דיזנטריה

דיזנטריה (Dysentery; בעברית: בורדם) היא שלשול חמור, המלווה לפי הגדרה בדם וריר בצואה, וכן בחום גבוה, הנובע מזיהום במערכת העיכול. המושג מתייחס יותר לתסמינים הנגרמים על ידי מחלות או מצבים בריאותיים שונים, ובדרך כלל אינו משמש כשם של מחלה בפני עצמה.

Shigella stool
Shigella
דיזנטריה
Amoebic dysentery in colon biopsy (1)
שם בלועזית Dysentery
flux
סיווג
 ‑ ICD-10 A03.9, A06.0, A07.9
קישורים ומאגרי מידע
DiseasesDB 12005
MeSH D004403

גורמים

את הפתוגנים הגורמים לדיזנטריה ניתן לחלק ל-2 קבוצות.

חיידקים

  • ‏.Shigella spp - ‏S. desynteriae,‏ S. flexneri,‏ S. boydi ו-S. sonni.
  • ‏.E.coli spp - הכוונה היא לזנים הפתוגניים של E.coli: ‏(Enterohemorrhagic E.coli (EHEC ו-(Enteroinvasive E.coli (EIEC.
  • Campylobacter jejuni
  • .Salmonella spp - ‏S. typhi, ‏S. cholerasuis, ‏S. enteritidis ו-S. typhimurium.

טפילים


לדיזנטריה יכולת הדבקה גבוהה מאוד. המחלה שכיחה יותר בקיץ מאשר בחורף. חולי איידס מועדים במיוחד להידבקות; רבים מהם אכן נדבקים במחלה ומתקשים להיפטר ממנה ומסיבוכיה, העלולים להיות קטלניים עבורם.

על החולים בדיזנטריה לשתות כמויות גדולות של נוזלים על-מנת למנוע התייבשות כתוצאה מהשלשול. במקרים חמורים נדרש עירוי תוך-ורידי כדי לספק את הנוזלים החסרים. לא מומלץ לצרוך תרופות נגד שלשול, שכן הן מאריכות את משך המחלה.

שיגלוזיס

שיגלוזיס היא מחלה הנגרמת על ידי מיני החיידק Shigella המפורטים לעיל ומועברת בדרך-כלל לבני אדם על ידי מים או מזון המזוהמים בצואה (מחזור צואה-פה). למזונות מסוימים סיכוי גבוה יותר לשאת את החיידק: תפוחי אדמה, דגי טונה, פסטה, מוצרי חלב, בשר עוף וירקות לא-מבושלים. רובן המוחלט של ההדבקות מתרחשות עקב דרכי מים מזוהמות (במדינות עניות, בדרך-כלל) או גהות (היגיינה) לקויה של עובדי מזון.

סוג חיידקי השיגלה התגלה בתחילת המאה ה-20 על ידי המיקרוביולוג היפני קיושי שיגה, ועל שמו הוא קרוי. ישנם ארבעה מינים השייכים לסוג זה, כולם גורמים למחלה; הנפוץ שבהם: Shigella dysentariae. חיידק זה מפריש רעלן המפרק קשרים גליקוזידיים ב-rRNA, המרכיב את הריבוזומים, בהם מיוצרים חלבוני התא. יצור החלבונים נפסק והתא מת במהרה. החיידק תוקף בדרך-כלל תאי אפיתל במעי הגס; מותם של אלו גורם להפסקת ספיגת המים במעי, וכתוצאה מכך - לשלשול ולאיבוד מים.

שיגלוזיס גורמת, בין השאר, לכאבים ולהתכווצויות בבטן, הקאה, חום גבוה, כאבים בפי הטבעת, דם בצואה וכאמור - שלשול חמור, אשר עלול לגרום להתייבשות. סיבוכים אפשריים הם דלקות בדרכי השתן, אלח דם (זיהום חמור בדם) ואי-ספיקת כליות. בכ-3% מהחולים במחלה ישנה נטייה גנטית מסוימת, העלולה לגרום להופעת תסמונת רייטר - מחלה המשלבת כאבי פרקים, גירוי בעיניים וכאב בזמן הטלת שתן.

