דיבור

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה קולית. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב שנקרא לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף מסוים של הגאים מתוך סט מצומצם של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי לקיומה של השפה, שכן היא יכולה להתקיים גם בלעדיו[1].

הדיבור קיים אצל המין האנושי בלבד והתקיים אצל מינים נוספים מהסוג "אדם" שנכחדו, כגון האדם הניאנדרטלי והומו ארקטוס[2]. יכולת הדיבור חשובה ביותר לתפקודו של הפרט האנושי בחברה, ופגם ביכולת הדיבור נחשב ללקות.

Friends
שתי נשים המשתמשות בדיבור לצורך תקשורת בין אישית.
Wiki Women meetup - Women in Science (15)
הדיבור מאפשר תקשורת עם הסביבה החברתית והעברת מסרים לקהל היעד של הדובר

תפקיד הדיבור בחיי האדם

2012 East Azerbaijan earthquakes. by Mardetanha 1521
הדיבור מאפשר תקשורת מיידית עם הסביבה הקרובה

דיבור מאפשר תקשורת מיידית עם הסביבה הקרובה כמו גם שיחה בכלי תקשורת כמו טלפון. הדיבור הוא הצורה הבסיסית של מרבית השפות האנושיות (צורה אחרת היא כתיבה. יש גם שפות סימנים). הדיבור מורכב מקולות הנוצרים במיתרי הקול הנמצאים בקופסית הקול שבגרון. תהליך הדיבור מתחיל במוח שבו נוצרות המילים ושם הן מתורגמות לאותות עצביים המפעילים את מכלול השרירים היוצרים קול. הקול בא מזרם אוויר המיוצר על ידי הריאות ועובר בין מיתרי הקול. זרם זה יוצר במיתרי הקול ויברציה אשר מוגברת על ידי תהודה בקופסית הקול ובחללים נוספים: הגרון, הפה ומערות האף.

כאשר התחילו בני אדם לתקשר ביניהם באמצעות דיבור היה זה שילוב של קול, שפת גוף ותנועות פנים, הדיבור היה מורכב בעיקר מהברות ושאר הסימנים היו מותאמים להברה. עם הזמן התפתח הדיבור למילים שונות בעלות משמעויות מגוונות ומספר ההברות במילים גדל.

Wiki phono
ספקטרוגרם של המילה ויקיפדיה

חקר הקולות המרכיבים את הדיבור הוא הפונטיקה ואילו צירופם במסגרת השפה נחקר בפונולוגיה. אחד הכלים החשובים בניתוח הדיבור הוא הספקטרוגרם. בספקטרוגרם כתמים מייצגים אנרגיית קול בתדר, לפי גובה הכתם בתרשים, כאשר ציר הזמן הולך משמאל לימין. בדוגמה המוצגת בערך זה הספקטרוגרם הופך לימין לשמאל, לצורך המחשת המילה "ויקיפדיה" בעברית.

מאפייני הדיבור

תכונות פיזיקליות, תדרים ועוצמה

לקול האנושי יש תדר יסוד נמוך: אצל גברים התדר נע בין 85Hz ל-155Hz ואצל נשים בין 165Hz ל-255Hz. בנוסף לתדר היסוד ישנם צלילים עיליים המופיעים בכפולות של תדר היסוד וכן שיאים נוספים המשפיעים על גוון הצליל. תדרים קוליים אלה, הנקראים פורמנטים, הם תדרי תהודה של מערכת הדיבור האנושית, הכוללת בין היתר את בית הקול וחלל הפה. פורמנטים אלה יכולים להתקרב לתדר של 4000Hz, אך לצורכי תקשורת אלקטרונית כמו טלפון מסתפקים בפס של 300Hz - 3400Hz. לעיתים קשה להבחין בין צלילים כגון "מ" ו"נ" בגלל צמצום התדרים המועברים בטלפון ויש לקחת עובדת זאת בחשבון כשמאייתים דרך הטלפון. הקול מכיל גם רכיבים "לבנים" שהם חסרי תדר מוגדר ואשר נשמעים כנשיפה כמו באותיות ה', ח', ט', ס', צ' וש'. עוצמת הקול בשיחה רגילה נמדדת בסדר גודל של 10 מיקרו-ואט, אך יכולה להגיע ל-30 מילי-ואט בעת צעקה. מעבר לקול ניתן לאפיין דיבור על ידי קצב מילים אשר יכול להגיע למעל 400 מילים לדקה, ויש הטוענים שאף ל-600 מילים בדקה, למשל במוזיקת הראפ המתאפיינת בקצב מהיר.

לחישה

Flickr - Israel Defense Forces - Infantry Instructors at Break, Nov 2010
חיילת לוחשת באוזני חברתה

לחישה היא דיבור ללא הנעת מיתרי הקול ועוצמתו חלשה בהרבה מקול רגיל. מסיבות אלו נוצר הרושם השגוי שלחישה אינה מאמצת את מיתרי הקול.

