דולר אמריקני

דולר אמריקני הוא המטבע הרשמי של ארצות הברית. כמו כן הוא משמש במדינות רבות כעתודת מטבע חוץ. הבנק הפדרלי אחראי על הדפסתו והפצתו של הדולר. הסימן הנפוץ ביותר לדולר הוא סימן הדולר ($). בתקן ISO 4217 סימנו הוא USD. קרן המטבע הבינלאומית משתמשת גם בסימון $US. בשנת 2007 תפוצתו הכוללת של הדולר המזומן עמדה על כ-829 מיליארד דולר, רובם מוחזקים מחוץ לגבולות ארצות הברית[1].

ארצות הברית היא אחת מבין מספר מדינות שהמטבע שלהן קרוי "דולר". מספר מדינות משתמשות בדולר האמריקני כהילך חוקי, ובמדינות אחרות הוא משמש כמטבע בפועל.

הסימון הבינלאומי המקובל לדולר הוא $, וכאשר רוצים להדגיש שמדובר בדולר אמריקני (להבדיל מדולר של מדינה אחרת) משתמשים בסימון $US או U$. הדולר האמריקני הוא המטבע הנסחר ביותר בעולם כיום.

דולר אמריקני
United States dollar
USDnotes
משתמשים ארצות הברית, פנמה, מזרח טימור, אל סלוודור, אקוודור, איי הבתולה הבריטיים (שייך לבריטניה), איי מרשל
סמל $
ISO 4217 USD
כינוי דולר, בָּאק
לשון רבים דולרים
סֵנְט סנטים
יחידות משנה
1/100 סֵנְט ¢
מטבעות ושטרות
שטרות בשימוש $1, $2, $5, $10, $20, $50, $100
מטבעות בשימוש , , 10¢, ,$½, $1
בנק מרכזי
בנק מרכזי הבנק הפדרלי (פדרל ריזרב)
http://www.federalreserve.gov/

מקור השם דולר

מקור השם "דולר" הוא במכרה כסף בן המאה ה-16 בעמק יואכים, יואכימסטאל, בבוהמיה. מטבעות הכסף שהופקו מהמכרה נקראו "יואכימסטאלרים", או "טאלרים" בקיצור. השיבוש "דולר" נהיה שם גנרי למטבע ממוצא זר ולכן, כנראה, הגיע לשמש ככינוי לדולר הספרדי או ה"פסו בן שמונה ריאלים" (real de a ocho) שהופק בקולוניות הספרדיות בצפון אמריקה. המטבע הזה שימש גם את ארצות הברית בצעירותה, וכך נקרא גם המטבע העצמאי שהוטבע בה לאחר מכן.

מקור הסימן $

מקורו של סימון הדולר, על-פי הסברה המקובלת, הוא מאותו מטבע ממנו שאוב שמו. לפי גרסה זו, הסימן $ התפתח מקיצור השם על ידי כתיבת שתי האותיות P ו-S, המייצגות "פסו", ביחד. ראיות לתאוריה מראות כי הדולר הספרדי סומן בצירוף ps, וכן ישנן ראיות לכך שאף הדולר האמריקני סומן בצורה זו, אך כשה-p נכתבת "בתוך" ה-s.

גרסה זו נראית בעייתית עקב העובדה שהשם פזו ("משקל" בספרדית) הוטבע על המטבעות רק מ-1864. אולם הכינוי "פסו" קיים כבר מ-1537.

חלוקה לשטרות ומטבעות

US $10 1934 Note Front
פני שטר 10$ משנת 1934, אלכסנדר המילטון, שר האוצר הראשון של ארצות הברית
US10dollarbill-Series 2004A
פני שטר 10$ משנת 2004, השטר היחיד בצבע הכתום
US $2 1862 Legal Tender
שטר 2 הדולר הראשון, 1862. על השטר מוטבע דיוקנו של תומאס ג'פרסון. באותה תקופה הודפסו השטרות על ידי הלגאל טנדר ולא על ידי הבנק הפדרלי
US $100 United States Note 1966
הצד הקדמי של שטר 100$ משנת 1966. על השטר מוטבע דיוקנו של בנג'מין פרנקלין, ראש ממשלת פנסילבניה השישי
Obverse of the series 2009 $100 Federal Reserve Note
הצד הקדמי של שטר ה-100$ החדש, 2009. דיוקנו של פרנקלין השתנה בשטר זה
500 USD note; series of 1934; obverse
שטר 500 דולר משנת 1934 עם פניו של הנשיא ה-25 של ארצות הברית ויליאם מקינלי

הדולר האמריקני מחולק לרוב למאה סנט. חלוקות נוספות הן לעשרה דיים או לאלף מיל. השם "דיים" מתייחס היום למטבע של עשרה סנט. החלוקה למיל אינה מקובלת מחוץ לחישובים מסוימים בתחום המס. בימינו נמצאים בתפוצה שטרות של ערכים נקובים הגדולים מדולר אחד ומטבעות בעלי ערך נקוב הנמוך מדולר אחד. ישנם בנמצא גם מטבע של דולר אחד וגם שטר באותו הערך, אך השטר נפוץ בהרבה. בעבר הודפסו גם שטרות בעלי ערך נקוב נמוך מדולר. מטבעות זהב הוטבעו בשווי של עד עשרים דולר.

US $10 1901
שטר 10$ המפורסם משנת 1901

מטבעות אמריקניים מוטבעים במטבעה הלאומית האמריקנית. שטרות דולריים מודפסים בידי מדפיס ממשלתי מיוחד (Bureau of Engraving and Printing) עבור הבנק הפדרלי מאז שנת 1914. תחילה הודפסו שטרות בפורמט גדול. בשנת 1928 הוחל בהדפסת שטרות בפורמט קטן, מסיבות שיוסברו בהמשך.

