דיוקסיה

דיוקסיהעברית "הגמונות" או "בישופות") הוא כינוי ליחידת מנהל טריטוריאלית המנוהלת בידי בישוף, בחלק מהכנסיות הנוצריות. בכנסייה הקתולית קרויה דיוקסיה המנוהלת בידי ארכיבישוף "ארכידיוקסיה" (בדרך כלל בשל גודל, משמעות היסטורית או שניהם). בשנת 2003 היו בכנסייה הקתולית 569 ארכידיוקסיות ו-2,014 דיוקסיות בעולם.

חלק מהכנסיות הפרוטסטנטיות כדוגמת הכנסייה האנגליקנית ירשו את מבנה הדיוקסיות במישרין במהלך הרפורמציה.

בתקופות האחרונות של האימפריה הרומית שולבו הפרובינקיות שהלכו והתפצלו, ביחידת מנהל גדולה יותר, הדיוקסיה - מלטינית dioecesis - מהמונח היווני διοίκησις, כלומר "מִנְהָל" (קיימת גם גרסה כי מקור המילה הוא שם הקיסר דיוקלטיאנוס שבימיו בוצעה חלוקה זו).

הכנסייה הקתולית ירשה במישרין את חלוקת הסמכות הרומאית במאה ה-5 ובמאה ה-6 לספירה, כשכל בישוף לקח לעצמו במלואו את התפקיד שמילא בעבר ה"פרפקט" הרומי. ההעברה התאפשרה בשל המנהג הנוצרי לקבוע את אזורי המנהל הכנסייתיים חופפים לאלו של המנהל האזרחי. בתקופה המודרנית משמרות דיוקסיות רבות (למרות חלוקות שבוצעו בשטחן במשך השנים) את הגבולות של החלוקה האדמיניסטרטיבית הרומאית העתיקה.

באימפריה הרומית

Roman Empire with dioceses in 400 AD
הדיוקסיות באימפריה הרומית שנת 400

השימוש המוקדם ביותר ב"דיוקסיה" כיחידת מנהל הייתה במזרח דובר היוונית. כך למשל כונו שלושת המחוזות: קיבריה, אפאמאה וסינאדה שצורפו לפרובינקיה של קיליקיה בזמנו של קיקרו המזכיר עובדה זו במכתביו הידועים. המילה, שמשמעותה מחוז שבו גובים מס, הפכה לכינוי ליחידת השטח. בראש היחידה עמד משגיח (episcopus), לעתיד בישוף.

בארגון מחדש של האימפריה שהוחל בימיו של דיוקלטיאנוס ונמשך בתקופת קונסטנטינוס חולקה האימפריה ל-12 דיוקסיות, שהגדולה שבהן, אוריאנס, כללה 16 פרובינקיות, והקטנה שבהם, בריטניה, כללה ארבע. ניתן למצוא את רשימת הדיוקסיות הרומיות כפי שהיו בשנת 395 בתיאור הפרובינקיה הרומית.

כל דיוקסיה נשלטה בידי "פראיטור ויקריוס" שהיה כפוף למרות של "פרפקט". בין המאה ה-4 והמאה ה-6, כשהארגון המנהלי הישן החל להתפורר, התרחב תפקידם של הבישופים בחלקים הנוצריים של האימפריה על מנת למלא את החלל שנוצר. האריסטוקרטיה של הסנאט הרומי נותרה מקור לסמכות המקומית, בייחוד בפרובינקיות. עם זאת, במועד זה כבר הופקדה סמכות זו בדרך כלל בהנהלתו הרוחנית של הבישוף. אין זה מפתיע שכשהכנסייה הקתולית ולאחריה הכנסייה האורתודוקסית החלו להגדיר את צורה המבנה המנהלי שלהם הם הסתמכו על הטרמינולוגיה הרומית העתיקה על מנת לתאר יחידות מנהל והיררכיה, וההבדלים בין רשויות כנסייתיות וחילוניות החלו להיטשטש. בקיסרות הביזנטית הייתה זו דוקטרינת יסוד.

היררכיה נוצרית

המשמעות הנוצרית המודרנית של המילה כתחום השיפוט של הבישוף הפכה לדבר שבשגרה רק במסגרת המבנית של האימפריה הקרולינגית במאה ה-9, אך מילה זו רק החליפה את המילה המוקדמת יותר, "פארוצ'יה" (קהילה בלטינית), שבה השתמשו מאז שנוצר המבנה ההיררכי הסמכותי של הנצרות במאה ה-4.

