דימום

דימום או שטף דם (מינוח מקצועי: hemorrhage) הוא מונח רפואי המציין יציאה של הדם מכלי דם שנקרע. דימום שמקורו בעורק יכיל דם בצבע אדום בהיר ויזרום בפעימות, ואילו דימום שמקורו בווריד יהיה כהה יותר ויזרום לאט יותר.

דימום חיצוני הוא דימום שבמהלכו יוצא דם מחוץ לגוף. הסכנה העיקרית בדימום חיצוני היא איבוד נפח גדול של דם, עד כדי היווצרות מצב של הלם. סכנה נוספת בדימום חיצוני, היא זיהום הפצע. דימום פנימי הוא דימום שלא מזרים דם מחוץ לגוף. בנוסף לסכנת איבוד הדם, הוא יכול לגרום ללחץ על איברים בגוף, ולהביא לפגיעה בתפקוד שלהם. דימום פנימי בתוך הגולגולת נקרא דימום תוך-גולגולתי.

בדימומים קטנים ואיטיים יחסית, הדימום נפסק בדרך כלל עקב תהליך של קרישת דם. בשטפי דם גדולים יותר דרושה התערבות חיצונית על ידי הפעלת לחץ ישיר על הפצע ומניעת יציאה של דם מתוך כלי הדם (למשל על ידי שימוש בתחבושת) או שימוש בלחץ עקיף, כדי למנוע זרימה של דם אל הפצע (למשל חוסם עורקים או לחיצה על "נקודות לחיצה" בגוף).

דימום
Bleeding finger
סיווג
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D006470
Bleeding wound on thumb
דימום חיצוני מהאגודל

סיבות וגורמי דימום

דימום יכול להיגרם כתוצאה מגורמים רבים, חיצוניים (טראומה) כגון פציעה או חבלה בגוף, מגורמים פנימיים כמחלות (בסרטן הדם ומחלות כבד, למשל) או אף מגורמים כמחסור בוויטמין

דרגות דימום

ארגון הבריאות העולמי הגדיר דרגות חומרה של דימום:

  • דרגה 0 - אין דימום.
  • דרגה 1 - שטפי דם קלים.
  • דרגה 2 - דימום קל הכרוך במשמעות קלינית.
  • דרגה 3 - איבוד דם משמעותי, הדורש מנת דם חיצונית.
  • דרגה 4 - איבוד דם בכמויות גדולות הגורם לאובדן תפקודי גוף.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אלכוהוליזם

אלכוהוליזם (מלועזית: Alcoholism) הוא התמכרות לאלכוהול ומשקאות חריפים. אלכוהוליזם הרסני ביותר והוא גורם נזק רב למערכות הגוף והנפש הוא מהווה מסכן חיים חמורה שעלולה להוביל למוות, בעיקר בשל מחלות כבד או כליות, דימום פנימי, התדרדרות מוחית, הרעלת אלכוהול, תאונות ואף התאבדות. בנוסף לפגיעה בריאותית ונפשית, אלכוהוליזם פוגע במעמד החברתי של המכור ויחסיו עם הסביבה.

ההתמכרות לאלכוהול דומה לכל התמכרות לסם פסיכואקטיבי, והיא מאופיינת על ידי:

רצון רב לצרוך אלכוהול.

איבוד שליטה בעת שתייה (חוסר יכולת להפסיק).

תלות פיזית בשתייה, עם תסמונת גמילה מאלכוהול במקרה של הימנעות.

קושי הולך וגדל להשתכר (הסתגלות).ניתן למצוא סטריאוטיפים של דמות האלכוהוליסט בספרות ובתרבות הפופולרית, למשל דימוי "הרוסי השיכור", "האירי השיכור", או דמות "שיכור העיירה".

ההתמכרות לאלכוהול נפוצה יחסית להתמכרויות לסמים אחרים, והיא קשה לגמילה. קשה יותר להיגמל מתלות באלכוהול מאשר במרבית החומרים הממכרים האחרים. התסמינים הפיזיים של גמילה מאלכוהול משתווים כמעט לאלה של גמילה מהרואין.

