דוד גלעדי

דוד גלעדי (קליין) (16 בספטמבר 1908, כ' באלול תרס"ח, סילאג'צ'ה, טרנסילבניה, אז בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום רומניה18 במאי 2009, תל אביב) היה סופר, עיתונאי, עורך ומתרגם ישראלי.

דוד גלעדי
דוד גלעדי, בגיל 100
דוד גלעדי, בגיל 100
לידה 16 בספטמבר 1908
כ' באלול תרס"ח
סילאג'צ'ה, טרנסילבניה, האימפריה האוסטרו-הונגרית האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה 18 במאי 2009 (בגיל 100)
תל אביב-יפו, ישראל ישראל
שם לידה דוד קליין
עיסוק סופר
עיתונאי
עורך
מתרגם
בת זוג הלן (לאה) גלעדי
צאצאים שולמית לפיד
לאום ישראלי
שפות היצירה עברית
הונגרית

קורות חיים

גלעדי נולד בשם דוד קליין בעיירה סילאג'צ'ה (Szilágycseh) שבטרנסילבניה, שהייתה אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית (מ-1918 צ'הו סילבאניי (Cehu Silvaniei) ברומניה),[1] אביו, הרב שלמה זלמן קליין, שימש רבה של סילאג'צ'ה במשך חמישים שנה והיה נכדו של הר' שמואל שמעלקא קליין, רבן של חוסט וסעליש ומחבר ספר "צרור החיים".[2] לגלעדי היו שבעה-עשר אחים ואחיות. רבים מבני משפחתו נספו בשואה.

למד שלוש שנים בישיבתו של הרב שאול בראך בקרולי. משם עבר ללמוד בעוד ישיבות ולבסוף בגימנסיה היהודית בבודפשט. בגיל 18 גורש לרומניה עקב חוסר באזרחות הונגרית.

החל לכתוב בעיתון בשפה ההונגרית "אוי קלט" בשבועון "עמנו". בהמשך עבד ככתב עבור היומון ההונגרי (לא-יהודי) "מאי וילאג", ושם החל לחתום בשם העט "גלעדי", שלימים היה לשמו.

עלה לארץ ישראל ב-1934 והתגורר תחילה בכפר סבא, שם עסק בחקלאות. בהמשך עבר לגור בתל אביב. עם ייסוד העיתון "הצופה" ב-1937 היה הכתב הראשון שלו, ולאחר מכן היה עורך לילה בעיתון. הצטרף ל"ידיעות אחרונות", וב-1948 נמנה עם מייסדי "מעריב" ושם עמד בראש המערכת בירושלים לאחר מכן שימש שליח "מעריב" בצרפת. בשנת 1975 פרש מ"מעריב".

גלעדי היה איש "תנועת המזרחי", ומונה על ידי השר חיים משה שפירא כאחראי עלייה בשגרירות ישראל בבוקרשט.

דיבר הונגרית, רומנית, צ'כית, יידיש ועברית. תרגם שירה משפות אחדות: שירים מ"ספר התמונות" מאת ריינר מריה רילקה מגרמנית; שירי שארל בודלר מצרפתית; לקט מהשירה הרומנטית הצרפתית; ותרגומים מהשירה ההונגרית.

גלעדי היה נשוי להלן (לאה) עד למותה ב-1974. בתם של הזוג היא הסופרת שולמית לפיד, אשר תיעדה את סיפור חייו של אביה (כמו גם את ימי ילדותה בתל אביב) בספרה "ואולי לא היו" (כתר, 2011). יאיר לפיד הוא נכדו.

דוד גלעדי נפטר ב-18 במאי 2009 בגיל 100. נקבר בבית העלמין קריית שאול.

ספריו

  • מרדכי לבנון: אמן ויצירתו / דוד גלעדי (מראות לבנון: חיים הזז; אחרית דבר: נחום גוטמן),‫ ירושלים: עזבון מרדכי לבנון, 1970
  • אבל פן: האמן ויצירתו,‫ ירושלים: גלריה ארטא, 1979
  • מארק שאגאל: סיפור חיים ופרקי ציור, [תל אביב]: יבנה - מסדה, תשמ"ו-1986
  • מסילות באמנות : 82 ציירים ישראלים, תל אביב: יבנה, תשמ"ו-1986.
  • חרוזי קיץ / דוד גלעדי (עורכת: יהודית רותם), תל אביב: רם - שרותי הוצאה לאור, תשנ"ג
  • יחיד ורבים, תל אביב: הפקה - רם שירותי הוצאה לאור, תשנ"ד
  • ההרג האחרון, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשנ"ח-1998 – על טבח סרמאשו במלחמת העולם השנייה, 1944
  • לקט, שכחה, פאה,‫ רמת השרון: רם, תש"ס 2000
  • ניגונים אשכנזיים: ושירי אפילוג, רמת השרון: מביוס, תשס"א-2001

