דג

דג הוא בעל חיים בעל חוליות, קר דם[1], החי במים ונושם בעזרת זימים[2] (הזימים יכולים להתקיים לצד ריאות כמו אצל דגי הריאות) במשך כל חייו (בניגוד לדו-חיים שמאבדים אותם בבגרותם). מרבית הדגים מניעים עצמם בעזרת סנפירים, ועורם מכוסה קשקשים.

בעבר נהוג היה לחשוב שמוח הדגים פשוט מאד ומוגבל להתנהגויות בסיסיות, כך למשל נפוצה השמועה שמוח הדג אינו זוכר דבר מעבר לשלוש שניות. מחקרים עדכניים יותר העלו שתפיסה זו שגויה ולדגים יכולות מנטליות יותר מורכבות משחשבנו. חלק מהמחקרים אף טוענים שדגים אפילו עשויים לסבול מכאב, שעמום ואף מבעיות רגשיות כגון דיכאון[3]. למרות שרוב החוקרים עדיין מטילים ספק רב בטענות אלו.

דג
Fish-coll002
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
תת־מערכה: בעלי גולגולת
קבוצה: בעלי חוליות
מחלקה: דג
קבוצה: דגים
מחלקות
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Osteichthyes
Whaleshark, Daedalus Reef, Red Sea, Egypt - take 2 (6142991715)
הדג הגדול ביותר - כריש לווייתני.
Lampanyctodes hectoris (Hector's lanternfish)2
אנטומיה חיצונית של הדג Lampanyctodes hectoris:
1 - קשת הזימים
2 - קו האורך
3 - סנפיר הגב הקדמי
4 - סנפיר הגב האחורי
5 - חיבור הזנב
6 - סנפיר הזנב
7 - סנפיר השת
8 - איבר המפיק אור (פוטופור)
9 - סנפיר הגחון (זוג)
10 - סנפיר החזה (זוג)
Periophtalmus barbarus 03082014 Aquarium Canet en Roussillon
יבשתן - מבין הדגים המעטים שיוצאים מהמים
Pastinachus sephen2
טריגון - מבין הדגים השטוחים
Oncorhynchus mykiss
דג הסלמון הוא חלק חשוב מתזונתם של חיות רבות וגם של האדם
Scorpaenopsis oxycephala by NOAA
האבנון הוא דג מסוכן ביותר לאנשים עקב ארסיותו הרבה
Bangkok wat tri thotsathep 008
בת הים היא יצור אגדי שחציו אדם וחציו דג
Takeuchi Seiho - Autumn Fattens Fish and Ripens Wild Fruits - Google Art Project
ציור יפני של דג משנת 1925 - הדגים באומנות

טקסונומיה

הדגים מתחלקים לשלוש מחלקות: מקריני סנפיר, בעלי סנפירים בשרניים (שתי מחלקות אלו שייכות לקבוצה דגי גרם), ודגי סחוס. שלוש המחלקות שייכות לקבוצת בעלי חוליות ומהם התפתחו קבוצות החולייתנים היבשתיים שנמצאים בקבוצת בעלי ארבע רגליים. מקריני הסנפיר מהווים את המחלקה הגדולה ביותר במערכת המיתרניים; ישנם 33,100 מינים נבדלים של דגים [1] יותר מאשר מספר מיני העופות, יונקים וזוחלים גם יחד. קבוצה נוספת היא חסרי לסתות בהם הצמדאים, שהם אינם דגים על אף הדמיון ביניהם.

מאפיינים

היות שמחלקות הדגים הן בעלות מגוון פנימי רחב מאוד, לכל התכונות הטיפוסיות לדגים ישנם יוצאי דופן כל שהם. לדוגמה: למרות שהדגים נחשבים לבעלי "דם קר", כלומר בעלי חיים שאינם מסוגלים לווסת את טמפרטורת גופם באופן עצמי, דג הטונה, דג החרב וכמה מינים של כרישים, מראים יכולת מסוימת של וויסות טמפרטורת הגוף (הומיאותרמיות, "דם חם"). בנוסף, מקובל לחשוב שדגים נושמים בעזרת זימים. אולם, קבוצות רבות של דגים מסוגלות להפיק חמצן מהאוויר, כמו גם מהמים, באמצעות שימוש במבנים אנטומיים שונים. דג הריאה, למשל, מצויד ריאות הדומות לאלה של הולכי על ארבע.

הדגים נחלקים לשתי קבוצות, לפי מקום המחיה שלהם:

הדגים נושמים את מולקולות החמצן (O2) המומסות במים (ולא את אטומי החמצן המצויים במולקולות תרכובת המים H2O). מולקולות החמצן מגיעות אל המים מן האטמוספירה ובהפרשה של צמחי מים בעת פוטוסינתזה. באגמים, נחלים וימים, אחוז החמצן המומס במים נמוך מאחוז החמצן באוויר, וזאת בשל מסיסותו הנמוכה במים. כ-6 מיליליטר של חמצן מומס מצויים בכל ליטר של מים, כך שריכוז החמצן המומס במים קטן פי 30 מריכוזו באוויר.

גודל

הדגים מצויים במגוון גדלים: החל בדגים גדולים באורך מספר מטרים ומשקל של מאות קילוגרם ועד לדגים קטנטנים באורך של סנטימטרים ספורים.

הדגים הגדולים ביותר נמנים עם דגי הסחוס: הדג הגדול ביותר הוא כריש לווייתן שאורכו 12.65 מטר ומשקלו 21.5 טון ואחריו המין כריש ענק (Cetorhinus maximus) שאורכו 12 מטר ומשקלו 16 טון. בעבר היו מינים גדולים יותר כמו הדג לידסיכתיס וכריש המגלודון שהגיע לדעת כמה מדענים לאורך של 15–21 מטר ומשקל של כ-47 טון. עוד דגים גדולים שנכחדו הם הדנקליאוסטיוס והקסיפקטינוס.