ליקויי דיבור

מוכר מגוון רחב של ליקויי דיבור. הליקויים מגוונים מבחינת חומרתם ומבחינת הגורמים להם. ליקוי דיבור קל יכול להיות קושי לדבר בעוצמת קול חזקה או חוסר יכולת לבטא צליל אחד מצלילי השפה.

חוסר מוחלט של יכולת דיבור הוא אילמות. היעדרו של הדיבור אינו משקף בהכרח העדר של התפתחות שפה. זאת משום שהשפה היא התפיסה הקוגניטיבית והרגשית המאפשרת את קיומו של הדיבור, אשר מסתמך בעיקר על היכולת המוטורית[1].

הגורמים ללקות דיבור יכולים להיות מגוונים. גורם כזה יכול להפריע לדיבור בלבד או להפריע לאדם גם בתחומים רבים אחרים. בכל מקרה, הגורמים ללקות דיבור חייבים לפגוע באחד מהמקומות המשתתפים ביצירת קול. ליקויי דיבור מטופלים על ידי קלינאי תקשורת, רופאי אף אוזן גרון, ורופאים המתמחים בגורמי הפגיעה השונים בדיבור, בהתאם לגורם הבעיה.

התפתחות מאוחרת

התפתחות הדיבור כרוכה ברכישת מיומנויות הנלמדות במשך ההתפתחות. כאשר התפתחות מיומנויות אלו מתעכבת, הדיבור יהיה חריג לגיל הילד. להלן דוגמאות: ריפיון השרירים האחראים יגרום לדיבור לא ברור, וחוסר יכולת לבטא את כל הצלילים יביא להחלפת צלילים כמו אמירת דֶדֶל במקום דגל. בעיות אלו מטופלות בדרך כלל על ידי קלינאי תקשורת באמצעות תרגול לזירוז התפתחות המיומנות הלקויה. התפתחות מאוחרת יכולה לגרום לגמגום.

צרידות

הצרידות נגרמת על ידי התכווצות, דלקת או שיתוק במיתרי הקול או מגידול פוליפים עליהם. היא יכולה לנבוע משימוש לרעה בקול, מלחץ נפשי, עישון, מחלה זיהומית או אלרגיה. הרמת קול פתאומית מזיקה במיוחד למערכות הקול. צרידות הנמשכת זמן רב נחשבת לאחד מסימני האזהרה לסרטן ומחייבת בדיקה רפואית. כשמדובר בשימוש לרעה בקול, כמו בהרמת קול ממושכת, הטיפול בבעיה יכלול מנוחה של מערכת הקול לזמן ארוך. דיבור בלחישה אינו מסייע לרפוי הצרידות.

לקות שמיעה

  • חירשות - ללא התערבות מקצועית, החירש מלידה לא ילמד לדבר. זאת מכיוון שחלק חיוני בלימוד הדיבור הוא חיקוי הדיבור של הסובבים, אותם החירש אינו שומע. ניתן ללמד חירשים לקרוא שפתיים ולהפיק צלילי דיבור באופן שמאפשר להם לתפקד בחברה שומעת. אולם, טכניקות אלה דורשות מהחירשים מאמץ ריכוזי רב להפעלתם וגוזלות מהחירשים שנים רבות ללימודן. לכן מקובל כיום ללמד חירשים תחום זה אך לא לדרוש מהם השגים מרשימים בו, לאפשר להם ללמוד את שפת הסימנים ולתת להם לנצל את זמנם לרכישת ההשכלה הכללית הדרושה להשתלבות בחברה המודרנית.

לקויות נוירולוגיות

  • לקות דיבור הנובעת מפגיעה באזורי הדיבור שבמוח - במצב הרפואי הקרוי אפאזיה[3] - אילמות בנסיבות נוירולוגיות או דיספזיה - הפרעה קלה יותר באותן נסיבות. אנשים הרוכשים אפזיה מאבדים גם את היכולת להבין דיבור. זאת למרות שהם אינם מתחרשים ואינם מפסיקים להבין שפה כתובה.
  • שיתוק מוחין מצב בו חלק מרקמות קרום המוח האחראיות על התנועה אינן מתפקדות היטב או שאינן מתפקדות כלל. אדם עם שיתוק מוחין עשוי להיות בעל שרירי צוואר שאינם מקבלים פקודות תקינות מהמוח ולכן אינם פועלים כהלכה או משותקים. אנשים עם שיתוק מוחין מבינים שפה מדוברת בלא קושי.
  • לקות בשילוב הסנסורי - לקות שמעוותת את הקלט החושי עשויה לגרום לכך שקולו של אדם יישמע כה צורם באוזניו עד שהוא מעדיף לדבר מעט או שלא להפיק שום צליל. הפרעה זו מופיעה אצל חלק נכבד מהלוקים בהפרעות הקשת האוטיסטית והיא מטופלת על ידי קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק וספקי טכנולוגיה מסייעת מסוג תקשורת חלופית ותומכת. בצד הפרעה זו יש להרבה אוטיסטים הפרעה כללית בשפה (למשל קושי בהרכבת משפטים) וקושי כללי בתקשורת (למשל מחסור בהבעות פנים וקושי בהבנת סיטואציות חברתיות).
  • לקות בתכנון התנועות - אדם שמתקשה לתכנן סדרת תנועות יתקשה להגות מילה שלמה למרות שאינו מתקשה בהגיית הברה בודדת. גם הפרעה זו באה לרוב על רקע של אוטיזם.
  • אילמות צרבלית - איבוד יכולת הדיבור כתופעת לוואי של ניתוח בצרבלום[1]

