דולומיט

דולומיט הוא סוג של סלע משקע קרבונטי, המושקע בסביבה מימית. בדומה לאבן גיר הדולומיט הוא סלע קרבונטי (פחמתי), אך בעוד הגיר בנוי בעיקר מהמינרל קלציט, הדולומיט בנוי בעיקר מהמינרל דולומיט (2(CaMg(CO3) המהווה מעל ל-50% מהרכבו.

Drei Zinnen Hütte-Rifugion Locatelli 2
הרי הדולומיטים

מקור השם

הסלע קרוי על שמו של החוקר הצרפתי דאודה דה דולומייה (1801-1750) שזיהה את הסלע לראשונה בשנת 1791, באלפים של טירול. על שם חוקר זה נקראים גם הרי הדולומיטים, שרשרת הרים בצפון איטליה, סמוך לגבול אוסטריה, הבנויה ברובה מדולומיט. המילה דולומיט מציינת הן את הסלע והן את המינרל ויש בכך אפשרות לטעות, לכן נוהגים בארצות דוברות האנגלית לקרוא לסלע בשם דולוסטון (Dolostone), אלא שכינוי זה לא התקבל בספרות הגאולוגית.

הרכב כימי

סלע הדולומיט דומה לאבן גיר, אך בשונה מאבן הגיר המורכבת בעיקר מהמינרל הקרבונטי (פחמתי, כלומר כולל את הקבוצה CO3) קלציט (CaCO3), בנוי סלע הדולומיט בעיקר מהמינרל הקרבונטי דולומיט (2(CaMg(CO3).

Lime-to-Dolo-ratio
הגדרת הסלע על פי שיעור המינרלים קלציט/דולומיט בהרכבו

עם זאת, קיימים בסלע יחסי תערובת שונים בין קלציט לדולומיט, ולפיכך נקרא הסלע בשם שונה בהתאם לשיעורי המינרלים המצויים בו. השרטוט המצורף מראה את השמות המקובלים לסלע בהתאם ליחסים אלה, בין אבן גיר נקייה (100% קלציט) לדולומיט נקי (100% דולומיט).

לעיתים מחליף ברזל את המגנזיום בדולומיט בשורה האיזומורפית שבין המינרל דולומיט למינרל אנקריט (2(CaFe(CO3). מנגן עשוי אף הוא להחליף את המגנזיום, אך בדרך כלל באחוזים נמוכים ולרוב יחד עם ברזל. חילופים נוספים הקיימים בדולומיט אם כי בכמויות זעירות, באריום ועופרת במקום הסידן ואבץ וקובלט במקום המגנזיום.

כמעט כל היסודות הקיימים נתגלו (גם אם בכמויות זעירות) בסלע הדולומיט. עם זאת, לא ברור מי מהם משתתף במינרל הדולומיט ומי במינרלים אחרים בסלע. בוודאות ידוע רק על מעט מהם המשתתפים בגביש הדולומיט, סטרונציום, רובידיום, בורון ואורניום.

תכונות פיזיות

הדולומיט דומה בתכונותיו לאבן גיר, אולם קיימים כמה הבדלים בין שני סוגי הסלע.

  • הדולומיט קשה מאבן הגיר. דרגת הקושי של הקלציט המרכיב את אבן הגיר היא 3 על פי סולם מוס בעוד שדרגת הקושי של המינרל דולומיט היא 4-3.5.
  • הגוון של הדולומיט לרוב כהה יותר מהגוון של אבן הגיר.
  • אבן הגיר תוססת בחומצת מלח, גם כשהחומצה קרה וריכוזה נמוך. דולומיט יתסוס רק בחומצה מחוממת או כשהסלע כתוש.
  • המרקם הגבישי של הדולומיט גס יותר מזה של אבן הגיר. מרקם זה גורם לגבישי הדולומיט לנצנץ בשמש, ויש המכנים אותו בשל כך "סוכרי".
  • סלעי הדולומיט נקבוביים במיוחד. יש הסוברים כי הנקבוביות קשורה לעובדה שהמולקולה הראשית של הדולומיט (MgCO3) קטנה ב-12% מהמולקולה של קלציט (CaCO3) אותה היא מחליפה בתהליך הקרוי דולומיטיזציה (ראו בהמשך), ויש הסוברים שהסיבה נעוצה בהחלפת הקליפה של המאובנים בסלע, שיצרה חללים.

