דוד אלעזר

דוד אלעזר ("דדוֹ"; 27 באוגוסט 192515 באפריל 1976, ט"ו בניסן ה'תשל"ו) היה איש צבא ישראלי, מפקד פיקוד הצפון במלחמת ששת הימים והרמטכ"ל התשיעי בזמן מלחמת יום הכיפורים.

David Elazar Ein Shemer
דוד אלעזר בצעירותו, בקיבוץ עין שמר
David Elazar - 1964
דוד אלעזר בסוף שנת 1964
דוד אלעזר
David Elazar
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 27 באוגוסט 1925
סרייבו, ממלכת יוגוסלביה
פטירה 15 באפריל 1976 (בגיל 50)
תל אביב, ישראל
תאריך עלייה 1940, ה'ת"ש
כינוי דדוֹ
השתייכות Palmach.jpg  פלמ"ח
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1946 - 3 באפריל 1974
דרגה רב-אלוף  רב-אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
הנצחה
"חוף דדו" בחיפה
אניית האימונים דדו
אתרים שונים בישראל

קורות חייו

תחילת דרכו

דוד אלעזר נולד בסרייבובוסניה, אז חלק מממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים), למשפחה ממוצא ספרדי משושלת משפחת אלעזר, שהגיעה לאזורי האימפריה העות'מאנית לאחר גירוש ספרד. אמו זהבה נפטרה כשהיה בן שש ובהמשך גדל אצל סבותיו. אביו, סולומון (שלמה), היה קצין בצבא יוגוסלביה.

בגיל 12 נסע אלעזר לזגרב (היום בקרואטיה) לשם לימודים, ושם הצטרף לקן של השומר הצעיר. בתקופה זו הכיר את חיים ברוצלבסקי (לימים חיים בר-לב) עמו התיידד, ואת פליקס דויטש (לימים פליקס דותן). עקב החשש מפלישה גרמנית ליוגוסלביה, בעקבות פריצתה של מלחמת העולם השנייה, התארגנה קבוצת צעירים יהודים שכללה את אלעזר במסגרת עליית הנוער, לצורך עליה לארץ ישראל. הקבוצה עלתה ארצה בסוף שנת 1940, זמן קצר לפני הפלישה הנאצית ליוגוסלביה, ונשלחה כחברת נוער לקיבוץ שער העמקים. לאחר מכן, בעקבות החלטת "השומר הצעיר" יצאה הקבוצה כהשלמה לקיבוץ עין שמר. אלעזר נשלח להדרכה וזמן קצר לאחר הגיעו, נבחר למזכירות הקיבוץ. בשנת 1946 התגייס לפלמ"ח, את אימוניה הבסיסיים עשתה המחלקה בה שובץ אלעזר בקיבוץ משמרות[1].

בשנת 1947 היה חניך בקורס מ"כים בדליה. יגאל אלון וחיים בר לב העידו שכבר אז התבלט כחניך מצטיין של הקורס. לאחר הקורס נשלח לחולתה בגליל העליון לפקד על מחלקה שעסקה בסיורים והחדרת מסתערבים לסוריה וליווי עולים במסגרת ההעפלה מארצות המזרח. בפעילות זו התאפשר לו ללמוד על הכנותיה של סוריה למלחמה. בסוף דצמבר חזר למטה הפלמ"ח והשתתף בפעולת תגמול ובפשיטה על בסיס של הצבא הבריטי.

תחילת הקריירה בצה"ל

בראשית 1948 השתתף בקורס מפקדי מחלקות בנתניה. במהלך מלחמת העצמאות השתתף בקרבות שונים בגדוד הרביעי ("הפורצים"), של חטיבת הראל, בהם שיירת חולדה, הקרב על מנזר סן סימון והפריצה לעיר העתיקה. דדו תואר כמי שנשאר רגוע תחת אש, דאג לפצועים והקפיד לצאת לפעולה עם פקודיו. הוא התקדם מהר בתפקידים, הן עקב תכונותיו כמפקד אך גם בשל הנפגעים הרבים שהיו לשדרת הפיקוד של הפלמ"ח. בסוף מאי התמנה למפקד פלוגה ובאמצע יולי נתמנה למפקד "גדוד הפורצים" בחטיבת הראל של הפלמ"ח. לאחר תום הקרבות מילא מספר תפקידי מטה, וכן כיהן כמפקד בית הספר לחי"ר. בעקבות השתתפותו בכנס הפלמ"ח ב-1949 בניגוד לפקודות, קיבל נזיפה והתראה מהרמטכ"ל יעקב דורי[2]. בשנת 1955 התמנה למפקד חטיבת הנגב, עליה פיקד במהלך מבצע קדש. לאחר מלחמת סיני עבר הסבה לשריון, ושימש כמפקד חטיבה 7 וכסגן של מפקד גייסות השריון, חיים בר לב. בעת שכיהן בתפקיד זה סייע לרב-סרן אברהם ארנן במימוש יוזמתו להקמתה של סיירת מטכ"ל. בשנת 1961 מונה למפקד גייסות השריון[3], ושירת בתפקיד זה עד שנת 1964.

מפקד פיקוד צפון

בשנת 1964 מונה למפקד פיקוד הצפון. בתקופה זו הייתה מתיחות רבה עם סוריה ותקריות שנודעו כמלחמה על המים, על רקע ניסיונות סוריה להטות את מקורות נהר הירדן ולמנוע מישראל את השימוש במוביל הארצי. התקריות היו מלוות בהפגזות מסיביות של יישובי אצבע הגליל. אמרה המיוחסת לאלעזר מאותה תקופה היא "אם חיי היישובים שלנו יהיו בלתי-נסבלים, יהיו בלתי-נסבלים גם החיים ממזרח לגבול"[4].