הקטנים בדגים הם Paedocypris progenetica, Pandaka pygmaea, Schindleria brevipinguis וTrimmatom nanus שאורכם עד 10 מ"מ לכל היותר.

מערכת הרבייה

אברי הרבייה אצל דגים כוללים אשכים אצל הזכר ושחלות אצל הנקבה. ברוב מיני הדגים מדובר בזוג אברי רבייה בגודל דומה, שמאוחים באופן חלקי או מלא. יכולים להימצא גם אברי רבייה משניים. כמה סוגי דגים הם הרמפרודיטים והם בעלי שחלות או אשכים בשלבים שונים של מחזור חייהם. ישנם גם מינים (Hypoplectrus, לדוגמה) שהם בו זמנית זכר ונקבה.

הרוב המוחלט של הדגים מתרבים על ידי ביצים, המתפתחות מחוץ לגוף הנקבה. ברוב המינים הללו ההפריה נעשית מחוץ לגוף האם, כאשר הזכר והנקבה מפזרים את תאי המין שלהם במים שבקרבתם. אולם, ישנם כמה מינים בהם ישנה הפריה פנימית, כאשר הזכר מעביר את תאי הזרע בעזרת איבר מיוחד לכך לפתח הרבייה של הנקבה.

הצעירים הבוקעים מבין הביצים המופרות מכונים פגית, בדרך כלל הם אינם מפותחים לגמרי, ניראים שונים מהמופעים של השלבים הבוגרים יותר ונושאים איתם שק חלמון גדול שמשמש אותם לתזונה. שלב הפגית בדרך כלל קצר (כמה שבועות), ובמהלכו הפגית גדלה, משנה את צורתה ועוברת מתזונה המבוססת על שק החלמון לתזונה המבוססת על זואופלנקטון. התהליך תלוי בזמינות של זואופלנקטון ולכן פגיות רבות מתות במהלכו.

שלד הדג

הדגים מקבוצת מיקסינים, קבוצת צמדים וקבוצת דגי הסחוס מאופיינים בשלד סחוסי.

שאר הקבוצות, דגי גרם - מקריני סנפיר ובעלי סנפירים בשרניים, ודגי ריאות, מאופיינים בשלד גרמי (כלומר עשוי עצם).

השלד האופייני לדגי הגרם, מורכב מגולגולת המשמשת נקודת המשען של שאר השלד, עמוד שידרה לאורך כל הגוף המסתיים בסנפיר זנב גרמי, שני זוגות של סנפירים - זוג סנפירי החזה, וזוג סנפירי הגחון, סנפירים לא-זוגיים - סנפיר הגב (קדמי ואחורי), הזנב וסנפיר השת. כל הסנפירים מחוברים בעצמות אל שלד הדג. בגולגולת של דגי הגרם ישנן עצמות מיוחדות לשמירה על הזימים המכונות קשתות הזימים.

מערכת התנועה

השרירים בדג מחוברים לקרומים אורכיים ורוחביים, הקשורים לשלד ולעור. רוב הדגים נעים על ידי כיווץ של זוגות של שרירים משני צדי עמוד השידרה לסרוגין. ההתכווצויות הללו יוצרות תנועה בצורת האות S הנעה במורד גופו של הדג. כאשר כל פיתול מגיע לסנפיר האחורי נוצר כח דחיפה אחורי שיחד עם הסנפירים האחרים מניע את הדג קדימה. הסנפירים משמשים גם לייצוב גוף הדג בתנועה, ולהגדלת שטח הפנים של הדג להגברת כוח הדחיפה בתנועה. המבנה ההידרודינמי של גוף הדג מקטין את החיכוך במים ומקל על התנועה בהם.

כדי להימנע משקיעה כתוצאה מכך שרקמות הגוף יותר כבדות מהמים, יש אצל דגי גרם רבים איבר המכונה שלפוחית אוויר (המכונה גם שלפוחית השחיה ושלפוחית ציפה). השלפוחית מאפשרת על ידי מעבר של גזים לכוונן את הציפה של הדג במים. שלפוחית האוויר היא איבר הומולוגי לריאות של שוכני היבשה ומקובל לחשוב שהריאות התפתחו ממנה במהלך האבולוציה.

מערכת העצבים והחישה

מערכת העצבים המרכזית מורכבת משני חלקים: מוח הנמצא בגולגולת, ומוח השדרה הנמצא בתוך חוט השדרה.

המוח

מח הדג הטיפוסי קטן ביחס למסת הגוף, בהשוואה לבעלי חוליות אחרים, כאחד חלקי חמש-עשרה מהמוח של יונק או עוף בגודל דומה. אולם ישנם כמה דגים עם מוח יחסית גדול כמו הכרישים, להם מח ביחס מסה דומה לציפור או יונק כיס.

המוח מחולק לכמה אזורים. מצידו הקדמי נמצאות אונות הריח; זוג מבנים המקבל ומפענח גירויים המתקבלים מאזור הנחיריים דרך עצבי הריח. אונות הריח גדולות במיוחד אצל דגים הצדים לפי חוש הריח כמו כריש ושפמנון. מאחוריהן נימצאות שתי אונות הטאלנספלון המקבילות למח המרכזי אצל חולייתנים מפותחים יותר, אצל דגים תפקידן העיקרי הוא הרחה. שני המבנים הללו יחד מכונים המוח הקדמי.

דיאנספלון הוא אזור במוח המחבר בין המוח הקדמי למוח האמצעי ונימצא מתחת לאונות הראיה. הוא משמש בתפקידים הקשורים בהפרשות הורמונליות ובשמירה על ההומאוסטזה של גוף הדג. מיד מעליו נימצאת בלוטת האצטרובל המשמשת להבחנה באור, שמירה על השעון הביולוגי ושליטת בשינויי צבע של עור הדג.