הדולומיט עמיד לבלייה באקלים יבש. באקלים לח מתפתחות על פני השטח של סלעי הדולומיט תצורות קארסט ושפע של מערות תת-קרקעיות.

סוגי סלעי הדולומיט

Dolostone
חתך של סלע דולומיט

הדולומיט נפוץ למדי בקרום כדור הארץ, אך אין וודאות לגבי אופן יצירתו. המחקרים מעלים שלוש אפשרויות להיווצרות סלע הדולומיט.

  • דולומיט סינגנטי – סלע הנוצר מהשקעה של 2(CaMg(CO3 במי־הים. על פי מחקר שנערך במפרץ הפרסי התברר כי תנאי היסוד הנדרשים להשקעה מסוג זה הם אזורים רדודים, שהקשר שלהם לים הפתוח אינו סדיר ולכן בשל התאדות נוצרת תמלחת רוויה שבעטייה מתרחשת השקעה של דולומיט.
  • דולומיט דיאגנטי (קרוי גם דולומיט סטרטיגרפי או S-doloimite) – זהו סלע שהתרחשה בו החלפה של המינרל קלציט במינרל דולומיט, תהליך הקרוי דולומיטיזציה. ההחלפה מתבצעת בזמן שבין שקיעת הבוץ הגירי בים לבין כיסויו על ידי משקעים אחרים. בתוך דולומיט זה מצויים מאובנים שקליפתם המקורית הייתה עשויה מקלציט, ובעקבות תהליך ההחלפה היא עשויה דולומיט.
  • דולומיט אֶפּיגנטי (קרוי גם דולומיט טקטוני או T-dolomite) – סלע בו התרחשה החלפת המינרל קלציט במינרל דולומיט אחרי שהתגבש סלע הגיר. תהליך זה מתרחש באזורי הפרעה טקטוניים. משערים כי תמיסות מי תהום עשירות במגנזיום שוטפות את סלע הגיר ובתהליך זה מתבצעת ההחלפה.

לעיתים מתרחשת תופעה הפוכה לדולומיטיזציה, בה מחליף קלציט את הדולומיט. תופעה זו קרויה דֶדולומיטיזציה, והיא נגלית בעקר בפטרוגרפיה מיקרוסקופית, בה רואים גרעין דולומיט מוקף בגבישי קלציט המוקפים בגבישי דולומיט, דבר המעיד שהקלציט שבמרכז הוא מאוחר יותר.

תפוצה בארץ ישראל

הדולומיט הוא סלע נפוץ בארץ ישראל, בעיקר בשכבות מתקופת הקרטיקון. רוב הסלעים מתקופת הקנומןנגב, ביהודה ובגליל) הם דולומיטים. הדולומיט הקדום ביותר בארץ הוא מהקמבריון בתמנע וה"צעיר" ביותר מתקופת המיוקן ליד אופקים.

שימושים

סלע הדולומיט משמש בישראל בתעשיית הבניין כמקור לחצץ וכאבן־בניין. האבן המכונה בפי החוצבים "מיזי אחמר" (בערבית "אבן אדומה") היא סוג של אבן גיר דולומיטי בגוונים אדמדמים, נוחה לחציבה ולסיתות. אבן זו הייתה בשימוש בשכונות הוותיקות של ירושלים, כגון רחביה ורוממה. אבן נוספת שבשימוש במבנים בירושלים היא אבן דולומיטית אפורה, קשה לחציבה ולסיתות, שהערבים כינוה בלעג "מיזי יָהוּדי" (בערבית "אבן היהודים"), כמשל לקשיות ערפם של היהודים.

הדולומיט משמש גם כמקור למתכת מגנזיום ולמגנזיה (MgO), שהיא מרכיב ביצירת לבנים חסינות אש.

גלריה

Dolomite rocks at Kaali main crater.2

סלעי דולומיט באסטוניה

Hauptdolomit

סלעי דולומיט באוסטריה

DolomitaEZ

סלע דולומיט

Beersheva041

וילת עארף אל-עארף בבאר שבע, שנבנתה מאבן דולומיט שהובאה מבית לחם, בולטת בנוף המקומי בצבעה האדמדם

אבן גיר

אבן גיר היא סלע משקע המורכבת מהמינרל קלציט (סידן פחמתי). המקור העיקרי של סידן פחמתי הוא בשלדי בעלי חיים ימיים.

