית ברומא העתיקה.

דיקטטור נאור

דִּיקְטָטוֹר נָאוֹר (באנגלית: benevolent dictator) הוא כינוי לאדם שיש לו סמכויות של דיקטטור, אך הוא משתמש בהן לטובת הכלל ולא לטובתו האישית בלבד. זאת בניגוד לדיקטטור רגיל (לא נאור), המשתמש בסמכויותיו לטובתו האישית בלבד או לטובת מספר קטן של אנשים.

במדע המדינה יש אסכולות הרואות את אי השחיתות ואי הפלגנות של משטר דיקטטורי מוחלט כסוג של אוטופיה לניהול יעיל ביותר, בו הדעה היחידה בעלת הסמכות מונעת דיונים טרומיים ומאפשרת פעולה. עם זאת, האוקסימורון בביטוי "דיקטטור נאור" הוא שמניסיון היסטורי ניתן ללמוד שלעיתים דיקטטורים מעבירים את רוב זמנם בחיזוק וביסוס שלטונם, בניית תשתית להאדרת שמם, הנצחתו והבאת טובות הנאה למקורביהם, לאו דווקא לעם שאותו הם לכאורה אמורים לשרת.

בקוד פתוח המונח "דיקטטור נאור" מתאר מצב שבו אדם אחד קובע ומכתיב לאחרים כיצד ייראה הפרויקט. לדוגמה, גואידו ואן רוסום, הוא "דיקטטור נאור לכל חייו" (Benevolent dictator for life) של שפת פייתון. בדרך כלל סמכותו העיקרית של ה"דיקטטור" היא יכולת ההחלטה הסופית לגבי מה שיכנס לתוכנה. אולם לכל אדם אחר יש את האפשרות לקחת את הקוד הקיים ולהקים פרויקט מתחרה. לכן אותו "דיקטטור" יודע שסמכותו נובעת בעיקר מכך שיכולתו המקצועית הוכחה בעבר. לכן בפועל זו דוגמה למריטוקרטיה.

דיקטטורה

דִּיקְטָטוּרָה (בעברית: רוֹדָנוּת), שיטת ממשל בה נשלטת המדינה על ידי אדם יחיד או קבוצת מיעוט של אנשים המרכזת בידה כוח מוחלט, ללא הפרדת רשויות, כך שהדיקטטור (הרודן) שולט בשלוש רשויות השלטון: הרשות המחוקקת, הרשות השופטת והרשות המבצעת. בדרך כלל, מבדילים בין דיקטטורה לבין מונרכיה (לרבות מונרכיה אבסולוטית, בה מרכז המונרך את כל סמכויות השלטון) שבה קיימת טענה ללגיטמיות השלטון מכוח ירושה או מסורת חוקתית.

דספוט

דספוט (ביוונית: δεσπότης, בבולגרית ובסרבית: деспот) הוא תואר אצולה ותואר אדמיניסטרטיבי ביזאנטי, שניתן גם במדינות חסות, או במדינות תחת השפעה ביזאנטית, כגון האימפריה הלטינית, האימפריה הבולגרית השנייה, סרביה, ולאכיה והאימפריה של טרפזונטס. במאתיים השנים האחרונות המונח דספוט נתפש באופן שלילי וקושר למינוח עריצות – דספוטיזם, אף על פי שבמקור לא היה לו קשר לעניין. הקישור למינוח עריץ, נובע מההקשר היווני של המילה וכן מהמילה דיקטטור, שהוא למעשה תואר שלטוני רומי.

הסנאט הרומי

הסנאט הרומי היה גוף שלטוני שפעל ברומא העתיקה, תחילה כגוף מייעץ למלך וכשזה הודח הוא הפך לגוף המרכזי במדינה וכך הוא פעל עד ימי הרפובליקה המאוחרת. בתקופת הרפובליקה המאוחרת, סמכותו החלה להתערער עד שלבסוף, נהפך לגוף חסר עוצמה פוליטית עצמאית ונהיה כפוף לרצונו של הקיסר הרומי.

