דוד יעקבי

דוד יעקבי (נולד ב-24 בפברואר 1928 נפטר ב-4 באוקטובר 2018) היה פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה שבאוניברסיטה העברית.

Professor David Jacoby
דוד יעקבי

ביוגרפיה

דוד יעקבי נולד באנטוורפן, בלגיה, שם גדל עד סתיו 1942, כאשר החלה העברתם של יהודי העיר לפולין ברח עם משפחתו לשווייץ, עלה לישראל ב-1947 והשתתף במלחמת השחרור. למד לתואר הראשון והשני באוניברסיטה העברית, עם התמחות בהיסטוריה של ימי הביניים במערב, עבודת הגמר שלו עסקה בגדוד קטלאני שהתיישב ביוון בראשית המאה ה-14. יעקבי עשה את עבודת הדוקטור בסורבון, פריז, הנושא: ההיסטוריה הביזנטית; נושא עבודת הדוקטור היה הדמוגרפיה של האיכרות בביזנטיון והיא אושרה ב-1958.

דוד יעקבי לימד בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית מאז שנת 1958, מונה לפרופסור מן המניין בשנת 1974, עמד בראש המחלקה בשנים 1972-1970 ו-1979–1980, יצא לגמלאות בשנת 1996. שהה כפרופסור אורח באוניברסיטת קליפורניה בברקלי (1970), אוניברסיטת פרינסטון (1976), אוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה (1981-80) ואוניברסיטת ונציה (1996).

ב-1973 קיבל את פרס Gustave Schlumberger מטעם de l'Académie des Inscriptions et Belles-Lettres בפריז

חבר נבחר באגודות המדעיות: Foreign corresponding member of the Deputazione di Storia Patria per le Venezie, Venice (מאז 1978)

Foreign Member of the Ateneo Veneto, Venice.(מאז 1986)

מחקריו

דוד יעקבי עוסק במחקריו בים התיכון המזרחי, היינו ביזנטיון והשטחים שעברו לשלטונם של אנשי המערב אחרי 1204, במדינות הצלבניות ובמצרים. כמו כן הוא חוקר את יחסי הגומלין בין הים התיכון המזרחי והמערב, בעיקר איטליה, במאות 11–15. בתחומים שונים: היסטוריה פוליטית, חברתית, כלכלית ותרבותית; מאז שנות התשעים מתמקד בהיסטוריה כלכלית. מחקריו מבוססים בחלקם על חומר ארכיוני, בעיקר מאיטליה ועל מקורות שפורסמו בשפות יוונית, לטינית, צרפתית עתיקה, קטלאנית וגרמנית של ימי הביניים. כמעט בכל פרסומיו הוא דן גם ביהודים, והביא חומר ארכיוני חדש העוסק בהם.

הפיאודליזם ביוון של ימי הביניים: "האסיזות של רומניה": מקורות ותפוצה

הספר עוסק בפיאודליזם ביוון מהמאה ה-13 עד למאה ה-15. יעקבי הציג גישה חדשה להתהוותו ולהתפתחותו של ספר החוקים הפיאודלי לרקע החברתי והמדיני שלו, ודן בתפוצת השימוש בו. מוצאו של ספר החוקים הוא בפלופונסוס ואחר כך הוא נפוץ בכל המושבות הוונציאניות. יעקבי מצא שני כתבי יד של ספר החוקים, זאת בנוסף לעשרה שהיו ידועים.