הדפסת שטרות בערך של מעל מאה דולר הופסקה בשנת 1946 והשימוש בהם כהילך חוקי הופסק בשנת 1969. שטרות אלו שימשו בעיקר בעסקאות בין בנקים וכן בקרב הפשע המאורגן. מסיבה אחרונה זו ציווה הנשיא ריצ'רד ניקסון על הפסקת השימוש בשטרות אלו. עם התקדמות הבנקאות הממוחשבת, התייתר הצורך בשטרות אלו ממילא. בין השאר הודפסו בעבר שטרות בעלי ערך נקוב של $500, $1,000, $5,000, $10,000 ו-$100,000.

נכון להיום מדיניות הבנק הפדרלי היא ביצוע החלפה יזומה של עיצובי השטרות מידי שבע שנים. מדיניות זו נקבעה לצורך מלחמה בזייפני הכספים.

אחת מתכונות המדיניות של הבנק היא שינוי צבעי השטר מן הירוק הנוסטלגי והוצאתן של הדמויות מן עיגוליהם. השלב הראשון היה להגדיל את עיגולי הראשים, וכיום בוטלו לגמרי. כמו כן, החל משנת 2004 החלה מדיניות שינוי צבעי הדולר, שנראתה לראשונה בשטר ה-10$, שצבעו הוחלף לכתום. כיום, הוחלף צבע שטר ה-20$ לירוק ים, שטר ה-50$ הוחלף לאדום, שטר ה-100$ הוחלף לירוק מעורב עם סגול ושטר ה-5$ הוחלף לסגול. כיום, השטרות היחידים אשר מודפסים בצורתם המקורית מתקופת שנות השלושים הם שטרות ה-1$ וה-2$.

גלריית השטרות המבוטלים

US $500 1869 Legal Tender Note

שטר 500$ משנת 1869 בהוצאת לגאל טנדר.

1000 USD note; series of 1934; obverse

שטר 1000 דולרים משנת 1928. עליו מוטבע דיוקנו של גרובר קליבלנד, נשיא ארצות הברית ה-22 וה-24

1000 USD note; series of 1934; reverse

צידו השני של שטר 1000 הדולרים משנת 1928.

US $5000 1934 Federal Reserve Note

שטר 5000 הדולרים משנת 1934. על השטר דיוקנו של ג'יימס מדיסון, נשיא ארצות הברית ה-4.

US $5000 1934 Federal Reserve Note Reverse

צידו השני של שטר 5000 הדולר משנת 1934.

10000 USD note; series of 1934; obverse

שטר 10,000 הדולרים משנת 1934. על השטר דיוקנו של סלמון פ. צ'ייס, הנשיא השישי של בית המשפט העליון של ארצות הברית.

10000 USD note; series of 1934; reverse

צידו השני של שטר 10,000 הדולרים משנת 1934.

US100000dollarsbillobverse

שטר 100,000 הדולרים משנת 1934, מהדורת הזהב. על השטר דיוקנו של וודרו וילסון, הנשיא ה-28 של ארצות הברית.

US100000dollarsbillreverse

צידו השני של שטר 100,000 הדולרים משנת 1934.

מטבעות אמריקניים

New five dollar bill
פני שטר ה-5$ החדש עם פני אברהם לינקולן, 2009
5dollar
פני שטר 5 דולר משנת 1928
USD notes
השטרות השונים, מהדורת 2005. למרות כל החידושים, מהדורה זו עדיין הנפוצה שבהן

בתפוצה סדירה נמצאים מטבעות בערך של 1 סנט ("פני"), 5 סנט ("ניקל"), 10 סנט ("דיים"), 25 סנט ("קוורטר"), 50 סנט (האלף) ו-1 דולר. השטרות שבתפוצה סדירה הם בשווי של $1, $2 (לא שכיח), $5, $10, $20, $50 ו-$100.

מטבעות בעלי ערך של 1 דולר לא זכו מעולם לפופולריות. מטבעות דולר עשויי כסף הוטבעו בשנים 1794 עד 1935 עם מספר הפוגות קצרות. מטבע נחושת-ניקל בעל גודל דומה הוטבע בשנים 1971 עד 1978. בשנת 1979 הוכנס לשימוש מטבע דולר על שם סוזן ב. אנתוני, שלא התקבל יפה בציבור בשל דמיונו הרב למטבע ה-25 סנט. משום כך הופסק ייצורו במהרה, אבל ככל מטבע אמריקני אחר הוא עדיין הילך חוקי. בשנת 2000 הוכנס לשימוש מטבע דולר חדש על שם סקגווי, שהפעם הקפידו לשוות לו מראה ייחודי משלו. גם מטבע זה לא זכה להיקלט בציבור, והשימוש בשטר הדולר האחד רווח בהרבה מהשימוש במטבע בעל אותו הערך.

במהלך ההיסטוריה האמריקנית הוטבעו גם מטבעות בשווי של חצי סנט, 2 סנט, 3 סנט, 20 סנט, $2.5 ו-$3. כולם עדיין שווים להלכה את הערך הנקוב שלהם, אבל במציאות הם בעלי שווי גבוה בהרבה בקרב אספני מטבעות.

היסטוריה

הדולר נבחר לשמש כמטבע הלאומי של ארצות הברית ב־6 ביולי 1785, והיה בכך למטבע הלאומי הראשון המבוסס על שיטה עשרונית.