אלעזר נשא בתפקיד מפקד הפיקוד בזמן מלחמת ששת הימים, ובמהלכה פיקד על כיבוש השומרון שהיה בשליטת ממלכת ירדן ועל כיבוש רמת הגולן מסוריה. הוא נמנה עם מפקדי צה"ל שדחפו לכיבוש הרמה, על רקע חלקה של סוריה באירועים שהוליכו למלחמה. הלחימה על הרמה החלה רק ביום החמישי של המלחמה, ה-9 ביוני, לאחר תום הקרבות בחזית המצרית ובחזית הירדנית. אז התרכזו בגיזרה כוחות, שנאספו מכל חלקי הארץ (שתי חטיבות הובאו מזירת הדרום וארבע חטיבות הובאו מהגיזרה הירדנית). במקביל לתקיפה אווירית מרוכזת של חיל האוויר הופעלו שבע חטיבות, בפיקודו של אלעזר, בהתקפה על רמת הגולן. ההתקפה התרכזה בגיזרת הבניאס וצפון רמת הגולן, שם היה השיפוע בעליה לרמה מתון יחסית, וכוחות השריון יכלו לעלות לרמה ולהתקדם כמעט עד מחצית הדרך לקונייטרה. בדרום הרמה תקפו כוחות רגלים וצנחנים את המוצבים הסורים והשיגו גם הם התקדמות לא מעטה. במהלך הלילה הרחיבו כוחותיו של אלעזר את הטריז דרומה, עד לאזור גשר בנות יעקב. בבוקר יום שבת, ה-10 ביוני, פרצו כוחות שריון וחיל רגלים מזרחה תחת סיוע אווירי, והצליחו להגיע, בצפון רמת הגולן, אל מעלה החרמון ואל קונייטרה, ובדרום רמת הגולן אל צומת רפיד. ב-10 ביוני בשעה 14:00 נפסקו הקרבות ברמת הגולן ונסתיימה למעשה הלחימה.

ב-23 בדצמבר 1969 מונה אלעזר לראש אג"ם[5]. ב-1 בינואר 1972 מונה לרמטכ"ל התשיעי בצה"ל.

כהונתו כרמטכ"ל עד מלחמת יום הכיפורים

PikiWiki Israel 28904 Israel Defense Forces
מימין לשמאל: עמנואל שקד, דוד אלעזר וחיים בר-לב בסיור לאורך גדר המערכת בעמק הירדן, 1968/1967

בתחילת כהונתו כרמטכ"ל הקדיש אלעזר תשומות רבות ללחימה בארגוני הטרור. ב-9 במאי 1972 בעת שנחטף מטוס סבנה והונחת בנמל התעופה לוד, תידרך אלעזר באופן אישי את לוחמי סיירת מטכ"ל, בפיקוד אהוד ברק, בטרם פעולת ההשתלטות על המטוס[6]. שלושה שבועות לאחר מכן, ב-30 במאי התרחש הטבח בנמל התעופה לוד, שביצעו חברי "הצבא האדום היפני". ב-5 בספטמבר באותה שנה אירע טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן. בתגובה הורה דדו על תקיפת בסיסי מחבלים בסוריה ובלבנון, שהייתה הגדולה מסוגה עד אז. הופלו שלושה מטוסים סוריים, ועשרות מחבלים נהרגו בהפגזות הכבדות. בהמשך אישר אלעזר את מבצע "אביב נעורים", שיצא לפועל בלילה שבין 9 באפריל ל-10 באפריל 1973, ובמהלכו פגעו לוחמי יחידות מובחרות בבכירי הטרור בביירות, ובו נהרגו עשרות מחבלים, בהם בכירים בארגוני הטרור[7]. אירוע נוסף עמו נדרש אלעזר להתמודד כרמטכ"ל היה ההחלטה על הפלת מטוס נוסעים לובי, שחצה את גבולה האווירי של מדינת ישראל, וסירב לדרישות להזדהות. לאחר שהמטוס הופל בשטח סיני על ידי מטוסי חיל האוויר הישראלי, בהוראתו האישית של דדו, התברר שהיה זה מטוס אזרחי, וכי המדובר בטעות ניווט תמימה. באירוע זה נהרגו למעלה ממאה אזרחים.

המהלכים לקראת מלחמת יום הכיפורים

במהלך אפריל 1973 הצטברו התרעות על כוונה של מצרים לפתוח במלחמה באמצע מאי. אלעזר חשש מאפשרות זאת ולהערכה היו שותפים ראש "המוסד", צבי זמיר ושר הביטחון, משה דיין. הערכת ראש אמ"ן אלי זעירא, לעומת זאת, הייתה שמצרים לא תצא למלחמה. אלעזר התייחס לכך גם בפומבי, באומרו: "אינני חושב שזה יהיה הגיוני למצרים לפתוח במלחמה. אני חושב שהסיכונים למצרים גדולים, אבל אנחנו צריכים להיות נכונים לבלתי הגיוני. זו אפשרות קיימת והיא מחייבת אותנו להכנה ולכוננות רציניים"[8].

בעקבות ההערכה כי תיתכן מלחמה בקיץ 1973, אישר שר הביטחון לרמטכ"ל, ב-17 במאי, להוציא אל הפועל את תוכניתו להעלאת הכוננות ולשיפור המוכנות של צה"ל למלחמה - כוננות כחול לבן. ב-27 במאי 1973 הוכרזה כוננות בצה"ל, ובוצע גיוס מילואים. לפי ההיסטוריון יואב גלבר, מטרת גיוס המילואים הייתה החלפת יחידות שצעדו במצעד צה"ל ולא לתגבור. בדיעבד, יש התולים במאורעות סביב כוננות זו חלק נכבד מההפתעה של צה"ל בעת פתיחת מלחמת יום הכיפורים, כיון שסיפקה קרקע נוחה לשאננות וההתעלמות מהסימנים המקדימים של המלחמה, שבאה בעקבות אי התממשותה של ההתרעה למלחמה בעת כוננות "כחול לבן".