החולים בשיגלוזיס מחלימים בדרך-כלל מעצמם תוך פחות משבוע; למרות זאת, נהוג לטפל במחלה באמצעות אנטיביוטיקה כדי למנוע סיבוכים אפשריים והדבקות.

אפשרויות הטיפול האנטיביוטי בשיגלוזיס:

טיפול דרך הפה:

  1. תרופות ממשפחת הקינולונים (לדוגמה: ציפרופלוקסצין או נורְפְלוֹקְסַצין). תרופות אלו אינן מאושרות בדרך כלל לטיפול בילדים.
  2. אזיטרומיצין (אזניל)הנה התרופה המועדפת בילדים.
  3. אמוקסיצילין וכן טרימֵתוֹפְּרים סולפמתוקסזול (קוֹטרימַקסוֹזוֹל) היו תרופות הבחירה בעבר, אך היום אינן מומלצות בדרך כלל בשל אחוזי עמידות גבוהים של החיידק.

טיפול תוך ורידי: תרופת הבחירה היא צפטריאקסון (רוצפין).

במדינות העולם השלישי כ-5% עד 15% ממקרי השיגלוזיס קטלניים.[1] בארצות הברית נדבקים בכל שנה כ-18,000 איש.[2]

אמביאזיס

אמביאזיס, או דיזנטריה אמבית, היא מחלה הנגרמת על ידי הפרוטיסט Entamoeba hystolitica וגם כן מועברת על ידי מים או מזון מזוהמים. בנוסף, היא יכולה להיות מועברת באמצעות מגע מיני. אנשים נגועים יכולים לחיות עם המחלה במשך שנים ללא כל סימן, אך בזמן זה הם מפרישים צואה נגועה ויכולים להדביק בקלות אנשים אחרים.

האמבה, אשר שוכנת כל העת במעי הגס אצל אנשים נגועים, תוקפת עם התפרצות המחלה (רק אצל כ-16% מהנשאים) את דפנות המעי וגורמת לכיבים ולדימומים. סיבוכים אפשריים הם פריטוניטיס (דלקת של קרום המעי) וכן דלקות וכיבים באיברים שונים בגוף, בעיקר בכבד. כל הסימפטומים של שיגלוזיס רלוונטיים גם כאן. שיעור התמותה נמוך בהרבה מזה של שיגלוזיס.

האנטיביוטיקה העיקרית המשמשת לטיפול בדיזנטריה אמבית היא מֵטרונידָזוֹל.

הדיזנטריה גרמה למותם של האישים הבאים:

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

הערות שוליים

  1. ^ Todar, Kenneth. "Shigella and Shigellosis". Todar's Online Textbook of Bacteriology. בדיקה אחרונה ב-10 בפברואר 2012.
  2. ^ Angulo, Frederick J.; Swerdlow, David L. (1995). "Bacterial Enteric Infections in Persons Infected with Human Immunodeficiency Virus". Clinical Infectious Diseases 21 (Supplement 1): S84–S93. doi:10.1093/clinids/21.Supplement_1.S8.
Entamoeba histolytica

Entamoeba histolytica (אנטאמבה היסטוליטיקה) היא טפיל מעיים אנארובי, הגורם למחלת האמביאזיס (Amoebiasis) שגורמת למותם של כ-100,000-40,000 בני אדם בשנה. בעבר העריכו שכ-500 מיליון בני אדם הם נשאי הטפיל, אך כיום יודעים שרבים מהם נדבקו באמבה Entamoeba dispar הזהה לטפיל מורפולוגית, אך אינה פתוגנית ואינה גורמת להופעת תסמינים. הוא התגלה על ידי פיודור לש בשנת 1875.

המחלה נפוצה בכל העולם, אך בעיקר במדינות העולם השלישי. מחזור החיים מתחיל בציסטה חיידקית (כיסית), החודרת עם מי שתייה או מזון מזוהמים אל דרכי העיכול. במעי יתפתח השלב הטרופוזואיטי בעל כושר התנועה. מחזור החיים יושלם כאשר חלק מהטרופוזואיטים יהפכו מחדש לציסטות במעי הגס ויופרשו בצואה חזרה לסביבה. ברוב הנשאים של הטפיל לא יופיעו סימפטומים כלשהם. אצל חלק קטן מהנשאים יתפתחו סימנים קליניים של המחלה, שכוללים דיזנטריה ומורסות בכבד.

