דיכוי

דיכוי הוא הפעלה של כוח שרירותי ואכזרי על אדם או על קבוצה של בני אדם. המונח משמש בעיקר לתאר דיכוי של קבוצה מסוימת באמצעות אלימות, סמכות או נורמות חברתיות. דיכוי יכול, אך אינו חייב, להיות ממוסד באופן רשמי, ולעיתים רחוקות הוא מוגבל לפעילות ממשלתית.

1904 Russian Tsar-Stop your cruel oppression of the Jews-LOC hh0145s
קריקטורה פוליטית משנת 1904, בה מוצג יהודי, אשר נושא משקל כבד על כתפיו, לפי פקודת של הצאר הרוסי, כסמל לדיכוי של החברה היהודית ברוסיה באותה העת.

רמות של דיכוי

פרופסור אילן גור זאב, בהסתמכו על יסודות בחשיבתם של הוגי אסכולת פרנקפורט, חילק את הדיכוי לשלוש רמות :

  • דיכוי מרמה ראשונה - דיכוי ישיר, על ידי כוחנות ועונשין. הדיכוי מתאפשר משום שהמדכא חזק מן המדוכא. בדיכוי זה הנדכא חש עצמו פגוע במישרין. כנגד דיכוי זה ניתן להתקומם אם כי לא תמיד להצליח. דוגמה לתצורה זו יכולה להיות בריונות וסחטנות.
  • דיכוי מרמה שנייה - דיכוי המיוצר על ידי מערכת מחשבה אידאולוגית, המצדיקה את קיום המעמדות. התקוממות כנגד דיכוי זה דורשת הכרה והטלת ספק במסגרות וחייבת להיות במסגרת של ביקורת המציאות. דוגמה לתצורה זו יכולה להיות משטרים דוגמת משטרים טוטאליטריים או מונרכיים.
  • דיכוי מרמה שלישית - דיכוי זה מעצב בדרך של מניפולציה את נפש המדוכא, כך שלא רק שלא יוכל להתקומם - אלא גם שלא ירצה בכך. לשם כך מייצר המדכא צרכים במדוכא באופן מלאכותי, וממלא אותם עבורו וכך שומר על מסגרת הכוח בה הוא פועל. המדוכא לא ימרוד ולא ירצה למרוד משום שמסגרת הדיכוי מספקת לו את הצורך המלאכותי. דוגמה לתצורה זו יכולה להיות למשל השימוש שחברות סיגריות עושות בלקוחותיהן. הרברט מרקוזה טוען כי צורת דיכוי זו היא הבסיס לחברה הקפיטליסטית הצרכנית, על ידי עיצוב התודעה של "רמת חיים" כמושפעת מ"הצורך לקנות\לנכס" שהוא בלתי סופי ומושפע מחווית "פוסט-קניה" מתמדת. רמה זו קרויה לעיתים גם "על-דיכוי".

ראו גם

אפליה

אפליה (מכונה גם אפליה פסולה) היא מונח סוציולוגי המציין הבדלה בין קבוצות חברתיות שונות, קטגוריות חברתיות או פרטים שונים, הבדלה המעניקה לקבוצה, קטגוריה או פרט מסוימים יתרונות או חסרונות יחסיים בהתייחסות אליהם, מבלי שתהיה הצדקה עניינית לכך.

אפליה עשויה להיות על בסיסים שונים (מגדר, גזע, לאום, דת, גיל ועוד) וליתרונות או לחסרונות הנובעים ממנה עשויים להיות ביטויים שונים (כלכליים, פוליטיים וכו'). אפליה עשויה להיות מכוונת (כלומר, בסיס האפליה הוא המניע הישיר לאפליה) או עקיפה (כלומר, בסיס האפליה משפיע על גורם מתווך, שהוא המניע הישיר לאפליה). אפליה על בסיס גזעי קרויה גזענות.

בין בני אדם קיימת שוֹנוּת, ולא כל התייחסות לשונות זו, במעשה אנושי שאינו מביע שוויון מוחלט, היא בגדר אפליה, משום שבמקרים רבים ההבחנה מוצדקת. כאשר יצרן שמלות, למשל, מבקש דווקא אישה לדוגמנות של מוצריו, אין בכך כל אפליה.