פגיעה במבנה הפה והגרון

  • פגיעה במיתרי הקול או בשליטה עליהם - פגיעה פיזית, שיתוק במיתרי הקול, או לרינגקטומיה - אבדן מיתרי הקול בניתוח, למשל בניחות להסרת גידול סרטני.
  • פגיעה במבנה החיך, הלשון, שרירי הפנים וחלקים אחרים של מערכת הנשימה העליונה.

גמגום

גמגום מתאפיין בחזרה על חלקי מילים מספר פעמים או משיכתם או קושי בהתחלת מילה. קיימים מספר גורמים לגמגום. אצל ילדים, גמגום יכול להיות תוצאה של ניסיון להביע מעבר ליכולת המילולית שלהם. גמגום זה חולף בדרך כלל עם המשך התפתחות מיומנויות דיבור ושפה. אצל מבוגרים, רוב מקרי הגמגום נובעים מליקוי בתפקוד המוח (סיבה אורגנית). מיעוט המקרים נובעים מסיבות נפשיות - הפרעה נפשית או חווית לחץ או צער חריגים.

התבגרות בבנים

בעת ההתבגרות קופסית הקול גדלה. תופעה זו בולטת במיוחד בבנים. כתוצאה מגידול בית הקול, תדר היסוד של הקול יורד בבנים באוקטבה. שינוי זה חל די במהירות. לעיתים בשלב ראשון הקול נשבר או שנעשה מחוספס. שינויי קול בבנים חלים בדרך כלל לפחות מספר חודשים לפני צמיחת שיער הפנים.

פיגור סביבתי

מי שלא שמע דיבור בילדותו המוקדמת יתקשה מאוד לדבר. המקרים האלה נדירים אך מפורסמים. דוגמאות:

  1. תינוקות שגודלו על ידי זאבים או ששרדו ביער לבדם במשך שנים באופן קשה להסבר.
  2. תינוקות שהוחבאו לבדם במרתפים ובארונות במהלך מלחמות קשות וארוכות או משום שגודלו בידי מבוגרים עם הפרעת אישיות קשה.

פיגור סביבתי שאינו כה חמור יגרום להפרעת שפה שאינה הפרעת דיבור - למשל אוצר מילים דל.

אילמות סלקטיבית

אילמות סלקטיבית היא הפרעת חרדה נדירה של ילדים, בה אדם בעל יכולת דיבור פיזיולוגית, אינו מסוגל לדבר במצבים מסוימים או לאנשים מסוימים.

הבטים חברתיים

לדיבור חלק מרכזי בחברה ומשום כך נוצרו כללים וחוקים המתייחסים לדיבור. תרבות הדיבור המקובלת לפחות בעולם המערבי כוללת:

  • אי-כניסה לתוך דברי הדובר.
  • הימנעות מפגיעה בשומע על ידי הרמת קול או העלבה.
  • שפה נקיה.

ניבים

  • (לך) דבר אל הקיר - מצב של אטימות וחוסר האזנה.
  • דיבורים בעלמא - דיבורי סרק.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 אפטר, א., הטב, י., ויצמן, א., וטיאנו, ש. (2010). פסיכיאטריה של הילד והמתבגר. הוצאת דיונון, אוניברסיטת תל אביב.
  2. ^ בספרה, חיות בתרגום, מציגה טמפל גרנדין מחקרים ראשוניים המחזקים את ההנחה שדיבור קיים גם אצל זן מסוים של שפני סלע ויכול במקרים נדירים גם להיות מוקנה לתוכאים במעבדה. אולם דרוש מחקר נוסף בסוגיה זו.
  3. ^ Wade, J., Petheram, B., and Cain, R.: Voice recognition and aphasia: can computers understand aphasic speech? Disability and Rehabilitation 23(14):604-13, 2001
אופרטה

האופרטה (מאיטלקית: Operetta) היא סוג של אמנות במה הדומה לאופרה, אך היא עוסקת בנושאים פחות רציניים ועמוקים, ועל פי רוב מילות השירה מועברות באמצעות דיבור ולא באמצעות שירה. במקום לעבור מסוג מוזיקלי אחד לאחר (אריה, רצ'יטטיב, פזמון), הזמרים מחברים אותם באמצעות קטעים של דיאלוג אשר לא שרים אותם והם אינם מלווים במוזיקה. האופרטה נחשבת לפחות "רצינית" מאופרה, מכיוון שיש לה יותר קשר לעלילות, שהן בדרך כלל קומיות, מאשר למוזיקה.