הרפובליקה הצרפתית הראשונה

הרפובליקה הצרפתית הראשונה (בצרפתית: République française) היא הכינוי המקובל בהיסטוריוגרפיה לסדרת המשטרים הפרלמנטריים שהתקיימה בצרפת בין הדחתו של לואי ה-16 ב-21 בספטמבר 1792 והכרזת רפובליקה, לבין ההכרזה על נפוליאון לקיסר ב-18 במאי 1804. הרפובליקה הכילה בשיאה את שטחי צרפת, לוקסמבורג ובלגיה המודרניות לצד חלק קטן מגרמניה. במהלך קיומה, התחלפו בה שלושה משטרים שונים. אלו היו הוועידה הלאומית, שנוסדה כרשות מכוננת אך הוסיפה למשול בתוקף צווי חירום, שהתאספה ערב יום הכרזת הרפובליקה ופוזרה ב-27 באוקטובר 1795; הדירקטוריון, רשות מבצעת בת חמישה אנשים שפוקחה על ידי גוף מחוקק בן שני בתים, שנכנס ב-1 בנובמבר 95'; וההקונסוליה, בה משלו שלושה קונסולים לצד גופים מייעצים חלושים, שקמה אחרי חיסול הדירקטוריון בהפיכת 18 בברימר ב-9 בנובמבר 1799.

הרפובליקה התבססה על עקרונות של ממשל ייצוגי להלכה, אם כי בפועל נשלטה באופן דיקטטורי כמעט לכל אורך התקופה, כשהרשות המבצעת מתעלמת מהחוק באמצעות תקנות חירום שונות או הסדרים זמניים. השלטון היה נתון בידי הגופים הנבחרים, אך מי שנתנו את הטון למעשה היו מנהיגים יחידים או קליקות שהצליחו לרכז השפעה בידיהם, בעוד הסיעות השונות נאבקות ביניהן. הכח החזק בראשית הרפובליקה היה ה"טריומווירט" של ז'ורז' דנטון, מקסימיליאן רובספייר וז'אן פול מארה. אחרי הירצחו של מארה, ירידת קרנו של דנטון ומאבקים סיעתיים שונים הגיע רובספייר למעמד של כמעט דיקטטור (אם כי ללא שום מינוי רשמי מקביל) באביב 1794. תקופת עליונותו הייתה קצרה והוא הודח והוצא להורג בסוף יולי. מות רובספייר הותיר ריק, שמולא לבסוף על ידי אנשי הדירקטוריון, שהיו אמורים לשלוט בפיקוח המחוקק אך היו קליקה דיקטטורית לכל דבר והתערבו בהליכי הבחירות ובבתי המחוקקים באופן קבוע. הבולטים מביניהם היו פול בראס ועמנואל סיאס. סיאס חיסל את הדירקטוריון בהפיכת ברימר, אותה יזם בסיוע הגנרל נפוליאון בונפרטה ויצר את הקונסולאט. נפוליאון גבר במהרה על סיאס והיה מנהיגה מאריך-השנים ביותר של הרפובליקה. הוא כיהן כ"קונסול הראשון" מ-1799 ל-1804, וביטל רשמית את הרפובליקה לאחר שהכריז על עצמו כקיסר נפוליאון הראשון. הוא הקים את האימפריה הצרפתית הראשונה.

מגיסטראט

מגיסטראט (לטינית, magistratus) הוא השם ששימש ברפובליקה הרומית למשרות רשמיות בתחום הפוליטי, הצבאי, הדתי והשיפוטי ברומא העתיקה. היו שני סוגי בעלי משרות: בעלי משרה רגילה (magistratus ordinarii, מילולית "נבחרים באופן קבוע") ובעלי משרה מיוחדת (magistratus extraordinarii). המגיסטראטים הרגילים נבחרו מדי שנה (לבד מהקנסור) ושירתו במשך שנה אחת. בדרך כלל, היו נבחרים שני מגיסטראטים רגילים, כדי למנוע מצב שבו אדם אחד יזכה ביותר מדי כוח. לעומת זאת, מגיסטראטים מיוחדים נבחרו רק במקרים מיוחדים, ולא בהכרח בלוויית עמית למשרה. למגיסטראטים המיוחדים היה כוח שמעבר למגיסטראטים רגילים.

על מנת להתחרות על המגיסטראטורה קיימו המועמדים משחקים ציבוריים, בהם שעשעו את העם, וזה בנוסף למשחקים שאורגנו דרך שגרה על ידי האיידילים.

