דוד ויהונתן

סיפורם של דָּוִד וִיהוֹנָתָן מופיע בתנ"ך, בספר שמואל א.

פגישתם של דוד, לימים מלך ישראל, ויהונתן, בנו של שאול המלך, מתוארת מיד לאחר תיאור הקרב בין דוד וגלית:

"וַיְהִי, כְּכַלּותוֹ לְדַבֵּר אֶל-שָׁאוּל, וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן, נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד; ויאהבו יְהוֹנָתָן, כְּנַפְשׁוֹ" (ספר שמואל א', פרק י"ח, פסוק א').

עוד קודם לפגישה זו הופיע דוד בבית שאול, כאשר נקרא לנגן בפניו בכינור (שמואל א', ט"ז, כ"א-כ"ג), אך התנ"ך אינו מספר לנו על פגישה בין דוד ליהונתן בשלב זה. רד"ק מציין שעד לפסוק העוסק ביהונתן ודוד מסופר על "יונתן", ומפסוק זה ואילך מסופר על "יהונתן", אך אינו מציע הסבר לשינוי זה.

סיפור אהבתם זה לזה, כפי שהוא מתואר בתנ"ך, מופלא בעוצמות הרגשיות המופיעות בו. הפרשנים לא הניחו קיומה של אהבה גופנית או מינית בין דוד ויהונתן, והביאו אותה כדוגמה לאהבה שאינה תלויה בדבר.

בשלהי המאה העשרים הועלתה פרשנות בדבר אפשרות למערכת יחסים רומנטית בין דוד ויהונתן. עמדה זו יוצגה על ידי אנשים התומכים בנראוּת ושוויון זכויות חברתי ללהט"ב. עד היום מתנהל ויכוח על אופי היחסים בין דוד ויהונתן.

Jonathan Lovingly Taketh His Leave of David by Julius Schnorr von Carolsfeld
אהבת דוד ויהונתן. ציור מאת Julius Schnorr von Karolsfeld, ‏ 1860 בקירוב

בתנ"ך

Saul Throws Spear at David by George Tinworth
שאול מטיל חנית על דוד
Saul Tries to Kill David by Julius Schnorr von Carolsfeld
שאול מנסה להרוג את דוד כאשר הוא מנגן לפניו

בקשר בין דוד ויהונתן ניכר אופיו העצמאי של יהונתן. בניגוד לאביו שמפגין עוינות רבה כלפי דוד, יהונתן רואה בו את המלך העתידי ומוכן להתבטל לפניו ולהיות לו למשנה, מה שמעורר את תרעומתו של אביו כלפיו. יהונתן דבק בעמדתו ומוכן להתעמת עם אביו, שמפגין יחס דיכוטומי אל דוד, מצד אחד מבקש להורגו ומצד שני לקרבו.

לעיתים יהונתן מצליח לשכנע את אביו בתומתו של דוד, כאשר הוא מסנגר על דוד לפניו. תגובתו של שאול בפעם אחת היא שבועתו בשם ה' שלא יפגע בדוד. "וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל בְּקוֹל יְהוֹנָתָן וַיִּשָּׁבַע שָׁאוּל חַי ה' אִם יוּמָת." (שמואל א', י"ט, ו') ולעיתים הוא נכשל במאמציו, כאשר הוא מזכיר את דוד בסעודת ראש החודש המלכותית, מתבררת שנאתו הגדולה של שאול לידידו:

וַיִּחַר-אַף שָׁאוּל, בִּיהוֹנָתָן, וַיֹאמֶר לוֹ, בֶּן-נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת: הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי-בוחֵר אַתָּה לְבֶן-יִשַׁי, לְבָשְׁתְּךָ, וּלְבושֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ. לא כִּי כָל-הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן-יִשַׁי חַי עַל-הָאֲדָמָה, לא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ; וְעַתָּה, שְׁלַח וְקַח אותוֹ אֵלַי--כִּי בֶן-מָוֶת, הוּא. (שמואל א', כ', ל"א)

יהונתן מתעמת עם אביו ואומר: "למה יומת מה עשה". שאלה הגוררת התפרצות זעם של שאול, המנסה להכותו בחניתו. בעקבות כך ועל פי ההסכמה המוקדמת ביניהם, מדווח יהונתן לדוד כי לאור יחסו של אביו אליו, חייו בסכנה.