צרכנים כבדים של משקאות אלכוהוליים עשויים לסבול מהזיות ומרעד (דליריום טרמנס), הפרעות קשות בחשיבה, והפרעות נפשיות.

דימום פנימי

דימום פנימי הוא דימום המתרחש בתוך הגוף. הדימום מכונה לעיתים שטף דם פנימי. שטף דם או דימום מוגדרים כיציאת הדם מכלי הדם.

דימום פנימי עשוי להיגרם כתוצאה מפגיעות שונות במערכות הגוף ובעיקר חבלה לאיברי הגוף (פגיעה על ידי גורם חיצוני), מפרצת הגורמת לקרע בכלי דם ראשי, תאונה קיצונית המתרחשת בתאונת דרכים (הגורמת לקרע באיברי הגוף) וגם פגיעה של הדף כתוצאה מפיצוץ הגורם לקרעים באברי הגוף הפנימיים.

דימום פנימי נרחב או מתמשך הוא מצב חירום רפואי אשר עלול לגרום למוות בהיעדר טיפול מידי. רמת הפגיעה נקבעת על פי כמות הדם שיוצא מכלי הדם. הגוף מתגבר על דימומים פנימיים בקנה מידה קטן באמצעות יכולת הדם להיקרש. מקרה שכיח של דימום פנימי בקנה מידה קטן הוא חבורה הנגרמת בדרך כלל כתוצאה מ"מכה יבשה": דם מתפשט מתחת לעור וגורם ל"סימן כחול". מצב זה מוגדר כהמטומה.

דימום תוך-גולגולתי

דימום תוך-גולגולתי (באנגלית: Intracranial hemorrhage) הוא דימום פנימי בתוך הגולגולת. דימום תוך-גולגולתי מתרחש כאשר כלי דם בראש נבקע או דולף. מצב זה יכול להיגרם כתוצאה מטראומה גופנית, כפי שקורה בפציעת ראש, או מסיבות נוירוטראומטיות כגון מפרצת שנבקעה (כלי דם שהתנפח והתבקע), והוא עשוי לגרום לשבץ הנקרא שבץ דימומי (המורגי).

דימום תוך-גולגולתי הוא מצב חירום רפואי חמור ביותר, מכיוון שהדם המתפשט בגולגולת עלול לגרום לעליית הלחץ התוך-גולגולתי, שעלולה למחוץ את רקמת המוח העדינה או להגביל את זרימת הדם אליה. דימומים תוך-גולגולתיים מאסיביים מסוכנים יותר בהשוואה לדימומים קלים. סריקה באמצעות מכשיר טומוגרפיה ממוחשבת (CT) היא הכלי שבאמצעותו מבצעים אבחנה מדויקת של היקפו ומיקומו של דימום תוך-גולגולתי.

שבץ בכלל ודימום תוך-גולגולתי בפרט הם מגורמי המוות העיקריים בעולם המערבי.

המחזור החודשי

המחזור החודשי או מחזור הווסת (באנגלית: Menstrual cycle) הוא שורה של שינויים פיזיולוגיים המתרחשים בגופן של נשים פוריות. נהוג לקרוא לווסת בשם "המחזור החודשי" אולם הווסת היא רק שלב אחד, שבו מתרחש דימום, מבין כל שלבי המחזור. המחזור החודשי, המפוקח ומתנהל תחת המערכת האנדוקרינית, חיוני לצורך תהליך הפריון והילודה.

מקובל לחלק את המחזור החודשי לארבעה שלבים: שלב הווסת, השלב הפוליקולרי (נקרא גם פרוליפרטיבי), הביוץ והשלב הלוטאלי (נקרא גם סקרטורי - הפרשתי). אורך כל שלב משתנה מאישה לאישה וממחזור למחזור.

הזמן הממוצע של מחזור הוא 28 ימים, וכל מחזור נספר כאשר היום הראשון שלו הוא היום בו החלה הווסת. הווסת הראשונה של האישה נקראת ברפואה "menarch" ולרוב מתחילה לאחר גיל 12. התהליך בו מסתיים המחזור אצל האישה, נקרא "מנופאוזה", והוא מתרחש לרוב בין גיל 45 לגיל 55.

