דוד ריקארדו

דוד ריקארדואנגלית: David Ricardo ״דייוויד ריקארדו״; 18 באפריל 177211 בספטמבר 1823) היה כלכלן יהודי-בריטי, מהמשפיעים המרכזיים בכלכלה הקלאסית. בנוסף היה איש עסקים מצליח, איש פיננסים וספקולנט אשר צבר הון רב. עיקר השפעתו בתאוריה המאקרו-כלכלית הייתה בנושא היתרון היחסי, שעל פיו מדינה צריכה לפתח ענפים כלכליים ותעשייתיים שיש לה בהם יתרון יחסי[1], ושהסחר הבינלאומי בין מדינות יתבצע ביעילות מרבית במוצרים שיש למדינות יתרון יחסי בייצורם. הוא המנסח הראשון של חוק הברזל של השכר.

דוד ריקארדו
David Ricardo
Portrait of David Ricardo by Thomas Phillips

חייו

דוד ריקארדו נולד באנגליה כצאצא למשפחה יהודית שברחה מפורטוגל להולנד בתחילת המאה ה-18 בעקבות גל של רדיפות נגד היהודים. המשפחה הגיעה תחילה לאמסטרדם, ואחר כך עברה ללונדון שבה נולד ריקארדו. אביו היה סוכן בורסה מצליח שהכניס את בנו לעסקיו, והקנה לו חינוך מוקדם בפיננסים. לאחר שנשא אישה קוויקרית למורת רוחו של אביו, החליט ריקארדו בן ה־21 לפתוח עסק משלו, שבו הצליח מאוד. בגיל 40 פרש מעסקיו ורכש לו אחוזה בכפר.

ריקארדו החל להתרועע עם קבוצת אינטלקטואלים, שאחד מהם, ג'יימס מיל (אביו של ג'ון סטיוארט מיל), דחק בו להיכנס לבית הנבחרים ולהעלות על הכתב את משנתו הכלכלית. כפי שהיה נהוג באותם ימים, רכש ריקארדו חלקת קרקע שזיכתה את בעליה במושב בפרלמנט הבריטי. שם הוכיח את עצמו כליברל תקיף, שתמך אף בעניינים שנגדו את האינטרסים הפרטיים שלו.

משנתו הכלכלית

ריקארדו הושפע מכתביהם הכלכליים של אדם סמית ותומאס מלתוס. בכתביו זיהה כמה מנקודות הכשל העיקריות שלהם וגיבש את הכלכלה לכלל תאוריה מקיפה אחת, המתייחסת הן לטווח הארוך והן לטווח הקצר. כחלק מתפקידו כמדינאי פרסם ריקארדו מספר כתבים הנוגעים לענייני מדיניות שעמדו על הפרק, כמו למשל ההצעה לבטל את המכסים על יבוא התבואה ("חוקי התבואה") והצעות שונות לגבי אופן גיוס הכספים של השלטון. במקביל, תרם גם לפיתוח הכלכלה כתחום נפרד ממדע המדינה באמצעות ספריו המקיפים על התאוריה הכלכלית.

בשנת 1817 יצא לאור ספרו "עקרונות הכלכלה הפוליטית והמיסוי" שבו פיתח את כלל התפוקה השולית הפוחתת. חידוש נוסף של ריקארדו הוא עקרון היתרון היחסי: המניע להתמקצעות אישית ולסחר עם אחרים הוא היתרון היחסי שיש לאנשים או למדינות בייצור מוצר מסוים.

ריקארדו נאבק נגד הכוח הכלכלי הרב של מעמד בעלי הקרקעות אל מול כוחם המוחלש של בעלי ההון (אליהם השתייך) והפועלים. מאוחר יותר, השפיעו עקרונות אלו על קרל מרקס, ששם דגש על מאבקם של הפועלים בבעלי ההון.

בזמן מלחמת הבריטים בנפוליאון התלבטה הממשלה אם לממן את המלחמה באמצעות מסים או בדרך של נטילת מלוות כגון באמצעות הנפקת אגרות חוב לציבור. ריקארדו הראה ששתי האפשרויות בעצם זהות מבחינה מקרו-כלכלית, והוביל לטביעת המונח "שקילות ריקארדו". העיקרון לשקילות הוא שגיוס אגרות חוב שקול להטלת מיסים בעתיד, מכיוון שבזמן הפירעון של אגרות החוב תאלץ הממשלה לממן את ההחזר מתקציב המדינה שמגיע ממסי האזרחים, ולכן, אם יהוון מחיר ההחזר לזמן הנוכחי תתקבל שקילות בין סכום זה לסכום הטלת המיסים כיום.

קישורים חיצוניים

  1. ^ סמואל גרג, "ישראל והסחר החופשי" השילוח 16, אוקטובר 2019
ג'יין מארסט

ג'יין מַארְסֵט (באנגלית: Jane Marcet‏; 1 בינואר 1769 – 28 ביוני 1858) הייתה סופרת בריטית בתחום ספרי הוראת המדעים.

חוק הברזל של השכר

חוק הברזל של השכר (בגרמנית: Ehernes Lohngesetz, באנגלית: iron law of wages) הוא חוק מוצע בכלכלה, שנוסח בנפרד על ידי פרדיננד לסל ודוד ריקארדו.

על פי חוק זה השכר הריאלי נוטה, במהלך הזמן, להגיע לשכר המינימלי הדרוש לצורכי הקיום של העובד. קרל מרקס ופרידריך אנגלס מייחסים נוסחה זו לפרדיננד לסל.

ערך (כלכלה)

ערך כלכלי הוא מדידה של הטבה הניתנת, אם כטובין ואם כשירות, לסוכן/שחקן כלכלי. המדידה מתבצעת בדרך כלל ביחידות של מטבע, ומכאן שהפרשנות של ערך כלכלי היא "מהו הסכום המקסימלי של כסף ששחקן מסוים מוכן ומסוגל לשלם עבור הטבה"?

בין האסכולות השונות של התאוריה הכלכלית קיימות תאוריות שונות לגבי מהו ערך.

המושג ערך כלכלי אינו זהה למושג מחיר שוק, וגם אינו זהה למושג שווי שוק. אם צרכן מוכן לרכוש טובין (או שירות), זה מרמז כי הצרכן מעריך את ערך הטובין (או השירות) בערך גבוה יותר מאשר מאשר מחיר השוק שלו. ההפרש בין הערך עבור הצרכן לבין מחיר השוק נקרא "עודף הצרכן". קל לראות מצבים שבהם ערך הצרכן גבוה בהרבה ממחיר השוק לדוגמה: מי שתייה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.