דגל ימי

דגל ימי הוא דגל המיועד להנפה על ספינות וכלי תעבורה ימיים אחרים. הנפת דגלים ימיים חשובה בשעת הפלגה בים ובעת עגינה בנמל, ועל כן אוכפים את החוקים והתקנות הנוגעים להנפתם.

עיינו גם בפורטל:
פורטל דגלים וסמלים
Naval flags of the World 1783
ציורי דגלים ימיים משנת 1783

סוגי דגלים

דגל ימי

Civil Ensign of the United Kingdom
הנס האדום של צי הסוחר הבריטי

דגל ימי (Naval Ensign) מזהה את המדינה בה רשום כלי השיט ומונף בכניסה וביציאה מתוך נמל, תוך שיוט במים טריטוריאליים זרים וכאשר האונייה נדרשת לעשות כן על ידי ספינת מלחמה.

ספינות מלחמה בדרך כלל מניפות את הדגל הימי בשעות שבין הזריחה לשקיעה כאשר הן בהפלגה, וכאשר הן מעורבות בקרב יונף נס קרב לאורך כל הקרב. בשעת קרב, ספינת מלחמה תניף בדרך כלל מספר רב של דגלים. מנהג זה מקורו בעידן ספינות המפרש עקב המנהג המורה כי כאשר ספינה מנמיכה את דגליה ("Striking the colors"), פירוש הדבר - כניעה. במהלך הקרבות, אחת המטרות העיקריות לירי התותחים היו התרנים, והנפת מספר רב של ניסים ודגלים מנעה כניעה ללא כוונה תחילה.

דגלוני חרטום

Torrotito
הג'ק הספרדי מונף על ספינה.

דגלון החרטום (Jack) הוא גרסה של דגל הלאום אשר מונפת על ידי ספינות מלחמה בחרטום הספינה. דגלון החרטום מונף בדרך כלל כאשר הספינה אינה מפליגה או כאשר הספינה מקושטת לאירוע טקסי. בצי המלכותי הבריטי על הספינות להניף את דגלון החרטום כאשר הצי מגיע לאזור החוף או כאשר הספינה מרותקת לרציף. בצי המלכותי הבריטי היוניון ג'ק משמש הן כדגלון החרטום של הצי והן כדגל הדרגה של הלורד הימי הראשון. הנפת היוניון ג'ק על ידי ספינות סוחר או יאכטות היא בלתי חוקית. דגלון חרטום אזרחי קיים (והוא נקרא גם דגלון נווט (Pilot jack) עקב שימושו הקודם לבקשת נווט בכניסה לנמלים). דגל סנט ג'ורג' ידוע גם כ"דנקירק ג'ק" והוא מאושר להנפה על ספינות אשר השתתפו במבצע הפינוי בדנקירק בשנת 1940. מלבדן, הדגל אסור להנפה, כיוון שהוא משמש גם כדגל הדרגה של אדמירל מלא.

דגל דרגה

דגלי דרגה או דגלי הבדלה מונפים על ידי בעל דרגה בכירה על ספינת הדגל שלו או על מפקדתו. מקורות המנהג – בימים טרם עידן הטלגרפיה והרדיו, כאשר הפקודות ניתנו על ידי סימוני דגלים. דגל הדרגה מסמן את הספינה ממנה יגיעו איתותי המפקדה. דגלים שכאלה עשויים להיות מונפים על ידי חברי ממשלה וממשל (נשיאים, ראשי ממשלות ושרי ביטחון) כאשר הם נמצאים על גבי ספינת צי, לציון מקום מושב המפקדה שבה יושבת הסמכות הצבאית הגבוהה ביותר. כיום, עם התפתחות התקשורת, הנפתו של הדגל נותרה עקב המסורת ולציון מחויבויותיהם של כלי השיט בשייטת לחלוק לספינת הדגל ולמפקד היושב בתוכה, את הכבוד המגיע לה (כגון: עמידה על הסיפון, מטחי כבוד, הקשב וכדומה). על פי הפרוטוקולים הימיים, בקבוצת כלי שיט אשר בפיקוד מפקד אחד, רק מפקד הקבוצה או בעל הדרגה הגבוהה ביותר יניף את דגל הדרגה שלו.

