דיבת הארץ

דיבת הארץ היא אמירה הפוגעת בכבודה של ארץ ישראל. התורה רואה בדיבת הארץ חטא חמור, שבגינו המרגלים קיבלו מיתה בידי שמים. ואין להם חלק לעולם הבא.

דיבת הארץ
יהודי שתלה שלט זה על מזגנו שלא להוציא דיבת הארץ [https://drive.google.com/open?id=0B9ePH5TFKeqgYXlXcU82bVl6LTNVVGxrNWdnUnlpTENjOEpZ ראה כאן

המקור במקרא

המושג מופיע בתורה בקשר למרגלים, שבשובם מתור הארץ דיברו בגנות ארץ ישראל, שיש בתוכה עם חזק מאוד, ערים גדולות ובצורות ואנשים ענקיים שלא ניתן לכבשם, כנאמר[1] "וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת". בזה גרמו, שעם ישראל, לא רצו להיכנס לארץ ישראל.

מחמת זה נענשו המרגלים בעונש מוות, כנאמר[2] "וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה'".

גדרה מהותה וחומרתה

הגדרת האיסור

דיבור אפילו של אמת הגורם לבני אדם, חוסר אהבה וחיבה לאדמת ארץ ישראל.

כל דיבור לא טוב, הגורם לגנות אפילו של אמה אחת מארץ ישראל, הן מצד האויר, הן מצד קור וחום, הן מצד הפירות, והן בעניין הבניין וכיוצא, ואפילו בעת חורבנה שהיא ביד הגוים, והבתים הם של הגויים, כל זה בכלל מוציא דיבה על א"י[3].

אפילו להשוות מקום לא"י ולומר על ארץ אחרת שטובה היא כארץ ישראל אסור[4].

מהות האיסור וטעמו

אף שאיסור לשון הרע נאמר רק שמוציא גנאי על בני אדם ולא על חפצים דוממים, על ארץ ישראל יש איסור לשון הרע.

טעם הדבר: לשון הרע הוא כנגד המצווה של ואהבת לרעך כמוך, מאחר שהתורה מטילה עלינו חובת חיבת הארץ, ממילא במקביל כנגד חיבת הארץ יש איסור הוצאת דיבה על הארץ, כשם שיש איסור לשון הרע כנגד מצות אהבת ישראל[5].

חומרת האיסור

איסור לשון הרע על ארץ ישראל חמור הוא בעיני ה' עד מאוד, כמו שכתב הרב מאיר שמחה הכהן, מחבר "אור שמח" במכתבו[6]: "הקפיד השי"ת על כבוד הארץ יותר מעל כבודו כביכול, עד שבעשיית העגל, אחרי שובם מחל להם השי"ת 'וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו' (שמות לב, יד), ועל הוציאם דבת הארץ, וימאסו בארץ חמדה, נשבע ה' ולא ינחם, כמו שנאמר (במדבר יד, מב) 'אל תעלו' וגו'".

דעת רש"י[7] כי הטעם שחז"ל החליטו שהדור של עשרת השבטים אין להם חלק לעולם הבא, הוא מפני שספרו בגנות א"י לכן דינם כדור המרגלים שאין להם חלק לעולם הבא.

הלכות ומנהגים

האיסור הוא רק שמזכיר את ארץ ישראל כגון שאומר חם בארץ ישראל, וקל וחומר שמשווה את הארץ למקומות אחרים יותר טובים, אבל אם רק אומר חם כאן או קר כאן מאוד אין בזה איסור[8].

גם לדבר על התושבים של ארץ ישראל, בצורה שגורם ריחוק מהארץ, אסור, שכבוד יושביה הוא כבודה, ובקלונם יש בזיון וצער לארץ הקודש[9].

מניעת הרהור דיבה

לא זו בלבד שאסור להתלונן על תנאי הישיבה בארץ ישראל מפאת חיבת הארץ, אלא מצווה על האדם לכלכל את צעדיו כדי למנוע מצב שיעלה בו או בחבריו, אפילו הרהור של תרעומת על תנאי הישיבה בארץ ישראל.

כמו שמספרת הגמ' (כתובות קי"ב, ב) על רבי אמי ורבי אסי, שהיו עוברים בלימודם בקיץ ממקום שמש למקום צל ובחורף ממקום צל למקום שמש כדי שלא יוכלו להתרעם על ישיבת ארץ ישראל כל זאת מתוך אהבת ארץ ישראל.

וכן הגמרא (שם) מספרת על רבי חנינא שהיה מתקן את מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהייתה חביבה עליו ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים. לכן צריך להיזהר לשמור על ניקיון הדרכים והרחובות בארץ ישראל[10].

