דוכיפת 2

דוכיפת-2 הוא ננו-לוויין ישראלי בתקן קיובסאט הנבנה כפרויקט משותף של סוכנות החלל הישראלית ועיריית הרצליה, במעבדת החלל הממוקמת במרכז המדעים הרצליה על ידי תלמידי תיכון.

דוכיפת-2 הוא הלוויין השני בסדרת לווייני "דוכיפת" הישראליים, ומהווה חלק מתוכנית QB50 - פרויקט בינלאומי של 15 ארגונים חברים במסגרתו עוצבו, נבנו וישוגרו עשרות לווייני קיובסאט על ידי אוניברסיטאות ומכוני מחקר מרחבי העולם, לצורכי מחקר מדעי.[2]

צוות פיתוח הלוויין מורכב מחמישה צוותי משנה - צוות הרצליה, צוות אופקים, צוות ירוחם, צוות עפרה וצוות חוּרה. הפרויקט נתמך ומלווה על ידי מומחים בתחום החלל מהתעשייה האווירית.[3]. הלווין שוגר במאי 2017 ודעך חזרה לאטמוספירה ב-22 בדצמבר 2018.[1]

דוכיפת 2
סוכנות חלל סוכנות החלל הישראלית
ארגון מרכז המדעים הרצליה
מפעיל תחנת הקרקע, מעבדת החלל בהרצליה
יצרן Innovative Solutions In Space
תאריך שיגור לתחנת החלל: 18 באפריל 2017 11:11 EDT
שיגור למסלול מתחנת החלל: 18 במאי 2017
משגר אטלס 5
אתר שיגור מרכז החלל קנדי, פלורידה
משימה
סוג משימה חינוך, מחקר
לוויין של כדור הארץ
תאריך יציאה ממסלול 22 בדצמבר 2018 7:50 UTC[1]
מסלול LEO
גרם שמיים כדור הארץ
משך המשימה שנה, 7 חודשים ו־4 ימים
מידע טכני
משקל בשיגור 1.766 ק"ג
אורך 10 ס"מ
רוחב 10 ס"מ
גובה 20 ס"מ
ערוצי תקשורת UHF, VHF

מהלך הפרויקט

הלוויין תוכנן על ידי תלמידים מתיכון הנדסאים הרצליה, תיכון חדש הרצליה, אולפנת בני עקיבא "איילת השחר", בית הספר הרב תחומי אופקים, אולפנת עפרה, בית הספר הרב תחומי ע"ש יצחק רבין בחורה ובית הספר מירוחם, בהדרכת מהנדסים מתעשיית התקשורת והחלל, חלקם מהתעשייה האווירית לישראל.

התלמידים תכננו את כלל היבטי הלוויין: המאזן האנרגטי, התכן התרמי, התכן המכני, צפיית המסלול, מאזן הערוץ, הכנת תחנת התקשורת, ותכן מערך קרקעי. שילוב הלוויין והפעלתו נעשו באופן מלא על ידי תלמידים מכיתות ט' - י"ב.

הלוויין עבר בדיקות תנאי סביבה במפעל מבת של התעשייה האווירית. הלוויין שוגר ב-18 באפריל 2017 ממרכז החלל קנדי[4] אל תחנת החלל הבינלאומית וב-18 במאי 2017 שוגר ממנה למסלולו.

מטרות הלוויין

פרויקט דוכיפת-2 נועד כפלטפורמה חינוכית לתלמידים צעירים בתחום ההנדסה, כדי להוות להם בסיס והשראה להמשך לימודיהם בתחומי המדעים, הטכנולוגיה, ההנדסה והמתמטיקה, בפרט בתעשיית החלל.

המשימה המדעית של דוכיפת 2 היא חקירת צפיפות הפלזמה בשכבות האטמוספירה הנמוכות - ביונוספירה התחתונה. כיוון שביונוספירה יש לחץ חלקיקי אוויר גבוה יחסית לשכבות אטמוספירה בהם נמצאים רוב הלוויינים במסלול לווייני נמוך, הלוויין יחווה יותר גרר, וירד מהר יותר בגובה (אין ללוויין מערכות הנעה לשמור על גובהו). הלוויין יושמד מחום החיכוך באטמוספירה בתום משימתו.

