דו"ח חניה

דו"ח חניה הוא המונח השגור בישראל להודעה על תשלום קנס בגין עבירת חניה.

עבירת החניה מקורה בחוק עזר עירוני שמתקינה רשות מקומית וכותרתו: "העמדת רכב וחנייתו", וכן בתקנות של משרד התחבורה. חניית רכב במקום אסור היא עבירה עליה נקבע קנס, והודעת הקנס היא דו"ח החניה.

דו"ח חניה ניתן על ידי פקח עירייה או על ידי שוטר. פקחי העירייה פועלים באופן שיטתי על פי סדר עבודה הנקבע במחלקת הפיקוח העירונית. דו"חות משטרה ניתנים על ידי שוטרים באופן אקראי ורק במקרים קשים כמו חניה במקום השמור לנכה או בהפרעה חמורה לתנועה.

הדו"ח הוא מסמך המפרט באופן ידני או ממוחשב את פרטי הרכב, פרטי עבירת החניה, הנחיות לתשלום או לערעור על הדו"ח, וספח לתשלום. הוא נמסר לנהג הרכב באופן אישי או מוצמד למגבים על שימשה של הרכב. בתחילת המאה ה-21 החלו ברשויות שונות לצייד את הפקחים במצלמות דיגיטליות והן משמרות את העתקי הדו"חות עם צילום הרכב החונה במקום אסור. הצילום מהווה תיעוד נוסף למקרה של בירור הנוגע לדו"ח.

Israeli parking fine
קנס חניה של עיריית תל אביב

סוגי עבירות חניה

קיימים שלושה סוגים של עבירות חניה בגינן נרשמים דו"חות, ובכל אחד מהם שונה גובה הקנס. הסוגים לפי חומרתן בסדר עולה:

  • עבירות חניה לרווחת התושבים – חניה במקום חניה מסומן (כחול לבן) ללא תו חניה או כרטיס חניה.
  • עבירות חניה בשטח מדרכה, כולל מדשאות ושפת מדרכה צבועה באדום לבן ועבירות חנייה על מעבר חצייה או חנייה במרחק של פחות מ-12 מטרים ממנו.
  • עבירות חניה קשות - כמו: חניה במקום השמור לנכה, חניה בצומת והפרעה לתנועה, חניית רכב מסחרי שמשקלו הכולל מעל 4.5 טון, וכיוצא בזה.

דו"ח חניה כמקור הכנסה

תשלומי הקנס בדו"חות החניה מהווים את אחד ממקורות ההכנסה של הרשות המקומית. ככל שעולה מספר כלי הרכב וגוברת מצוקת החניה, גדלה ההכנסה של הרשות המקומית. עיריית תל אביב-יפו למשל, גבתה בשנת 2004 סך של כ-73 מיליון ש"ח מדו"חות חניה. מספר הדו"חות שנרשמו באותה השנה עמד על 1,007,000 דו"חות שהם 2,759 דו"חות בממוצע ליום.

תעריפי הקנסות על עבירת החניה הן מכוח צו התעבורה (עבירות קנס), ושר התחבורה מעדכן אותם מעת לעת. הרשויות המקומיות בדרך כלל מאמצות את השינויים, למרות שאינן חייבות בכך. בחלק מהמקרים ישנן הנחיות של משרד הפנים באשר לגובה הקנסות, אבל לעירייה יש שיקול דעת בקביעתם.

לעיתים מחלקות הרשויות המקומיות את דו"חות החניה לדרגות קנס שונות. לדוגמה, בישראל ב-2015 היו רשויות שבהן דו"חות בגין אי תשלום אגרת חניה עמדו על 100 שקלים, דו"ח עבור חניה במקום אסור לעצירה/חניה עמד על 250 שקל, דו"ח חניה על המדרכה עמד על 500 שקל ודו"ח חניה במקום השמור לנכה עמד על 1,000 שקלים.

הליכים הקשורים לדו"ח חניה

דו"ח חניה ניתן לתשלום באמצעי התשלום המקובלים ובדרך כלל עד 90 יום מהיום שנמסר לבעל הרכב. בנוסף, קיימת האפשרות לערער על הדו"ח ועל עצם קיום העבירה, וזאת באופן הבא:

  • בקשה לביטול הדו"ח – אותה יש להגיש עד 30 יום מיום בו הומצא הדו"ח לבעל הרכב. בהתאם להנחיות היועץ המשפטי לממשלה ביטול דו"חות חניה מסור בלעדית ליועץ המשפטי של העירייה/התובע העירוני.
  • בקשה להישפט בבית המשפט העירוני כדי לְהָזֵם את קיום העבירה – אותה יש להגיש עד 90 יום ממועד זה.