האופרטה היא למעשה הז'אנר שממנו יצא המחזמר. בעוד שהאופרטה היא סוג של אופרה קלה המלווה במשחק, המחזמר הוא מחזה המלווה במוזיקה ובשירה.

ז'אק אופנבאך נחשב למלחין האופרטות הראשון, לדוגמה האופרטה "הלנה היפה" (1864).

אלפבית פונטי בינלאומי

האלפבית הפונטי הבינלאומי (באנגלית: International Phonetic Alphabet ובר"ת: IPA) הוא מערכת אותיות וסמלים פונטית המבוססת בעיקרה על האלפבית הלטיני. המערכת נבנתה בידי האגודה הבינלאומית לפונטיקה כדי לשמש תקן לייצוג צלילים של שפות מדוברות. ב-IPA משתמשים מורים ולומדי שפות זרות, בלשנים, קלינאי תקשורת, זמרים, שחקנים, מִילונאים, יוצרי שפות מתוכננות ומתורגמנים.

ה-IPA מיועד לייצוג אותם מאפיינים של דיבור הייחודיים לשפה מדוברת: פונמות, אינטונציה והפרדת מילים והברות. כדי לייצג מאפיינים נוספים של דיבור (כגון: חיכוך שיניים, גמגום וצלילים המושמעים בעקבות שפה שסועה) ניתן להשתמש בתוספת של סימנים הנקראת "תוספות ל־IPA".

סמלי ה־IPA מורכבים מיחידה אחת או יותר הלקוחה מאותיות וסימנים דיאקריטיים (סימני הֶבְחֵן). לדוגמה, הצליל של האות האנגלית "t" ניתן לייצוג ב־IPA בעזרת האות האחת [t] או בשילוב של אות וסימן דיאקריטי (t̺ʰ). הדיוק הוא בהתאם לרצון לדייק. לעיתים תכופות משתמשים באות אחת לייצוג מגוון של צלילים בתוך שפה אחת (הדבר תלוי במידת הדיוק הנחוצה למתעתק). לדוגמה, האות "t" שאינה ייחודית לצליל מסוים יכולה לסמן את הצליל [t̺ʰ] או את הצליל [t] בהתאם לשימוש בשפה מסוימת.

האגודה הבינלאומית לפונטיקה מוסיפה, משמיטה או משנה מדי פעם אותיות או סימנים דיאקריטיים. מאז השינוי האחרון בשנת 2005 יש 107 אותיות, 52 סימנים דיאקריטיים ו־4 סימנים פרוזודיים. כל אלה מוצגים באתר ה־IPA.

דיאלוג

דִּיאָלוֹג (בעברית: דּוּ שִׂיחַ) הוא שיחה הדדית בין שתי ישויות או יותר. מקורה של המילה ביוונית, והיא מורכבת משתי מילים: דיא (διά) = דרך, ולוגוס (λόγος) = מילה או דיבור. זאת בניגוד להנחה המוטעית כי דיאלוג מוגבל לשני אנשים בעקבות התחילית, המובנת בטעות כדי (δι), שפירושהּ "שתיים"(2), ובעקבות המונח העברי.

הפשטה

הפשטה (בלועזית: אַבְּסְטְרַקְצִיָּיה) היא פעולה מחשבתית, הכוללת הגדרה ושימוש במושג חדש, המבטא מכנה משותף של מושגים קיימים. ההפשטה מאפשרת להתייחס לעניין מסוים, בהקשר רצוי ותוך התעלמות מתכונות הפרטים שאינן רלוונטיות להקשר.

לדוגמה המושג "אדם" הוא הפשטה של הרבה סוגים של בני אדם (נשים, גברים, נוצרים, מוסלמים וכו'). כאשר טוענים טענה המשתמשת במושג המופשט, כמו "לכל אדם מגיע חופש דיבור" מתייחסים למכנה המשותף, ומתעלמים מתכונות הפרטים שאינן מעניינות בהקשר זה. בדוגמה שניתנה, לאדם מגיע חופש, ללא קשר למגדרו, דתו או תכונותיו האחרות.