המוח האמצעי כולל שתי אונות ראיה; אלו גדולות במיוחד אצל דגים הצדים בעזרת הראיה כמו פורל הקשת וציקלידים.

המאטנספלון או המוח האחורי קשור בעיקר בשחיה ובשמירה על שיווי המשקל של הדג. הוא מורכב מאונה אחת ובדרך כלל זהו החלק הגדול ביותר במוח הדג.

גזע המוח הוא החלק האחורי ביותר במוח ושולט בחלק מהשרירים והאיברים בגוף הדג. בדגי הגרם זהו החלק השולט בנשימה ובבקרה על הלחץ האוסמוטי בגוף.

חושים

ברוב הדגים אברי החישה מפותחים ביותר. כמעט לכל הדגים הפעילים ביום יש עיניים מפותחות המאפשרות ראיית צבעים טובה לפחות כמו ראייה של בני אדם. לדגים רבים יש גם קולטנים כימיים מיוחדים המאפשרים חישה יוצאת דופן של טעמים וריחות. למרות שיש לדגים אזניים בראש הם בדרך כלל אינם שומעים היטב. אולם, לרוב הדגים ישנם קולטנים רגישים בקו הצד של הגוף המאפשרים להם לזהות זרמים ותנודות וכך לחוש בתנועה של בעלי חיים אחרים טורפים וכאלה שעשויים לשמש כטרף. לכמה דגים כמו הכרישים ישנה יכולת לזהות זרמים חשמליים חלשים. אחרים, כמו הצלופח החשמלי, מסוגלים לייצר זרמים חשמליים.

האם דגים חשים כאב?

מחקר שנערך על ידי מוסד רוזלין ואוניברסיטת אדינבורו, אנגליה, מצא ראיות כי דגים מסוגלים לחוש כאב, וגילה כי דגים מראים שינויים פיזיולוגיים והתנהגותיים בתגובה לפגיעה. נמצא כי לדגים יש קולטני כאב (nociceptors), כאשר 22 מהקולטנים מגיבים ללחץ מכני ולטמפרטורה גבוהה מ-40 מעלות צלזיוס, ו-18 אחרים מגיבים גם על גירוי כימי. קולטנים אלה מזכירים את הקולטנים בדו-חיים, ציפורים ויונקים. כל הדגים בניסוי הגיבו בצורה חריגה מהרגיל על ארס דבורה ועל חומצה אצטית, והפגינו התנהגות אופיינית גם לחולייתנים מפותחים יותר כמו יונקים במצבי עקה[4][5][6]. מחקר שנערך באפריל 2009 באוניברסיטת פרדו, אינדיאנה, חיזק את המסקנה כי דגים אכן מסוגלים לחוות כאב ולהגיב אליו, כשמצא שדגים בנוכחות תמיסת מלח באקווריום וטמפרטורה גבוהה הפגינו התנהגות מתגוננת, זהירה, או של פחד וחרדה, בעוד שדגים בנוכחות תמיסת מלח, טמפרטורה גבוהה ומשכך הכאבים מורפין לא משנים את התנהגותם[7].

הביולוגית ויקטוריה בריית'ווייט מאוניברסיטת אוקספורד בספרה "?Do Fish Feel Pain" שיצא לאור במרץ 2010 מראה כי דגים שייכים למין אינטליגנטי, ומחקרה מראה כי יש ביכולתם להפגין יכולות זיכרון לטווח קצר ולטווח ארוך, שבמקרים אחדים, כמו בסלמון הנודד, זוכרים לטווח של שנים. כמו כן, היא מצאה כי גופם של הדגים מפריש את הורמון העקה קורטיזול בתגובה למצבי לחץ[8].

מערכת העיכול

התפתחות הלסתות אצל הדגים אפשרה להם מקורות תזונה מגוונים הכוללים צמחים ובעלי חיים.

בדגים, בדומה לבעלי חוליות אחרים, המזון נבלע דרך הפה, ונטחן בוושט. כאשר המזון מגיע לקיבה הוא ממשיך להתפרק ובמינים רבים של דגים ישנו עיבוד נוסף על ידי כיסונים דמויי אצבעות המפרישים אנזימי עיכול וסופגים חומרי מזון. מן הקיבה נמשך מעי עד לפתח הביב. במעי מסתיים פירוק המזון וספיגתו וחומרי הפסולת נפלטים דרך הביב. איברים כמו הכבד והלבלב מפרישים אנזימים נוספים וחומרים כימיים מאכּלים בזמן שהמזון עובר במערכת העיכול.

מערכת ההפרשה

כמו רוב שוכני המים, הדגים מפרישים פסולת חנקנית ("שתן") בצורת אמוניה. חלק מהפסולת עוברת בדיפוזיה דרך הזימים אל המים שמסביב, והשאר מסונן מהדם דרך הכליות, ומופרש מפתח הביב. בניגוד לרוב היונקים, את הדג משמש פתח שופכה אחד, פתח הביב, שנמצא באזור סנפיר השת, עבור מערכת המין, הפרשות העיכול והפסולת החנקנית.

דגי ים נוטים לאבד מים מגופם בתהליך של אוסמוזה. ולכן כמעט אינם מפרישים "שתן", כלומר פסולת חנקנית נוזלית. הכליות מרכזות את השתן כך שיאבדו כמה שפחות מים מגופם. דגי מים מתוקים, לעומת זאת, צריכים לשמור על המלחים בגופם ולהיפטר מעודפי מים. לכן הכליות אצלם מותאמות להפריש מים בכמויות גדולות עם מעט מאוד מלחים. ישנם דגים המסוגלים לשנות את תפקוד הכליות שלהם, מה שמאפשר להם בין השאר, לעבור בין סביבה של מים מתוקים ומים מלוחים.

