דחק - כתב עת לספרות טובה

דְּחָק - כתב עת לספרות טובה הוא כתב עת עברי לספרות, עיון, ביקורת ואמנות בעריכת יהודה ויזן, היוצא לאור מאז 2011. עד כה ראו אור אחד עשר כרכים של כתב העת.

Internet-news-reader.svg דחק - כתב עת לספרות טובה
שער הגיליון הראשון של 'דחק' כתב עת לספרות טובה, 2011
שער הגיליון הראשון של 'דחק' כתב עת לספרות טובה, 2011
סוגה כתב עת ספרותי
מייסד יהודה ויזן
עורך יהודה ויזן
שפה עברית
mitzlolpoetry.wix.com/dehak

תוכן

כתב העת רחב יריעה וכולל מדורים רבים ובהם: שירה עברית, שירה מתורגמת, פרוזה, הגות, יהדות, מחשבה מדינית, אמנות, מדור ״התוודעות״ המציג משוררים שההיכרות עם שירתם בארץ מצומצמת, קריאה חוזרת, דרמה, אמנות, ביקורת ועוד.

לצד כתב העת פועלת גם הוצאת ספרים קטנה בשם 'דחק - לספרות טובה' המפרסמת שירת מקור, מחזות, תרגומים וביקורת.

כתב העת מגדיר את עצמו כשמרני, מחויב למסורת הספרותית ולרמת דיון גבוהה המחייבת קריאה ומחשבה, ומבדל עצמו מהשיח הספרותי הנפוץ כיום[1].

היסטוריה

כרך א' של 'דחק' ראה אור ביוני 2011 ועורר אנטגוניזם בקרב המבקרים שהלינו על אופיו האליטיסטי של כתב העת ועל חצי הביקורת שהוא מפנה כנגד הספרות העכשווית:

"הבוז להווה והערצת העבר הם איפוא כרטיס הביקור של "דחק"[2] . "חוברת "דחק" הראשונה והעבה (430 עמ') בעריכת המשורר הצעיר והאליטיסטי יהודה ויזן מציגה דיוקן מעניין, אם גם פאתטי באנאכרוניזם שלו, של כתב-עת ספרותי עברי באמצע 2011, המנסה להתנכר כמעט לגמרי, כאילו לא ראה בכלל, את השירה הישראלית ואת הספרות הישראלית בעשורים האחרונים ולדלג עליהם מתוך עקימת אף סנוביסטית, מזלזלת ומתנשאת."[3]

הכרכים הבאים של 'דחק' התקבלו בידי מבקרים בנימה שונה לחלוטין:

"הכרך השני של כתב העת 'דחק' הוא, ככל הנראה, הבמה האינטליגנטית ביותר מתחום הספרות וההגות ששוחר הדעת הישראלי יכול לבקש."[4]. "טוב לדעת שגם בממלכה הרקובה של הספרות הישראלית עדיין פועלים כתבי עת רציניים כמו "הו!" בעריכת דורי מנור ו"דחק" בעריכת יהודה ויזן"[5]. "יש משהו משמח מאוד ב'דחק'. זהו כתב עת אחוז תזזית. ... יש בכתב העת הזה משהו שניצל מהסחף בתוך מה שקרוי 'ספרות עברית', מין שבר של מטוס על פני האוקיינוס הבולע־כל"[6]. "מעטות הפעמים שאוהב ספרות עומד נפעם מול מפעל מו"לי של איש אחד ומרגיש, כבר בקריאה ראשונה בו, שלפניו מעשה של אדם עם שליחות ספרותית ותרבותית מובהקת ובוערת ושאנחנו, קוראי השפה העברית, חבים לו תודה עצומה. גיליון ה׳ של "דחק, כתב עת לספרות טובה", בשמו המלא והמוצדק, הוא מסוג הפלאים האלה שקורים לעיתים נדירות"[7] ועוד.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "Dehak - דחק - כתב עת לספרות טובה". Dehak - דחק - כתב עת לספרות טובה. בדיקה אחרונה ב-31 באוקטובר 2017.
  2. ^ אלי הירש, דחק א', יוני 2011, ידיעות אחרונות, 15 ביולי 2011
  3. ^ מנחם בן, בוסר סנוביסטי - על יהודה ויזן ו"דחק", nrg​​​​​​​​,‏ 3.7.11
  4. ^ אורין אריה מוריס, שעת הדחק, מוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"א בסיון תשע"ב, 1.6.2012
  5. ^ אורי הולנדרהריאקציונריות המהפכנית של כתבי העת "הו!" ו"דחק", באתר הארץ, 2013
  6. ^ יצחק לאורנגד ההגמוניה - העורך הישראלי שנאבק בהווה האמריקאי של כולנו, באתר הארץ, 18 באפריל 2014 - על דחק ד'
  7. ^ שרי גוטמן, המלצות קריאה: הספרים שעשו את השנה, על דחק ה, ynet,‏ 13.09.15
אדוארד ליר

אדוארד ליר (באנגלית: Edward Lear; ‏12 במאי 1812 - 29 בינואר 1888) היה אמן, מאייר וסופר. ליר ידוע במיוחד בשירת האיגיון שלו ובחמשירים שכתב וקידם אותם לסוגה פופולרית.