הפלה טבעית

הפלה טבעית היא סיום של הריון ומות העובר באופן טבעי, בניגוד להפלה מלאכותית, שהיא בדרך כלל יזומה.

וסת

וסת היא תהליך פיזיולוגי-הורמונלי המתרחש באופן מחזורי בגוף הנקבה אצל חלק מהיונקים והוא הכרחי לצורכי רבייה. בגוף הנקבה האנושית הווסת מתרחשת אחת לחודש, כדימום שאורכו 2–7 ימים, במשך כל תקופת הפוריות, החל משלב הבגרות המינית וכלה בגיל המעבר (הקרוי בלעז "מנופאוזה"). הווסת ידועה בלשון העם בשם המחזור החודשי, אף שכינוי זה אינו מדויק: המחזור החודשי הוא תהליך המשתרע על-פני כל החודש, ואילו הווסת היא רק אחד השלבים בו.

זבה

זבה היא אשה שנטמאה כתוצאה מדימום רחמי שלושה ימים רצופים שלא בזמן הווסת. אישה זו נטמאת בכל מובן כמו נידה, אך בניגוד לנידה שנטהרת מדאורייתא שבעה ימים אחרי תחילת הדימום, הזבה צריכה להמתין עד שיהיו שבעה ימים שלמים ללא דימום ("שבעה נקיים") ורק אז תוכל להיטהר בטבילה במקווה. כמו כן, לאחר הטבילה, הזבה נדרשת להביא קורבן לבית המקדש.

זעזוע מוח

זעזוע מוח (לטינית Concutere; מילולית "נער באגרסיביות") הוא הסוג הנפוץ ביותר של פגיעת מוח טראומטית. לעיתים רבות מגדירים זעזוע מוח כפגיעת ראש המלווה באובדן זמני של פעילות מוחית תקינה. זעזוע מוח עלול לגרום לתסמינים פיזיים, קוגניטיביים או רגשיים שונים, אשר לעיתים קשים לאבחון במקרים של זעזוע מוח קל.

זעזוע מוח מוגדר כפגיעת ראש קהה- פגיעה רחבה בכל המוח. בניגוד לחבלה ממוקדת כגון דימום במקום מסוים במוח. הזעזוע מתרחש כאשר המוח מתנגש בדפנות הגולגולת, עקב מכה חזקה בראש (פגיעת ראש), או טלטול חזק- לרוב בתאונות דרכים. גלי המכה נספגים בכל המוח וגורמים לשיבוש בהורמונים ובפעילות החשמלית. זעזוע מוח לא מתרחש לאחר כל פגיעה בראש, שכן בין הגולגולת לבין המוח מפריד נוזל המוחי השדרתי, אשר משמש בדרך-כלל כבולם הזעזועים של המוח. ניתן לסווג את הפגיעה בראש למכות מסוג coup ו-contre coup.

בזמן זעזוע מוח, הגולגולת פוצעת את רקמת המוח או את כלי הדם שבו. הנזק מהפציעה עלול לגרום לבעיות כמו: חוסר הכרה רגעי שאחריו אמנזיה (שיכחה) קלה או ארוכת טווח, חוסר הכרה רגעי שאחריו יש חזרה לתפקוד שלפעמים מלווה בהתדרדרות תפקודית איטית עד לחוסר הכרה ממושך, או לחוסר הכרה ממושך ומיידי.

קיימים סיבוכים נוספים העלולים להיגרם מחבלה קהה בראש. האבחנה המבדלת (Differential diagnosis) כוללת:

דימום אפידוראלי

דימום סאב-דוראלי

קונטוזיה מוחית

דימום תוך-מוחיהפציעה מתאפיינת בפגיעה שאינה נצפית ב-CT או בבדיקה היסטולוגית.

אנו לא נצפה לראות סימנים נוירולוגים מתמשכים או הופעה של משולש קושינג בזעזוע מוח.