Escherichia coli

Escherichia coli (בקיצור: E. coli; בתעתוק לעברית: אשריכיה קולי, אשרישיה קולי, אי קולי) הוא אחד ממיני החיידקים העיקריים החיים במעי התחתון של בעלי חיים הומיאוטרמיים בעלי חום גוף קבוע (כולל יונקים וציפורים) והחיוניים לעיכול תקין.

שמו ניתן לו על שם האיש שגילה אותו - תיאודור אשריך (Theodor Escherich) ב-1885. מבחינה טקסונומית משתייך E.coli למשפחת Enterobacteriaceae. החיידק משמש כאורגניזם מודל בביולוגיה ותגליות ביולוגיות רבות התגלו כתוצאה ממחקר ב-E.coli. הגנום של מספר זנים של החיידק רוצף במלואו.

החיידק הוא חיידק גראהם שלילי (בעל דופן דק).

אבוטילון תאופרסטוס

אַבּוּטִילוֹן תֵּאוֹפְרַסְטוּס (שם מדעי: Abutilon theophrasti), או אַבּוּטִילוֹן תֵּאוֹפְרַסְט, הוא מין צמח חד-שנתי ממשפחת החלמיתיים. פרחיו צהובים עם חמישה עלי כותרת. צומח עד לגובה של 1 מטר. בעל עלים בעלי צורת לב.

בישראל אבוטילון תאופרסטוס הוא מין גר. נכון ל-2008 הוא עדיין נדיר יחסית, ועם זאת הוא מתחיל אט אט להתפשט בשדות, בעיקר באזור השפלה. בארץ ישראל הפריחה היא בחודשים מאי עד ספטמבר.

הצמח קרוי על שמו של תאופרסטוס, מחכמי יוון העתיקה שהרבה לעסוק, בין השאר, בנושאי בוטניקה, ובסדרת ספריו, 'חקירה אודות צמחים', שנכתבה במאות 3–2 לפנה"ס, מוזכרים מינים אחדים של חלמיתיים.

מקור הצמח הוא מהודו. הסינים מכירים את הצמח עוד משנת 2000 לפנה"ס ומשתמשים בצמח כדי לטפל במחלות רבות כמו קדחת, דיזנטריה וכאבי בטן.

הצמח נפוץ בעיקר בתור עשב שוטה בשדות כותנה.

גסטרואנטרולוגיה

גסטרואנטרולוגיה (Gastroenterology, או גסטרולוגיה, Gastrology) היא ענף ברפואה העוסק בחקר מחלות מערכת העיכול.

התחום עוסק במחלות הוושט, הקיבה, התוספתן, המעי הדק והמעי הגס. כמו כן, יש המכלילים בתוכו את הכבד. במדינת ישראל הגסטרואנטרולוגיה עשויה להיות התמחות שנייה לאחר סיום ההתמחות במקצוע הרפואה הפנימית, או התמחות עצמאית, במסלול המשלב פרקי התמחות ברפואה פנימית.

חולים הפונים לרופא בעל תחום התמחות זה עוברים בדרך כלל בדיקה גופנית עם דגש על אזור הבטן ובמידת הצורך תבוצע על ידי הגסטרואנטרולוג בדיקה רקטלית על מנת להעריך הימצאות טחורים או חיפוש ממצא גושי באזור החלחולת. על מנת להרחיב את הבירור יבצע הגסטרואנטרולוג, לעיתים, בדיקות משלימות כגון גסטרוסקופיה, שמהותה הכנסת צינורית עם מצלמה דרך פיו של הנבדק המדגימה את מערכת העיכול העליונה (ושט, קיבה וחלקו הראשון של התריסריון) ומאתרת בעיקר כיבים, בקעים, דמם וממצאים החשודים כגידוליים.