עד שנת 1974 היה ערכו של הדולר צמוד לכסף, זהב או לצירופים שונים של השניים. בשנים 17921873 היה הדולר האמריקני מגובה בידי כסף וזהב ביחס של 15:1 בשיטה שכונתה "דו-מתכתית". בעקבות סדרת תיקונים בחקיקה בשנים 1873–1900 הופחת חלקו של הכסף לעומת חלקו של הזהב עד שבשנת 1900 הוצמד הדולר לזהב בלבד, והסדר זה המשיך בתיקונים קלים בלבד עד שנת 1971.

בתקופת ההצמדה הדו-מתכתית, הדולר הוגדר שווה ערך ל-371.25 גריין כסף (24.06 גרם) או 24.75 גריין זהב (1.60 גרם) וניתן היה להמירו במטבעה בכסף או בזהב ביחס 15:1. בעקבות ירידת ערכה של מתכת הכסף, הומר בשנת 1834 יחס המתכות ל-16:1, על ידי הפחתת ערך הזהב של הדולר ב-6% ל-23.2 גריין (1.50 גרם).

גילויים של מרבצי כסף גדולים במערב ארצות הברית בשלהי המאה ה-19 הביא לעימות פוליטי. מצדו האחד ניצבו גורמים קרובים למגזר החקלאי כמו מפלגת גרינבק האמריקנית שביקשו לשמר את השיטה הדו-מתכתית כדי להביא לאינפלציה בערך הדולר שתקל על החקלאים לשלם את חובותיהם. מולם ניצבו גורמי בנקאות ומסחר מן החוף המזרחי שביקשו ליצור מטבע יציב ולעבור להצמדה לזהב בלבד. עימות זה הביא לפילוג במפלגה הדמוקרטית בשנת 1896 ולנאום "צלב הזהב" המפורסם של הפוליטיקאי האמריקני והמועמד לנשיאות, ויליאם ג'נינגס ברייאן. ייתכן כי עלילת הקוסם מארץ עוץ הושפעה רבות ממשבר זה.

תקן הזהב

השיטה הדו-מתכתית נשארה בתוקף עד ל-14 במרץ 1900, עת חוקק חוק תקן הזהב (Gold Standard Act) אשר הצמיד את ערכו של הדולר ל-25.8 גריין (1.67 גרם) זהב 0.9 טהור (תואם לתקן הקודם של 23.2 גריין זהב). בכך עברה ארצות הברית להצמדה מלאה של המטבע לזהב, שערכו הועמד עתה על $20.67 לאונקיית זהב.

במהלך השפל הגדול קבע הנשיא פרנקלין רוזוולט את ערכו של הדולר על $35 לאונקיה, ובכך פוחת הדולר בצו ממשלתי בשיעור של 41%.

לפי הסכם ברטון וודס (Bretton Woods) שנחתם לאחר מלחמת העולם השנייה, הוערכו כל המטבעות בעולם במושגים של דולר אמריקני, ובכך נקשרו באופן עקיף לערכו של הזהב. הצורך של ממשלת ארצות הברית לשמור גם על יחס ה-$35 דולר לאונקיית זהב וגם על אפשרות ההמרה למטבע חוץ יצר לחצים כלכליים ומסחריים.

בחודש מרץ 1968 הופסק הניסיון להשפיע על מחיר הזהב בשוק העולמי, ותחת זאת הוקמה שיטה "דו-שכבתית". לפי שיטה זו, בוצעו כל עסקאות הזהב בין בנקים מרכזיים במחיר בלתי-תלוי במחיר שוק הזהב החופשי. הבנקים המרכזיים סחרו בזהב ביניהם במחיר $35 דולר לאונקייה ולא סחרו עם השוק הפרטי, בעוד השוק הפרטי סוחר במחיר משתנה לפי היצע וביקוש. מחיר הזהב בשוק החופשי נקלע לתנודות הולכות וגדלות, ובשנת 1972 האמיר עד לרמה של מעל $70 לאונקייה. הסכם ברטון וודס החל לאבד בפועל מתוקפו. שיטת המסחר ה-"דו שכבתי" הופסקה בנובמבר 1973, בשעה שמחיר הזהב הגיע עד ל-$100 לאונקייה.

בשנות ה-70, האינפלציה שיצרה עליית המחירים של סחורות מיובאות, במיוחד נפט, יחד עם ההוצאות על מלחמת וייטנאם שלא לוו בקיצוץ בהוצאות הממשלתיות ועם גירעון מסחרי, יצרו מצב בו ערכו של הדולר היה נמוך מערך הזהב שגיבה אותו.

בשנת 1972 קבעה ארצות הברית את ערך הדולר על $38 לאונקייה. מכיוון שהמטבעות האחרים הוערכו במושגים של דולר אמריקני, הדבר לא פתר את חוסר היציבות שבין הדולר למטבעות האחרים. בשנת 1975 החלה ארצות הברית בקביעת שער חליפין צף בין הדולר לערך הזהב ולערכם של מטבעות אחרים, ובכך היה הדולר לראשונה למטבע פיאט, שערכו אינו בא מערכה של סחורה אחרת אלא רק מצו השלטון.

מרגע שהבנקים המרכזיים הפסיקו להכתיב את ערך הדולר בזהב, עלה מחיר הזהב בצורה חדה, מה שהביע את אובדן האמון בדולר. המשקיעים העדיפו לשים את מבטחם בזהב במקום בדולר, ומחירו של הזהב הרקיע מ-$35 דולר לאונקיה בשנת 1969 ל-$900 דולר לאונקיה בשנת 1980. ול- $1901 לאונקיית זהב בשנת 2011, לאחר שיא זה החלה ירידה במחירי הזהב, ובתחילת יולי 2012 הוא עומד על $1571 לאונקייה.

