דגון

דָּגוֹן (או דגן) הוא אל הדגן והחקלאות במיתולוגיות האמורית, האבלית והאוגריתית, וכן האל הראשי של הפלשתים. באוגריתית נקרא האל בשם דגנו, באכדית בשם דאדגאנה או דאגונה, ובמיתולוגיה המסופוטמית בשם דגן.

דָּגוֹן
Dagon1
אינטרפרטציה מודרנית לדמותו של דגון, בדמות דג
אל הדגן והחקלאות, האל הראשי של הפלשתים
תרבות המיתולוגיות האמורית, האבלית והאוגריתית, ובתרבות פלשתית

מקור השם

מקור השם במילה "דגן" שהייתה מקובלת בכל השפות השמיות, או לחלופין במילה "דג", אולם אין וודאות לגבי מקור גזרון השם דגון. בלשונות הודו-אירופאיות קיים שורש שמני דומה ל'דגן' השמי, ופירושו 'ארץ, אדמה'. בלשונות האזור מופיע שורש זה כ : (chton - χθών) [1] ביוונית ו כ - tekan בחיתית, ובשפות הודו-איראניות - (dʰéǵʰōm -דהגום) [2] [1] ,השם דגון מתקשר מילולית למילה דג, בדומה לשם העיר צידון - הנגזר מהמילה ציד, וכדומה. שמו היווני של דגון, "odakon", נוצר כאשר ברוסוס הכלדוני עירב את דמותו של "אואנה" (האל המסופוטמי שחזותו נראית כדג) עם שמו של דגון. בתקופה קדומה סימל דגון את הים, הנהרות ועושר הדגה שבתוכם, וייתכן שתפוצתו של דגון קשורה לים, לנהרות למסחר ולתעבורה הימית הקדומה, שכן מכתבי אל-עמארנה מעידים על יחסי גומלין תרבותיים בין הפרתיים לתרבויות המסופוטמיות שעל החידקל, ובין תרבויות מצרים למערב אסיה.

'דגן' - האנציקלופדיה היהודית

אזכורים קדומים

שמו של דגון מופיע לראשונה בתעודה משנת 2,500 לפני הספירה לערך, בכתבי המארי שבסוריה.

באבלה שבסוריה התגלתה כתובת משנת 2,300 לפני הספירה לערך בה מוזכר דגון כאל הראשי של העיר וכ"ראש האלים" (BE-DINGIR-DINGIR), "אשתו" מאוזכרת כאלה "בלאטו", ופירוש שמה "גבירה". מקדשם נקרא אי-מול, שמשמעו "בית הכוכב". שמו של דגון ממשיך להופיע גם בשמות פרטיים של אכדיים באבלה.

למרות מיעוט האזכורים אודותיו, הייתה הפנייה לדגון בתואר הכבוד "אדון" - "belu" ובתואר אדון-תותול. לדגון הוקדשו פסטיבלים, מקדשים, ואף רובעי עיר.

ניצחונותיו של סרגון בצפון ובמערב מסופוטמיה הוקדשו לדגן, וסרגון סגד לו בעיר תותול.

במבוא לחוקי חמורבי מתואר חמורבי כ"כובש היישובים לאורך הפרת בעזרת האל דגן".

השם מוזכר בתעודה נוספת משנת 1,900 לפני הספירה לערך, שנכתבה בידי הספרן אתור אסדואו מחצר המארי ומושל נאהור (העיר נחור שבתנ"ך). בעיר הממלכה תרקה נמצא מקדש לאל דגן, שהיה האל המרכזי של העיר[2]. העיר תותול הייתה מרכז דתי גדול המקודש לאל דגן, המוזכר שם כאחד האלים הראשיים של האמורים היושבים באזור מסופוטמיה עילית.

באוגרית התגלה מקדש לדגן משנת 1,300 לפני הספירה לערך, והוא נחשב האל השלישי בחשיבותו מבין אלי העיר (אחרי אל ואחרי בעל).