הרשויות המקומיות מפעילות מערכות אכיפה וגבייה של הדו"חות, כולל עיקול והוצאה לפועל.

דו"ח חניה והציבור

דו"ח החניה נועד לשמור על נוחות תושבי העיר והמבקרים בה. אך למרות היותו חוקי, אין הוא אהוד על הציבור. דו"ח חניה הוא אחד מנקודות החיכוך הנפוצות ביותר בין האזרח לבין הרשויות המקומיות, וענייני דו"חות חניה מעסיקים מערכות גדולות של פיקוח ואכיפה. בכל עירייה קיימת מחלקה מיוחדת לטיפול בדו"חות ובגבייתם.

קיימת תופעה נפוצה של הימנעות או איחור של בעלי הרכב מלשלם את הדו"חות. ארגונים ציבוריים ופרטיים, חברות ועסקים וגם אזרחים מהשורה צוברים סכומי קנסות גבוהים הבאים מדו"חות חניה. כך למשל בתל אביב נרשם ב-2005 שיא לאדם אחד שצבר 586 דו"חות שהסתכמו ב-137 אלף ש"ח. באותה שנה צבר משרד הביטחון חוב של 10 מיליון ש"ח בגין 35 אלף דו"חות חניה.

הכמות העצומה של הדו"חות, והיותם בלתי אהודים מביאה אנשים רבים להיאבק מול העירייה למען ביטול הקנס, ובתי המשפט מלאים בהתדיינויות בלתי פוסקות הנוגעות לעבירות חניה ולהליכים שונים אשר קיימים בגינן.

20 פלוס

20 פלוס היא סדרת טלוויזיה שהופקה בטלוויזיה החינוכית במשך 2 עונות ו-38 פרקים בשנים 1998–1999. הסדרה היא סדרת-בת של סדרת הטלוויזיה המצליחה "עניין של זמן".

הסדרה בוימה על ידי יעל גרף, שירלי שטרן ואריה בן ציון.

הסדרה התמקדה בשתיים מן הדמויות הראשיות של "עניין של זמן" – עידו מרקוביץ' (משה בן-בסט) סטודנט לפסיכולוגיה, ויחזקאל ויצמן (שי קפון) העובד כשיפוצניק, שעברו לגור בדירה שכורה בתל אביב לאחר השחרור מהצבא יחד עם שותפה בשם מיקי הופמן (שירה גפן), ליצנית במסיבות יום הולדת. בתחילת העונה השנייה עוזבת מיקי את הדירה ודמותה של איילה (לי את גליק) הופכת לשותפה של השניים לדירה.

דין וחשבון

האם התכוונתם ל...

הפתעה

הפתעה היא מצב רגשי וקוגניטיבי הנוצר בעקבות אירוע שהוא בלתי צפוי מבחינת המקום, הזמן או האופן בו הוא התרחש, וכן כשאופי תוצאותיו והשלכותיו אינו צפוי. בשל כך לתופעת ההפתעה חשיבות בתחומים רבים ובניהם כלכלה ומנהל עסקים, אסטרטגיה צבאית, מדיניות ועוד.

טיול לא מהעולם הזה

טיול לא מהעולם הזה (באנגלית: A Grand Day Out; השם המלא: וולאס וגרומיט: טיול לא מהעולם הזה או באנגלית A Grand Day Out with Wallace and Gromit) הוא סרט מונפש קצר שנעשה בטכניקת הסטופ מושן. הסרט יצא בשנת 1989 והיה מועמד לכמה פרסים, לרבות פרס אוסקר. במאי הסרט ויוצרו הוא ניק פארק, מאולפני ארדמן אנימציה שבבריסטול, אנגליה. זהו הסרט הראשון המציג את דמותם של הממציא המוזר וולאס, וכלבו השקט אך החכם גרומיט, אותם פיסל פארק בפלסטלינה. לאחר מכן הופיעו השניים בסרטים נוספים, המכנסיים הלא מתאימים (1993), הרפתקה מצמררת (1995) וולאס וגרומיט והארנב הקטלני (2005) ווולאס וגרומיט: עניין של חיים ומוות (2008). בסרט, וולאס וגרומיט יוצאים לחופשה בירח, אליו הם נוסעים בחללית שבנו, שם יוכלו לאסוף גבינה שיאכלו לצד הקרקרים.

בישראל הופץ הסרט על ידי חברת הד ארצי, עם כתוביות בעברית, בקלטת וידאו.

כחול לבן

האם התכוונתם ל...

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.