אצילות נפשו וותרנותו של יהונתן יורש העצר של המלכות, מומחשת בכך, שהוא מוכן לוותר על יעודו להיות מלך ישראל, כאשר הוא נוכח בכישוריו של דוד העולים על שלו. "...וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לְּךָ לְמִשְׁנֶה וְגַם שָׁאוּל אָבִי יֹדֵעַ כֵּן." (שמואל א', כ"ג, י"ז). דבר שלא היה נהוג ונפוץ באותם ימים, שבהם היה נהוג להתנקש לעיתים אף בחיי אחים על מנת לזכות במלכות. דבר זה הוא יוצא דופן וחסר תקדים, בפרט לאור גבורתו הרבה וכישוריו הצבאיים והמנהיגותיים של יהונתן.

אהבת דוד ויהונתן

אהבת דוד ויהונתן מתוארת בפסוקים אחדים, כגון:

וַיִּכְרות יְהוֹנָתָן וְדָוִד, בְּרִית, בְּאַהֲבָתוֹ אותוֹ, כְּנַפְשׁוֹ. (שמואל א', י"ח, ג')

שאול המלך הורה להמית את דוד, אך יהונתן המרה את פי אביו והסתיר את דוד:
"וַיְדַבֵּר שָׁאוּל אֶל-יוֹנָתָן בְּנוֹ וְאֶל-כָּל-עֲבָדָיו, לְהָמִית אֶת-דָּוִד; וִיהוֹנָתָן בֶּן-שָׁאוּל חָפֵץ בְּדָוִד מְאוד. וַיַּגֵּד יְהוֹנָתָן לְדָוִד לֵאמֹר, מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל אָבִי לַהֲמִיתֶךָ; וְעַתָּה הִשָּׁמֶר-נָא בַבֹּקֶר, וְיָשַׁבְתָּ בַסֵּתֶר וְנַחְבֵּאתָ" (שמואל א', י"ט, א'-ג')

"וַיִּכְרות יְהוֹנָתָן עִם-בֵּית דָּוִד; וּבִקֵּשׁ ה' מִיַּד אויְבֵי דָוִד. וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת דָּוִד בְּאַהֲבָתוֹ אותוֹ כִּי אַהֲבַת נַפְשׁוֹ אֲהֵבוֹ" (שמואל א', כ', ט"ז-י"ז)

"וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁלשׁ פְּעָמִים וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ עַד דָּוִד הִגְדִּיל. וַיּאמֶר יְהוֹנָתָן לְדָוִד, לֵךְ לְשָׁלוֹם: אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ, בְּשֵׁם ה' לֵאמר, ה' יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם." (שמואל א', כ', מ'-מ"ב)

לאחר מותו של יהונתן בשדה הקרב נושא דוד את קינתו, ובה הוא מבכה את שאול ויהונתן, ואומר: "צַר-לִי עָלֶיךָ, אָחִי יְהוֹנָתָן, נָעַמְתָּ לִּי מְאוד; נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים" (שמואל ב', א', כ"ו)

אהבה אפלטונית

הפרשנות הקלאסית רואה את אהבתם של דוד ויהונתן כאהבה אפלטונית ולא גופנית, ומציינת אותה כמופת לאהבה שאינה תלויה בדבר. למרות האזכורים בספר שמואל למגע פיזי בין שניהם, שכלל חיבוקים ונשיקות, אין רמיזה כאן על מערכת יחסים מינית.

אהבת דוד ויהונתן מוזכרת במסכת אבות, ה', ט"ז:

"כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה.
ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם.
איזו היא אהבה התלויה בדבר, זו אהבת אמנון ותמר.
ושאינה תלויה בדבר, זו אהבת דויד ויהונתן".

אמנם, על פניו אין ההשוואה בין שני המקרים דנה בהכרח באהבה הומוסקסואלית, אלא בהשוואה בין חברות טהורה, לעומת אונס מתוך תאווה. אולם קשה להתעלם מהעובדה כי המופת לאהבה שאינה תלויה בדבר הוא של בני אותו מין. ניל מנוסי דן בכך ומציין כי ייתכן שדווקא הקשר שאין בו כל תשוקות מיניות כלל, קשר רוחני לגמרי של רעות בין שני בני אותו מין, הוא הקשר שיכול להגיע למעלה הגבוהה הזו, של רעות וחיבור רגשי אמיתי, אף מעבר לקשר בין איש ואישה, בו קיימים בהכרח גם מתחים בין המינים[דרוש מקור].