בדיקה נוספת שייתכן ותבוצע היא קולונוסקופיה שמהותה העברת צינורית עם מצלמה דרך פי הטבעת של הנבדק על מנת לדגום את המעי הגס בכללותו. בדיקה זו מאתרת בעיקר מחלות מעי דלקתיות, סעיפים (diverticulosis), וממצאים החשודים כגידוליים.

בדיקה נוספת שעלולה להיכלל בתחום הגסטרואנטרולוגיה הוא ביופסיית כבד שמטרתה היא לבדוק מחלות כ- הפטיטיס מסוגי A,B,C,D,E הנמצאות בכבד וכן דלקות נוספות. הבדיקה מתבצעת על ידי החדרת מחט לתוך אזור הכבד והוצאת רקמה ממנה אשר לאחר מכן נבדקת.

ייתכנו הדמיות נוספות כגון CT בטן, צילום בטן ריק (ללא חומר ניגוד), חוקן עם חומר ניגוד או צילום של מערכת עיכול עליונה לאחר בליעת חומר ניגוד, בהתאם להערכת הצורך בכך על ידי הגסטרואנטרולוג.

הקרב האחד עשר על האיזונצו

הקרב האחד עשר על נהר איזונצו התקיים מ-17 באוגוסט ועד 12 בספטמבר 1917, בין איטליה והאימפריה האוסטרו-הונגרית.

התייבשות

התייבשות היא מצב של מחסור בנוזלים בגוף. שיעור נוזלים תקין חיוני לצורך הפעילות התקינה של המנגנונים השונים שבגוף. בבני אדם, שיעור הנוזלים התקין הוא 60% לגבר ו55% לאשה, ואצל תינוקות הוא מגיע ל-78%.

התייבשות מתרחשת כאשר כמות הנוזלים אשר נקלטת דרך הפה וממטבוליזם בגוף קטנה מהכמות שאותה מאבד הגוף בשתן, בצואה, בנשימה, באידוי ובהזעה דרך העור או בהקאות.

הסיבות השכיחות להתייבשות הן שתייה בכמות לא מספקת וחשיפה לפרק זמן ארוך לשמש בימים חמים.

סיבות אחרות להתייבשות הן מחלות כגון כולרה או דיזנטריה שבהן הגוף מאבד נוזלים רבים מדי דרך מערכת העיכול, כוויות שבהן גדלה כמות המים היוצאת דרך העור בפעפוע והרעלת מזון שבה הגוף עלול לאבד נוזלים בהקאה.

מחלה

במובן הפיזי, מחלה היא פגיעה בגופו של יצור חי, הגורמת לתפקוד לקוי של הגוף. מחלה, בהגדרתה הביולוגית היא הפרה של תהליך ההומיאוסטזיס. במקרים רבים למחלה יש הן ביטוי פיזי-גופני והן ביטוי נפשי.

מחלות יכולות להיגרם כתוצאה מגורם פנימי, כגון פגם גנטי או שינוי כרוני בגוף, או כתגובה לגורמים חיצוניים, כגון חיידקים, נגיפים, או טפילים אחרים. גורמים חיצוניים אינם בהכרח יצורים חיים; קרינה ותרכובות שונות (כגון עופרת, ציאניד ושלל רעלים אחרים) מהוות דוגמאות לכך.

במחלות אצל בני אדם מטפל רופא או כל בעל מקצוע מתחומי הרפואה השונים, ובמחלות של בעלי חיים מטפל וטרינר. גם צמחים עלולים לסבול ממחלות ואלו נחקרות בתחום הבוטניקה.

מספר ענפים בביולוגיה וברפואה חוקרים את המחלות באדם:

פתולוגיה חוקרת באופן כללי את דרכי פעולתן של המחלות.פתופיזיולוגיה - ענף משנה של הפתולוגיה - חוקרת את השתלשלות האירועים המביאה להופעת תסמיני המחלה, ואת הדרכים בהן משפיעים גורמי מחלה שונים על תפקוד הגוף.אפידמיולוגיה במובן המקורי שלה - חוקרת את המחלות המדבקות, ברמת האוכלוסייה. אפידמיולוגיה במובן הרחב יותר חוקרת את תפוצת התחלואה בכלל ואת השלכותיה באוכולוסייה מסוימת.