אורגניזמים אלו מפרישים חומרים ליצירת קונכיות ששוקעים בקרקעית האוקיינוסים כרירית. סידן פחמתי נוסף מגיע מהמים הרווים במשקעי מערות תת-ימיות. אלו מייצרים נטיפים וזקיפים. צורה נוספת של סלעי גיר מורכבת מאואוליטים (סלעי גיר אואוליטים) שניתן להבחין בהם לפי מראם המחוספס. סלעי גיר מרכיבים בערך עשרה אחוזים מסך כל סלעי המשקע בכדור הארץ.

אין להתבלבל בין אבן גיר ובין גיר. האחרון הוא מינרל שונה - סידן גופרתי - המופיע גם בצורת גבס.

אבן גיר בצורתה הטהורה היא בצבע לבן או כמעט לבן. בשל מזהמים כמו טיט, חול, חומרים אורגניים, תחמוצת ברזל וחומרים אחרים, ניתן למצוא גם סלעי גיר בצבעים שונים, בעיקר על משטחים שנשחקו. אבן גיר יכולה להיות גבישית, קלסטית, גרגרית או צפופה, בהתאם לאופן בו נוצרה. גבישי קוורץ, דולומיט או בריט יכולים ליצור קווים בסלע. שכיח למצוא גושי חלמיש (צור) בסלעי גיר. רצועות של סלעי גיר מבצבצות מהקרקע בתצורות הרריות או באיים. דוגמאות לכך ניתן לראות בערוץ ורדון בצרפת; מפרץ מאלהם בצפון יורקשייר שבאנגליה; והפארק הלאומי מפרץ הא לונג בווייטנאם.

טרוורטין הוא סוג של סלע גיר שנוצר לאורך ערוצי נחלים, בעיקר במקומות בהם יש מפלים ומעיינות קרים או חמים. סידן פחמתי מצטבר במקומות שבהם המים מתאדים ומשאירים אחריהם תמיסה רוויה במיוחד של מרכיבי קלציט.

טופוגרפית, קרסט ומערות נוצרים לעיתים קרובות באזורים המורכבים בעיקר מאבן גיר.

אואוליט

אואוליט (תעתיק מקובל ל-Oolite) או אואולית (תעתיק של השם המקורי Oolithe) הוא סלע משקע הבנוי מאואואידים, כדוריות קטנות הבנויות משכבות שנוצרו סביב מרכז משותף (בדומה לפנינה). מקור המילה מיוונית: "אואון" (ביצה) + ליתוס (אבן).

האואואידים בנויים בדרך כלל מפחמת הסידן (קלציט או ארגוניט), אך הם יכולים להיות בנויים גם מפוספט, צור, דולומיט או מינרלי ברזל, כולל המטיט. אואואידים של דולומיט או צור הם כנראה תוצר של החלפת המינרלים המקוריים באבן הגיר תוך שימור המרקם. המטיט אואוליטי מצוי גם ב"רד מאונטין" ("הר אדום") בקרבת בירמינגהאם יחד עם אבן גיר אואוליטית.

אבן גיר אואוליטית נוצרה בבריטניה בתקופת היורה וממנה בנויים "הרי הקוטסוולדס", "האי פורטלנד" (שבתעלת למאנש) וחלק מהפארק הלאומי "ערבות צפון יורקשייר" (North Yorkshire Moors). סוג מיוחד, "אבן באת'", נותן לבניינים בעיר באת', אתר מורשת עולמית, את מראם הייחודי.

סוג זה של אבן גיר מצוי גם באינדיאנה שבארצות הברית. העיירה "אואוליטיק" (Oolitic) שבאינדיאנה נוסדה לשם הסחר בסוג אבן גיר זו ונושאת את שמה. מחצבות בבדפורד, אואוליטיק ובלומינגטון באינדיאנה תרמו חומרים למבנים שהם בין הנודעים ביותר בארצות הברית כדוגמת בניין האמפייר סטייט והפנטגון. "אנדרטת החיילים והמלחים" המצויה במרכז אינדיאנפוליס בנויה כמעט כולה מאבן גיר אואוליטית אפורה.

