דטרמיניזם

דֵּטֶרְמִינִיזְם היא השקפה פילוסופית לפיה כל מאורע בעולם, פעולות, החלטות או מחשבות אנושיות נקבעים באופן בלעדי על ידי אירועים קודמים. דטרמיניזם עולה בהקשרים רבים, ביניהם המדע, הדת ופילוסופיה של המוסר.

ההיבט הלוגי

אריסטו היה הראשון שניסח היבט זה ובחן אותו. לפי הלוגיקה, מתקיים "חוק השלישי הנמנע", לפיו כל טענה היא אמיתית או שקרית, ואין אפשרות שלישית. אריסטו בחן טענה זו על משפטים מן העתיד: טענה אודות העתיד היא אמיתית או שקרית כיום, ואין אפשרות שלישית. לכן, הייתה הטענה אמיתית או שקרית מאז ומעולם. אם הייתה כזאת מאז ומעולם, אזי היא תתרחש בהכרח.

הפרספקטיבה הסיבתית

בסיס המושג נעוץ בתפיסה שלכל אירוע יש אירועים מקדימים, שמשפיעים עליו או גורמים להתרחשותו. או בלשון אחרת, לכל מסובב יש סיבות. פילוסופים מאסכולה זו טענו שכאשר עוקבים אחורה בשרשרת הסיבות (מה גרם למה גרם למה, וכן הלאה) ניתן להגיע, תאורטית לפחות, עד ל"מניע הראשון", שבמקרים רבים זוהה עם אלוהים, או, ואחרים זיהו אותה עם המפץ הגדול. הגישה שלפיה קיים מניע ראשון היא דאיזם. הדטרמיניזם טוען, בין היתר, גם כי לכל דבר יש סיבה.

אחד מראשוני הפילוסופים שהחזיקו בתפיסה זו היה דמוקריטוס, שהשתייך לאסכולה האטומיסטית בפילוסופיה הקדם-סוקרטית. דמוקריטוס טען שתנועת האטומים ומיקומם היא שרירותית מבחינת תכליתה, והכרחית מבחינת סיבותיה.

הפרספקטיבה התכליתית

דרך הסתכלות נוספת על מושג הדטרמיניזם היא הסתכלות תכליתית ולא סיבתית. אם מניחים שכל פעולה גוררת פעולה אחרת, אז ניתן לומר שלכל פעולה יש "סיבה" שגרמה לה, אך גם כי לכל פעולה יש "תוצאה" שלה, או "מטרה" שלה. לפיכך, תאורטית, בהינתן מספיק נתונים (כלל כל הדברים ביקום, אם מתחשבים באפקט הפרפר) ניתן לחזות מה יקרה לכל דבר.

בניגוד לפאטאליזם (אמונה בגורל), שעל-פיו "הסוף ידוע מראש", בדטרמיניזם לא רק "הסוף" ידוע מראש, אלא גם כל שלב ושלב בדרך. בעוד שהפאטליסטים מאמינים שהתוצאה הסופית היא זהה, ללא תלות בדרך, הדטרמיניסטים טוענים שכלל לא ניתן היה לבחור בדרך אחרת - הבחירה בדרך עצמה גם היא מוכרחת ממכלול הסיבות המובילות אליה.

עקרון הדטרמיניזם, הסותר את עקרון הבחירה החופשית, מוביל למסקנה שתחושת הבחירה החופשית היא אשליה, ולכן מהותה של התלבטות היא תהליך מחשבתי שעושה אדם כדי להיות שלם יותר עם הפעולות שבסופו של דבר יעשה בכל מקרה, וכדי שפעולות אלה יהיו מדויקות ומתוחכמות יותר. בעוד שחלק מהפטליסטים מאמינים ביד מכוונת, בישות כלשהי או בכוונה סופית כלשהי, הדטרמיניזם מאמין שההתרחשויות בעולם הן טבעיות לחלוטין.

דטרמיניזם דתי

תפיסת האלוהים כמי שיודע הכול, כל יכול ועושה הכול, משמעותה לכאורה שהאל עושה ויודע כיצד יתנהל העולם וכיצד ינהג אדם מאז ומעולם ובכל רגע נתון, ולכן כל מה שיקרה, בהכרח יקרה: אין לאדם חופש בחירה חדש לשנות עכשיו את מה שידוע היה מראש. כך למשל, אם האל יודע מראש הכול, הרי שמראש לא ייתכן שהאדם יבחר אחרת (כי אז בחירתו ההפוכה של האדם תהפוך למפרע את ידיעתו מראש של האלוהים לידיעה שגויה). הנחות דתיות אלו מובילות לכאורה לדטרמיניזם.