מונרך

מונרך הוא ראש המדינה במדינות בעלות משטר מונרכי. מונרך על פי רוב יורש את תפקידו, אך לעיתים נתפס תפקיד זה בהפיכה, וישנם גם מקרים בהם נבחר המונרך. המונרך שולט עד מותו, אלא אם הוא מופל ותפקיד המונרך נלקח ממנו. בדרך כלל שולט המונרך בצורת שלטון יחיד.

כיום ישנן מונרכיות בהן למונרך כוח אבסולוטי (ר' מונרכיה אבסולוטית), אך ישנן גם מונרכיות בהן המונרך מוגבל במערכת חוקים וזו נקראת מונרכיה חוקתית. ישנן גם בעת המודרנית מונרכיות בהן לשליט תפקיד סמלי יותר ופחות קבלת החלטות או שליטה בפועל.

המילה "מונרך" באה מהביטוי היווני "monos archein" שמשמעותו "שליט יחיד" ושהתייחס לשליט אבסולוטי ביוון העתיקה. עם הזמן נוספו מילים כמו אוטוקרט או דיקטטור שגם הן מתארות שליט יחיד, והמילה מונרך כיום מתייחסת לרוב למערכת מסורתית של שלטון מורש.

המילה "מלך", כצורתה העברית הנפוצה של המילה מונרך, מגיעה מן השפה האכדית, שם הוא נקרא malku או־maliku. פירושה המקורי של המילה היא 'יועץ', והיא מופיעה במיתוס הבריאה הבבלי.

רוב המונרכים גדלים בתוך משפחת מלוכה בתוכה הם לומדים על חובותיהם העתידיות ומורישים את כתרם עם מותם לאחד מחברי אותה משפחה, בדרך כלל לבן הבכור. כתוצאה מכך רוב המונרכיות היציבות נשלטות במשך מאות שנים על ידי משפחת מלוכה אחת.

ישנן מעט מדינות בהן נוהגים לבחור את המונרך, כמו מלזיה, הוותיקן או האימפריה הרומית הקדושה בעבר. יש המגדירים גם את המנהיג העליון באיראן כמונרך אבסולוטי נבחר.

על אף שבאירופה של ימי הביניים לא היו נשים שליטות, אין זו תופעה מודרנית, במהלך ההיסטוריה היו מנהיגות רבות ברחבי העולם. בשושלות העתיקות ביותר הידועות לנו, כמו אלו של מצרים העתיקה, ניתן למצוא נשים פרעוניות.

מונרכים נשאו בתארים שונים במקומות ובזמנים שונים. תואר המונרך הנפוץ ביותר כיום הוא התואר מלך, והוא גם התואר ששימש בעברית בתקופת התנ"ך.

מסלול המשרות

מסלול המשרות (בלטינית: cursus honorum) היה סדר המשרות הציבוריות של מדינאים בימי הרפובליקה הרומית ובימי האימפריה הרומית. מסלול המשרות הורכב ממשרות צבאיות ומנהליות גם יחד. לצורך בחירה לכל אחת מן המשרות נקבע גיל מינימום ואף נקבעו פרקי זמן מינימליים כדי לעבור ממשרה אחת לאחרת. חקיקה אף אסרה על שתי תקופות שרות באותה משרה. חוקים אלה שונו ואף הפכו לאות מתה במאה השנים האחרונות של הרפובליקה הרומית.

שרות במשרה ציבורית בגיל הצעיר ביותר האפשרי על פי חוק (בלטינית: suo anno; מילולית: "בגילו") היה אות להצלחה מדינית רבה.

עם הקמת הרפובליקה (סביב שנת 500 לפנה"ס) ובמשך 200 השנים הבאות התגבשו ברומא ארבעה סוגי משרות:

משרות סדירות - קווסטור, אידיל, פראיטור וקונסול.

משרות שאינן סדירות - דיקטטור, קנסור ופונטיפקס מקסימוס.

משרות שתקופת כהונתן הוארכה - פרוקונסול ופרופראיטור.