אודות מאמרים נבחרים

מאמרו הראשון של יעקבי היה מחקר דמוגרפי על קונסטנטינופול הביזנטית. עד למחקרו ההערכה המקובלת הייתה שאוכלוסיית העיר מנתה במאה ה-5 כמיליון תושבים. יעקבי הגיע למסקנה שמעולם לא ישבו בעיר יותר מ-475 אלף תושבים, וגם זה מוטל בספק. יעקבי הגיע למסקנה זאת באמצעות בדיקת צפיפות השטח, אספקת המזון ועוד. [1]

יעקבי ערך קריאה מחודשת של 'ספר המסעות' של בנימין מטודלה. במאמרו הוא הגיע למסקנה, שהחיבור שמצוי ברשותנו הוא גרסה מקוצרת של 'ספר המסעות' המקורי, משחזר את הכרונולוגיה של המסע ומסביר למה יש פערים גדולים בתיאור המקומות. [2]

מקובל היה במחקר שב-1152 היו בוונציה כ-10,000 יהודים, יעקבי ערער על קביעה זו, כי מצא שהעיר הייתה קטנה בתקופה הזו וייתכן שזה היה מניין תושביה הכולל. יעקבי גילה שמקור הטעות הוא ב-1740, אז מישהו כתב שראה כתב-יד שטוען שהיו 10,000 יהודים בוונציה ב-1152, אבל לדעתו אין הדבר נכון; בנוסף לכך הראה יעקבי שיש סטטיסטיקה מ-1552 שהיו אז בעיר 10,000 יהודים, הדבר אפשרי כי אז העיר מנתה 150,000 תושבים ומכאן מקור הטעות.

יעקבי כתב מאמר על המסחר בין ביזנטיון למצרים במאות ה-11 וה-12, המבוסס בחלקו על חומר ארכיוני מהגניזה; זה היה חידוש, כי איש מעולם לא עסק בכך. הוא מראה שהיה מסחר ביניהן, דבר שלא היה ידוע, בו השתתפו הביזנטים והשתתפו בו גם איטלקים, משני הצדדים. הוא הראה שהאיטלקים השתלטו בהדרגה על השיט והמסחר וזה תהליך שהתחיל בסוף המאה ה-11 והגיע לסיומו בסוף המאה ה-15.

משי

זהו נושא שלא נחקר כמעט אף פעם מבחינה כלכלית, עד למחקריו של יעקבי חקרו את המשי במסגרת תולדות האמנות. יעקבי הוא חלוץ בחקר תעשיית המשי והחל לכתוב מאמרים בנושא משנת 1990, הוא בדק איך התעשייה הזו עובדת וכתב 15 מאמרים בנושא. אחד ממאמריו דן בתעשיית המשי באימפריה הביזנטית המערבית, שם ניסה לענות על השאלות: מה היה הדחף לפיתוח התעשייה, מהם ההיבטים החברתיים והכלכליים, מניין בא ההון, מה היה השוק ומה הייתה תפוצת התוצרת. [3]

מאמר אחר עורך סינתזה של יצור האריגים בביזנטיון באסלאם ובמערב, ההשפעות ההדדיות וההשפעה על האמנות, כלומר העיטורים.

עכו

יעקבי היה הראשון שכתב על עכו בתור עיר בימי הביניים וכתב 15 מאמרים הדנים בהיבטים שונים של עכו: ההתפתחות האורבנית, ההתיישבות בעיר והתושבים, הכלכלה, הספרים שקראו בעכו והרקע החברתי לאותם ספרים.

מחקריו האחרונים

לפני פטירתו שקד יעקבי על כתיבתם של שני ספרים, שעניינם היסטוריה כלכלית: 1. ספר על עכו הצלבנית; העורך סקירה כוללת על התפתחות העיר במאות ה-12 וה-13 מכל הבחינות. 2. ספר על מסחר המשי בימי הביניים: התפשטות גידול תולעת המשי, יצור האריגים, סוג האריגים, המסחר והטכנולוגיה ובכלל זה העברת הטכנולוגיה מארץ לארץ.

ספריו

1. La féodalité en Grèce médiévale. Les "Assises de Romanie": sources, application et diffusion, Paris - La Haye, 1971, 358 pp.