מעבר לבחירתו של האדם, גם התרחשויות הטבע נתפסות כהכרחיות אם חכמת האלהים וטובו הם העומדים מאחורי הטבע, שהרי האל בחר מראש את החכם והטוב ביותר שיתרחש, ואם כן דבר לא יוכל להתרחש אחרת. הפילוסוף הגרמני גוטפריד וילהלם לייבניץ הציג עמדה זו במאה ה-18. נוסף על כך, מעצם הגדרתו של אלוהים כ"טוב אינסופי", נובע, על פי לייבניץ, כי העולם בו חיים בני האדם אמנם התרחש בהכרח ונקבע על פי אלוהים, אולם בשל טובו האינסופי של אלוהים, עולם זה הוא הטוב מבין כל העולמות האפשריים. לכן, אם מתרחש אסון כלשהו, אזי ברי לכל שהיה מן ההכרח שאסון זה יתרחש, כדי שימשיך להתקיים הטוב מבין העולמות האפשריים, ולאלוהים הטוב ודאי יש סיבות משלו לגרום להתרחשות אסון זה. תפיסה זו משקפת אופטימיות לגבי העולם ועתידו. הפילוסוף הצרפתי וולטר לעג לעמדה זו בספרו הסאטירי "קנדיד", שנכתב לאחר רעידת האדמה בליסבון.

אם תפיסת האלוהות מובילה לדטרמיניזם, הרי שהתפיסה הדתית את חובת האדם מובילה לשלילתו: הדטרמיניזם הוא בעייתי מבחינה דתית משום שאם אין בחירה חופשית, קשה להטיל על האדם אחריות למעשיו, ועקרון השכר והעונש האלוהי על מעשי האדם איננו מוסרי.

ביהדות מוצגת התמודדות עם התפיסה הדטרמיניסטית (על פי אחד הפירושים) בספר קהלת. למשל, במגילת קהלת, פרק א', פסוק ט': "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה". לפי התפיסה בפסוק, דבר אינו משתנה. האדם אינו מסוגל לשנות דבר, כיוון שגורלו נקבע מראש. {אולם יש המבינים את דברי קהלת על תוכן המעשים, שהם הדחפים היצרים והסיפוקים של האדם אשר לא משתנים לעולם}. תפיסה זו מוצגת לאורך רוב הספר, ולכן בימי קדם התלבטו האם לצרף אותו לתנ"ך. לבסוף צורף הספר, משום ש"תחילתו וסופו בדברי תורה", כלומר: המחבר מבצע חקירה לוגית-פילוסופית בדבר משמעות האדם ומה צריכה להיות דרכו בחיים על מנת להיות מאושר. במשך רוב הספר פוסל המחבר את כל האפשרויות לאושר שמציע העולם ומראה שאין ביכולתן להביא לשלוות הנפש אותה מחפש האדם. בסוף הספר, אחרי שקהלת פסל כמעט כל דבר - מגיע השיא, היא האמת על פי המחבר: "סוף דבר, הכול נשמע: את-האלוהים ירא ואת-מצוותיו שמור, כי-זה כל-האדם. כי, את-כל-מעשה, האלוהים יביא במשפט, על כל-נעלם: אם-טוב, ואם-רע." מכאן ניתן לראות בבירור ניגוד חריף לדטרמיניזם, אשר אינו מאפשר משפט, מאחר שאין בחירה חופשית.

הפרדוקס הדתי בין האמונה בדטרמיניזם האלוהי המוחלט ובין ההנחה הדתית שיש לאדם בחירה חופשית, העסיק גם את חז"ל. כך למשל נקבעו שני הקטבים הפרדוקסליים בקביעה דוגמטית אחת במסכת אבות: "הכל צפוי והרשות נתונה". (בשמו של רבי עקיבא). אימרה אחרת ניסתה להתיר את הסבך על ידי הקביעה "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים": הדטרמיניזם האלוהי שליט על הכל, אבל יש לו יוצא דופן אחד ויחיד - בחירתו החופשית של האדם.

בתולדות המחשבה הדתית היהודית ישנן דוגמאות מעטות, יחסית, לדטרמיניזם דתי השולל מן האדם את יכולת הבחירה החופשית. רבי חסדאי קרשקש הציע תפיסה דטרמיניסטית חמורה, שלפיה כל מעשה של האדם תלוי בגורמים קודמים שהיוו עילה למעשיו. מקרה אחר של הוגה יהודי הדוגל בדטרמיניזם דתי קיצוני נמצא בתנועה החסידית בהגותו יוצאת הדופן של הרבי מאיזביצה, ר' מרדכי יוסף ליינר בספרו 'מי השילוח'.

הבחינה המדעית

מבחינה מדעית היה הדטרמיניזם בסיס לאמונה, כי המדע מתנהל בצורה חד-ערכית וכי כל אירוע נגרם על ידי אירוע אחר, ואם ידוע מצב של מערכת בזמן מסוים, ואילו היו כל חוקי הטבע ידועים, ניתן היה לחזות את מהלך האירועים עד קץ הדורות. טענה זו העלה לראשונה המדען פייר סימון לפלס. הוא טען שבאופן תאורטי אם היה בנמצא מחשב-על שיכול לחשב את כל פעולות היקום, ניתן היה לחזות כל דבר.

האופי ההסתברותי של מכניקת הקוונטים, שלפיה תוצאות תהליכים בסיסיים בטבע נקבעים באקראיות, ערערה על קביעה זו. אחת הסיבות שאלברט איינשטיין חלק על מכניקת הקוונטים היא אמונתו בדטרמיניזם. הוא ביטא זאת באמירתו המפורסמת "אלוהים לא משחק בקוביות".