משרות אחרות - טריבון פלבאי ופרפקטוס.במאה ה-3 לפנה"ס מסלול המשרות התגבש באופן הבא, בן המעמד הסנאטוריאלי שירת בצבא, כיהן כקווסטור ולאחר מכן כאידיל, פראיטור ולבסוף כקונסול. בשנת 180 לפנה"ס נקבעו גילאי מינימום לכל משרה ואז התגבש סופית הקורסוס הונורום על פי הסדר הבא:

שירות צבאי.

גיל 30 - קווסטור.

גיל 37 - אידיל קורולה/פלביס או טריבון פלביס.

גיל 40 - פראיטור.

גיל 43 - קונסול.

לאחר מכן - קנסור.בימי האימפריה שונה מעט הסדר:

גיל 18 - וויגינטיוויר.

גיל 20 - טריבון צבאי.

גיל 25 - קווסטור.

גיל 27 - אידיל פלביס/קורולה או טריבון פלביס.

גיל 30 - פראיטור.

לאחר מכן - פרפקטוס או פרופראיטור או פרוקונסול או ליגאטוס (מפקד ליגיון).

גיל 32 - קונסול.

לאחר מכן - פראיפקטוס אורבי או פרופראיטור או פרוקונסול.

משטר צבאי

משטר צבאי הוא סוג של משטר בו הכוח הפוליטי נתון בידי הצבא והמדינה נשלטת ישירות בידי הצבא. כמו בכל דיקטטורה, משטר צבאי יכול להיות רשמי או לא רשמי (מספר שליטים צבאיים, כמו למשל שליט פנמה לשעבר מנואל נורייגה, אף הקימו ממשלה אזרחית הכפופה להם). במקרים מסוימים ישנו שילוב של משטר צבאי יחד עם ממשלה אזרחית כך שלצבא יש כוח רב אף כי ישנה ממשלה אזרחית.

המשטר הצבאי האופייני באמריקה הלטינית נשלטת על ידי חונטה (מילה שנגזרת מספרדית ופירושה ועדה) או על ידי ועדה של ראשי הצבא. במקרים אחרים המשטר הצבאי נשלט על ידי דיקטטור יחיד שהוא לרוב גם מפקד הצבא. בשני המקרים, הדיקטטור או ראש החונטה נחשב לראש המדינה.

במזרח התיכון ובאפריקה, המשטר הצבאי נשלט לעיתים קרובות יותר על ידי אדם יחיד ומהווה אוטוקרטיה בנוסף על היותו ממשל צבאי. מנהיגים כמו אידי אמין, מועמר קדאפי וגמאל עבד אל נאצר טיפחו פולחן אישיות והפכו להיות המייצגים של מדינתם בתוכה ומחוצה לה.

רוב המשטרים הצבאיים נוסדו לאחר הפיכה, אולם ישנן גם דוגמאות אחרות כמו סדאם חוסיין שייסד משטר צבאי על בסיס המשטר של מפלגת הבעת'.

בעבר, חונטות צבאיות הצדיקו את מעשיהם בצורך לייצב פוליטית את המדינה כנגד אידאולוגיות מסוכנות. דבר זה הוצדק על ידי בניית איום מאידאולוגיות אלו. באמריקה הלטינית היה מדובר לרוב בקומוניזם ואילו במזרח התיכון היה מדובר לרוב בישראל או מאוחר יותר בפחד מפני האסלם הקיצוני. משטרים צבאיים נטו לצייר את עצמם כנחוצים, כאלו שלוקחים את ההובלה בזמנים של מהומה ולצייר את השלטון האזרחי כמושחת ובלתי יעיל. אחד המאפיינים הנפוצים ביותר של המשטר הצבאי הוא השלטת חוק צבאי או חוק חירום תמידי.

אף כי ישנם חריגים לכך, רוב המשטרים הצבאיים מייחסים חשיבות מעטה לזכויות האדם ועושים ככל שביכולתם להשתיק מתנגדים פוליטיים. משטר צבאי לעיתים נדירות מוותר על כוחו אלא אם כן הוא נדחף לכך על ידי תנועה עממית, פעילה או רוחשת.

המקומות הנפוצים ביותר בהם מוצאים משטרים צבאיים הם אמריקה הלטינית, אפריקה והמזרח התיכון. אחת הסיבות האפשריות לכך הוא שהצבא הוא יותר מלוכד ומאורגן מאשר רוב הגופים האזרחיים.