  • בצי הבריטי, אדמירל מניף דגל משולש, אדמירל הצי יניף את היוניון ג'ק ואדמירל מלא מניף את דגל סנט ג'ורג'. לדגלי סגן אדמירל ותת-אדמירל ישנה תוספת של שני כדורים או כדור אחד בהתאמה, וקומודורים מניפים Broad Pennant - דגל סנט ג'ורג' קטן עם כדור אדום בקנטון וזנב מפוצל.
  • בצי האמריקני, כמו בציי אחרים, אדמירל מניף דגל משולש עם מספר כוכבים בהתאם לדרגתו, דגלי קציני הים הקרביים הם דגלים כחולים עם כוכבים ואילו דגלי קציני המטה הם דגלים לבנים עם כוכבים כחולים.
  • בצי היווני מניפים האדמירלים דגל כחול משובץ הנושא צלב לבן (בדומה לג'ק הצי היווני) עם ארבעה כוכבים משושים (כל אחד מן הריבועים שנוצרו על ידי הצלב). סגני אדמירל, תתי אדמירל וקומודורים מניפים דגל דומה עם שלושה, שנים וכוכב אחד (בהתאמה).

נס

הנס (בלעז: "פנאנט", או בשמו ההיסטורי "פנון"), הוא דגל ארוך וצר אשר משמש להעברת מסרים שונים בהתאם לצבעים המונפים.

UScommissionpennant
נס שירות פעיל של הצי האמריקני.
  • נס השירות הפעיל (Commissioning pennant, נס מינוי) שמניפה ספינת קרב, מציין שהספינה נמצאת בשירות פעיל, מונה לה רב חובל והיא מצוותת בהתאם. בצי הבריטי זהו דגל סנט ג'ורג' עם זנב לבן וארוך ובצי האמריקני זהו דגל עם שבעה כוכבים לבנים על רקע כחול וזנב אדום על לבן. פנאנט המינוי יפנה את מקומו לדגל דרגה של אדמירל או קומודור או לדגלו האישי של ראש מדינה או בן למשפחת מלוכה.
  • נס הכנסייה אשר בשימוש הצי המלכותי הבריטי, ציי נאט"ו וציי חבר העמים הבריטי הוא נס רחב אשר מונף על ספינות ובסיסים במהלך טקסים דתיים ועיצובו הוא שילוב של דגל סנט ג'ורג' ודגל הולנד. מקור הפנאנט במלחמות הולנד-אנגליה כאשר שני הצבאות חדלו מן הקרבות לתפילות ימי ראשון.
  • נס "קצין בכיר נוכח" בשימוש ציי נאט"ו, מונף לימין הספינה ומציג צבעים ירוק ולבן.
  • נס הג'ין פירושו שמועדון הקצינים של הספינה מזמין קצינים מספינות אחרות לכוסית. מקור הנס הזה לוט בערפל אך הוא היה בשימוש משנת 1940 ואפילו לפני. עיצובו, משולש ירוק קטן (23X46 ס"מ) עם כוסית יין לבנה. נס הג'ין עודנו בשימוש בציי חבר העמים הבריטי ובמיוחד בצי המלכותי האוסטרלי (RAN), שם קיים מנהג שקצינים זוטרים מספינה אחת, מנסים להניף את הנס על סיפונה של ספינה שנייה, ובכך להכריח אותה לפתוח את מועדון הקצינים להזמנה. במקרה שאותם קצינים נתפסים בשעת מעשה, אזי על ספינתם לפתוח את מועדונה להזמנה. המנהג אמנם קיים בעיקר בציי חבר העמים הבריטי, אך בעבר קציני RAN הצליחו להניף את נס הג'ין על מספר ספינות של הצי האמריקני.

דגלי בית

House flags 1900
דוגמאות לדגלי בית

ספינות מסוימות מניפות דגל בית או חברה, הבא להצביע על החברה לה הספינה שייכת. הדגל מונף בדרך כלל על תורן קטן בחרטום הספינה.

