דוד בכור

דוד בכור (19 בדצמבר 1910 - 21 בספטמבר 2000) היה שופט בית המשפט העליון.

דוד בכור
לידה 19 בדצמבר 1910
ארץ ישראל
פטירה 21 בספטמבר 2000 (בגיל 89)
השתייכות מערכת המשפט הישראלית
תקופת פעילות 19711980
תפקידים בולטים שופט בית המשפט העליון
פעילויות נוספות יו"ר ועדת בכור

ביוגרפיה

דוד בכור נולד בירושלים ובצעירותו עזב עם הוריו למצרים, ממנה שבו לארץ ישראל בשנת 1932. באלכסנדריה שבמצרים סיים את לימודיו התיכוניים, במגמת מתמטיקה והנהלת חשבונות. לאחר חזרת המשפחה לארץ עבד בבית המשפט המחוזי בירושלים (19331942) והוענק לו תואר מוסמך במשפטים[דרושה הבהרה]. שנה לאחר מכן הוסמך לעריכת דין. בכור פעל גם בשורות ארגון "ההגנה" ולאחר קום המדינה שירת בצה"ל כסגן המושל הצבאי בגליל המזרחי ובגליל העליון (19481949)[1]. מאוחר יותר, בשירות המילואים, היה סנגור צבאי.

בתחילת דרכו עבד דוד בכור בתור עורך דין במשרד סלומון-ליפשיץ (19431970), משנת 1952 כשותף במשרד. בין השאר הוא היה בצוות ההגנה של השר יצחק רפאל[2] וייצג את נצרת עילית[3] וחברת החשמל[4]. בשנת 1971 מונה לשופט וכיהן בבית המשפט המחוזי בחיפה[5]. באותה שנה גם מונה לוועדה בראשות צבי ברנזון לפישוט הליכים לקביעת פיצויים בנזיקין לקביעת פיצויי נזיקין[6]. בשנת 1974 קבע בכור שהסכם האוסר על עובד תקופת צינון של חמש שנים בנימוק של הגנה על סודות מקצועיים נוגד את תקנת הציבור ועל כן הוא בטל[7]. לעומת זאת, בהיותו בבית המשפט העליון סירב לפטור בוגר פנימיה צבאית מהתחייבות לשרת בקבע, למרות שההתחייבות נתנה בעת שהיה קטין[8].

בשנת 1977 מונה כשופט במינוי זמני לבית המשפט העליון[9] ושנה לאחר מכן מונה במינוי קבע. כהונתו נמשכה עד הגיעו לגיל פרישה, בשנת 1980. באחד מפסקי הדין הידועים של בכור בבית המשפט העליון[10], אישר בכור הרשעה באונס של אדם שקיים יחסי מין עם אשתו בכח נגד רצונה. בכור פירש את הביטוי "שלא כדין" שהופיע אז בלשון החוק: "הבועל אישה, שלא כדין, נגד רצונה" כחל על כל איסור חוקי, כולל האיסור במשפט העברי על אדם לבעול את אשתו נגד רצונה, ובניגוד לפרשנות בחוק האנגלי שהמונח "שלא כדין" מתייחס לאשה לה האדם אינו נשוי[11] בכור היה בהרכב של חמשת השופטים שקבעו שיש לפנות את התנחלות אלון מורה שהוקמה על קרקעות שהופקעו לצורך הקמת ההתנחלות[12]. בכור גם הצטרף לשופט חיים כהן בקביעה שחייל שנפטר ממחלה יוכר כחלל צה"ל, למרות שסביר שהמחלה לא נבעה משירותו הצבאי, אלא אם הוכח שהמחלה לא נבעה מהשירות הצבאי[13].