הסרט תרגילים בהתבגרות ("Breaking Away") מתמקד בבנים של עובדי מחצבה בבלומינגטון, אינדיאנה בה מצויה גם האוניברסיטה של אינדיאנה שכמעט כל בנייניה נבנו מאבן גיר אואוליטית מקומית.

בישראל מצויים אואוליטים של מינרלי ברזל, בצורת תחמוצות כדוגמת הגתיט וסיליקטים כדוגמת השמוזיט באזור הגליל ממנרה ועד הר תבור. דוגמה בולטת לאואוליטים בארץ היא שכבה בעובי של שני מטרים ובאורך ששה וחצי קילומטרים של אואוליטים של גתיט והמטיט שנוצרו בתקופת הקרטיקון התחתון בשכבות אבן הגיר והחוואר שבחלקו התחתון של צוק מנרה. תצורה זו של מרבצים אואוליטים מכונה "מיִנֶט" (Minette) על שם המרבצים בלורן שבצרפת.

אמפיבוליט

אַמְפִיבּוֹלִיט הוא סוג סלע מותמר פנריטי נפוץ הבנוי בעיקר ממינרלים מקבוצת האמפיבול (בעיקר הורנבלנדה ואקטינוליט) ופצלת השדה מסוג פלגיוקלז, עם מעט קוורץ או בלעדיו. זהו סלע כבד יחסית (משקלו הסגולי 3.4-3.0) וגונו כהה. מבנהו מעט עלעלי או צפחתי (עשוי מפתיתים). הפתיתים הקטנים בסלע בגוונים של שחור ולבן משווים לו לעיתים קרובות את המראה המכונה "מלח ופלפל".

אמפיבוליטים נוצרים מההתמרה אזורית של מגוון רחב של פרוטוליתים (סלעי המקור שעברו את ההתמרה). סלעי יסוד דוגמת בזלת מותמרים יוצרים את הסוג המכונה "אורתו-אמפיבוליטים", בעוד שהתמרה של סלעי משקע, דוגמת חוואר וחרסית יוצרת "פארה-אמפיבוליטים".אין הכרח שהסלע המקורי ששימש מקור להתמרה שיצרה את האמפיבוליט יהיה מאפי. מכיוון שהתמרה גורמת ליצירת מינרלים המבוססים אך ורק על ההרכב הכימי של הפרוטולית (סלע המקור), כמה סוגים של "חוואר מזוהם" ומשקעים געשיים עשויים להיות מותמרים למקבץ אמפיבוליט. מרבצים המכילים דולומיט וסידריט מותמרים בקלות לאמפיבוליטים (טרמוליט-צפחה, גרונריט-צפחה, ואחרים), בייחוד אם הייתה מעורבת בתהליך התמרת מגע מסוימת עם מחדר פלוטוני גרניטי.

דולומיט (מינרל)

דולומיט הוא מינרל נפוץ הבנוי מפחמה (קרבונט) של סידן ומגנזיום והוא גם שמו של סוג סלע המשקע (דולומיט) הבנוי בעיקר ממינרל זה. הדולומיט דומה פיזית לקלציט אך קיימים בין המינרלים כמה הבדלים

הדולומיט קשה מקלציט. דרגת הקושי של הקלציט היא 3 על פי סולם מוס בעוד שדרגת הקושי של המינרל דולומיט היא 4-3.5.

הגוון של הדולומיט לרוב כהה יותר מהגוון של קלציט.

קלציט תוסס בחומצת מלח, גם כשהחומצה קרה וריכוזה נמוך. דולומיט יתסוס רק אם נחמם את החומצה או נכתוש את הסלע.

המרקם הגבישי של הדולומיט גס יותר מזה של הקלציט. עקב כך, גבישי הדולומיט מנצנצים בשמש. (יש הנוהגים לקרוא בשל כך לסלע הדולומיט, דולומיט סוכרי).המינרל והסלע קרויים על שמו של החוקר הצרפתי דאודה דה דולומייה (1801-1750) שבשנת 1791 זיהה את הסלע לראשונה באלפים של טירול.