דגל שסוע של מועדוני יאכטות (Burgee)

חברי מועדוני יאכטות או ארגוני ימאות רשאים להניף את דגל המועדון לו הם שייכים בעת שיט או בעת עגינה - אך לא בשעת מרוץ. על פי המסורת, יש להניפו על התורן הראשי אך ניתן להניפו גם על תורן בחזית הספינה, או לימינה. כאשר חבר מועדון שיט מגיע לביקור במועדון אחר, נהוג להחליף דגלים בין המועדונים; הדגלים המוחלפים מוצגים לראווה (ברשות) בחדר המועדון או במשרד.

עיטורים

עיטורים בהם זכו ספינות קרב, יוצגו על ידי סרטים ארוכים מיוחדים כאשר הספינה עוגנת בנמל.

Meritorious Unit Commendation
צל"ש יחידתי של הצי האמריקני
  • עיטור יחידתי נשיאותי (Presidential Unit Citation): סרט צהוב עם פס כחול למעלה ופס אדום למטה.
  • ציון לשבח (צל"ש) יחידתי (צי)(Navy Meritorious Unit Commendation): פס ירוק עם ארבעה פסים צהובים מופרדים על ידי שני פסים כחולים ופס אדום במרכז.
  • עיטור יחידתי (צי) (Navy Unit Commendation): סרט ירוק עם שוליים בצבעים כחול צהוב ואדום.
  • עיטור גבורה יחידתי (Unit Citation for Gallantry): בורג'י ירוק מוקף בפסים לבנים צרים עם כוכב כסוף במרכז.
  • ציון לשבח יחידתי (Meritorious Unit Citation): עיצוב זהה בהחלפת הרקע לצהוב.

דגלי איתות

עם השימוש בדגלים בים נוצרו מערכות קודים עבור מספרים ואותיות. לכל דגל ישנה משמעות כאשר הוא מונף לבדו או ביחד עם מספר דגלים נוספים. המספור משמש כאמצעי תקשורת בין ספינה לספינה במרחקים קצרים.

קוד השימוש בדגלים בים

Atlanticflagsub
מלחים קנדים מניפים את הנס הלבן מעל דגל הצי הנאצי על סיפונה של צוללת במלחמת העולם השנייה

מיקום הכבוד לנס או לדגל הוא הירכתיים ועל כן המסורת מחייבת את הנפתם של הדגלים על תורן בירכתיים או מעליהם (למרות שכיום נהוג להעביר את הדגל לימין הספינה בעת שיט). הכלל האומר ששום דגל לא יונף יותר גבוה מדגל הלאום אינו תקף על ספינה, כיוון שדגל המונף על הירכתיים לעולם יהיה בעמדה מכובדה ובכירה מאשר כל דגל שמונף על הספינה, אפילו אם הוא גבוה יותר.

הקוד הימי קובע כי ספינת צי סוחר תנמיך את ניסיה בהצדעה, כאשר היא עוברת בסמוך לספינת מלחמה. ספינת הקרב בתורה, תנמיך גם היא את ניסיה בהצדעת תשובה. בניגוד לאמונה הרווחת, ספינות הצי האמריקני גם הן מנמיכות את "הכוכבים והפסים" כתשובה להצדעה.

ספינות סוחר מניפות את הדגל הימי של המדינה שבמים הטריטוריאליים שלה היא מפליגה על התורן הראשי או לימין הספינה. דגל זה ידוע כדגל נימוסין.

הנפת דגל הפוך נחשבת כסימן מצוקה, למעט הנפת דגל הפיליפינים בצורה הפוכה בזמן מלחמה.

הנפת שני דגלים של שתי מדינות שונות באחד מעל השני על אותו התורן או המיתר הוא סימון לכך שהספינה נלכדה או נכנעה בזמן קרב או מלחמה. הדגל המונף תחתון יותר, הוא הדגל של המדינה ממנה נתפסה הספינה ואילו הדגל הגבוה הוא של המדינה הלוכדת.

