דוד עמית

ד"ר דוד עמית (ו' בטבת תש"ח, 19 בדצמבר 1947 - י"א בניסן תשע"ג, 22 במרץ 2013) היה חוקר ארץ ישראל וארכאולוג ישראלי.

דוד עמית
David Amit

ביוגרפיה

נולד בישראל, בנם של משה ואלידע פרוינד. שירת בגדוד 50 של ה"נח"ל מוצנח" והשתתף במלחמת ששת הימים בקרבות סיני. במלחמת ההתשה שימש כסגן מפקד במוצב המזח שבקצה הדרומי של קו התעלה[1]. במלחמת יום הכיפורים שימש מפקד מחלקה בדרגת סרן ונטל חלק בקרב העיר סואץ. לאחר שכל המפקדים הבכירים נפצעו נטל לידיו את הפיקוד על הכוח הנצור במשטרה שבעיר סואץ. על כך קיבל את עיטור המופת. במלחמת לבנון הראשונה שימש כסמג"ד במילואים[2].

היה בן קיבוץ בארות יצחק, והגיע בסוף שנות ה-60 לכפר עציון, ובשנות ה-80 שימש מזכיר הקיבוץ. היה ממייסדי בית ספר שדה כפר עציון וניהל אותו בשנותיו הראשונות. ערך עשרות חפירות ארכאולוגיות וסקרים מטעם רשות העתיקות במדבר יהודה, ירושלים, הר חברון ושפלת לוד. בין השאר חפר יחד עם צבי אילן בדרום הר חברון וגילה שני בתי כנסת קדומים בחורבת ענים ובמעון. חפר כפר מימי הבית השני ליד מזור, מחצבה תת-קרקעית ובית מלאכה לכלי אבן מימי הבית השני במדרון הר הצופים בירושלים, סמוך לבריכת ממילא בירושלים, ועוד.

ד"ר עמית שימש מרצה לארכאולוגיה במכון שכטר למדעי היהדות. ערך קובצי מאמרים רבים בתחום ההיסטוריה והארכאולוגיה של ארץ ישראל. פרסם מאמרים בכתבי עת שונים ובהם קתדרה, אריאל ועת-מול. זמן קצר לפני מותו הוציא עם אשתו, חנה עמית, את הספר "רחוב בירושלים: מסע בזמן מתקופת המקרא ועד היום".

בשנותיו האחרונות התגורר בירושלים. נפטר בשנת 2013 ונקבר בקיבוץ כפר עציון.

בשנת 2014, יצא בהוצאת יד יצחק בן צבי, ספר המקבץ מבחר רחב של מאמרים שפרסם עמית[3].

מעריכותיו ומאמריו

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דוד עמית, יומן נעלם ממלחמת ההתשה, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2012
  2. ^ דוד עמית, חשבתי שהחוברת תמתין לשלום, באתר הארץ, 25 ביולי 2006
  3. ^ יובל שחר, העמודים שמגלים את מקום השכינה, באתר הארץ, 3 בפברואר 2014
א-סמוע

אַ-סַּמוּע (בערבית: السموع) היא עיירה פלסטינית בדרום הר חברון המונה כ-18,000 תושבים. תושביה מעבדים כ-20 אלף דונם, ובכלל זה גידולי תבואה, ירקות ומעט מטעים. ענף גידול הצאן הוא מענפי הפרנסה העיקריים.

הכפר משמר את שמו של היישוב היהודי המקראי אשתמוע, ושוכן ככל הנראה באותו מקום. הזיהוי הוצע כבר בשנת 1860 על ידי אדוארד רובינסון.

אמת מים

אַמַּת מַיִם (או אַקְוֶודוּקְט) היא תעלה מלאכותית שתפקידה להעביר מים ממקום אחד למשנהו. לעומת הפירוש המרחיב, לפיו משתמשים כיום במונח זה לכל סוג של מערכת הולכת מים (לרבות צנורות ותעלות), קיים הפירוש ההיסטורי המצומצם המייחד את השימוש בביטוי זה לתעלה המוגבהת (לפחות בחלקה) מעל פני השטח, באמצעות עמודים או מערכת קשתות. אמות המים הנודעות ביותר הן אלו שנבנו בידי הרומאים שלעיתים הגיעו לאורך של עשרות קילומטרים.

