דימונה

דימונה היא עיר במחוז הדרום בישראל. העיר נמצאת 35 ק"מ דרומית-מזרחית לבאר שבע, ו-35 ק"מ מערבית לים המלח. דימונה ממוקמת ברמת הנגב, בגובה 550 מ' מעל גובה פני הים. סמוך לדימונה נמצאת הקריה למחקר גרעיני.

דימונה
Dimona COA
Dimona Aerial View
מחוז הדרום
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה בני ביטון
גובה ממוצע[1] ‎463 מטר
תאריך ייסוד 1955
סוג יישוב יישוב עירוני 20,000‏–49,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 34,135 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה 60
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 1.4% בשנה עד סוף 2018
  - צפיפות אוכלוסייה 195 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות 209
תחום שיפוט[2] 173,010 דונם
    - דירוג שטח שיפוט 24
(למפת צפון הנגב רגילה)
BeershebaNorthNegev
 
דימונה
דימונה
31°04′11″N 35°02′06″E / 31.0695916925518°N 35.0350106994734°E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2015[2]
4 מתוך 10
מדד ג'יני
לשנת 2016[2]
0.4258
    - דירוג מדד ג'יני 80
פרופיל דימונה נכון לשנת 2017 באתר הלמ"ס
http://www.dimona.muni.il
PikiWiki Israel 41777 Entrance to Dimona
כתובת בכניסה לדימונה
PikiWiki Israel 41778 Yigal Tumarkin sculpture at the entrance to Dimona
אנדרטת יגאל תומרקין בכניסה לדימונה
העיר דימונה
דימונה
Herzel dimona
כיכר הרצל
PikiWiki Israel 4568 Dimona renewal
הכניסה לעיר

היסטוריה

דימונה הוקמה בספטמבר 1955 כאשר הובאו למקום 23 משפחות של עולים מצפון אפריקה.[3] בסוף שנות החמישים ובתחילת שנות השישים של המאה העשרים הגיעו עולים ממזרח אירופה והשתלבו בעשייה המקומית. הקמת היישוב בלב המדבר לוותה בפסימיות, ויש שקראו ליישוב "דמיונה" או "דמעונה".

ישנם חילוקי דעות מי הגה את רעיון הקמת העיר דימונה, לדברי שר הפיתוח דב יוסף בשנת 1953 בעת ביקורו במפעלי ים המלח הוא בילה מספר לילות במחנה העובדים, והזיע כל הלילה, הוא חיפש מקום יבש יותר שיוכלו לישון בו העובדים וכך נולד הרעיון להקים עיר בדימונה. אך כמה שנים מאוחר יותר התפרסמה כתבה שטוענת שגולדה מאיר הגתה את רעיון הקמת העיר דימונה[4].

שמה של העיר דימונה לקוח מספר יהושע, פרק ט"ו, פסוקים כ"א-כ"ב: "(כא) וַיִּהְיוּ הֶעָרִים מִקְצֵה לְמַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה אֶל גְּבוּל אֱדוֹם בַּנֶּגְבָּה קַבְצְאֵל וְעֵדֶר וְיָגוּר.(כב) וְקִינָה וְדִימוֹנָה וְעַדְעָדָה...."

העיר הוקמה בסמוך למפעלי ים המלח, שהחלו לפעול כבר ב-1952, בסוף שנת 1958 נפתח בעיר מפעל הטקסטיל "כיתן". דימונה הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1958 וכעיר בשנת 1969.

לאחר שאוכלוסיית העיר פחתה באופן הדרגתי, הגיעו אליה בשנות השבעים ובשנות התשעים עולים מברית המועצות וכן מארצות אחרות, ותרמו לגדילתה.

בשנת 2016 חנכה קק"ל בעיר פארק המותאם לבעלי מוגבלויות ובו אגם מלאכותי בפארק בן-גוריון, הנקרא "אגם פרס" על-שם שמעון פרס במימון ידידי קק"ל הולנד[5].

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2018, מתגוררים בדימונה 34,135 תושבים (מקום 60 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎1.4%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, לדימונה דירוג של 4 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 68.5%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 8,616 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).[6]

להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בדימונה, על פי נתוני הלמ"ס:

קהילת העבריים

בדימונה מתגוררים למעלה מ-2,500 בני קהילת העבריים, המכונה חבר משה. זוהי הקהילה הגדולה ביותר שלהם בישראל. העבריים בדימונה מתגוררים במרכז קליטה לשעבר ומקיימים קהילה שיתופית ומאוחדת.