הגליל העליון

הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן הוא חבל ארץ בצפונה של ארץ ישראל. תחומיו הם הים התיכון במערב, בקעת בית הכרם בדרום, עמק החולה במזרח והר הלבנון בצפון.

חבורת יהודה

חבורת יהודה היא חבורה גאולוגית בארץ ישראל. הסלעים המרכיבים את חבורת יהודה הם: דולומיט, גיר וקירטון. מהתקופות : קנומן - טורון מתוֹר הקרטיקון.

חבורת יהודה חשובה ביותר מבחינה הידרולוגית מכיוון שהיא היא שלד אקוויפר ההר, וממנה שואבים את מי התהום. כמו כן היא מקור חשוב לאבני הבניה המוכרים בשמות: "מלכה" - לבן בהיר ו"מיזי אחמר" - אדמדם בהיר.

חוואר

חוואר הוא סלע משקע כימי וביוכימי המושקע בסביבה מימית, דק־גרגיר, רך וסופח מים. צבעו בדרך כלל צהבהב.

החוואר הוא סלע מעורב המורכב מכמויות משתנות (בין 25% ל-75% מכלל הסלע) של חרסית וקירטון. שכבות של חוואר שעוביין מסנטימטר אחד ועד מטרים אחדים מצויות בין שכבות סלעי־משקע ימיים (גיר ודולומיט). החוואר מופיע בדרך כלל בגוונים של לבן, צהבהב, אפרפר, ואף בגוונים הנוטים לחום. קיימים אף סלעי חוואר בגוונים של אדום ושחור. על חוף האוקיינוס האטלנטי של ארצות הברית ובאירופה קיים סוג ירקרק של חוואר הקרוי "חול ירוק" (Greensand) המכיל את המינרל גלאוקוניט העשיר באשלגן. החוואר שוקע בסביבה מימית (הן במים מתוקים והן במי ים) ולעיתים מוצאים בחוואר קונכיות המעידות על מקורו הימי.

למרות שמו, סלע המשקע המכונה חוואר הלשון איננו עשוי מחוואר.

מדבר יהודה

מִדְבַּר יְהוּדָה הוא אזור גאוגרפי במזרח ארץ ישראל, בין הרי יהודה לים המלח. אורכו של המדבר הוא כ-85 קילומטר ורוחבו כ-25 קילומטר. הוא אינו חלק מרצועת המדבריות העולמית, ומוגדר מדבר צל גשם.

האזור מאופיין באקלים מדברי ובטופוגרפיה של רמה המסתיימת במזרח במצוק (חלק ממצוק ההעתקים), שאותו חורצים אפיקי נחלים הזורמים ממערב למזרח.

מקור שמו של המדבר הוא בתנ"ך, שם מחולק המדבר גם לאזורי משנה - מדבר תקוע, מדבר זיף ומדבר מעון.

מחצב

מחצב הוא מינרל אי-אורגני הנמצא בקרקע ובדרך כלל ניתן להשיגו על ידי חציבה או כרייה.

בין המחצבים השכיחים ביותר נמצאים תרכובות של צורן וחמצן, לדוגמה: חול וקוורץ (מהמינרלים הנפוצים ביותר בכדור הארץ), המשמשים לייצור זכוכית, וכן אבן גיר, אבני בזלת, עפרות של מתכות שונות ועוד.

מכתשים בנגב

המכתשים בנגב הם חמישה מכתשים אירוזיים, המהווים תופעת טבע ייחודית. בעולם כולו קיימים שבעה מכתשים שכאלה, כולם נמצאים בארץ ישראל או בסיני ודרך היווצרותם דומה.

הסברה כיום היא שהמכתשים נוצרו משחיקה של שכבות סלע רכות הנמצאות תחת שכבות קשות יותר - מרכז המכתש היה בעבר ראשו של הר, שפתי המכתש פונות עדיין אל ראש ההר שכבר לא קיים, ופנים ההר נשחק והפך למכתש.

המכתשים בנגב הם היווצרות נדירה, שכן דרוש שילוב של מספר תנאים כדי שייווצר מכתש: קמר א-סימטרי, שכבות סלע שונות במידת קשיותן (למעלה שכבות סלע קשות, כמו גיר או דולומיט, ומתחת להן שכבות סלע רכות), חתירת נחל הסוחף את תוכנו של המכתש בעל בסיס סחיפה נמוך, ואקלים מדברי (יובש השומר על קירות המכתש מפני בליה).