ב-13 בספטמבר הופלו 12 מטוסים סוריים בקרב אוויר שהחל כאשר מטוסים אלו ניסו ליירט מטוסי צילום ישראלים.

מלחמת יום הכיפורים

לקראת המלחמה

ב-1 באוקטובר 1973 הוכרזה כוננות בצבאות מצרים וסוריה. עקב הערכה מודיעינית שגויה ושיקול דעת לקוי של מקבלי ההחלטות, ננקטו בצה"ל צעדים מצומצמים בלבד, לא בוצע גיוס מילואים מלא, וההערכה הייתה כי פתיחת מלחמה היא "בסבירות נמוכה". בשעות הבוקר המוקדמות של 6 באוקטובר (יום הכיפורים) השתכנע הרמטכ"ל, דוד אלעזר, שמלחמה תפרוץ באותו היום. ראש אמ"ן, אלי זעירא, ושר הביטחון, משה דיין, עדיין האמינו כי מלחמה לא עתידה לפרוץ. להערכתו של משה דיין שלא תפרוץ מלחמה היו שתי השלכות אופרטיביות כבדות משקל:

  • הוא לא אישר את בקשת הרמטכ"ל לגיוס מילואים רחב היקף (בסופו של דבר הורה הרמטכ"ל, על דעת עצמו, על גיוס מילואים מצומצם החל מיום 5 באוקטובר).
  • הוא לא אישר את הצעת הרמטכ"ל למכה מקדימה של חיל האוויר, שתוכננה לשעה 11:00 ביום הכיפורים (חיל האוויר נערך למתקפה זו, אך מטוסיו לא המריאו). אי אישור הצעת הרמטכ"ל למכה מקדימה של חיל האוויר נבעה מהבטחת ישראל לארצות הברית (במברק ששלחה לקיסינג'ר) כי לא תבצע מכה מקדימה. זאת כחלק ממאמצי ישראל למניעת הסלמת המצב, לאחר שהעריכו כי המצב מתוח למדי עקב הצבת כוחות מצריים וסורים גדולים סמוך לגבולות המדינה.

סיבה כבדת משקל נוספת לאי-הסכמתם של מאיר ודיין לדרישותיו של אלעזר הייתה מעמדה הבינלאומי של ישראל ויחסיה עם ארצות הברית. הם סברו כי תקיפה מקדימה של ישראל, ואפילו גיוס כללי של מילואים, יובילו את דעת הקהל העולמית להאשמת ישראל בפרוץ המלחמה ויפגעו באופן חמור ביחסי ישראל-ארצות הברית.

המלחמה

ב-6 באוקטובר, בשעה שתיים בצהריים, החלה המתקפה המשולבת של הצבאות הסורים והמצרים, הידועה כמלחמת יום הכיפורים. במידה רבה הייתה זו הפתעה לצה"ל ולעומד בראשו.

לאחר קרבות בלימה קשים, מתקפת נגד כושלת בסיני, ואבידות רבות הן לכוחות הקרקע והן לכוחות חיל האוויר, נבלמה לבסוף המתקפה. ב-11 באוקטובר עברה הלחימה בצפון לשטח סוריה, ובליל 16 באוקטובר חצה צה"ל את תעלת סואץ.

בימיה הראשונים של המלחמה היה דדו בין היחידים שהצליח לשמור על אופטימיות וקור רוח (בניגוד לשר הביטחון, משה דיין, שדיבר על "חורבן הבית השלישי"), והצהיר, בדברו על המצרים: "נשבור להם את העצמות". במתקפת הנגד הכושלת של 8 באוקטובר בסיני, העביר דדו לממשלה דיווחים על הצלחות שלא היו, וזאת על פי דיווחים שהגיעו ממפקדי החזית.

המלחמה חשפה חילוקי דעות אישיים עזים בין אלופי צה"ל, במיוחד בחזית הדרום, אשר בחלקם לא הוסדרו גם לאחר שנים רבות. בשלב מסוים במלחמה נאלץ דדו, עקב תפקודו הכושל של מפקד פיקוד הדרום שמואל גונן ("גורודיש"), למנות את הרמטכ"ל לשעבר, חיים בר לב, כמפקד חזית הדרום. דדו גייס גם את האלופים רחבעם זאבי ואהרון יריב, ששוחררו משירות פעיל לפני המלחמה, כעוזרים מיוחדים לרמטכ"ל.

המלחמה הסתיימה כאשר כוחות צה"ל נמצאים בעומק השטח הסורי, הר החרמון, שאבד בתחילת המלחמה, הוחזר לשליטת ישראל, הארמייה השלישית של צבא מצרים מכותרת בסיני, וכוחות צה"ל נמצאים בגדה המערבית של תעלת סואץ. על הישגים אלו שילם צה"ל באבידות רבות.

ועדת אגרנט - חקירת המלחמה

מחירה היקר של המלחמה באבידות לצה"ל, והעובדה כי צה"ל נתפס לא מוכן, הן מבחינה מודיעינית והן מבחינה מבצעית, עוררו גל של מחאה ציבורית.

