דורים

דוֹרִיםיוונית: Δωριείς) הם בני שבט הלני יווני-עתיק המוזכר בכתבים יוונים, אשר ישבו בעיקר בפלופונסוס, במערב יוון ובכרתים. זהו האחרון מבין השבטים ההלניים שפלש ליוון. לשבט הדורי סממנים תרבותיים ודיאלקט ייחודיים.

על פי הכתבים היוונים בהם מוזכרים הדורים, מתקבל הרושם כי מקורם בצפונה ובצפון-מזרחה של יוון, ושמקורם ומוצאם האתני במקדוניה ובאפירוס. נסיבות שאינן ברורות דיין גרמו להם לפנות לחלקה הדרומי של יוון לעבר אטיקה והפלופונסוס כמו גם לאיים האגאיים ולחופה של אסיה הקטנה.

במאה ה-12 או ה-13 לפנה"ס התחולל חורבן אדיר בפלופונסוס, בכרתים, ובמקומות אחרים באזור הים התיכון, חורבן שהיה כרוך בהרס משמעותי של תרבויות רבות, בהן של התרבות המיקנית העתיקה בדרום יוון, תהליך שהתנהל במקביל לתחילתה של תקופת המעבר ביוון. הערים בפלופונסוס שנהרסו ואפילו נקברו תחתיהן כללו את הערים קורינתוס, אולימפיה, ספרטה ומיקנה. ערים רבות הפכו בפועל לכפרים עלובים, והיו כאלה שאף נעזבו לחלוטין מיושביהן.
עד היום לא נמצאו עדויות כתובות אודות התקופה, במיוחד לאור העובדה שהשימוש בכתב הליניארי B פסק לחלוטין. המחקר המקובל מייחס אומנם את הדבר לפלישתם של הדורים, אך לאחרונה, החלו להמצא מספר עדויות לפיהן בני השבט היגרו דרומה לפלופונסוס ולאזורי הים האגאי במהלך ימי הביניים של יוון העתיקה וכי הם לא פלשו לשם בתחילתה של התקופה הזו, ומכאן שלא הם הגורם לחורבן האמור והשערה סבירה יותר היא שחורבן זה היה חלק ממשבר גויי הים.
אף על פי שרוב הפולשים הדורים התנחלו בפלופונסוס, חלקם גם התנחל ברודוס ובאסיה הקטנה, שם נוסדו ששת ערי הדורים הגדולות- הליקארנאסוס וקנידוס שבאסיה הקטנה, קוס ולינדוס, קאמיירוס ואיילאסוס באיים של רודוס. שש הערים הללו הפכו ברבות הימים לערים שהתחרו עם הערים האיוניות שבאסיה הקטנה, וזאת, בנוסף לפלישתם של הדורים גם לאי כרתים.

המסורות המקוריות של בני השבט נשמרו גם בתקופה הקלאסית. ההיסטוריון תוקידידס ראה את המלחמה הפלופונסית בחלקה "כמלחמתם של האיוניים בדורים" ואף ציין בכתביו את האמונה לפיה בני סירקוסאי היו צאצאיהם של בני שבט הדורים (תוקידידס 7.57). מושבות "דוריות" כאלו ואחרות, שמקורן בקורניתוס, במאגארה ובאיים הדוריים, הופיעו לסירוגין לאורך החופים הדרומיים של סיציליה מסירקוסאי עד לסלינוס.
מבחינה תרבותית, הרי שבנוסף לדיאלקט הדורי של שפתם היוונית, המושבות הללו שימרו את לוח השנה הדורי.

לדורים גם מיוחסת התפשטותה של ההומוסקסואליות ביוון העתיקה. יש חוקרים הטוענים שהדבר התרחש בזמן הגירתם המקורית, ויש הטוענים שזמן ההתרחשות היה מאוחר הרבה יותר, בסביבות שנת 630 לפני הספירה לערך, תחילה בכרתים, ואחר כך בספרטה ובשאר ערי המדינה היווניות.

הפלישה הדורית

בשם הפלישה הדורית (או "ההגירה הדורית") קרויה ההתפשטות של השבטים הדוריים שהגיעו מצפון יוון אל עבר מערב יוון, הפלפונסוס וכרתים, תוך דחיקת השבטים האחרים אל מחוץ לחצי האי הבלקני. לפי ההנחה המקובלת, השם "דורים" נגזר מ"דוריס" - חבל הארץ בצפונה של יוון ממנו הגיחו.
על פי הממצאים הארכאולוגיים התרחשה פלישה זו החל מהמאה העשירית לפני הספירה, וההנחה המקובלת היא שדחיקת השבטים האחרים היא שהובילה להתפשטות האיונים והאיולים לאיי וחופי הים האגאי. הפלישה פסחה כנראה על אטיקה שכבר באותו זמן הייתה כפי הנראה מאוכלסת וחזקה דיה להגן על עצמה, ובכך שימשה בסיס לפליטים אשר עברו באתונה בדרכם להתיישבות מחדש.