עם זאת, תחת מכניקת הקוונטים הדטרמיניזם הקלאסי מוחלף בדטרמיניזם קוונטי, הטוען שאמנם לא ניתן לחזות בוודאות את תוצאותיו של כל תהליך, אך תאורטית ניתן במקום זאת לחזות את ההסתברות המדויקת להתרחשותה של כל תוצאה.

ביקורת הסוציולוגים

סוציולוגים ביקורתיים הוסיפו כי דטרמיניזם הוא מושג בעייתי, היות שהוא מבטל את חופש הבחירה של הפרט. לדוגמה, סוציולוגים רבים נדרשו לשאלה על אודות דטרמיניזם טכנולוגי, במיוחד בקשר למחקר על אודות המהפכה התעשייתית: חוקרים ממדעים שונים טענו כי המהפכה הובלה על ידי דטרמיניזם טכנולוגי ולכן הייתה חייבת לפרוץ. הסוציולוגים הביקורתיים דוחים קביעה זו ומציינים שקיימת התעלמות מהסיבות ההיסטוריות, החברתיות והכלכליות שהובילו לפרוץ מהפכה זו דווקא בתקופה שפרצה.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

אבנר מבורגוס

אבנר מבורגוס (1260–1347 לערך) היה רופא, ראש ישיבה ופילוסוף יהודי שהתגורר בצפון קסטיליה. הוא המיר את דתו לנצרות בשנת 1320, בגיל 61, ולאחר המרת הדת נקרא אלפונסו דה ואיאדוליד.

לאחר התנצרותו ניסה אבנר לגרום ליהודים להתנצר על ידי כתיבה פולמוסית וויכוחים פומביים. כתיבתו השפיעה מאוד על ההגות היהודית בספרד למשך שנים רבות ובמיוחד הושפע ממנו רבי חסדאי קרשקש. בדומה לאישים רבים בתקופתו, מלבד היותו פילוסוף עסק גם במדע. תפיסתו הפילוסופית של אבנר, שבמסגרתה ביקר את הפילוסופיה של אריסטו, הייתה נאופלאטונית והתייחדה בשני תחומים: דטרמיניזם והשילוש הקדוש.

אוטומט סופי לא דטרמיניסטי

אוטומט סופי לא דטרמיניסטי הוא מודל מתמטי המהווה הכללה של אוטומט סופי דטרמיניסטי בכך שהוא מאפשר בחירה בין מספר דרכי פעולה עבור קלט נתון, בניגוד לדרך הפעולה היחידה אליה מחויב אוטומט דטרמיניסטי. המודל הוצג לראשונה על ידי מיכאל רבין ודנה סקוט במאמר מ-1959.

ההכללה של האוטומט הסופי הדטרמיניסטי מתבטאת בשלוש הרחבות עיקריות:

קל לראות כי ניתן לממש את התכונות השנייה והשלישית באמצעות שימוש בתכונות שלפניהן. יתר על כן, ניתן להראות כי אם אוטומט סופי לא דטרמיניסטי מקבל שפה כלשהי, קיים אוטומט סופי דטרמיניסטי שמקבל אותה. על כן האוטומט הדטרמיניסטי שקול לאוטומט הלא דטרמיניסטי. מכיוון שלעיתים קרובות קל יותר לבנות אוטומט שמקבל שפה רגולרית נתונה אם מתירים אי דטרמיניזם, יש לאוטומט הלא דטרמיניסטי חשיבות רבה כאשר רוצים להוכיח כי שפה מסוימת היא רגולרית.

בחירה חופשית

בחירה חופשית או רצון חופשי הם ביטויים הבאים לציין שהתנהגותו של האדם (מעשיו, החלטותיו, מחשבותיו ורגשותיו) הם פרי רצון עצמאי ובן-חורין, ואינם קבועים מראש ומוכתבים בידי הסיבתיות הדטרמיניסטית ואף לא על ידי הגורל, או כוחות על-אנושיים. לפי תפיסה זו לאדם יש יכולת להחליט וחופש לבחור את מעשיו והלכי-רוחו, ובכך לקבוע במידה מסוימת את השתלשלות חייו.

בניגוד לרעיון הבחירה החופשית עומדת ההשקפה הפטליסטית שלפיה גורלו של האדם קבוע מראש, השקפות דתיות מסוימות שלפיהן הכל בידי שמיים, ההשקפה הדטרמיניסטית, הרואה כל התנהגות אנושית כנובעת משרשרת נסיבתית קודמת הכרחית, ועקרונות מסוימים בפיזיקה, שמצביעים על כך שכל מאורע נקבע באופן הסתברותי ו/או אקראי. תפיסות אלו רואות את האדם כמי שנשלט על ידי כוח חיצוני, על-אנושי, אלוהי או טבעי, אשר קובע באופן מוחלט את התנהגותו וגורלו בחייו, ולפרט אין אפשרות לשנות עובדה זו.