יש הלומדים מכאן, שיש מצווה לקנות ולהפעיל מזגן קירור בעונת הקיץ, כדי שלא יתרעמו אנשים על החום בארץ[11].

בנין שרוב השכנים התקינו סורגים מסוג אחיד, כדי שלא לכער את הבניין, ובא שכן וטוען שהסורגים האלו הם יקרים ומיותרים, ולכן רוצה להתקין סורגים פשוטים, אם הבניין בארץ ישראל, בוודאי אסור שיש מקום לחשוש שלא יוציאו לעז על הבניינים בארץ ישראל שאינם יפים[12].

לדבר בשבחה

כמו שחטא המרגלים עלה על כל החטאים, אפילו בחטא העגל לא נענשו כמו על חטא המרגלים שדברו בגנות ארץ ישראל. מידה טובה מרובה מצווה גדולה לספר בשבחה וטובה של ארץ ישראל, שעל ידי זה יעורר אהבתה[13].

בכל פעם שמזכירים את ארץ ישראל מצווה להזכיר שבחה, כמו שכתב האבודרהם[14] אנו צריכים לספר בשבח הארץ כדי שישתוקקו לה הנפשות.

המאירי כתב[15] כי כל מי שלא אמר "ארץ חמדה טובה ורחבה" בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו, הואיל והזכיר את הארץ - ראוי לו להזכיר בשבחה ושבח ראשון שיצא מפי הקב"ה על הארץ היה בנסח זה שנאמר וארד להצילו וגו' אל ארץ טובה ורחבה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ במדבר פרק יג, לב
  2. ^ במדבר פרק יד, לז
  3. ^ בניהו בן יהוידע על כתובות דף קיב/ב
  4. ^ גמ' סנהדרין צד, א. "אבל ישראל, כשהגלה אותם סנחריב, ספרו בגנותה של ארץ ישראל. כי מטו "שוש" [כשהגיעו למקום ששמו שוש], אמרי: שויא כי ארעין [מקום זה שוה כארצנו]
  5. ^ ר' דוד מן, באר מרים חלק ב עמוד צ"ב
  6. ^ התפרסם בכתב עת 'התור' ירושלים תרפ"ב גיליון ג'
  7. ^ על סנהדרין קי ע"ב, אחרי המשנה, ד"ה תנו רבנן
  8. ^ שו"ת ארץ ישראל עמ' רצ"ז
  9. ^ שער החצר סימן רמט
  10. ^ עלי תמר, ירושלמי שביעית ד, ז
  11. ^ שו"ת ארץ ישראל עמ' כ"א
  12. ^ חשוקי חמד בבא בתרא דף כד עמוד ב'
  13. ^ הרב מנחם מנדל פנט, יתד נאמן מוסף שבת קודש, שלח תשע"ד, עמוד 31
  14. ^ פירושו לברהמ"ז
  15. ^ למסכת ברכות דף מח, ב
אהבת ארץ ישראל

אהבת ארץ ישראל (או חיבת הארץ או חיבת ארץ ישראל) הוא מושג מקובל ביהדות המבטא את החביבות והקשר של עם ישראל לארץ ישראל, חיבה שהתבטאה בין היתר בכיסופים לעלייה לארץ ישראל, בכתיבת ספרות ושירה על קדושתה, יופיה ונופיה של ארץ ישראל, ועוד. שימוש נרחב במונח זה נעשה במאה ה-19 בהקמה ועידוד של תנועות עלייה לארץ ישראל גם בקרב יהודים חילונים.

ארץ חמדה

אֶרֶץ חֶמְדָּה הוא כינוי לארץ ישראל, המבטא את יופייה וסגולותיה שמחמתם היא נחמדת ונחשקת. מקור הביטוי הוא במקרא.

ארץ ישראל (יהדות)

ביהדות, ארץ ישראל היא מקומו של עם ישראל, ובעלת משמעות רוחנית מלבד ערכה הגאוגרפי. לפי אמונה זו, ארץ ישראל איננה קניין חיצוני לאומה, או קרקע פיזית גרידא, אלא היא חלק עצמותי מהקשר - תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל.

על-פי המסורת היהודית הובטחה ארץ ישראל לעם ישראל, הבטחה שחזרה ונשנתה אצל אבות האומה, ובמקומות רבים בתנ"ך. לאורך השנים ועל אף הגלות, נשמר הקשר בין העם היהודי לבין ארץ ישראל.