פאונדלינג הוספיטל

פאונדלינג הוספיטל (באנגלית: Foundling Hospital) בלונדון, אנגליה, נוסד בשנת 1739 על ידי הנדבן קפטן תומאס קוראם. היה בית ילדים שהוקם עבור "חינוך וקיום ילדים צעירים עזובים ונטושים". המילה "בית חולים" שימשה במובן כללי יותר מכפי שהיא משמשת כיום. למעשה זה היה מוסד חינוכי עבור ילדים שהיה להם פחות מזל בחיים. אף על פי כן, אחד הנושאים החשובים ביותר בניהול "פאונדלינג הוספיטל" היה בריאות הילדים, שכן הם נלחמו באותה תקופה באבעבועות שחורות, חום, דיזנטריה וזיהומים מפעילויות יומיומיות, כמו בקיעת שיניים, שהביאו לעלייה בשיעור התמותה וסיכון למגיפות. צוות המוסד התמקד בשמירה על סביבה נקייה. הנהלת המוסד הקדישה פחות תשומת לב לפיתוח החינוך לילדים. הדבר נבע מהבעיות הכלכליות שהיו קיימות במוסד במשך שנים רבות, על אף הנכונות ההולכת וגדלה לתת תרומות למוסד.

צואה

צואה או גללים (בלשון חז"ל: רְעִי) היא הפרשה ממערכת העיכול של אורגניזמים. הצואה היא האופן בו הגוף נפטר מפסולת וממזון לא-מעוכל. לרוב, משתמשים במושג "צואה" לזו של בני אדם, וצואת בעלי חיים מכונה "גללים". צואת עופות מכונה "לשלשת".

בבעלי חוליות הצואה נוצרת במעי הגס והיא נדחפת לאורכו על ידי שרירים חלקים (בלתי-רצוניים) המצויים בדפנות המעי ונעים בתנועה פריסטלטית. לבסוף, יוצאת הצואה מפי הטבעת. הצואה מורכבת משאריות מזון לא מעוכל, מפיגמנטים הנוצרים בכבד (בעיקר בילירובין, תוצר פירוק של המוגלובין) המקנים לצואה את צבעה החום האופייני, ומחיידקים בכמות גדולה. החיידקים מהווים כשליש מהמסה היבשה של הצואה[דרוש מקור] וגזים אותם הם מייצרים מעניקים לצואה את הריח העז שלה.

צואה יכולה לשמש כדשן לצמחים מסוגים ושונים, בין היתר משום שהיא מכילה חנקן שמועיל להם, ולכן האדם משתמש בצואת החיות שבמשקו לדישון גידולים חקלאיים (אזי היא מכונה זבל או זבל אורגני), וניתן להשתמש בה לקומפוסט. צואת בעלי חיים מיובשת משמשת גם כחומר בעירה באזורים בהם קשה לתושבים להשיג או לממן חומר בעירה יעיל יותר.

קבורה המונית

קבורה המונית או קבר אחים הוא קבר המכיל מספר גופות אדם. לעיתים מזוהים הגופות לפני הקבורה, אך במקרים אחרים לא בהכרח באופן מלא. קבורה המונית יכולה לשמש במקרים של קרבות או עימותים גדולים, או באירועים המוניים של רעב, מגפה, או אסון טבע.

קיושי שיגה

זהו שם יפני; שם המשפחה הוא שיגה. קִיוֹשִׁי שִׁיגָה (ביפנית: 志賀 潔; ‏ 7 בפברואר 1871 – 25 בינואר 1957) היה רופא ובקטריולוג יפני.