הקהילה הוקמה בשנת 1969 כאשר תושביה החזיקו רק אשרות של תיירים, ללא כל מעמד של קבע. בשנת 1990 קיבלו חברי הקהילה מעמד של תושבים ארעיים. מעמד זה התיר להם ישיבה חוקית בארץ, אך לא נתן להם מעמד של קבע וגם לא אזרחות ישראלית. בשנת 2003 קיבלו בני הקהילה מעמד של תושבי קבע.

קהילות נוספות של העבריים מתגוררות בערד ומצפה רמון הסמוכות וכן בטבריה.

כלכלה

באזור דימונה ממוקמים מספר מפעלי תעשייה גדולים, ובהם מפעלי ים המלח, רותם אמפרט נגב, פריקלאס ים המלח, הקריה למחקר גרעיני, חיפה כימיקלים ומפעל סיליקט. אזורי התעשייה בדימונה מסווגים כאזור פיתוח עם עדיפות לאומית גבוהה. בכניסה לעיר שוכן קניון פרץ סנטר המשתרע על פני שטח של 16,000 מ"ר,

תחבורה עירונית ובינ עירונית מרוכזת בתחנה מרכזית דימונה שממוקמת במרכז העיר.

תרבות וקהילה

בעיר מספר מוסדות תרבות וקהילה:

  • מרכז קהילתי (מתנ"ס) הפועל מאז 1971.
  • מרכז תרבות וחינוך לקהל הרחב עם פעילויות לבעלי צרכים מיוחדים בספרייה העירונית.
  • פרויקט להב"ה, מרכז מיחשוב חדיש המספק חוגים ופעילויות מחשב לילדים ולמבוגרים.
  • יעדים, מרכז הצעירים ופיתוח ההון האנושי בדימונה המקיים אירועי תרבות לצעירים.
  • מרכז תקשורת ובו מגמות תקשורת שונות ורדיו מקומי "רדיו דימונה".
  • סינמטק הממוקם במתנ"ס.
  • קונסרבטוריון עירוני, בניהולה של אורלי חרותי. לקונסרבטוריון תזמורת נוער המייצגת את דימונה בארץ ובעולם.
  • שני כפרי סטודנטים של עמותת איילים המקיימים פעילויות העשרה ותמיכה בקהילה
  • תיאטרון דימונה, שהוקם בשנת 2009 (עבר למבנה חדש בשכונת כובשי אילת ב-2011), פועל בשם "מעבדת תרבות", והוקם למען עידוד היצירה בפריפריה.

מספר פסטיבלים ואירועי תרבות מתקיימים בדימונה מדי שנה:

  • פסטיבל דימונה לתקשורת ולקולנוע צעיר – אירוע תקשורת וקולנוע לנוער הנמשך שלושה ימים.
  • כנס דימונה לתקשורת – כנס יומי המתקיים מדי שנה ומעלה לדיון נושאי תקשורת וחברה.
  • פסטיבל המחול והפולקלור הבינלאומי – פסטיבל ריקוד בינלאומי.
  • פסטיבל אורות המחול ע"ש מוטי אלפסי - פסטיבל מחול המתקיים בעיר דימונה מדי שנה בחג החנוכה החל משנת 2009.
  • פסטיבל העדות – מציג ביתני אוכל של עדות שונות ומופעי מוזיקה.
  • הפסטיבל לקולנוע צעיר ע"ש יוסי עזריאל - מתקיים מספר שנים בדימונה ומאפשר לכל בני הנוער היוצרים סרטים קצרים במגמות הקולנוע בתיכוניים בארץ להציג את יצירותיהם ולהתחרות על פרס האוסקר הצעיר.

באביב 2019 קבוצת כדוריד עירונית מכבי דימונה עלתה לליגת העל בכדוריד לראשונה בתולדותיה.

דת

חלק גדול מתושבי דימונה הם יהודים המקפידים על מסורת ישראל[דרוש מקור]. בדימונה ישנם כחמישים בתי כנסת‬, וארבעה מקוואות‬.

רבני העיר הם הרב יצחק אלפנט (הרב האשכנזי) והרב ‫שלום דיין (הרב הספרדי).

בדימונה קיימות מספר ישיבות: ישיבה תיכונית "צביה", ישיבת הסדר בראשות הרב דוד תורג'מן, ישיבת "נחלת אפרים" וכולל אברכים של תנועת ש"ס.