בבתי חולים נהוג לבצע בדיקת CT ראש לשלילת דימום תוך גולגולתי ושלילת לחץ תוך גולגלתי מוגבר (EICP), במידה ושללו פגיעת ראש חמורה נהוג לעכב את הפצוע להשגחה בחדר המיון ל-8 עד 24 שעות.

ככלל, אם לאחר מכה בראש יש איבוד הכרה ולו זמני או הקאות, זהו סימן כי מרבית הסיכויים שיש זעזוע מוחי ובמקרה כזה יש לפנות בהקדם לקבלת טיפול רפואי.

סימנים נפוצים המופיעים לאחר קבלת המכה הם: בחילות, סחרחורות, בלבול וחוסר זיכרון (אמנזיה רטרוגרדית או אמנזיה אנטרוגרדית) וכן רצון לישון. אלו יכולים להוות סימן לזעזוע מוחי קל, אולם בדיקה על ידי נוירולוג בבית חולים יכולה לקבוע האם התרחש זעזוע מוחי או לא. תסמינים אלו יכולים להמשך ימים ואף שבועות וחודשים מתום המכה והטיפול המומלץ הוא מנוחה. זעזוע מוחי המהווה סכנה מוגדר ככזה שבו התרחש איבוד הכרה כלשהו. זעזוע מוחי קל מתרחש פעמים רבות במהלך חיינו ובעיקר בגיל הילדות והגוף מחלים ממנו לבד ורובנו לא שמים לב שזה התרחש.

חומרא דרבי זירא

בהלכה היהודית, חומרא דרבי זירא היא מנהג מחמיר שנוצר בתקופת האמוראים על ידי בנות ישראל (ועל כן נקרא לעיתים חומרת בנות ישראל), ומשמעו חיוב כל אשה נידה לספור שבעה ימים נקיים בתום הווסת, כדין זבה. לפני קביעת חומרא זו, נידה הייתה צריכה לספור שבעה ימים מתחילת הווסת בלבד, ואם בסופם פסק הדימום, על האישה היה לטבול ולהיטהר ביום השמיני. דימום שנמשך מעבר לשבעת ימי הנידה, הצריך שמירת דיני זבה.

הסיבה לחומרא זו היא בקושי ובלבול שנוצר לנשים בהבדלה בין נידה, זבה קטנה וזבה גדולה, להם דינים שונים בטהרתם. במהלך השנים התקבעה חומרא זו כדין בסיסי בהלכות טהרת המשפחה, וכך הוא היחס אליה כיום. עדות על חומרא זו של בנות ישראל מובאת בגמרא בשם רבי זירא, ולכן קרויה חומרא זו על שמו.

טראומה גופנית

טראומה גופנית, פציעה או חבלה היא פגיעה בשלמות רקמות הגוף כתוצאה מפגיעה ממקור חיצוני

בישראל מקובל למדוד את חומרת הפציעה על פי המידה בה היא מסכנת את החיים:

פצוע אנוּש הוא מי שיש לו סיכון גבוה למות, גם אם יקבל טיפול רפואי בדחיפות.

פצוע קשה הוא מי שנמצא בסכנת חיים ממשית, וזקוק לטיפול רפואי דחוף כדי להציל את חייו.

פצוע בינוני הוא מי שנשקפת סכנה לחייו אם לא יקבל טיפול רפואי[דרוש מקור]. כלומר, מי שכעת יש להשקיע מאמץ קטן כדי להציל את חייו, אך אם יוזנח, יידרש מאמץ גדול כדי להציל את חייו. פצוע בינוני יכול להיות גם מי שאין נשקפת סכנה ממשית לחייו, אך קיים חשש כבד לנכות משמעותית או איבוד איבר (גפיים, לרוב).

פצוע קל הוא מי שנפצע פציעה ניכרת, אך למרות פציעתו אינו נתון בסכנת חיים ולא נשקפת סכנה לנכות או לאובדן איבר.אין קשר בין חומרת הפציעה לבין חומרת הלקות שהפצוע יצטרך לחיות עמה אחרי שיצא מסכנת חיים. לדוגמה, מי שסובל מאיבוד דם חמור הוא פצוע קשה, שעשוי להחלים לחלוטין כתוצאה מקבלת טיפול דחוף. לעומתו, מי שנפגע בעיניו מרסיסים עשוי שלא להיות בסכנת חיים כלל, אך להתעוור ולסבול מלקות קשה למשך שארית חייו.