אהבה רומנטית

David and Jonathan
דוד ויהונתן, איור מקלף צרפתי, סביבות שנת 1300, המוזיאון הבריטי.

בעת החדשה החלה להתבסס הפרשנות שלפיה הסיפור המקראי מתאר מערכת יחסים הומוארוטית בין דוד ליהונתן, או לפחות מכיל רמזים מעודנים לאפשרות זו. משנות השבעים של המאה העשרים החלה גישה זו לזכות בתמיכה מפורשת מצד חוקרי מקרא. מבקריה של פרשנות זו סבורים שאין לה בסיס ממשי בכתוב. משנות התשעים ואילך החלו להתפתח גישות פרשניות בחקר המקרא המבוססות על תאוריה קווירית. חוקרים המחזיקים בגישות אלה אינם מתיימרים לגלות את המשמעות ה"אמיתית" של הטקסט אלא מציעים קריאה חתרנית משלהם. חוקרים אלה מקבלים בדרך כלל את הפרשנות ההומוארוטית של יחסי דוד ויהונתן.

הגישה האורתודוקסית ביהדות ובנצרות מתנגדת לפרשנות זו ורואה בה חילול הקודש. שוללי פרשנות זו מצביעים על העובדה כי התנ"ך, שלא נמנע מלפרט את חטאיו וכשלונותיו של דוד בפרשת בת שבע ובמקרים נוספים, אינו מציג קשר מיני ביחסי דוד ויהונתן האסור באיסור חמור על פי המקרא, וממקרא הפסוקים משתמע תיאור חיובי של אהבה זו, ומשכך אין מקום לפרש כי מדובר באהבה מינית אלא מושג האהבה המדובר הוא רגשי, כמו לאחוות גברים והקרבה עצמית עד מסירות נפש הנפוצה לא אחת בין לוחמים. למשל כפי שמתבטא ב"שיר של רעי" שכתב דן בירן לזכרו של רעו-חברו סא"ל משה (סטמפל) פלס המוכר מאד בביצוע הגבעטרון.[1]

בשנת 1978 תיאר חוקר המקרא טום הורנר, לראשונה בפירוט ובצורה מפורשת, את יחסי דוד ויהונתן כמערכת יחסים הומוסקסואלית, בספרו Jonathan Loved David שעסק בהומוסקסואליות במקרא.[2] הורנר מצא תימוכין לפרשנות זו במספר פרטים המוצגים בכתוב המקראי ביחס להתנהגותם של דוד ויהונתן, ובהקשר התרבותי של חברה הנתונה להשפעת התרבות הפלשתית, שלטענתו הייתה סובלנית כלפי הומוסקסואליות. חוקרים מאוחרים מתחו ביקורת על המתודולוגיה של הורנר בניתוח הכתובים.[3]

סילביה שרואר ותומאס סטאובלי הסתמכו בעיקר על עדויות לשוניות לאישוש הפרשנות של יחסים הומוסקסואליים.[4] כנגד זאת נטען כי השימושים הלשוניים שציינו שרואר וסטאובלי אינם מחייבים הקשר ארוטי.[5]

המפרשים את אהבתם של דוד ויהונתן כאהבה רומנטית סוברים כי מערכת היחסים הקרובה בין דוד ויהונתן, כפי שהיא מפורשת כתנ"ך כפשוטו, חשובה בכך שהיא מציגה מודל אפשרי של אהבה בין גברים. גם גישה זו מסתמכת על היעדר אזכור מפורש ליחסים מיניים. טענת המצדדים בגישה זו, היא כי כותבי התנ"ך בחרו - בעת עריכתם - להשאיר את הנושא מספיק מעורפל. אילו רצו - היו יכולים להבהיר שאין מדובר ב"משכב זכר", שהרי המונחים המדויקים והאיסורים היו מוכרים להם. אלא שתיאורה העז של אהבת יהונתן ודוד, באופן שאינו שולל אהבה גופנית אלא משאיר את התחום מעורפל דיו ולא חד משמעי, הוא תיאור שנעשה באופן חכם ואוהב אדם.