כנסייה של בישוף קרויה קתדרלה ועל כן, בכל דיוקסיה יש קתדרלה אחת ומספר כנסיות רובע (פרוכיות).

קישורים חיצוניים

אפארכיה

אֶפַּארְכִיָּה (כנסייתית) (מיוונית: ἐπαρχία - שמשמעותה "אזור", "אחוזה") היא בכנסיות הנוצריות המזרחיות, על האורתודוקסיות והקתוליות שבהן, יחידה מנהלית-טריטוריאלית המנוהלת על ידי בישוף (בישופות), "ארכייראוס" או "קיריארך". גם היירארכים (הכמרים הבכירים) בעלי מעמד גבוה יותר מבישוף כמו מיטרופוליטיים, ארכיבישופים או פטריארכים יכולים לכהן כבישופים של אפארכיות מסוימות.

אפארכיה היא למעשה שמה של דיוקסיה או בישופות בכנסיות הנוצריות המזרחיות. הבישוף של אפארכיה נקרא "בישוף אפארכי". בכנסיות היווניות נהוג לקרוא לאפארכיה פשוט "בישופות" - אפיסקופיה

(ἤ Επισκοπή).

בימינו אפארכיה או בישופות מורכבת מפרוכיות המקובצות בפרוטופופיות (אצל הקתולים - "דקאנויות") ומהמנזרים שבשטח שיפוטה.

לאפארך או בישוף סמכות מנהיגותית "כריזמטית (רוחנית), קתכתית (חינוכית) ומשפטית"

בתקופה הקדומה של הכנסיות, כונתה הבישופות "פרוכיה" והכינוי "אפארכיה" היה שמור לאזור השיפוט הגדול של הארכיבישוף או המיטרופוליט.

בכנסייה הרומית-קתולית נהוג להשתמש במילה "דיוקסיה" בשביל הבישופות ו"ארכידיוקסיה" בשביל הארכיבישופות.

ארכיבישוף מטרופוליטני

ארכיבישוף מטרופוליטני או מיטרופוליט (בלטינית: Metropolita, לפי ההיגוי היווני העתיק של Μητροπολίτης - "מֶטרופוליטֶס", ביוונית מודרנית: מיטרופוליטיס, ברוסית, באוקראינית, ברומנית, בסרבית, בבולגרית: מיטרופוליט) הוא תואר הניתן בנצרות הקתולית והאורתודוקסית לבישוף העומד בראש פרובינציה בעיר ראשית (מטרופולין): עיר ראשית של פרובינקיה רומית, פרובינקיה כנסייתית או בירה אזורית. בכנסייה הקתולית המערביות משתמשים במילה ארכיבישוף (מטרופוליטני). בכנסיות אלה סימן סמכותו ומעמדו של הבישוף המטרופוליטני הוא הפליום, רצועה שעליה צלבים הנענדת סביב הצוואר והכתפיים.

תוארם של חלק מהמטרופוליטים הוא תואר כבוד או תואר טקסי בלבד, כי הם מייצגים קהילות שנעלמו עם התאסלמות תושבי העיר אותה הם מייצגים.

בכנסייה הקתולית המערבית הארכיבישופים העומדים בראש בישופות מטרופוליטנית הם בעלי סמכות על פני בישופים במסגרת השטח עליו הם שולטים. אותם בישופים מכונים "בישופים סופרגנים", והם כפופים ישירות לבישוף המטרופוליטני. בישופים מטרופוליטנים מקבלים גם סמכות על פני דיוקסיה בה לא מונה עדיין בישוף בעקבות מותו או התפטרותו של הבישוף הסופרגני.

בישוף

בִּישׁוֹף (מגרמנית: Bischof; ביוונית: Επίσκοπος אֶפִּיסְקוֹפּוֹס – משגיח) או הֶגְמוֹן היא אחת הדרגות הגבוהות בהיררכיה של הכנסייה הנוצרית. זו הדרגה הגבוהה ביותר מבחינת היררכיה דתית ודרגות שמעליה הן אדמיניסטרטיביות או דרגות יוקרה.