2. Société et démographie à Byzance et en Romanie latine, London, 1975, 372 pp.

3. Recherches sur la Méditerranée orientale du XIIe au XVe siècle. Peuples, sociétés, économies, London, 1979, 384 pp.

4. Studies on the Crusader States and on Venetian Expansion, Northampton, 1989, VIII + 340 pp.

5. Trade, Commodities and Shipping in the Medieval Mediterranean, Aldershot, 1997, X + 340 pp.

6. Byzantium, Latin Romania and the Mediterranean, Aldershot, 2001, X + 338 pp.

7. Commercial Exchange across the Mediterranean: Byzantium, the Crusader Levant, Egypt and Italy, Aldershot, 2005, X + 352 pp.

8. Latins, Greeks and Muslims: Encounters in the Eastern Mediterranean, Tenth-Fifteenth Centuries, Farnham, 2009.

ספר יובל לכבודו

  • Intercultural contacts in the medieval Mediterranean : studies in honour of David Jacoby / edited by Benjamin Arbel. London : F. Cass, 1996

הערות שוליים

  1. ^ "La population de Constantinople à l'époque byzantine: un problème de démographie urbaine", Byzantion, 31 (1961), pp. 81-109, repr. in Jacoby, Société, no. I.
  2. ^ David Jacoby, "Benjamin of Tudela and his 'Book of Travels'", in Klaus Herbers und Felicitas Schmieder, eds., Venezia incrocio di culture. Percezioni di viaggiatori europei e non europei a confronto. Atti del convegno Venezia, 26-27 gennaio 2006 (Centro Tedesco di Studi Veneziani, Ricerche, 4), Roma, 2008, pp. 135-164.
  3. ^ . "Silk in Western Byzantium before the Fourth Crusade", Byzantinische Zeitschrift, 84/85 (1991/1992), pp. 452-500, repr. in Jacoby, Trade, no. VII.

קישורים חיצוניים

הר ציון

הר ציון מתנשא בדרום-מערב העיר העתיקה של ירושלים מחוץ לחומותיה, ועם זאת הוא חלק בלתי נפרד מן העיר. ההיסטוריה של ההר מתחילה כבר בתקופה הכנענית והיבוסית, ונמשכת עד ימינו. על ההר אתרים חשובים ליהדות, לנצרות ולאסלאם, ואתרי מורשת קרב, מוזיאונים ובתי קברות. על פי חלק ממסורות שלוש הדתות, אחד המבנים על ההר, הוא מקום קבורתו של דוד המלך.

התקופה הביזנטית בארץ ישראל

התקופה הביזנטית היא תקופה בתולדות ארץ ישראל בין השנים 324 (או 395) ו-638, בה נשלטה הארץ על ידי האימפריה הביזנטית. בתולדות עם ישראל מקבילה תקופה זו לתקופת התלמוד וראשית תקופת הגאונים.

סופה של התקופה הרומית המאוחרת ותחילתה של התקופה הביזנטית בארץ ישראל איננו מוגדר בנקודת ציון ברורה וחד משמעית. מבחינה תרבותית ודתית, ניתן לתקף את המעבר בין התקופות הללו בעלייתו לשלטון של הקיסר קונסטנטינוס בשנת 324, המהווה את ראשית הפיכת הקיסרות לנוצרית. תחת קיסר זה, כוחה של הנצרות החל עולה כדת מועדפת, ואחר כך כדת המדינה בקיסרות הרומית. אולם מבחינה מדינית, ניתן לתקף את ראשיתה של התקופה הביזנטית רק במותו של הקיסר תאודוסיוס הראשון בשנת 395, תאריך המציין את התפלגות הקיסרות הרומית לקיסרות המערבית והקיסרות המזרחית.

ירושלים בתקופה הביזנטית

בתקופה הביזנטית, בשנים שבין עליית קונסטנטינוס לשלטון (324 לספירה) ועד כיבוש ירושלים על ידי הערבים ב-637, הייתה ירושלים נתונה לשליטת האימפריה הביזנטית.