דגן מוזכר גם בטקסטים שומריים ואכדיים, ומתואר כאל לוחם ומגן (לעיתים מזוהה עם אנליל). בטקסטים אלה הוא מלווה באלה "שאלה" (המזוהה לפעמים עם נינליל). במקורות אחרים נקראה בת לווייתו של דגן בשם סאלאסה, או אישרה. דגון מופיע בשירת האלה ניקל (נינגל - "מלכה" בשומרית), ובלוחות שירה אוגריתית שנמצאו בבניין שעמד בין מקדשי הבעל עולה שלמרות תפקידו המועט בעלילה מהווה דגון חלק בלתי נפרד מהמיתולוגיה הכנענית. ישנם חוקרים המעלים את האפשרות שדגן הוא אביו של האל ירח. תעודות אחרות, מועטות במספר, מזכירות את דגן כאביו של בעל, המכונה bn dgn ,htk dgn. בפענוח מכתבי אל-עמארנה חוקרים עמדו על הסינקרטיזם התרבותי שבין תרבות הפרתים לבין תרבויות מערב אסיה ומצרים העתיקה

באוגרית נמצאו רשימות מנחה לדגון : KTU 6.14 ; KTU6.13

KTU 6.13:

  • skn . d š'lyt - האסטלה שטריאלי (המלכה)
  • tryl . l dgn . pgr - מקדישה לדגן מהמתים
  • [š]w alp a akl - מנחת כבשה ושור.

KTU 6.14 :

  • pgr . d š'lyt - הפגר שעוזני
  • 'zn . l dgn . b'lh - מקדיש לדגן,אדונו
  • š w a]alp b mhrtt - מנחת כבשה ושור.

בתעודות אלה דגן מתואר כ "bel pagre" -בעל פגר, וכנראה שבפולחנו היו יסודות של פולחן אלוהות שאול, באוגרית דגן נמצא שלישי בהיררכית האלים אחרי אל ו איליב ,אך לפני האל בעל, חוקרים משערים שבאוגרית היו שני מקדשים, האחד לבעל והשני לדגן , העובדה שכינויו של דגן על פי מסורת אוגריתית הוא: "dgn ttl" הביא את החוקרים להניח שמסורות אוגריתיות אודות דגן המשיכו מסורות קודמות שהגיעו ממארי

תפקידו המועט של דגון במיתולוגיית בעל משקפת את הופעתו המאוחרת יחסית של דגון בסוריהשירה אוגריתית דגן מופיע כאביו של בעל בסמיכות לאל שגם מזוהה כאביו של בעל חוקרים הציעו שהסיבה לכך נעוצה שדגן עבר תהליך של סינקרטיזם עד שברבות הימים זוהה כאל, אולם פתרון זה נראה בעייתי נוכח העובדה שפולחנם של שני האלים נערך בתקופת זמן מקבילה ובנפרד.

על הסרקופג של אשמונעזר השני שהתגלה בקרבת העיר צידון ותוארך למחצית הראשונה של המאה ה-5 לפנה"ס לערך, נכתב: "אדון המלכים נתן לנו את דור ואת יפו, ארצות דגון, אשר בשפלת השרון".

פולחן דגן נקשר לעיתים עם נביאים בעלי אישיות הגובלת באקסצנטריות; במצבי אקסטזה היה הנביא מקבל מסרים מן האלוהות, ומעבירם למלך.

אזכורים תנ"כיים

דגון נופל ארצה תחריט 1838 NYPL
דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן ה'.
תחריט משנת 1838, ספריית העיר ניו יורק

על פי הכתוב בספר יהושע[3], מקום בשם "בית דגון" מצוי היה בשטח נחלת שבט אשר. בספר שופטים מתוארת השמדת מקדש דגון שבעיר עזה על ידי שמשון.

לאחר ניצחון הפלשתים על שאול מקדש דגון מופיע בבית שאן :

וַיָּשִׂימוּ אֶת-כֵּלָיו בֵּית עַשְׁתָּרוֹת וְאֶת-גְּוִיָּתוֹ תָּקְעוּ בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן;

ספר שמואל א ל"א, י)

מקדשו של האל דגון בעיר אשדוד מוזכר בספר שמואל בסיפור שביית ארון הברית:

וַיִּקְחוּ פְלִשְׁתִּים אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיָּבִאוּ אֹתוֹ בֵּית דָּגוֹן; וַיַּצִּיגוּ אֹתוֹ, אֵצֶל דָּגוֹן. וַיַּשְׁכִּמוּ אַשְׁדּוֹדִים, מִמָּחֳרָת, וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה, לִפְנֵי אֲרוֹן ה'; וַיִּקְחוּ, אֶת-דָּגוֹן, וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ, לִמְקוֹמוֹ. וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר, מִמָּחֳרָת, וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה, לִפְנֵי אֲרוֹן ה'; וְרֹאשׁ דָּגוֹן וּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו, כְּרֻתוֹת אֶל-הַמִּפְתָּן--רַק דָּגוֹן, נִשְׁאַר עָלָיו. עַל-כֵּן לֹא-יִדְרְכוּ כֹהֲנֵי דָגוֹן וְכָל-הַבָּאִים בֵּית-דָּגוֹן, עַל-מִפְתַּן דָּגוֹן--בְּאַשְׁדּוֹד: עַד, הַיּוֹם הַזֶּה

ספר שמואל א' ה', ב-ה)

ובספר שופטים כשסרני הפלשתים הערימו ולכדו את שמשון

וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, נֶאֶסְפוּ לִזְבֹּחַ זֶבַח-גָּדוֹל לְדָגוֹן אֱלֹהֵיהֶם--וּלְשִׂמְחָה;

ספר שופטים ט"ז, כ"ג)

פולחנו של דגון נמשך גם אל תוך התקופה ההלניסטית בארץ ישראל, האל דגון מוזכר גם בספרים החיצוניים, כשיונתן הוופסי (חשמונאי) שורף את מקדש דגון שבאיזוטוס (אשדוד)

  • בספר מקבים א ,י ; פ"ג -פ"ד:

"והפרשים נפוצו בעמק וינוסו אשדודה ויבואו לבית דגון היכל אלילם להינצל: וישרוף יונתן את אשדוד ואת הערים אשר סביבותיה וייקח את שללן ואת היכל דגון ואת אשר נסו אליו שרף באש:"

  • ובספר מקבים א ,י"א ; ד':

"וכאשר קרב אל אשדוד הראו לו את מקדש דגון הנשרף ואשדוד וסביבותיה שוממות והגויות מושלכות ואת הנשרפים אשר שרפו במלחמה כי עשו מהם תלים בדרכו:"

דגון מאוזכר גם בכתביו של יוספוס פלביוס, בספר "קדמוניות היהודים", שבו נזכר מקום בשם "דגון" בקרבת יריחו.

השם והסמל בימינו

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ https://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/Article_54.8.pdf
  2. ^ הערך דגון, אנציקלופדיה מקראית, כרך ב, עמ' 264.
  3. ^ פרק י"ט פסוק כ"ט.
ארוואד

אַרְוָואד (בערבית: أرواد; בתעתיק מדויק: ארואד) היא עיירה סורית אשר שוכנת על האי רואד שבים התיכון. העיירה ממלאת את כל שטח האי, שהוא האי היחיד בסוריה. אורכו של האי הוא 710 מטר ורוחבו 515 מטר. ארוואד מרוחקת 3 ק"מ מטרטוס, הנמל השני בגודלו בסוריה.

כיום ארוואד היא עיירה המתבססת בעיקר על דיג. שמותיה הרבים מעידים על ההיסטוריה העשירה שלה - ביוונית היא הייתה ידועה כ"אראדו" (Άραδο) וכ"אראדוס" (Άραδος); בטורקית כארוואד (Arvad), וכ-ארפד (Arpad) ובערבית שמה הוא ארואד (أرواد). בנוסף, כונתה ביוונית גם "אנטיוכיה שבפייריה" (Αντιόχεια της Πιερίας). קיימים בעיירה ממצאים היסטוריים אשר מקשרים אותה לעיר פיניקית במקום; ונמצאו בה מקדש לאל דגון.

אשדוד

אַשְׁדּוֹד היא עיר במחוז הדרום והשישית בגודל אוכלוסייתה בישראל. נוסדה כמועצה מקומית ב-1956 והוכרזה כעיר ב-1968. העיר שוכנת לחופו של הים התיכון במישור החוף הדרומי, מדרום ליבנה, מצפון לאשקלון וממערב לגן-יבנה. בשטחה זורם נחל לכיש.

אשדוד קרויה על שם אחת מחמש ערי פלשתים ששכנו באזור, מהערים העתיקות בארץ ישראל, ושמה נשמר מאוחר יותר גם בשם העיירה הערבית איסדוּד. עוד בראשית ימיה הייתה עיר נמל ואחד מסמליה המובהקים עד היום הוא נמל אשדוד, הגדול מבין שלושת נמלי המסחר הימיים של ישראל.

