דוד קאסוטו

דוד קאסוטו (נולד ב-1937) הוא אדריכל ישראלי.

דוד קאסוטו
Davidcasuto
אדריכל דוד קאסוטו, 2017
לידה 27 בספטמבר 1937 (בן 81)
פירנצה, איטליה
שנות הפעילות החל מ-1963
פרסים והוקרה יקיר ירושלים
פרויקטים ידועים ישיבת ניר קריית ארבע

ביוגרפיה

קאסוטו נולד בשנת 1937 בפירנצה שבאיטליה לחנה ונתן קאסוטו - רופא עיניים ורבה הראשי של פירנצה. במהלך מלחמת העולם השנייה זקניו לבית דיג'ואקינו ודודתו חולדה קמפניינו, מצאו עבורו מסתור לבדו בביתה של משפחה נוצרית עד תום המלחמה. אביו המשיך לכהן כרבה של העיר ועסק בהצלת פליטים יהודים עד שלבסוף נתפס ונשלח למחנה אושוויץ ולבסוף נרצח ב"צעדת המוות" בח' בשבט תש"ה. קאסוטו עלה לארץ ישראל ב-1945 במסגרת עליית פרינסס קאתלין יחד עם בני משפחה נוספים, בהם זקניו וחולדה קמפניינו, דודתו. הוא חי זמן קצר עם אמו ששבה מהמחנות ושני אחיו ששרדו את השואה למעט אחותו הקטנה שנספתה ולא שרדה. האם עבדה במעבדה בבית החולים הדסה הר הצופים. ב-13 באפריל 1948 (ד' בניסן ה'תש"ח), נספתה בטבח "שיירת הדסה". קאסוטו גדל אצל סבו משה דוד קאסוטו פרשן המקרא. את לימודי האדריכלות השלים בטכניון בשנת 1963 ולאחר מכן עבד במשרדו של האדריכל יוסף שנברגר (בין השאר עבד על פרויקט בניין ישיבת כוכב יעקב וישיבת סלונים) ובמשרדו של אדריכל דוד רזניק (בין השאר עבד על בניין שגרירות ברזיל ויד קנדי). עבד כשותף במשרדו של ישראל לויט (תכנן בנייני מגורים ומבני ציבור שונים). לאחר מספר שנים יצא לדרך עצמאית, תוך שהוא מתמחה בתכנון בתי כנסת ומבני ציבור. היה מיוזמי מוזיאון יהדות איטליה ועמד בראשו.

במהלך השנים פעל במגזר הציבורי. שימש בתפקיד סגן ראש עיריית ירושלים בין השנים 19931998 ובמסגרת תפקידו היה ממונה על תיק התרבות והיה יו"ר "חברת מוריה" העירונית שבמסגרתה תוכננו ובוצעו צירי תנועה ומבני ציבור. כמו כן ערך את תוכנית האב האסטרטגית לירושלים 2020. כאות לפועלו בעיר ולפועלו החברתי (יו"ר חברת יהודי איטליה בישראל במשך 35 שנה)הדליק משואה בהר הרצל והוענק לו בשנת 2013 אות יקיר העיר ירושלים. בשנת 2007 קיבל מידי שגריר איטליה גם תואר אצילות מממשלת איטליה. קאסוטו החל ללמד באוניברסיטת אריאל בשנת 1997 ואף עמד בראש המחלקה לאדריכלות בין השנים 20042008. במהלך השנים פרסם מאמרים רבים בתחומי האדריכלות והאמנות היהודית וכן תכנן כ-200 מבנים למגזר הפרטי והציבורי בירושלים בפרט ובשאר חלקי הארץ.

חבר המועצה הציבורית של אם תרצו.[1]