לַרוב, הכוח שמזרים את המים באמות המים הוא כוח הכבידה, לכן אמות מים נבנות בשיפוע. בתקופת האימפריה הרומית נהגו לבנות אמות מים בשיפוע יורד של סנטימטרים ספורים לכל מאה מטר, חריגה מהטווח המקובל עלולה לגרום לעצירת המים במקרה של שיפוע מתון מדי או לסדיקת הקירות על ידי המים במקרה של שיפוע תלול מדי. מכיוון שהתנאים הטופוגרפיים של השטח לא תמיד התאימו לשיפוע העדין של האמה השתמשו הרומאים בצינורות וקשתות כדי ליצור בסיס שטוח לאמה.

דיר אל-קרנטל

דיר אל קרנטל (מנזר קרנטל) הוא מנזר יווני-אורתודוקסי במצוק הר הקרנטל כ-4 ק"מ מערבית ליריחו. במאה ה-4 הקים הנזיר חריטון לאורה בפסגת ההר, מעל מיקומו הנוכחי של המנזר. את המנזר הנוכחי התחילה הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית לבנות ב-1875, בסיוע הכנסייה הרוסית.

הר חברון

הר חברון הוא החלק המרכזי של רצועת הרי יהודה הנמשך מירושלים עד ערד ויוצר במת הר ששיאה, 1026 מטר, בעיירה חלחול. אזור זה היה בימי קדם אחד ממרכזי היישוב היהודי בארץ ישראל, "בדרך-ההר", בין חברון לירושלים.

זיף

זִיף הוא יישוב מקראי, באזור דרום הר יהודה, המוכר היום בשל גובה תילו – 840 מטר מעל פני הים – המזוהה בתור "תל זיף", בצד הכביש היוצא מקריית ארבע ומחברון לדרום הרי חברון. התל נמצא על צומת דרכים ושולט על הסביבה ונראה למרחק. למרגלות היישוב, במורדות הר יהודה, נמצא "מדבר זיף", הנזכר בימי שאול המלך כמקום בו הסתתר דוד. בתקופה הביזאנטית מדבר זיף מוכר בתור אזור בו התגוררו נזירים. אותימיוס מספר על מנזר שיתופי שהקים באריסטובוליה שבמדבר זיף. כפר ערבי בשם זה (ערבית: زيف) מתקיים במקום גם בימינו.

חנה עמית

חנה עמית (נולדה בשנת 1951) היא עורכת ישראלית בתחום התרבות היהודית וההיסטוריה של עם ישראל וארץ ישראל, לשעבר עורכת כתב העת "עת-מול".

יהדות ארמניה

יהדות ארמניה היא אחת מהקהילות היהודיות באזור הקווקז השוכנת באזור ארמניה של היום. ישנן עדויות לישיבת יהודים באזור ארמניה כבר מהמאה ה-1 לפנה"ס והם באו לשם או בגלות בבל או עם חורבן בית ראשון וישבו שם כאשר ארמניה הייתה חלק מהאימפריה הפרסית.

יוטה (אתר מקראי)

יוּטָּה הוא אתר מקראי המזוהה כיום עם הכפר הפלסטיני יטא שבדרום הר חברון. יוטה מוזכר בספר יהושע כאחת הערים שניתנו ללויים. היישוב מוזכר גם בספר השמות של אוסביוס מקיסריה מהמאה ה-4: "כפר גדול מאוד של יהודים". יוטה היא הצפונית מבין שבע הערים אשר נכללו אצלו בתחום דרומא.

יטא

יטא (בערבית: يطا) היא עיר בנפת חברון של הרשות הפלסטינית, 13 ק"מ דרומית לחברון. יטא נמצאת באזור סְפר בין האזור הפורה של חברון וסביבתה לבין המדבר של הרי חברון. המדבר בא לידי ביטוי באופי החקלאי: שדות בור המתאימים למרעה לצאן והבקעות, אליהן מתנקזים מי גשמים מועטים, גידולי תבואה, בעיקר שעורה. מספר תושבי העיר לסוף שנת 2006 הוא 42,853. יטא הוכרזה כעיר במרץ 1971. בתחום העיר נכללים 19 כפרים של מסאפר יטא.