בדיקטטורות מסוגים אחרים יש גורמי כוח שמונעים מהצבא לתפוס את השלטון. למשל במשטרים קומוניסטיים, מרכז הכוח הוא בידי מפלגה פוליטית אזרחית ומנגנון מיוחד (קצינים פוליטיים או רוטציות) מונע מהצבא להקים מרכז כוח עצמאי.

החל משנות השבעים החלו המשטרים הצבאיים להיות פחות נפוצים. הסיבה לכך היא כנראה שאין יותר לגיטימציה בינלאומית להם. התמוטטות ברית המועצות וירידת המתח הבינגושי הקשתה על המשטרים הצבאיים להשתמש בקומוניזם להצדקת קיומם ולקבל תמיכה. כתוצאה מסיום המלחמה הקרה, רוב המשטרים הצבאיים באמריקה הלטינית נעלמו והוחלפו בדמוקרטיות. במזרח התיכון רוב המשטרים הצבאיים (כמו בסוריה ובמצרים) הפכו לסוגים אחרים של עריצות.

סטודיבייקר דיקטטור

סטוביקייר דיקטטור (באנגלית: Studebaker Dictator) היא מכונית משפחתית, 4 דלתות, אשר יוצרה על ידי יצרנית כלי הרכב האמריקאית, סטודיבייקר בין השנים 1927–1937. בנוסף, הדגם יוצר גם בתצורת קופה, 2 דלתות.

בתחילת שנות ה-30 של המאה העשרים עבר דגם "סטודיבייקר דיקטטור" מתיחת פנים יסודית, אשר כללה שנוי של כל המרכב והמארז.

פרנסיסקו סולנו לופס

פרנסיסקו סולנו לופס (ספרדית: Francisco Solano López; ‏24 ביולי 1827 - 1 במרץ 1870), היה נשיא פרגוואי ששלט בה כדיקטטור צבאי. לופס הוא האחראי הראשי למלחמת הברית המשולשת, שתוצאתה אובדן תשעים אחוז מהגברים בפרגוואי, ואובדן רוב שטחה של המדינה.

קונסול (רומא העתיקה)

קונסול (בלטינית: Consul) הוא שם התואר שניתן למחזיק במשרה הנבחרת הגבוהה ביותר ברומא העתיקה בזמן הרפובליקה הרומית. מאוחר יותר, בתקופת שלטונם של הקיסרים, הידרדרה המשרה למשרה טקסית בעיקרה, שהמחזיק בה מונה על ידי הקיסר הרומאי.

נושאי המשרה כונו בראשונה "פרטורים" ("ההולכים קדימה"), ורק במהלך המאה הרביעית לפנה"ס נתקבע השם "קונסולים". משמעות המילה "קונסול" בלטינית היא "אלה ההולכים יחד".

קיסר

קֵיסָר (בלטינית - Imperator) הוא תואר אצולה שניתן למונרך במדינות או אימפריות שונות ובתקופות שונות. מקור המילה העברית "קיסר" בשמו של יוליוס קיסר (בלטינית Caesar), שהכריז על עצמו כשליט יחיד ברומא העתיקה. יוליוס קיסר עצמו כונה דיקטטור, ורק יורשו אוגוסטוס, שאומץ על ידיו וצירף לשמו את השם "קיסר", נחשב הקיסר הראשון של הקיסרות הרומית. שאר קיסרי רומא אחריו נשאו בתואר זה כאחד מהשמות הקבועים של המשרה, אולם נירון היה האחרון ש"קיסר" היה גם שם משפחתו הרשמי.

תואר תפקידם של הקיסרים במאות הראשונות של הקיסרות היה פרינקפס ("ראשון האזרחים") ולא קיסר. בתקופת הטטררכיה שימש התואר את שני הזוטרים בשליטי האימפריה אשר היו כפופים לשני האוגוסטוסים.

מאוחר יותר, שימש התואר קיסר לציון תפקידו של המונרך באימפריה הביזנטית, באימפריה הרומית הקדושה ובמקומות נוספים. כך למשל, נפוליאון בונפרטה (שהקים את הקיסרות הראשונה) ונפוליאון השלישי (שהקים את הקיסרות השנייה) נשאו בתואר זה בצרפת. דוגמאות נוספות כוללות את הקייזרים הגרמנים בשנים 1871–1918, את שליטי האימפריה האוסטרו-הונגרית, ואת שליטי האימפריה הרוסית.