שערי חליפין

שער חליפין נוכחי עבור USD
באתר Google Finance: AUD CAD CHF EUR GBP HKD ILS JPY
באתר Yahoo! Finance: AUD CAD CHF EUR GBP HKD ILS JPY
באתר XE.com: AUD CAD CHF EUR GBP HKD ILS JPY
באתר OANDA.com: AUD CAD CHF EUR GBP HKD ILS JPY

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אתר הבנק הפדרלי ניו יורק
.tv

tv. היא סיומת האינטרנט הלאומית של שמות התחום של טובאלו.

כל אדם בעולם יכול לרכוש שם מתחם עם הסיומת tv. תמורת תשלום (מלבד סיומות שמורות, כמו com.tv ,.net.tv ,.org.tv. ודומיהן). ממשלת טובאלו מקבלת קרוב למיליון דולר אמריקני מדי רבעון תמורת היתר השימוש בסיומת הפופולרית, בגלל היות הצירוף TV קיצור למילה האנגלית Television (טלוויזיה). התוצר המקומי הגולמי של טובאלו הוא 12.2 מיליון דולר בלבד (נכון ל-2005) ולכן הכנסה זו מהווה חלק מרכזי מאוד בכלכלת המדינה הקטנה. כיום שייכת הסיומת ל-dotTv שבבעלות חברת וריסיין (VeriSign). הממשלה הטובאלית מחזיקה בעשרים אחוז ממניות החברה.

אמריקן אקספרס

אמריקן אקספרס (באנגלית: American Express Company, או AmEx), היא חברת שירותים פיננסיים אמריקאית בינלאומית, שמרכזה בבניין Three World Financial Center, מנהטן, ניו יורק, ארצות הברית. החברה הוקמה בשנת 1850, והיא אחת משלושים החברות הנכללות במדד דאו ג'ונס. החברה ידועה בעיקר בשל שירותי כרטיסי האשראי, כרטיסי החיוב, והמחאות הנוסעים שלה. כרטיסי אמריקן אקספרס אחראים לכ-24% מסך נפח החיוב בעסקאות בכרטיסי אשראי בדולר אמריקני בארצות הברית, שיעור גבוה מכל מנפיק כרטיסים אחר. ביזנסוויק ואינטרברנד דירגו את אמריקן אקספרס כמותג ה-22 בחשיבותו בעולם, בהערכתם את שווי המותג ב-14.97 מיליארד דולר אמריקני. מגזין Fortune דירג את אמריקן אקספרס כאחת מ-20 החברות הנערצות ביותר בעולם. סמל החברה, אשר אומץ בשנת 1958, הוא קנטוריון, דרגת קצונה בצבא הרומאי. סמל זה מופיע על המחאות הנוסעים וכרטיסי החיוב של החברה.

בנק גרמין

בנק גרמין (באנגלית: Grameen Bank, בבנגלית: গ্রামীণ বাংক) הוא בנק חברתי המעניק מיקרו אשראי (מיקרו קרדיט). הבנק הוקם בבנגלדש ב-1983 על ידי דוקטור לכלכלה, מוחמד יונוס. ב-2006 הבנק ויונוס זכו יחד בפרס נובל לשלום וכמו כן ב-2001 בפרס גנדי לשלום.

רעיון המיקרו קרדיט הוא לתת הלוואות קטנות לאנשים שלא יוכלו לקבל הלוואות מבנקים גדולים. אנשים אלו הם יזמים שישקיעו את כספם ויוכלו להחזירו. יונוס ביקש לראות את המעלות של העניים: לאפשר להם באמצעות הלוואה להגיע לעצמאות כלכלית.

בשנת 1974, בזמן הרעב הגדול בבנגלדש, כאשר היה מרצה לכלכלה באוניברסיטת צ'יטגונג, ערך יונוס סיור עם קבוצת סטודנטים בכפר בבנגלדש במטרה לנסות להבין כיצד הם יכולים לסייע. בסיור הם הבינו שבעלי האדמה מצליחים לקיים את עצמם אבל חסרי האדמה גוועים ברעב.

בכפר הם פגשו בסופייה בגום, אישה צעירה אשר יצרה שרפרפי במבוק במטרה למכור אותם. בגום סיפרה להם כיצד לוותה מעט כסף על מנת לקנות את חומרי הגלם בריבית גבוהה של כ-10% לשבוע אולם אחרי החזר ההלואה כמעט ולא נשאר לה רווח. הסטודנטים הבינו כי לו יכלה בגום ללוות את הכסף בריבית סבירה יותר, הייתה יכולה להתפרנס מעבודת ידה. יונוס הלווה מכיסו סך של כ-17 פאונד שחולקו בין 42 עוסקים זעירים בתוכם סופייה בגום. הלוואה זו איפשרה לאותם העוסקים הזעירים להתנתק מהמלווים בריבית קצוצה, לפתח את עיסקיהם באופן שיוציא אותם ממעגל העוני ויאפשר להם להתפרנס מעבודתם. כל הלווים החזירו את ההלוואה שלקחו ויונוס הלך למנהלי בנקים וניסה לשכנעם להלוות כספים לאותם יזמים מחוסרי אדמה. הבנקים סירבו להלוות כספים ללא ביטחונות וערבויות, ולכן יונוס הלווה סכומים גדולים יותר מכספו הפרטי ולשם ניהול ההלוואות ייסד את הבנק.

ב-2006 העניק בנק גראמין הלוואות לכ-2.4 מיליון איש בכ-37,000 כפרים והעסיק לשם כך כ-12,500 עובדים ב-1,084 סניפים ברחבי בנגלדש, מתוכם קרוב ל-10,000 במטה הבנק בדאקה. 94% מההלוואות ניתנות לנשים ולמעלה מ-98% מההלוואות משולמות חזרה לבנק על ידי הלווים (שיעור גבוה אף מהשיעור הממוצע בבנקים מערביים "רגילים"). בשנת 2006 גובה ההלוואה הממוצע היה 160 דולר אמריקני.