בניינים נבחרים שתכנן

גלריית תמונות

Maalot01

חזית בית הכנסת אוהל נחמה

Maalot02

מראה כללי של אולם התפילה בבית הכנסת אוהל נחמה

NirK4-01

בניין ישיבת ניר קרית ארבע

ספרים ומאמרים

  • בתי כנסת באיטליה בתקופת הבארוק, בתוך "ועשו לי מקדש" (עורכים: יעקב אשל, אהוד נצר, דוד עמית ודוד קאסוטו), הוצאת רשות המחקר, המכללה האקדמית יהודה ושומרון, אריאל תשס"ד
  • ושכנתי בתוכם, קובץ מוקדש לבעיות יסוד בארכיטקטורה של בתי הכנסת, משרד החינוך והתרבות, המחלקה לתרבות תורנית, ירושלים תשל"ז.
  • הכותל המערבי, קובץ מאמרים בשאלות עיצוב רחבת הכותל המערבי, הוצאת אגודת האינג'נרים והארכיטקטים בישראל, משרד החינוך והתרבות, המחלקה לתרבות תורנית, 1975.
  • עם ראובן גפני ואריה מורגנשטרן, החורבה: שש מאות שנים של התיישבות יהודית בירושלים, הוצאת יד יצחק בן צבי, התש"עג-2013
  • ספר המסכם את יצירתו המדעית והמיבנית David Cassuto Due Mondi הוצא לכבודו בפירנצה בהוצאת אדיפיר בשנת 2017

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אתר אם תרצו
אוגריתית

אוּגריתית היא שפה שמית שדוברה בעיר הנמל אוּגָרִית, הנמצאת כיום בשטח סוריה. שפה זו היא מהקרובות לשפה העברית, וספרותה קרובה לספרות המקרא.

אל

אל הוא על פי אמונות או דתות רבות, ישות בעלת כוחות על טבעיים (כלומר מסוגלת לפעול כנגד חוקי הטבע ולשלוט בטבע), בת אלמוות ושאליה מתייחסים כקדושה, עליונה או נשגבת. חלק מהאלים לקחו חלק בבריאת העולם. עד עצם היום הזה, רוב האנושות מקיימת כלפי האלים מנהגי פולחן שונים.

ניתן לחלק את קבוצת האנשים המאמינים באל למאמינים באל אחד (מונותאיזם), למאמינים בצמד אלים הנמצאים ביניהם ביחסי גומלין (דואליזם, גנוסיס) ולמאמינים בריבוי אלים (פוליתאיזם). בדרך כלל מייחסים לאל שליטה, חלקית או מוחלטת, ביקום, כוח עצום עד בלתי מוגבל, ולפעמים ידיעה של כל המתרחש ביקום.

אליה שמואל הרטום

אליה שמואל הרטום (Elia Samuele Artom) (כ"ג בסיוון ה'תרמ"ז, 15 ביוני 1887 - כ"ג באדר א' ה'תשכ"ה - 25 בפברואר 1965) היה רב ומחנך באיטליה ובישראל, מנהל בית המדרש לרבנים ברומא. מחבר "תנ"ך קאסוטו".

אלעזר ליפא סוקניק

אליעזר ליפא סוּקֶנִיק (12 באוגוסט 1889, ביאליסטוק – 28 בפברואר 1953, ירושלים) היה ארכאולוג, פרופסור וראש המחלקה לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. היה הראשון שעמד על חשיבותן של המגילות הגנוזות ועסק בחקירתן. ייסד (יחד עם משה דוד קאסוטו) את האנציקלופדיה המקראית.

אנוש

אֱנוֹשׁ הוא דמות מקראית; נכדם של אדם וחוה, בנו של שת ואביו של קינן. סך ימי חייו 905 שנים.

ע"פ חשבון השנים המוזכרות במקרא, נולד אנוש בשנת רל"ה למניין בריאת העולם (3526 לפנה"ס). בגיל 90 הוליד את בנו קינן. ונפטר בשנת- א'ק"מ (2621 לפנה"ס). שת מייצג את הדור השני ועוד בחייו בשנת א'נ"ו נולד צאצאו נח המייצג את הדור העשירי לאדם הראשון.

בעברית המונחים בן אנוש ואנושות נגזרים מהיותו של אנוש, על פי הסיפור התנכ"י, אב קדמון משותף לכל בני האדם.

בספר בראשית נאמר "וּלְשֵׁת גַּם הוּא יֻלַּד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אֱנוֹשׁ אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה'" (ספר בראשית, פרק ד', פסוק כ"ו)". משמעותו הפשוטה של פסוק זה היא שבימי אנוש החל הפולחן לה', אך הפרשנים המסורתיים מסבירים שאז החלו לעבוד עבודת אלילים - לדעתם המילה "הוחל" באה מן המילה "חולין", ההפך מקדושה.