ספרים בעריכתו

  • רבי שמעלקא [=שמואל שמלקא קלין]: סיפור תולדותיו של רב גאון / הרב שלמה ז' קליין (עריכה והערות: ד' גלעדי),‫ תל אביב: י' דויד, תשט"ז
  • יעקב איזנשר: (אלבום איזנשר) / [נערך ע"י] דוד גלעדי, רמת גן: מסדה, 1974
  • ספר יהודי סאלאז’-סילאדי: תולדותיהם, קהלותיהם, משפחותיהם - בנין ופריחה, חורבן וקמילה / בעריכת דוד גלעדי,‫ תל אביב: ועד יהודי סילאדי בישראל, תשמ"ט-1989
  • ספר המהנדסים והעלייה השלישית מהונגריה 1920–1930 (העורך: דוד גלעדי; עוזרת עריכה: יהודית רותם), תל אביב: התאחדות עולי הונגריה - המרכז, תשנ"א
  • יואל גרבל: צייר (בעריכת דוד גלעדי; תצלומים: אברהם חי),‫ [תל אביב]: ח' גרבל, 1994
  • מולה בן חיים - צייר ויצירתו / [עורך: דוד גלעדי; עיצוב והפקה: חיים רון), [הרצליה?]: מביוס, 1997

תרגומיו

  • אהרן ‬הטסגי, קזבק: תעודת זמננו (מהונגרית: ד' גלעדי), תל אביב: עם עובד (סדרת "מן המוקד"), תש"ה. רומן-רפורטז'ה על פרשת ספינת המעפילים "קזבק"
  • לקט מהשירה הרומנטית הצרפתית (תרגם: דוד גלעדי; ציור השער ואיורים: הדי קון), תל אביב: עקד, תשמ"ד-1984
  • משירי שארל בודלר / מצרפתית: דוד גלעדי), תל אביב: עקד, תש"ן-1989
  • שירים מ-"ספר התמונות" / ריינר מריה רילקה (תרגם: דוד גלעדי), ביתן, 1997
  • תרגומים מהשירה ההונגרית / דוד גלעדי (איורים: בן סלומון),‫ הרצליה: מביוס, תשנ"ז-1997

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בפי היהודים:סילאדי-טשעה, סילאדיטשעה
  2. ^ יצחק יוסף כהן. חכמי טראנסילוואניה, ת״צ־תש״ד. מכון ירושלים, 1988. עמ' xliv
אבל פן

אָבֵּל פַּן (Abel Pann;‏ 1883, קרסלאבקה, רוסיה – דצמבר 1963. ירושלים) היה צייר יהודי שפעל בעיקר בארץ ישראל ובישראל.

אלי ויזל

אליעזר "אלי" ויזֶל (באנגלית: Eliezer "Elie" Wiesel;‏ ט"ז בתשרי ה'תרפ"ט, 30 בספטמבר 1928 – כ"ו בסיוון ה'תשע"ו, 2 ביולי 2016) היה עיתונאי, פילוסוף, אינטלקטואל וסופר יהודי רומני-אמריקאי ניצול השואה. חתן פרס נובל לשלום על פעילותו למען זכויות אדם (1986). עסק בפעילויות חינוכיות להנצחת זכר השואה ומניעת מקרי רצח עם אחרים ברחבי העולם.

בין שתי ערים (עגנון)

בין שתי ערים הוא סיפור קצר מאת ש"י עגנון, העוסק בחיי היהודים בגרמניה בזמן מלחמת העולם הראשונה. הסיפור פורסם לראשונה בגיליון שבועות ה'תש"ו של "הארץ", ב-5 ביוני 1946, ולאחר מכן נכלל בכרך "סמוך ונראה", השישי בסדרת כל סיפוריו של ש"י עגנון, ראה אור בשנת 1950.