מאז הקמתה, אשדוד היא עיר קולטת עלייה שגם נבנתה על ידי עולים. העולים יצרו בעיר אינטגרציה חברתית, מבלי לאבד את הזהות המיוחדת של הקהילות מהן באו. אשדוד תוכננה בתכנון מוקדם, מה שתרם רבות להצלחתה ולהתפתחותה כאחת הערים הגדולות בישראל.

ראש עיריית אשדוד, החל מ-2008, הוא ד"ר יחיאל לסרי. העיר חברה בארגון פורום ה-15.

בית דג'אן

בית דג'אן (בערבית: بيت دجن) היה כפר ערבי כ-9 קילומטרים דרומית-מזרחית ליפו, בסמוך לכביש מראשון לציון ליהודיה (היום כביש 412) וגם בסמוך לדרך ההיסטורית בין יפו לירושלים דרך רמלה (היום כביש 44). הכפר היה שייך לנפת יפו המנדטורית, שמו מגיע ככל הנראה משמו של האל הכנעני דגון. במהלך מלחמת העצמאות הכפר נכבש ותושביו ברחו לרמלה.

בית דגן

בֵּית דָּגָן היא מועצה מקומית במחוז המרכז הסמוכה מצפון לראשון לציון, וקרויה על שם עיר מקראית ותלמודית בשם זה. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1953.

בבית דגן יש כמה גני שעשועים גדולים, מתנ"ס פעיל, בריכת שחייה הפעילה בחודשי הקיץ, מגרשי ספורט, ספרייה, שני בתי ספר (דתי וחילוני) ושתי תנועות נוער פעילות (תנועת הצופים ובני עקיבא).

בראש מועצת בית-דגן עמד מאז 1984 ועד 2012 אלי דדון. עם פרישתו מהמועצה, מילא את מקומו עו"ד זוהר מדר ומאז הבחירות המוניציפליות שהתקיימו בסוף שנת 2013 עומד בראשה רו"ח רחמים תנעמי. בבחירות המוניציפליות שהתקיימו באוקטובר 2018, נבחר אלי דדון לראשות המועצה פעם נוספת, לאחר 6 שנים שלא היה בתפקיד.

גוליית

גָּלְיָת הוא דמות מקראית, גיבור פלישתי מגת אשר לחם בישראל בימיו של שאול המלך. שמו ותיאורו מופיעים לראשונה בספר שמואל א', פרק י"ז, פסוק ד'.

דרך העצמאות

דרך העצמאות, קרויה גם רחוב העצמאות, היא מהרחובות הראשיים בעיר התחתית של חיפה ובחיפה בכלל, נתיב תחבורה וציר עסקים מהעיקריים במטרופולין. שמה מנציח את הכרזת העצמאות.

הוצאת שקמונה

הוצאת שקמונה נוסדה ב-1965 בחיפה על ידי ראובן הכט, בעלי ממגורות דגון. שם ההוצאה נקבע על שם התל הארכאולוגי "תל שקמונה" שבחיפה וביטא את אהבתו של הכט לתחום הארכאולוגיה של ארץ ישראל, בסמלילה הרשמי של ההוצאה אף נרשם שמה בכתב עברי עתיק. ההוצאה נוסדה כמוסד ללא כוונת רווח, אלא על מנת לקדם ספרים של חבריו האידאולוגיים של הכט (לאמור, התומכים בליברליזם ומאנשי הציונות הרוויזיוניסטית) שהתקשו להוציא את ספריהם לאור במדינת ישראל של אותה תקופה בה רבות מהוצאות הספרים הגדולות היו קשורות לתנועת העבודה ולהסתדרות. כן ראו אור בהוצאה, שהכט היה הגורם המרכזי בה, ספרים בנושאים הקרובים לליבו של הכט כלומר, חיפה, ארכאולוגיה והיסטוריה של ארץ ישראל. עם ייסודה של התנועה למען ארץ ישראל השלמה ביולי 1967, הפכה ההוצאה למו"ל המזוהה עם התנועה, ערכיה ואנשיה.