וכך מסביר הרמב"ם:

לעומת זאת, פרשן המקרא משה דוד קאסוטו העדיף להיצמד לפרשנות הפשט ולטעון שהקריאה הייתה לשם האלוהים כפשוטו. הוא מסביר כי הקריאה לאלוהים בשמו היא לאו דווקא שימוש בשם "ה'" בפולחנו, כפי שסוברת ביקורת המקרא, ובוודאי לא התחלה של עבודה זרה כפי שסוברים הפרשנים המסורתיים, אלא פנייה אליו בשם המיוחד לו, מתוך הרגשה של קרבתו הפרסונלית. לפיכך אדם וחוה לא קראו ל"ה'" בשמו אלא בשם אלוהים, מתוך שהיו שרויים באבל וצער, ואילו קין, שהרג את אחיו, אלוהים נסתר ממנו ("ואין קורא בשמך... כי הסתרת פניך ממנו", ישעיהו, ס"ד, ו'), ולכן גם הוא לא היה יכול לקרוא ל"ה'" בשמו. רק כאשר נולד נכד לאדם וחוה, התחיל דור חדש ופתח תקווה לעתיד, האבל פג והייתה בשמחה שמתוכה יכלו לקרוא בשמו של "ה'". קאסוטו מעיר כי בעברית המקראית לא קיימת הבחנה כמו באנגלית, בין דבר הנעשה בפעם הראשונה לבין דבר שהתחדש לאחר שהופסק (קידומת re), וכאן ההוראה של "הוחל" אינה במשמעות של התחלה, אלא במשמעות של התחדשות הפעולה לאחר שהופסקה.

אנציקלופדיה מקראית

אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו היא אנציקלופדיה לענייני התנ"ך המבוססת על תוצאותיו של המחקר האקדמי המודרני. את האנציקלופדיה יזמו קבוצת חוקרים מן האוניברסיטה העברית, שייצגו בעיקר את האסכולה הירושלמית (השמרנית יחסית) בחקר המקרא. המערכת המייסדת של האנציקלופדיה מנתה את הפרופסורים אלעזר ליפא סוקניק ומשה דוד קאסוטו. הכרך הראשון יצא לאור עוד בחייהם של המייסדים, בשנת 1950, ומלאכת ההוצאה לאור של האנציקלופדיה נמשכה עד 1982.

בית אל (יישוב מקראי)

בֵּית אֵל הוא תל מקראי צפונית לירושלים ובו שרידי יישוב מתקופת הברונזה ותקופת הברזל. התל ממוקם בתוך הכפר ביתין ונמצא כ-2 ק"מ דרומית-מזרחית לבית אל המודרנית.

גטו

גטו (בעבר רווח הכתיב גיטו; מאיטלקית: Ghetto) בהקשר ההיסטורי-יהודי הוא הכינוי לצורת ההתיישבות היהודית בגולה ברבעים וביישובים נפרדים, מסוגרים בתוך עצמם מבחינה תרבותית מהעמים הלא-יהודיים. מקור המונח "גטו" ברובע היהודי בעיר ונציה במאה ה-16, שם היה הרובע בסביבת בית היציקה (באיטלקית: Ghetto), ומאז הפך השם לרווח לכל רובעי היהודים באירופה.

בנרטיב הציוני קיבל מושג הגטו גם משמעות כללית ומופשטת יותר - כינוי לרעיון הגולה עצמו, שבמרכזו עמדה הסתגרות היהודים, בין מרצון ובין מכורח, מפני העמים האחרים. המילה "גטו" שולבה ביצירותיהם של הוגים ציונים: בנימין זאב הרצל אשר כתב חיבור ספרותי בשם "הגטו החדש" וישראל זנגביל שכתב את "ילדי הגטו". לשני החיבורים הייתה השפעה על בני תקופתם ולאחריה.

המונח משמש כיום לציון כל אזור עירוני המובדל או מתבדל תרבותית מסביבתו, ועל פי רוב מוכה-עוני.

הוצאת יבנה

הוצאת יבנה או בשמה המלא יהושע אורנשטיין, הוצאת ספרים יבנה בע"מ היא הוצאת ספרים שהוקמה בשנת 1932 בתל אביב על ידי יהושע אורנשטיין.

מקור שמה של ההוצאה במרכז הרוחני שייסד יוחנן בן זכאי לאחר חורבן בית שני ביישוב יבנה.

ההוצאה מתמקדת בעיקר באנציקלופדיות, מילונים, ספרי עיון, אטלסים, ספרי לימוד, ספרות ילדים, פסיכולוגיה ונושאים מתחום היהדות.