אפליה נוצרת בהקשרים אחדים:

הבחנה לא צודקת, כלומר - הבחנה שאינה מתבססת על שוני ענייני המצדיק הבחנה זו, ובכך פוגעת ביכולת האדם להתפתח ולמצות את הפוטנציאל הגלום בו.דוגמה: דיכוי שחורים על ידי לבנים המונע מהם לרכוש השכלה, תרבות ומיומנויות הוא הבחנה לא צודקת, כלומר אפליה.הבחנה בין קבוצות או פרטים על בסיס מאפיינים הסותרים את דפוס ההתנהגות המצופה מיוצר האפליה.דוגמה: מורה, המצופה לתמוך בתלמידיו על בסיס צורכיהם הלימודיים, יחשב למפלה אם יתמוך יותר בתלמיד על בסיס חיבור רגשי אליו. או על בסיס צבע עור וגזעשני מובנים אלו נחשבים ברוב המקרים ללא לגיטימיים בחברה, אך ההתייחסות אליהם היא סובייקטיבית ותלוית הקשר תרבותי. הגדרת האפליה כבלתי צודקת מקשרת אותה למוסר הנהוג בתרבות, והגדרתה כחריגה מההתנהגות המצופה, מקשרת אותה עם הנורמות והחוקים הנהוגים בה.

דוגמה: לרוב, פקיד אשר מבחין בין לקוחות שונים שלא על-פי נוהלי הארגון אליו הוא משתייך, נחשב בתרבות אליה הוא משתייך למפלה, אך אם יפורסם בעיתונות כי פקיד גילה יחס מועדף למעוטי יכולת, ייתכן שלא ייחשב לכזה (אם כי הפסוק "לא תהדר דל בריבו", המתייחס למשפט צדק, דורש להימנע גם מהעדפת הדל).

אקופמיניזם

אקופמיניזם (Ecofeminism; נכתב לעיתים גם אקו-פמיניזם) הוא דוקטרינה פילוסופית, חברתית, כלכלית, רוחנית, פמיניסטית וסביבתית המצביעה על קשר בין פמיניזם לצדק סביבתי. את המונח טבעה בשנת 1974 ההוגה הצרפתיה פרנסואז דובון.

האקופמיניזם מחבר בין מישורים שונים, ומגשר בין דוקטרינות שונות. משנתו העיקרית היא קיומו של קשר בין דיכוי נשים ובין פגיעה בטבע, או בין קיימות לקיום יחסים שוויוניים בין נשים וגברים. זאת מתוך הטענה שכל יחסים אי-שוויוניים כגון סקסיזם, גזענות וסוגנות נובעים מאותה הבניה מחשבתית הנחשבת גברית ומתבטאת בניצול הסביבה והשתלטות חסרת אחריות על הסביבה.

האקופמיניזם מצביע על הקשר בין המערכת הקפיטליסטית לזו הפטריאכלית באופן ניצולן את אוכלוסיות הנשים, את תושבי העולם השלישי, את בעלי החיים ואת משאבי הטבע.

גולאג

גוּלאג (ברוסית: ГУЛАГ, ראשי תיבות של Главное Управление Исправительно-Трудовых Лагерей - "גלאבנוֹיֵה אוּפּרַבלֶניֵיה איספרָביטֶלנוֹ-טרוּדוֹביך לַגֶרֵיי", ובתרגום לעברית: "ההנהלה הראשית של מחנות עבודה לתיקון", להאזנה (מידע • עזרה)) היה ענף של שירותי ביטחון הפנים של ברית המועצות אשר עסק בהפעלת מערכת עונשין באמצעות מחנות עבודת כפייה. מחנות אלו יועדו לפושעים מכל הסוגים, אך בפועל נודע הגולאג בעיקר כאמצעי של דיכוי יריבים פוליטיים ומתנגדי המשטר הסובייטי.

דיכוי הגנה אווירית

מבצעי דיכוי הגנה אווירית (באנגלית: Suppression of Enemy Air Defences, בקיצור: SEAD) נועדו לפגיעה במערכות המכ"ם של סוללות טילי קרקע-אוויר (טק"א) ותותחי הנ"מ של האויב. פעולת אלו מתבצעות בדרך כלל בשעות הראשונות של המערכה, ונועדו לאפשר חופש טיסה לכלי הטיס התוקפים.