בישוף עומד בראש מחוז כנסייתי (דיוקסיה), הוא האחראי על כל פעולות הדת ועל הקהילה הנוצרית כולה בעיר מחוז ובסביבותיה. הבישוף הוא זה שמסמיך כמרים במחוז עליו הוא אחראי. הכנסייה שבה מקיים הבישוף את טקסי הדת נקראת קתדרלה.

בישופות קיסריה

בישופות קיסריה הייתה בישופות נוצרית-קתולית באזור השרון בתקופת ממלכת ירושלים הצלבנית. הארכיבישופות הוקמה עם כיבוש קיסריה על ידי הצלבנים על בסיס של דיוקסיות קדומות של קהילות נוצריות מקומיות. עם כיבוש ממלכת ירושלים על ידי הממלוכים בשנת 1291 חדלה הדיוקסיה מלהתקיים כיחידה מנהלתית עצמאית, אך התואר ארכיבישוף של קיסריה המשיך להתקיים בהיררכיה הקתולית כתואר של כבוד.

דוברובניק

דוברובניק (קרואטית Dubrovnik; להאזנה (מידע • עזרה); לטינית Rausium ואחר-כך Ragusium; איטלקית Ragusa) היא עיר עתיקה, נמל לחוף הים האדריאטי ומרכז תיירותי פופולרי בדרום דאלמטיה שבקרואטיה. העיר, שהייתה בעבר עיר-מדינה עצמאית ויריבתה של הרפובליקה של ונציה, משמשת כיום כבירת מחוז דוברובניק-נרטבה (Dubrovačko-neretvanska županija) ומושב של דיוקסיה קתולית. העיר חרתה על דגלה את הסיסמה "LIBERTAS" (חירות), וזכתה בכינוי "פנינת הים האדריאטי".

הארכיבישופות הקתולית של מלטה

הארכיבישופות הקתולית של מלטה (באנגלית: Roman Catholic Archdiocese of Malta) היא הארכיבישופות (או הארכידיוקסיה) הקתולית במלטה. עד 1 בינואר 1944 היה מעמדה של מלטה כשל דיוקסיה, אך אז היא הועלתה בדרגה והוענק לה מעמד של ארכיבישופות. בתפקיד הקתדרה של מלטה נושאת קתדרלת פאולוס הקדוש במדינה, יחד עם קון-קתדרלת יוחנן הקדוש בבירה ולטה, שנוספה לה מכוח צו של הוותיקן בשנת 1816. לארכיבישופות של מלטה כפופה רק דיוקסיה אחת האחראית על האיים גוזו וקומינו, והקתדרה שלה בקתדרלת עליית הבתולה בוויקטוריה. דיוקסיית גוזו וקומינו הופרדה מזו של מלטה והוקמה ב-16 בספטמבר 1864. מאז 2006 ניצב הארכיבישוף פאול קרמונה (Paul Cremona) בראשותה של הארכיבישופות, ומקום מושבו בעיר פלוריאנה.

הדיוקסיה של רומא

הדיוקסיה של רומא (לטינית Dioecesis Urbis seu Romana - "הדיוקסיה של העיר, היא רומא"; איטלקית La diocesi di Roma) היא דיוקסיה מטרופוליטנית של הכנסייה הקתולית, השייכת לאזור הכנסייתי של לאציו. בשנת 2005 מנתה הדיוקסיה כ-2.45 מיליון מאמינים, שהיוו 88% מתושבי שטח השיפוט שלה. ראשיתה של הדיוקסיה במאה ה-1 וייסודה מיוחס לשליחים פאולוס ופטרוס. משנת 2013 ניצב האפיפיור פרנציסקוס בראשה של הדיוקסיה.

תחום שיפוטה של הדיוקסיה משתרע על-פני שטח של 881 קמ"ר המורכב מקריית הוותיקן ומהעיר רומא. הוא מחולק בהתאם בין שני ויקארים - הוויקאר של רומא (Vicariatus urbis) והוויקאר של קריית הוותיקן. 335 הרבעים הכנסייתים הפעילים מחולקים בין העיר רומא (333 רבעים) וקריית הוותיקן (שני רבעים).