עם ספריה הבולטים של ההוצאה נמנים: אטלסים בעריכתו של משה ברור (האטלס האוניברסיטאי, אטלס פיסי, מדיני וכלכלי, והאטלס האוניברסיטאי החדש); 15 כרכים של פירושי התנ"ך שכתב אליה שמואל הרטום בהתבסס על שיטתו של משה דוד קאסוטו; "האנציקלופדיה לילדים" ו"האנציקלופדיה לנוער"; אנציקלופדיות ל"גדולי ישראל" ול"חכמי התלמוד" פרי עטו של מרדכי מרגליות.

עם סופרי ומאיירי ההוצאה נמנו: נחום גוטמן, אוריאל אופק ולוין קיפניס.

לאחר פטירתו של אורנשטיין הועברה ההוצאה לבעלותה של בתו, נורית פריקסל.

בשנת 2010 נרכשה ההוצאה על ידי בונוס ספרים.

חוה

חַוָּה, היא האישה והאם הראשונה לפי ספר בראשית. מסופר עליה כי נבראה בצלם אלוהים. חוה היא אשת אדם הראשון ואמם של קין, הבל ושת, ובנים ובנות אשר שמם לא ידוע. שמה מופיע לראשונה בספר בראשית, פרק ג', פסוק כ'. השם חַוָּה מופיע פעמיים במקרא. חוה היא האם היחידה בתנ"ך שניתן לה הסבר לשם.

י"ד באלול

י"ד באלול הוא היום הארבעה עשר בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השישי

למניין החודשים מניסן. י"ד באלול לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

רביעי

ושישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בדו".

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"ד אלול היא לרב פרשת כי תבא. אבל אם בר המצווה חל בשנה בה פסח, וממילא תשעה באב, הוא בשבת (שנים מקביעויות בשז, גכז, הכז), אז פרשת בר המצווה היא פרשת כי תצא.

י"ט בכסלו

י"ט בכסלו הוא היום התשעה עשר בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

ישיבת ניר קריית ארבע

ישיבת ניר קריית ארבע היא ישיבה דתית־לאומית הממוקמת בקריית ארבע שהוקמה ב־1972. בניין הישיבה תוכנן על ידי האדריכל דוד קאסוטו.

כתר ארם צובא

כֶּתֶר אֲרַם צוֹבָא הוא כתב יד חשוב של התנ"ך שנכתב בטבריה, על פי כל כללי המסורה הטברנית, בשנת 930 בקירוב. חוקרי המקרא רואים בכתב יד זה את הנוסח המדויק ביותר של התנ"ך, בשל ההתאמה הפנימית המדויקת בין הנוסח עצמו לבין הערות המסורה הנמצאות בו. לדעת חלק מהחוקרים, זהו ספר התורה שהרמב"ם העיד על דיוקו.

הספר נדד בין קהילות יהודיות שונות, בתחילה בירושלים ובקהיר ולאחר מכן בחלב עד שנעלם בפרעות ביהודי חלב בסוף 1947. כעבור כעשר שנים הגיע "הכתר" כשהוא קרוע וחסר לידי נשיא מדינת ישראל, יצחק בן צבי. כתב היד הופקד במכון בן צבי ובהמשך הועבר לספרייה הלאומית ולאחר מכן למוזיאון ישראל. הוא מוצג כיום בהיכל הספר. מאז הגיעו לישראל פורסמו כמה מהדורות חדשות של התנ"ך המבוססות על "כתר ארם צובא".

ב־9 בפברואר 2016 הוכרז על ידי אונסק"ו כנכס תרבות עולמי.

משה דוד קאסוטו

משה דוד (אוּמְבֶּרְטוֹ) קָאסוּטוֹ (Umberto Cassuto;‏ י"ד באלול תרמ"ג, 16 בספטמבר 1883, פירנצה – י"ט בכסלו תשי"ב, 18 בדצמבר 1951, ירושלים) היה רב בפירנצה ופרופסור למקרא באוניברסיטה העברית. עסק בפרשנות המקרא, בביקורת נוסח המקרא ובאשורולוגיה.

רעו

רְעוּ הוא השישי ברשימת האנשים המנויים בתנ"ך בעשרת הדורות שבין נח לאברהם (בראשית יא יח; יא כא; דברי הימים א א כה), בנו של פלג ואביו של שרוג. הוא נולד בשנת א'תשפ"ז לבריאת העולם (1974 לפנה"ס) ומת בשנת ב'כ"ו (1735 לפנה"ס).