בשנת 1972 נקלעה ההוצאה לקשיים וצברה חובות. לשם כך ביקש הכט לגייס כמנכ"ל את נחמן אוריאלי ואף קיבל את הסכמתו. אולם זמן קצר לאחר מכן קיבל אוריאלי את ראשות הוצאת עם עובד. לפיכך, העביר הכט את הניהול האדמיניסטרטיבי של ההוצאה לידי הוצאת קורן ירושלים. ב-1984 נרכשה ההוצאה על ידי כתר הוצאה לאור, אשר המשיכה להוציא במסגרת "שקמונה" מדריכי טיולים (בפרט מדריך לפיד הפופולרי מאת יוסף לפיד, שהיה מדריך הטיולים הראשון בעברית ליוצאים לחו"ל) ואלבומים בנושאי ארץ-ישראל, בהם הכרך המפואר "עמוד האש" מאת יגאל לוסין, שליוה את סדרת הטלוויזיה בשם זה.במאגרי הספרייה הלאומית מצויים 86 כותרים שראו אור בהוצאה, רובם ספרי עיון בנושאי ארץ-ישראל, היסטוריה, ארכאולוגיה, הגות ציונית ויומנים של אנשי שם בתולדות ארץ ישראל והעיר חיפה. סדרת ספרי הקריאה היחידה שראתה אור בהוצאה היא ספריו של יחיאל די-נור (ק. צטניק) פיפל, בית הבובות וסלמנדרה. בין הספרים המיוחדים שראו אור בהוצאה, הגדה של פסח "מאפלה לאורה" הכוללת בתוכה עיונים בתקומת ישראל, שנערכה על ידי הכט עצמו.

העיר התחתית

העיר התחתית, או העיר, הוא שמו של הרובע בחיפה הממוקם בחלקו התחתון, המרכזי, של הכרך, ומאגד רצף של שכונות מרכזיות ואת חלקה הגדול של הפעילות העסקית של חיפה. הרובע התחתון הוא ערש ההתפתחות ההיסטורית של העיר לדורותיה עד קום המדינה, עוגן אדריכלי, היסטורי וימי, ומשכנה של קריית הממשלה המחוזית.

למן ראשית המנדט הבריטי ועד למחצית שנות ה-70 היה הרובע מרכז העסקים הראשי של חיפה, ממחצית העשור הראשון של המאה ה-21 ניכרת חזרה אליו. נכון ל-2015, בעיר התחתית מתגוררים כ-12,120 נפש, שהם כ-5% מכלל תושבי חיפה.

חנוך לוין

חנוך לוין (18 בדצמבר 1943, תל אביב – 18 באוגוסט 1999) היה מחזאי, במאי תיאטרון, משורר וסופר ישראלי. לוין כתב מעל ל-60 מחזות קומיים ודרמטיים, קאברטים סאטיריים, מערכונים ומאמרי סקירה, והוא נחשב בפי רבים לגדול ולחשוב שבמחזאי ישראל.

יואב דגון

יואב דגון (2 באפריל 1951 – 3 במרץ 2004) היה מנהל מוזיאון הרצליה, מקים ומנהל מוזיאון נחום גוטמן ואוצֵר.

יוסף קלארווין

יוסף קלארווין (6 בפברואר 1893 – 9 בספטמבר 1970) היה אדריכל ישראלי שתכנן בין היתר את הר הרצל וקבר הרצל, את בניין ממגורות דגון ואת משכן הכנסת.

מוזיאון דגון

מוזיאון דגון הוא מוזיאון המוקדש לתולדות הדגן ומוצריו. המוזיאון שוכן במבנה המשרדים בכיכר פלומר, בכניסה המזרחית אל ממגורות דגון בחיפה. עיקר אוסף המוזיאון מוקדש לממצאים ארכאולוגים מארץ ישראל ושכנותיה. במוזיאון אגף המוקדש לתהליך העבודה של הממגורות באמצעות דגמים של מנופים ומכשירים.

תחילתו של המוזיאון באוספו של ראובן הכט. במשך השנים נוספו אליו מוצגים שהושאלו מרשות העתיקות. המוזיאון נפתח בשנת 1955 וקיבל בשנת 1966 מעמד רשמי מטעם המועצה הבינלאומית למוזיאונים.

מוזיאון הכט

מוזיאון הכט הוא מוזיאון הנמצא באוניברסיטת חיפה. המוזיאון נחנך בשנת 1984 ביוזמתו של ד"ר ראובן הכט מייסד "ממגורות דגון" בחיפה וממייסדי חבר הנאמנים של האוניברסיטה.