שיטת המיקרו קרדיט הועתקה ב-58 מדינות נוספות לרבות ארצות הברית, קנדה, צרפת, הולנד ונורווגיה.

ג'נרל מוטורס

ג'נרל מוטורס (באנגלית: General Motors, ובקיצור GM) היא יצרנית רכב בינלאומית שבסיסה בארצות הברית. החברה נוסדה בשנת 1908 על ידי ויליאם דוראנט. המותגים הבולטים שבבעלות החברה הם, בין היתר, ביואיק, קדילאק, שברולט, ו-GMC. חטיבת אולדסמוביל פורקה בשנת 2004, חטיבת פונטיאק פורקה בשנת 2010.

חלק ממותגי החברה נמכרו או נמצאים בתהליך של מכירה, במסגרת הליכי פירוק. ביוני 2009 הגישה ג'נרל מוטורס בקשה להליך פירוק (צ'פטר 11) לאחר שחובותיה הגיעו לסך של כ-172 מיליארד דולר אמריקני. כתוצאה מכך, החברה הולאמה למעשה על ידי ממשלת ארצות הברית ועם יציאתה של החברה מפירוק נמצאים 61% ממניותיה בידי ממשלת ארצות הברית.

הנהלת החברה נמצאת בעיר דטרויט שבמדינת מישיגן. החברה מעסיקה מעל 200 אלף עובדים, והיא יצרנית הרכב הגדולה בעולם מ-1931 עד 2007, ומאוגוסט 2011 ועד היום. יו"ר החברה הוא פרדריק אנדרסון ומנכ"ל החברה היא מרי בארה. מניות החברה נסחרות בבורסה של ניו-יורק (NYSE).

דולר

דולר הוא שמו של ההילך החוקי במספר מדינות. הידוע מביניהם הוא הדולר האמריקני. מדינות נוספות שמשתמשות בדולר הן קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד ורבות אחרות.

הבורסה לניירות ערך בלונדון

הבורסה לניירות ערך בלונדון (באנגלית: London Stock Exchange ראשי תיבות: LSE), היא בורסה לניירות ערך הממוקמת בסיטי של לונדון, אנגליה. נכון לדצמבר 2010, היא הייתה בעלת שווי שוק של 3.6 טריליון דולר אמריקני, ההופך אותה לבורסה הגדולה ביותר באירופה והרביעית בגודלה בעולם. הבורסה הוקמה בשנת 1801 ומתחמיה הנוכחיים ממוקמים בכיכר פטרנוסטר סמוך לקתדרלת סנט פול.

יחסי איחוד האמירויות הערביות–סין

היחסים הדיפלומטים בין איחוד האמירויות הערביות והרפובליקה העממית של סין כוננו ב-1984. לאיחוד האמירויות הערביות יש שגרירות בבייג'ינג וקונסוליה כללית בהונג קונג ושאנגחאי, ולסין יש שגרירות באבו דאבי וקונסוליה כללית בדובאי.

היחסים בין המדינות נבנו על מסחר. ב-2007 היקף הסחר בין סין לאיחוד האמירויות הערביות עמד על למעלה מ-19.4 מיליארד דולר אמריקני. ישנן כ-2000 חברות סיניות הפועלות באיחוד האמירויות הערביות ומספר רב של סינים שמעורבים בענף הבנייה באיחוד האמירויות הערביות. בנוסף, איחוד האמירויות הערביות היא שותפת הסחר השנייה בגודלה של סין במפרץ פרסי ושותפת הסחר הגדולה ביותר בקניית מוצרים סיניים במפרץ הפרסי.

באפריל 2019, חתם שליט דובאי על 3.4 מיליארד דולר בעסקאות השקעה בין איחוד האמירויות לבין סין, והסחר השנתי בין הצדדים צפוי לגדול ל־106 מיליארד דולר עד 2022. הקהילה הסינית באמירויות מונה יותר מ־18 אלף איש הנמצאים במפרץ. איחוד האמירויות מעבר להיותו שותף הסחר, משמש ערוץ מרכזי להעברת מוצרים לשווקים במזרח התיכון ובאפריקה. האינטרס הכלכלי של מדינות המפרץ, כך נראה, גובר על דאגתן לאוכלוסייה המוסלמית בסין. בין השנים: 2016-2019, עלו עדויות חדשות להידוק השליטה המתמשכת על האוכלוסייה המוסלמית בסין. על פי ממצאים של ה־BBC ועיתון ה"גרדיאן", מה שהחל ב־2016 כהרס מסגדים באזור שין־ג'יאנג שבמערב המדינה, המשיך לגל מעצרים ונקיטת יד נוקשה כלפי תושבים מוסלמים. באופן חריג, מגמות אלה לא משפיעות על יחסי סין ומדינות המפרץ. והבריתות האסטרטגיות קרובות מאי פעם, והיחסים רק ממשיכים להתחמם;

יחסי ארצות הברית–יוון

יחסי ארצות הברית–יוון, הידועים גם בשם היחסים האמריקאים-יוונים, מתייחסים אל היחסים הבילטרליים בין ארצות הברית ויוון.

בשל הקשרים ההיסטוריים, הפוליטיים, התרבותיים והדתיים החזקים בין שני העמים, יוון וארצות הברית מנהלות כיום יחסים דיפלומטיים מצוינים, והן מחשיבות אחת את השנייה כבעלות ברית. היחסים הדיפלומטיים המודרניים בין שתי המדינות נכונו בשנות ה-30 של המאה ה-19 אחרי מלחמת העצמאות היוונית ונחשבים כיום ידידותיים.