דיכוי הגנה אווירית כוללים את המרכיבים הבאים:

הפעלת לוחמה אלקטרונית לשיבוש פעולת המכ"מים של האויב.

תקיפה של סוללות הטק"א והנ"מ והמכ"מים שלהם. תקיפה כזו יכולה להיעשות באמצעות שימוש בנשק כללי כמו פצצות שימוש-כללי, מצרר, מונחות-לייזר או אחרות. כמו כן, קיימות מערכות נשק שתוכננו במיוחד למטרות דיכוי הגנה אווירית.נשק שתוכנן במיוחד למטרת דיכוי הגנה אווירית הוא טיל נגד קרינה (באנגלית: Anti-radiation missile בקיצור: ARM). טיל זה משוגר מהאוויר או מהקרקע, מתביית על הקרינה הנפלטת ממכ"ם האויב, ובכך מביא להשמדתה של תחנת המכ"ם – או להפסקת פעולתה על ידי מפעיליה, מחשש שתתגלה ותיפגע.

דיקטטור

דיקטטור הוא מנהיג פוליטי בעל שליטה מוחלטת. כאשר דיקטטור שולט בחברה או באומה, המצב נקרא דיקטטורה. המילה דיקטטור נטבעה בימי הרומאים, שם הדיקטטור היה ממונה לשלטון בעתות משבר, כדי לפתור אותם על ידי הסנאט הרומי.

בעידן המודרני, המונח "דיקטטור" משמש לרוב לתיאור מנהיג שהוא בעל ואף עושה שימוש לרעה בכוח אישי יוצא מהכלל. דיקטטורות מאופיינות על ידי אחד או יותר מהבאים: ביטול בחירות ודיכוי זכויות אזרחיות, הכרזה על מצב חירום במדינה, דיכוי יריבים פוליטיים בכל האמצעים האפשריים (גם לא חוקיים כגון התנקשות או הרעלה). כמו כן דיקטטור משליט משטר חד-מפלגתי ולרוב פולחן אישיות סביב דמותו.

המונח דיקטטור מאוד דומה, אך לא זהה, להגדרה העתיקה של "עריץ". במקור, הן התואר עריץ והן התואר דיקטטור לא נשאו הקשרים שליליים. מגון גדול של שליטים שכוננו משטרים שונים, כמו חונטות צבאיות, משטרים חד-מפלגתיים וממשלות אזרחיות בהן עמדו, תוארו כדיקטטורים. הדיקטטור יכול להחזיק בדעה ימנית קיצונית, שמאלית קיצונית או אף להיות א-פוליטי.

דיקטטורה

דִּיקְטָטוּרָה (בעברית: רוֹדָנוּת), שיטת ממשל בה נשלטת המדינה על ידי אדם יחיד או קבוצת מיעוט של אנשים המרכזת בידה כוח מוחלט, ללא הפרדת רשויות, כך שהדיקטטור (הרודן) שולט בשלוש רשויות השלטון: הרשות המחוקקת, הרשות השופטת והרשות המבצעת. בדרך כלל, מבדילים בין דיקטטורה לבין מונרכיה (לרבות מונרכיה אבסולוטית, בה מרכז המונרך את כל סמכויות השלטון) שבה קיימת טענה ללגיטמיות השלטון מכוח ירושה או מסורת חוקתית.

המרד הגדול

המרד הגדול, בשנים 66 – 73/74, היה הראשון מבין שלוש מרידות גדולות שמרד העם היהודי נגד האימפריה הרומית. המרידה השנייה הייתה מרד התפוצות, והשלישית הייתה מרד בר כוכבא.

המרד החל בשנת 66 לספירה, בין הגורמים לו – אכזריות השלטון הרומי, סכסוך בין יהודים לאוכלוסייה ההלניסטית בארץ ישראל, ייאוש ממותו של מלך יהודה אגריפס הראשון וכן מתחים פנימיים בין הצדוקים לפרושים וכיתות אחרות. לאחר הצלחות ראשוניות של המורדים, נשלחו המצביאים הרומאים אספסיאנוס ובנו טיטוס לדכא את המרד. שיאם של הקרבות היה בשנת 70 לספירה, עם כיבוש ירושלים והחרבת בית המקדש על ידי טיטוס, אולם דיכוי המרידה בכל מעוזי המורדים, בהם מכוור ומצדה, נמשך כשלוש שנים נוספות.