הדיון הציבורי בישראל, בתחום זה, הגיע לשיא בדברים שנשאה חברת הכנסת יעל דיין בכנסת, במסגרת נאום על הצורך בשוויון ללהט"ב, ובו ציטטה את הפסוקים המוכרים מקינת דוד[6].

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אברהם, נחום, "לשאלת טיב היחסים בין דוד ויהונתן ('נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים' שמ"ב א, 26)", בית מקרא מח/ג (תשס"ג), עמ' 215–222 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR דרך אתר הספרייה הלאומית, לאחר הזדהות ולאחריה כניסה לכתב עת כלשהו דרך המסך המוצג. הרישום לאתר הספרייה הוא חינם)
  • Harding, James E., "David and Jonathan between Athens and Jerusalem", Relegere 1 (2011), pp. 37-92
  • Horner, Tom, Jonathan Loved David: Homosexuality in Biblical Times, Philadelphia: Westminster, 1978, ISBN 0664241859
  • Schroer, Silvia and Staubli, Thomas, "Saul, David and Jonathan - The Story of a Triangle? A Contrivution to the Issue of Homosexuality in the First Testament", in Athalya Brenner (ed.), Samuel and Kings: A Feminist Companion to the Bible (Second Series), Sheffield: Sheffield Academic Press, 2000, ISBN 1841270822, pp. 22-36
  • Thompson, J. A., "The Significance of the Verb Love in the David-Jonathan Narratives in 1 Samuel", Vetus Testamentum 24 (1974), pp. 334-338
  • Zehnder, Markus, "Observations on the Relationship betweeen David and Jonathan and the Debate on Homosexuality", Westminster Theological Journal 69 (2007), 124-174

הערות שוליים

  1. ^ "שיר על רעי"-הגבעטרון, מילים: דן בירן, לחן: חיים אגמון באתר שירונט
  2. ^ Horner 1978, עמ' 26–39
  3. ^ Schroer & Staubli 2000, p. 22 n. 1; אברהם תשס"ג, עמ' 216 הערה 5
  4. ^ Schroer & Staubli 2000
  5. ^ אברהם תשס"ג
  6. ^ דברי הכנסת, הצעה לסדר-היום: אפליה ועיכוב בקידום בצה"ל בשל נטיות מיניות, הישיבה השישים-ושלוש של הכנסת השלוש עשרה, יום רביעי, י"ט בשבט ה'תשנ"ג (10 בפברואר 1993).
אבי בוסקילה

אברהם (אָבִי) בּוּסְקִילָה (נולד ב-23 באוגוסט 1975) הוא פעיל שמאל פוליטי ישראלי, לשעבר מנכ"ל תנועת "שלום עכשיו", ופעיל בקהילת הלהט"ב.

אוסקר ויילד

אוסקר פינגאל או'פלאהרטי וילס ויילד (באנגלית: Oscar Fingal O'Flahertie Wills Wilde‏; 16 באוקטובר 1854 - 30 בנובמבר 1900) היה סופר, משורר, עיתונאי, מבקר אופנה ומחזאי אירי.

אמנון (דמות מקראית)

בתנ"ך, אַמְנוֹן היה בנו הבכור של דוד המלך, מאחינועם היזרעאלית. ידוע במיוחד בשל אונס אחותו תמר.

ג'ון אדינגטון סימונדס

ג'ון אדינגטון סימונדס (באנגלית: John Addington Symonds;‏ 5 באוקטובר 1840 - 19 באפריל 1893) היה משורר ומבקר ספרות אנגלי, מראשוני התומכים בהכרה בהומוסקסואליות בעת החדשה.

סימונס ידוע בעיקר בשל מחקריו בתרבות הרנסאנס, בהם חיבור מקיף בשם "הרנסאנס באיטליה" וביוגרפיה של מיכלאנג'לו, וכן בשל שני כתבים שהוציא לאור: "סוגיות באתיקה היוונית" (1871), הסוקר מקרים של פדרסטיה והומוסקסואליות ביוון העתיקה, ו"סוגיות באתיקה המודרנית" (1891), העוסק בדיכוי הומוסקסואליות בעידן הנוצרי. מאמריו הסבירו מושגים שלא הובנו כהלכה באותה התקופה ויצרו הקשר היסטורי ותרבותי לנושא ההומוסקסואליות בתקופה שבה היו יחסי מין בין גברים אסורים באנגליה על-פי חוק.