ליוון וארצות הברית ישנם קשרים היסטוריים, פוליטיים ותרבותיים ארוכי טווח המבוססים על מורשת מערבית משותפת, ערכים דמוקרטיים משותפים, ועל היותן בעלות ברות בימי מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה, מלחמת קוריאה, המלחמה הקרה והמלחמה בטרור. ממשלות שתי המדינות מקיימות שיתוף פעולה הדוק בתחומי הכלכלה, האנרגיה, המסחר, הטכנולוגיה, האקדמיה, המדעים, המשפט, המודיעין והצבא, וכן באמצעות ארגונים בינלאומיים רבים כדוגמת הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSCE), הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD), ארגון האמנה הצפון-אטלנטית (נאט"ו) והאומות המאוחדות.

ארצות הברית היא המשקיע הזר הגדול ביותר ביוון; ההשקעות הישירות של ארצות הברית ביוון היו נאמדו בסך כ-4.5 מיליארד דולר אמריקני ב-2006.

ליוון שגרירות בוושינגטון הבירה, וקונסוליות במספר ערים אמריקאיות. לארצות הברית שגרירות באתונה וקונסוליה כללית בסלוניקי.

ין יפני

ין יפני (סמל: ¥; ביפנית: 円, נהגה "אֶן") הוא המטבע הרשמי של יפן. זהו המטבע השלישי הנסחר ביותר בשוק מטבע החוץ אחרי דולר אמריקני והאירו. הקיצור הבנקאי לשם המטבע לפי תקן ISO 4217 הוא JPY.

מדיקר

מדיקר (באנגלית: Medicare) היא תוכנית ביטוח לאומית-חברתית המנוהלת על ידי הממשל הפדרלי של ארצות הברית מאז 1965. התוכנית מבטיחה גישה לביטוח בריאות לאמריקאים בגילאי 65 ומעלה, כמו גם לצעירים עם מוגבלויות ולאנשים עם מחלות כליה סופניות. כתוכנית ביטוח חברתית, מדיקר מפזרת את הסיכון הפיננסי הקשור למחלה על פני החברה, על מנת להגן על כל הפרטים החברים בה ובכך יש לה תפקיד חברתי שונה במקצת ממבטחים פרטיים למטרות רווח, המנהלים את תיק הסיכונים שלהם על ידי התאמת התמחור בהתאם לסיכון הנתפס.

מדיקר מציעה הטבה מוגדרת לכל הנרשמים. הטיפול בבתי החולים מכוסה על ידי Part A וחולים שאינם נזקקים לאשפוז מכוסים על ידי Part B. על מנת לכסות את הטבות Part A ו-Part B, מדיקר מציעה בחירה בין תוכנית רשת פתוחה למשלם יחיד (open-network single payer health care plan, מדיקר המסורתית) לבין תוכנית רשת (Medicare Advantage או מדיקר Part C), שבה הממשל הפדרלי משלם עבור ביטוח בריאות פרטי. לרוב המבוטחים במדיקר יש ביטוח רפואי מסורתי (76%) וליתר (24%) יש תוכנית Medicare Advantage. מדיקר Part D מכסה תרופות מרשם של חולים המטופלים במרפאות חוץ אך ורק דרך תוכניות פרטיות, או תוכניות לתרופות מרשם עצמאיות, או דרך תוכניות Medicare Advantage המציעות תרופות מרשם.

ב-2010 סיפקה מדיקר ביטוח בריאות ל-48 מיליון אמריקאים - 40 מיליון מבוטחים בני 65 ומעלה, ושמונה מיליון אנשים צעירים בעלי מוגבלויות. מדיקר משרתת אוכלוסייה גדולה של זקנים, חולים ובעלי הכנסה נמוכה. בממוצע, מדיקר מכסה כמחצית (48%) מעלויות הבריאות של המבוטחים. מבוטחי מדיקר חייבים לכסות את שאר העלות. עלויות אלו ש"מחוץ לכיס" משתנות בהתאם לכמות שירותי הבריאות שמבוטחי מדיקר צורכים. הן עשויות לכלול שירותים שאינם מכוסים - דוגמת טיפול בראייה, שיניים, שמיעה וטיפולים לטווח ארוך - וביטוח משלים.

מטרו גולדווין מאייר

מטרו גולדווין מאייר (באנגלית: Metro Goldwyn Mayer, בראשי תיבות: MGM) היא חברה אמריקאית להפקת סרטי קולנוע וטלוויזיה שנוסדה בשנת 1924 כתוצאה מאיחוד חברות הסרטים של סמואל גולדווין ולואיס מאייר על ידי מרקוס לב. היא מוכרת לצופי הקולנוע בסמל האריה השואג המופיע בתחילת סרטיה.

בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20 הייתה MGM האולפן ההוליוודי הגדול ביותר. בשנות ה-50 היא איבדה את מעמדה וסבלה בין היתר מהחלטה רגולטורית שאילצה אותה להיפרד מרשת בתי הקולנוע שלה.

ב-1981 השתלטה MGM על חברת יונייטד ארטיסטס שעמדה על סף קריסה, לאחר שהסרט שערי החופש שהפיקה כשל. עלותו חסרת התקדים של הסרט, כ-40 מיליון דולר אמריקני (המקבילים ל-120 מיליון דולר של שנת 2006), מול כשלונו בקופות עם הכנסה של כ-3.5 מיליון דולר, הביאו מעבר לנזק הפיננסי, ליחסי ציבור גרועים ותאגיד האם של האולפנים, טרנסאמריקה קורפוריישן, יצא מעסקי הפקת הסרטים ומכר את האולפנים ל-MGM שלמעשה סגרו את האולפנים. מאוחר יותר החייתה MGM את יונייטד ארטיסטס כחברה בת.

בשנת 2005 עברה MGM לבעלות שותפות שבראשה עומדת סוני אמריקה וחברת קומקסט.