אבולוציה

מחלקת הדגים חסרי הלסתות הייתה המחלקה הראשונה של החולייתנים שהתפתחה. היא התפתחה מהמיתרניים. אצל המיתרניים היה מבנה דמוי גיד שהגן על מערכת העצבים המרכזית ואצל חסרי הלסתות הוא התפתח לעמוד השדרה.

דגי הגרם התפתחו מחסרי הלסתות. אצל דגי הגרם הופיעו גולגולת וצלעות. הגולגולת התפתחה עד שכללה לסתות ושיניים ובכך העצמות של דגי הגרם גם סיפקו הגנה וגם הקלו את האכילה. דגי הגרם דחקו את חסרי הלסתות ממרבית הגומחות האקולוגיות (סביבות הקיום).

בתוך מחלקת דגי הגרם הופיעו דגי הריאות. הריאות שיפרו את יכולת הנשימה של דגים אלה בתוך המים ואצל חלקם הן אפשרו גם נשימה מחוץ למים – למשל בקפיצה מעל מכשול רכב בנחל מתייבש. מחלקת הדו-חיים התפתחה מדגי הריאות והיגרה אל היבשה. הליך ההתפתחות האבולוציוני הזה מונצח במעגל חיי הפרט של בני מחלקה זו. הפגית שלהם דמוית דג והבוגר נראה כבעלי ארבע רגליים שאליהם משויכת מחלקת הדו-חיים.

מדגי הריאות התפתחו גם אותם דגי גרם שיש להם שלפוחית ציפה.[דרושה הבהרה] שלפוחית הציפה התפתחה מהריאות ונתנה לאותם דגי גרם יתרון גדול על דגים אחרים. דגי הגרם בעלי שלפוחית הציפה דחקו את הדגים האחרים ממרבית הנישות. התחרות עם בעלי שלפוחית הציפה הפכה את דגי הריאות לדגים נדירים ביותר (מאובנים חיים).

דגי הסחוס התפתחו מדגי הגרם. אצלם, למעט הלסתות והשיניים, השלד הפך לסחוס קל וחזק.

הדגים והאדם

הדגים הם מקור מזון לבני אדם בכל העולם, בין אם נאספו מהטבע באמצעות דיג ובין אם גודלו בחוות גידול בדומה לבקר או עופות. דיג, גידול דגים באקווריום, וצפייה בדגים באקווריומים ציבוריים נחשבים לפעילויות פנאי נפוצות. לדגים תפקיד חשוב בתרבות האנושית, הם מוצגים בה החל כאלים, וסמלים מיסטיים וכלה בתרבות הפופולרית, בספרים ובסרטים.

להקות שונות של דגים

Sixfinger threadfin school
Jon hanson - schooling bannerfish school (by-sa)
School of Pterocaesio chrysozona in Papua New Guinea 1
Lutjanus viridis
Plitvice underwater

בדת

הדג ביהדות

ביהדות ישנם חוקי כשרות האוסרים אכילת מאכלים מסוימים. לפי ההלכה דג מותר לאכילה בתנאי שיש לו סנפירים וקשקשים, אך למעשה די במציאת קשקשים, על-פי כלל הקובע: "כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר" (משנה, מסכת נידה, פרק ו', משנה ט'). דג כשר מותר באכילה גם מבלי לבצע בו הלכות שחיטה, אלא ניתן להורגו בכל אמצעי ואחר כך לאכלו. כמו כן דם הדגים מותר באכילה ולכן אין צורך להמליח דג. בזני דגים מסוימים ישנה בעיה של הימצאות תולעים, האסורות באכילה, ולכן גם הדגים עצמם אסורים באכילה.

על אף שבשר הדג נחשב פרווה, לא אוכלים דגים ובשר יחד, בשל דעה המובעת במשנה, לפיה קיים חשש לסכנה בכך (ראו פסחים, ע"ו). לגבי אכילת דגים יחד עם חלב או עם מוצריו, ישנה מחלוקת בין מנהגי ספרדים, האוסרים זאת, לבין אשכנזים, המתירים.

כמו כן, על פי מנהגי קהילות אשכנז, אוכלים בליל ראש השנה ראש של דג, ומבקשים "שנהיה לראש ולא לזנב". וכן, יש הנוהגים לאכול את גוף הדג ומבקשים "שנפרה ונרבה כדגים".

הדג בנצרות

בתקופה בה הייתה הנצרות נרדפת על ידי השלטון הרומי, ניצלו הנוצרים את המילה דג ביוונית ΙΧΘΥΣ ‏ichthus או Ichthys כראשי תיבות של Iēsous Christos, Theou Huios, Sōtēr. כלומר ישוע המשיח בן אלוהים מושיע. וכך הפך הדג לסמל נוצרי. חיזוק לנוהג זה היה נס הדגים של ישו.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ להוציא מספר מינים
  2. ^ הגדרה מילונית של דג
  3. ^ דיכאון בדגים אינו בדיחה - הניו יורק טיימס
  4. ^ "דגים אכן חשים כאב" באתר של הBBC
  5. ^ כאב אצל דגים בוויקיפדיה באנגלית
  6. ^ "האם לדגים יש קולטני כאב: ראיות לאבולוציה של מערכת החישה בחולייתנים"
  7. ^ "דגים אכן מסוגלים לחוש כאב ולהגיב אליו בדומה מאוד לאדם"
  8. ^ האם דגים חשים כאב?" - סקירת ספרה של ויקטוריה בריית'ווייט
אמנון (דג)

אַמְנוּן, ציקליד או מוּשְט הוא שם כולל למספר מינים של דגי מאכל ונוי ממשפחת האמנוניים מהשבט Tilapiini, המצויים באגמים ונהרות חמים באפריקה, באסיה ובאמריקה הדרומית. חלקם מצויים אפילו בקרבת החופים. האמנון ניזון בעיקר מן הצומח אך מספר מינים ניזונים מן החי. את האמנונים למטרות אכילה דגים או מגדלים בבריכות ובשרם נחשב למשובח.