נחל יגור

נַחַל יָגוּר או ואדי שומריה על שם שיחי השומר הגדלים באזור הוא נחל אכזב הזורם במורדות המזרחיים של הר הכרמל בחלק הכרמל הגבוה ועובר ב"פארק אשדות יגור" שהוא חלק מפארק הכרמל. הנחל זורם דרומית-מזרחית לנחל נחש לכוון עמק זבולון ונשפך לנחל קישון. בדרכו עובר הנחל בקיבוץ יגור. בדומה ליתר נחלי הכרמל הזורמים מזרחה לקו פרשת המים של ההר, הנחל קצר בעל גדות תלולות ובעל אופי קניוני. תחילתו של הנחל באזור עספיא. אורכו של הנחל כ-2 ק"מ.

חלקו העליון של הנחל מתון יחסית, ומקור מימיו במספר יובלים בתחומי עספיא, הגדול שבהם הוא היובל המזרחי המתחיל ב"עין אל בלד" מעיין בעספיא ומשם הוא יורד ועובר בסלעי קירטון עד הגעתו ל"דרך נוף הכרמל". מנקודה זו מתחיל חלקו התחתון שהוא בעל אופי קניוני. הנחל מתחתר בתוך סלע דולומיט קשה מ"תצורת יגור". הוא יוצר נקיק עמוק. בדרכו יורד הערוץ 400 מטר בעוברו מרחק של פחות מ-2 ק"מ. באפיק הנחל נוצרו עשרות מדרגות מפל שגובהן מגיע עד 7 מטר. לרגלי המדרגות נוצרו מכתשות האוגרות מי שטפונות. בדרכו לנחל הקישון נשפך אל הנחל יובלו נחל סבך. בנקודת המפגש בין נחל סבך ונחל יגור ישנם שני מפלים שגובהם בין 7-6 מטר.

סביב הנחל ובתוכו מספר שבילים, שמקשרים בין עספיא ליגור. הטיול בנחל מתאים למיטיבי לכת בלבד בשל הירידות התלולות.

נחל נחש

נַחַל נָחָשׁ או נחל מעפילים (בערבית: ואדי אבו אלחיה) הוא נחל אכזב הזורם במורדות המזרחיים של הר הכרמל בחלק הכרמל הגבוה ועובר ב"פארק אשדות יגור" שהוא חלק מפארק הכרמל. הנחל זורם צפונית-מערבית לנחל יגור לכוון עמק זבולון. בדרכו עובר הנחל בקיבוץ יגור. בדומה ליתר נחלי הכרמל הזורמים מזרחה לקו פרשת המים של ההר, הנחל קצר בעל גדות תלולות ובעל אופי קניוני. בנחל עובר שביל ישראל בעת חצותו את הכרמל.

מקורו של הנחל בשני יובלים רדודים העוברים בזרימתם דרגשי סלע ומדרגות היוצרים מפלונים. לאחר התחברותם מעמיק ערוץ הנחל והופך קניוני תוך התחתרות בשכבת סלע דולומיט קשה הנקרא "דולומיט יגור". בחלק הקניוני גובה המפלים מגיע עד שמונה מטרים.

על הצלע הדרום מזרחית של הנחל עובר שביל מתפתל הבנוי בחלקו, שנפרץ על ידי הבריטים כחלק מפעולתם לטיפוח שמורות טבע. הם פרצו שבילים ועסקו בייעור. שביל זה נקרא בעבר השביל המנדטורי. הוא שימש את לוחמי הפלמ"ח בעת פריצת מחנה עתלית כחלק ממסלול המילוט של המעפילים לקיבוץ יגור. לציון האירוע החליטה ועדת השמות הממשלתית לשנות את שמו של הנחל ל"נחל מעפילים". המעפילים הסתתרו בקיבוץ, ואילו הקיבוצניקים מצידם החביאו את תעודות הזהות שלהם. ההנחיה הייתה גם לתושבי הקיבוץ וגם למעפילים שאם הבריטים יבקשו מהם להזדהות הם יענו שהם " יהודים מארץ ישראל". לזכר מאורע זה רשם יורם טהרלב בן קיבוץ יגור את השיר צל ומי באר.[דרוש מקור]

סלע מותמר

סלע מותמר הוא סלע שעבר תהליך שינוי כימי או מינרלוגי עקב תנאים סביבתיים קיצוניים – תהליך של התמרה, שינוי. תהליכים אלה התרחשו בסביבה מטמורפית (מטמורפוזה, מיוונית: שינוי צורה).