יום טוב

יוֹם טוֹב הוא כינוי לתאריך בלוח השנה היהודי שבו קבעה התורה חג ואסרה על קיום מלאכה. המלאכות האסורות בימים אלו זהות למלאכות האסורות בשבת, אך מוחרגות מהן מלאכות הנחשבות חיוניות לקיום האדם, הנקראות "מלאכות אוכל נפש". ימי החג שאינם נחשבים יום טוב ומותרת בהם מלאכה נקראים "חול המועד".

מירכאות

מירכאות (“/”) הן סימני פיסוק המשמשים לסמן ציטוט, קטע דיבור או פסוקית בתוך טקסט כללי, או למטרות אחרות. מקור השם הוא באחד מטעמי המקרא האשכנזיים – "מרכא" בשל צורתו של טעם מקרא זה.

יש מגוון של סימנים אחרים שנבחרו בשפות אחרות למילוי התפקיד שממלאות המירכאות בעברית.

מנהג

מנהג הוא התנהגות מקובלת בחברה מסוימת. למנהג חלק מרכזי בקביעה של הנורמה באותה חברה. המנהג מעביר דיסציפלינה המשליכה על צורת התנהגות, דיבור, לבוש וכדומה.

יש המקשרים בין מנהג לבני אדם בלבד, אך אם מנתחים זאת ברובד הראשוני אפשר לייחס גם לחיות מנהגים וטקסים (כגון: מחול חיזור אצל ציפורים ובעלי חיים אחרים). מובן שבני אדם מאופיינים עם מנהגים יותר מורכבים שחלקם אינם מושתתים על יצרים ואינסטנקטים.

משחק (אמנות הבמה)

משחק הוא עבודתו של השחקן - הופעה בתיאטרון, בקולנוע או בטלוויזיה. השחקן מגלם דמות במחזה או בתסריט, אומר את הטקסט ששם המחזאי או התסריטאי בפיה של דמות זו, ופועל לפי הוראות הבמאי. משחק ללא טקסט נקרא אלתור. שני המרכיבים החשובים ביותר של המשחק הם הקול (דיבור) ושפת הגוף, ולעיתים הוא כולל בתוכו גם שירה וריקוד.

משחק נלמד, בתאוריה ובפרקטיקה, בבתי ספר למשחק, וכן במסגרת החוג לתיאטרון באוניברסיטאות.

מתרגם

מתרגם הוא אדם העוסק בתרגום של טקסטים כתובים (להבדיל ממתורגמן, העוסק בתרגום של דיבור, באופן סימולטני או מיד עם תום הדיבור).

עבודת המתרגם מצריכה היכרות מעמיקה עם שפת היעד ושפת המקור, וכן עם התחום שבו עוסק התרגום. מתרגם מומחה לתרגום ספרות יפה, למשל, יתקשה לתרגם ספר טכני העוסק בתחום ואף באוצר מילים זרים לו לחלוטין.

מקובל להבדיל בין תרגומים בתחומים הבאים:

תרגום ספרותי, כולל גם תרגומים לסרטים, למחזות ולכתוביות

תרגום בתחום הרפואי

תרגום של מסמכים טכניים - מפרטים, תיעוד לפיתוח, חוברות הפעלה, הרכבה וטיפול

תרגום מסמכים כלכליים ופיננסיים

תרגום משפטי

תרגום בתחום השיווק והפרסוםבין העוסקים בתרגום של ספרות יפה ניתן למצוא סופרים ומחזאים רבים, ויש המפיקים תרגומים וירטואוזיים, המשלבים את כישורי המתרגם בתחום התרגום ובתחום הכתיבה.

ניב (ביטוי)

ניב או מטבע לשון או ביטוי הוא צירוף מילים בעל משמעות מיוחדת, שונה מזו המתקבלת באופן מילולי מהמילים המרכיבות אותו. לדוגמה, הביטוי בעברית "לא דובים ולא יער" שמשמעותו "לא היה ולא נברא" - אדם שמכיר רק את המילים דובים ויער לא יוכל להבין מכך את משמעות הביטוי.

ביטויים משמשים פעמים רבות כדרך התבטאות עשירה יותר. לעיתים נשחק ביטוי והופך לקלישה.

לכל שפה ישנו אוסף הביטויים שלה, שמקורו ברקע התרבותי של דובריה. ביטויים מסוימים מתקיימים בשפות רבות. לעיתים מובאים ביטויים בשפת המקור שלהם, השונה משפתו של הדובר. בקרב דוברי שפות אירופיות נפוצים ביטויים בלטינית. בקרב דוברי עברית רווחים ביטויים בארמית, בערבית וביידיש.

פעמים רבות בנוי הביטוי מדימוי, למשל:

חשוב כקליפת השום: לתיאור חפץ חסר כל חשיבות.