בית בארץ ישראל

ביהדות ישנו יחס מיוחד לבית בארץ ישראל ולמגורים בה, מכיוון שהקונה בית בארץ ישראל מקיים מצוות יישוב ארץ ישראל. יחס זה מקבל ביטוי בחנוכת הבית ובברכת שהחיינו, שיש בהם התייחסות מיוחדת לעניין בית בארץ ישראל. על פי התורה הבונה בית ועדיין לא גר בו שנה שלמה, מקבל פטור משירות בצבא.

הליכה וטיול בארץ ישראל

ההליכה בארץ ישראל היא ערך חשוב ביהדות, עד שאמרו בגמ' כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל - מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

יש סוברים שמעלה זו נאמרה על כל המהלך ומטייל בארץ ישראל כדי לראות יפיה ולחבבה, ובמיוחד בארבע אמות חדשות. ויש הסוברים שרק על תושב חוץ לארץ הבא לבקר בארץ, נאמרו הדברים.

ז' באלול

ז' באלול הוא היום השביעי בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השישי

למניין החודשים מניסן. ז' באלול לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בז' אלול היא לרב פרשת כי תצא. אבל אם בר המצווה חל בשנה בה פסח, וממילא תשעה באב, הוא בשבת (שנים מקביעויות בשז, גכז, הכז), אז פרשת בר המצווה היא פרשת שופטים.

י"ז באלול

י"ז באלול הוא היום השבעה עשר בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השישי

למניין החודשים מניסן.

יהושע בן נון

יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הוא דמות מקראית. על פי המסופר בספר יהושע, הוא הנהיג את עם ישראל לאחר מות משה, בתקופת כיבוש הארץ והתנחלות השבטים. על פי מסורת המובאת בתלמוד, יהושע הוא המחבר העיקרי של ספר יהושע. הוא היה משרתו של משה וגם תלמידו. כאשר עלה משה להר סיני לקבל את לוחות הברית, ליווה אותו יהושע חלק מן הדרך.

יהושע מוזכר לראשונה בקרב שניהלו בני ישראל מול עמלק ברפידים, קרב אותו ניהל יהושע. לאחר מכן היה יהושע אחד משנים עשר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ, יחד עם כלב בן יפונה. בהזדמנות זו, הוסיף לו משה את האות י' לשמו, שהיה בתחילה "הושע".

לאחר מותו של משה, שמינה את יהושע ליורשו, הכניס יהושע את בני ישראל לארץ כנען, וניהל את מסע כיבוש הארץ, החל ביריחו והעי, דרך הניצחון על חמשת המלכים במקדה (שם אמר: "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון"), וכיבוש לבנה, לכיש, עגלון, חברון ודביר, ועד לקדש ברנע בדרום, עזה במערב וחצור בצפון.

נחלת יהושע בן נון הייתה אז תמנת חרס, ושם אף נקבר.

לאחר מותו של יהושע הונהג העם על ידי זקני העם, ואחריהם בידי השופטים.

יציאה מארץ ישראל (הלכה)

יציאה מארץ ישראל הוא דיון הלכתי שעוסק בהגדרה המדויקת של מצוות יישוב ארץ ישראל: האם חלה חובה על אדם לשהות בכל רגע ורגע בארץ ישראל, או שמותר לצאת ממנה לתקופה קצרה לשם טיול בחוץ לארץ, פעילות כלכלית וכדומה.

השאלה נדונה עוד מתקופת ימי התלמוד. חז"ל התייחסו בחומרה לאלו שרצו לצאת מארץ ישראל למטרות קבע, ולעיתים גם ליציאה מזדמנת. הרמב"ם פסק כי מותר לצאת מהארץ באופן זמני עבור לימוד תורה, נשיאת אישה, הצלת ממון מידי עכו"ם, סחורה ורעב כבד בארץ. על אף שאין היתר לצאת מהארץ עבור טיול לחו"ל, בעקבות ייעול אמצעי התחבורה שקיצר את זמן הנסיעה, כאשר זמן השהות בחו"ל קצר מחודש יש המקילים שלא להחשיבו ליציאה. עם זאת, מסכימים רבנים כי יש מעלה גדולה להישאר תמיד בארץ בכדי לקיים את המצווה של ישיבה בארץ וכן כי עיקר קיום המצוות בארץ.בפועל, כיום רווח הנוהג לטייל ואף לשהות בחו"ל תקופות ארוכות בקרב רבים מהציבור הדתי. כמו גם ישנם המקפידים לעלות לתורה כדי לברך ברכת הגומל בשובם מהטיול.