המרד נכשל כישלון חרוץ, ומנהיגיו נהרגו או נלקחו בשבי. הגליל וירושלים חרבו, מאות אלפי יהודים נהרגו, נפלו בשבי, הוגלו או נמכרו לעבדות, ומרכזו הרוחני והדתי של העם היהודי, בית המקדש השני, חרב. כמעט כל המידע אודות המאורעות נמסר בידי יוסף בן מתתיהו בספרו "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים".

הצטלביות

הִצְטָלְבִיוּת (באנגלית: Intersectionality; מושג המוכר בספרות האקדמית בעברית גם כאינטרסקציונליות, שוליות מרובה, שוליות מצטלבת, והצטלבות מיקומי שוליים) היא מסגרת תאורטית בה נחקרת ההצטלבות בין צורות או מערכות דיכוי, שליטה ואפליה. על פי התאוריה, קטגוריות חברתיות ותרבותיות של קבוצות החוות דיכוי, כגון גזע, מגדר, מעמד, נטייה מינית, וצירי זהות נוספים, אינם מתקיימים בנפרד זה מזה, אלא שלובים יחד ומשפיעים על על האופן בו מערכות כוח חברתיות פועלות על אנשים וקבוצות באופן מצטבר וייחודי. התאוריה בוחנת את האופנים בהם מערכות דיכוי כמו גזענות, סקסיזם, ביפוביה, טרנספוביה, הומופוביה וסוגנות לא מתקיימות בנפרד אלא פועלות יחד, משפיעות זו על זו ויוצרות מערכת דיכוי מורכבת המשקפת את ההצטלבות של סוגי אפליה שונים, וחושפת כיצד כל הדיכויים פועלים על פי דינמיקה דומה.התאוריה נבנתה תחילה מתוך המאבק של נשים אפרו-אמריקאיות, ובמיוחד נשים לסביות, בקולקטיב נהר קומבהי, והתפתחה בשטח בפעילות פמיניסטית, כמו גם בתחום החקר האקדמי, לכדי תאוריה מגובשת החלה על כל מצב של דיכוי מרובה מאפיינים. את המונח עצמו טבעה החוקרת המשפטית הפמיניסטית קימברלי קרנשו ב-1989 כדי לתאר את חווייתן של נשים שחורות, החוות דיכוי מגדרי בקרב תנועות זכויות לשחורים המונהגים על ידי גברים, אך מצד שני חוות דיכוי גזעני מצד נשים לבנות בתנועה הפמיניסטית.בארצות הברית, הגישה ההצטלבותית הולידה את הפמיניזם השחור. דוגמה לתנועה המבוססת על ראייה הצטלבותית בישראל היא פמיניזם מזרחי, לפיו לא ניתן לתאר באופן מלא את חוויותיהן של נשים מזרחיות תוך התייחסות לחוויה הנשית ולחוויה המזרחית בנפרד, אלא כחוויה כוללת בה השלם גדול יותר מסכום חלקיו.

טרור

טרור הוא טקטיקה של מאבק אלים, המופנה בעיקר כלפי אזרחים, לשם השגת מטרות פוליטיות-חברתיות. בין השאר, טקטיקת הטרור מושתתת על הפעלת לחץ על ממשלים ועמים, תוך חתירה לשינוי מדיניות ואף להפלת משטרים. החוקרים נחלקים ביניהם בנוגע להגדרה המדויקת של המושג טרור. כך למשל, ישנה מחלוקת האם לתאר מעשי אלימות מסוימים מצד מדינות כמעשה "טרור מדינתי". מעשה הפוגע באזרחים בניגוד לדיני המלחמה מוגדר לרוב כפעולת טרור. פיגועי 11 בספטמבר, בהם נרצחו קרוב ל-3,000 בני אדם, נחשבים לפעולת הטרור הגדולה בהיסטוריה (אם אין מחשיבים מעשי אלימות של מדינות נגד אזרחים כפעולת טרור).