אלכסנדר פושקין

אלכסנדר סרגייביץ' פושקין (ברוסית: Алекса́ндр Серге́евич Пу́шкин, להאזנה (מידע • עזרה), 6 ביוני 1799 - 10 בפברואר 1837) נחשב לגדול המשוררים הרוסיים, ממייסדי השירה הרוסית המודרנית, ומהתורמים המרכזיים לפיתוח השפה הרוסית. גם כיום נחשבות יצירותיו למופת בספרות העולמית.

אפיטף

אֶפִּיטַף (מיוונית עתיקה: epi = על, ‏ taphos = הקבר) הוא כתובת שנחרתת על גבי מצבה. האפיטף בא לספר את שבחי המת ואת תהילתו. בעולם הקלאסי היו לאפיטף גם כללים צורניים. בדרך כלל הוא נכתב בצורת שיר בן שני טורים. האפיטפים, שנחרתו גם כסיפורים וכציורים, שיבחו את הקרבות הגדולים, את מעשי הבנייה, ואת חיי השליטים. אפיטפים היו נהוגים בכל רחבי העולם העתיק. למלל של האפיטפים, בכל התקופות, יש עניין רב - ספרותי, היסטורי וביוגרפי. ספרות מחקר שלמה נוצרה אודות האפיטף. ממחקרים אלו לומדים החוקרים רבות על אישים, תקופות, לשונות וסגנונות ספרותיים.

כתיבת אפיטפים נהוגה גם בעולם היהודי. אולם בעברית, שפת התפילה והטקס הדתי במשך דורות רבים, לא נוצרה מילה המתרגמת בדיוק את המילה "אפיטף". מנהג כתיבת האפיטף הביא גם ליצירת סוגה ספרותית של יצירת אפיטפים בדיוניים או אמיתיים, אבל בעלי מגמות וכוונות, שנכתבו בידי משוררים שונים. חלקם נחרתו ממש באבני המצבות של המשוררים, וחלקם נכתבו כשירים ונדפסו בספרי המשוררים.

בעברית ידוע שירו של חיים נחמן ביאליק "אחרי מותי" ("אַחֲרֵי מוֹתִי סִפְדוּ כָּכָה לִי"), שיש בו הצעה לכתיבת האפיטף. משורר היידיש הגדול איציק מאנגר כתב מספר סונטות שהן אפיטפים לכל דבר. בתרבות הפופולרית ידוע שירה של להקת קינג קרימזון "Epitaph", מתוך אלבומה In the Court of the Crimson King.

ג'ובאני בוקאצ'ו

ג'ובאני בוקאצ'ו (באיטלקית: Giovanni Boccaccio‏; 16 ביוני 1313 – 21 בדצמבר 1375) היה סופר איטלקי, נודע בעיקר בזכות יצירתו הגדולה דקאמרון. ממבשרי הרנסאנס האיטלקי וכתביו היוו בסיס ליצירת השפה האיטלקית הספרותית.

ג. ק. צ'סטרטון

גילברט קית' צ'סטרטון (באנגלית: Gilbert Keith Chesterton;‏ 29 במאי 1874 – 14 ביוני 1936) היה עיתונאי, סופר, משורר, מחזאי, מאייר, מבקר, פילוסוף ותאולוג אנגלי. כתב קרוב ל-80 ספרים ופרסם כמאתיים סיפורים קצרים, אלפי טורים עיתונאיים ומספר מחזות.

בשנת 1922 קיבל על עצמו את הנצרות הקתולית, והפך לאחד מהוגי הדעות המקוריים והחריפים ביותר שנחלצו להגנת האמונה. יכולת הכתיבה המיוחדת שלו והשימוש בפרדוקסים ובדימויים מקוריים בביקורת האתאיזם והמטריאליזם גרמו לכך שכתביו ההגותיים נחשבו ליצירות מופת.

דורותי פרקר

דורותי פרקר (באנגלית: Dorothy Parker;‏ 22 באוגוסט 1893 – 7 ביוני 1967) הייתה סופרת, משוררת, עיתונאית, תסריטאית ומבקרת תיאטרון אמריקנית.

דנטה אליגיירי

דנטה אליגיירי (באיטלקית: Dante Alighieri, להאזנה (מידע • עזרה), בין ה-14 במאי ל-13 ביוני 1265 - 14/13 בספטמבר 1321), המכונה גם רק דנטה, היה משורר ופילוסוף פלורנטיני. יצירתו הגדולה ביותר, "הקומדיה האלוהית" נחשבת לאחת מהיצירות הספרותיות הגדולות של הספרות העולמית ומהווה בסיס לשפה האיטלקית המודרנית.