ראו גם

קישורים חיצוניים

דגל

דגל הוא פיסת בד המתנופפת על עמוד או תורן, בדרך כלל לסימון, לאיתות, או לזיהוי.

השימוש בדגלים החל בשדות קרב עתיקים לשם תיאום וקישור בין יחידות ובמרוצת הזמן שוכללו לכלי איתות וזיהוי, במיוחד באזורים בהם היה קושי בתקשורת (לדוגמה, הסביבה הימית בה נעשה שימוש בסמפור).

הדגל הלאומי הוא סמל חשוב ביותר והוא עשוי לשמש ליצירת מוקד הזדהות וגאווה בקרב אלה המניפים אותו. שימוש זה בדגלים גדל בעקבות עליית הלאומיות כביטוי לפטריוטיות. הדגלים הלאומיים עשויים לעורר אסוציאציות צבאיות עקב מקורם והשימוש הצבאי הנרחב בהם.

הדגל הלאומי הקדום ביותר שעדיין נמצא בשימוש הוא דגל דנמרק, שקיימות עדויות לשימוש בו עוד במאה ה-13.

משהחלו מדינות לאום להקים ציים ימיים גדולים במאה ה-15 נוצר הצורך לזהות בים, ממרחק ניכר, לאיזו מדינה שייכת הספינה. צורך זה הוביל ליצירת דגלים גדולים יחסית, בצבעים חדים וברורים ובעלי צורה גרפית חדה (במקום סמלי האבירים ופסי-הבד של ימי הביניים).

מחקר דגלים מכונה וקסילולוגיה, מהמילה הלטינית VEXILLUM שמשמעותה דגל או כרזה.

דגל בלגיה

דגל בלגיה (הולנדית: Vlag van België, צרפתית: Drapeau de la Belgique, גרמנית: Flagge Belgiens) הוא דגלה הרשמי של ממלכת בלגיה. צבעי הדגל הם צבעי דוכסות בראבנט ההיסטורית אשר שכנה בשטחי הממלכה - שחור, צהוב ואדום, מסודרים בצורת טריקולור אנכי על פי עיצובו של דגל צרפת. ממדיו הרשמיים של הדגל הלאומי הם 13:15, אולם הם כמעט ואינם בשימוש, ודגל בממדי 2:3 מונף תדיר גם על ידי גופי ממשלה רשמיים.

דגל גיברלטר

דגל גיברלטר מבוסס על סמל גיברלטר שהוענק למושבה על ידי המלכה איזבלה מקסטיליה ב-10 ביולי 1502.

שני השלישים העליונים של הדגל צבועים לבן ובמרכזם מצויה טירה אדומה בת שלושה מגדלים. השליש התחתון של הדגל צבוע אדום ובמרכזו מצוי מפתח מוזהב התלוי בשרשרת אדומה מפתח הטירה.

הדגל שונה מדגל שאר טריטוריות בריטניה בכך שאינו נס אדום או נס כחול. הטירה אינה דומה לגיברלטר אך אמורה לייצג את המצודה, והמפתח את חשיבותה של המושבה.

הדגל מסמל את הלאומיות הגיברלטרית ומאוד פופולרי בין תושבי המושבה.

דגל מושל גיברלטר הוא היוניון ג'ק שבמרכזו סמל המושבה.

דגל גרמניה המזרחית

דגל גרמניה המזרחית שאומץ עם הקמת הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית בשנת 1949 היה זהה לדגלה של גרמניה המערבית עד שנת 1959.

השימוש בדגל שחור-אדום-זהב החל בגרמניה המזרחית ב-1946 וקיבל תוקף רשמי ב-1948 בכינוסו של הקונגרס העממי השני אשר החליט לאמץ את הטריקולור השחור-אדום-זהב כדגלה הלאומי של גרמניה המזרחית. בעקבות הצעתו של פרידריך אברט הצעיר, נבחר הדגל כדגל הרפובליקה הדמוקרטית של גרמניה עם הקמתה ב-7 באוקטובר 1949. כך בין 1949 ועד 1959 הן גרמניה המזרחית והן המערבית הניפו שתיהן דגל זהה. ב-1 באוקטובר 1959 בעקבות צו ממשלתי, הוטען דגל גרמניה המזרחית בסמל הרפובליקה הדמוקרטית של גרמניה.הצגת פומבית של הדגל נחשבה לא חוקית בגרמניה המערבית בין השנים 1959-1969, שם הוא נודע כ"דגל הפילוג" (Spalterflagge).