לשאלה זו קיימות השלכות דתיות ואתיות. מצד אחד, חלק מהדתות המונותאיסטיות הכפיפו לשליטת האל כל מאורע, וייחסו לו גם את בחירותיו של האדם; ומאידך, אחד העקרונות העומדים בבסיס המוסר, ובכלל זה המוסר המונותאיסטי, הוא שהאנושות נתבעת על מעשיה ונדרשת לתת עליהם דין וחשבון, ועקרון זה מבוסס על אחריותו של האדם על מעשיו ובחירתו החופשית בהם.

דו"ח מיוחד

דו"ח מיוחד (באנגלית: Minority Report) הוא סרט מדע בדיוני בבימויו של סטיבן ספילברג שיצא בשנת 2002.

עלילת הסרט שעוסקת בשאלה של דטרמיניזם ובפרדוקס שבין ידיעת העתיד לבחירה חופשית, מבוססת על סיפור שכתב פיליפ ק. דיק - מסופרי המדע הבדיוני המעובדים ביותר לקולנוע (על פי סיפוריו עובדו הסרטים "זיכרון גורלי" ו"צ'ק פתוח").

דוני דארקו

דוני דארקו (באנגלית: Donnie Darko) הוא סרט קולנוע מסוג דרמה/מותחן פסיכולוגי/מדע בדיוני אשר נכתב ובוים בשנת 2001 על ידי ריצ'רד קלי. הסרט מתמקד בנער בשם דוני דארקו החווה הזיות שמקורן בסכיזופרניה פראנואידית.

הסרט זכה להצלחה מעטה יחסית כאשר יצא לראשונה לקולנוע, אולם צבר פופולריות רבה לאחר שיצא ב-DVD וזכה למעמד של סרט פולחן במשך השנים.

הנושאים העיקריים שבהם עוסק הסרט הם פרדוקסים הנוגעים למסע בזמן ולפילוסופיה. הצד הפילוסופי של הסרט נוגע בסתירה שבין דטרמיניזם לבין חופש הבחירה של האדם (הגישה הפטליסטית). הסרט מציג את שתי הגישות ומעמת אותן זו בזו.

דטרמיניזם טכנולוגי

דֵּטֶרְמִינִיזְם טֶכְנוֹלוֹגִי הוא זרם במדעי החברה, הטוען כי התפתחות הטכנולוגיה מעצבת ומובילה את התפתחות החברה, ערכיה, כישורי האנשים החיים בחברה וצורת המחשבה שלהם. הטכנולוגיה היא שמשפיעה על החברה, ויש לה התפתחות עצמאית שאיננה מושפעת מגורמים חברתיים.

מייסד הזרם הוא חוקר התקשורת מרשל מקלוהן, שפיתח את הזרם בהתייחס לעולם התקשורת. הוא, יחד עם חוקר התקשורת הרולד אדמס איניס, קבעו כי הטכנולוגיה היא שמאפשרת לאמצעי תקשורת חדשים להתפתח. הם מתפתחים, ומשפיעים על כלל החברה.

דוגמאות לדטרמיניזם טכנולוגי הן למשל:

טכנולוגיית הדפוס, שהומצאה על ידי גוטנברג לפני 500 שנים, גרמה לגידול עצום בתפוצתם וכמותם של הספרים. שינוי זה הוביל לשינוי בחברה, שהפכה ברבות הימים להיות חברת מידע, חברה משכילה, הפיץ את הדת, ביטל מעמדות חברתיים, יצר מעמדות חדשים, ועוד.

טלפון נייד. השיחה הסלולרית הראשונה התבצעה בשנת 1973 מאז ועד היום הסלולרי טכנולוגיית הסלולר תפסה תאוצה. הטכנולוגיה, שהתחילה בצורך של ניהול שיחות ללא תלות בכבלים, השתלטה על אוכלוסייה נכבדת בעולם.בתחילה, הטכנולוגיה הסלולרית שומשה על ידי בני העשירון העליון וכמוהם גם אנשי עסקים מפאת יוקר הצריכה, בהמשך כבר מאמצע שנות ה-90 הטכנולוגיה התפשטה לחלק נכבד באוכלוסייה ובעולם המערבי כמעט בכל בית אב קיימים לפחות 2–4 מכשירים סלולריים.

עם השנים הטכנולוגיה שופרה ונוספו אלמנטים כגון: הודעות, צילום, הקלטה, משחקים ורשת האינטרנט. במהלך השנים, כאמור, הטכנולוגיה התפתחה והתפרסה לחלק גדול מאוד באוכלוסייה עד למצב שבו לא מקובל שאדם מערבי לא יהיה זמין לשיחה מיידית בטלפון.

מסרון. על פי גישת הדטרמיניזם הטכנולוגי, הטכנולוגיה איפשרה את המסרון, כתוצאה מכך התחילו אנשים לחשוב בקיצור, להשתמש באוצר מילים קטן יותר, מיעטו במילים ואף המציאו מילים חדשות.דטרמיניזם טכנולוגי הוא גישה הפוכה לגישת ההבניה החברתית של טכנולוגיה. גישה זו טוענת כי החברה ממציאה את הטכנולוגיה בהתאם לצרכים ולערכים שלה (S.C.O.T - Social Construction Of Technology).