הגירה זו נחשבה עד לאחרונה לסיבת נפילה של התרבות המיקנית. טענה זו מקורה עוד בתקופה הקלאסית, והיא התבססה על המיתוסים הדוריים עצמם. יחד עם זאת היות שהממצאים שמקורם בשבט הדורי לא הגיעו בפתאומיות בד בבד עם חורבנה של התרבות המיקנית (בערך 1200 לפנה"ס) ולמעשה הסימנים החומריים הראשוניים של הדורים מקורם כאמור רק במאה העשירית לפנה"ס (כלי נשק עשויים מברזל, הבדלים בנוהגי הקבורה) קרוב לוודאי שהתרבות המיקנית הייתה בשקיעה שהחלה זה מכבר והדורים נכנסו לתוך הוואקום השלטוני שהתפתח כתוצאה מכך.

מוצא מיתי

על פי המיתולוגיה היוונית המאוחרת נקראו הדורים על שמו של מייסד השבט דורוס, בנו של הלן, ראש בית האב המיתולוגי של היוונים.
על פי המיתוסים (הספרטניים בעיקר) הונהגה הפלישה הדורית על ידי צאצאיו של הרקולס (ההראקלידים) אשר אספו תחת דגלם את שבטי הדורים ופנו לכבוש את כברת הארץ שהובטחה להם על ידי זאוס. צאצאים אלו הדיחו מהשלטון בספרטה את בית אטריאוס.

הדיאלקט הדורי

בדיאלקט הדורי נעשה שימוש לאורך החופים של הפלופונסוס, בכרתים ובחלקה הדרום מערבי של אסיה הקטנה, ויש דמיון רב בינו לבין היוונית הצפון מערבית והמקדונית העתיקה. בתקופה מאוחרת יותר החלו לשלוט דיאלקטים אחרים, בייחוד הדיאלקט האטי, עליו התבססה השפה היוונית העתיקה הנפוצה. המאפיין הבולט ביותר של הדיאלקט הדורי היה השימור של השורשים הלשוניים ההינדו-אירופיים. היוונית הצאקוניאנית, אחת מההתפתחויות המאוחרות של היוונית הדורית ומקור עניין לבלשנים רבים, עדיין מדוברת באופן יוצא דופן ממש בכמה אזורים בחלקי החוף הדרומיים של הפלופונסוס ובחופה של ארקדיה המודרנית.

לקריאה נוספת

6 (מספר)

6 (במילים בלשון זכר: שישה; בלשון נקבה: שש) הוא המספר הטבעי הבא אחרי 5 והבא לפני 7.

6 הוא גם ספרה המשמשת בכתיבת מספרים לפי בסיס עשרוני (ולפי כל בסיס גדול מ-6, כגון בסיס אוקטלי ובסיס הקסדצימלי).

היירון הראשון

היירון הראשון (ביוונית: Ἱέρων) בן דאינומנס היה טיראן סירקוסאי מ-478 עד 467 לפנה"ס.

היירון עלה לשלטון בסיראקוסאי אחרי אחיו גלון, לאחר שרקם קשר נגד אח שלישי בשם פוליזלוס. במהלך תקופת שלטונו התעצמה סירקוסאי במידה רבה. הוא העביר את תושבי נאקסוס וקטאנה אל לאונטיני, הושיב בקטאנה דורים ושינה את שמה לאייטנה. היירון כרת ברית עם אקרגס (אגריגנטום), וסייע ללוקרים במלחמתם נגד אנאקסילאוס טיראן רגיון (רגיום).

הישגו החשוב ביותר היה ניצחונו על האטרוסקים בקרב קומאי (474 לפנה"ס), ניצחון שהציל את היוונים יושבי קמפניה משלטון אטרוסקי. קסדת ברונזה, השמורה כיום במוזיאון הבריטי ועליה כתובת המנציחה את האירוע, הוקדשה על ידו באולימפיה.

היירון היה טיראן חשדן ועריץ ויחד עם זאת פטרון של סופרים ואנשי רוח. המשוררים סימונידס, פינדארוס, באקכילידס, אייסכילוס ואפיכארמוס היו מבאי חצרו, כמו גם הפילוסוף קסנופאנס. הוא השתתף בתחרויות האתלטיקה במשחקים הפאן הלניים, וזכה פעמים אחדות בתחרויות רכיבה על סוס ומרוץ מרכבות. על ניצחונו הראשון במרוץ מרכבות, בדלפי ב-470 לפנה"ס, כותב פינדארוס באודה הפיתית הראשונה שלו. שנתיים אחר כך, בתחרויות באולימפיה, זכה בהשגו הגדול ביותר, אותו מהלל באקכילידס באודת הניצחון השלישית שלו. אודות נוספות המוקדשות להיירון הן האודה האולימפית הראשונה והאודות הפיתיות השנייה והשלישית של פינדארוס, וכן אודות הניצחון הרביעית והחמישית של באקכילידס.

הוא מת בקטאנה-אייטנה ב-467 לפנה"ס ונקבר בה, אך קברו נהרס לאחר זמן בידי תושביה הראשונים של קטאנה ששבו לעירם. שלטון הטיראניה בסירקוסאי נמשך כשנה אחת בלבד לאחר מותו.