בעיר פועלים כעשרה בתי חב"ד בראשות השליח הראשי הרב ישראל גליס.

ראשי המועצה והעירייה

שנים ראש המועצה/עירייה הערות
19561959 אליעזר מילרוד ראש המועצה הראשון. ב-1956 נשלח על ידי משרד הפנים והסוכנות היהודית להקים את
המועצה המקומית בדימונה. ב-1959 התקיימו הבחירות הראשונות לראשות מועצת דימונה,
בסופן עזב אותה חזרה לביתו שבכפר ביל"ו
19591966 ערמון (עמרם) לרדו ראש המועצה הנבחר הראשון, מטעם מפא"י
19661969 גבי סבג מפא"י
19691971 ישראל נבון המפד"ל
19711974 יצחק פרץ רפ"י
19741978 ערמון (עמרם) לרדו מפא"י
19781983 יעקב ז'אק אמיר המערך
19831989 אלי (אליהו) הללי המערך
19892003 גבי ללוש הליכוד
20032013 מאיר כהן ישראל ביתנו
2013 אלי ברונשטיין החליף את מאיר כהן, שעזב את ראשות העירייה לטובת התמודדות לכנסת ברשימת יש עתיד
2013-היום בני ביטון הליכוד

ערים תאומות

קישורים חיצוניים

Black hebrews Dimona people

בני קהילת העבריים בעיר

IMGdimona

שדרת החנויות המקורה במרכז העיר

PikiWiki Israel 4561 Dimona renewal
PikiWiki Israel 4566 Dimona renewal

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  3. ^ ה. בן עדי, מעריב, דימונה נולדה בסערה, הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל אביב - Jpress, עיתונות יהודית היסטורית, ‏21 בספטמבר 1955
  4. ^ כך הגיתי את דימונה, מעריב, 11 בינואר 1980
  5. ^ אגם פרס בפארק בן-גוריון בדימונה
  6. ^ פרופיל דימונה באתר הלמ"ס
24 במרץ

24 במרץ הוא היום ה-83 בשנה (84 בשנה מעוברת), בשבוע ה-12 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 282 ימים.

ג' בתשרי

ג' בתשרי הוא היום השלישי בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השביעי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בג' תשרי היא פרשת וילך, אם ראש השנה חל ביום שני או שלישי בשנת בר המצווה. לעומת זאת, אם ראש השנה חל ביום חמישי או בשבת בשנת בר המצווה, פרשת בר המצווה תהיה פרשת האזינו.

הנגב

הַנֶּגֶב (בערבית: النقب, תעתיק: אל-נקבּ, ובהגייה בדואית: "אל-נגב") הוא אזור גאוגרפי המשתרע בחלקה הדרומי של ארץ ישראל. הנגב הוא חלק מרצועת המדבריות העולמית, וזו הסיבה לתנאי האקלים השוררים בו. הנגב מכסה כ-60% משטח מדינת ישראל, ובחלקו הקטן הוא נמצא מחוץ לה.

קיימות הגדרות שונות לתיחום המדויק של הנגב, שניתנו על ידי חוקרים שונים. עם זאת, מקובל כי ארץ הַנֶּגֶב המקראית, שנפלה בנחלות שבט יהודה ושבט שמעון, השתרעה באזור צפון הנגב של ימינו בלבד, מערד במזרח ועד גרר במערב. זאת, בעוד שמרכז הנגב של ימינו הוא למעשה מדבר צין, שהיווה גבולה הדרומי של ארץ כנען, ודרום הנגב של ימינו הוא למעשה חלקו המזרחי של מדבר פארן הגדול, שבמרכז חצי האי סיני. המילה "נגב" משמשת בתנ"ך גם לציון כללי של הכיוון דרום.

העבריים מדימונה

העבריים מדימונה, הנודעים גם בכינוי האפריקאים העבריים, או בשמם הרשמי African Hebrew Israelite Nation of Jerusalem (האומה האפריקאית העברית של בני ישראל מירושלים), הם תת-קבוצה דתית זעירה שמקורה מצאצאי אפריקאים מארצות הברית, ומונה כשלושת אלפים איש. רוב חבריה חיים בקהילה שיתופית בעיר דימונה, אך ישנן גם קהילות קטנות שלהם ביישובים ערד, טבריה ומצפה רמון בישראל וכן בשיקגו, סיינט לואיס ווושינגטון בארצות הברית. תת-הקבוצה נוסדה ב-1966.