לדיוקסיה של רומא מעמד ייחודי בעולם בכך שבתוארה כפטריארכייה של רומא, היא אחת מהפנטארכיה, חמש הפטריארכיות המסורתיות, שהיו מרכזן של הכנסייה העולמית בעולם העתיק, לפני הפילוג הגדול ב-1054. היא הפטריארכייה הבכירה של הזרם הלטיני בנצרות, ועד שנת 2006 נשאה גם בתואר "הפטריארכיה של המערב". ראש הדיוקסיה של רומא, נושא מאז שנת 607 גם בתואר הבישוף האקומני, ועם הזמן התייחד לו תואר האפיפיור, והוא נחשב לארכיבישוף המטרופוליטני הראשון במעלה בכל איטליה.

הקתדרלה של הדיוקסיה היא בזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו ברומא (ולא בזיליקת פטרוס הקדוש בקריית הוותיקן), ותוארה המלא הוא "הארכיבזיליקה של הגואל הקדוש ביותר, יוחנן המטביל ויוחנן כותב הבשורה הקדושים בלטרנו, אם וראש לכנסיות כל העיר והעולם" (Archibasilica Sanctissimi Salvatoris et Sancti Iohannes Baptista et Evangelista in Laterano Omnium urbis et orbis ecclesiarum mater et caput).

הכנסייה האפיסקופלית (ארצות הברית)

הכנסייה האפיסקופלית או "הכנסייה האפיסקופלית של ארצות הברית" (באנגלית: The Episcopal Church, ולעיתים בקיצור TEC) היא כנסייה בנצרות המשתייכת לזרם האנגליקני, שמרכז פעולתה בארצות הברית.

הכנסייה האפיסקופלית הייתה לארגון עצמאי זמן קצר לאחר המהפכה האמריקנית, כאשר חויבה לנתק את קשריה עם הכנסייה של אנגליה, הכפופה להלכה למלך בריטניה. בכך הייתה לכנסייה האנגליקנית האוטונומית הראשונה מחוץ לאיים הבריטיים. מקור השם במילה הלטינית Episcopus שמשמעה בישוף.

כנסיות אנגליקניות וכן מתודיסטיות נוספות, מחוץ לארצות הברית, כוללות בשמן את התואר "אפיסקופלית". (למשל הכנסייה האפיסקופלית של ירושלים והמזרח התיכון).

הקהילות מאורגנות בדיוקסיות, שבראש כל אחת מהן עומד בישוף. לכנסייה משתייכות מעל 7500 קהילות, שבראש כל אחת מהן עומד ועד מנהל, אשר בוחר (בכפוף להסכמת בישוף הדיוקסיה) את כהני הדת של הקהילה: כמרים ודיאקונים. הקהילות משתייכות ל-110 דיוקסות הפרושות בארצות הברית, וכן בטיוואן ובחלק ממדינות דרום אמריקה והאיים הקריביים. נוסף לכך קיים ארגון של הקהילות באירופה, שמעמדו דומה לזה של דיוקסיה. הדיוקסות שבארצות הברית מאורגנות בתשע פרובינציות.

מבחינת האמונה הדתית, מחשיבה הכנסייה את עצמה כמצויה בדרך הביניים שבין נצרות קתולית ופרוטסטנטיות. הן מבחינה ליטוּרגית והן מבחינה אמונית קיימים הבדלים גדולים בין קהילות שונות המשתייכות לכנסייה. שני נושאים שעמדו במוקד מחלוקת נוקבת בכנסייה בשנים האחרונות היו היחס להומוסקסואליות ושאלת קבלתן של נשים לתפקידים בהיררכיה הכנסייתית. בשנת 2006 נבחרה אשה, קת'רין ג'פרטס סצ'ורי, לתפקיד הבישוף העליון של הכנסייה, בחירה שעוררה ביקורת בקרב גורמים שמרנים בעולם האנגליקני בכלל. מרבית הדיוקסיות, אך לא כולן, מקבלות נשים לתפקידי כמורה ובישוֹפוּת.