מעניין כשלג דאשתקד: לתיאור נושא שהעניין בו חלף לפני זמן רב.

סרקזם

סַרְקַזְם (המונח אינו כלול במונחי האקדמיה ללשון העברית ומוצעות החלופות: עוקצנות, לעג מר) הוא סגנון דיבור המתאפיין בעלבון חבוי; להבדיל מהבעת עלבון גלוי, סרקזם נאמר במסווה של רצון תמים "להעביר מסר" או "לחנך" את הצד שאליו כוון, אם כי בהגדרה מטרתו להעביר מסר עוקצני.

מאפיינים בולטים של סרקזם הם אמירת דבר והתכוונות להיפוכו (לשון סגי נהור), שימוש בשאלה רטורית, או הצגת מסקנה קיצונית בגנות אדם, על תכונה או פעולה תמימה שביצע.

לעיתים הגבול בין סרקזם להומור נייטרלי או השתאות או מסקנה קיצוניות, אינו מאד ברור, אך במקרי סרקזם תמיד ישנה כוונה להעלבה או הגחכה של האדם שאליו הופנתה התגובה הסרקסטית.

אמרה סרקסטית איננה בהכרח מניפולטיבית (ראו בהמשך - סרקזם בפסיכולוגיה) אם כי לעיתים הוא מגיע מתוקף מניפולציה או כחלק מתהליך מניפולטיבי.

בהגדרה מטאפורית נקרא הסרקזם "דיבור מריר" שכן הוא בדרך כלל נובע מתחושה נפשית "מרירה" בעניין מסוים.

פה

הפה הוא הפתח שדרכו יצורים חיים קולטים מזון או מים.

הפה הוא החלק הראשון של מערכת העיכול, ובו מתחיל תהליך עיכול המזון. המזון נלעס, נגרס, מעורבב עם הרוק והופך לעיסה לקראת בליעתו. פעולות אלה מבוצעות באמצעות השיניים, הלשון, שרירי הלעיסה ובלוטות הרוק.

בפה גם ממומש חוש הטעם והוא משתתף גם בנשימה ובהפקת קולות, כולל דיבור.

הפתח של חלל הפה הוא השפתיים.

הפה הוא גם חלק ממערכת הנשימה. האוויר נכנס דרך האף בשאיפה ויוצא דרך הפה בנשיפה.

פרוזה

פרוזה היא סגנון כתיבה ודיבור הדומה ביסודו לדיבור היומיומי. פרוזה משמשת לכתיבת סיפורת, מאמרים, כתבות בעיתון וכדומה.

לפרוזה אין כללים נוקשים, מלבד כללי הדקדוק והדיבור הבסיסיים. בפרוזה נכתב הטקסט כשהוא מסודר בשורות ארוכות ובפסקאות, בניגוד לשירה, המסודרת בשורות קצרות הנחתכות ללא קשר הכרחי לכללי השפה.

על היותה של השפה המדוברת בגדר פרוזה עמד נפעם מסייה ז'ורדן, בקומדיה "גם הוא באצילים" מאת מולייר, באומרו: "חיי ראשי! זה למעלה מארבעים שנה שאני מדבר פרוזה ואינני יודע זאת כלל".

פרוזה היא בדרך כלל סיפור ארוך והיא מלאה בתיאורים על הדמויות ועל מאפיינים.

פרוזה יכולה להכיל אלמנטים של פסאודו-שירה ורמה גבוהה של אסתטיקה, והיא גם יכולה להיות יבשה ולאקונית במכוון. לעיתים היא מחקה סגנון דיבור במשלב או ניב לא סטנדרטיים לרבות שימוש בשפה לא תקנית. ובמקרים מיוחדים היא נוטשת אפילו את המגבלות של כללי התחביר כדי לבטא זרם רציף של רעיונות.

רוב הכתיבה הלא ספרותית, כגון היסטוריה ופילוסופיה, כתובה בפרוזה יבשה יחסית, המתעדפת את הדיוק, אך גם לכך קיימים יוצאי דופן.

פרסומת

פרסומת היא פעולה שנעשית בדרך כלל בתשלום, אשר מציגה ומקדמת מכירה של סחורה, שירות או רעיון. מקור המילה פרסומת הוא מיוונית: parresia דיבור גלוי או פַּרהֶסְיָה, שמשמעו להודיע ברבים. הפרסומת נעשית באמצעי התקשורת המסחריים, ונותן החסות שלה מזוהה. מטרת הפרסומת היא להגביר את המכירות של החברות המפרסמות, גם אם הן פוגעות בטובתם של הלקוחות, באמצעות שכנוע, איזכור, חיזוק עמדות והנעה לפעולה. בניגוד לתוכן תקשורתי אחר, הפרסומת מניחה את קידום מושאה כתכלית בלעדית ומכפיפה את שאר הגורמים - (האמת, השפעה על הקהל, השפעה סביבתית, השפעה על התקשורת וכו') - לתכלית זו.