היפותזת ספיר-וורף

בבלשנות, היפותזת ספיר-וורף (אנגלית: Sapir-Whorf hypothesis, בקצרה SWH) קובעת, כי קיים יחס ישיר בין הקטגוריות הלשוניות של השפה בה אדם מדבר לאופן שבו אותו אדם מבין את העולם ומתנהג בו. היפותזה שנויה במחלוקת זו, קרויה על שם הבלשן והאנתרופולוג אדוארד ספיר, ועמיתו-תלמידו, בנג'מין לי וורף.

ישנן מחלוקות על שפות תכנות, הדומות מבחינות מסוימות למחלוקת על ההיפותזה, אך מבחינה טכנית השאלה שם שונה למדי.

הסתברות

הסתברות היא ביטוי מספרי למידת הסבירות שמאורע מסוים יתרחש. ההסתברות של מאורע יכולה לקבל ערך מספרי שבין 0 ל-1. מאורע בלתי אפשרי הוא בעל הסתברות 0, ומאורע ודאי הוא בעל הסתברות 1. ההסתברות היא מושג יסודי במתמטיקה ומוגדרת באופן אנליטי בתורת ההסתברות. שימוש מעשי נרחב במושג ההסתברות נעשה בתחומי הסטטיסטיקה, מדעי הטבע, מדעי המחשב, מדעי החברה ומדעים אחרים.

מבנה חברתי

מבנה חברתי הוא ביטוי נפוץ בסוציולוגיה ובעיקר בתאוריה חברתית - אך בכל זאת, אינו מוגדר או מומשג באופן ברור (ג'רי וג'רי, 1991).

המושג "מבנה חברתי", כאשר משתמשים בו באופן כללי, מתייחס לישויות או קבוצות בעלי יחסים ברורים אחד כלפי השני, לתבניות התנהגות יציבות יחסית ולמערכות יחסים בתוך מערכות חברתיות, או למוסדות חברתיים ונורמות הנהפכים למוטמעים בתוך מערכות חברתיות באופן בו הם מעצבים את התנהגותם של "האנשים הנמצאים בתוך אותן מערכות חברתיות.

ראיית המבנה החברתי כ"מערכות יחסים בין ישויות או קבוצות נפרדות" או כ"תבניות התנהגות סבילות ויציבות יחסית של מערכות יחסים" מדגישה את הרעיון האומר כי החברה מקובצת לקבוצות הקשורות אחת לשנייה מבנית או למערכות של חוקים בעלי פונקציות, משמעויות ומטרות שונות. דוגמה אחת למבנה חברתי היא הרעיון של "ריבוד חברתי", האומר כי החברה מופרדת לשכבות שונות בהתאם להבחנות חברתיות, כגון: מוצא אתני, גזע , מעמד ומגדר. יחס חברתי הניתן לאנשים ממבנים חברתיים שונים יכול להיות מובן על ידי התייחסות למקום הופעתם בשכבות החברתיות.

ראיית המבנה החברתי כ"מוסדות מוטמעים או נורמות המשנות את פעולותיהם של סוכנים חברתיים" היא חשובה, באשר דטרמיניזם מבני עשוי להתרחש כאשר פעולותיהם של אנשים וארגונים מכוונים חלקית על ידי המבנים הבסיסיים של המערכת החברתית. גישה זו הייתה חשובה בספרות האקדמאית עם עליית הסטרוקטורליזם, וכמו כן חשובה גם בהקשר הארגוני-מודרני, שכן מבנה הארגון עשוי לקבוע גם את גמישותו הארגונית, את מידת יכולתו להשתנות וגורמים רבים אחרים. בעקבות זאת, זהו נושא חשוב עבור נושא הניהול.

ניתן לראות במבנה חברתי כמרכיב יסוד חשוב במערכות חברתיות כדוגמת, המערכת הכלכלית, מערכת המשפט, המערכת הפוליטית, המערכת התרבותית ואחרים נוספים. משפחה, דת, חוק, כלכלה ומעמד - כולן מבנים חברתיים. המערכת החברתית היא מערכת-העל של אותם מערכות אשר מוטמעות במערכת החברתית.

משפט סביץ'

משפט סביץ' (באנגלית: Savitch's theorem), שהוכח בידי וולטר סביץ' בשנת 1970, הוא משפט בתורת הסיבוכיות שקושר בין הזיכרון הנדרש לצורך פתרון בעיות בדרך דטרמיניסטית ובין הזיכרון הנדרש כאשר ניתן להשתמש באי-דטרמיניזם.

סוליפסיזם

סוליפסיזם (מלטינית: solus, "בלבד", ו-ipse, "עצמו") היא תפיסה מטאפיזית ואפיסטמולוגית הטוענת כי אדם יכול להיות בטוח בקיומו של דבר אחד בלבד - ה"אני" העצמי שלו. על פי גישה זו, העולם החיצוני שאינו חלק מהתודעה העצמית, לא בהכרח קיים.

הסוליפסיזם הוא ביטוי של הספקנות. המשפט "אני חושב, משמע אני קיים" של רנה דקארט נחשב למרכזי בסוליפסיזם.

"סוליפסיזם קיבוצי" הוא הגישה הפילוסופית המנחה את החברה הדמיונית בספר "1984" של ג'ורג' אורוול, בו "האח הגדול" שואף לשלוט בזיכרון ובתודעה וכך למעשה לשלוט במציאות.