ב-2010 נמנו כ-2.12 מיליון חברים רשומים בקהילות הכנסייה האפיסקופלית, מתוכם כ-1.95 מיליון בארצות הברית. מספר החברים הגיע לשיא של כ-3.4 מיליון באמצע שנות השישים, ונמצא בירידה הדרגתית בעשורים האחרונים, בדומה למצב בכנסיות אחרות מן הזרם המרכזי. האפיסקופלים בארצות הברית מהווים חלק גדול מאוד בפוליטיקה בכלכלה ובאקדמיה יחסית לגודלם באוכלוסייה הכללית. כקבוצה, אפיסקופלים אמריקאיים נוטים להיות משכילים יותר ולהרוויח יותר מאשר אמריקאים בכללותם. בנוסף, רבות מהדמויות הבולטות בארצות הברית, כמו בנקאים, אנשי תעשייה ועסקים ומשפחות ותיקות עשירות הן חברות בכנסייה האפיסקופלית, ומספר של המשפחות האמריקאיות העשירים ואמידים ביותר, כגון משפחת ואנדרבילט, משפחת אסטור, משפחת רוקפלר, משפחת דו פונט, משפחת רוזוולט ומשפחת פורבס הם אפיסקופלים. סימן נוסף של השפעת הכנסייה האפיסקופלית היא העובדה שיותר מרבע מכל נשיאי ארצות הברית היו אפיסקופלים.

הקוריה הרומאית

הקוריה הרומאית (בלטינית: Curia Romana) היא גוף המהווה את הרשות המבצעת של הכס הקדוש, הגוף העליון המנהל את העולם הקתולי. בראשו ניצב האפיפיור, והוא מורכב ממחלקות (הנקראות דיקסטריה, ביחיד: דיקסטריום Dikasterium), בראש כל אחת מהן פרפקט שהוא בדרך כלל במעלת קרדינל, המתמנה על ידי האפיפיור. משרדי הקוריה נמצאים בקריית הוותיקן, אך ניהול קריית הוותיקן עצמה איננו חלק ממטלות הקוריה הרומאית. מקור המילה במונח "קוריה" (מילולית: חצר) ששימש במובן מנהלי עליון בקיסרות הרומית. המונח "קוריה" מתייחס לוועד העליון של כל דיוקסיה, אך הקוריה הרומאית איננה הוועד המנהל של דיוקסיית העיר רומא.

ז'קייה

ז'קייה (בפורטוגזית: Jequié או Jiquié) היא עיר במדינת באהיה שבברזיל. בשל הטמפרטורות הגבוהות השוררות בה היא מכונה "עיר השמש" (A cidade do sol). העיר שוכנת על נהר הקונטס (Contas).

ז'קייה נוסדה בשנת 1897 וזכתה למעמד של עיר ב-1910. העיר מהווה מרכז כלכלי חשוב של האזור, בעיקר לשיווק התוצרת החקלאית ושל משק החי. העיר היא מקום מושבה של דיוקסיה קתולית.

חשמן

חשמן (בלועזית: קרדינל) היא הדרגה הגבוהה ביותר מתחת לאפיפיור במדרג האדמיניסטרטיבי של הכנסייה הקתולית. מקור השם בלטינית: cardo, כלומר "ציר", כינוי הבא לסמן את היותו של החשמן נקודת משען מרכזית במדרג הכנסייתי. חשמן הוא כומר או בישוף או ארכיבישוף שמונה על ידי האפיפיור כחבר בחבר החשמנים (בלטינית: collegium cardinalium). מינוי כחשמן הוא מינוי לכל החיים.

מרזבורג

מרזבורג (בגרמנית: Merseburg) היא בירת מחוז סאלקרייס שבמדינת סקסוניה-אנהלט שבגרמניה. העיר הייתה מקום מושב בישוף של דיוקסיה שנוסדה על ידי הארכיבישוף אדלברט (Adalbert) ממגדבורג. בעיר שוכנת אוניברסיטה.

נצרת

נָצְרַת או נָצֶרֶת (ערבית أَلنَّاصِرَة, תעתיק מדויק: אלנָּאצִרַה, תעתיק חופשי: א-נָּאסִירַה; לטינית Nazara) היא עיר עתיקה במחוז הצפון בישראל, וכיום היא העיר הערבית הגדולה בישראל.

בסוף שנת 2016 התגוררו בעיר כ-78,000 איש, רובם ככולם ערבים, כ-70% מהם מוסלמים ויתרתם נוצרים. נצרת היא מרכז כלכלי, פוליטי, תקשורתי ותרבותי ראשון במעלה בקרב ערביי ישראל, והיא סמן חשוב להלך הרוח במגזר הערבי בישראל.

מדי שנה מהווים אירועי יום האדמה והפגנות האחד במאי תזכורת לעובדה זו, וחלק ניכר מאירועי אוקטובר 2000 התחולל בעיר.