כתביו של סימונס השפיעו באופן בולט על סקסולוגים מודרניים כגון הבלוק אליס ומגנוס הירשפלד. בנוסף, הוא פעל לכינון קבוצת אינטרס של אינטלקטואלים שהתעניינה בנושא והיוותה צעד ראשון להתארגנויות פוליטיות של להט"ב.

גבעת הרדאר

גבעת הרדאר (בערבית: ג'בל א-ראדאר جبل الرادار או ג'בל בטן א-סידה جبل بطن السيدة) היא גבעה נישאה בהרי ירושלים, שעל מרגלותיה בנוי היישוב הר אדר המשמר את שמה.

גובהה של גבעת הרדאר הוא כ-880 מטרים מעל פני הים, והיא מצויה במיקום מרכזי שממנו ניתן לצפות על ירושלים, יהודה, השפלה וכביש ירושלים תל אביב. הגבעה נודעה בעיקר בשל הקרבות הקשים שהתנהלו בה במלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים.

גיי אייקון

גֵיי אַייקוֹן (מאנגלית: Gay Icon) הוא כינוי לדמות ציבורית (מציאותית או פיקטיבית) הנערצת בקרב רבים מקהילת הלהט"ב.

תכונות אופייניות לגיי אייקון הן עוצמה אישית, זוהר, ראוותנות והתנהגות הקוראת תיגר על נורמות מגדריות.

רוב הדמויות בנות-זמננו הנחשבות גיי אייקון הן נשים מעולם הבידור.

דוד

דָּוִד, דָּוִד בֶּן יִשַׁי או דָּוִד הַמֶּלֶךְ (1040 לפני הספירה (ב' תר"ס) – 970 לפני הספירה (ב' תש"ל), לערך) הוא דמות מקראית, שהיה, לפי המתואר בתנ"ך, מלכהּ של ממלכת ישראל המאוחדת (אחרי שאול המלך ואיש בושת), ומייסדה של שושלת בית דוד ששלטה בממלכת יהודה במשך כ-420 שנה עד חורבן הבית הראשון. התיאורים התנ"כיים השונים, מייחסים לדוד כיבוש חבלי ארץ נרחבים בצפון ארץ ישראל ובמערבה. התנ"ך אומר כי נמנע מדוד לבנות את בית המקדש הראשון כי היה מעורב במלחמות שהיו כרוכות בשפיכות דמים רבה.דמותו ופועלו של דוד תפסה מקום חשוב במסורת היהודית ובפולקלור, והוא נחשב לדמות מופת ולאחד מגדולי האומה. בקבלה נמנה דוד עם אחד מ"ארבעת רגלי המרכבה לשכינה", שעליהם מתבססת השראת השכינה בעולם לאורך ההיסטוריה (השלושה הנוספים הם אבות האומה אברהם יצחק ויעקב). דוד המלך מכונה במקרא "נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב', כ"ג, א'), המסורת היהודית רואה בו את מחבר ספר תהילים. על פי המסורת המשיח יהיה אדם מזרע דוד. מסורת זו אומצה גם בברית החדשה, בה נאמר כי ישו הנוצרי היה נצר לבית דוד.התיאור התנ"כי של חיי דוד משקף מסורות רבות, ולאורך השנים חוקרי מקרא, ארכאולוגים והיסטוריונים, היו חלוקים בדעתם ביחס לדוד ולתיאור מלכותו; אסכולות מסוימות מקבלות את הסיפור התנ"כי כנכון בעיקרו, גם אם מוגזם לעיתים, ואחרות דוחות אותו לחלוטין ורואות בו סיפור שנארג מאות שנים מאוחר יותר. טיעון זה הסתמך בין השאר על הטענה כי אין ממצאים ארכאולוגיים או כתובים המתייחסים לבית המלוכה המפואר שהיה אז, לכאורה, בארץ ישראל. גילוי מצבה ארמית בשנת 1993, בה יש אזכור מפורש ל"בית דוד" שם קץ, בעיני רוב החוקרים, למחלוקת על קיומו ההיסטורי של בית דוד, אך הותיר בעינו את הוויכוח האם מפעלי הכיבוש של דוד ומפעלי הבנייה של שלמה אחריו אכן בוצעו על־ידם, שכן תיארוך מפעלי הבנייה העיקריים בארץ ישראל בראשית האלף הראשון לפנה"ס עדיין שנוי במחלוקת. יש המקדימים אותו לימי שלמה ויש המאחרים אותו לימי עמרי.