כביסה שחורה

כביסה שחורה היה ארגון אנרכיסטי-קווירי ישראלי, שהגדיר עצמו "לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים ואחרות, נגד הכיבוש ולמען צדק חברתי". הארגון קם בשנת 2001 והיה פעיל עד אמצע העשור הראשון לשנות ה-2000. במצעד הגאוה בשנת 2001, צעדה קבוצה תחת הכותרת "אין גאוה בכיבוש". הקבוצה שצעדה במצעד הייתה הבסיס להקמת כביסה שחורה. עד המצעד של 2001, צעדה קבוצה רדיקלית כחלק מהמצעד המרחבי, החל מ-2002 כביסה שחורה ארגנה מצעד אלטרנטיבי.

הארגון ייצג להט"ב וקווירים שהתנגדו לשליטה הישראלית בשטחי יהודה, שומרון ועזה ("די לכיבוש" ו"אין גאווה בכיבוש" הן חלק מהססמאות שנישאו בכל הפגנה של הארגון) וראו קשר ישיר בין פעולות שהיוו, לטענתם, דיכוי העם הפלסטיני, לבין כאלו שהיוו דיכוי חברתי-מגדרי ודיכוי על רקע נטייה מינית. הארגון ייצג את כל גוני קהילת הלהט"ב, אך עיקר החברים והפעילים בו היו נשים לסביות.

עמדותיו הפוליטית של ארגון כביסה שחורה היו מובחנות מהפעילות הפוליטית של מרבית ארגוני קהילת הלהט"ב באותה התקופה. ארגוני הקהילה המרכזיים אז היו עסוקים במאבק לשוויון זכויות, אפליה על רקע נטייה מינית והומופוביה. מרביתם לא לקחו חלק במאבקים של קבוצות אחרות והשתדלו להציג את עצמם כא-פוליטיים. שני מאבקים בולטים של קהילת הלהט"ב בתחילת שנות האלפיים היו ביטול האפליה נגד חיילים הומוסקסואלים בצה"ל והורות חד מינית. המאבקים הללו סימלו את השאיפה להשתלב בחברה הישראלית היהודית. בניגוד לעמדה הרווחת בארגוני הקהילה, כביסה שחורה התנגדה לשאיפה לנורמליות וכן לשאיפה להידמות לרוב ההטרוסקסואלי, תוך הדגשת השונות של חברי הקבוצה. בנוסף, הארגון פרץ את ההתמקדות הלהט"בית רק באתגרים של הקהילה הלהט"בית וחיבר בין סוגים שונים של מאבקים חברתיים ופוליטיים.אחת מפעולות "כביסה שחורה" העיקריות כללה צעידה קבועה במצעד הגאווה השנתי, תוך לבישת בגדים שחורים, נשיאת שלטים בגנות השליטה הישראלית בשטחים, וחלוקת עלונים בעברית ובערבית בנושאי דיכוי ומיליטריזם. פעולות אחרות של הארגון נגעו לסוגיות חברתיות אחרות, לדוגמה: מחאות נגד תחרות מלכת היופי, תהלוכות ביום האדמה ומחאה בתוך אירוע שאורגן למתגייסים הומו-לסביים. בנוסף, הפעולות של ארגון "כביסה שחורה" כללו הפגנות, צעדות ומחאות פומביות, בישראל, בשטחים ובחו"ל. הארגון התבסס בעיקר על מימון עצמי של חבריו.

להט"ב

להט"ב הם ראשי התיבות של לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים. המונח בא לתאר נטיות מיניות, זהויות מיניות ומגדריות ולכנסן לזהות אחת.

בשנים האחרונות מקובלים גם הצירופים: להטב"ק (ק' מציינת קוויר/questioning), או להטב"א (א' מציינת אינטרסקס או א-מיניות), או השילוב להטבא"ק. ונוסף לכך, קיים גם השימוש בראשי התיבות להטבפא"ק (פ' מציינת פאנסקסואליות או פוליסקסואליות). לעיתים מקובל להשתמש בביטוים כמו הקהילה הגאה מכיוון שאין בהם ראשי תיבות הם לא מתארים מי יכולים ומי לא יכולים להשתייך לקהילה.

לסביות, הומוסקסואלים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים רבים רואים עצמם חלק מציבור אחד מסיבות של אחדות גורל ושותפות במאבק נגד כפיית תפקידי מגדר, ורואים במאבקם מאבק שאינו בלעדי לקהילת הלהט"ב, אלא מיטיב עם החברה כולה. האפליה כנגד קבוצות אלו, נתפסת כנובעת מגורם משותף, והוא כפייה של התפקידים המגדריים והמיניים הנפוצים על ידי כלל האוכלוסייה תוך דיכוי הגיוון והשונות האנושית. עוד בראשית המאבק במהומות סטונוול, כלל המאבק לשוויון זכויות לסביות, הומואים, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים שהתאחדו תחת התעמרות המשטר והחברה כלפיהם.