בהיותו בגמלאות המשיך בכור לעסוק בפעילות משפטית, בהיותו יו"ר ועדה בין-משרדית לבירור הנושא של פרסום שמותיהם של אנשים החשודים בביצוע עבירות פליליות (1982), יו"ר הוועדה לנושא נזיקין מסחריים (1984) במשרד המשפטים, ויו"ר הוועדה במשרד המשפטים לבדיקת נושא הסיוע המשפטי בעניינים פליליים (1985) ובהמלצותיה הקמת סנגוריה ציבורית. בשנים 19821985 עמד בראש ועדת בכור, ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת רצח ארלוזורוב, שקבעה פה אחד שסטבסקי ורוזנבלט לא היו הרוצחים, אך שאינה יכולה לאמר מי היו הרוצחים.

בשנת 1981 מונה באופן זמני ליו"ר המועצה להגבלים עסקיים[14], וביוני 1981 מונה במינוי של קבע[15]. בכור המשיך לכהן בתפקיד עד אמצע שנות ה-80[16]. על ענייני הגבלים עסקיים כתב את המאמר "הרהורים בחוק ההגבלים העסקיים, תשי"ט - 1959" שפורסם בספר זוסמן וצוטט רבות.

בשנת 1994 מונה כיו"ר ועדת השחרורים בכפוף לחוק העונשין וליו"ר ועדת ערר לחוק מס שבח מקרקעין.

הערות שוליים

  1. ^ הכפרים הערביים ברכסי הגלבוע לידי ישראל, דבר, 19 ביולי 1949
  2. ^ החל משפטו של י. רפאל, דבר, 7 בספטמבר 1965
  3. ^ ראש מועצת נצרת עילית: מנהל בי"ס אינו רשאי לכהן גם כחבר מועצה, מעריב, 26 באוקטובר 1966
  4. ^ טוביה כרמל, תושב נצרת תובע פיצויים על עקירת עץ, מעריב, 22 באוגוסט 1966
  5. ^ אישים ומוסדות, מעריב, 17 בפברואר 1971
  6. ^ יבדקו פישוט בתהליכים, דבר, 31 במאי 1971
  7. ^ דוד זוהר, בתי משפט פסלו הסכמים שהפריזו בהגבלות של סודיות מקצועית, מעריב, 18 ביוני 1974
  8. ^ התחייבות קטין לשרות קבע בצה"ל, מעריב, 19 במאי 1980
  9. ^ הודעה על מינוי שופט, 16 בינואר 1978, ילקוט הפרסומים 2411, עמ' 1124
  10. ^ על חשיבות פסק הדין ראו: חיים כהן, ד"נ 37/80 - משה בן מאיר כהן נ' מדינת ישראל
  11. ^ ע"פ 91/80 משה בן מאיר כהן נגד מדינת ישראל, ניתן ב-24 בספטמבר 1980; בית-המשפט העליון בהלכה עקרונית: הכופה אשתו ליחסי מין – אנס, דבר, 26 בספטמבר 1980.(הקישור אינו פעיל, 8.04.2018)
  12. ^ הוראת בג"ץ: לפרוק התנחלות אלון מורה תוך 30 יום, דבר, 23 באוקטובר 1979
  13. ^ שאול הון, חייל שנפטר ממחלת הסרטן, מעריב, 21 בינואר 1980
  14. ^ הכסטר נתמנה נציב שירות המדינה, דבר, 9 במרץ 1981
  15. ^ הודעה על מינוי יוש ראש המועצה להגבלים עסקיים, 29 ביוני 1981, ילקוט הפרסומים 2728
  16. ^ הודעה על הארכת תקופת כהונתו של יו"ר המועצה להגבלים עסקיים, 1 ביולי 1982, ילקוט הפרסומים 2835, עמ' 2470
    דן ארקין, הסוכנות תמשיך לקבל הנחות בבתי מלון, מעריב, 22 בינואר 1984
    שרה פרידמן, הסכם מכבי עם בתי המרקחת הפרטיים - תקף, מעריב, 20 באוקטובר 1985
    הודעה על מינוי יושב ראש המועצה להגבלים עסקיים, ילקוט הפרסומים 3472, עמ' 2234
אברהם סטבסקי

אברהם סטַבסקי (5 בינואר 1906 - 22 ביוני 1948) היה פעיל בבית"ר

ובהעפלה. הועמד לדין באשמת רצח ארלוזורוב, וזוכה. נהרג בעימות בין אנשי האצ"ל לצה"ל במהלך פרשת אלטלנה.