סלע משקע

סלע משקע הוא סלע שנוצר על פני כדור הארץ מחומר שמקורו בסלע קודם אחר בתנאים רגילים של טמפרטורה ולחץ. סלעי המשקע כוללים סלעים נפוצים כגון קירטון, אבן גיר אבן חול ודולומיט.

התחום בגאולוגיה העוסק בעקרונות ובתהליכים של יצירת סלעי המשקע נקרא סדימנטולוגיה (Sedimentology).

צור (סלע)

צוֹר הוא סלע משקע כימי וביוכימי המושקע מתוך סביבה מימית שאינה אוופוריטית. הצור הוא סלע קשה בעל מראה זגוגי הבנוי מסיליקה (SiO2) טהורה עם מעט מאוד "זיהומים" כימיים. הוא בנוי מגבישים זעירים (קריפטוקריסטלים – דהיינו גבישים נסתרים) של המינרל כלקדון ומקוורץ בעל גבישים גדולים, ולעיתים מכיל מאובנים זעירים. הצור מצוי כגושים בתוך סלעי קירטון, אבן גיר או דולומיט.

צפחה

צפחה היא סלע מותמר בעל קשיות בינונית הנוצר בהתמרה בדרגה גבוהה, בתנאי טמפרטורה ולחץ גבוהים כתוצאה מקבורה בעומק רב או לחצים טקטוניים. גבישיה בינוניים עד גסים וערוכים במבנה שכבות הנקרא "מרקם צפחתי". בשל מבנה זה נוטה הצפחה להתפצל לפתיתים או ללוחות, ומישורי הפצילות שלה מחוספסים. סוגים אחדים של צפחות מכילים פורפירובלסטים, למשל של גארנט.

מקור השם הלועזי, schist, ביוונית עתיקה: σχίζειν, ומשמעותו סדק, פיצול, הפרדה.סלעי צפחה מצויים במקומות רבים בעולם ושכיחים מאוד גם באזור אילת (בהר צפחות ובנחל שלמה) ובדרום סיני, ולרוב משמשים לבנייה.

שיש

שיש הוא סלע קרבונטי מטמורפי, כלומר, סלע משקע ימי שעבר התמרה כתוצאה מחום או מלחץ שנוצר במעמקי כדור הארץ. על פי הגדרת התקן האמריקני שיש הוא סלע גבישי שנוצר מאחד משלושת המינרלים: קלציט, דולומיט או סרפנטין. עם זאת, לעיתים מתייחסים בתור שיש גם לסלעים העשויים ממינרלים אחרים.

שמורת אל כנוב

שְׁמוּרַת אֶל כַּנוּבּ היא שמורת טבע הנמצאת בהר חברון. שטח השמורה 48,700 דונם, והיא הגדולה בשמורות הטבע שבספר מדבר יהודה.

בשמורה מספר ערוצים קניוניים שיורדים מרום 940 מטרים עד לגובה של 320 מטרים. אחד הבולטים שבהם, הוא קניון ואדי אל-כילת בו קיימים סלעי דולומיט. בשמורה נובע מעיין ניקבה "עין א-דרת". בכל רחבי השמורה פזורים בורות מים, כבשני סיד רבים ומערות טבעיות. בשמורה מיני צומח נדירים, בהם סגל צנוע ותודרה מצוייצת, במצוקים גדלים ציפורנית אפורה וכלך שומרוני. הצומח הטבעי נשמר היטב בעיקר בשטח הסמוך ל"אבי הנחל", בו הרעיה אסורה. הנקודה הגבוהה בשמורה היא "רכס אל כוב" שהוא הנקודה הדרומית ביותר ממנה ניתן (בתנאי ראות מעולים) לצפות בחרמון.