אמריקה הדרומית

אמריקה הדרומית (דרום אמריקה) היא יבשת הנמצאת מדרום ליבשת אמריקה הצפונית בחצי הכדור המערבי. בצפונה של היבשת עובר קו המשווה, ומשום כך רוב שטחה של יבשת אמריקה הדרומית נמצא במחצית הדרומית של כדור הארץ. אמריקה הדרומית שוכנת בין האוקיינוס השקט לאוקיינוס האטלנטי.

שטחה הוא 17,840,000 קילומטרים רבועים והיא היבשת הרביעית בגודלה, אחרי אסיה, אפריקה ואמריקה הצפונית. מבחינת אוכלוסייה היא היבשת החמישית בגודלה, אחרי אסיה, אפריקה, אירופה ואמריקה הצפונית.

היבשת הדרום אמריקנית כוללת גם מספר איים נוספים, שרובם שייכים למדינות מהיבשת. הטריטוריות הקאריביות משתייכות גאוגרפית לאמריקה הצפונית (חוץ מטרינידד וטובגו).

המדינות הדרום אמריקאיות שגובלות בים הקריבי - הכוללות את קולומביה, ונצואלה, גיאנה, סורינאם וגיאנה הצרפתית - נקראות גם דרום אמריקה הקריבית.

היבשת מחולקת למספר אזורים שכוללים את הגינאות, החרוט הדרומי (צ'ילה, ארגנטינה, אורוגוואי וברזיל) ואת מדינות הרי האנדים, הכוללות את פרו, בוליביה ואקוודור.

ברזיל היא המדינה הגדולה ביותר באמריקה הדרומית, מבחינת שטח ומבחינת גודל האוכלוסייה.

התרבות הלטינו אמריקאית שאובה הן משורשים איבריים, מורשת מהתקופה הקולוניאלית, הן מהתרבות המערבית בכללותה, והן ממסורות אינדיאניות מקומיות. בחלק ממדינות היבשת מורגשות גם מסורות אפריקאיות, מורשת סחר העבדים הטרנס אטלנטי הממושך.

החי של אמריקה הדרומית הוא גדול ומגוון ביותר, וכולל מינים רבים הייחודיים ליבשת כגון: יגואר, פומה, יגוארונדי, מיני הנמרון, זאב הרעמה, זאב היער, מיני שועל דרום אמריקני, שועל קטן-אוזן, דוב המשקפיים, טפיר הרים, טפיר ברזילאי, טפיר בירדי, איילים שונים כדוגמת אייל הביצות, אייל הפאמפאס, אייל האנדים, מזאמה, ופודו, למה, אלפקה, גואנקו, ויקוניה מצויה, סוגי הפקאריים, מכרסמים כדוגמת הקפיברה, המארה, הצ'ינצ'ילה, קופים רחבי-אף, אולינגיטו, דביבון סרטנים, דביבון לופת, דובי נמלים, עצלנאים, מרבית מיני הארמדיליים, פרפרים, דג הפיראניה, קיימנים, ועופות כדוגמת קוניור גרין צ'יק, קריאמיים, קונדוריים או הראיים.

בשר בקר

בשר בקר הוא בשר שמקורו בשרירי הפרה. בלשון הדיבור משמשת המילה "בשר" בדרך כלל לתיאור בשר בקר, ואילו בשר דג או תרנגול מכונים "דג" ו"עוף" בהתאמה. איברים פנימיים של בקר המשמשים למאכל מכונים לפי שם האיבר (למשל כבד).

הבשר עשיר בחלבון (כ-15%–25%), שומן (5%–40%) וויטמינים שונים, דוגמת B12. צבעו האדום של בשר בקר נובע מצבען של תרכובות הברזל (ההמוגלובין) המצויות בו. בטמפרטורות גבוהות מאבדות תרכובות אלו את צבען וצבע הבשר המבושל הופך לחום או לאפור.

דאג המרשלד

דאג היילמאר אגנה קרל המרכלד, או המרשלד (בשוודית: Dag Hammarskjöld להאזנה (מידע • עזרה); 29 ביולי 1905 - 18 בספטמבר 1961) היה דיפלומט שוודי, והמזכיר הכללי הנבחר השני של האו"ם, מאפריל 1953 עד למותו בתאונה אווירית בשנת 1961.

דג דרומי

דג דרומי (Piscis Austrinus, בעבר גם Piscis Australis) היא קבוצת כוכבים קטנה בשמי הדרום, אחת מ-48 הקבוצות ברשימה של תלמי. הכוכב הבהיר היחיד בקבוצה הוא פומלהוט וכל שאר כוכבי הקבוצה הם בעלי בהירות מדרגה 4 ומעלה.

עד המאה ה-20 הקבוצה נקראה גם Piscis Notius, כדי להבדילה מהקבוצות "דגים" (Pisces) ו"דג מעופף" (Volans Piscis).

דג זהב

דג זהב או קָרַס זָהָב (שם מדעי: Carassius auratus) הוא דג ממשפחת הקרפיוניים (Cyprinidae), החי במים מתוקים. דג זה בוית למספר זנים ונפוץ כחיית מחמד באקווריומים ודג נוי בבריכות נוי.

דג זהב (קבוצת כוכבים)

דג זהב (או דג-חרב, בלטינית Dorado) היא קבוצת כוכבים דרומית והיא אחת משתים עשרה הקבוצות שהתגלו על ידי פיטר קייזר ופרדריק דה הוטמן בשנים 1595-1597 והופיעו לראשונה באטלס הכוכבים "אורנומטריה" של יוהאן באייר.

הקבוצה ראויה לציון כי היא מכילה את רוב הענן המגלני הגדול, כשהשארית נמצאת בקבוצת הר השולחן. הקוטב הדרומי של מישור המילקה נמצא גם הוא בגבולות הקבוצה.