בית הבראה

בית הַבְרָאָה הוא מוסד שנועד לשהייה הן לצורך מנוחה ונופש לאנשים בריאים והן להתחזקות והחלמה לאחר מחלה, תאונה או ניתוח, וכן ליולדות הבאות להינפש ולהתחזק לאחר הלידה. בשנים עברו, יציאה לבית הבראה הייתה במקרים רבים ההזדמנות היחידה של שכירים דלי-אמצעים להחליף אוויר וליהנות מתזונה טובה במחירים נמוכים. בתי הבראה נבנו באזורים כפריים, סמוך לים, לאגם או בהרים, כדי לאפשר לאנשי העיר להפיק תועלת מאוויר צח ומנופים פתוחים. יש להבדיל בין סנטוריום, שנועד בעיקר לחולי שחפת במאות הקודמות (לפני גילוי הפניצילין), לבין בתי הבראה, שתכליתם אינה ריפוי אלא התאוששות למי שכבר נחלצו ממחלתם.

מוסד שיש בו דמיון לבית ההבראה מבחינת התכלית, אם כי לא במעמד החברתי הפוקד אותו, הוא הספא (מרחצאות). בעבר היו אלה אתרי נופש מקובלים על אנשי החברה הגבוהה ובעלי הממון, שמטרת שהייתם בהם הייתה חברתית - להיראות במקומות הנכונים עם האנשים הנכונים - ולאו דווקא לצורכי ריפוי. אתרי מרפא כאלה מרבים להופיע בספרות המאה ה-19, אצל סופרים כמו ג'יין אוסטין, תומאס מאן ואחרים. הספא המקורי קרוי על שם עיר המרחצאות ספא שבבלגיה, שהמעיינות החמים שלה שימשו כבר במאה ה-14 למטרות ריפוי. כיום מתייחס מונח זה למכוני בריאות, שאינם קשורים בהכרח למעיינות מרפא. בישראל קיימים אתרי מרפא ומרחצאות בים המלח, בחמי טבריה, בחמת גדר ובחמי יואב.

דשנים וחומרים כימיים

דשנים וחומרים כימיים הוא מפעל לייצור דשן בישראל, המשתייכת לקונצרן כיל.

המכון לתצלומי כתבי יד עבריים

המכון לתצלומי כתבי היד העבריים (באנגלית: Institute of Microfilmed Hebrew Manuscripts) נוסד בשנת 1952, כחלק מחזונו של ראש ממשלת ישראל דאז, דוד בן-גוריון. מנהלו הראשון היה פרופ' נחמיה אלוני.

חיים הזז

חיים הַזַז (כ"ט באלול תרנ"ח (ערב ראש השנה), 16 בספטמבר 1898, סידורובִיצ'י, פלך קייב, האימפריה הרוסית (אוקראינה) – כ' באדר ב' תשל"ג, 24 במרץ 1973, ירושלים) היה סופר ומחזאי עברי, איש רוח והגות מהבולטים בדורו ומנהיג תרבותי. חתנו הראשון של פרס ישראל לספרות.

יקיר העיר תל אביב-יפו

יַקיר העיר הוא תואר כבוד שמעניקה עיריית תל אביב-יפו מדי שנה, מאז 1976, לאישים שונים לאות הוקרה על פועלם הציבורי.

כסלון

כְּסָלוֹן הוא מושב ליד העיר בית שמש השייך למועצה אזורית מטה יהודה ומהבחינה הארגונית לתנועת האיחוד החקלאי.

מארק שאגאל

מַארְק שַׁאגַאל (בצרפתית: Marc Chagall, ברוסית: Марк Шага́л;‏ 7 ביולי 1887 – 28 במרץ 1985) היה אמן סוריאליסטי משפיע צרפתי-רוסי-יהודי. התגורר ופעל במספר מדינות, הבולטות שבהן הן רוסיה וצרפת.

מעריב

מעריב היה עיתון יומי ישראלי שיצא לאור בישראל מה-15 בפברואר 1948 ועד ל-אפריל 2014. העיתון נוסד על ידי קבוצת עיתונאים, בראשות עזריאל קרליבך, שפרשו מ"ידיעות אחרונות". בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 היה העיתון הנפוץ בישראל, אך לאחר מכן הפך לשני בתפוצתו בין העיתונים הנמכרים בישראל, לאחר "ידיעות אחרונות". עד שנות ה-90 של אותה מאה הוא נשלט על ידי חברה בבעלות העיתונאים, אך מאז עברה החברה לשליטתם של משקיעים, והיה עד לשנת 2012 בבעלותה של "מעריב החזקות בע"מ", הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

בשנותיו האחרונות עבר העיתון לפורמט טבלואיד עם תמונות צבע רבות וכותרות גדולות, המאפיין את ז'אנר העיתונות הפופולרית בעולם. כדי למשוך קהל קוראים גדול, הוא מאופיין בסגנון כתיבה קליל ותמציתי בעברית מדוברת ועוסק במגוון נושאים, מפוליטיקה וכלכלה עד בידור ורכילות.