בשפה הרפואית, "טראומה גופנית" מכונה בקצרה "טראומה" (למשל: "יחידת הטראומה של בית החולים"). הענף הרפואי החוקר פציעות וחבלות גופניות מכונה "טראומטולוגיה", והוא מהווה ענף של רפואת חירום.

טראומה נפשית (המכונה בשפת היום-יום "טראומה") נחקרת במסגרת הפסיכולוגיה. חלק ממקרי הטראומה הנפשית, הנוצרים בעקבות החשפות אדם כלשהו למראות קשים, דוגמת אירועי מלחמה ("הלם קרב") או פח"ע (פיגוע) - מטופלים בזירת האירוע בלבד - כפציעה גופנית לכל דבר. לאחר מכן, יטופלו פסיכולוגית ו/או תרופתית - בהתאם לסוג הטראומה הנפשית ולחומרתה. בזירות הקטל הללו, מקובל לדווח על נפגעים לפי ארבעת סיווגי חומרות הטראומות הגופניות שפורטו לעיל, ומוסיפים לדווח אודות נפגעי הטראומות הנפשיות, ללא קשר לעוצמת הטראומה שעברו, כ"נפגעי הלם קרב" במלחמה או "נפגעי חרדה" באירוע טרור, בהתאמה.

כאב ראש

כאב ראש הוא תופעה נפוצה יחסית, המתרחשת אצל כ-1% עד 2% מחולים המגיעים לחדר המיון[דרושה הבהרה] ואצל כ-4% מכלל האוכלוסייה.

באופן כללי, כאב ראש יכול להיות שפיר כגון כאב ראש כרוני מסוג מיגרנה, אולם לעיתים כאב ראש מרמז על תהליך כגון גידול, דימום תת-עכבישי ותהליכים נוספים, שיש לטפל בהם במהירות היות שחלקם מסכני חיים.

נוקאאוט

נוקאאוט (באנגלית: Knockout, בראשי תיבות: K.O. בעברית: מִגּוּר) הוא אחד הקריטריונים לניצחון באמנויות לחימה כמו אגרוף, קיקבוקס, איגרוף תאילנדי, Mixed martial arts טאקוונדו וקארטה. נוקאאוט הוא מצב שבו היריב אינו מסוגל לעמוד ביציבות על רגליו וניתן לו פרק זמן קבוע להתאושש. נוקאאוט מתרחש בדרך כלל לאחר מכת אגרוף או בעיטה מכרעת שאחריה היריב אינו יכול להמשיך בקרב עקב עייפות, איבוד שיווי משקל, דימום, או חוסר הכרה.

נוקאאוט התקבל כקריטריון לניצחון בענפי ספורט נוספים הכרוכים בהנחתת מהלומות על היריב כגון: קיק-בוקס, ואיגרוף תאילנדי.

בקרבות אגרוף, כאשר אחד היריבים מופל, השופט עוצר את הקרב וסופר עד 10 ואם עד גמר הספירה היריב שנפל אינו קם כדי להמשיך בהתמודדות, השופט יפסוק על הפסדו וזה נחשב לניצחון בנוקאאוט.

עירוי דם

עֵרוּי דם הוא תהליך שבו מבוצעת העברת דם או מרכיביו מאדם בריא (תורם) אל מחזור הדם של אדם אחר. עירוי דם הוא לעיתים טיפול מציל חיים לבני האדם הזקוקים לתוספת לנפח הדם בשל דימום כתוצאה מטראומה או במהלך ניתוח, או למרכיבי דם מסוימים בשל ירידה באיכות הדם, למשל כתוצאה מאנמיה קשה. יש חולים במחלות דם, כגון המופיליה או אנמיה חרמשית, הזקוקים לעירויי דם תכופים. ביצוע העירוי דומה לביצוע כל עירוי נוזלים אחר ובמהלכו מוחדרת מחט חלולה לווריד של החולה, דרכה מוזרם הדם באמצעות צינור, מתוך שקית עירוי. מנות הדם לעירוי נלקחות, באמצעות תרומת דם, רק מתורמים בריאים שנמצאו מתאימים, ועד לשימוש בהן הן מאוחסנות בבנק הדם.