אולפני MGM מחזיקים ספרייה בת למעלה מ-4000 סרטים, אותם הם משדרים בערוץ טלוויזיה הנמצא בבעלות MGM ומופעל בכ-120 מדינות.

מטרופולין טוקיו

מטרופולין טוקיו היא המטרופולין הגדולה ביותר ביפן ובעולם כולו, והיא כוללת את כל חבל קאנטו ואת מחוז יאמאנאשי. ביפנית נקראת המטרופולין אזור הבירה הלאומית (Shuto-ken 首都圏).

נכון לשנת 2014 עומדת אוכלוסיית מטרופולין טוקיו על 37,883,000 תושבים, מספר העושה אותה לאזור המטרופוליטני הגדול בעולם לפי אוכלוסייה. המטרופולין חולשת על שטח של 13,500 קילומטרים מרובעים, וצפיפות האוכלוסייה בה היא 2,642 נפש לקמ"ר, פי שניים מבבנגלדש.

מטרופולין טוקיו היא האזור המטרופוליני בעל הכלכלה הגדולה ביותר, ונכון לשנת 2008 התוצר המקומי הגולמי שלה עמד על 1.49 טריליון דולר אמריקני בשווי כוח הקנייה.

מיליארדר

מיליארדר הוא אדם עם שווי נטו של לפחות מיליארד (1,000,000,000, כלומר אלף מיליון) יחידות של מטבע נתון, בדרך כלל מטבעות מרכזיים כמו דולר אמריקני, האירו או לירה שטרלינג. בנוסף, סנט-מיליארדר נחשב כאדם בעל הון של מעל מאה מיליארד דולר (100,000,000,000) דבר שהושג לראשונה בשנת 2017 על ידי מייסד אמזון, ג'ף בזוס, עם שווי נטו של 112 מיליארד דולר בדו"ח שהונפק בתחילת 2018. מגזין העסקים האמריקני פורבס מפיק מדי שנה רשימה עולמית של מיליארדרים מוכרים ומעדכן גרסת אינטרנט של רשימה זו בזמן אמת. הטייקון האמריקני ג'ון ד. רוקפלר הפך למיליארדר הראשון בעולם בשנת 1916, והוא עדיין מחזיק בתואר האיש העשיר בהיסטוריה.

נכון לשנת 2018, יש מעל 2,200 מיליארדרים בעולם, עם עושר משולב של מעל 9.1 טריליון דולר אמריקני. נכון לדו"ח של אוקספם משנת 2017, עושרם של שמונת המיליארדרים העשירים ביותר בעולם ביחד, שווה ערך לעושר של "חצי מהמין האנושי".

נטפליקס

נטפליקס (באנגלית: Netflix) היא חברה אמריקאית שמושבה בלוס גאטוס, קליפורניה. הוקמה בשנת 1997 על ידי ריד הייסטינגס ומארק רנדולף בסקוטס ולי, קליפורניה. עיקר פעילות החברה הוא במתן שירותי צפייה ישירה בשיטת OTT של ספריית סרטים ותוכניות טלוויזיה, שחלק מהם תוכן מקורי, תמורת מינוי חודשי. נכון לינואר 2019, לנטפליקס יש 139 מיליון מנויים. נטפליקס זמינה בכל העולם פרט לסין (לא כולל הונג קונג וטאיוואן), סוריה, קוריאה הצפונית וחצי האי קרים. בנוסף לארצות הברית, לחברה יש משרדים גם בהולנד, ברזיל, הודו, יפן וקוריאה הדרומית.

נטפליקס התחילה כחברה להשכרת תקליטורי DVD. לקוחות הזמינו תקליטור DVD להשכרה באתר האינטרנט, מקבלים אותו ומחזירים אותו בדואר. נטפליקס התחילה "להזרים" תכנים ב-2007, תוך שהמשיכה להפעיל את שירות השכרת התקליטורים. החברה התחילה להתרחב בין-לאומית בשנת 2010 לקנדה, אמריקה הלטינית והאיים הקריביים. נטפליקס התחילה להפיק תוכן מקורי שלה בשנת 2013, בה הושקה סדרתה הראשונה "בית הקלפים".

בינואר 2016 נטפליקס הרחיבה את פעילותה ל-190 מדינות, בין היתר ישראל.

סוני מיוזיק אנטרטיינמנט

סוני מיוזיק אנטרטיינמנט או סוני מיוזיק (באנגלית: Sony Music Entertainment ובראשי תיבות: SME) היא אחת מארבע חברות התקליטים הגדולות בעולם ונמצאת תחת שליטת החטיבה האמריקאית של התאגיד היפני, סוני.

באוגוסט 2004, התמזגה סוני עם ברטלסמן מיוזיק גרופ (BMG) הגרמנית, על בסיס 50% שליטה לכל אחת מהחברות, וכך נוסדה חברת "Sony-BMG"

.

בדצמבר 2008, מכרה ברטלסמן את חלקה ב-"Sony-BMG" לסוני תוך יצירת "סוני מיוזיק אנטרטיינמנט". עבור חלקה של ברטלסמן שילמה סוני 1.5 מיליארד דולר. לאחר מכן עברה BMG לתחום ניהול הזכויות הדיגיטלי.

ל"סוני מיוזיק אנטרטיינמנט" חברות תקליטים רבות; בהן: קולומביה רקורדס, אפיק רקורדס ו-RCA רקורדס.

ספריית הקונגרס

ספריית הקונגרס (אנגלית: Library of Congress, ראשי תיבות: LOC) היא ספריית המחקר של הקונגרס של ארצות הברית, אשר משמשת בפועל כספרייה הלאומית של ארצות הברית, ואחת מהספריות החשובות והגדולות ביותר בעולם. הספרייה הבריטית בלבד גדולה ממנה.