לוחמה אלקטרונית

לוחמה אלקטרונית (בראשי תיבות: ל"א; באנגלית: Electronic Warfare ובקיצור EW) כוללת את כל היכולות והמרכיבים אשר נועדו לפגיעה במערכות אלקטרוניות של האויב, ובעיקר מערכות תקשורת ומערכות גילוי (מכ"מים). כמו כן, תחום זה כולל יכולות ומרכיבים שנועדו להתגונן מפני לוחמה אלקטרונית (מערכות נל"א - נגד לוחמה אלקטרונית).

מערכות הל"א השונות מותקנות בסוגים שונים של פלטפורמות: קרקעיות, מוטסות וימיות, והן מהוות מרכיב מרכזי במערך המבצעי של כל צבא מודרני ומהוות "מכפיל כוח" משמעותי במאמץ להשיג עליונות אווירית, ימית ויבשתית מול הכוחות ומערכי ההגנה של האויב.

חשיבותה של הלוחמה האלקטרונית ותרומתה הוכחו כבר במלחמת העולם השנייה ולאחר מכן בעימותים בינלאומיים נוספים, ובהם מלחמות קוריאה, וייטנאם, המפרץ וקוסובו וכן במלחמות ובמבצעים של צה"ל.

הפיתוח בתחום הלוחמה האלקטרונית הוא מרוץ חימוש מתמיד בין מפתחי מערכות ל"א לבין מפתחי מערכות נל"א שנועדו להתגבר על הל"א.

התחום המודיעיני אלינט (ELINT) מספק את הידע המוקדם הדרוש למימוש של אמצעי לוחמה אלקטרונית ולשימוש אפקטיבי בהם, בכך שהוא מספק מידע על אופן הפעולה של מטרות התקיפה האלקטרונית. על מנת לקיים לוחמה אפקטיבית, עושות מערכות לוחמה אלקטרונית שימוש בכלים ובשיטות המשמשות לאיסוף ועיבוד אלינט.

מעצר

מעצר הוא כליאה המבוצעת על ידי שליחי השלטון, שאיננה מהווה ענישה.

המעצר מתבטא בכליאתו, הזמנית בדרך כלל, או בהגבלת תנועותיו של אדם. המעצר מבוצע על ידי שליחי שלטון, בדרך כלל שוטרים, אך גם בעלי תפקידים אחרים שהוסמכו לכך על ידי החוק. המעצר מבוצע על פי צו של מי שמוסמך על פי החוק להוציא צווים כאלה או ללא צו, בנסיבות בהן החוק מאפשר זאת. המעצר מהווה פגיעה חמורה בזכויות הפרט, לכן, במדינות דמוקרטיות, השימוש בכלי זה מוגבל מאוד, הן בנסיבות בהן הוא מופעל והן באורכו. במדינות טוטליטריות השימוש במעצרים נרחב יותר והוא משמש גם ככלי דיכוי בידי השלטון כנגד מתנגדיו הפוליטיים. המהפכה הצרפתית התחילה עם הרס הבסטיליה, המקום בו נהג השלטון המלוכני האבסולוטי לכלוא ללא משפט וללא שום הסבר נתינים שנעצרו על ידיו.