באנגלית, המילה "אמפרור" (Emperor) מקבילה למילה "קיסר" ומציינת את תוארו של שליט אימפריה. על כן זה התואר המיוחס כיום למונרכים שונים ברחבי העולם שעמדו בראש אימפריה. מקור המלה הוא בתואר הצבאי הרומאי "אימפרטור", שהפך לאחד מתואריהם של קיסרי רומא מאז אוגוסטוס. כך למשל, המילה "קיסר" היא התרגום לעברית של התואר שנשאו שליטי סין, יפן, אתיופיה, מונגוליה ופרס בתקופות שונות.

כיום, הקיסר היחיד בעולם הוא קיסר יפן.

קיסרי רומא

הקיסרות הרומית או האימפריה הרומית (בלטינית: Imperium Romanum) הייתה מדינה רומית שהתקיימה באגן הים התיכון מימיו של אוגוסטוס (המאה ה-1 לפני הספירה) ועד נפילתה בשנת 476 לספירה. הקיסרות הרומית נוצרה כתוצאה מהחלפת השלטון הרפובליקני ברומא העתיקה, והיא היוותה את השלב השלישי והאחרון בהתפתחות הציוויליזציה של רומא העתיקה; קדמו לה הרפובליקה הרומית (509 לפנה"ס - המאה ה-1 לפנה"ס) והמלוכה הרומית (המאה ה-8 לפנה"ס - 509 לפנה"ס). הקיסרות הרומית התאפיינה בצורת ממשל אוטוקרטית ובשטחים רחבי הידיים אותם כבשה באירופה ובמזרח התיכון.

בראש האימפריה עמד קיסר (Imperator). מקור המילה העברית קיסר בשמו של יוליוס קיסר, שהכריז על עצמו כשליט יחיד ברומא העתיקה. יוליוס קיסר עצמו כונה דיקטטור, ורק יורשו אוגוסטוס, שאומץ על ידיו וצירף לשמו את השם "קיסר", נחשב הקיסר הראשון של הקיסרות הרומית. תואר תפקידם של הקיסרים במאות הראשונות של הקיסרות היה פרינקפס ("ראשון האזרחים"). בתקופת הטטררכיה ("שלטון הארבעה") שימש התואר את שני הזוטרים בשליטי האימפריה אשר היו כפופים לשני האוגוסטוסים, על פי הסדר הזה נוהלה האימפריה על ידי ארבעה אנשים: שני שליטים ראשיים (אוגוסטי) ולכל אחד סגן (קיסר).

שומר ראש

שומר ראש הוא שומר, איש ביטחון או סוכן ממשלתי אשר תפקידו לשמור על אדם - לרוב ידוע בציבור, בעל הון או דמות פוליטית חשובה - מפני תקיפה פיזית, חטיפה, התנקשות, אבדן מידע מסווג או כל איום אחר. בתנ"ך, מכונה שומר הראש "נער". כך למשל:

לרוב, דמויות ציבור ידועות, כמו ראשי מדינות ושרים, מאובטחים על ידי קבוצה של שומרי ראש מסוכנויות אבטחה או כוחות משטרה. במדינות שונות, שבהן מושל מנהיג צבאי או דיקטטור, שומרי הראש שלו עשויים להיות חלק מיחידות צבאיות מובחרות. אישי ציבור חשובים פחות, או בעלי סיכון קטן יותר לפגיעה, לרוב מלווים על ידי שומר ראש בודד שלעיתים משרת גם כנהג. במקרים רבים שומרי הראש מצוידים גם בכלי נשק (בדרך כלל אקדח או תת מקלע) ובאמצעי הגנה פיזיים כגון אפודי מגן ומכוניות משוריינות.

בישראל, הפוליטיקאים בדרגות הבכירות זכאים להגנת שומרי ראש מהמדינה. על ההגנה אחראי האגף לאבטחת אישים בשירות הביטחון הכללי, אשר ממנה לרוב לתפקיד בוגרי יחידות מובחרות בצבא ובמשטרה. בארצות הברית אחראי על אבטחת הבכירים השירות החשאי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.