משך המשימה

ב-16 באפריל יצאו 12 תלמידים מצוות הפרויקט למשלחת צפייה בשיגור. הלוויין שוגר על גבי משימת OA-7 של חברת United Launch Alliance, ב-18 באפריל 2017. בעת השיגור התקיים אירוע חגיגי במרכז המדעים הרצליה. השיגור התבצע בהצלחה והלוויין הגיע אל תחנת החלל הבינלאומית כעבור כמה ימים.

ב-18 במאי 2017 שוגר הלוויין באמצעות משגר נאנו-לוויינים המחובר לתחנת החלל (של חברת Nano Racks) ושוחרר למסלולו בהצלחה.

לאחר ששוגר מתחנת החלל בשעה 11:30, נקלט בשעה 23:00 הלוויין על ידי תלמידי צוותו. נקלטה טלמטריה, אשר כללו את אות הזיהוי שלו ומידע על מערכותיו. למחרת בבוקר ביצעו התלמידים עוד קשר עם הלוויין, אשר נוהל בהצלחה. הצוותים החלו בתפעול השוטף וביצוע המשימה המדעית.

ב-22 בדצמבר 2018 הלווין דעך בחזרה באטמוספירה.[1]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 דעיכת המסלול של הלווין דוכיפת אתר In the Sky,
    Twitter logo initial.svg ציוץ של Jonathan McDowell ברשת החברתית טוויטר, דעיכת לווין דוכיפת, 22 בדצמבר 2018
  2. ^ Debeer, The von Karman Institute for Fluid Dynamics, www.qb50.eu (באנגלית)
  3. ^ HSL, www.h-space-lab.org
  4. ^ לוויין שבנו תלמידים מישראל שוגר לחלל, באתר ynet, 18 באפריל 2017
בית הספר עהד למצוינות במדעים

בית הספר עהד למצוינות במדעים הוא בית ספר בחורה, המיועד לבני ובנות נוער מחוננים ומצטיינים מהחברה הבדואית בנגב.

בית הספר הוא מוסד מוכר שאינו רשמי, הפועל תחת הנחייתו ופיקוחו של האגף למחוננים ולמצטיינים. המוסד שייך לזרם הממלכתי והוא הראשון מסוגו במגזר הבדואי. בית הספר הוקם בשנת 2011, שפת ההוראה בו היא ערבית וכמעט 300 תלמידים לומדים בו[דרוש מקור].

דוכיפת (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

דוכיפת 1

דוכיפת 1 הוא לוויין ישראלי מסוג פיקו-לוויין, והוא הלוויין הראשון שנבנה על ידי מעבדת החלל של הרצליה הממוקמת במרכז המדעים הרצליה.

כמו כן, דוכיפת 1 הוא לוויין התלמידים הראשון בישראל והשני בעולם. נכון לינואר 2016, הוא לוויין התלמידים בעל משך החיים הארוך ביותר.

תחנת הקרקע של מעבדת החלל של הרצליה החלה בשנת 2004 בהגיית רעיון הלוויין על ידי הד"ר לאסטרופיזיקה אנה הלר. תכן הלוויין וגיבוש משימת הלוויין התבצעו עד שנת 2011.

סיום התכן ובניית הלוויין נעשה בין השנים 2011–2014.

הלוויין נבנה על ידי תלמידי תיכון מכיתות ט' עד י"ב בהרצליה בתמיכתה של סוכנות החלל הישראלית.

ב-19 ביוני 2014 הלוויין שוגר לגובה של כ-600 ק"מ, במסלול לווייני נמוך (LEO), במסלול קוטבי.

באפריל 2017 שוגר הלוויין דוכיפת 2.

דוכיפת 3

דוכיפת 3 הוא ננו-לוויין, השלישי בסדרת לווייני דוכיפת הישראליים הנוצר במעבדת החלל במרכז המדעים הרצליה כפרויקט משותף של סוכנות החלל הישראלית ועיריית הרצליה.

הוא הלוויין הראשון בפרויקט ישראל 70. הלוויין פותח במעבדת החלל במרכז המדעים בהרצליה. הוא נבנה ותוכנן בשיתוף פעולה מלא בין תלמידי תיכון שער הנגב ותלמידי מרכז המדעים הרצליה, בשיתוף אולפנה עפרה.