שיגה, שנולד במקור עם שם המשפחה סאטו, נולד בסנדאי שבמחוז מיאגי, יפן. הוא סיים את לימודי בית הספר לרפואה באוניברסיטת טוקיו הקיסרית בשנת 1896 והחל לעבוד במכון לחקר מחלות מידבקות תחת ניהולו של קיטסאטו שיבסבורו. הוא התפרסם בזכות גילוי החיידק Shigella dysenteriae, חיידק מתג מהסוג Shigella הגורם לדיזנטריה, בשנת 1898, בעת מגפה חמורה שבמהלכה דווחו למעלה מ-90,000 מקרים של דיזנטריה עם שיעור תמותה של כמעט 30%. סוג החיידק נקרא על שמו של שיגה כמו גם הרעלן שיגה שהוא מייצר.

לאחר גילוי החיידק עבד שיגה עם פאול ארליך בגרמניה בין השנים 1901 ל-1905, ואחרי שחזר ליפן המשיך את מחקרו עם קיטסאטו. הוא מונה לפרופסור באוניברסיטת קאיאו בשנת 1920. בין השנים 1929–1931 היה הנשיא של אוניברסיטת קייג'ו הקיסרית בקייג'ו ויועץ רפואי בכיר למושל הכללי של קוריאה. שיגה קיבל את אות מסדר התרבות בשנת 1944, וכן את אות מסדר האוצר הקדוש, דרגה ראשונה, עם מותו ב-1957.

ראוונסבריק

מחנה ראוונסבריק (גרמנית: Ravensbrück) היה בתקופת הרייך השלישי מחנה ריכוז בחבל טמפלין שבמדינת ברנדנבורג בגרמניה, בקרבת העיירה פירסטנברג על נהר האפל , כמאה קילומטר מצפון לברלין. הוא נחשב למחנה הריכוז (שמאוחר יותר אף הפך למחנה השמדה) לנשים הגדול ביותר בגרמניה.

לפי הערכה בריטית ראשונית משנת 1946, הושמדו במחנה כ-91,000 נשים, אלא שהערכה זו התבררה כגבוהה מדי. לפי מחקרים חדשים יותר, שגם הם נתונים במחלוקת, המדובר ב-25,000 עד 40,000 קורבנות במחנה. מספר זה אינו כולל את אסירי צעדות המוות.[דרוש מקור]

רעלן

רעלן (בלועזית: טוקסין) הוא חומר רעיל המופק על ידי אורגניזמים (בעלי חיים, צמחים וכדומה).

רעלנים מופרשים במקרים רבים על ידי גורמי מחלות שונים, כגון חיידקים. הרעלנים מפרקים קשרים בין מולקולות בתאי הגוף, או שהם מגיבים עם המולקולות ומוציאים אותן בכך מכלל פעולה.

כשהמולקולות הנפגעות הן אנזימים, קולטנים, נוקלאוטידים או חלבונים חשובים, משתבשת או נפסקת פעולת התא. אם לתא תפקיד מוגדר במערכת כלשהי בגוף, הדבר מביא למחלה.

דוגמה למחלה הנגרמת על ידי רעלן היא דיזנטריה.

מבדילים בין אקסוטוקסין ( רַעֲלָן חוּץ-תָּאִי או אקזוטוקסין, Exotoxin), אותו החיידק מפריש, ואנדוטוקסין (רַעֲלָן תּוֹךְ-תָּאִי, Endotoxin), המהווה חלק מדופן התא של החיידק. לעיתים אנדוטוקסינים אינם מזיקים כשהחיידק חי, אך כשהוא נאכל על ידי מאקרופאג'ים (חלק ממערכת החיסון של הגוף) דופן התא שלו מתמוסס, הרעלנים משתחררים ואז הם מזיקים לתאי הגוף ביתר קלות.

רפואה

רפואה (הנקראת לעיתים גם רפואה קונבנציונלית), היא ענף של המדע ומקצוע, העוסקים באבחון, מחקר, וטיפול במחלות, בשיפור הבריאות וברפואה מונעת. הרפואה מתבססת על הישגיהם של מדעי הטבע, החברה, והרוח ומתקדמת במקביל להם. במרוצת השנים התפתחו במקצוע התמחויות בענפים מרובים, לפי קריטריונים שונים: מבחינים בין רפואה פנימית, רפואת חירום, רפואה כירורגית, רפואת עיניים, אף אוזן וגרון וכו', ולפי התחומים החברתיים - רפואה צבאית, רפואה משפטית, רפואה תעשייתית, רפואת בית חולים וכו'.