לאחר תום המלחמה, ב-21 בנובמבר 1973, הוקמה ועדת אגרנט כדי לחקור את אי-מוכנותו של צה"ל למלחמה. הוועדה ישבה על המדוכה חודשים מספר, ולאחר 140 ישיבות ושמיעת עשרות עדים, פרסמה ב-1 באפריל 1974 דו"ח ביניים, בו המליצה על הפסקת כהונתו של דדו כרמטכ"ל, יחד עם סיום כהונתו של ראש אמ"ן, האלוף אלי זעירא. לגבי דוד אלעזר, ההמלצה נומקה בכך שלא היו לו הערכות מודיעין משלו ותוכנית מגננה מפורטת, ובשל הביטחון המופרז שלו ביכולתו של צה"ל להדוף את האויב בעזרת כוחות הצבא הסדיר בלבד[9]. בדו"ח הוועדה נכתב כי אלעזר "נושא באחריות אישית גם בעניין הערכת המצב וגם בעניין מוכנותו של צה"ל".

תוכניות המלחמה המדויקות של המצרים והסורים הגיעו לידי אמ"ן חודשים לפני המלחמה והופצו לרמות הגבוהות כולל הרמטכ"ל אלעזר, אך אלופי הפיקודים למשל, לא ידעו על תוכניות אלה. ועדת אגרנט מתחה ביקורת על שבפועל הצבא לא התכונן למלחמה לפי תוכניות אלה: "מה בצע במאמץ האיסוף העצום שנעשה על ידי אמ"ן ועל ידי רשויות איסוף אחרות, כדי לאסוף ידיעות אלה, אם לבסוף הן מונחות אי שם בתיקים ואין הן מגיעות לאלה שמן ההכרח כי ידעו אותם"[10].

ביום שבת בבוקר, יום פרוץ המלחמה, תבע הרמטכ"ל גיוס כללי אולם שר הביטחון דיין אישר לבצע גיוס חלקי. ועדת אגרנט קבעה: "חל עיכוב של שעתיים בגיוס אותו סדר כוחות שלגיוסו הסכים שר הביטחון עוד בבוקר בדיון בינו ובין הרמטכ"ל, וזאת מפני שהרמטכ"ל המתין להכרעת ראש הממשלה בשאלת גיוס מלוא מערך המילואים"[11].

לאחר מלחמת יום הכיפורים

בעקבות המלצת הוועדה, הגיש אלעזר את התפטרותו לממשלה ב-3 באפריל 1974, וזאת תוך שהוא טוען כי נגרם לו עוול, בעיקר על רקע העובדה כי הוועדה לא המליצה על סנקציות כלשהן נגד הדרג המדיני, וכי לא נלקח בחשבון תפקודו במהלך המלחמה, והעובדה כי בסופו של דבר הסתיימה המלחמה בניצחון[12].

לאחר התפטרותו פנה אלעזר לעסקים פרטיים, הפך לאיש עסקים ולאחר מכן מונה ליו"ר מועצת המנהלים של חברת הספנות צים.

ב-15 באפריל 1976 לקה בהתקף לב, בעת ששחה בבריכת שחייה בנווה אביבים, ומת, כשהוא רק בן 50. רבים קושרים את מותו המוקדם לשיברון הלב שהיה נתון בו לאחר שוועדת אגרנט הטילה עליו את האחריות למחדל יום הכיפורים. נקבר בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים. יותר מעשרת אלפים איש הלכו אחר ארונו[13]. הותיר אחריו אשה, תלמה (בתו של המשורר, הסופר, העורך והמתרגם צבי ארד, ממייסדי קיבוץ עין שמר), ושלושה ילדים: הילה, פסיכואנליטיקאית הנשואה לדורון כהן, אחיה של נאוה ברק, עו"ד גידי אלעזר, ועורך הסרטים יאיר אלעזר שהפיק סרט על אביו.

דמותו הציבורית

הכרעתה של ועדת אגרנט בדבר אחריותו האישית לכישלון ההכנות למלחמה, היא הכרעה שלא נתקבלה במלואה. באשר למידת אחריותו לדבקות במה שהוועדה כינתה "הקונספציה", לפיה הסורים לא יפתחו במלחמה ללא המצרים והללו לא יפתחו ללא מענה לעליונות האווירית של ישראל, הרי שיש המסירים ממנו את האחריות[14]. בפרט רבים אינם מקבלים את הסרת האחריות מהדרג המדיני, ובמיוחד משר הביטחון משה דיין. כן יש המדגישים את קור רוחו ואת תרומתו לניצחון על אף נתוני הפתיחה הקשים.

בראיון שנערך ב-2010 עם אביעזר יערי, טען זה, כי ניתן לייחס לאלעזר שתי החלטות שהיו מכריעות לגבי תוצאות המלחמה. הראשונה, החלטתו להעתיק את עוצבת המפץ בפיקודו של מוסה פלד שהייתה בעתודה מול הגבול עם ירדן (מחשש שזו תצטרף למלחמה) אל החזית ברמת הגולן בתקיפה מדרום לצפון. השנייה, התעקשותו להמתין להתקפה מצרית נוספת בטרם יחל צה"ל במתקפה מערבה ובניסיון צליחה. מתקפה מצרית זו בוצעה ב-14 באוקטובר ונכשלה כישלון חרוץ[15].

לפי דעה אחרת, ב-12 אוקטובר 1973 המטה הכללי המליץ על חצית התעלה למרות הסיכון של אוגדות הטנקים המצריות שנמצאו עדיין בצד המזרחי של התעלה. תוך כדי ישיבת ממשלה שדנה בנושא, קיבל צבי זמיר ראש המוסד ידיעה חשובה שהצביעה על מעבר הטנקים המצריים לסיני כחלק מהתקפה מצרית צפויה. דוד אלעזר אמר מיד שאם כך עדיף לדחות את הצליחה לעוד מספר ימים והממשלה אכן החליטה כך[16][17].