יטא מזוהה עם העיר יוטה המוזכרת בספר יהושע, כאחת הערים שניתנו ללויים. יטה וחברון יושבים על הדרך המזרחית העתיקה המוליכה לחצי האי ערב. קטעים ממנה נותרו עד היום הזה.

מניין השטרות

מניין השטרות היא שיטה למניית שנים בלוח העברי שהייתה נפוצה בעולם היהודי עד המאה ה-9 למעט אצל יהדות מצרים שם נהגה השיטה עד המאה ה-16 ויהדות תימן שם נהגה השיטה עד המאה ה-20 (ובמידה מסוימת נוהגת עד ימינו). המניין נקרא על שם השטרות משום תיארוך השטרות על פיו. השנה הנוכחית (ה'תש"ף) היא שנת 2,331 לשטרות.

מעון (יישוב עתיק)

מעון או "מעון שביהודה" הוא יישוב קדום בדרום הר חברון. היישוב נזכר במקרא, תחילה בתיאור נחלת שבט יהודה, ולאחר מכן במעשה נבל הכרמלי. יש להבחין בין מעון זו ובין בית מעון הסמוכה לטבריה ובית בעל מעון שבמואב.

מעון שביהודה המשיכה להתקיים כיישוב יהודי לאורך תקופת בית שני, המשנה והתלמוד עד ראשית ימי הביניים. באתר המזוהה עם היישוב, ח'רבת מעין, אותרו שרידי בית כנסת קדום.

מערות מפלט

מערות מפלט הן מערות טבעיות אשר אליהן נמלטו פליטים יהודים בעקבות דיכוי מרידות, ובעיקר בגלל דיכוי מרד בר כוכבא. מערות המפלט, בניגוד למערכות המסתור, הן מערות טבעיות הממוקמות במצוקים של נחלי מדבר יהודה. נכון להיום, התגלו למעלה משלושים מערות פליטים מתקופת סוף מרד בר כוכבא, חלקן ממוקמות במצוקים התלולים לאורך נחלי מדבר יהודה. מחקרים חדשים מלמדים כי תפוצתן של מערות המפלט נרחבת בהרבה ממה שהיה ידוע בשנות החמישים והשישים בעקבות הסקרים והחפירות שנעשו באותה עת בגזרת ים המלח. בעשרים וחמש השנה האחרונות נתגלו שרידים משלהי מרד בר-כוכבא הן במערות באזור יריחו, הן בחלקו המערבי העליון של מדבר יהודה, בקרבת יישובי ספר המדבר, והן במערב יהודה, באזור חברון, בית שמש ומודיעין. במערות הבר-כוכבאיות התגלו ממצאים שונים בני הזמן הנדון ובהם כלי חרס, כלי זכוכית, כלי אבן, אריגים, כלי נשק, מטבעות כסף וברונזה, וכן תעודות כתובות על גבי פפירוס.

מערת הסלע

מערת הסלע היא מערת מפלט מתקופת מרד בר כוכבא, השוכנת בגדה הצפונית של ואדי קונייטרה, מיובליו העליונים של נחל חבר.

המערה נחפרה בשנות ה-90 ונמצאו בה ממצאים מימי מרד בר כוכבא, ובהם מטבע בר כוכבא מסוג סלע, אשר מצדו האחד הייתה מוטבעת חזית בית המקדש, ומצדו האחר נראים ארבעת המינים. הממצא הקנה למערה את שמה מערת סלע. שתיים מהתעודות שנכללו ב"אוסף נחל צאלים", יוחסו על ידי חנן אשל ודוד עמית, למערת סלע. החוקרים הסתמכו על עדויות בדבר חפירות שוד אינטנסיביות במערת סלע, ואזכורן של זיף, יקים, ואריסטובוליה בשתי התעודות. החוקרים סוברים שהתעודות הובאו למערת סלע על ידי אנשי זיף וסביבתה אשר ברחו אליה לקראת סוף מרד בר כוכבא.