הלנים

הלנים (Έλληνες) הוא הכינוי לכלל השבטים ממוצא הודו אירופי שאכלסו את יוון החל מאמצע האלף השני לפנה"ס.

מקור השם הלנים הוא כנראה משם של שבט קטן ששכן בדרומה של תסליה באזור שנקרא הלאס. הפלישה הדורית, שהתרחשה כנראה בסוף האלף השני לפנה"ס, הביאה להתפשטות השם גם לאזורים דרומיים יותר. הכינוי הלנים מוזכר אצל הומרוס רק פעם אחת, כאשר לרוב הוא משתמש בכינויים "אכיאים", "דנאים" או "ארגיוים" על מנת לתאר את כלל העם היווני.

המשוררים הסיודוס וארכילוכוס, בני המאות ה-8 וה-7 לפנה"ס, השתמשו כבר באופן קבוע בכינוי הלנים או פאנהלנים, בכתביהם כאשר התייחסו לכלל העם היווני. נראה שבמהלך המאה ה-7 לפנה"ס הכינוי הלנים נעשה רווח ומקובל בכל חלקי יוון, כפי שניתן לראות מכך שהשופטים במשחקים האולימפים כונו "שופטי ההלנים".

לפי המיתולוגיה היוונית מקור השם הלנים הוא בשמו של בנם הבכור של דאוקליון ופירה, "הלנוס". לפי האגדה, דאקוליון ופירה היו הניצולים היחידים ממבול שהוריד זאוס, אבי האלים, על מנת להשמיד את הגזע האנושי. הלנוס, בנם, נחשב כאבי הגזע ההלני ובניו, לאבות השבטים ההלנים השונים.

ההלנים הורכבו מ-4 שבטים עיקריים: איונים, איולים, דורים ואיכאים. אלו נבדלו זה מזה בלשונם, תרבותם, דתם ובהתפשטותם הגאוגרפית ביוון ומאוחר יותר ברחבי ארצות אגן הים התיכון. נראה שהחל מאמצע האלף ה-2 לפנה"ס, החלו שבטים אלו חודרים בגלים גלים ליוון מכיוון צפון, תוך כדי שהם דוחקים או מתמזגים עם הילידים המקוריים של הארץ, הפלאסגים ועם בני התרבות המיקנית ששלטו עד אז בארץ זו.

בסוף האלף ה-1 לפנה"ס[דרושה הבהרה], גל חדש של שבטים הלנים, הדורים, החל לנדוד לתוך יוון, תוך שהוא דוחק בשבטים האחרים,[דרושה הבהרה] לגלי הגירה מיוון גופה אל המערב, אל אסיה הקטנה [דרושה הבהרה]. ההלנים המשיכו במסורות של הגירה, התפשטות והקמת מושבות לאורך כל ההיסטוריה שלהם, מהגעתם הראשונה ליוון ועד שלהי התקופה ההלניסטית ונציגים מקרב כל 4 השבטים השונים הגיעו לכל קצוות העולם המוכר בתקופה ההיא, מהודו ועד ספרד.

השם הלאס משמש כשמה של יוון בעת העתיקה וגם, בימינו כשמה של יוון המודרנית. המונח הלניזם, נטבע בעת החדשה על ידי החוקר הגרמני יוליוס ולהאוזן, (והוא מתועד לראשונה כבר בעת העתיקה, בספר מקבים ב, ככינוי למתיוונים, וכניגוד למונח "יהדות"), נטבע על בסיס שמם הקדום של היוונים.

הממלכה הסלאוקית

הממלכה הסלאוקית הייתה מדינה הלניסטית שנוסדה בשנת 312 לפנה"ס על ידי סלאוקוס הראשון ונשלטה על ידי בית סלאוקוס, שבשיא כוחה חלשה על מסופוטמיה, אסיה הקטנה, סוריה, ארץ ישראל, והמישור האיראני עד נהר האינדוס, ולזמן קצר אף בתראקיה. הייתה זו המדינה הגדולה ביותר בשטחה בעולם ההלניסטי.

הממלכה נוצרה במהלך מלחמות הדיאדוכים, שקרעו לגזרים את האימפריה שכבש אלכסנדר מוקדון.

במהלך המאה ה-3 וה-2 לפנה"ס, ניהלה מלחמות רבות נגד הממלכות ההלניסטית האחרות ובייחוד נגד מצרים התלמיית.

המלכים האחרונים לבית סלאוקוס, פיליפוס השני וסלאוקוס השביעי, שמרו על כיסאם עד שנות ה-60 של המאה הראשונה לפנה"ס; אך הממלכה הסלאוקית איבדה למעשה את רוב כוחה ושטחה קודם לכן, זאת בעקבות עלייתה של האימפריה הפרתית במזרח הממלכה, כיבושי בית תלמי בדרומה של הממלכה, מלחמות אזרחים וירושה רבות, והתפשטותה של רומא למזרח החל מ-192 לפנה"ס, ועד הדחת אנטיוכוס ה-13, אחרון השליטים משושלת סלאוקוס, בידי פומפיוס בשנת 64 לפנה"ס.

במהלך שלטונה של הממלכה הסלאוקית על ארץ ישראל, פרץ בארץ ישראל מרד החשמונאים, שבעקבותיו הצליחו היהודים להשיג עצמאות מדינית ראשונה מאז חורבן בית ראשון.