באפריל 2014 נמכר העיתון לקבוצת "ג'רוזלם פוסט" שבשליטת אלי עזור, שאיחד אותו עם השבועון סוף שבוע, ושינה את שמו ל"מעריב השבוע". מהדורת סוף השבוע של העיתון, החל מ-2 במאי 2014 מוזגה עם השבועון "סופהשבוע", והמהדורה המשולבת מופיעה תחת השם "מעריב סופהשבוע".

מרדכי לבנון (צייר)

מרדכי לבנון (וַיְיס) (7 בפברואר 1901 – כ"ח בתשרי תשכ"ט, 20 באוקטובר 1968) היה מחשובי ציירי הנוף הישראלים. זוכה פרס דיזנגוף לשנת 1940 ו-1961.

נחום גוטמן

נחום גוטמן (15 באוקטובר 1898, טלנשטי, בסרביה – 28 בנובמבר 1980, תל אביב) היה צייר, מאייר, פסל וסופר ישראלי, יליד האימפריה הרוסית. בשנת 1978 זכה בפרס ישראל לספרות ילדים.

סילבסטר

סילבסטר או ליל סילבסטר הוא שם נפוץ בישראל ובמדינות רבות, בעיקר במרכז אירופה, ללילה שבו מתחלפת השנה על פי הלוח הגרגוריאני, כלומר הלילה שתחילתו ב-31 בדצמבר והמשכו ב-1 בינואר. בלילה זה נהוגות חגיגות במדינות רבות בעולם, בכלל זה במדינות שאינן נוצריות.

סמוך ונראה

סמוך ונראה הוא השישי בסדרת כל סיפוריו של ש"י עגנון. כותרת המשנה שלו היא "סיפורים עם ספר המעשים". הספר יצא לאור בשנת 1950 (ה'תשי"א), אך כמעט כל הסיפורים הנכללים בו ראו אור במהלך עשרים השנים שקדמו לצאת הספר.

פרדס כץ

פרדס כץ היא שכונה בצפון בני ברק.

שטחה של השכונה כ-300 דונם, ומתגוררים בה כ-30,000 תושבים, מרביתם חרדים. זוהי השכונה היחידה בבני ברק שמתגוררים בה תושבים חילונים.

השכונה גובלת בשכונת תל גיבורים במערב, בפתח-תקווה במזרח, בשאר העיר בני ברק מדרום ובאזור התעשייה של בני ברק מצפון.

שארל בודלר

שארל פייר בודלר (בצרפתית: Charles Pierre Baudelaire;‏ 9 באפריל 1821 - 31 באוגוסט 1867) היה משורר, מתרגם ומבקר אמנות צרפתי. נחשב לאחד המשוררים הצרפתים החשובים במאה ה-19.

שואבה

שׁוֹאֵבָה הוא יישוב כפרי מערבית לירושלים, השייך למועצה אזורית מטה יהודה.

היישוב הוקם בשנת 1950 על חורבות הכפר סאריס, ככפר עבודה לעולים ממרוקו ומטריפולי. בשנת 1952, לאחר שהמוסדות המיישבים החליטו שאין למקום זכות קיום, דרשו מהמתיישבים להתפנות. משסירבו, צומצם למתיישבים אספקת המים ושירותים אחרים כדי להניעם לעזוב.

בשנת 1957 הוקם היישוב מחדש במקום בו שכנו בתי המהנדסים של תחנת השאיבה.

שמו של היישוב הוא סמלי, ומציין תחנת שאיבה בקו צינור המים ראש העין-ירושלים שהיה בסמוך למושב.

מהבחינה הארגונית היישוב משתייך לתנועת האיחוד החקלאי.

בשנת 1974 הוחלט להרחיב את המסגרת היישוב ולקלוט משפחות נוספות, חלקם מקרב הבנים שלא זכו לנחלה. עם העלייה בביקוש למגורים בבתים מחוץ לעיר התרחב גם המושב שואבה. בשנת 1987 הוחלט על הרחבה נוספת.

שואבה מתחלקת לשני חלקים - שואבה הישנה ושואבה החדשה המכונה גם שואבה הרחבה.

שואבה החדשה מורכבת מדור ההמשך של שואבה הישנה וממתיישבים חדשים. בשואבה ישנו קן של תנועת הנוער העובד והלומד, אשר ילדי ונוער המושב לוקחים בו חלק פעיל.

שולמית לפיד

שולמית לפיד (נולדה ב-9 בנובמבר 1934) היא סופרת ומחזאית ישראלית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.