דג מעופף (קבוצת כוכבים)

דג מעופף הוא קבוצת כוכבים בשמי הדרום, אחת משתים עשרה הקבוצות שהוגדרו על ידי פיטר קייזר ופרדריק דה הוטמן בשנים 1595-1597 והופיעו לראשונה באטלס הכוכבים "אורנומטריה" של יוהאן באייר.

שם הקבוצה הנוכחי באנגלית הוא קיצור מהשם המקורי, Piscis Volans, שמשמעותו בלטינית היא "דג מעופף".

מכיוון שהקבוצה חדשה יחסית, היא לא מופיעה באגדות או סיפורים של התרבויות העתיקות.

דגי גרם

דגי גרם (שם מדעי: Osteichthyes) היא קבוצה טקסונומית של דגים ממערכת המיתרניים בקבוצת חולייתנים לסתניים, בתוכה ישנם 2 מחלקות דגים: מקריני סנפיר ובעלי סנפירים בשרניים, שהם אבותיהם הרחוקים של קבוצת בעלי ארבע רגליים.

לדגי הגרם מכסה זימים שמאפשר להם לנשום גם ללא תנועה. שלפוחית הציפה שבגופם מאפשרת להם שליטה נוחה בעומקם: כאשר היא מלאה במים, הם שוקעים. כאשר מרוקנים אותה ומכניסים אוויר לתוכה, הם צפים. אצל דגים אלו נמצא מערכת הזיז הזים על קשת הזים.

דגי מאכל ונוי רבים שייכים לקבוצת דגי הגרם, למשל: אמנון, קרפיון, סלמון, דניס ושפמנון.

דגי מאכל

דגי מאכל הם דגים הכלולים בתפריט האדם. דגים משמשים למאכל בכל רחבי העולם והם משמשים כמקור ראשי לחלבון ומהווים 16-14% של חלבון מן החי בתפריט אוכלוסיית העולם. עבור למעלה ממיליארד בני אדם דגי מאכל מהווים מקור ראשי לחלבון מן החי. בשר דג שומר על טריותו רק למשך זמן קצר ביותר ועל כן אכילת דגים טריים מקובלת בעיקר באוכלוסיות השוכנות בסמוך למקווי מים, או במדינות שבהן קיימת מערכת אספקה מודרנית בקירור. ניתן לשמר דגים באמצעות ייבוש, המלחה, הקפאה ושימור בקופסאות שימורים.

דגי נוי

דגי נוי הם דגים שמגדלים אותם באקווריומים, בבריכות מים ובגנים במטרה לשוות לסביבתם בבית ובגן מראה נאה. אחזקת דגי נוי היא תחביב עתיק ומקובל.

מרבית דגי הנוי הם דגי מים מתוקים משום שהרחק מחוף הים, קל יותר לתחזק מיכל מים מתוקים לגידול דגים. אכן יש המגדלים דגי נוי של מים מלוחים. המגוונים יותר מדגי המים המתוקים ונדירותם כדגי נוי הופכת את מראיהם למעניין יותר ומרתק יותר.

דגי הנוי הראשונים של מים מתוקים גודלו כנראה במזרח הרחוק, בסין החלו לטפח זנים על פי צבעיהם, ובימי שושלת סונג, כבר היה מנהג גדול דגי הזהב מנהג רווח.

במאה ה-16 הגיע התחביב לאירופה, שם גם החלו להחזיק דגי נוי בצנצנות זכוכית. עם התקדמות המדע, פותחו משאבות אויר, גופי חימום, ופילטרים שונים שאפשרו הקמת אקווריומים ציבוריים, או אקווריומים ביתיים גדולים. כמו כן, אפשרה הקידמה לשלב באקווריומים יותר ויותר מינים שבעבר לא ניתן היה לגדל. גידול דגי נוי מתועד בהיסטוריה מזה לפחות 2,000 שנה, העיסוק התפתח, ככל הנראה, מהכנסת דגים מבריכות דגים חקלאיות אל בריכות נוי בגנים.

דגי סחוס

דגי סחוס (שם מדעי: Chondrichthyes) היא מחלקה של מיתרניים ימיים בעלי גוף העשוי מסחוס. במחלקה זו ישנן שתי קבוצות גדולות:

תת-מחלקת מחוייצי זימים (Elasmobranchii)

תת-מחלקת כסויי זימים (Holocephali)שלדם של דגי הסחוס עשוי סחוס. עורם עבה ועליו מצויים קשקשים קשיחים. סנפיריהם מוצקים וחסרי גמישות ומספרם אינו זוגי. נחיריהם מצויים בקדמת הראש ופיהם בדרך כלל בתחתיתו. לזימים אין מכסים; המים חודרים לזימים דרך שני נקבים בצד העליון של הראש. הם חסרי שלפוחית אוויר ולכן בתוך המים הם חייבים להיות בתנועה או לרבוץ על הקרקעית (רוב דגי הסחוס הם דגים המצויים סמוך לקרקע).

רוב דגי הסחוס טורפים. חוש הריח שלהם מפותח מאוד. ראייתם מכוונת למרחק, כך שבעזרתה הם מסוגלים לזהות טורף מרחוק. אצל רובם ההפריה פנימית והם משריצים ולדות חיים.

הגדולים שבדגים שייכים למחלקה זאת. כריש לווייתני שמגיע לאורך של יותר מ-12 מטר ומשקל של 20 טון הוא הדג הגדול ביותר כיום. הדג הטורף הגדול ביותר שחי אי-פעם הוא המגלודון (אורך של כ-15 מטר ומשקל של 47 טון), שקרובו הקטן ממנו - עמלץ לבן - הוא הדג הטורף הגדול ביותר כיום לצד המסורניים.