הומוסקסואליות בתנ"ך

ההתייחסות המפורשת והמובהקת ביותר בתנ"ך להומוסקסואליות היא באיסור משכב זכר המופיע בספר ויקרא. נוסף לכך פרשנים וחוקרים הציעו שמספר סיפורים אחרים הם בעלי אופי להט"בי, כמעשה לוט והמלאכים, אהבת דוד ויהונתן וסיפורן של רות ונעמי.

יהודה גלאנץ

יהודה חוליו גלאנץ (נולד ב-19 במרץ 1958, בבואנוס איירס שבארגנטינה) הוא מוזיקאי, מלחין, זמר, פזמונאי ומפיק מוזיקלי ישראלי. גלאנץ הוא אחד היוצרים הבולטים של מוזיקה יהודית דרום אמריקאית. גלאנץ הוא רב-נגן: הוא מנגן על צ'רנגו, פסנתר, אקורדיון, סיקו, פינקויו, כינור, חליל פאן, כלי הקשה, גיטרות, מפוחית פה וקוואטרו. יהודה קיבל פעמיים את פרס המקום הראשון בפסטיבל הכליזמרים בצפת על הביצועים והיצירות שלו. בשנת 2008 יזם והקים את פסטיבל רגלים בשכונת נחלאות בירושלים, פסטיבל שהתקיים במשך שלוש שנים בחגים סוכות ופסח ומשך אליו אלפי מבקרים.

יהונתן

יְהוֹנָתָן (מופיע גם בכתיב יוֹנָתָן) הוא דמות מקראית המופיעה בספר שמואל, יורש עצר, מפקד וגיבור צבאי, בנו של שאול המלך. למרות היותו בן המלך ויורשו, היה ידיד נפש של דוד – יריבו של אביו – ולמורת רוחו של האחרון ויתר על המלכות למענו וכרת עמו ברית.

בסיפורים שונים בספר שמואל ניכר אומץ לבו הרב ואופיו העצמאי והמיוחד של יהונתן, היוצא לקרב בגבורה גדולה, אינו מהסס לחלוק על אביו בכמה פעמים, ואף להגיע למצב שבו אביו נוזף בו ומקללו, ואף מנסה להכותו.

יהונתן גפן

יהונתן גפן (נולד ב-22 בפברואר 1947) הוא משורר, מחזאי, סופר, פזמונאי, עיתונאי, סאטיריקן, פובליציסט, מגיש טלוויזיה ומתרגם ישראלי.

להט"ב ונצרות

בתוך הנצרות יש מספר גישות בנוגע לנטייה מינית והומוסקסואליות. הזרמים הרבים בנצרות מחזיקים בעמדות מגוונות, מגינוי של אקטים הומוסקסואלים והגדרתם כחטא, דרך הבעת עמדה שנויה במחלוקת לגביהם ועד ראייתם כדבר מקובל מבחינה מוסרית. אפילו בתוך כל זרם, אינדיבידואלים וקבוצות מחזיקות בהשקפות שונות. מעבר לכך, לא כל חברי הזרם תומכים בהכרח בהשקפות הכנסייה שלהם בנוגע להומוסקסואליות.

כתבי הקודש הנוצרים מתייחסים מספר פעמים לאקטים הומוסקסואלים במישרין או בעקיפין. אולם במאות ה-20 וה-21 ההיקף ההתייחסות של כתבי הקודש הנוצרים לנושא והאם הם מגנים הומוסקסואליות או לא, הפכו לסלע למחלוקת בין אנשי דת וחוקרים שונים. הוויכוח נוגע לפרשנות הנכונה של האיסור משכב זכר בחומש ויקרא, סיפור סדום ועמורה, מערכות יחסים הומוסקסואליות בכתבי הקודש הנוצרים ומספר פסוקים שנכתבו באגרות על ידי פאולוס והאם פסוקים אלו מוקיעים פעילויות מיניות של בני אותו המין.

מארק-אנטואן שרפנטייה

מארק-אנטואן שרפנטייה (בצרפתית: Marc-Antoine Charpentier‏; 1643–24 בפברואר 1704) היה מלחין צרפתי מתקופת הבארוק.