ההצדקה לקיומה של הפרסומת בשידור, אם כך, אינה במידע שהיא מפיצה, אלא מתוך הכרח, כדי לאפשר את התשתית הכלכלית לשידורי הרשתות המסחריות. בישראל יש שידורי פרסומת גם בשידור הציבורי.

הפרסומת כענף בכלכלה נכללת בתמהיל התקשורת השיווקית של העסק (הכולל גם יחסי ציבור, קידום מכירות, שיווק ישיר ומכירה אישית).

הפצה ופרסום של רעיונות פוליטיים מכונה "תעמולה".

קריין

קריין הוא אדם הקורא טקסט אל מול קהל, אל מול מצלמות הטלוויזיה, בזמן שידורי הרדיו, על במה, או ברקע מבלי שיראוהו. לעיתים מדובר בקריין חדשות אשר קורא את מבזקי החדשות המוגשים לו על ידי עורך החדשות.

קריין עשוי להקריא את שמות השירים והזמרים בערב זמר או לספר סיפור מוקלט על קלטת. לקריין צריך שיהיו תכונות חשובות הנחוצות מפאת מקצועו, לדוגמה, דיבור ברור, הכרה טובה של השפה (כדי למנוע שגיאות הקראה ושגיאות לשוניות בדיבור). לקריינים במהדורות חדשות ובתוכניות רדיו, ובכלל למציגי דבר כלשהו, לעיתים נדרשת יכולת אלתור בו-במקום, הבנת החומר שהם מעבירים לקהלם ותקשורת טובה עם אנשים. קריינים ברדיו ובאולפנים (דוגמת אולפן חדשות או אולפן של תוכנית על מדע) לעיתים מראיינים אורחים, וחשוב שיידעו "להוציא" ממרואייניהם את המידע שהם מבקשים. קריינים משמשים במהדורות חדשות כמגישי המהדורה, והגבול בין המושגים מיטשטש.

בסדרות טלוויזיה מסוימות לילדים כגון "תומס הקטר וחברים" משמש קריין המספר את הסיפור ומדבב את הדמויות, ובמשחקי ספורט יש לרוב שדרן, קריין המתאר את הפעולות המתבצעות במהלך המשחק. לעיתים קרייני ספורט מדברים גם על הרקע של השחקן או הקבוצה, ולא רק על המשחק הספציפי הנצפה.

ראפ

ראפ (באנגלית: Rap או ראפינג "לעשות ראפ" - Rapping, מכונה גם "אם סי" - MCing) מתייחס ל"קריאה קצובה או מחורזת של תמליל או מילים". ראפ שונה משירה בכך שהוא מבוצע בהתאם למקצב מסוים.

ראפ הוא גם מוזיקה שנועדה על מנת למחות על משהוראפ הוא מרכיב עיקרי במוזיקת היפ הופ וברגאיי, אך אמנות הראפ קדמה לתרבות ההיפ הופ בעשורים רבים. ראפ מבוצע עם ליווי של מקצב או מוזיקה או ללא ליווי כזה, בסגנון א-קפלה. מבחינה סגנונית, ראפ מבוצע לרוב במהירות יחסית והוא מקיף תחום רחב שבין דיבור, נאום, פרוזה ושירה. לעיתים, השימוש במונח ראפ לסגנון מוזיקלי מכוון לתיאור סגנון מונוטוני קצבי שהדגש בו הוא על הראפינג המילולי.

מוזיקת הראפ מתבלטת כמוזיקת מחאה בוטה וברורה יותר מהסגנונות הקודמים לה. הטקסטים המועברים כוללים גסויות, קללות והתרסות, כמו גם תשבחות עצמיות והתייחסויות מיניות בוטות. הסגנון מזוהה גם עם תרבות שכונות העוני והפשע בארצות הברית, ורבים מהראפרים משתייכים לכנופיות רחוב (גאנגסטרים) ואף היו מעורבים בפרשיות פשע, כמו סנופ דוג שהואשם ברצח, 50 סנט שהיה סוחר סמים ואף נשלח לכלא, טופאק שהנהיג כנופיית פשע אלימה, ישב בכלא ובסופו של דבר נרצח, והראפר Eazy-E שהיה מבוקש על ידי ה-FBI ואף סחר בסמים.

בשנות ה-90, מוזיקת ראפ ותרבות ההיפ-הופ צברו פופולריות רבה והחלו להופיע גם אמני ראפ והיפ-הופ לבנים, דוגמת הביסטי בויז ואמינם. ההתקרבות לזרם המרכזי גרמה גם למסחור רב של הסגנון הזה, והחלו להופיע לייבלים מסחריים מצליחים שמשמשים כ"פס ייצור" לראפרים המכוונים לטעם הקהל שזנחו אלמנטים של מחאה, דוגמת פיפטי סנט ואחרים.