פרוגסטרון

פְּרוֹגֶסְטֵרוֹן (Progesterone) הוא הורמון מין נשי המופרש בעיקר מן הגופיף הצהוב (Corpus Luteum) שבשחלה לאחר הביוץ. הפרוגסטרון מופרש במידה קטנה יותר מבלוטת יותרת הכליה, מן השליה, ובגברים מן האשכים.

נגזרות שונות של פרוגסטרון מהוות רכיב בגלולות למניעת הריון, בטיפול במחלת אנדומטריוזיס, בטיפול להפחתת דימום וסת כבד (מנורגיה) ובטיפול הורמונלי לגיל המעבר אצל נשים.

צואה

צואה או גללים (בלשון חז"ל: רְעִי) היא הפרשה ממערכת העיכול של אורגניזמים. הצואה היא האופן בו הגוף נפטר מפסולת וממזון לא-מעוכל. לרוב, משתמשים במושג "צואה" לזו של בני אדם, וצואת בעלי חיים מכונה "גללים". צואת עופות מכונה "לשלשת".

בבעלי חוליות הצואה נוצרת במעי הגס והיא נדחפת לאורכו על ידי שרירים חלקים (בלתי-רצוניים) המצויים בדפנות המעי ונעים בתנועה פריסטלטית. לבסוף, יוצאת הצואה מפי הטבעת. הצואה מורכבת משאריות מזון לא מעוכל, מפיגמנטים הנוצרים בכבד (בעיקר בילירובין, תוצר פירוק של המוגלובין) המקנים לצואה את צבעה החום האופייני, ומחיידקים בכמות גדולה. החיידקים מהווים כשליש מהמסה היבשה של הצואה[דרוש מקור] וגזים אותם הם מייצרים מעניקים לצואה את הריח העז שלה.

צואה יכולה לשמש כדשן לצמחים מסוגים ושונים, בין היתר משום שהיא מכילה חנקן שמועיל להם, ולכן האדם משתמש בצואת החיות שבמשקו לדישון גידולים חקלאיים (אזי היא מכונה זבל או זבל אורגני), וניתן להשתמש בה לקומפוסט. צואת בעלי חיים מיובשת משמשת גם כחומר בעירה באזורים בהם קשה לתושבים להשיג או לממן חומר בעירה יעיל יותר.

קרישת דם

קרישת דם היא מנגנון קריטי שבאמצעותו נשמרת תקינותו של מחזור הדם ונמנע איבוד דם. מנגנון זה הוא חלק בהומאוסטאזיס של גוף האדם. קרישת דם היא תהליך שבו הדם, אשר נמצא במצב נוזלי בדרך-כלל, הופך לגושים מוצקים הנקראים קרישי דם.

קרישי הדם מורכבים מתאי דם אדומים, מטסיות דם ומסיבים של החלבון פיברין, ונוצרים בדרך-כלל כשכלי דם נפגע ודם מתחיל לזרום החוצה.

שבץ מוחי

שבץ (באנגלית: Stroke או Cerebro Vascular Accident ובקיצור CVA) הוא אירוע חירום רפואי ויכול להביא לפגיעה עצבית קבועה, לסיבוכים ולמוות. הוא הגורם העיקרי לנכות אצל מבוגרים בעולם המערבי והסיבה השנייה למוות ברחבי העולם. בישראל, לפי נתוני משרד הבריאות, מתרחשים כ-15,000 מקרים חדשים של שבץ מוחי מדי שנה. שבץ מתרחש כאשר ישנה הפרעה פתאומית באספקת הדם לרקמת המוח. ההפרעה הזאת גורמת נזק נוירולוגי אשר יכול לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות ובהן הפרעה בדיבור, חולשה או שיתוק של הגפיים וקשיים בהליכה. לעיתים עלול אירוע מוחי לגרום למוות. התרחשות של שבץ היא תהליך מהיר שבסופו, בגלל הפגיעה בזרימת הדם למוח, תאי מוח ניזוקים והתפקוד שעליו אחראי האזור הפגוע במוח ניזוק גם הוא. לדוגמה, אם נפגע האזור במוח ששולט על יכולת הדיבור, ייפגעו התפקוד השפתי ומרכז הדיבור של החולה.