שתי התעודות הן:

פפירוס נחל צאלים 9 - תעודה זו שייכת לאוסף נחל צאלים אך מקורה קרוב לוודאי בערוציו העליונים של נחל חבר, כנראה במערת סלע. זהו "שטר כפול" כתוב ארמית. נוסחת התאריך לא השתמרה מלבד אותיות בודדות בפתיחתה: "בעש[רה/רין....". על-פי שיקולים פליאוגרפיים יחסה עדה ירדני את התעודה לסוף התקופה ההרודיאנית, כלומר למאה ה-1 או לתחילת המאה ה-2. בשורה הראשונה השתמר שם המקום בו נכתב השטר: "יקים". שמו של כפר זה השתמר גם בשורה 13, בחלק התחתון, כמקום מוצאו של המוכר. צדדי עסקת המכר שנעשתה בין שני אנשים בפפירוס נחל צאלים 9, שהיו שניהם מן הכפר יקים שבזיף.

פפירוס נחל צאלים 69 - זהו שטר נישואין מבוטל אשר נכתב כפי שצוין בגופו של השטר באריסטובוליה שבזיף, לגבר שמושבו ב"יקים".

נחל תלם

נַחַל נְצִיב (גם: נחל תלם) הוא ואדי היורד מהרי חלחול לכיוון מערב, אחד מיובליו של נחל גוברין, המתחבר בהמשך לנחל לכיש.

שמו העברי הרשמי של הנחל כפי שמצוין במפות הוא "נחל נציב", כשמה של העיר המקראית נציב, המזוהה עם "ח'רבת נציב" הסמוכה לנחל. בשפלת יהודה מתחבר הנחל ל"נחל גוברין". ככל הנראה מכיוון שהוכר על ידי מטייליו הבודדים בכינויו הערבי, נשכח השם העברי ו"הוצמד" לו שם עברי חדש - על שם היישוב היהודי הקרוב ביותר, תלם. שמו הערבי הוא "ואדי זרקא" (הכחול) שפירושו בסלנג הוא "הרבה מים". הירידה לנחל היא מכביש חברון-חלחול (הסגור היום לתנועת ישראלים) או מהתנחלות תלם, בדרום הרי חברון על כביש "חוצה יהודה". הנחל ידוע במעיינות שבו ובבוסתני הפירות. ניתן לצפות בו בשרידי חורש ים-תיכוני ובעצי חרוב. לאורך הערוץ טרסות נטועות עצי זית וכרמי גפנים. בוואדי מצויה "שמורת יער אל קוף" ולאחריה "מערת טור-צפא", הגדולה ביותר מבין המערות במורדות המערביים של ההר בישראל.

מוצאו של הנחל בחלקה הדרומי של העיירה חלחול, והוא תחום מצפון על ידי אגן הניקוז של נחל האלה, ומדרום על ידי אגן הניקוז של נחל גוברין. על השלוחה המפרידה בין נחל תלם לנחל גוברין עובר כביש 35. נחל תלם נשפך לנחל גוברין מערבית לתרקומיא.

ב-28 בדצמבר 2007 התרחש בנחל פיגוע בו נרצחו שני חיילי צה"ל ששהו בחופשה.

עמית

האם התכוונתם ל...

צבי אילן

צבי אילן (בַּאוּם) (14 במאי 1936 – 17 בפברואר 1990) היה ארכאולוג, סופר, עיתונאי וחוקר ארץ ישראל.

רן יגיל

רן יגיל (נולד ב-26 באוגוסט 1968) הוא משורר, סופר ומבקר ספרות ישראלי.

שומרון (עיר)

שומרון הייתה עיר קדומה בארץ ישראל. בירת ממלכת ישראל במאות ה-9 וה-8 לפנה"ס.

האתר הארכאולוגי של העיר שומרון נמצא ליד הכפר הפלסטיני סבסטיה שבהרי השומרון שבשמו השתמר השם "סבסטי" (Sebaste), כפי שנקראה על ידי הורדוס שבנה אותה מחדש. כיום האתר נמצא בשליטה ישראלית, אך ביקור במקום מתאפשר רק בקבוצה לאחר תיאום צבאי.

שועפאט

שועפאט (בערבית شعفاط - תעתיק מדויק שֻעפאט) היא שכונה ערבית גדולה בצפון ירושלים. שכונת שועפאט משתרעת לאורך כביש ירושלים-רמאללה הישן, בין הגבעה הצרפתית בדרום לבית חנינא בצפון. מחנה הפליטים שועפאט שוכן ממזרח לשכונה, והוא מחנה הפליטים הפלסטינים היחיד הנמצא בתחום גבולותיה המוניציפליים של ירושלים.

נכון ל-2014 מתגוררים בשכונה כ-36,000 תושבים.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.