סוציוביולוגיה

סוציוביולוגיה היא תחום במדע שמבוסס על ההשערה שהתנהגות חברתית נוצרה בעקבות האבולוציה. הסוציוביולוגיה מנסה לנתח ולהבין התנהגות חברתית בהקשר זה ובהתאם להשערה זו. התחום קשור בעיקר לביולוגיה ובסוציולוגיה, אך משתמש גם במידע ורעיונות מתחומים רבים אחרים, כמו אנתרופולוגיה, ארכאולוגיה, אתולוגיה וגנטיקה.

סוציוביולוגים חוקרים את ההתנהגות החברתית של בעלי חיים שונים, החל בנמלים וכלה באריות. הם מנסים להראות שכמו שהברירה הטבעית הובילה להתמודדות טובה יותר של חיות עם הסביבה הטבעית שלהן, כך היא גם הובילה להתפתחות של התנהגות חברתית שמועילה לפרט ומשמרת אותו.

המונח "סוציוביולוגיה" היה קיים כבר בשנות הארבעים, אך הוא התפרסם והחל להתבסס כתחום רק בשנת 1975, עם פרסום הספר "סוציוביולוגיה - הסינתזה החדשה" מאת אדוארד וילסון, שנחשב לאבי הסוציוביולוגיה.

סטיבן ג'יי גולד

סטיבן ג'יי גוּלד (באנגלית: Stephen Jay Gould; ‏10 בספטמבר 1941 - 20 במאי 2002) היה פלאונטולוג אמריקאי יהודי, וכן ביולוג אבולוציוני, היסטוריון של המדע ומחברם של ספרי מדע ומדע פופולרי רבים.

גולד שימש כפרופסור לגאולוגיה, זואולוגיה ולהיסטוריה של המדע באוניברסיטת הרווארד, ואת מרבית עבודתו המדעית עשה במוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע בניו יורק.

גולד היה אחד הפופולריזטורים החשובים של מדעי החיים, ופרסם סדרת ספרים, רובם אסופות של מאמרים שהופיעו במגזין "Natural History", תחת הכותרת "השקפה זו של החיים". כתיבתו הפופולרית עוסקת בדרך כלל בנושא האבולוציה, תוך הגנה על הבסיס היסודי של תורתו של צ'ארלס דרווין, אל מול חסידי הבריאתנות. כתיבתו קולחת, ולרוב מביאה דוגמאות מאוצר רחב של ידע בתחומים שונים, מהיסטוריה ועד בייסבול.

גולד היה הומניסט והקדיש חלק ניכר מזמנו ומעיסוקו האינטלקטואלי לסתירתן של תאוריות המבדילות בין גזעים שונים ובין אנשים ממוצא אתני שונה על בסיס גנטי כביכול, תאוריות אותן כינה "דטרמיניזם ביולוגי". כהומניסט, ראה את תפקידו כפופולריזטור של מדעי הטבע כשליחות, ומילא תפקיד זה במסירות על אף מחלת הסרטן שבה חלה.

תרומתו העיקרית למדע היא תאוריית "שיווי המשקל המקוטע" שפיתח בשלב מוקדם של הקריירה שלו יחד עם ניילס אלדריג'. לפי תאוריה זו מינים נמצאים במשך מיליוני שנים בשיווי משקל עם סביבתם ולכן כמעט ואינם משתנים, אך בעת אירועי ספציאציה הם עשויים להשתנות ולהתפתח למינים חדשים בקצב מהיר יחסית (אלפי או עשרות אלפי שנים "בלבד"). התאוריה נועדה להסביר תופעות שונות בממצאי המאובנים, ותרומתה חשובה בכל הקשור לקצב האמיתי שבו מתרחשים שינויים אבולוציוניים. עם מתנגדיו החשובים בנקודה זו נמנה ריצ'רד דוקינס.

ספק (אי-ודאות)

סָפֵק הוא מצב ביניים, בין אמונה לחוסר אמונה. נובע מתוך אי-ודאות, חוסר אמון או חוסר ביטחון בטענת עובדה, בפעולה, מניע או החלטה מסוימת. הספק מביא להטלת פקפוק ברעיונות מסוימים במציאות, ומוביל להשהיה או דחייה של פעולות רלוונטיות מתוך דאגה מפני טעות או מפני שגיאה.

הגדרות מסוימות ל"ספק", מדגישות את המצב של שארית מחשבה, בנוגע לשני רעיונות סותרים וחוסר האפשרות לאשר אחת מהן. הפועל "להטיל ספק" יכול להתקשר גם לפקפוק במצב או בניסיון חיים של מישהו.

ספק לעיתים נוטה לפקפק בהיגיון. הוא יכול להוביל אנשים להסס לפני שהם פועלים ו/או לפעול בצורה קפדנית ומדויקת יותר. ייתכן שלספק יש חשיבות כלשהי כגורם המוביל למצב של חוסר קבלה או אי-אמון מצד אנשים אחרים. בפוליטיקה, באתיקה ובחוק (בדרך כלל בהחלטות שקובעות את מסלול חייו של אדם), יש ל"ספק" השפעה גדולה וחשיבות רבה.