פנחס הורוביץ

הרב פנחס הלוי איש הורוויץ (ה'תצ"א - תקס"ה ; 1731–1805), היה רבה של פרנקפורט דמיין ומתלמידי המגיד ממזריטש. נודע בכינוי בעל ההפלאה על שם חיבורו. אחיו היה רבי שמואל שמעלקא הורוויץ מניקלשבורג. תלמידו המפורסם היה רבי משה סופר, ה"חתם סופר".

צבי ליברמן

צבי ליברמן (ליבנה) (1 במרץ 1891 – 6 באוגוסט 1985) היה איש העלייה השנייה ותנועת העבודה, ממייסדי נהלל, וסופר ילדים עברי פורה. ספריו של ליברמן עובדו לשני סרטים חלוציים בקולנוע הישראלי – "עודד הנודד" (1935) ו"מעל החורבות" (1938).

קינת דוד

קינת דוד היא הקינה שנשא דוד על שאול ויהונתן לאחר מותם בקרב מול הפלשתים שנערך על הר הגלבוע.

באמצעות הקינה ביטא דוד את היגון, העצב והצער שחש לנוכח מותם של שאול ויהונתן ואת סערת הרגשות שהתחוללה בו. קינה זו היא אחת היצירות המפורסמות במקרא, ופסוקים וביטויים ממנה מצוטטים תדיר בימינו ושגורים בשפה העברית.

הקינה מופיעה בספר שמואל ב', פרק א', מתחילה כהערת המספר המקראי (פסוקים י"ז-י"ח), וכוללת תשעה פסוקים (פסוקים י"ט-כ"ז). המבנה של קינת דוד אינו אופייני לקינה אלא לשירת ניצחון של השירה הישראלית המוקדמת.

שאקון

שאקון (בספרדית chacona; באיטלקית ciaccona) הוא צורה מוזיקלית מקובלת בתקופת הבארוק מהסוג של ווריאציות על נושא ראשי החוזר על עצמו בעיבודים שונים. במקרה של שאקון הנושא הוא בדרך כלל סדרה של הרמוניות מעל מוטיב בס קצר החוזר על עצמו. הבס יורד פעמים רבות מצליל הטוניקה אל צליל הדומיננטה של סולם היצירה, בעוד סדרת ההרמוניות שמעל הבס עוקבת אחרי מעגל הקווינטות. השאקון דומה מאוד בצורתו לפסקליה.

שבט בנימין

שבט בנימין הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך והוא מצאצאי האם הרביעית, רחל.

בן לשבט בנימין נקרא "יְמיני" בלשון המקרא, ובריבוי: "בני ימיני" או "בני בנימין".

תמר (בת דוד)

תָּמָר, דמות מקראית, מתוארת בספר שמואל (ב' יג) כבתו של דוד המלך מנישואיו למעכה בת תלמי מלך גשור וכאחות אבשלום. הייתה ידועה בשל יופיה הרב ובשל סיפור האונס, המתואר במקרא, שעברה על ידי אמנון, אחיה מאב.

דוד המלך
משפחתו
אבותיו יהודהתמרפרץנחשון בן עמינדברותבעזעובדישי
אחיו ואחיותיו אליאבשמעהצרויהאביגיל
בניו ובנותיו אמנוןתמראבשלוםאדוניהכלאבשפטיהשלמה
אחייניו יואבאבישיעשהאלעמשא בן יתריונדב בן שמעה
נשותיו אביגילאביטלאחינועם היזרעאליתבת שבעחגיתמיכלמעכה בת תלמיעגלה
יצירות המיוחסות לו צוואת דודקינת דודקינת דוד על אבנרדברי דוד האחרוניםשירת דוד • חלק ממזמורי תהלים
מאורעות בחייו שתוארו במקרא דוד וגולייתסיפור נבל הכרמלידוד ובת שבעמרד שבע בן בכריהאישה החכמה מתקועמעשה אמנון ותמררצח אמנון • דוד ויהונתן
אגדות עליו דוד והצרעה והעכביש
שונות מרב בת שאולפלטי בן לישבית דודאבישג השונמיתברזילי הגלעדיגיבורי דודכתובת תל דןקבר דודמשיחהמלך דוד (סרט)מגן דוד
הנצחה
באומנות דוד (מיכלאנג'לו)דוד (דונטלו)דוד (ברניני)דוד (ורוקיו)
הנצחות עיר דודמגדל דודמלון המלך דודמלון מצודת דודרחוב המלך דודשדרות דוד המלך

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.