בזמן ההפגנות נגד המשטר המזרח גרמני בשנת 1990 מפגינים נשאו דגלים שחתכו מהם את הסמל הקומוניסטי שהיה במרכז, לפני האיחוד הממשלה הדמוקרטית של גרמניה המזרחית הסירה את הסמל הקומוניסטי מן הדגל.

דגל גרנזי

דגל גרנזי אומץ בשנת 1985 והוא מורכב מצלב ג'ורג' הקדוש בצבע אדום ובתוכו צלב זהוב. הצלב הזהוב מסמל את הדוכס ויליאם מנורמנדיה, שהשתמש בצלב שכזה בקרב הייסטינגס.

הדגל הקודם של גרנזי היה פשוט צלב ג'ורג' הקדוש. גרנזי הורשתה להשתמש בו כדגל המדינה בשנת 1936.

דגל האי מאן

דגל האי מאן מורכב מטריסקל - שלוש הרגלים של סמל האי מאן, במרכזו של דגל אדום. הרגלים מחוברות בירך ומכופפות בברך. כדי שהאצבעות יצביעו לכיוון השעון בשני צידי הדגל, משתמשים בסמל דו-צדדי. הטריסקל הוא גרסה של סמל שמש או צלב קרס ששימש תרבויות עתיקות.

הדגל דומה בצורתו לדגל סיציליה.

דגל ימי אזרחי

דגל אזרחי ימי הוא דגל ימי המשמש ציי סוחר או כלי שיט אזרחיים של מדינות במקום דגלה הלאומי של המדינה לה הצי שייך.

דגל ימי צבאי

דגל צבאי ימי הוא דגל ימי המשמש ציי מלחמה או חילות ים של מדינות במקום דגלה הלאומי של המדינה לה הצי שייך.

הדגל הצבאי הימי, בנוסף לדגל הימי האזרחי, הוא גרסה של דגל הלאום. בחלק מן המדינות לא הייתה הבחנה בין הדגל המונף על ספינות צי סוחר לבין ספינות צבאיות, או כפי שנוהגת צרפת שם אין כל הבחנה בין הדגל הלאומי בשימושיו השונים. אולם, ברבות מן המדינות, נותר המנהג להניף דגל ייחודי לספינות הצבא בעינו.

הדגל הצבאי הימי צבוע בדרך כלל בצבעים הבולטים בשמי הים וכולל התקנים השאובים מתוך הדגל הלאומי.

הדגל הימי הצבאי הוא דגל לאומי ואינו דגלוני החרטום אשר כוללים לרוב חלקים מתוך הדגל הלאומי.

סימולו הוקסילולוגי הוא

דגל מלזיה

דגל מלזיה אומץ ב-16 בספטמבר 1963. הוא צירוף של המוטיב מדגל ארצות הברית יחד עם סהר וכוכב - סמלים מסורתיים של האסלאם. דגל מלזיה דומה לדגל ארצות הברית בכך שיש בו מלבן כחול, יחד עם פסים וכוכבים. בדגל מלזיה ישנם 14 פסים המסמלים את 13 המדינות המרכיבות את מלזיה, ופס אחד עבור האזור הפדרלי. כמו כן, גם לכוכב ישנם 14 קודקודים, מאותה סיבה. המלבן הכחול מסמל את אחדות אנשי מלזיה, ואילו הצהוב, צבע הסהר והכוכב, הוא גם הצבע של המשפחה המלכותית.

ב-31 באוגוסט 1997 העניק ראש ממשלת מלזיה טון מח'טיר בין מוחמד שם לדגל - "ג'לור גמילנג" (פסים מהוללים).