אזור נצרת היה מיושב כבר בתקופה הפרהיסטורית כפי שמעידים ממצאים שהתגלו במערת קדומים על הר הקפיצה שבדרום העיר.

בתקופת בית שני התקיים בנצרת יישוב קטן, ועד לתקופה הביזנטית היא הייתה עיר יהודית. עם הכיבוש הצלבני עלתה חשיבותה של העיר, היא הייתה לבירת דיוקסיה קתולית וקמו בה כנסיות. לאחר מכן ידעה העיר עליות ומורדות, וזכתה לתקופת שגשוג של ממש רק במהלך המאה ה-19, כאשר מעצמות אירופה החלו מגלות בה עניין. בתקופה זו ובמהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 הוקמו בעיר כנסיות, מנזרים ומוסדות חינוך ובריאות רבים.

לפי הברית החדשה התגוררו מריה, אם ישו ובעלה יוסף הקדוש בנצרת, בה ניתנה הבשורה ובה הגיע ישו לבגרות. מסיבה זו שוכנים בעיר מספר אתרים קדושים לנצרות, שבראשם אתרים המזוהים עם הבשורה. העיר היא יעד פופולרי לביקור צליינים.

שלושה אפיפיורים פקדו אותה - פאולוס השישי ב-5 בינואר 1964, יוחנן פאולוס השני בחג הבשורה ב-25 במרץ 2000, והאפיפיור בנדיקטוס השישה עשר ערך בה מיסה המונית ופקד את בזיליקת הבשורה ב-14 במאי 2009.

מספר ערים ברחבי העולם קרויות נצרת על שמה של העיר.

סינוד

סינוד (מיוונית: Σύνοδος) הוא ועידה כנסייתית בכירה, המתכנסת לשם הכרעה בענייני אמונה, פולחן ומנהל. מקור המילה במונח היווני שמשמעותו "אספה" או "מפגש", דומה במשמעותו לביטוי הלטיני "Concilium" ("קונקיליום" או "קונציליום"). במקורו היה הסינוד מפגש שבו כינס בישוף את הכמרים הכפופים לו, ואילו הקונסיליום היה כינוס בו הארכיבישוף כינס את הבישופים הכפופים לו. בכנסיות הקתולית והאורתודוקסית נעשה כיום שימוש במושג סינוד לכל כינוס דתי בו מתקבלות החלטות הקשורות לאמונה. בעת החדשה נוצל השם על ידי יהודים לתרגום המושג "סנהדרין" ללועזית, ובמובנו זה שימש בין היתר לתיאור אסיפות הרפורמים.

ועידה אקומנית היא סינוד כלל-כנסייתי (ומכאן השם "אקומני", דהיינו כלל-עולמי), אם כי למעשה מדובר בביטוי סובייקטיבי הקובע את גבולות הכנסייה הכלל-עולמית בהתאם להשקפת מכנסי הוועידה. ועידה אקומנית מכונה לעיתים גם "סינוד כללי", ובכנסייה הקתולית גם בכינוי "סינוד קדוש" (בלטינית: sancta synodus). החלטה של קונסיליום או של סינוד אקומני נקראת "קאנון" (חוק), ומכאן - החוק הקאנוני הוא סך כל ההחלטות שהתקבלו במהלך ההיסטוריה הנוצרית בקונציליומים שונים במקומות שונים ובוועידות האקומניות השונות. החוק הקאנוני מכתיב את האמת הכנסייתית (ה"דוגמה").

ברוח דומה קיימים סינודים לאומיים או אזוריים, בהתאם להיקף ההשתתפות בהם, והמושג מתייחס גם למועצות קבועות של בישופים נושאי תפקיד בכנסיות מסוימות, המכונות לעיתים "סינוד קבע". סוג ייחודי של סינוד הוא "סינוד דיוקסיה", בו מכנס הבישוף המופקד על הדיוקסיה את הכפופים לו, ולסינוד זה אופי של מתן הנחיות ולא של ועידה המתכנסת לשם הכרעה בעניין מסוים. במושב הרביעי של ועידת הוותיקן השנייה הוכרז על הקמת מועצה מצומצמת קבועה של בישופים, כחלק מן הקוריה הרומאית המכונה "הסינוד הקתולי הבינלאומי", המתכנסת אחת לשנתיים. סינוד קבוע זה נועד לקדם את שיתוף הפעולה בין הבישופים לבין האפיפיור.