הרמן מלוויל

הרמן מלוויל (באנגלית: Herman Melville;‏ 1 באוגוסט 1819 - 28 בספטמבר 1891) היה סופר ומשורר אמריקאי, ידוע במיוחד בזכות הרומן "מובי דיק" ובזכות הסיפור הקצר "בארטלבי".

ויסטן יו אודן

וִיסְטְן יוּ אוֹדְן (באנגלית: Wystan Hugh Auden;‏ 21 בפברואר 1907 – 29 בספטמבר 1973) היה משורר בריטי־אמריקאי.

יונתן רטוש

יונתן רָטוֹשׁ (18 בנובמבר 1908 –25 במרץ 1981) הוא שמו הספרותי של אוריאל שלח (לשעבר הלפרין). רטוש היה משורר, מתרגם, ומקים תנועת העברים הצעירים, שהיוו חלק מרכזי ממי שכונו הכנענים.

לוקיאנוס מסאמוסאטה

לוקיאנוס מסאמוסאטה (ביוונית: Λουκιανὸς ὁ Σαμοσατεύς;‏ 120 - אחרי 180 לספירה) היה רטוריקן וסאטיריקן יווני ממוצא אשורי.

מרים מארקל-מוזסזון

מרים מארקֶל-מוזסזון (בכתיב יידי: מארקעל-מאזעסזאהן; Miriam Markel-Mosessohn‏; 1841, וילקובישק, ליטא - 1920, גרייבו, פולין) הייתה סופרת, מתרגמת ועיתונאית יהודיה ילידת רוסיה. מוזסזון תרגמה וכתבה בשפה העברית, ונחשבת לאחת הסופרות העבריות הראשונות ולראשונה שפרסמה פרוזה עברית.

נתניאל הות'ורן

נתניאל הות'ורן (באנגלית: Nathaniel Hawthorne‏; 4 ביולי 1804 - 19 במאי 1864) היה סופר אמריקאי.

פלאנרי או'קונור

מרי פלאנרי או'קונור (באנגלית: Mary Flannery O'Connor; ‏25 במרץ 1925 - 3 באוגוסט 1964) הייתה סופרת אמריקאית שהתפרסמה בסיפוריה הקצרים המתרחשים בדרום ארצות הברית.

פרידריך גוטליב קלופשטוק

פרידריך גוטליב קלופשטוק (גרמנית: Friedrich Gottlieb Klopstock; ‏ 2 ביולי 1724 – 14 במרץ 1803) היה משורר גרמני. סגנון עבודתו הוא בתפר שבין תנועת הסער והפרץ הגרמנית בעיקרה, לבין השירה הקלאסית יותר, שזוהתה עם הסגנון הצרפתי.

פריחא בת רבי אברהם בן אדיבה

פריחא בת רבי אברהם בן אדיבה (או בשמה הספרותי: פריחא בת יוסף) הייתה משוררת יהודייה בת המאה ה-18 מצפון אפריקה.

פרנסיס בייקון

פרנסיס בייקון (באנגלית: Francis Bacon; ‏22 בינואר 1561 – 9 באפריל 1626) היה פילוסוף, משפטן, סופר ומדינאי אנגלי. קיבל תואר אבירות ב-1603, נעשה לברון ורולם ב-1618, ולוויקונט של סנט אולבנס ב-1621.

בייקון החל את חייו המקצועיים כעורך דין, אך ידוע יותר כפילוסוף וכמגן על המהפכה המדעית. יצירותיו מבססות מתודולוגיה אינדוקטיבית למחקר מדעי, שיש הקוראים לה המתודה הבייקונית. המשמעות של "אינדוקטיביזם" הוא רכישת מידע מעולם הטבע על ידי ניסויים, צפייה ובדיקה של היפותזות. בזמנו, מתודות כאלה היו קשורות לאלכימיה.

רוברט מוסיל

רוברט מוּסִיל (Robert Musil, יש להגות מוּזִיל; 6 בנובמבר 1880 - 15 באפריל 1942), סופר אוסטרי. נמנה עם גדולי הסופרים האוסטרים, ובין החשובים שבסופרים המודרניים.

ריינר מריה רילקה

ריינר מריה רילקה (גרמנית: Rainer Maria Rilke‏; 4 בדצמבר 1875 - 29 בדצמבר 1926) היה משורר וסופר גרמני יליד פראג.

רילקה, שנולד בפראג וגלה לפריז (אז מרכז תרבותי באירופה למשוררים), נחשב לאחד מגדולי המשוררים של המחצית הראשונה של המאה העשרים. שירתו, הפרוזה שלו ורשימותיו ההגותיות הן מפסגת היצירה המודרניסטית ועומדות בסימן קריסת התרבות האירופית הקלאסית וההתמודדות עם משבר המשמעות הכללי של תרבות המערב.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.