השמורה מחולקת לשטחי C, שטחי B ושטחי A. מאז מסירת חלקים מהשמורה לידי הרשות הפלסטינית, הפכו אזורים נרחבים ל"שממה אקולוגית ולמוקד של מפגעים סביבתיים".

תצורה (גאולוגיה)

תצורה (באנגלית: formation) היא יחידת סלעים בסיסית בחלוקה סטרטיגרפית יחידה ליתוסטרטיגרפית המשמשת למטרת מיפוי גאולוגי. התצורה הגאולוגית מורכבת מסלעים, הנראים לעין, אשר להם זיקה בשלבי יצירתם, והנבדלת משכנותיה על ידי גבולות סלע ברורים. לתצורה הגאולוגית יש תפוצה גאוגרפית מסוימת.

הכינוי אותו מקבלת תצורה מורכב משתי מילים. סוג הסלע העיקרי הבונה את התצורה ושם המקום בו מצויה התצורה. לדוגמה "דולומיט יגור" בהר הכרמל. אם אין בתצורה סוג סלע אחד בולט נוהגים להשמיט את שם הסלע ולהסתפק בשם המקום כשלפניו מוסיפים את המילה תצורה. לדוגמה: "תצורת חתירה".

התצורה יכולה להתחלק בחלוקת משנה לפרטים (באנגלית members) הנבדלים מהחלקים הקרובים אליהם בתצורה. חלוקה זו נהוגה רק כשיש לה מטרה מועילה. רק חלק מהתצורה יכול להיות מורכב מפרטים, כאשר פרט יכול להשתרע על יותר מתצורה אחת. בתוך התצורה יכולים להופיע גם יחידות קטנות יותר המכונות עדשה או לשון (באנגלית lense, tongue). אוסף של תצורות גאולוגיות מכונה חבורה.

דוגמה לכך היא תצורת ורדים הכלולה בחבורת יהודה. היא מורכבת מסלעים ממוצא דומה סלעי משקע מסביבת היווצרות ימית - הדולומיט והקירטון. בתצורה זו נוצרה מערת שורק וכן מערת שמשון ומערת התאומים שמצפון ומדרום לה. ניתן ללמוד מהעובדה שהן כולם בתצורה אחת כי תהליך יצירת שלוש המערות היה דומה.

כמה תצורות מוכרות:

תצורת הל קריק (Hell Creek Formation), צפון אמריקה

תצורת ג'ודית ריוור (Judith River), צפון אמריקה

תצורת מוריסון (Morrison Formation), צפון אמריקה

תצורת צ'ניני (Chenini Formation), אפריקה

שכבות טנדגורו (Tendaguru Beds), אפריקה

הצוקים הבוערים (The Flaming Cliffs), מונגוליה.

סלעים
סלעי יסוד
סלעים געשיים אבן זפתאגלוטינטאגלומרטאובסידיאןאיגנימבריטאנדזיטאצת פלה • בוניניט • בזלתבזלת תולאיטית • בסניט • ברקציה געשיתדמעות אפאצ'ים • דמעות פלה • דקיטהוואיטהיאלוטוףהיאלוקלאסטיטטוף • טפריט • טקיליטטרכיט • לטיט • לפיליסטון • מליליטיט • נפליניט • סידרומלןסקוריה • פוידיט • פומיס • פונוליט • פלגוניטפרליטקומטיט • קרבונטיט • ריודקיטריוליט • שערות פלה
סלעי ביניים דיאבז • למפרואיט
סלעים פלוטוניים אנורתוסיט • גברוגרנודיוריטגרניט • דוניט • דיוריטטונליטטרוקטוליט • מונזוגברו • מונזוגרניט • מונזודיוריט • מונזוניט • מונזוניט • מונזוסיאניט • סיאניט • פרידוטיט • קוורץ דיוריט • קימברליט
סלעים מותמרים
אמפיבוליט • אקלוגיט • גנייס • הורנפלס • לווחהלפיס לזולי • מיגמטיט • פיליט • צפחהצפחות ירוקותצפחות כחולותקוורציטשיש
סלעי משקע
אבן בוץאבן גיראבן חולאבן חול נוביתאואוליתארקוזהברקציה • דולומיט • חווארחוואר הלשוןחלמישחרסיתאבן טיןכורכרפצלי שמןפצליםצורקונגלומרטקירטון

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.