מרד בר כוכבא

מרד בר כוכבא (בכתבי חז"ל: פולמוס אחרון; בלטינית: expeditio Judaica, "מסע המלחמה ליהודה") היה המרד הגדול האחרון של יהודי ארץ ישראל נגד שלטון האימפריה הרומית, שהתרחש בתקופת שלטונו של הקיסר אדריאנוס, בין השנים 132-‏136 לספירה.בראש המרד עמד שמעון בן כוסבה, שנודע בדיעבד כ"בר כוכבא". בר כוכבא קיבל את תמיכתו של רבי עקיבא, שאף הכריז עליו כמשיח, אם כי נראה שרוב התנאים התנגדו לו. בשלבים הראשונים של המרד זכה צבא המורדים להצלחות ניכרות. המורדים הביסו את חיל המצב הרומאי ביהודה, השתלטו על שטחים נרחבים במרכז ההררי של ארץ ישראל, וכוננו בהם שלטון יהודי עצמאי שבר כוכבא עמד בראשו כשהוא נושא בתואר "נשיא ישראל". ניסיונות השלטון הרומי לדכא את המרד, באמצעות משלוח כוחות צבא מהפרובינקיות הסמוכות, נכשלו בשנתיים הראשונות של המרד. מאזן הכוחות הצבאי החל לנטות לרעת המורדים עם הגעתו לזירה של המצביא יוליוס סוורוס בסוף שנת 133 לספירה בראש כוחות צבא גדולים. במהלך השנתיים הבאות ניהלו הרומאים מסע מלחמה זהיר והרסני כנגד המורדים, כשהם מצמצמים בהדרגה את השטח שבשליטתם ודוחקים אותם לשטח קטן סביב העיר ביתר. בשלהי שנת 135 נפלה ביתר, מעוזם האחרון של המורדים, לאחר מצור ממושך, ובר כוכבא נהרג. דיכוי המרד הושלם, ככל הנראה, בחודשים הראשונים של שנת 136.

ההרס שנגרם בעת דיכוי ההתקוממות היה אדיר, והחוקרים מעריכים, שרבבות, אם לא מאות אלפי מורדים ואזרחים יהודיים נהרגו במהלך דיכוי המרד ומאות מקומות יישוב נחרבו, אם כי יהדות ארץ ישראל השתקמה בהדרגה ואף חוותה פריחה זמן קצר לאחר מכן. אבדות כוחות הצבא הרומי שהשתתפו בדיכוי המרד היו כבדות אף הן, והמערכה בארץ ישראל הייתה כנראה הקשה ביותר מכל המערכות הצבאיות, שנערכו בתקופת שלטונו של אדריאנוס. המרד היה העימות הגדול האחרון בין היהודים בארץ ישראל לבין האימפריה הרומית, על אף שפעולות מרי בהיקפים קטנים המשיכו להתרחש גם אחרי כן. שנות מרד בר כוכבא היו הפעם האחרונה בה התקיימה עצמאות יהודית בשטח ארץ ישראל עד להקמת מדינת ישראל.

נ.ק.ו.ד.

נ.ק.ו.ד. (קרי: אֶן-קָה-וֶה-דֶּה) או קומיסריון הפנים העממי של ברית המועצות (ברוסית: Народный комиссариат внутренних дел СССР, НКВД СССР) היה המשרד הממשלתי והגוף המרכזי לענייני ביטחון ושיטור של ברית המועצות והגוף העיקרי שעסק בריגול פנים. מטה הארגון היה בכיכר דזרז'ינסקי 1 במוסקבה (לימים, כיכר לוביאנקה).

הנקוו"ד ריכז תחתיו סמכויות אכיפה רבות, לרבות אחזקת מערך הגולאג, דיכוי ורדיפת מתנגדים למשטר ותפקידי ביטחון המדינה וביקורת הגבולות.

הנקוו"ד הוקם ב-10 ביולי 1934 והתקיים לאורך שנות ה-30 ותקופת מלחמת העולם השנייה והיה המנגנון העיקרי שניהל את מדיניות הטיהורים של סטלין עד לפירוק הארגון בשנת 1946.

הנקוו"ד לא היסס לענות את נחקריו ולהשתמש נגדם בשיטות כוחניות לחילוץ הודאות, כולל רצח בני משפחתם או הגלייתם לסיביר. החקירות נמשכו ברציפות במשך ימים ולילות ארוכים ללא מזון או שינה, עד אשר הנחקר המותש הסכים להודות בכל דבר על מנת להפסיק את ייסוריו.

פסיכיאטריה

פְּסִיכִיאַטְרִיָּה (על פי האקדמיה ללשון העברית: רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ) היא תחום במדע הרפואה הקלינית העוסק בבריאות הנפש.

המונח "פסיכיאטריה" (ψυχιατρική) נטבע בשנת 1808 בידי יוהאן כריסטיאן רייל.