פטליזם

פטליזם (מלטינית: fatum, הקרוב ל"גורלי" בעברית), הוא שם תואר להשקפה לפיה האדם כבול לסדר טבעי וקבוע מראש של התרחשויות בעולם. כלומר אמונה בגורל מוחלט וידוע מראש המכתיב את חייו.

ניתן לדבר על שלשה מובנים שונים לפטליזם:

האמונה ולפיה אין לאדם בחירה חופשית לפעול אחרת מכפי שהוא נוהג בפועל; אמונה שהאדם כלל איננו מסוגל לעצב את העתיד או את מעשיו שלו עצמו.

מנטליות פסיבית נוכח אירוע הצפוי להתרחש, משום שהוא נתפס כבלתי ניתן לשינוי. פרידריך ניטשה כינה זאת 'פטליזם טורקי'.

הענקת ערך נורמטיבי חיובי לגישה פסיבית כלפי החיים, כעדיפה על גישה הפוכה המנסה להיאבק בזרם האירועים ולשנותם.תחושת הגורל היא ככל הנראה בין התחושות האנושיות העתיקות ביותר,[דרוש מקור] הגורל הוא כוח שאי אפשר לעמוד בפניו שנתפש כקובע את העתיד. לפי המיתולוגיה היוונית זהו כורח בלתי ניתן לביטול אליו נכנעים אפילו האלים (כפי שהודו הפיתיות של דלפי). במיתולוגיה הרומית הגורל מיוצג על ידי שלוש המוירות (ה"פרסאות"), ועל ידי שלוש הנורנות במיתולוגיה הנורדית.

הרמב"ם בספרו 'מורה נבוכים' (ג, יז, הדעת הג'), מייחס תפיסה זו גם ל"כת האשעריה מן הישמעאלים", כלומר לחוג פילוסופי מוסלמי שהיה קיים בתקופתו.

בדתות שונות, בעלי תפקידים שונים מנסים לקרוא את צפונות הגורל - הנביא, השאמאן, וכיוצא באלה. גם כיום יש המאמינים בכוחם של חוזים שונים (קוראים בכף יד, קוראים בקפה וכו').

מקס ובר בחיבורו "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם" המנתח סוציולוגית את הקפיטליזם טוען שנצרות הפרוטסטנטית (ובמיוחד בגרסתה הקלוויניסטית), בעקבות הרפורמציה ויתרה על הקשר המתווך בין האדם לאל, כפי שהתקיים בתפיסת הנצרות הקתולית. במקום תפישה זו העמידה הרפורמציה, לפי ובר, את התפיסה הטרנסצנדנטית של האל, שגררה גישה פטליסטית לקיום האנושי. ואולם, טוען ובר, דווקא משום כך האמינו פרוטסנטיים כי הצלחה בחיים פירושה אישור אלוהי חיובי. משום כך הופיע באופן פרדוקסלי, תמריץ מעשי לאידיאל אקטיבי של יזמות ופעלתנות אנושית לשם השגת ההצלחה הזו.

פילוסופיה של הפיזיקה

הפילוסופיה של הפיזיקה עוסקת בשאלות הפילוסופיות היסודיות העולות מהפיזיקה המודרנית, מחקר החומר והאנרגיה ומההשפעה ההדדית שבין החומר והאנרגיה. בעבר, חקר הסיבתיות ומהות המרחב, הזמן, החומר והיקום - היו חלק מן המטאפיזיקה. היום, הפילוסופיה של הפיזיקה היא למעשה חלק מן הפילוסופיה של המדע.

הפילוסופיה של הפיזיקה פותחת בעיסוק בשאלות היסוד המטאפיזיות והאפיסטמולוגיות שמציבה הפיזיקה: סיבתיות, דטרמיניזם, ואופיו של החוק הפיזיקלי. לאחר מכן היא פונה לשאלות העולות מנושאים חשובים בתחומי הפיזיקה המודרנית:

קוסמולוגיה פיזיקלית: חלל, זמן, מקור היקום וגורלו הסופי;

תרמודינמיקה ומכניקה סטטיסטית: אנרגיה, עבודה, אקראיות, מידע;

מכניקת הקוונטים: הפרשנויות המתחרות שלה, והמסקנות נוגדות האינטואיציה הנובעות ממנה.