רק כ-40% מהמקרים (כ-5,200 חולים) מגיעים בחלון הזמן המתאים לטיפולים מתקדמים מונעי נכות, כ-7,800 חולים אינם מגיעים לבית החולים בחלון הזמן הנדרש, כ-2,000 מהחולים אינם מגיעים כלל לבית החולים וחלקם לוקים בשבץ מוחי קשה שאפשר היה למנוע. מאחר ששבץ מוחי הוא אחד משלושת הגורמים העיקריים לתמותה בעולם המערבי, והגורם העיקרי לנכות כתוצאה ממחלה, הקים משרד הבריאות ב-2014 רשם שבץ לאומי. הרשם נועד לשמש מאגר נתונים מקיף ואיכותי על שבץ מוח בישראל שיאפשר לאפיין את הצרכים הכרוכים בטיפול ומניעה. במטרה למנוע היווצרות קריש דם, המהווה סיכון עיקרי לשבץ מוחי, אנשים המצויים בסיכון מטופלים בדרך כלל בנוגדי קרישה.

תרדמת

ברפואה, תרדמת (בלועזית: קומא, Coma) היא מצב חולני שבו הגוף שוקע למצב ממושך של חוסר הכרה, ללא יכולת להעירו. תרדמת נובעת משלל סיבות, כגון הרעלה, שבץ, טראומה גופנית, נטילת סמים מסוימים וסיבות רבות אחרות.

אדם הנמצא בתרדמת ממעט מאוד להגיב לסביבתו, ובוודאי אינו מתקשר עם האנשים. תרדמת עלולה להימשך זמן רב, אפילו שנים. לעיתים החולה מפתח מחזור ערות-שינה ומצבו משתפר עד כדי הגדרתו כצמח או כבעל הכרה מינימלית, והוא עשוי אף להתעורר ולחזור לחיים רגילים, ולעיתים מסתיימת התרדמת במוות, באופן טבעי או כתוצאה מהמתת חסד, כלומר ניתוק החולה ממכשירים התומכים בהמשך חייו. סטטיסטית, ככל שמשך התרדמת ארוך יותר כך קטנים סיכויי השיפור במצב.

קיים רצף של הכרה מעורפלת עד לתרדמת, שהיא המצב ההכרתי החמור ביותר. מצבים הקודמים לתרדמת מסווגים לפי מספר רמות - כגון stupor (קהות חושים) - מצב בו המטופל מגיב רק לגירוי חזק וכואב, או drowsiness (נמנום) - מצב בו המטופל מגיב לגירויים חלשים יחסית וער למשך תקופות קצרות. רמת הערות נמדדת על ידי מדד גלאזגו שפותח בשנות השבעים.

תת-תזונה

תת-תזונה הוא מונח כללי המתאר מצב בריאותי הנגרם כתוצאה מכך שהצריכה התזונתית אינה טובה ואינה מתאימה לצרכים התזונתיים של האדם. אדם עלול להיקלע לתת-תזונה בשל תפריט דל לאורך זמן, או בשל איכות ירודה של החומרים המזינים שהוא צורך, או משום שהמזון אינו מעוכל/נספג בגוף כתוצאה ממחלות מסוימות.

כמו כן, תת-תזונה עלולה להגרם מניצול לא תקין של הנוטריאנטים על ידי הגוף או מאיבוד של נוטריאנטים כתוצאה מהזעה מופרזת, דימום, שלשול או אי ספיקת כליות. תקופה ארוכה של תת-תזונה עלולה להוביל לרעב, מחלות וזיהומים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.