הסטואה של אטאלוס

הסטואה של אטאלוס נחשבת לסטואה המרשימה ביותר מבין חמשת הסטואיי שבאגורה האתונאית. הסטואה נבנתה על ידי המלך אטאלוס השני מפרגמון אשר מלך בין השנים 159 לפנה"ס ל-138 לפנה"ס. המבנה נהרס במאה השלישית אך שוקם במלואו במאה ה-20 כ"מוזיאון האגורה של אתונה".

כמאפיינת את התקופה ההלניסטית ביוון, הסטואה של אטאלוס גדולה יותר ומקושטת יותר מהסטואיי האחרות שנבנו באתונה בתקופה הקלאסית. ממדי הסטואה הם 20 על 115 מטרים והיא כוללת שתי קומות ושתי אכסדרות בכל קומה. עמודי הסטואה בנויים לפי שני סדרים קלאסיים שונים: העמודים החזיתיים הם דורים והעמודים הפנימיים הם איונים. לאורך כל קומה בסטואה נמצאים 21 חדרים למטרות שונות ועם חלונות אוורור לצדה האחורי.

הסטואה נבנתה עבור האתונאים כמתנה מפרגמון. מחווה זו חקוקה בארכיטרב של המבנה. המבנה היה בשימוש עד שנת 267 לספירה עת נהרס במתקפה של ההרולים (שבט גרמאני עתיק). הריסות הסטואה הפכו לחלק מחומה שנבנתה בעיר, מה שהקל על זיהויה ושיקומה בעידן המודרני. בין השנים 1952–1956 שוקמה הסטואה על ידי ממשלת יוון שהפכה אותה למוזיאון. למבנה זה חשיבות עצומה בלימודים של תולדות האדריכלות הקלאסית משום שהוא שוחזר במלואו עד לפרטי פרטים כפי שהיה בעת העתיקה.

יוון העתיקה

תולדות יוון העצמאית בעת העתיקה נמשכו כאלף שנים במהלך העת העתיקה, מתקופת המעבר בין התרבות המיקנית לכיבוש יוון על ידי רומא. התרבות היוונית העתיקה ומורשתה נחשבת בעיני היסטוריונים רבים כערש תרבות המערב וזו אשר הייתה בעלת השפעה רבה על תרבות רומא העתיקה, הקיסרות הרומית, וכלל התרבויות האירופאיות עד לימינו.

התרבות היוונית לא הייתה מוגבלת לחלקו הדרומי של חבל הבלקן, אזור גאוגרפי שבו שוכנת יוון המודרנית. תנועת קולוניזציה גדולה שיזמו היוונים הביאה יוונים רבים לחלקים גדולים של הים התיכון. מלבד איי הים האיגאי, ריכוזים יווניים גדולים היו באסיה הקטנה ואילו במערב ידועה יוון הגדולה - אזור התיישבות יווני שכלל את דרום חצי האי האפניני והחלק המזרחי של סיציליה. מלבד הריכוזים האלה היו מושבות יווניות רבות מפוזרות בחלקים נרחבים של הים התיכון ומעט גם בחופי הים השחור, במיוחד באזורים שבהם השלטון המרכזי היה חלש ולא היה מסוגל להתנגד להתיישבות היוונית.

בעת העתיקה יוון לא הייתה מדינה אחת. מדינות רבות, חלקן גדולות כמו אתונה וספרטה שמספר תושביהן עלה לכמה מאות אלפים וחלקן קטנות שמספר תושביהן לא עלה על אלפים ספורים, היו המאפיין של החיים היוונים. חלק מהמדינות היו בעלות חברה עירונית מפותחת והתבססו על עיר מדינה, הידועה בשם הפוליס. הפוליס שלטה על הסביבה הגאוגרפית המידית שלה ובדרך כלל הייתה קטנה בשטחה. חלק מהיוונים לא יצרו פולייס אלא התגוררו במסגרות שבטיות או אגרריות בלי שלטון מרכזי מסודר. כתוצאה מכך לא הייתה צורת משטר אחידה או תרבות אחידה. כל אזור היה בעל מאפיינים המיוחדים לו, אם כי היו ליוונים העתיקים גם מאפיינים משותפים רבים.

היוונים סיווגו את עצמם לכמה קבוצות אתניות: איונים, דורים, איולים ואכאים. כל קבוצה דיברה ניב משלה של השפה היוונית, מלבד האכאים שהשתמשו בניב הדורי.

יוונית דורית

יוונית דורית היא קבוצת ניבים יווניים עתיקים. בזמנים עתיקים הניבים מקבוצה זו דוברו בדרום ובמזרח הפלופונסוס, בכרתים, רודוס, ובאיים אחרים בים האגאי.