שירה אוגריתית

השירה האוגריתית היא ספרות האפוסים שהתגלתה באוגרית החל מ-1928 בתל ראס שמרה (=ראש השמיר), צפונית לעיר הנמל הסורית לאטקיה. הספרות כתובה על לוחות חרס בכתב יתדות אוגריתי. היצירה מתוארכת לסביבות אמצע האלף ה-2 לפנה"ס (בין המאה ה-15 למאה ה-14 לפנה"ס). באחדות מהיצירות מתואר כי נכתבו בתקופתו של נקמד מלך אוגרית, ובחלקן מתואר שם המעתיקים ושם האחראיים.

שירה אפית

שירה אפית (או אֶפּוֹס, וכן שירת עלילה בעברית) היא סוגה (ז'אנר) של שירה פולקלוריסטית, אשר מגוללת סיפור על חיים ומעשים של גיבור או של קבוצת גיבורים, היסטוריים או אגדיים. 'עלילות גילגמש' הוא האפוס הענק הראשון בתולדות הציוויליזציה. דוגמאות קלאסיות נוספות לשירה אפית הן האיליאדה והאודיסיאה מאת הומרוס. כיום השימוש בסוגה קלאסית זו אינו נפוץ, אך המונח אפוס משמש עדיין לתיאור יצירות ספרותיות או קולנועיות עצומות ממדים המתארות מעשי גבורה ואירועים היסטוריים רחבי היקף. האפוסים הקדומים קשורים קשר הדוק למסורת השירה שבעל-פה; במקרים רבים העתיקו חברות אורייניות את הצורה האפית, ודוגמה מובהקת לכך היא האיניאדה הרוֹמִית מאת המשורר ורגיליוס, שמְחקה את הסגנון ואת הנושא של הומרוס.

גם במקרא ישנם קטעים המזוהים בחקר המקרא כשירה אפית כדוגמת שירת הים ושירת דבורה. לטענת הפרופ' משה דוד קאסוטו, דוגמאות אלו וכן רסיסי שירות נוספות במקרא גופו מעידים על קיומה של שירת עלילה (שירה אפית) קדומה שהתקיימה בישראל קודם העלאת המקרא על הכתב.

שירת למך

שירת למך, היא השירה הראשונה במקרא ומן השירות העתיקות ביותר בשפה העברית. השירה מופיעה בספר בראשית, פרק ד', פסוקים כ"ג-כ"ד, כחלק מהרשימה הגניאולוגית של קין המופיעה בבראשית, ד'. בשירה זו מספר למך לשתי נשותיו, עדה וצלה, כי רצח אדם מבוגר וילד, ואף מתפאר בכך.

למך בן מתושאל הוא אביהם של שלושה ממניחי יסודות התרבות הראשונים במקרא, יבל: "אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה" (בראשית, ד', כ'), יובל: "אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב" (בראשית, ד', כ"א) אשר ילדה לו עדה, ותובל קין: "לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל" (בראשית, ד', כ"ב). אימם היא צילה, שילדה לו גם את נעמה אך עיסוקה אינו נזכר במקרא.

למך מתגאה בפני נשותיו עדה וצילה על רצח אלים שביצע. הוא אינו מסתיר את פשעו. הוא מודע אף לרצח הבל בידי אחיו, קין. למך יודע כי גם עונשו שלו יבוא. סיפור אבותיו של למך אשר מתחיל ברצח, מסתיים ברצח כפול. משה דוד קאסוטו כותב בפירושו לספר בראשית כך: "על יד ההתקדמות החומרית לא הייתה מורגשת התקדמות מוסרית. לא רק זה בלבד, שהחמס היה שורר בעולם, אלא שדווקא במעשי החמס היו אותם הדורות מתפארים". זהו עוד שלב בהידרדרות האנושות. בסיפור גן עדן מפרים אדם וחוה את הצו האלוהי שלא לאכול מפרי עץ הדעת. שלב נוסף בהידרדרות קורה כאשר בנם קין רוצח את אחיו ואינו לוקח אחריות על מעשיו, ובשירה זו מסופר על רצח כפול. למך מספר לשתי נשותיו שרצח אדם מבוגר וילד כלאחר יד ואף מתגאה בכך. זהו עוד שלב בהידרדרות האנושות מימי הבריאה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.