דוכיפת 3

דוכיפת 3 הוא ננו-לוויין, השלישי בסדרת לווייני דוכיפת הישראליים הנוצר במעבדת החלל במרכז המדעים הרצליה כפרויקט משותף של סוכנות החלל הישראלית ועיריית הרצליה.

הוא הלוויין הראשון בפרויקט ישראל 70. הלוויין פותח במעבדת החלל במרכז המדעים בהרצליה. הוא נבנה ותוכנן בשיתוף פעולה מלא בין תלמידי תיכון שער הנגב ותלמידי מרכז המדעים הרצליה, בשיתוף אולפנה עפרה.

דוכיפת 3
ארגון מרכז המדעים הרצליה
מפעיל מרכז המדעים הרצליה
תאריך שיגור אוגוסט 2019
משימה
סוג משימה לוויין
לוויין של כדור הארץ
מסלול LEO
מידע טכני
משקל 2402 גרם
אורך 10 ס"מ
רוחב 10 ס"מ
גובה 34.05 ס"מ

מהלך הפרויקט

לצורך בניית הלוויין ישנן שתי תחנות קרקע ושני חדרים נקיים בשני בתי הספר. הלוויין נודד בין שני בתי הספר, תקופה בהרצליה ותקופה בשער הנגב. במהלך הפיתוח, התלמידים מתחלקים לצוותים, כך שכל אחד עוסק בתחום שונה. כל אחד מהצוותים עושה את המשימות שלו, אם זה העלאת תוכנה או בדיקת החומרה. התלמידים מתמודדים עם אתגרים הנדסיים כמו בתעשייה. צוות המנטורים מורכב ממהנדסים מנוסים מתעשיית החלל ומהאקדמיה שכולם נותנים יד ונוטלים חלק בפרויקט, הם מנחים את התלמידים ועוזרים להם לצבור ידע וניסיון. דוכיפת 3 הוא חלק מלהק לוויינים שייבנו על ידי תלמידי בתי ספר בכל רחבי הארץ, במסגרת תוכנית "תבל" של סוכנות החלל הישראלית. כל בית ספר יבנה לוויין אחד, יהיה להם פרוטוקול משותף והם יטוסו בלהק - קונסטלציה. הלהק יהווה פלטפורמה למחקר ולניסויים מדעיים עבור תלמידים וסטודנטים בישראל. בנוסף, ללהק יהיו מספר יכולות טכנולוגיות, בניהן יכולת לתקשורת בין הלויינים בחלל כך שהלהק יהווה פלטפורמה להעברת מסרים בזמן אמת ויכולת טעינת תוכנה מן הקרקע. כל בית ספר יבנה לוויין למשימה אחרת - צילום, תקשורת ועוד. בנוסף, יבנו סטודנטים באוניברסיטת תל אביב שני לוויינים במסגרת המרכז החדש להנדסת חלל ולוויינים זעירים שהוקם לאחרונה באוניברסיטת תל אביב.

מטרת הלוויין

ללוויין מספר מטרות והראשונה שבהן היא שימוש כפלטפורמה חינוכית לתלמידים ויצירת תמריץ ללימודי חלל.

כמו כן, דוכיפת 3 הוא לוויין חישה מרחוק הנושא עליו מצלמה במטרה לצלם את כדור הארץ, לחקור אותו ולהוות פלטפורמה למחקרים מדעיים ואקולוגיים. משימתו המדעית של הלוויין מציבה לא מעט אתגריים טכנולוגים חדשים, צילום הדורש הכוון מאוד מדויק בחלל וצריכת חשמל גבוהה. בשלבים הראשונים ישוגר למסלול LEO בגובה של 550 ק"מ, מה שיאפשר לבצע ניסויים בצורה מבוקרת. תהיה לו יכולת טעינת תוכנה מהקרקע ויהיה ניתן לשלוח פקודות באמצעות פיקוח מהקרקע.

מבנה הלוויין

גודל הלוויין יהיה כ-34.05*10*10 ס"מ - גודל U3 (בצורת קובייה - מבוסס על פלטפורמת קיובסאט - cubesat), למרות גודלו הקטן, הלוויין כולל את תת-המערכות ההכרחיות כמו בלוויין גדול, לרבות מערכת בקרת אנרגיה, מערכת שידור, קליטה ועיבוד מידע ומערכת בקרה תרמית.

לוויינים קודמים בסדרת הדוכיפת

דוכיפת 3 הוא הלוויין השלישי בסדרת לווייני דוכיפת הישראליים, לפניו היו דוכיפת 1 ו2.

דוכיפת 1 הוא לוויין ישראל מסוג פיקו - לוויין, נבנה על ידי מעבד החלל של הרצליה. המטרה של דוכיפת 1 היא תמריץ ללימודי חלל, העברת הודעות פשוטות בין בתי ספר וקליטת אותות מצוקה על ידי שידורי רדיו. הוא שוגר ב-19 ביוני 2014.