בעבר הייתה מסורת שלפיה הדורית הגיעה לראשונה לאזורים הללו מן הצפון, על ידי פלישה דורית שהתרחשה בערך ב-1150 לפנה"ס. נוכחותה של מדינה דורית (דוריס) ביוון, מצפון למפרץ קורינתוס, הובילה לתאוריה שמקורות הניב הדורי נמצאים בצפון-מערב יוון ואפילו בחבל הבלקן. כל מקום שבו דוברה השפה הדורית חייב להשתייך ליוון, מכיוון שאין אף עדות ארכאולוגית או מסורת עתיקה שמראה שהיוונים נכנסו ליוון ממדינה אחרת. למרות זאת, הגבול העתיק המדויק בין דוברי הדורית לבין דוברי המקדונית אינו ידוע.

ליקיה

ליקיה (יוונית Λυκία, טורקית Likya, ליקית Trmmisa) הייתה ברית ערים לחופי הים התיכון בדרום-מערבה של אסיה הקטנה, בין אנטליה ממזרח לפטהייה ממערב בטורקיה של ימינו.

אזור ליקיה היה מיושב מאז הפרהיסטוריה. ברית הערים העצמאית שקמה במקום התפתחה מממלכות חתיות חדשות לאחר התמוטטות האימפריה החתית במאה ה-12 לפנה"ס. לפי הרודוטוס נקראה ליקיה על שם המלך ליקוס, בנו של מלך אתונה פנדיון השני. באיליאדה הזכיר הומרוס את ליקיה כבת בריתה של טרויה, ולפי המיתולוגיה היוונית נשלטה על ידי סרפדון, אחיו של המלך מינוס מכרתים.

ליקיה גבלה בקאריה ממערב, בפמפיליה ממזרח ובפיסידיה מצפון, ותושביה דיברו שפה הודו-אירופית. לפי סטראבון הייתה קסנתוס (Ξάνθος, ליקית Arinna) העיר הגדולה בליקיה. הרודוטוס ציין כי כאשר קרבו הפרסים לקסנטוס, הרגו תושביה את נשותיהם, ילדיהם ועבדיהם, והרסו את האקרופוליס בעיר. לאחר מכן, יצאו תושבי קסנתוס בהתקפה חסרת סיכויים כנגד הצבא הפרסי, ולמעט 80 משפחות שנעדרו אותה עת מהעיר, כל אוכלוסייתה אבדה.

עיר אחרת בליקיה הייתה פאטרה אשר שכנה לחופו של הים התיכון. העיר יושבה על ידי דורים מכרתים ורווח בה פולחן אפולו. האורקל של פאטרה היה שני רק לזה של דלפי. פייסליס בצידה המזרחי של ליקיה הוקמה על ידי מהגרים מרודוס בסביבות שנת 700 לפנה"ס והייתה לעיר הנמל החשובה בחלק זה של האזור.

כאשר לידיה השתלטה על מערב אסיה הקטנה במאה ה-6 לפנה"ס הייתה ליקיה היחידה ששמרה על עצמאותה, אולם היא נכבשה על ידי הפרסים בשנת 546 לפנה"ס, והייתה לחלק מהממלכה האחמנית יחד עם כל שכנותיה.

מוקדון

מוקדון או מקדוניה הייתה ממלכה קדומה ששכנה באזור חבל הבלקן שבדרום-מזרח אירופה, בצפון-מזרח חצי האי הבלקני. היחס של היוונים לממלכה זו היה כאל ישות חצי-ברברית. שליטיה היו חסרי חשיבות של ממש בפוליטיקה הפנים יוונית. הממלכה עלתה לגדולה בסוף התקופה הקלאסית במאה ה-4 לפנה"ס. לאחר מכן הייתה חלק חשוב מהעולם ההלניסטי. סופה שנכבשה על ידי רומא ושולבה באימפריה הרומית.

מורכבים

המורכבים (שם מדעי: Compositae, Asteraceae) היא המשפחה השנייה בגודלה בעולם הצומח (אחרי הסחלביים), והגדולה במשפחות הדו-פסיגיים. היא כוללת כ-1,100 סוגים וכ-20,000 מינים המתוארים בספרות.

מאפיינים מורפולוגיים וכמוטקסונומיים:

תפרחת אופיינית, המכונה קרקפת.

מאבקים מאוחים.

בכל שחלה ביצית אחת, הממוקמת בתחתית השחלה.

מבנה פרי אופייני, המכונה זרעון, ומכיל לעיתים ציצת שערות. הזרעון אינו מכיל אנדוספרם.

שמנים אתריים המכילים ססקוויטרפנים, ואינם מכילים אירידואידים.הקרקפת עטופה מבחוץ בדור או מספר דורים של עלים או קשקשים, המכונים חפי מעטפת. התפרחת מורכבת מפרחים קטנים (מכאן שם המשפחה) המכונים פרחונים (florets), ומסווגים כפרחונים לשוניים (ray florets) או פרחונים צינוריים (disc florets). הפרחון הצינורי הוא בעל סימטריה מעגלית ומבנה מוארך; הפרחון הלשוני הוא אסימטרי, ומכיל עלה כותרת בודד גדול, המכוון רדיאלית ממרכז הקרקפת החוצה. קרקפות מסוימות מכילות רק פרחונים צינוריים או לשוניים, ואחרות מכילות במרכזן פרחונים צינוריים, ובהיקפן פרחונים לשוניים. פרחוני הקרקפת הם דו-מיניים, חד-מיניים או עקרים. הפרחונים יושבים על משטח משותף המכונה מצעית.