לוויין זעיר

לוויין זעיר הוא לוויין מעשה ידי אדם שמשקלו קטן מ-50 קילוגרם. לוויינים זעירים המקוטלגים על פי גודלם. בשל משקלם הנמוך יחסית, נלווים הלוויינים הזעירים למשגר שמיועד ללוויין גדול, הנקרא גם "נוסע ראשי" או "מטען ראשי" והוא הקובע את נתוני השיגור. הלוויינים משוגרים מתוך תיבת אחסון עם קפיץ כך שכאשר המשגר מגיע ליעדו, נשלחת פקודה שפותחת את דלת התיבה, והקפיץ דוחף את הלוויינים החוצה, בזה אחר זה. לוויינים זעירים יכולים להיות משוגרים בנפרד, או כחלק מלהק של לוויינים המתקשרים ביניהם ונשלטים על ידי לוויין ראשי, המכונה "לוויין האם".

לוויינים ישראליים

ישראל החלה את פעילותה בחלל בראשית שנות ה-80, ושיגרה מאז לחלל לוויינים אחדים, לשימושים צבאיים, לשימושים אזרחיים, ולמחקר.

הלוויינים הצבאיים, מסדרת "אופק", שוגרו מבסיס פלמחים בישראל, למעט הלוויין הצבאי טכסאר-פולאריס (המכונה גם אופק 8), ששוגר עבור ישראל מהודו. השיגורים הצבאיים בוצעו באמצעות משגר שביט, שפותח ויוצר בישראל על בסיס תכנון של משגר טילים צבאי ישראלי מדגם יריחו 2. הלוויינים האזרחיים שוגרו מבסיסי שיגור זרים, בהם קוסמודרום בייקונור בקזחסטן ובסיס החלל האירופי קורו בגיאנה הצרפתית. לוויין התקשורת "עמוס 6" נועד לשיגור מקייפ קנוורל בפלורידה אך התרסק על כן השיגור בטרם שוגר. לוויינים ישראלים זעירים שוגרו מהודו, רוסיה וארצות הברית.

לוויינים נבנים במדינות רבות, וכמעט כל מדינה בעולם משתמשת בשירותי לוויין, אך רק למדינות מעטות, ובהן ישראל, יש יכולת לשגר בעצמן לוויינים לחלל. יכולת השיגור של ישראל מוגבלת ללוויינים קלי משקל ולמסלולים נמוכים בלבד. ההשקעה של ממשלת ישראל בתחום החלל בשנת 2018 הייתה כ-82 מיליון שקלים. מעל 40 חברות בישראל וכ-2000 עובדים מועסקים בתחום החלל כגון פיתוח רכיבים ללוויינים והתעסקות בתחום החלל.[דרוש מקור] אך באפריל 2019 הודיע ראש הממשלה לאחר ניסיון הנחתת גשושית ישראלית על הירח במימון תורמים, כי הוא שוקל לקדם "תוכנית חלל" ישראלית חדשה אשר תתוקצב במימון ממשלתי וציבורי.

קיובסאט

קיובסאט (CUBESAT) הוא שם כללי לפלטפורמה לוויינית זעירה, שפותחה במקור על ידי אוניברסיטת סטנפורד מארצות הברית. התצורה של הלוויין הבסיסי במשפחה זו היא קובייה, בעלת גודל של 10 ס"מ * 10 ס"מ * 10 ס"מ. מזה שנים ניתן להשיג שלד של לוויין, כולל מחשב ותוכנת הפעלה, במחירים נמוכים ובאופן מסחרי.

ישראל לוויינים ישראליים ותוכניות חלל אחרות
לווייני תקשורת עמוס ( 123456E )
לווייני צילום מסחריים ארוסאופטסאט
לוויינים צבאיים אביראופקטכסאר
לווייני מחקר וטלסקופים ULTRASAT‏* • טאווקס* • ונוס* • DIDO • *SHALOM • *SLOSHSAT
לווייני סטודנטים ואוניברסיטאות טכסאטדוכיפת 1 • דוכיפת 2 • דוכיפת 3SAMSONBGUSAT
חלליות וגשושיות בראשית • ‏MuSAR‏*
יכולות שיגור משגר שביטבסיס פלמחים
משימות אנלוגיות למאדים D-MARS
ארגונים ישראליים קשורים סוכנות החלל הישראליתמפא"תהתעשייה האווירית לישראלSpaceIL
* שיתופי פעולה בינלאומיים

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.