הדג נחש

הדג נחש היא להקת היפ הופ ישראלית שהוקמה בירושלים בשנת 1996. שם הלהקה הוא ביטוי משוכל של המונח "נהג חדש".

חברי הלהקה בהנהגת הסולן שאנן סטריט פעילים חברתית ויזמים קבועים של אירועי תרבות ומוזיקה בקרב אוכלוסיות חלשות דוגמת פסטיבל בשקל. הלהקה, ובעיקר שאנן סטריט, מזוהים כאוהדי בית"ר ירושלים והדבר נזכר בשיריהם, בעיצוב הסמל והאלבומים שלהם ובלבושם, אם כי בשנים האחרונות התעמעם מוטיב זה. שירי הלהקה מרבים לעסוק בנושאים כגון תהליך השלום, האווירה הפוליטית בישראל וסמים קלים ולעיתים אף על תהליך יצירת המוזיקה עצמה, כאשר רוב שירי הלהקה הם שירי מחאה.

טקסונומיה (ביולוגיה)

טקסונומיה או מיון עולם הטבע (מיוונית עתיקה τάξις (טקסיה), שמשמעותה 'סידור', ו- -νομία (-נומיה), כלומר 'שיטה') היא שיטה בה נעזרים הביולוגים לצורך סיווג ושיום קבוצות אורגניזמים על בסיס של מאפיינים משותפים. האורגניזמים מקובצים יחד לטקסונים וקבוצות אלה מקבלות דרגה טקסונומית; ניתן לקבץ כמה קבוצות של טקסונים בדרגה נתונה ליצירת קבוצת על בדרגה גבוהה יותר, וכך ליצור היררכיה טקסונומית. הבוטנאי השוודי קארולוס ליניאוס נחשב כמייסד המערכת הטקסונומיה הנוכחית, שכן פיתח מערכת המכונה טקסונומיה לינאית לסיווג אורגניזמים ונומנקלטורה דו-שמית לקביעת שמות אורגניזמים.

עם התפתחות תחומי מחקר חדשים כגון פילוגנטיקה, קלדיסטיקה, וסיסטמטיקה השיטה טקסונומית השתכללה והסיווג הפך מודרני יותר בהתבססו על קשרים אבולוציונים ולא רק על מאפיינים חיצוניים. שיטה זו היא חלק ממדע הטקסונומיה.

עולם הטבע עשיר ביצורים רבים, והצורך למיינם ולסווגם נראה הגיוני לכל בר דעת בימינו, אולם לא תמיד הייתה דרך שיטתית לעשות זאת. מאז ומתמיד ידע האדם להגדיר את היצורים השונים ולהבדיל בין דג לבין עוף וייתכן כי הניח שקיימת קרבה בין נמר לברדלס למשל, אולם תורת מיון מסודרת לא הייתה קיימת.

בימי הביניים מקובל היה לסווג את עולם הטבע לארבע ממלכות: דומם, צומח, חי ומְדַבּר (כינוי לאדם). חלוקה זו נמצאת גם היום בשימוש עממי ובאסכולות דתיות מסוימות, וביניהן בַּיהדות, אך היא איננה תקפה מבחינה מדעית, בשל אמות המידה השונות על פיהן בוחנת האסכולה המדעית את המציאות.

כלבי ים

כלבי ים (שם מדעי: Phocidae) היא משפחת יונקים מסדרת הטורפים וקבוצת הטורפים הימיים.

כלבי הים הם בעלי תנוך באוזנים וצווארם קצר מאוד. כמו כן, הם אינם יכולים להעביר את סנפיריהם האחוריים תחת גופם כדי ללכת עליהם והם נעים באמצעות סנפיריהם הקדמיים בלבד, בניגוד לניבתניים ולאוטריים.

לשפמו של כלב הים יש יכולת יוצאת מן הכלל לחוש את מהירות זרם המים. במהלך ניסוי, כלב ים שעיניו כוסו, הצליח לזהות דג שחלף סמוך אליו, תוך שימוש בשפמו, גם 30 שניות לאחר שהטרף עבר במקום. חוקרים מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס מנסים להבין את אופן פעולתה של מערכת חישה זו, המצטיינת ברגישות כה גבוהה.

המין היחיד המגיע לעיתים לחופי ישראל הוא כלב ים נזירי מצוי המצוי בסכנת הכחדה חמורה בכל העולם.

מליח

מָלִיחַ או הרינג (שם מדעי: Clupea. מכונה דג מלוח) הוא סוג דג גרם ממשפחת הסרדיניים אשר חי במים רדודים בצפון האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט, בים הבלטי ובים התיכון. הנפוץ ביותר הוא מליח אטלנטי (Clupea harengus). דגי המליח נעים בלהקות גדולות ומגיעים באביב לחופי אירופה וצפון אמריקה, שם הם ניצודים.

המליח נפוץ מאוד כדג מאכל בקרב קהילות יהדות אשכנז, בעיקר כדג מלוח או דג מעושן, שנקרא לעיתים פיקלינג (מגרמנית: Bückling). חלק מן הדגים המשומרים הנמכרים ברשתות המזון ב"קופסאות סרדינים" הם למעשה שימורי הרינג.

מקריני סנפיר

מקריני סנפיר (שם מדעי: Actinopterygii) הם דגי גרם בעלי סנפירים קרניים.

זוהי מחלקה של מיתרניים בקבוצת בעלי עצם בעל-מחלקת חולייתנים לסתניים.

ס

ס' היא האות ה-15 באלפבית העברי, שמה סָמֵ"ך (בפי יהודי תימן סְמָך) קשור כנראה לסמיכה ולעזר, ויש אומרים שמקור השם בצורתה באלפבית העברי הקדום, שהייתה כצורת שלד של דג (סַמַכּ בערבית).

בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, ס' נמנית עם חמש האותיות השיניות: זסשר"צ. מבחינה פונולוגית היא מייצגת עיצור מכתשי, חוכך שורק, אטום (IPA: ‏/s/).

בפעלים שהאות הראשונה שלהם היא ס' חל שיכול עיצורים בבניין התפעל: הסתרק, הסתדר.

בגימטריה ערכה 60.

בשפה עברית מודרנית שכיחות השימוש באות ס' היא כ־1.55% מכלל אותיות האלף-בית.

הקיצור ס' בסלנג הצבאי פירושו סְגן, והוא מופיע גם בצירופים כגון "סמ"פ" (קרי: סמך מם פא), שפירושו סגן מ"פ,

וכן בחיל הים מתקיים קורס ושמו ס', המכשיר חיילים להיות מכונאים בסטי"לים.

האות ס' מופיעה בביטויים אחדים:

ס"ט (מבוטא סמך-טית): סיפיה טב – בעברית 'סופו טוב', (לא ספרדי טהור – יהודי שמוצאו מספרד).

ס"מ (מבוטא סמך-מם): קיצור שמו של סמאל, מלאך המוות.

סוליתאים

סוליתאים או דגי משה רבנו (שם מדעי: Pleuronectiformes) היא סדרה גדולה של דגי גרם ממחלקת מקריני הסנפיר (על סדרת Acanthopterygii), שגופם המשוטח הוא אסימטרי ונראה כאילו נחצה לשניים.

ע"פ האגדה נחצו דגים אלה לשניים בעת שבקע משה רבנו את ים סוף, ומכאן שמם העממי. הם נחים ושטים על צידו האחד של הגוף, וצידו השני של גופם מכוון כלפי מעלה. הצד התחתון בהיר יותר, בדרך כלל, והשיניים שבו מפותחות. הצד העליון כהה יותר ומשתלב בצבע הקרקע שבה מתחפר הדג, והשיניים שבו קטנות או מנוונות. לעומת זאת מצויות בראשו של הדג בצד זה שתי עיניו, הניבטות מתוך המחפורת שבה הוא מתחפר (דגי משה רבנו הם דגי קרקע המבלים את רוב זמנם בהיותם מחופרים בתוך החול).

צבעם תלוי למעשה בסביבה שבה הם מצויים. בניסויים שונים הוברר, שכאשר מחזיקים את הדגים במכל שתחתיתו מוארת, מתחיל צידם הבהיר להתכהות. כן נמצא, שהדגים חייבים לראות תחילה את הקרקע שעליה הם רובצים, ורק אז יכולים הם להשתלב בצבעיה. אך יש גם מינים חריגים, החסרים את כושר-ההסוואה הזה. כך, למשל, ידועים דגי משה רבנו שהם לבקנים או חסרי-צבע.

מוצאם של דגי משה רבנו הוא מדגים דמויי דקר, שגופם לא היה משוטח, כנראה. במשך מיליוני שנים התפתחו מהם דגים אסימטריים, שעינם האחת החלה לנוע לכיוון אחד הצדדים. צד זה נעשה מכאן ואילך לצד העליון. כתוצאה מתנועה זו של העין החל הראש להתעוות. אצל הדג הטרופי פסטודס (המצוי גם במפרץ אילת) הראש מעוות פחות מן הרגיל, העין הנודדת עשויה להיות העין השמאלית או העין הימנית, והיא מגיעה רק עד לקודקוד. כיוון שכך, אין לדעת בבטחה מה יהיה הצד שעליו ינוח הדג. פרטים מסוימים הם ימניים, ואחרים שמאליים, וזאת בניגוד לשאר מינים בסדרה זו, שכל אחד מהם הוא ימני או שמאלי. הפסטודס הוא גם היחיד מבין דגי משה רבנו שבסנפיריו יש קוצים, כמו בסנפירי הדקר. בכך הוא מהווה חוליה מקשרת בין דגי משה רבנו ובין אבות אבותיהם, דמויי-הדקר.

התפתחותו של דג משה רבנו מן הביצה ועד לבגרות מלמדת בבירור, כי דגים אלה התפתחו על דרך האבולוציה מדגים זקופים (כלומר דגים שאינם נחים ושטים על צידם). הדגיגים הקטנים בסדרה זאת דומים לכל דגיג אחר (יש להם עיניים משני צידי הגוף והם שטים כמו כל דג אחר). אך לאחר שהדגיג גדל עד לאורך של סנטימטר אחד בערך, מתחילה אחת מעיניו לנוע כלפי מעלה, עוברת את קצהו של העליון של הראש ונקבעת לצד העין השנייה. "טיול" זה נמשך כשישה שבועות. בינתיים חל גם עיוות בגולגולת הדגיג, ובסופו של דבר נוטה הדג בהדרגה על צידו חסר-העיניים ויורד לאטו אל קרקעית הים.

דג משה רבנו שוחה בתנועה גלית, העוברת לאורך גופו, בעזרת סנפיר השת וסנפיר הגב. זה האחרון ארוך מאוד (הוא מתחיל לפני העין או מעליה ומתמשך לאורך כל הגוף). עיוות-הראש גורם לכך, שפיהם של דגי משה רבנו מצוי בכיוון הצד התחתון, העיוור, של הגוף. דבר זה קשור בעובדה שהם ניזונים בעיקר מבעלי חיים המצויים על קרקע הים, כגון: רכיכות, קיפודי-ים קטנים, תולעים ודומיהם, אף על פי שיש מינים המסוגלים גם לרדוף אחר דגים או סרטנים וללכדם. עיניהם של דגי משה רבנו מזדקרות בדרך כלל מעל לראש. הן מוגנות על ידי שמורות עבות ובשרניות, וכל אחת מהן יכולה לנוע בפני עצמה. כך הן סוקרות את הנעשה סביבן בכל הכיוונים בחיפושם אחר מזון או אויבים נסתרים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.