דוכיפת 2: ננו לוויין ישראלי נבנה כפרויקט משותף של סוכנות החלל הישראלית ועיריית הרצליה על ידי תלמידי תיכון ט-י"ב. המטרה של דוכיפת 2 היא יצירת פלטפורמה חינוכית לתלמידים צעירים בתחום ההנדסה, כדי להוות להם בסיס והשראה להמשך לימודיהם בתחומי המדעים, הטכנולוגיה, ההנדסה והמתמטיקה בפרט בתעשיית החלל. המשימה של דוכיפת 2 היא חקירת צפיפות הפלזמה בשכבות האטמוספירה הנמוכות.

שיגור

דוכיפת 3 צפוי להיות משוגר ב-11 בדצמבר 2019.

קישורים חיצוניים

  • [1], באתר (הידען)
לוויין זעיר

לוויין זעיר הוא לוויין מעשה ידי אדם שמשקלו קטן מ-50 קילוגרם. לוויינים זעירים המקוטלגים על פי גודלם. בשל משקלם הנמוך יחסית, נלווים הלוויינים הזעירים למשגר שמיועד ללוויין גדול, הנקרא גם "נוסע ראשי" או "מטען ראשי" והוא הקובע את נתוני השיגור. הלוויינים משוגרים מתוך תיבת אחסון עם קפיץ כך שכאשר המשגר מגיע ליעדו, נשלחת פקודה שפותחת את דלת התיבה, והקפיץ דוחף את הלוויינים החוצה, בזה אחר זה. לוויינים זעירים יכולים להיות משוגרים בנפרד, או כחלק מלהק של לוויינים המתקשרים ביניהם ונשלטים על ידי לוויין ראשי, המכונה "לוויין האם".

לוויינים ישראליים

ישראל החלה את פעילותה בחלל בראשית שנות ה-80, ושיגרה מאז לחלל לוויינים אחדים, לשימושים צבאיים, לשימושים אזרחיים, ולמחקר.

הלוויינים הצבאיים, מסדרת "אופק", שוגרו מבסיס פלמחים בישראל, למעט הלוויין הצבאי טכסאר-פולאריס (המכונה גם אופק 8), ששוגר עבור ישראל מהודו. השיגורים הצבאיים בוצעו באמצעות משגר שביט, שפותח ויוצר בישראל על בסיס תכנון של משגר טילים צבאי ישראלי מדגם יריחו 2. הלוויינים האזרחיים שוגרו מבסיסי שיגור זרים, בהם קוסמודרום בייקונור בקזחסטן ובסיס החלל האירופי קורו בגיאנה הצרפתית. לוויין התקשורת "עמוס 6" נועד לשיגור מקייפ קנוורל בפלורידה אך התרסק על כן השיגור בטרם שוגר. לוויינים ישראלים זעירים שוגרו מהודו, רוסיה וארצות הברית.

לוויינים נבנים במדינות רבות, וכמעט כל מדינה בעולם משתמשת בשירותי לוויין, אך רק למדינות מעטות, ובהן ישראל, יש יכולת לשגר בעצמן לוויינים לחלל. יכולת השיגור של ישראל מוגבלת ללוויינים קלי משקל ולמסלולים נמוכים בלבד. ההשקעה של ממשלת ישראל בתחום החלל בשנת 2018 הייתה כ-82 מיליון שקלים. מעל 40 חברות בישראל וכ-2000 עובדים מועסקים בתחום החלל כגון פיתוח רכיבים ללוויינים והתעסקות בתחום החלל.[דרוש מקור] אך באפריל 2019 הודיע ראש הממשלה לאחר ניסיון הנחתת גשושית ישראלית על הירח במימון תורמים, כי הוא שוקל לקדם "תוכנית חלל" ישראלית חדשה אשר תתוקצב במימון ממשלתי וציבורי.

ישראל לוויינים ישראליים ותוכניות חלל אחרות
לווייני תקשורת עמוס ( 123456E )
לווייני צילום מסחריים ארוסאופטסאט
לוויינים צבאיים אביראופקטכסאר
לווייני מחקר וטלסקופים ULTRASAT‏* • טאווקס* • ונוס* • DIDO • *SHALOM • *SLOSHSAT
לווייני סטודנטים ואוניברסיטאות טכסאטדוכיפת 1דוכיפת 2 • דוכיפת 3 • SAMSONBGUSAT
חלליות וגשושיות בראשית • ‏MuSAR‏*
יכולות שיגור משגר שביטבסיס פלמחים
משימות אנלוגיות למאדים D-MARS
ארגונים ישראליים קשורים סוכנות החלל הישראליתמפא"תהתעשייה האווירית לישראלSpaceIL
* שיתופי פעולה בינלאומיים

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.