פנטהאוז (מגזין)

פנטהאוז (באנגלית: Penthouse) הוא מגזין אירוטי המיועד לקהל יעד גברי. תוכנו של המגזין כולל מאמרים אשר נהוג לשייכם מבחינה מגדרית למין הגברי לצד תמונות פורנוגרפיות. המגזין נוסד ב-1965 על ידי בוב גוצ'יונה והתפתח עם הזמן לתאגיד תקשורת בינלאומי. על אף שמייסדו אמריקאי, המגזין הושק לראשונה בבריטניה ורק ארבע שנים לאחר השקתו החל להימכר בארצות הברית. המגזין מופץ מדי חודש ב-11 מהדורות במדינות ובשפות שונות. על פי גוצ'יונה, בשלושים שנות פעילותו היו הכנסות המגזין כ-3.5 עד 4 מיליארד דולר אמריקני והרווח הנקי קרוב לחצי מיליארד דולר.

שווי כוח הקנייה

שווי כוח הקנייה (באנגלית: Purchasing Power Parity, בראשי תיבות: PPP) של מטבע - הוא מדד אלטרנטיבי למדד של שער החליפין של המטבע. לשווי-כוח-הקנייה ישנם שימושים רבים, כגון בהשואות בינלאומיות הנערכות בעת מדידת: תוצר, תוצר לנפש, צמיחה, מחירים, וכדומה.

בהיות שער החליפין משקף רק את יחס המטבעות זה לזה בשוק המטבעות גרידא, אין הוא בהכרח משקף את כוח הקנייה האמיתי - בשוק המוצרים המקומי הכללי - של כל אחד מהמטבעות המושווים, ולכן אינו מבטיח השוואה בטוחה ביניהם; מאידך, שווי כוח הקנייה מאפשר השוואה מדויקת יותר בין מטבעות, שכן הוא מתבצע בעזרת הגדרת סל מוצרים בינלאומי כללי המשקף את הצרכים הכלכליים של בני אדם בעולם.

יחידת המטבע המקובלת בעולם שבה נמדד מחיר המחושב לפי שווי כוח הקנייה - נקראת: "דולר בינלאומי". בשונה מהדולר האמריקני - אשר כרגיל ערכו מוגדר בשוק המקומי בתור כמות יחידות המטבע המקומי המשולמות בשוק המקומי בהתאם לשער החליפין המקומי עבור דולר אמריקני אחד, הרי שערכו של הדולר הבינלאומי מוגדר בשוק המקומי בתור כמות יחידות המטבע המקומי המשולמות בשוק המקומי עבור "סל מוצרים" בינלאומי שעבורו משולם בשוק האמריקני דולר אמריקני אחד. שוויו של הדולר הבינלאומי בשוק האמריקני - זהה תמיד לדולר האמריקני. ביחס לשוק הישראלי - הוערך בשנת 2011 שוויו של הדולר הבינלאומי על ידי קרן המטבע הבינלאומית בכשלושה שקלים ושני שלישים (בעוד שבהתאם לשער החליפין בישראל - שוויו של דולר אמריקני היה אז כשלושה שקלים וארבע חמישיות); לעומת ישראל - אשר בה שער החליפין מפחת את ערכו של המטבע המקומי - יחסית לערכו לפי שווי כוח הקנייה, הרי שברוב מדינות האיחוד האירופי המצב הפוך באשר אל מטבע האירו המקומי שם (נכון לשנים האחרונות). כאשר שער החליפין מפחת את ערכו של המטבע המקומי, הרי זה סימן שיוקר המחיה במדינה זול יותר (במקרה זה, בהשוואה לארצות הברית; זאת לעומת מדינות אירופה, שם יוקר המחיה יקר יותר ביחס לארצות הברית)

צמיחה המחושבת לפי שווי כוח הקניה - מתחשבת (בין השאר) באינפלציה - במקום בשינוי שבשער החליפין.

שווי כוח הקניה בניסוחה המתמטי היא קשר בין שיעור האינפלציה המקומית (π) לבין שיעור האינפלציה הזרה (*π) והשינויים בשער החליפין (de): ‏(π+1)=(π*+1)(de+1)

בהנחה שהאינפלציה הזרה קבועה, יקבעו סימולטנית השינויים בשער החליפין והאינפלציה המקומית.

שטריימל

שְׁטרַיימְל (מיידיש לעברית: מזנבת) הוא כובע פרווה שיהודים חרדים חסידיים יוצאי מזרח אירופה נוהגים לחבוש לאחר הנישואין בשבתות, חגים ובימי חול המועד. המנהג הוא גם נחלתם של קבוצה קטנה של "מתנגדים" בירושלים (ה"פרושים" מבני היישוב הישן).

השטריימל עשוי ברובו, כמשתמע משמו העברי, מקצוות זנבותיהם של צובלים, דלק הסלעים, שועל אפור מצוי, מינק (חורפן) או דלק אירופאי. הזנבות מתחלקים למספר סוגים ואיכויות על פי ארצות מוצא וזן החיה (סטון מרטין, מרדר ועוד).

פרוות החיות הללו משמשת להכנת מעילים, לעיטור שמלות ולמוצרים אחרים, בעוד שקצוות הזנב נחשבו עד המצאת השטריימל לפסולת מיותרת. כיום נסחר זנב הצובל במחיר של 10–30 דולר אמריקני ומחירו של השטריימל, הנעשה בעבודת יד, נע בין אלף לחמשת אלפים דולר. בימינו יש החובשים שטריימל סינתטי שמחירו זול בהרבה מן השטריימל הטבעי. מרכזו של השטריימל עשוי מקטיפה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.