דגל מרוקו

דגל מרוקו הוא בעל רקע אדום ובמרכזו פנטגרם בצבע ירוק. אדום הוא הצבע המסורתי של מרוקו מהמאה ה-16, שמסמל את קשר הדם בין הנביא מוחמד, דרך פאטימה, אשתו על עלי הח'ליפה הרביעי לבין משפחת המלוכה המרוקאית. הכוכב החלול הירוק, האמור לתאר את חותם המלך שלמה, נוסף מאוחר יותר לדגל.

דגל קזחסטן

דגל קזחסטן הנוכחי אומץ ב-4 ביוני 1992. הדגל מורכב מרקע בצבע כחול בהיר, ועליו עיט ערבות מוזהב פורש כנפיים מתחת לשמש מוזהבת עם 32 קרני-שמש במרכז. בנוסף מופיעה תבנית-קישוט דמוית רשת בצד השמאלי של הדגל. הדגל עוצב על ידי שקן נוז'זבקוב, ובתחילה תבנית הקישוט הייתה בצבע אדום. מאוחר יותר הוחלף צבעה לזהב.

התבנית מייצגת את האומנות והמסורת התרבותית של החאנטה העתיקה ושל האומה הקזחית. הרקע הכחול-בהיר מייצג את העמים הטורקיים אשר מרכיבים בימינו את אוכלוסיית המדינה - הטטרים, האויגורים ואחרים. בעמים אלה הצבע הכחול הוא בעל חשיבות דתית ומייצג את אל השמים טנגרי. פירוש מודרני יותר אומר כי הרקע מייצג את השמים הרחבים של קזחסטן, כמו גם את ערך החופש.

העיט המוזהב מייצג את האימפריה של ג'ינגיס חאן אשר שלט בקזחסטן תחת דגל כחול שבו היה מוטבע עיט דומה. שילוב מוטיבים אלו בא להזכיר את ההיסטוריה המפוארת של העמים אשר יצרו את האוכלוסייה המודרנית של קזחסטן.

השמש היא סמל השפע והעושר ולכן הקרניים הן בצורת זרעים.

דגלון חרטום

דגלון החרטום (באנגלית: Jack) הוא דגל ימי אשר מונף על חרטומה של הספינה. לרוב הדגלון הוא גרסה של דגל הלאום, או אלמנטים מתוכו, אשר מונפת על ידי ספינות מלחמה. דגלון החרטום מונף בדרך כלל, כאשר הספינה אינה מפליגה, עוגנת, מרותקת לרציף או כאשר הספינה מקושטת לאירוע טקסי. הדגלון מונף על תורן המיועד לכך.

בחלק מציי המלחמה משמש הדגל הלאומי כדגלון החרטום, לרוב כאשר יש לצי גרסה ימית לדגל הלאום, כדוגמת דגל חיל הים הישראלי או הנסים הבריטיים. כאשר הדגל הלאומי משמש גם כדגל הימי, קיימת גרסה לדגל המשמשת כדגלון חרטום.

חיל ים

חֵיל יָם הוא הכוח הימי בצבא המדינה. בשימוש יומיומי ולא מדויק, "חיל ים" הוא מונח נרדף ל-"צי מלחמה".

החיל יכול לכלול ספינות, משחתות, צוללות, נושאות מטוסים וכלי טיס. תפקידו הוא להגן על חופי המדינה, כמו גם לשמור על האינטרסים שלה במרחבי הימים.

במעצמות בהווה כמו באימפריות בעבר, תופס חיל הים תפקיד חשוב, שכן הוא מאפשר השפעה צבאית על מדינות מרוחקות. הדבר בא לידי ביטוי בצורה החזקה ביותר בתקופת הקולוניאליזם. גם במדינות איים כגון בריטניה, או במדינות בעלות שטח חוף גדול כגון איטליה עשוי חיל הים לתפוס תפקיד מרכזי.

במדינות קטנות שאינן מדינות איים, חיל הים נופל בחשיבותו מצבא יבשה ולעיתים גם מחיל האוויר, ונועד לו תפקיד הגנתי או של סיוע בלחימה בלבד. במקרים כאלה הוא מופעל כדי להגן על מרחב מי החופים של המדינה ולסייע לכוחות הלוחמים ביבשה.