כלב בן יפונה

כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי הוא דמות מקראית. על פי המקרא היה נשיא שבט יהודה שנכלל בשנים עשר המרגלים שנשלחו על ידי משה לתור את הארץ. כלב, ביחד עם יהושע בן נון, לא הוציא דיבת הארץ רעה כשאר המרגלים, אלא עמד מול שאר המרגלים והעם באומץ, והצהיר "טובה הארץ מאוד מאד". בזכות מעשה זה ניצל מהגזרה על בני דורו, שלא להיכנס לארץ ישראל.

מצוות יישוב ארץ ישראל

ביהדות, מצוות יישוב ארץ ישראל היא מצווה ליישב את ארץ ישראל. ישנה מחלוקת ראשונים האם מדובר באחת מתרי"ג מצוות; אולם מכל מקום ישיבת ארץ ישראל היא יסוד חשוב ביהדות, וחז"ל אף קבעו שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.

מצוות ירושת ארץ ישראל

מצוות כבוש וירושת ארץ ישראל, היא מצווה מהתורה, להעביר את ארץ ישראל לרשותם – לבעלותם של ישראל, שתהיה כל הארץ בבעלות עם ישראל. לדעת הרמב"ן מצווה זו ומצוות יישוב ארץ ישראל נמנות כמצווה אחת במנין התרי"ג. מצוות הכיבוש היא יכולת הישיבה בארץ, ומצוות היישוב היא מימושה המעשי של אותה יכולת, כיבוש ללא ישיבה בפועל – אינו כיבוש.

נשיאי שבטי ישראל

נשיאי שבטי ישראל היו נשיאי שבטי ישראל במהלך נדודי בני ישראל במדבר. בתורה מוזכרים כמה פעמים נשיאי ישראל, בכל פעם בשמות ובהקשרים אחרים; לא הוברר לחלוטין עד כה מהי משמעות "נשיא" בהקשרים אלו - האם אדם מכובד באופן כוללני או בעל תפקיד מוגדר, ומהי משמעות הרשימות השונות.

עכסה

עכסה היא דמות מקראית, בתו של כלב בן יפונה, שהיה נשיא שבט יהודה ואחד המרגלים שלא הוציא דיבה על ארץ ישראל. נישאה לעתניאל בן קנז, אחיו של אביה (ואולי אחיו החורג מצד אמו). סיפורה מופיע בספר יהושע, פרק ט"ו ושנית בספר שופטים, פרק א'.

עפר ארץ ישראל

עפר ארץ ישראל נחשב במסורת היהודית לקדוש ובעל סגולות. הוא שואב את כוחו מן האמונה בקדושת ארץ ישראל.

פירות ארץ ישראל ביהדות

ביהדות צמיחת פירות ארץ ישראל מהווים סימן וראיה שהגאולה קרובה. בנוסף יש הרואים ערך באכילת פירות שגדלו בארץ ישראל. הן מחמת חיבת הארץ והן מחמת קדושת הארץ ומשום שהפירות הגדלים בארץ ישראל חייבים במצוות התלויות בארץ.

רתמה (אתר מקראי)

רִתְמָה הוא אתר מקראי, מתחנות נדודי בני ישראל במדבר. שמו מופיע בספר במדבר, פרק ל"ג, פסוקים י"ח-י"ט. בני ישראל הגיעו אל ריתמה מחצרות והמשיכו במסעם לרימון פרץ.

שבעת המינים

שבעת המינים, או "פירות שנשתבחה בהן ארץ ישראל", הם שבעה מיני גידולים המוזכרים בפסוק בספר דברים המתאר את הפוריות החקלאית של ארץ ישראל: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ." (דברים, ח', ז'-ח'). הדבש המוזכר בפסוק משמעו תמר, שממנו מפיקים דבש תמרים.

המסורת היהודית מייחסת חשיבות מיוחדת לשבעת המינים, ובפרט קיימים פרטים הלכתיים מסוימים הקשורים בהם. שבעת המינים משמשים גם במנהגים הקשורים בארץ ישראל כמו תליית שבעת המינים בסוכה, ואכילת שבעת המינים בסעודת ט"ו בשבט. מנהג זה אומץ בידי התנועה הציונית.

חוקר המקרא אביתר כהן, שיער שכל אחד משבעת המינים קשור בעונת השנה החקלאית המתאימה לעונות הרשומים בלוח גזר.

שנים עשר המרגלים

סיפור שְׁנֵים עָשָׂר הַמְרַגְּלִים מופיע בפרשת שלח לך שבספר במדבר, ומפי משה, שוב בפרשת דברים שבספר דברים. לפי בקשת העם ממשה, אלוהים מאשר למשה לשלוח שנים עשר מרגלים לתור את ארץ כנען, קודם לכניסת עם ישראל אליה לאחר יציאת מצרים.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.