משפחת המורכבים היא משפחת הצמחים בעלת הייצוג הגדול ביותר בישראל - כ-310 מינים. רוב מינים אלו עשבוניים; מרבית הצמחים הקוצניים בישראל הם ממשפחה זו.

מיתולוגיה יוונית

המיתולוגיה היוונית היא אוסף המיתוסים שנוצרו ביוון העתיקה. מיתוסים אלה קיימים הרבה זמן, ומספרים בין היתר, על האלים בדמות אנושית, תולדות עלילותיהם ועלילות גיבורים בני תמותה או אלים למחצה ומפלצות למיניהם. המיתולוגיה אינה כוללת את הדת היוונית, אך היא כוללת את הפולחן, אשר חלקו ממוסד, מוגדר ומנוהל על ידי הפוליס, וחלקו טקסים פרטיים ובחלקם מסתוריים.

רומא העתיקה, שכבשה את יוון, אימצה מן היוונים את המיתולוגיה, ולכן במיתולוגיה הרומית מופיעים סיפורים כמעט זהים, אבל בשמות שונים.

מצרים התלמיית

מצרים התלמיית הייתה חלק חשוב מהעולם ההלניסטי. שלטון הלניסטי בתולדותיה של מצרים העתיקה, שראשיתה בכיבוש מצרים על ידי אלכסנדר הגדול מידי פרס בשנת 332 לפנה"ס. עם מותו של אלכסנדר הגדול, חולקה האימפריה שכבש בין יורשיו הדיאדוכים, ומצרים נפלה בידיו של תלמי הראשון. צאצאיו משלו במצרים עד 30 לפנה"ס ולאחר מכן נשלטה מצרים בידי האימפריה הרומית.

מצרים הייתה אחת הממלכות ההלניסטיות הגדולות והחזקות ביותר. תקופת הזוהר של הממלכה נמשכה למעלה מ-100 שנה תחת שלטונם היציב של שלושת המלכים הראשונים. בימיו של תלמי הרביעי (שלט בין 221 ל-205 לפנה"ס) החלה שקיעת הממלכה. במהלך המאה ה-2 לפנה"ס נכנסה הממלכה לתקופת תוהו ובוהו, וללא שלטון יציב אבדה את עצמאותה לרומא שהשתלטה עליה באופן מלא בשנת 30 לפנה"ס.

מצרים התלמיית הייתה מרכז מדעי ותרבותי מהמעלה ראשונה בעולם הקלאסי. הספרייה הגדולה של אלכסנדריה, לדוגמה, הייתה המוסד החינוכי הגדול ביותר בזמנה. יצירות אמנות, ספרות, אדריכלות ואחרות קישטו את הממלכה ופיארו את שם שליטיה מעבר לים.

מקדש זאוס באולימפיה

מקדש זאוס באולימפיה הוא מקדש אשר הוקם בפוליס היוונית אולימפיה והוקדש לאל זאוס. המבנה נבנה בין השנים 470 ל-456 לפנה"ס.

המקדש, אשר תוכנן בסגנון הסדר הדורי, על ידי אדריכל בשם ליבון מאליס, היה חלק ממתחם מקודש של מזבחות ומבני מקדשים באולימפיה. המקדש נבנה מאבן גיר מצופה בסטוקו (יציקת גבס) והיה בעל גג מצופה באריחי שיש. ברוחבו (27.68 מטר) של המקדש נקבעו שישה עמודים דורים, (בגובה של 5.23 מטר) ואילו באורכו (64.12 מטר) נקבעו 13 עמודים. אל המבנה נכנסו דרך רמפה אשר הייתה קבועה בצד המזרחי של המקדש. סביב המקדש נבנו שלוש מדרגות אשר הקיפו אתו, בהתאם לסגנון הבניה היווני.

המקדש היה מפורסם כיוון שבו עמד פסל זאוס באולימפיה בתכנונו של פידיאס, אשר נחשב לאחד משבעת פלאי עולם. מחוץ למקדש תוכנן מערך עיטורים מורכב בגמלונים ובמטופות של המקדש. על פי פאוסַניאס, תכנון הגמלונים נעשה בידי אלקאמנס ופאוניוס , פסלים ממחצית השנייה של המאה החמישית לפנה"ס, אולם עדות זו אינה עולה בקנה אחד עם ניתוח סגנונן של הדמויות. תכנון העיטורים נעשה כנראה לכל המבנה יחדיו, אולם ביצועם נעשה על ידי כמה אמנים שונים וניכרים הבדלים סגנונים משמעותיים.עיטורי המקדש, בייחוד המאוחרים שבהם, מציגים את ההתקדמות מן הפיסול הארכאי אל הפיסול הקלאסי. ניתן לראות את ההתפתחות בשני מישורים. ראשית, התפתחות יכולת התיאור האנטומי של גוף האדם. הדבר בולט בהשוואה גם בין שני שלבי היצירה. התפתחות זו בולטת בייחוד בתיאור גופות הגברים, כיוון שבתאור דמויות הנשים עדיין לא הגיעו האמנים לכדי תיאור חופשי, אפילו בפסלי הגמלון המערבי המאוחר. התקדמות נוספת בתיאור הגוף היא העובדה כי נעדר מן הדמויות "החיוך הארכאי" המאפיין את הפיסול מן התקופה הארכאית. שנית, ניכרת התפתחות בבניית מערך הפיסול לקראת תכנון מערך פיסולי דינאמי יותר ובעל עומק פיסולי רחב יותר. הדמויות מותאמות לצורתו המשולשת של הגמלון בתנוחות טבעיות.