הביטוי "חיל ים" מופיע לראשונה בספר נחום: "הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן, הַיֹּשְׁבָה בַּיְאֹרִים, מַיִם סָבִיב לָהּ, אֲשֶׁר חֵיל יָם מִיָּם חוֹמָתָהּ." (ספר נחום ג', ח')

נס אדום

"נס אדום" (באנגלית: "Red Ensign") הוא דגל ימי בריטי המורכב מדגל אדום, שבפינתו העליונה הקרובה לניצב נמצא דגל בריטניה. קודם לארגון מחדש שעבר הצי המלכותי הבריטי בשנת 1864 שימש דגל זה את ה"שייטת האדומה" שסיירה באזור הים הקריבי וצפון האוקיינוס האטלנטי. בהמשך הפך הדגל לדיגלו של הצי הסוחר הבריטי והוא משמש כדגלה האזרחי הימי של הממלכה המאוחדת.

בנוסף הוא היווה, יחד עם הנס הכחול, בסיס לדגלן של מושבות בריטניה והמדינות שהיו במקורן מושבות באימפריה הבריטית, כאשר בכל מושבה הוסף סמל המושבה, לרוב במרכז החלק הרחוק מהניצב.

נס אוסטרליה האדום

נס אוסטרליה האדום מקורו בתחרות העיצוב עבור דגל האיחוד הפדרלי של מושבות אוסטרליה משנת 1901. עיצובו הוא עיצוב נס בריטי אדום המושחת בכוכב חבר העמים ברביע התחתון הקרוב לניצב, ומהצלב הדרומי על הארכית ומעמדו הוא דגל ימי אזרחי.

נס אוסטרליה הלבן

נס הצי המלכותי האוסטרלי הוא הדגל הצבאי הימי של אוסטרליה אשר מונף על ספינות הצי המלכותי האוסטרלי וידוע בשם נס אוסטרליה הלבן. עיצובו של הדגל מבוסס על דגל אוסטרליה אשר מונף על ספינות וצוללות הצי המלכותי כדגלון חרטום עם שדה לבן מושחת בכוכב חבר העמים והצלב הדרומי בכחול. הדגל בשימוש מ-1 במרץ 1967 ומוכר כדגל אוסטרלי רשמי על פי סעיף 5 לחוק הדגלים 1953.

בתחילת ימיו של הצי המלכותי האוסטרלי, הניפו ספינותיו את הנס הלבן הבריטי תחת צו האדמירליות הבריטית. בשנת 1909, שרי הממשלה האוסטרלית, יחד עם מקבילהם מדומיניונים אחרים כגון קנדה, כי הנס הלבן, המושחת בסמל המקומי יהיה מתאים יותר לשימוש אך האדמירליות התעקשה כי הדגל הלאומי המונף על מוט החרטום הוא מספק לשם זיהוי לאומיות הספינה.

נס רשות המכס האוסטרלית

נס רשות המכס האוסטרלית הוא דגל ימי אשר מונף על ספינות רשות המכס האוסטרלית ולעיתים על בנייני הרשות. כל ספינה אשר משמשת בתפקיד רשמי מטעם רשות המכס האוסטרלית חייבת להניף נס זה. הגרסה הנוכחית היא למעשה הדגל הלאומי של אוסטרליה בצירוף המילה "CUSTOMS" (באנגלית: "מכס") באותיות בולטות בין כוכב חבר העמים לצלב הדרומי. העיצוב הנוכחי נמצא בשימוש הרשות מאז 1988.

צי עברי

צי עברי היה צי כלי השיט ביישוב (1948-1920). הצי כלל מערך כלי שיט ביישוב היהודי בארץ ישראל בימי טרום המדינה, בראשית ימי המנדט הבריטי, והתפתח עד הפלי"ם וחברת הספנות צים בשלהי ימי המנדט. הצי העברי כלל כלי שיט למטרות אזרחיות וביטחוניות, ולאחר הקמת מדינת ישראל היה לצי הישראלי.