אהרון אנקר

אהרון אנקר (נולד ב-1933 בארצות הברית) הוא פרופסור אמריטוס, ומשפטן המתמחה בדיני עונשין, ראיות ואתיקה והוא פרסם מאמרים וספרים בנושאים אלו. אנקר הוא ממייסדי הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, וכחלק מפעילותו בנושא האתיקה משמש אנקר חבר הוועד המנהל של המרכז לאתיקה ואחריות מקצועית על שם דייוויד וינר.

בית הדין לתחרות

בית הדין לתחרות (לשעבר בית הדין להגבלים עסקיים) הוא גוף שיפוטי לדיון בעררים על החלטות של הממונה על התחרות.

בית המשפט העליון

בית המשפט העליון הוא המוסד השיפוטי הגבוה ביותר של מדינת ישראל. תפקידיו העיקריים של בית המשפט העליון הם דיון בערעורים על פסיקות שניתנו בבית המשפט המחוזי, ודיון כבית המשפט הגבוה לצדק כערכאה ראשונה.

בבית המשפט העליון מכהנים 15 שופטים, הנבחרים על ידי הוועדה לבחירת שופטים. כהונת שופט בבית המשפט העליון נמשכת עד פרישתו בגיל 70, אלא אם חדל לכהן קודם לכן. נשיאת בית המשפט העליון כיום היא השופטת אסתר חיות. מספר התיקים בהם דנים שופטי העליון נע בין 9,500 ל-11,500 מדי שנה לערך.משכנו של בית המשפט העליון בירושלים. תחום שיפוטו הוא כל שטח מדינת ישראל. בנוסף הוא מוסמך לדון בחלק מהעניינים הפליליים והאזרחיים (בעיקר של אזרחים ישראלים) הקשורים לשטחי יהודה ושומרון שבהחזקתה (במסגרת ערעור על פסקי דין של בתי משפט מחוזיים), וכן בפעולות המדינה בשטחים אלה.

חוק יסוד: השפיטה קובע, כי פסיקת בית המשפט העליון יוצרת תקדים מחייב לכל בית משפט בישראל, זולת בית המשפט העליון עצמו.

בכור (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

הסניגוריה הציבורית

הסניגוריה הציבורית היא יחידה במשרד המשפטים המעניקה ייצוג משפטי לנאשמים ולחשודים מחוסרי אמצעים ולזכאים לכך על פי החוק. הייצוג המשפטי על ידי הסניגוריה הציבורית ניתן ללא תמורה, ושכר טרחתם של עורכי הדין משולם להם ישירות מקופת המדינה, על פי תעריף קבוע שנקבע אף הוא בחוק.

הסניגוריה הציבורית מעניקה ייצוג משפטי בכל שלבי ההליך הפלילי, החל ממתן ייעוץ לחשודים עצורים במהלך החקירה המשטרתית, דרך ייצוגם באולמות המעצרים, לרבות במסגרת בקשות למעצר עד תום ההליכים, עובר לייצוגם בשלבי בירור האשמה והטיעון לעונש בתיקים הפליליים, ולהגשת ערעורים, בקשות רשות ערעור, בקשות לדיון נוסף ובקשות למשפט חוזר בעניינם, וכלה בייצוג אסירים בפני ועדות השחרורים, בייצוג עברייני מין בהליכים לפי חוק הגנה על הציבור מפני עבירות מין ובייצוג חולי נפש המאושפזים בכפייה בפני ועדות פסיכיאטריות.

ייצוג נאשמים במימון המדינה מקובל במרבית המדינות הדמוקרטיות, והוא מהווה ערובה חשובה לקיומו של הליך משפטי הוגן ולעשיית צדק, במיוחד בשיטת המשפט האדוורסרית, המבוססת על שוויון בין הצדדים.