סנטה מריה (ברזיל)

סנטה מריה (בפורטוגזית: Santa Maria) היא עיר אוניברסיטאית במדינת ריו גראנדה דו סול, בדרום ברזיל. אוכלוסייתה מונה כ-270,000 תושבים ושטחה 1,823 קמ"ר. חשיבות העיר נובעת מהאוניברסיטה הפדרלית סנטה מריה השוכנת בה וכן מספר אוניברסיטאות וקולג'ים פרטיים, לפיכך אוכלוסיית העיר צעירה ורבים בה הסטודנטים, המשפיעים על אופייה. כמו כן שוכן בה בסיס צבאי גדול ובסיס של חיל האוויר הברזילאי. רוב כלכלת העיר מבוססת על מסחר ושירותים, התעשייה בה מצומצמת ולכן זיהום האוויר נמוך. אקלים העיר סובטרופי גשום. העיר היא דיוקסיה (בישופות) של הכנסייה הקתולית.

סנטיאגו דה קומפוסטלה

סנטיאגו דה קומפוסטלה (Santiago de Compostela) היא עיר הבירה של הקהילה האוטונומית גליסיה שבספרד. נכון לשנת 2017 גרים בעיר כ-96,500 תושבים. העיר היא דיוקסיה ומוקד עלייה לרגל, ובנוסף מהווה מרכז חשוב לתעשיית התרופות.

בשנת 1985 הוכרזה העיר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ובשנת 2000 הייתה עיר התרבות האירופית. הקתדרלה העירונית מהווה את סופה של דרך סנטיאגו, מסלול עלייה לרגל מימי הביניים ועד היום.

פריגו (עיר)

פריגו (בצרפתית: Périgueux, באוקסיטנית: Peireguers או Periguers) היא עיר צרפתית המהווה את המרכז המנהלי של מחוז דורדון שבחבל אקיטן החדשה שבדרום-מערב צרפת. פריגו היא גם מקום מושבה של דיוקסיה.

קתדרה (נצרות)

קתדרה (בלטינית: Cathedra, כיסא; במקור מיוונית: καθέδρα, מושב) היא כס הבישוף שנמצא בקתדרלה. הקתדרה היא סמל להיותו של הבישוף מורה רוחני בכנסייה הרומית-קתולית ובכנסייה האורתודוקסית. ניתן לעיתים למצוא קתדרות גם בכנסייה האנגליקנית ובכנסייה הלותרנית. המילה "קתדרה" פירושה בלטינית כס או כיסא עם מעקות לידיים, ובקונוטציה עם הקיסרות הרומית מרמזת לסמכות השמורה לקיסר. מנהג הקתדרה אומץ על ידי בישופים במאה ה-4 לספירה, במובן זה היא לפעמים נקראת "כס הבישוף" או "מושב הבישוף". כנסייה שבה יש קתדרה או מושב בישוף נקראת "כנסייה קתדרלית" (Cathedral Church) או בקיצור "קתדרלה" (Cathedral). תחום השליטה של הכנסייה בראשותו של הבישוף נקרא "דיוקסיה".

קתדרלה

קָתֶדְרָלָה (באנגלית: Cathedral; בלטינית: Ecclesia Cathedralis; באיטלקית: Cattedrale או Duomo, המונח הנפוץ יותר), היא כנסייה נוצרית המשמשת מושב לבישוף (הגמון) שהוא הרועה הרוחני של הקהילה הטריטוריאלית (דיוקסיה). הקתדרלה לרוב היא מבנה גדול ומפואר, שניצב רם ונישא, בדרך כלל בכיכר מרכזית של העיר. הבנאים והאמנים שבנו את הקתדרלות התייחסו למעשה ידם כאל יצירת "עיר האלוהים" שמורכבותה הגדולה מקפלת בתוכה משמעות תאולוגית עמוקה בנוגע לעולם שברא אלוהים. בתקופה הגותית שיקפו גם העיטורים האומנותיים שבה (פיסול, תבליטים וחלונות ויטראז'ים) תפישה תאולוגית מורכבת ושיטתית. הקתדרלה היוותה פעמים רבות את המרכז של חיי העיר, ופארה שיקף את יוקרת העיר בה היא נמצאה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.