גולת הכותרת של פעילותו למען האוניברסיטה, שבין היתר כללה הקמת קתדרה ע"ש ראובן הכט לציונות והיסטוריה והקמת מוסד הרצל לחקר הציונות ולימודה, הייתה הקמתו של המוזיאון. מימי נעוריו גילה ד"ר הכט עניין בארכאולוגיה של ארץ ישראל ובמשך כשישים שנה שקד לאסוף פריטים ארכאולוגיים, המייצגים את התרבות החומרית של ארץ ישראל בתקופות הקדומות. במיוחד גילה עניין בממצאים שייצגו את התקופות שהייתה להן משמעות היסטורית בתולדות עם ישראל, הווה אומר למן התקופה הכנענית ועד לשלהי התקופה הביזנטית. ד"ר הכט שהצטיין בפעילותו הציונית, האמין שהארכאולוגיה היא אחד הביטויים החשובים של הציונות, וכי הממצאים הקדומים הם הוכחה לקשר בין העם היהודי לארץ ישראל.

מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית נפתח לקהל בשנת 1975, ובו מוצגות תערוכות מתחלפות של אמנות בת-זמננו ויצירות מהאוסף. המוזיאון ממוקם בלב הקריה החדשה של העיר המאגדת את בניין העירייה, בית המשפט, בית יד לבנים ומשתרעת בין הרחובות בן-גוריון והבנים. המוזיאון שוכן במבנה בטון חשוף שהוכרז כמבנה לשימור (בתכנון: רכטר-זרחי-פרי). החל מ-2014 עומדת בראשו ד"ר איה לוריא המשמשת כאוצרת ראשית ומנהלת המוזיאון.

מדי שנה מוצגות במוזיאון הרצליה עשרות תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות בשלושה מחזורים של תערוכות.

ממגורות דגון

ממגורות דגון הן מסוף הגרעינים הנמלי של מדינת ישראל, והן נמצאות במערבו של נמל חיפה. כ-75% מכלל יבוא הגרעינים (כ-3 מיליון טון גרעיני דגנים) מיובאים לישראל מדי שנה דרך הממגורות, בהם גרעיני חיטה, תירס, סויה, שעורה, דורה ועוד. הדגנים נפרקים מהאניות ברציף ייעודי בנמל שליד הממגורות, מועברים במסועים למבנה הממגורות, ושם נמסרים לפי הוראות יבואני הגרעינים למשאיות ולקרונות רכבת המובילים את הגרעינים לרחבי הארץ.

נמל חיפה

נמל חיפה הוא הנמל המוביל בישראל בשינוע מטענים (על פי נתוני רשות הספנות והנמלים במשרד התחבורה). 29,531,000 טון מטען שונעו בנמל חיפה בשנת 2018. הנמל מממוקם לחוף הים התיכון במפרץ חיפה. מניתוח ממצאי מחקר שביצע ארגון ה-OECD בשנת 2012, נמל חיפה דורג במקום הרביעי ביעילותו מבין 34 מדינות שנבדקו.

נעמי הנריק

נעמי הנריק (11 ביוני 1920 – 23 במרץ 2018) הייתה פסלת ישראלית. עבודתה המפורסמת ביותר היא אנדרטת פורצי הדרך לירושלים.

תחנת הרכבת חיפה מרכז – השמונה

תחנת הרכבת חיפה מרכז – השמונה (נקראה "תחנת חיפה מרכז" עד שנת 2007) היא תחנת נוסעים של רכבת ישראל בכיכר פלומר, שבאזור העיר התחתית של חיפה. התחנה נמצאת בק"מ ה-1.422 על הקו הראשי של רכבת ישראל, סמוך לנמל חיפה ולממגורות דגון. בתחנה ממוקמים משרדים שונים של חברת רכבת ישראל.

זוהי תחנת הרכבת היחידה בישראל הנמצאת בקרבת אולם נוסעים של נמל, כמו גם תחנת הרכבת היחידה בישראל הנמצאת בקרבת תחנת פוניקולר (תחנת "כיכר פריז" של הכרמלית).

תל אשדוד

אשדוד היא אחת מחמש ערי הפלשתים המוזכרות פעמים רבות בתנ"ך. שרידיה נמצאים בתל אשדוד, הנמצא דרום-מזרחית לעיר אשדוד של ימינו, לצד שרידי הכפר הערבי איסדוד ואזור התעשייה "עד הלום", וכ-4 ק"מ מזרחית לאתר הארכאולוגי אשדוד ים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.