מספר שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים, שיבחה גולדה מאיר את דוד אלעזר: "גולדה הפליגה בשבחיו של דדו ושיבחה את הדרך שבה ניהל את המלחמה והוסיפה: "שתדעו לכם, דדו הציל את עם ישראל"[18].

David Elazar grave
חלקת הקבר של דוד אלעזר בהר הרצל

הנצחת שמו

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שמואל אבן-אור אורנשטיין, פוזה ואנשיו : סיפורה של מחלקת סיירים מרכזית משמרות, הוצאה פרטית, 1998, עמ' 254
  2. ^ פרוטוקול הדיון, באתר ארכיון צה"ל ומשרד הביטחון
  3. ^ אורי דן, הסגן נתמנה למפקד, מעריב, 25 ביוני 1961
  4. ^ דוד אלעזר, באתר הפלמ"ח
  5. ^ אלוף ד. אלעזר - ראש אג"ם;, דבר, 23 בדצמבר 1969
  6. ^ שלום ירושלמי, הייתי גיבור לאומי, נשארתי בלי כלום, באתר nrg‏, 2 ביולי 2011
  7. ^ משה זונדר, יורים ולא בוכים, באתר nrg‏, 27 ביולי 2001
  8. ^ הארץ, 20 באפריל 1973
  9. ^ ועדת אגרנט, באתר הכנסת
  10. ^ ועדת אגרנט - הנמקות והשלמות לדו"ח החלקי מיום 1.4.1974 - כרך ראשון, עמ' 105 ו-109
  11. ^ ועדת אגרנט - הנמקות והשלמות לדו"ח החלקי מיום 1.4.1974 - כרך ראשון, עמ' 44
  12. ^ מכתבו של הרמטכ"ל לראש הממשלה, כפי שפורסם באוקטובר 2010
  13. ^ "דורות הלוחמים יזכרוך כפי שהיית", דבר, 19 באפריל 1976
  14. ^ לדוגמה אורי בר יוסף בספרו הצופה שנרדם
  15. ^ ראיון עם אביעזר יערי, ערב חדש, הטלוויזיה החינוכית, 6 באוקטובר 2010, החל מדקה 14 בשידור
  16. ^ אתר גולדה מאיר: יום עיון לרגל 100 שנה להולדת גולדה מאיר, אוניברסיטת תל אביב-תאריך: 25.05.1998, הרצאת צבי זמיר
  17. ^ צבי זמיר: "בעיניים פקוחות", הוצאת כנרת 2011, עמוד 158
  18. ^ אמנון ברזילי, חלום הבלהות של גולדה מאיר, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2003
19 במאי

19 במאי הוא היום ה-139 בשנה (140 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 226 ימים.

27 באוגוסט

27 באוגוסט הוא היום ה-239 בשנה בלוח הגרגוריאני (240 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 126 ימים.

5 באוקטובר

5 באוקטובר הוא היום ה-278 בשנה בלוח הגריגוריאני (279 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נותרו עוד 87 ימים.

אלוף

אלוף היא דרגת קצונה צבאית בכירה, השנייה בחשיבותה בסדר ההיררכי בצבא ההגנה לישראל. דרגה זו מקבילה לדרגת מייג'ור גנרל ("גנרל שני כוכבים") הנהוגה ברוב צבאות העולם. כמו כן, המונח "אלוף" משמש בכל חמש דרגות הקצונה הבכירות בצה"ל (בדומה לשימוש במונח "גנרל") – דרגת סגן־אלוף (סא"ל), אלוף־משנה (אל"ם), תת־אלוף (תא"ל), אלוף ורב־אלוף (רא"ל).

גדוד הפורצים

גדוד הפורצים הוא כינויו של הגדוד הרביעי של חטיבת הראל של הפלמ"ח על פעולותיהם הנועזות במלחמת העצמאות, בפריצת הדרך לירושלים, סיוע לתושבים הנצורים, ועזרה ללוחמים על הגנת העיר. מפקדיו במלחמת העצמאות היו יוסף טבנקין ודוד אלעזר.

הגדוד הוקם בשנת 1944 והורכב משלוש היחידות המובחרות של הפלמ"ח. הוא השתתף במספר רב של קרבות, אשר שינו באופן משמעותי את פני המלחמה. בין היתר לחם במבצע נחשון, מבצע "מכבי א'" ו"מכבי ב'", מבצע ההר, ובמבצע חורב.

היה זה הגדוד העיקרי מטעם ההגנה שפרץ את הדרך לירושלים, בפעולה שהוגדרה כנקודת מפנה במלחמת העצמאות.

לאחר קום המדינה

רבים מלוחמי הגדוד ומפקדיו התקדמו בסולם הדרגות ומילאו תפקידים חשובים בצה"ל. ביניהם, דוד אלעזר, הרמטכ"ל התשיעי של צה"ל, רפאל איתן הרמטכ"ל ה-11 של צה"ל, אלוף עוזי נרקיס ותת-אלוף אורי בן ארי.

הגדוד הונצח על ידי ועדת השמות של מועצת עיריית ירושלים בקריאת שם רחוב 'הפורצים' על שמו, בדרך המובילה אל אזור לחימתם במערב העיר, כן נקרא על שם הגדוד, רחוב 'פורצי הדרך' באשדוד. בשער ציון, דרכו פרצו לוחמי הגדוד אל העיר העתיקה, נקבע לוח זיכרון לזכר הפורצים.

הגדוד פועל גם כיום במסגרת מבצעית. מפקד הגדוד הוא ערן שכטמן.

ה'תשל"ד

ה'תשל"ד (5734) או בקיצור תשל"ד היא שנה עברית אשר החלה ביום א' בתשרי, אור ל-27 בספטמבר 1973, והסתיימה ביום כ"ט באלול, 16 בספטמבר 1974. שנה מסוג השא, איננה מעוברת, ואורכה 355 ימים. זו שנה ראשונה לשמיטה.