השינוי המהותי באופיה ובמעמדה של העיר, לעומת התקופה הרומית, היה הפיכתה מעיר אלילית לעיר נוצרית. השלטון הביזנטי פיתח את איליה קפיטולינה הרומאית-אלילית, והפך אותה מעיר משנית לעיר נוצרית מרכזית מבחינה דתית ומנהלית (כשהמינהל כפוף להיררכיה הממסדית-דתית) ולמרכז עולמי לעלייה לרגל. בשלהי התקופה, בין השנים 614-‏628, נכבשה ירושלים בידי הפרסים.

כנסיית הקבר

כנסיית הקבר (נקראת גם כנסיית הקבר הקדוש) היא כנסייה גדולה הניצבת במקום אותו רואות מרבית המסורות הנוצריות כמקום צליבתו, קבורתו ותחייתו של ישו. הכנסייה שוכנת ברובע הנוצרי של העיר העתיקה בירושלים, בסוף ה"ויה דולורוזה" ('נתיב היסורים'). בין כותלי הכנסייה יש אתר המזוהה כגבעת הגולגולתא הנזכרת בברית החדשה: "וַיְהִי כַּאֲשֶר בָּאוּ אֶל הַמָקוֹם הַנִקְרָא גָלְגֹלְתָא, וַיִצְלְבוּ אֹתוֹ שָם". מאז המאה ה-4 לספירה משמשת הכנסייה, הנחשבת לאחת הכנסיות החשובות והקדושות ביותר לכל הנוצרים בעולם, כמוקד עלייה לרגל לצליינים מכל רחבי העולם.

סטפנוס הקדוש

סטפנוס הקדוש (יוונית Άγιος Στέφανος) היה יהודי-נוצרי הלניסטי, מתלמידי רבן גמליאל הזקן שעמד בראש הקהילה היהודית-נוצרית בירושלים. הוצא להורג, על ידי הסנהדרין, בשנת 35 לסה"נ לערך ונחשב למרטיר הנוצרי הראשון.

עכו

עַכּוֹ (בערבית: عكا – "עכא") היא עיר במחוז הצפון בישראל, הגובלת מדרום בחופיו הצפוניים של מפרץ עכו וממערב בים התיכון. בשנת 2016 התגוררו בעיר כ-48,000 תושבים, כשני שלישים מהם יהודים.

עכו היא אחת מערי הנמל העתיקות בעולם, ודברי ימיה המתועדים מתחילים בתקופת הברונזה הקדומה. במשך שנים רבות הייתה עיר מפתח לכיבוש ארץ ישראל, שכן מיקומה על רצועת החוף הרחבה אפשר גישה נוחה דרך הגליל אל פנים הארץ. היא ידעה עליות ומורדות ועברה מיד ליד פעמים רבות. עכו הגיעה לשיאה כאשר שימשה כבירת ממלכת ירושלים במאה ה-13 וכבירתו של אחמד אל-ג'זאר בסוף המאה ה-18. מאז המאה ה-19 פחתה חשיבותה של העיר, ביחס לחיפה שהייתה לעיר הנמל הראשית של צפון הארץ. בהתאם לכך הייתה התפתחותה של העיר איטית בהשוואה לזו של חיפה.

בשנת 2001 הוכרזה עכו העתיקה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. שבע שנים לאחר מכן, בשנת 2008, הוכרזו המקומות הבהאים הקדושים בחיפה ובגליל המערבי כאתר מורשת עולמית נוסף. חלק מהם, ובכלל זה המקום הקדוש ביותר לדת הבהאית – אל-באהג'ה, שוכנים בעכו ובסביבותיה. העיר היא לפיכך האתר היחידי בישראל המופיע בשתי הכרזות שונות כ"אתר מורשת עולמית" של אונסק"ו.

פרנציסקנים

מסדר הפרנציסקנים (בלטינית: Ordo Fratrum Minorum - מסדר האחים הקטנים) הוא מסדר קתולי אשר הוקם בשנת 1209 על ידי פרנציסקוס מאסיזי (1182-1226).

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.