פסיכולוגיה התפתחותית - מונחים

פסיכולוגיה התפתחותית: המחקר של שינוי לאורך החיים. תחום זה של הפסיכולוגיה עוסק במגוון נושאים שבהם חלים התפתחות או שינוי ובהם: התפתחות מוטורית, התפתחות קוגניטיבית, התפתחות חברתית, התפתחות רגשית, יכולת פתרון בעיות, רכישת שפה, הבנה מושגית, הבנה מוסרית וגיבוש האישיות.ייעוד מגדרי: מצב טבעי בו הורים מייחסים זהות מגדרית לרך הנולד להם בהתאם להבנייה שלהם, ושל הצוות הרפואי המיילד, את הזוויג שלו, כלומר, בהתאם להיותו זכרי או נקבי לכאורה.התפתחות קוגניטיבית: העלייה ביכולת של האדם להבין ולפתור בעיות. עלייה זו היא מהמאפיינים העיקריים של תהליך הגדילה.טרטוגן: גורם סביבתי העלול לחולל פגמים בהתפתחות הקדם לידתית. טרטוגן מפורסם מאוד הוא התלידומיד.מודל פעולה פנימי: מערכת הציפיות המוכללות של התינוק לגבי תגובות המטפלים ולגבי תפקידו שלו ביצירת תגובות אלה. מושג יסודי בתאוריית ההתקשרותתיעול: המידה שבה מרסנים הגנים השפעות סביבתיות על תכונות.דטרמיניזם הדדי: תהליכים דו-סיטריים שבהם משפיעים ההורה והילד זה על התפתחותו של זה.חיברות: תהליך שבו מונחלים לילדים כלליה וערכיה של החברה ותרבותה.חיברות קולקטיבי: תהליך שבו מבוגרים בסביבה הקרובה (לדוגמה: שכונה) מספקים מודל לחיקוי באמצעות ההשגחה על ילדי המקום.הדבקה התנהגותית : מצב בו מתפשטות בעיות התנהגות בגלל השפעות שליליות של קבוצת השווים.תקופה קריטית: פרק זמן מוגבל שבו חלק כלשהו של אורגניזם המתפתח נמצא בשלב חשוב בהתפתחותו, אם תמנע מהאורגניזם סביבה מתאימה בתקופה זו ייתכן ותפגע ההתפתחות של יכולות מסוימות ללא דרך חזרה.התמיינות: תהליך התפתחות שבו מבנים ותפקודים נעשים יותר ויותר ייחודיים.תאוריית ההתקשרות: תאוריה המבוססת על ההנחה שבנפש הפעוט טבוע הצורך ליצור קשר עם הדמות המטפלת בו.תאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית של פיאז'ה: תאוריה שיוצרה הוא ז'אן פיאז'ה, המתייחדת בכך שאינה מסבירה את ההתפתחות כנובעת רק משיפורים כמותיים ביכולת הזיכרון ועיבוד המידע, אלא כתהליך המורכב משלבים הנבדלים זה מזה איכותית, ואשר הם אוניברסליים - משותפים לילדי כל התרבויות.התפתחות נורמטיבית: השינויים הכללים והארגון מחדש בהתנהגות, אשר חלים על מרבית הילדים במהלך גדילתם.

פרס טיורינג

פרס טיורינג (באנגלית: ACM A.M. Turing Award) הוא פרס בינלאומי בתחום מדעי המחשב. הוא ניתן על ידי ה-ACM, האגודה למכונות מחשוב, בגין הישג יוצא דופן בתחום מדעי המחשב. בתחום זה שקול הפרס מבחינת יוקרתו לפרס נובל, אשר אינו מוענק בתחומי המתמטיקה ומדעי המחשב. (הפרס המקביל בתחום המתמטיקה הוא מדליית פילדס). הפרס קרוי על שמו של אלן טיורינג, מתמטיקאי בריטי שנחשב לאבי מדעי המחשב התאורטיים והבינה המלאכותית.

הפרס ניתן מדי שנה, החל משנת 1966. משנת 2007 מחולק לזוכים פרס כספי של 250,000 דולר הממומן על ידי החברות אינטל וגוגל.

החל משנת 2014, גובה הפרס הוא מיליון דולר, במימון חברת גוגל.

בארבעים שנותיו הראשונות נמנו רק גברים עם מקבלי הפרס. בשנת 2006 ניתן הפרס לראשונה לאישה - פרנסס אלן, על תרומתה בתחום המהדרים ומיטוב הקוד שהם יוצרים.

תאוריה

תֵּאוֹרְיָה היא חשיבה רציונלית שמייצרת כללים והפשטות, או התוצר של חשיבה כזו. במדע, תאוריה היא מערך שלם ושיטתי של רעיונות המתאר ומסביר תופעה מסוימת או קבוצת תופעות בעלות קשר. תאוריה מכילה, הרבה פעמים, הגדרות בסיסיות, מספר חוקי טבע בסיסיים והגדרה של שיטה לגזור מחוקים אלה קביעות והסברים רבים על התופעות הנחקרות. ככול שתאוריה מתאימה יותר למסקנות העולות מניסויים ומתצפיות, כך היא אמינה יותר ולרוב גם שימושית יותר.

תאוריות קיימות בכל ענפי המדע. דוגמאות: בפיזיקה - תורת היחסות הכללית והתאוריה הקינטית של הגזים, בביולוגיה - האבולוציה ותורת התא, בגאולוגיה - טקטוניקת הלוחות ובפסיכולוגיה - הפסיכואנליזה.

המילה תורה מתארת לעיתים תאוריה אחת ולעיתים מקבץ של תאוריות בעלות נושא משותף. דוגמאות: תורת הכבידה, תורת הספרות או תורת האישיות.

בשפת היומיום הפכה משמעותה של המילה "תאוריה" למה שנקרא בשפה המדעית "השערה" (היפותזה) - הסבר לתופעה מסוימת שטרם נוסה ואושש.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.