תת-קבוצה זו היא חלק מקבוצת אם דתית גדולה יותר הקרויה "בני ישראל העבריים השחורים", שנוסדה עוד בסוף המאה ה-19 ומשלבת אמונות מהיהדות ומהנצרות ומקיימת את מצוות התורה והברית החדשה על פי פרשנות ייחודית של המייסדים, בלי לראות את עצמם כיהודים או כנוצרים. קבוצת האם מונה כמה עשרות אלפי אפרו-אמריקאים (עד 40,000 איש בערך), החיים ברחבי ארצות הברית ורואים עצמם בדרך כלל כבני ישראל האמיתיים.

מנהיגם של העבריים מדימונה, עד למותו בדצמבר 2014, היה בן-עמי בן ישראל (שמו המקורי: בן קרטר).

חלקם מחשיבים עצמם כיהודים, אולם על-פי היהדות וההלכה הם אינם מוכרים ככאלה.

הרוב המכריע של העבריים לא התגייר בכלל, חרף הבטחותיהם לעשות כך בטרם הגיעו מארצות הברית לארץ.

הקריה למחקר גרעיני – נגב

הקריה למחקר גרעיני – נגב ע"ש שמעון פרס (בראשי תיבות: קמ"ג) ממוקמת בלב מישור ימין, דרומית-מזרחית לעיר דימונה, ותכליתה ביצוע מחקר באנרגיה גרעינית, ובכלל זה ייצור נשק גרעיני, אף כי ממשלת ישראל מעולם לא הודתה בכך והיא שומרת באופן רשמי על "עמימות גרעינית". הכור הגרעיני הפועל בקריה הוא הגדול מבין השניים הפועלים בישראל (האחר הוא הכור במרכז למחקר גרעיני - שורק). מערבית למתחם ממוקם מתקן המכ"ם בדימונה.

התחנה המרכזית של נתניה

התחנה המרכזית של נתניה היא מסוף האוטובוסים המרכזי של העיר נתניה. שוכנת במרכז החלק המערבי של העיר, סמוך לרחוב הרצל בקרן הרחובות אחד העם ואלון צבי.

כביש 25

כביש 25 הוא כביש רוחב ארצי המוביל מגבול רצועת עזה ליד נחל עוז דרך צפון הנגב עד לצומת הערבה. אורכו 118 קילומטר והוא כביש הרוחב הארוך במדינת ישראל. בנוסף, הוא אחד משלושת הכבישים היחידים בישראל שחוצים אותה לכל רוחבה (שני הכבישים האחרים הם כביש 1 וכביש 57).

לימס

לִימֶס (בלטינית: limes) היו מערכות להגנת גבולותיה של הקיסרות הרומית. היו אלו חומות, מצודות או ביצורים אשר נועדו לתחום את הקיסרות מפני שבטים פולשים במאות ה-4 עד ה-6. הדוגמאות המוכרות ביותר ללימס הן חומת אדריאנוס וחומת אנטונינוס, הלימס הגרמאני (הלימס הראיטיאני), הלימס הערבי והלימס הטריפוליטאי.

בארץ ישראל מוכר לימס פלשתינה, אשר חצה את הנגב מחוף הים התיכון, באזור צפון חצי האי סיני עד לחוף ים המלח והערבה. מאחדות מהמצודות נשארו שרידים עד היום בקרבת היישובים הבאים: עין בוקק, חצבה, "חתרתורים", "מוחילה", עבדת ומצד תמר בכביש דימונה-סדום. הלימס של ארץ ישראל נועד להגן על האימפריה מפני פלישות של שבטי הנוודים, וכן להבטיח את נתיבי הסחר הבינלאומי החשובים. הנגב זכה בתקופה זו לשגשוג, במידה רבה הודות ללימס.

מאיר כהן

מאיר כהן (נולד ב-15 בנובמבר 1955) הוא סגן יושב ראש הכנסת וחבר הכנסת מטעם מפלגת יש עתיד. איש חינוך במקצועו. כיהן כראש עיריית דימונה וכשר הרווחה והשירותים החברתיים בממשלת ישראל.

מועצה אזורית נווה מדבר

מועצה אזורית נווה מדבר (בערבית: واحة الصحراء) הוקמה ב-6 בנובמבר 2012 על יד משרד הפנים בישראל ביחד עם המועצה אזורית אל קסום במקום מועצה אזורית אבו בסמה. ההחלטה על יצירת שתי מועצות אזוריות נפרדות נבעה מגידול האוכלוסייה בתחום המועצה שפורקה.