נחל גלים

נַחַל גָּלִּים הוא נחל בהר הכרמל באזור הכרמל הגבוה. תחילתו ליד ומדרום לאוניברסיטת חיפה בחיפה ליד קו פרשת המים וכביש 672 בגובה של 400 מטר מעל פני הים. הנחל הוא חלק מפארק הכרמל.

הנחל זורם בתלילות על הצלע המערבית של הכרמל לכוון דרום מערב. בתחילת זרימתו מתחתר הנחל בשיפוע תלול בסלע הקירטון, ובחלקו העליון יוצר הנחל עמק רחב יחסית. נחל חוצה בדרכו דרך רכב המגיעה לשמורת חי בר. לאחר שהוא מתחבר ליובלו נחל כלח שנשפך אליו מכוון דרום מזרח, פונה הנחל מערבה ועובר בדרכו סלע קשה עם קירות המגיעים לגובה של 8-6 מטר, ויוצר בדרכו צנירים, מפלים וכוכים. גובה המפל הגבוה הוא כ-5 מטר. חלק זה של הנחל הוא בעל שיפוע מתון יחסית. בדרכו נשפכים אליו מדרום נחל דורים ונחל אורנית, ומצפון נחל נדר. הנחל עובר בדרכו בתוך טירת כרמל ונשפך לים התיכון מדרום לכפר גלים. חלקו העליון המזרחי של הנחל נקרא בערבית "אלוַאסְט" (התיכון), חלקו המערבי נקרא "אלעין" על שם עין קדם.

מעל נקודת החיבור של נחל נדר לנחל גלים מתנשא מצוק גיר באורך 200 מטר ובגובה 15-10 מטר. במצוק מספר מערות, הגדולה שבהם היא "מערת אורנית" שאורכה 42 מטר והיא חוצה את המצוק. למערה שני פתחים והיא כוללת מספר אולמות. במערה נמצאו ממצאים ארכאולוגים מהתרבות המוסטרית והתקופה הכלקוליתית. המערה היא מקלט לעטלפי חרקים.

אגן הניקוז של נחל גלים הוא כ-11 קמ"ר. אגן הנחל ויובליו הוכרזו כשמורת טבע והם חלק מפארק הכרמל. שטח של כ-6,500 דונם בתוך השמורה גודר בשנות השבעים לצורך יצירת החי בר בכרמל המשמש לרביית בעלי חיים שנכחדו מהכרמל.

אזור שמורת נחל גלים נפגע בשריפה בכרמל שהתרחשה בשנת 1989. השיקום של השמורה נעשה כמעט ללא התערבות אדם.

סדר קלאסי

סדר קלאסי הוא סגנון בנייה באדריכלות הקלאסית שהיה קרוב לתקן בנייה מפורט. הסדרים השונים התפתחו ביוון העתיקה עד שהגיעו לנוסח ברור ומדויק המגדיר את הפרופורציות של חלקי המבנה, ואת העיטורים (האורנמנטיקה) בכל אחד מהם. האדריכלות הרומית אימצה אליה את הסדרים הקלאסיים כמו גם אדריכלות הרנסאנס והאדריכלות הנאו-קלאסיציסטית, אשר החזירו את הסדרים הללו לשימוש.

קיימים חמישה סדרים עיקריים באדריכלות הקלאסית: דורי, איוני, קורינתי, טוסקאני ומשולב. סדרים נוספים רבים שימשו במקומות שונים ובתקופות שונות, אך השימוש בהם היה מועט יחסית לחמשת העיקריים ובראשם הדורי, האיוני והקורינתי. את הסדר לפיו נבנה בניין כלשהו ניתן לזהות בקלות לפי כותרות העמודים. ההגדרות של כל סדר כוללות את המידות הפרופורציונליות של כל חלקי המבנה, עוביים והרווחים שביניהם. בשל החשיבות שניתנה לפרופרציות ודיוק, ניתן לדעת במבנים יווניים עתיקים, אשר נבנו לפי הסדרים הקלאסיים, את מידות המבנה רק על ידי מדידת קוטר העמוד.

קיימים מבנים שונים בהם יש שימוש בעמודים מסדרים שונים. לרוב, השימוש בעמודים מסוגים שונים יוצר היררכיה וסדר במבנה. למשל: מבנה ובו עמודים איונים בקומת הקרקע ועמודים דורים בקומה שמעליה או שתי קולונדות מקבילות של עמודים משני סדרים שונים. במבנה הקולוסיאום הרומי, נעשה אף שימוש בשלושת הסדרים, הדורי, האיוני והקורינתי, בקומות שונות.