מדינת ישראל חגגה ביום העצמאות ה'תשל"ד 26 שנות עצמאות. מלחמת יום הכיפורים הייתה האירוע הבולט בשנה זו.

המטה הכללי של צה"ל

המטה הכללי של צה"ל (או בקיצור: המטכ"ל) הוא המטה העליון של צה"ל. המטכ"ל מורכב מראשי המטה, מראשי האגפים, ממפקדי הזרועות, ממפקדי הפיקודים ממפקדים ומנהלים בכירים נוספים בעלי תפקידי מפתח בצה"ל ובמשרד הביטחון.

ועדת אגרנט

ועדת אַגְרָנָט הוא כינויה של ועדת חקירה ממלכתית, שהוקמה ב-21 בנובמבר 1973 לחקר נסיבות פריצתה של מלחמת יום הכיפורים. בראש הוועדה ישב הד"ר שמעון אגרנט, נשיא בית המשפט העליון, ולצדו ישבו השופט משה לנדוי, מבקר המדינה ד"ר יצחק נבנצאל, והרמטכ"לים לשעבר פרופסור יגאל ידין וחיים לסקוב.

ט"ו בניסן

ט"ו בניסן הוא היום החמישה עשר בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הראשון

למניין החודשים מניסן.

ט' בתשרי

ט' בתשרי הוא היום התשיעי בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השביעי

למניין החודשים מניסן. ט' בתשרי לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בהז".

י' באייר

י' באייר הוא היום העשירי בחודש השמיני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השני

למניין החודשים מניסן.

ישראל במלחמת יום הכיפורים

מלחמת יום הכיפורים היא השלישית מבין מלחמות ישראל בהיקף מלא שהתחוללו לאחר מלחמת העצמאות. להבדיל משתי קודמותיה, מלחמת סיני ומלחמת ששת הימים, שבהן פתחה מדינת ישראל, במלחמת יום הכיפורים הותקפה ישראל בהפתעה, ובו-זמנית בשתי חזיתות. במהלכי המלחמה הראשונים הייתה יד התוקפים על העליונה, בזירת הדרום צלח צבא מצרים

את תעלת סואץ, ובצפון חדר צבא סוריה לעומק רמת הגולן. האבידות בנפש ובציוד היו כבדות וההתאוששות ארוכה. מלבד המהלכים הצבאיים של המלחמה, היו לה, בזירת הפנים, השפעות מורליות קשות על העורף הישראלי ועל הציבור בישראל, והשלכות על מהלכיה הצבאיים והמדיניים של מדינת ישראל לעתיד.

מלחמות ישראל

מיום הקמתה, ידעה מדינת ישראל שבע מלחמות, שתי אינתיפאדות וגלי טרור פלסטיני, והייתה מעורבת במספר רב של מבצעים צבאיים, פעולות תגמול, עימותים צבאיים, וסבבי לחימה, שאינם מוגדרים כמלחמות. כל אלה מהווים את ההיבט הצבאי במכלול המורכב של הסכסוך הישראלי ערבי.

מלחמת יום הכיפורים

מלחמת יום הכיפורים (נקראת גם מלחמת יום כיפור; בערבית: حرب تشرين, תעתיק: חַרְבּ תִּשְרִין או حرب أكتوبر – חַרְב אכתובר: "מלחמת אוקטובר" וגם حرب رمضان – חַרְבּ רמצ'אן: "מלחמת רמדאן") פרצה ביום הכיפורים ה'תשל"ד, 6 באוקטובר 1973, בהתקפת קואליציה של צבאות מדינות ערביות כנגד ישראל, בהובלתן של סוריה ומצרים, שנתמכו על ידי חילות משלוח מארצות ערב, בעיקר מעיראק וירדן. המלחמה התרחשה בעיקר בסיני וברמת הגולן, ונמשכה עד 24 באוקטובר 1973, יום כניסת הפסקת האש לתוקף. חילופי אש נמשכו עד 26 באוקטובר בחזית המצרית בחצי האי סיני ועד 1974 בחזית הסורית ברמת הגולן.יזימת המלחמה על ידי מדינות ערב הפתיעה את אגף המודיעין של צה"ל, שלאחר הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים ב-1967 לא צפה את פתיחתה, עוצמת המתקפה, מהלכי הפתיחה ומאפייני הלוחמה של צבאות ערב. עם זאת, עד סוף המלחמה הצליח צה"ל להפוך את הגלגל, להתאושש מההלם הראשוני ולנצח במלחמה. מלחמת יום הכיפורים התאפיינה בשימוש בטקטיקות ובטכנולוגיות לחימה חדשות וביטאה תפישׂה אסטרטגית ומערכתית חדשה ביחס להתמודדות צבאות ערב מול צה"ל, בייחוד מצד צבא מצרים. המלחמה הייתה גם לזירת עימות כחלק מהמלחמה הקרה, כאשר מדינות ערב נתמכו וחומשו על ידי ברית המועצות, בזמן שישראל נתמכה על ידי ארצות הברית, ולמוקד מתח בין גושי ככל שהתארכה המלחמה והכף נטתה לטובת ישראל, עד כדי איום סובייטי מוחשי להתערבות צבאית.

למלחמה היו השפעות מדיניות ופוליטיות רבות; היא הייתה בין הגורמים העיקריים למהפך במערכת הפוליטית הישראלית וסללה את הדרך להסכם השלום בין ישראל למצרים.

נספח צבאי

נספח צבאי הוא דיפלומט המתמחה בנושאים צבאיים. כאשר מתייחסים לנספח צבאי ישראלי מקובל גם המונח נספח צה"ל.