המועצה האזורית נווה מדבר מספקת שירותים לכ-40,000 תושבים המתגוררים ביישובים שאינם מוכרים רשמית וביישובים המוכרים הבאים:

אבו קרינאת

אבו תלול

ביר הדאג'

קסר א-סירבשטח המועצה נכללים היישובים הבדואים, המוכרים והלא מוכרים, אשר אינם מוגדרים מועצה מקומית (בניגוד לחורה וללקייה), ושוכנים מדרום לכביש 25 (כביש דימונה - באר שבע) והלאה עד לאזור הערבה הצפונית.

בשנת 2015 הגיעה המועצה האזורית למקום האחרון במדד הסוציו-אקונומי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. משרדי המועצה המקומית נמצאים בתחומי העיר באר שבע, במבנה מגדל שבע.

מחוז הדרום

מחוז הדרום הוא המחוז הגדול ביותר מבחינת שטח מבין ששת מחוזותיה האדמיניסטרטיביים של מדינת ישראל, והוא כולל את כל שטחי הנגב ועמק הערבה. שטחו הכולל 14,185 קילומטר רבוע, רובו מדברי, ומשום היותו המחוז הגדול ביותר בישראל והיות אוכלוסייתו נמוכה, צפיפות האוכלוסייה של מחוז זה היא הנמוכה ביותר מבין כל המחוזות בארץ - כ-77 נפש לקמ"ר.

מחוז הדרום הוא המחוז היחיד בישראל שאליו גישה לשני ימים - הים התיכון בחופי אשקלון ואשדוד, והים האדום שלחופי אילת. העיר המאוכלסת ביותר היא אשדוד. בירת המחוז והעיר הגדולה ביותר מבחינת שטח היא העיר באר שבע. בתחום המחוז נמצאת אוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע והאוניברסיטה הפתוחה באילת.

מנחת (תעופה)

מנחת הוא שטח שהוכשר לנחיתה ולהמראה של כלי טיס והוכרז ככזה על ידי הרשויות המוסמכות. השירות שנותן מנחת המטוסים הוא בסיסי ביותר, ובדרך כלל נכלל בו מסלול אחד בלבד, לעיתים סלול ולעיתים עשוי כורכר בלבד. בדרך כלל אין במנחת מגדל פיקוח, והעזר העיקרי בו למען הטייס הוא שרוול רוח.

מנחת מסוקים הוא משטח ישר המיועד לנחיתה והמראה של מסוקים. שטחו של מנחת תקני כזה בישראל, הוא 37 מטר על 37 מטר. לעיתים מוכשר מנחת כזה, עשוי אספלט, בטון או כורכר, על־פני האדמה, ולעיתים הוא נבנה בראשו של בניין, לרוב בית חולים או גורד שחקים. השטח הקטן הנדרש למנחת מסוקים מאפשר להקצות שטח כזה גם על־גבי ספינה קטנה יחסית, כדוגמת ספינת הטילים סער 5.

עונת 1986/1987 בליגה הארצית

עונת 1986/1987 בליגה הארצית הייתה העונה ה-11 של הליגה הארצית כליגה השנייה בחשיבותה בכדורגל בישראל.

על ניצחון במשחק הוענקו שלוש נקודות ונקודה בודדת הוענקה על תיקו.

הליגה כללה 16 קבוצות. העונה הסדירה הסתיימה בניצחון של צפרירים חולון שעלתה לעונת 1987/1988 לליגה לאומית. בעקבות החלטה על צמצום הליגות, היא הייתה הקבוצה היחידה שעלתה.

בסיום העונה הפועל בית שאן, בית"ר רמלה, בית"ר נהריה והפועל דימונה ירדו לליגה השלישית. יתרה מכך, הקבוצות שזכו במקומות 11 ו-12 השתתפו במשחקי המבחן שבעקבותם גם הפועל מרמורק ירדה ליגה.

ערד

עֲרָד היא עיר במחוז הדרום בישראל. היא שוכנת על גבול מדבר יהודה, על רכס כידוד, בגובה של כ-600 מטר מעל פני הים. שטח השיפוט שלה הוא 105,000 דונם, והיא העיר הרביעית בגודל שטח שיפוטה בישראל (אחרי דימונה, ירושלים ובאר שבע). הוכרזה כעיר בשנת 1995.