סיקיון

סיקיון או סיקיאון (ביוונית: Σικυων) הוא שמה של פוליס יוונית עתיקה בצפון חצי האי פלופונסוס, שהייתה ממוקמת בין אכאיה וקורינתוס של היום.

העיר נבנתה על מישור נמוך דמוי משולש, במרחק שלושה קילומטר ממפרץ קורינתוס, ובינה לבין הנמל השתרע מישור פורה מכוסה בפרדסים ובגפנים.

כיום ממוקם באזור שליטתה הקדום של סיקיון הכפר ואסיליקו.

פרח

פרח הוא איבר הרבייה הקיים בצמחים מכוסי-זרע. מבנה זה מכיל איברי רבייה זכריים או נקביים המשמשים לרבייה זוויגית ולעיתים לרבייה אל-זוויגית.

תפקיד הפרחים הוא לייצר תאי רבייה, לאפשר מפגשם ולהוות מצע לייצור הזרעים. אצל רוב צמחי הפרחים, רבייה זוויגית היא הדרך העיקרית להתרבות והזרעים הם האמצעי העיקרי להפצת הצאצאים והרחבת שטח המחיה של המין.

פרח טיפוסי מושך אליו בעלי-חיים לצורך האבקה. משיכת המאביקים נעשית על ידי שילוב של פרסומת המזוהה ממרחק (על ידי צבע, ריח או צורה), ותגמול היוצר התניה חיובית עבור הביקורים הבאים (לרוב בצורת מזון, כגון צוף או אבקה).

קאריה

קאריה (יוונית Καρία, טורקית Karya, לשונות חתיות Karkija) החלה את דרכה כממלכה חתית חדשה בדרום-מערב אסיה הקטנה, לאחר התמוטטות האימפריה החתית במאה ה-12 לפנה"ס', במקום בו שכנה לפנים חלק ממלכת ארזוה. אל היסודות החתים נוספו שבטים דורים אשר התיישבו בקאריה בסוף האלף השני ובתחילת האלף הראשון לפנה"ס. לפי מספר מקורות נקרא האזור בתחילה בשם "פיניקיה" בשל התיישבות פיניקית מוקדמת, ואת השם "קאריה" קיבל מהמלך האגדי "קַאר".

קאריה גבלה באיוניה ממערב, בלידיה מצפון ובליקיה ממזרח. העיר החשובה ביותר בממלכה הייתה בירתה הליקרנסוס (בודרום בטורקיה). הרודוטוס, בעצמו בן הליקרנסוס, מסר כי הקארים היו חרשי נשק מוכשרים ועמדו בקשרי מסחר ותרבות עם המצרים, ובמיוחד עם פרעה פסכמתיך הראשון שמלך בין 664 עד 610 לפנה"ס. קשרים אלה היו הדוקים במידה כזו שבני קאריה התיישבו בדלתה של הנילוס ושלחו כוחות צבא לעזרת המצרים כשאלה נזקקו להם.

במאה ה-6 לפנה"ס הייתה קאריה לחלק מממלכת לידיה, ויחד עם כל חלקה המערבי של אסיה הקטנה נכבשה על ידי הפרסים בשנת 546 לפנה"ס, והייתה לחלק מהממלכה האחמנית. בתקופה זו נבנה בהליקרנסוס המאוזוליאום, אחד משבעת פלאי תבל, שהוקם על ידי ארטמיסיה לזכר בעלה, המלך מאוזולוס, והעניק את שמו למושג.

בשנת 334 לפנה"ס נכבש האזור על ידי אלכסנדר הגדול והפך לחלק מהאימפריה ההלניסטית. בהמשך הוא עבר לשליטת האימפריה הרומית. תושבי קאריה דברו יוונית וקארית, לשון הודו-אירופית מקורבת ללשונות לידיה וליקיה. הם האמינו באל-אב שהרודוטוס כינה "זאוס של הקארים", אף שבניגוד לזאוס, היה האל הקארי אל המלחמה. דמות אלילית שמצאה את דרכה מפנתיאון האלים הקארי אל המיתולוגיה היוונית, הייתה הקטי (Hekátē), אלת פרשת הדרכים, שבקאריה נחשבה לאלה מרכזית, אך ביוון תפסה מעמד שולי ובדרך כלל שלילי.

בשטח נערכו חפירות ארכאולוגיות במספר אתרים. באזור העיר העתיקה אפרודיסיאס נמצאו שרידיות של מספר מקדשים ובנייני העיר שנהרסה ברעידת אדמה במאה ה-7 ולא שוקמה.

קורינתוס (עיר)

קורינתוס (ביוונית: Κόρινθος, להאזנה (מידע • עזרה)) – עיר נמל יוונית בקצה המערבי של תעלת קורינתוס, בצפון מזרח הפלופונסוס.

קורינתוס - העיר השנייה בגודלה בפלופונסוס ובירת היחידה האזורית של קורינתוס - משמשת צומת תחבורה בין צפון יוון ודרומה.

העיר החדשה הוקמה בשנת 1858 במרחק 7 קילומטר מן העיר הישנה שנהרסה ברעידת אדמה, ושוקמה בשנת 1928 בשנית לאחר רעידת אדמה נוספת.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.