הנספח הצבאי הוא בדרך כלל קצין צבא בכיר הנמצא בשליחות דיפלומטית במדינה זרה. הנספח הצבאי אחראי על היחסים עם צבאה של המדינה המארחת, הוא מייצג את מדינתו בנושאים הקשורים לאינטרסים הביטחוניים, מייצג את התעשיות הביטחוניות של מדינתו במדינה המארחת ומשמש כיועץ לשגריר מדינתו בנושאים הנוגעים בביטחון.

לעיתים משרתים מספר נספחים בשגרירות לה חשיבות גדולה, כאשר האחריות מתחלקת ביניהם. נספח יבשה עוסק בענייני צבא היבשה, נספח אווירי עוסק בענייני חיל האוויר ונספח ימי עוסק בענייני הצי.

קצינים שנבחרים לייצג את ממשלתם בחו"ל עוברים בדרך-כלל קורס המכשיר אותם לתפקידם החדש כדיפלומטים, האורך כשלושה חודשים. לעיתים תפקיד הנספח הצבאי במדינות מסוימות מאויש על-ידי קצין בכיר מאוד, ותפקיד נספח צה"ל בשגרירות ישראל בארצות הברית אותו ממלא קצין בדרגת אלוף, הוא דוגמה לכך. מקרה בולט הוא רא"ל מרדכי גור, שהיה נספח צה"ל בשגרירות זו בתקופת מלחמת יוה"כ, ואשר זמן קצר לאחריה ולאחר התפטרותו של רא"ל דוד אלעזר בעקבות נסיבותיה, נתמנה לרמטכ"ל במקומו.

תפקיד נספח צבאי משמש לעיתים למטרות כיסוי לפעילות ביון, ולכן במקרים רבים ממונה לתפקיד איש מודיעין מובהק. דוגמאות ישראליות אחרות הן, בין היתר, אל"ם בנימין גיבלי, אלוף חיים הרצוג, אלוף אלי זעירא ואל"ם יעקב נמרודי.

פתחלנד

פתחלנד הוא כינוי ישראלי לשטח מאדמת לבנון אשר נשלט במשך כ-10 שנים על ידי ארגון הפת"ח ואחר כך הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף). אין לשטח זה גבולות רשמיים, אך מדובר על האזור הדרום-מזרחי של לבנון (הבקאע), סמוך לגבול עם ישראל, בעיקר באזור החרמון.

הכינוי לאזור ניתן על ידי אלוף פיקוד הצפון הישראלי ב-1969, דוד אלעזר.

ראש המטה הכללי

ראש המטה הכללי (או בקיצור: הרמטכ"ל) הוא הדרג הפיקודי העליון בצבא ההגנה לישראל.

ראש המטה הכללי נתון למרות ממשלת ישראל וכפוף ישירות לשר הביטחון. הוא קצין בדרגת רב-אלוף (רא"ל), הדרגה הגבוהה ביותר בצה"ל.

רחוב קפלן

רחוב קפלן הוא רחוב וציר תנועה ראשי במרכז תל אביב הקרוי על שם אליעזר קפלן. הרחוב מהווה את אחד מצירי הכניסה הראשיים למרכז העיר מנתיבי איילון, מגבעתיים ומדרום רמת גן. ראשית הרחוב במחלף קפלן ומפגש הרחובות דרך בגין (דרך פתח תקווה) וגבעת התחמושת (קטע הרחוב הקצר שבין דרך בגין ונתיבי איילון). סופו של הרחוב במפגש הרחובות אבן גבירול ודיזנגוף.

הרחוב נבנה על תשתית "דרך הים" - הרחוב הרוחבי הראשי של מושבת הטמפלרים שרונה, שנבנתה בצורת צלב. הרחוב האורכי שניצב לו היה רחוב כריסטוף הופמן (Christoph-Hoffmann-Straße) הוא רחוב דוד אלעזר כיום. רחוב קפלן היה מחובר בצדו המערבי לשביל שחיבר בין יפו והכפר סומייל ובצדו המזרחי לדרך "נבלוס-דמסקוס" (דרך בגין). בשנת 1939 גורשו הטמפלרים מארץ ישראל ועם קום המדינה הפכו מבני הטמפלרים למבנים ששירתו את מדינת ישראל, לאחר שימוש דומה בהם על ידי המנדט הבריטי.

בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 הוקמו בחלקו המערבי של הרחוב ובסביבתו (גם ברחוב דובנוב הניצב לו שהיה מחוץ לתחומי המושבה הישנה), בנייני ציבור מוסדיים רבים, בהם בנייני הסוכנות היהודית ובית ההסתדרות הציונית העולמית (אשר נמצא בפינת רחוב לאונרדו דה וינצ'י), בית העיתונאים על שם סוקולוב, בית הסופר, בית יכין ועוד. רוב הבניינים האלו נבנו בסגנון הברוטליזם שאפיין את הבנייה בארץ באותן שנים, והם חלק ממרכז עסקים הנמשך גם בשדרות שאול המלך. מצפון לרחוב קפלן נמצא מחנה רבין, ובו משרד הביטחון, מוצב הפיקוד העליון של צה"ל, מטה חיל האוויר ומטה חיל הים. הרחוב הוא מיקום פופולרי להפגנות נגד משרד הביטחון.

בשנת 2005 הוקם ברחוב קפלן פינת דרך בגין מגדל הקריה, שהוא גורד השחקים החמישי בגובהו בישראל והשלישי בגובהו בתל אביב.