ועדת בכור

ועדת בכור הייתה ועדת חקירה ממלכתית בנושא חקירת רצח ארלוזורוב. הוועדה הוקמה בשנת 1982 ומטרתה הייתה לחקור את מעורבותם של אנשי התנועה הרוויזיוניסטית, אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט, ברצח חיים ארלוזורוב. מסקנות הוועדה התפרסמו בשנת 1985, 52 שנה לאחר הרצח, בקביעה שהם לא היו הרוצחים, אך לא הביאה להתקדמות פתרון בתעלומה בדבר זהות הרוצחים.

ועדת חקירה ממלכתית (ישראל)

בישראל, ועדת חקירה ממלכתית היא ועדה ציבורית שהוקמה על-פי החלטה של ממשלת ישראל או בהחלטה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת, ומונתה על ידי נשיא בית המשפט העליון, לשם בירורו המעמיק של נושא הנמצא במרכז סדר היום הציבורי. הממשלה יכולה להורות על מינוי ועדת חקירה ממלכתית בכל עת. הוועדה לענייני ביקורת המדינה יכולה להורות על מינוי כזה רק בעקבות דיון בדוח של מבקר המדינה.

ועדות חקירה מוקמות בדרך-כלל בעקבות לחץ ציבורי, אולם לעיתים הממשלה מעדיפה להקים ועדת חקירה ממלכתית כדי שלא תואשם ב"טיוח" של מחדלים.

על-פי פסק דין של בג"ץ, הממשלה חייבת לדון בהמלצות ועדת החקירה הממלכתית בצורה מעמיקה וממצה, אולם אין היא חייבת לקבל את ההמלצות. לעיתים קרובות יש התנגדות בממשלה להמלצות של ועדת חקירה ממלכתית, אולם עד כה, אף ממשלה לא התעלמה מהמלצות של ועדת חקירה ממלכתית. עם זאת, לא תמיד קוימו המלצות הוועדה במלואן.

ריבית ליבור

ריבית הליבור (ראשי תיבות באנגלית של: London Interbank Offered Rate - LIBOR) מפורסמת פעם ביום עסקים על ידי ארגון הבנקאים הבריטי (BBA) ומייצגת את גובה הריבית על פיה בנקים מוכנים להלוות האחד לשני.

ריבית הליבור משמשת כריבית הנפוצה ביותר להלוואות לטווח קצר (עד 12 חודשים), ונגזרת מממוצע מסונן של ריביות פנים בנקאיות הנקבעות על ידי בנקים נבחרים המשתתפים בסקר זה. מהרגע בו מפורסמת ריבית הליבור, היא משתנה בהתאם לגורמים שונים כגון רמת הנזילות בשוק.

למרות היות ריבית הליבור ביחס קרוב לריבית הבנק המרכזי באנגליה, בהתאם למצב הכלכלי, היא יכולה להיות שונה לחלוטין מריבית הבסיס. לדוגמה, במצב בו בנקים חוששים להלוות כספים למוסדות אחרים, ריבית הליבור תהיה גבוהה משמעותית מריבית הבסיס.

בשונה מריבית הפד (FED) שנקבעת על ידי הבנק המרכזי בארצות הברית – הבנק הפדרלי, ריבית הליבור לא נקבעת על ידי ממשלה כלשהי. במקום זאת, שיעור הליבור מחושב באמצעות סקר יומי שעורך איגוד הבנקאים הבריטי (BBA) כל יום בלונדון בקרב 16 בנקים גדולים לגבי עלויות ההלוואות הבין בנקאיות לטווח קצר, ועד הלוואות בין בנקאיות לשנה. האיגוד מקבל מן הבנקים את המידע על בסיס יומי, מתעלם מארבע הריביות הגבוהות ביותר ומארבע הריביות הנמוכות ביותר, ואז מוצא את הממוצע של 8 הנותרות אשר יהווה את ריבית הליבור.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.