רדיו אוניברסיטאי

רדיו אוניברסיטאי (מוכר גם בשם רדיו קמפוס או רדיו חינוכי) הוא סוג של תחנת רדיו לא מסחרית המופעלת על ידי סטודנטים של מכללה, אוניברסיטה או מוסד חינוכי אחר. ישנן תחנות קמפוס המופעלות למטרות מתן הכשרה מקצועית לאנשי רדיו, לפעמים מתוך מגמה לשדר תוכניות חינוכיות, ואילו תחנות אחרות קיימות כדי לספק חלופה לשידורים מסחריים או ממשלתיים.

תחנה מרכזית אילת

התחנה המרכזית של אילת היא מסוף האוטובוסים המרכזי של העיר אילת. שוכנת במרכז העיר, בשדרות התמרים.

בגלל המרחק הרב של העיר אילת משאר חלקי הארץ לתחנה המרכזית באילת יש תפקיד חשוב בחיבור העיר הדרומית למרכז וצפון הארץ, ולכן יוצאים מדי יום עשרות אוטובוסים בין-עירונים לעיר וממנה. פוקדים אותה מדי יום, ובעיקר בסוף ובתחילת שבוע, מאות ואלפי נוסעים, שרבים מהם הם חיילים, ובעונת הקיץ והחגים תיירים רבים.

תחנה מרכזית דימונה

התחנה המרכזית של דימונה היא מסוף האוטובוסים המרכזי של העיר דימונה. נמצאת במרכז העיר, בשדרות הרצל פינת שדרות גולדה מאיר לא רחוק מצומת הכניסה לעיר.

תחנות רכבת בישראל

בשטחי מדינת ישראל פזורות עשרות רבות של תחנות רכבת אשר נבנו בתקופות שונות ומשמשות למטרות שונות. הידועות שבהן הן תחנות רכבת הנוסעים המודרניות, אך קיימים גם מסופי מטען, תחנות רכבות תפעוליות, ותחנות רכבת היסטוריות שהשימוש בהן פסק.

התחנות מבטאות את צורכי התחבורה של הארץ בעבר, בהווה ובעתיד, מהרכבת של סוף המאה ה-19, דרך מסילות הברזל העות'מאניות והבריטיות של מלחמת העולם הראשונה, הרכבת המנדטורית ולבסוף רכבת ישראל לתקופותיה, מתחילתה כדור הבא של הרכבת המנדטורית, דרך הדעיכה בשנות ה-70, ועד הצמיחה מחדש מסוף שנות התשעים, שניתן לראות את ביטויה במספר הגבוה של תחנות חדשות אשר נבנו מאז.

תחנת הרכבת דימונה

תחנת הרכבת דימונה היא תחנת רכבת ישראל בעיר דימונה. התחנה משמשת כתחנת קצה לקו הנוסעים באר שבע - דימונה. המסילה עליה התחנה נמצאת ממשיכה עד הר צין.

לאום ודת[2]
יהודים: 90.1%ערביי ישראל|ערבים-אסלאם|מוסלמים: 0%ערביי ישראל|ערבים-נצרות|נוצרים: 0%דרוזים: 0%אחרים: 9.9%Circle frame.svg
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
אוכלוסייה לפי גילאים[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 8.7%
גילאי 5 - 9 8.0%
גילאי 10 - 14 7.3%
גילאי 15 - 19 8.1%
גילאי 20 - 29 14.9%
גילאי 30 - 44 18.8%
גילאי 45 - 59 16.9%
גילאי 60 - 64 5.0%
גילאי 65 ומעלה 12.3%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2017
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 24
–  יסודיים 15
–  על-יסודיים 17
תלמידים 6,671
 –  יסודי 3,426
 –  על-יסודי 3,245
מספר כיתות 295
ממוצע תלמידים לכיתה 23.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017)
דגל ישראל
מחוז הדרום
נפות נפת אשקלוןנפת באר שבע
מפת מחוז הדרום
ערים אופקיםאילתאשדודאשקלוןבאר שבע • דימונה • נתיבותערדקריית גתקריית מלאכירהטשדרות
מועצות מקומיות חורהירוחםכסייפהלהביםלקיהמיתרמצפה רמוןעומרערערה-בנגבנאות חובבשגב שלוםתל שבע
מועצות אזוריות אל קסוםאשכולבאר טוביהבני שמעוןהערבה התיכונהחבל אילותחוף אשקלוןיואבלכישמרחביםנווה מדבררמת הנגבשדות נגבשער הנגבשפירתמר
מועצות אזוריות שבוטלו אבו בסמה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.