עם גידול עומסי התנועה בתל אביב היה צורך בהרחבת הרחוב על מנת לאפשר קיבולת גדולה יותר של כלי רכב. תוכניות העירייה להרחבת הכביש התנגשו עם התנגדות המועצה לשימור אתרים על רקע הכוונה להרוס חלק מהמבנים בסגנון האדריכלות הטמפלרית. לאור הכרזת המבנים לשימור הוחלט בתחילת שנות ה-2000 על פרויקט הרחבת הכביש אשר במסגרתו הוזזו בשנת 2005 חמישה מבנים לשימור. פרויקט הזזת המבנים היה הראשון מסוגו שנעשה בישראל ואותו ביצע האדריכל אמנון בר אור. חמישה מבנים הוזזו מרחק של כ-30 מ'. עלות פרויקט הזזת המבנים הייתה כ-26 מיליון שקלים.

הרחבת הרחוב הסתיימה בשנת 2008 אולם הבתים נותרו נטושים מאז. החל משנת 2011 עברו בתי המושבה שיפוץ ושימור עד לפתיחתם ב-2014.

ביולי 2008, במסגרת חגיגות שנת המאה לתל אביב, תלתה העירייה לאורך הרחוב את דגלי אומות העולם כדי להפוך את הרחוב לשער הכניסה לעיר ולמתגו כ"שדרת האומות".

שרונה (מושבה)

שָׁרוֹנָה (בגרמנית: Sarona; הגייה: זָרוֹנָה) הייתה המושבה הרביעית שהקימו הגרמנים הטמפלרים בארץ ישראל, במחצית השנייה של המאה ה-19. המושבה הוקמה ארבעה קילומטרים צפונית ליפו, ואחרוני בתיה שוכנים מאז בתל אביב-יפו בין שדרות שאול המלך מצפון, דרך בגין במזרח, רחוב הארבעה מדרום ורחוב לאונרדו דה וינצ'י ממערב. מקצתם נמצאים היום בתוך בסיס הקריה. המרחב החקלאי של שרונה השתרע לכיוון מזרח על שתי גדותיו של ואדי מוסררה, לשם חציתו בכלי אופן נעזרו בגשר שרונה על מעבר מוסררה, בצפון מזרח לפחות עד פרדס גולדברג ובמערב משני צידי רחוב אבן גבירול של ימינו ועד נחל הירקון.

בתחומה של המושבה התמקמו ברבות הימים מוסדות השלטון הבריטיים, ולאחריהם מוסדות השלטון של מדינת ישראל באזור המכונה "הקריה". מאז שוכנים בחלקה הצפוני מתקני צבא, משרדים ממשלתיים ועד 2017 שכנו שם גם אולפני רשות השידור. ובחלקה הדרומי - מדרום לרחוב קפלן התבצעו עבודות שימור כחלק מתוכנית פיתוח של האזור. הרחובות המרכזיים של המושבה הם הרחובות קפלן ודוד אלעזר של ימינו, הניצבים זה לזה ויוצרים את צורת הצלב שאפיינה את תכנון המושבות הטמפלריות.

ראשי המטה הכללי של צה"ל
יעקב דורייגאל ידיןמרדכי מקלףמשה דייןחיים לסקובצבי צוריצחק רביןחיים בר-לב • דוד אלעזר • מרדכי גוררפאל איתןמשה לוידן שומרוןאהוד ברקאמנון ליפקין-שחקשאול מופזמשה יעלוןדני חלוץגבי אשכנזיבני גנץגדי איזנקוטאביב כוכבי דגל הרמטכ"ל
מפקדי פיקוד הצפון (פצ"ן) PazanLogo.svg
משה כרמליוסף אבידרמשה דייןאסף שמחוני (ממלא מקום)משה צדוקיצחק רביןמאיר זורעאברהם יפה • דוד אלעזר • מרדכי גוריצחק חופימרדכי גוררפאל איתןאביגדור בן-גלאמיר דרוריאורי אוריוסי פלדיצחק מרדכיעמירם לויןגבי אשכנזיבני גנץאודי אדםגדי איזנקוטיאיר גולןאביב כוכבייואל סטריקאמיר ברעם
ראשי אגף המטה הכללי (אג"ם) ואגף המבצעים (אמ"ץ)
ראשי אג"ם יגאל ידיןמרדכי מקלףמשה דייןיוסף אבידרמאיר עמיתחיים לסקובצבי צורמאיר זורעיצחק רביןחיים בר-לבעזר ויצמן • דוד אלעזר • ישראל טלרחבעם זאבייצחק חופיהרצל שפיריקותיאל אדםרפאל איתןמשה לוידוד עברידן שומרוןאמיר דרוריאהוד ברקאמנון ליפקין-שחקמתן וילנאישאול מופזעוזי דיין
ראשי אמ"ץ דני חלוץגיורא איילנדדן הראלישראל זיוגדי איזנקוטטל רוסויעקב איישיואב הר אבןניצן אלוןאהרון חליוה
מפקדי חטיבה 7 7thArmoredBrigade.svg
שלמה שמירבן דונקלמןיוסף איתןשמואל גודריצחק פונדקאורי בן אריאהרון נחשון • דוד (דדו) אלעזר • ישראל טל (טליק) • אריה שחר (שוורצמן)אברהם (ברן) אדןהרצל שפירשלמה (צ'יץ') להטשמואל גונן (גורודיש) • יעקב אבןגבריאל עמיראביגדור (יאנוש) בן-גלאורי אוראביגדור קהלנייוסי בן-חנןנתי גולןאיתן קינןמאיר זמיררפי נויאמי פלנטאפרים לאורדוביק טל (רוזנטל) • צבי גנדלמןיצחק (חקי) הראלגרשון הכהןדן ביטוןשמואל רוזנטליעקב איישחלוצי רודויאייל זמיראמנון אשלרועי אלקבץיעקב בנג'ועודד בסיוקנדב לוטןדן נוימןרומן גופמן

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.