התאחדות הפסיכיאטרים העולמית (WPA) מגדירה:

כל פסיכיאטר הוא בהכשרתו דוקטור לרפואה והפסיכיאטריה מנתחת את ההפרעות הנפשיות מנקודת המבט הרפואית ומנסה להציע דרכי מניעה, הערכה, איבחון, טיפול ושיקום המבוססים בדרך כלל על שילוב של טיפול תרופתי עם פסיכותרפיה.

רוב ההפרעות הנפשיות אינן ניתנות לריפוי מוחלט והטיפול הפסיכיאטרי מתמקד באיזון ביוכימי של הגוף, ריסון התסמינים, הקלת מצוקת החולה ושיקומו.

טיפול פסיכיאטרי ניתן במסגרת מוסדית מתמחה, במסגרת קהילתית או בבית החולה בהתאם לחומרת ההפרעה.

בשונה מענפי רפואה אחרים ובשל ההשפעה של מחלות נפש על כושר השיפוט של חלק מהחולים, נתונה בחוק ברוב המדינות סמכות לטיפול פסיכיאטרי שלא בהסכמת החולה במקרים בהם המחלה מסכנת את שלומו של החולה או של הסובבים אותו. הגדרת גבולותיה של סמכות זו היא נושא שנוי במחלוקת. במדינות טוטליטריות מסוימות נעשה בה שימוש לרעה ככלי דיכוי נגד האוכלוסייה בניגוד לאתיקה הרפואית.

פרנסיסקו פרנקו

הגנרליסימו פרנסיסקו פרנקו באמונדה (בספרדית Francisco Franco Bahamonde‏, 4 בדצמבר 1892 – 20 בנובמבר 1975) היה איש צבא ורודן ספרדי, אשר השליט בספרד שלטון דיקטטורי-פשיסטי מ-1939 ועד מותו בשנת 1975. מכונה "אל קאודייו" (El Caudillo, בספרדית "המנהיג").

צנזורה

צֶנְזוּרָה (מלטינית: censere להעריך) היא פיקוח ושליטה על הפצת מידע, דעות וספרות; היא מוטלת לרוב על ידי גופי ממשל. לעיתים קרובות צנזורה מופעלת על ניסיונות תקשורת הפונה לציבור, תוך דיכוי של דעות. הדיון סביב הצנזורה, כולל לעיתים קרובות אמצעים פחות רשמיים של שליטה בתודעה, כגון הדרה של רעיונות מסוימים מאמצעי תקשורת ההמונים. המידע המצונזר נע בין מילים מסוימות למושגים ורעיונות שלמים.

הצנזורה הייתה נפוצה בתרבות העתיקה כחלק מהמשטר, שאסר להפיץ תכנים שעלולים לערער אותו או לפגוע בו. הדתות השונות ובמיוחד הנצרות בתקופת האינקויזיציה, עשו שימוש רב בכלי זה, על מנת לשלוט במאמיניהן.

כיום יש חמישה סוגי צנזורה עיקריים:

מוסרית (סרטים, מחזות), כשהנימוק הוא "מניעת תועבה" מהצופים.

מדינית, בנוסף לסרטים ולמחזות גם ספרים, כתבי-עת, תוכניות טלוויזיה ורדיו, דיווחי חדשות ושאר אמצעי תקשורת, לשם מניעת ביקורת על המשטר.

ביטחונית (צבאית), שמטרתה למנוע חשיפת סודות צבאיים וביטחוניים.

משפטית, המתבטאת בצווי איסור פרסום (של שמות חשודים, מהות העבירה, או הגנה על פרטיותו של הקורבן).

צנזורה כלכלית, המוטלת על ידי גופים מסחריים, במטרה לשרת אינטרסים כלכליים או עסקיים.לעיתים מתקיימת צנזורה פנימית שאותה מטיל אמצעי התקשורת על עצמו, על-פי אינטרסים שלו, שעומדים בסתירה לעיקרון של זכות הציבור לדעת.

בשנות ה-50 של המאה ה-20 הציע הלשונאי והבלשן יצחק אבינרי תחת המילה צנזורה את המילים בּידוּק או בִּדֹּקֶת – ותחת צנזוֹר הציע בַּדָּק; תחת הפועל מצנזר חידש מְבַדֵּק, ותחת משרד הצנזוֹרים – מִבְדקה. כיום משמשת המילה בידוק במיוחד במשמעות בידוק ביטחוני.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.