השגיה של הרפואה המודרנית ניכרים, בפרט בגידול הדרמטי שחל בתוחלת החיים במאה השנים האחרונות, גידול שבעיקרו נובע מהישגיה של הרפואה, כגון אנטיביוטיקה וחיסונים, וגם משיפור הסניטציה והתזונה. לעיתים קצרה ידה של הרפואה, ובמחלות מסוימות היא יכולה להציע טיפול סימפטומטי ומסייע למחלה, אך אינה יודעת לרפא או לסייע בהחלמה. אדם שהוא בעל הכשרה והיתר לעסוק ברפואה נקרא רופא (או רופא קונבנציונלי), והוא מורשה לעסוק ברפואה בכלליות ולהתמחות באחת או יותר מההתמחויות הרפואיות השונות.

שאולאי

שאולאי (בליטאית: Šiauliai, להאזנה (מידע • עזרה); בפי היהודים: שאבְלי; רוסית: Шяуля́й, מיושן – Шавли, פולנית: Szawle שאבלה, יידיש: שאַװל) היא העיר הרביעית בגודלה בליטא ובירתו של מחוז שאולאי והעיר הגדולה ביותר בחבל זאמוט. שוכנת בצפון ליטא, במרחק של 214 קילומטרים מעיר הבירה וילנה ו-142 קילומטרים מקובנה. בעברית נקראה העיר בעבר שאוולי.

תוניס

תוניס (בערבית: تونس, תעתיק מדויק: תוּנִס; בברברית: ⵜⵓⵏⴻⵙ) היא עיר הבירה של תוניסיה. בשנת 2007 התגוררו בעיר 693,486 איש, אם כי לפי הערכה לא-רשמית מתקרבת אוכלוסייתה למיליון תושבים ואוכלוסיית השטח המטרופוליטני עומדת על כ-2 מיליון איש. רובע המָדינה של תוניס הוכרזה כאתר מורשת עולמית בשנת 1979 והעיר שימשה כבירת התרבות הערבית בשנת 1997.

תוספתן

התוספתן (בלטינית: Vermiform Appendix או Vermix, "תוספת דמוית תולעת", Cecal Appendage, או בסתמי Appendix מוכר גם בכינוי מעי עיוור) הוא שלוחה צינורית חסומה בקצָהּ, היוצאת מתחילת המעי הגס, שאורכה כ-8–10 ס"מ, ורוחבה כ-8 מילימטרים. הרירית שלו מכילה תאים רבים הקשורים למערכת החיסון, אשר גדלים ומתנפחים בתגובה לזיהום ויראלי או חיידקי, בדומה לשקדים.

אספקת הדם לאזור מבוצעת על ידי עורק התוספתן.

תסמין

תסמין (בלועזית: Symptom) הוא תופעה המאפיינת מחלה. המונח הלועזי סימפטום מורכב מהמילים Sym ("ביחד") ו-Piptein ("ליפול"), ומשמעותו המקורית ביוונית היא "תאונה".

תסמין מסוים יכול להיגרם על ידי תהליכים פתולוגים שונים.

מטרת תהליך האבחנה היא לאתר את הגורמים המובילים לתסמין המדווח ולגבש החלטה על זהות התופעה הרפואית או הפסיכולוגית שממנה סובל המטופל.

תעלת סן מרטן

תעלת סן-מרטן (בצרפתית: Canal Saint-Martin) היא תעלת מים בפריז בירת צרפת, שאורכה 4.5 ק"מ. התעלה מקשרת בין אגן לה וילט (bassin de la Villette) ואת תעלת אורק (canal de l'Ourcq) שמעליה, ובין אגן דה ל'ארסנל (bassin de l'Arsenal), שמשמש כמעגן לסירות קיט, ומתחבר לנהר הסן.

תעלת סן-מרטן, יחד עם תעלת אורק, אגן דה לה וילט ותעלת סן-דני, מהווה את רשת התעלות הפריזאיות, שאורכה 130 קילומטר.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.