רצ'יטטיב

רצ'יטטיב הוא סגנון כתיבה וביצוע מוזיקלי שנועד לחקות, בשירה או בנגינה, דיבור אנושי. מקור המילה בפועל האיטלקי "Recitativo", שמשמעותו "מדוקלם" (אטימולוגית, זהה למילה "Recite" באנגלית). נכתב בפרטיטורות גם בקיצור: "Recit".

לרוב מופיע הרצ'יטטיב בהקשר של אופרה או קנטטה, כניגוד לאריה, שהיא חיבור שירתי במובהק. רצ'יטטיבים משמשים בדרך כלל לקידום העלילה או להבעת רעיון מסוים, בעוד האריה משמשת להבעת רגשות, או לייצוג רגע עלילתי אחד באמצעות מגוון מצומצם של מילים - אם כי הבחנה זו הלכה והיטשטשה במהלך המאה ה-19. מאפיינים אחרים של הרצ'יטטיב הם שהוא ברובו הברתי (כלומר, לכל הברה צליל יחיד), ושהוא מודולטורי (כלומר, מסתיים בסולם שונה מזה שבו התחיל); בכך הוא מאפשר לעבור בין אריות בסולמות שונים.

משפטים טיפוסיים ברצ'יטטיבים עד תחילת המאה ה-19 מסתיימים בקדנצה אופיינית של שני אקורדים - דומיננטה וטוניקה.

שני הסוגים העיקריים של רצ'יטטיב הם

רצ'יטטיב סקו (secco, כלומר "יבש") - מלווה בקונטינואו בלבד, ולרוב במשקל חופשי.

רצ'יטטיב מלוּוֶה (accompagnato) הנקרא גם רצ'יטטיב אובליגאטו (obbligato) - בליווי כלים נוספים, ולעיתים קרובות התזמורת כולה. במקרה זה על פי רוב הרצ'יטטיב שקול, ובעל מטען רגשי רב יותר.קיימים גם רצ'יטטיבים במוזיקה כלית, כלומר קטעים שנועדו לחקות בנגינה את סגנון הרצ'יטטיב. הדוגמה המוכרת ביותר נמצאת בתחילת הפרק הרביעי של הסימפוניה התשיעית של בטהובן.

בחזנות, בעיקר האשכנזית, פרקי התפילה מושרים לרוב ברצ'יטטיבים. במוזיקת כליזמרים יש ביצועים רצ'יטטיביים המבוצעים על ידי כלי נגינה כגון הקלרינט; יש השומעים את הקלרינט "מדבר" ואפילו "צוחק".

שפה

שפה היא דרך תקשורת המבוססת על מערכת סמלים מורכבת בעלת חוקיות, המאפשרת לקודד ולארגן מידע בעל משמעויות רבות ומגוונות.

נהוג להבדיל בין הסמל השפתי המסמן לבין המושג או התוכן המסומן בו, אשר יכול להיות מציאותי או מופשט.

הבלשנות עוסקת בחקר השפה והשימוש בה.

סמנטיקה היא ענף הלשון המתמקד בחקר המשמעות של השפה.

מכלול אוצר המילים של שפה מסוימת מכונה לקסיקון. כלי לאיסוף וביאור של פרטים בלקסיקון מכונה מילון.

תוך כדי דיבור

בהלכה היהודית, תוך כדי דיבור הוא כלל האומר כי יש תוקף לביטול, המשך או השלמה של אמירה קודמת אם האמירה העוקבת באה תוך פרק זמן קצר ביותר לאחר אמירת הדיבור הראשון (פרק הזמן החוקי הוא כזמן אמירת המשפט הקצר "שלום עליך רבי").

משמעות אחרת של כלל זה היא, כי המתנה של פרק הזמן הקצר, אינה נחשבת למפסיקה בין פעולה שנעשתה לפניה לפעולה שנעשית לאחריה.

כדוגמה לדין הראשון, יש תוקף לביטול, המשך או השלמה של דיבור קודם על ידי דיבור חדש בתוך זמן זה של "תוך כדי דיבור". דוגמה לדין השני היא אדם שקיבל התראה שלא לעבור עבירה אך עבר עליה בפרק זמן זה של "תוך כדי דיבור", במקרה זה נחשב האדם שעבר על ההתראה שקיבל מכיוון שבמשך הזמן של תוך כדי דיבור, אנו בטוחים שהאדם זוכר במאה אחוז את מה שאמרו לו, ולמרות זאת הוא עבר על ההתראה, ולכן הוא חייב מיתה. אך אם האדם עשה את העברה לאחר פרק הזמן של "תוך כדי דיבור", אין זה נחשב שעבר על ההתראה שקיבל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.