הצי שהחל מתהווה משנת 1920 (עם אניית החלוץ) כלל אסדות משא, ספינות מפרש משולבות מנוע דיזל, ואניות מנועי קיטור או דיזל. כלי השיט שימשו את היישוב לאורך חופי הארץ בים התיכון בשפכי הנחלים אל הים, כמו נחל קישון, נחל אלכסנדר, נחל הירקון, ונחל לכיש ועוד.

פעילויות השיט כללו דיג, ציד ימי, והובלת נוסעים ומטען למטרות סחר בינלאומי מארץ ישראל ואליה בחיי השיגרה. כמו כן, תמכו ספינות ואניות הצי בפעולות ימיות, לשם פריצת המצור היבשתי בעת המאורעות ובפריקת סחורות בים מאניות עם שוקע נמוך, שלא התקרבו לחופים רדודים שלא היה בהם נמל ימי. מאוחר יותר, עזרו כלי השיט לעלייה ולהעפלה.

הפעילים בראשית ימי הצי, היו ימאים וספנים כולל קצינים, שלמדו בבתי ספר בארצות מוצאם, בעיקר מרוסיה ויוון אך גם מארצות אחרות. גם דייגים בקבוצות דיג מקוריות, וכאלה שגובשו בארץ, והביאו או רכשו בהתגבשותן כלי שיט לשיטות דיג שונות. מאוחר יותר, בשנות ה-30 הגיעו ימאים הונגרים, גרמנים ואחרים.

בתקופת טרום המדינה, עדיין לא היה לצי העברי דגל ימי לאומי אחיד משלו להניפו בים. כלי השיט שהיו רשומים בארץ ישראל המנדטורית (פלשתינה-א"י) הניפו על-פי רוב דגל ימי מנדטורי, אלא אם היו רשומים בנמלי בית במדינות אחרות. תקנה מספר 917 אמנם פורסמה ביום 16 בדצמבר 1927 וחייבה כלי שיט הרשומים בנמלי פלשתינה-א"י (עכו ויפו), להניף את הנס האדום, אך אכיפתה החלה רק בחודש מאי 1935, בעת רישום האנייה העברית הר-כרמל בנמל חיפה, שנפתח רשמית ביום 31 באוקטובר 1933 כאשר ברקע, מהומות יפו שהחלו ארבעה ימים קודם, וגרמו לחללים יהודים וערבים רבים.

רוסיה הצארית

רוסיה הצארית (ברוסית: Царство Русское או Российское царство‏) הוא הכינוי הרשמי של הישות הפוליטית ברוסיה בין עלייתו לשלטון ב-1547 של איוואן הרביעי, הראשון שכינה עצמו "צאר" ועד להכרזתו של פיוטר הגדול על הקמת האימפריה הרוסית ב-1721.

בתקופת קיומה של רוסיה הצארית, היא כונתה בדרך כלל במערב אירופה "מוסקוביה" (Московия), כפי שכונתה גם נסיכות מוסקבה באופן לא פורמלי. הכינוי "רוסיה הצארית" הוא חלוקה שעשו היסטוריונים מודרניים, אף שגם לאחר הפיכתה של רוסיה הצארית ל"אימפריה הרוסית" התקראו השליטים "צאר" ולפיכך יש לעיתים גם הטועים לחשוב כי "רוסיה הצארית" הוא כינוי לרוסיה שבתקופה זו עד למהפכת פברואר (1917).

משנת 1551 ועד שנת 1700 רוסיה גדלה ב-35,000 קמ"ר בשנה. בתקופה זו השלטון עבר משושלת רוריק לשושלת רומנוב, רוסיה יצאה למלחמות נגד פולין וליטא, כבשה את סיביר וכוחה העולה כמעצמה אירופית הלך וגדל עם עלייתו לשלטון של פיוטר הגדול בשנת 1682. לאחר הניצחון על השוודים במלחמת הצפון, פיוטר הכריז על עצמו קיסר והמדינה החלה להתקרא "האימפריה הרוסית" (Российская Империя) החל משנת 1721.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.