דב שוורץ

דב שוורץ (נולד ב-16 באוגוסט 1961) הוא פרופסור למחשבת ישראל, בעבר דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת בר-אילן. בשנת 2015 זכה בפרס אמת במחשבת ישראל.[1]

Dov Schwartz Bar Ilan2008
דב שוורץ

חייו

נולד וגדל בעיר חיפה כבן יחיד להורים ניצולי שואה.

למד בישיבת ההסדר כרם ביבנה. בשנות לימודיו בישיבה כתב מספר מאמרים על הגות הרב דוד כהן (הרב הנזיר).

שירת בצה"ל כחובש.

בשנת 1986 החל ללמוד באוניברסיטת בר-אילן. בשנה השנייה ללימודיו מונה בהתראה קצרה ללמד שלושה קורסים במקום מרצה שחלה. כארבע שנים לאחר שהחל את לימודיו האקדמיים סיים לכתוב את עבודת הדוקטורט שלו בהדרכת פרופסור אברהם נוריאל בנושא "משנתו הפילוסופית-הדתית של ר' שמואל אבן צרצה". כיהן בעבר כראש המחלקה לפילוסופיה יהודית בבר-אילן וכדיקן הפקולטה למדעי הרוח.

שוורץ נשוי לגילה ולהם ששה ילדים.

עבודתו

שוורץ כתב למעלה מ-30 ספרים וכמאתיים מאמרים. הוא לא נתפס לסגנון או פרק זמן מסוים אלא עוסק במגוון תקופות של מחשבת ישראל, מהוגי ימי הביניים ועד פילוסופיה יהודית מודרנית ופוסט-מודרנית.

תחומי המחקר המרכזיים של שוורץ הם הפילוסופיה היהודית בימי הביניים, הגות הציונות הדתית, חסידות חב"ד ועוד.

חלק מחידושיו עוררו מחלוקת בעת פרסומם אך עתה התקבלו בעולם האקדמי. טענתו כי יש להבין את משנת הרב קוק כחלק מחוג רעיוני הכולל את תלמידיו הקרובים (בנו הרב צבי יהודה, הרב דוד כהן והרב יעקב משה חרל"פ), הייתה מנוגדת לגישה המקובלת באוניברסיטה העברית שטענה כי יש להפריד בין הגות הרב קוק עצמו לבין זו של ממשיכיו. ככלל, בכתביו, שוורץ חותר למצוא מכנה רעיוני משותף בין הוגים ותקופות שונות ולהבינם על רקע זה[דרוש מקור].

בספריו ובמאמריו על הציונות הדתית טוען שוורץ כי כדי להבין לעומק את התנועה, יש להכיר את שורשיה התאולוגיים ואת הוגיה הראשונים[2]. הוא התעסק וכתב פירוש על הגותו של הרב סולובייצ'יק ומשמש כראש הקתדרה להוראת משנתו באוניברסיטת בר-אילן.[3]

ספריו

  • הגות בצל האימה - דמותו, כתביו והגותו של ר' שם טוב אבן שפרוט, עם נ' פרימר, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים, תשנ"ב.
  • ישן בקנקן חדש - משנתו העיונית של החוג הניאופלטוני במחשבה היהודית במאה הי"ד, הוצאת מוסד ביאליק ויד יצחק בן צבי, ירושלים, תשנ"ז.
  • הרעיון המשיחי בהגות היהודית בימי הביניים, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, תשנ"ז. (מהדורה שנייה מורחבת, תשס"ו)
  • אמונה על פרשת דרכים - בין עיון למעשה בציונות הדתית, סדרת "ארון ספרים יהודי", הוצאת עם עובד, תל אביב, תשנ"ו.
  • ארץ הממשות והדמיון: מעמדה של ארץ ישראל בהגות הציונית הדתית, עם עובד, תל אביב, תשנ"ז.
  • הכוזרי המבואר: פירושו של הרב הנזיר (דוד כהן) לספר הכוזרי (ההדרה ומבוא), ירושלים, תשנ"ז-תשס"ב. שלושה כרכים.
  • אסטרולוגיה ומגיה בהגות היהודית בימי הביניים, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, תשנ"ט.
  • הציונות הדתית בין היגיון למשיחיות, ספריית אופקים, עם עובד, תל אביב, תשנ"ט.
  • אמונה ותבונה: דרכי הוויכוח בהגות היהודית בימי הביניים, האוניברסיטה המשודרת, משרד הביטחון, תל אביב, תשס"א.
  • אתגר ומשבר בחוג הרב קוק, ספריית אופקים, עם עובד, תל אביב, תשס"א.
  • Faith at the Crossroads: A Theological Profile of Religious Zionism, E. J. Brill, Leiden 2002 (תרגום של "אמונה על פרשת דרכים").
  • סתירה והסתרה בהגות היהודית בימי הביניים, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, תשס"ב.
  • הציונות הדתית: תולדות ופרקי אידאולוגיה, האוניברסיטה המשודרת, משרד הביטחון, תל אביב, תשס"ג.
  • קמיעות, סגולות ושכלתנות בהגות היהודית בימי הביניים, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, תשס"ד.
  • Studies on Astral Magic in Medieval Jewish Philosophy, E. J. Brill, Leiden 2005
  • Central Problems of Medieval Jewish Philosophy, E. J. Brill, Leiden 2005
  • פירוש קדמון לספר הכוזרי: 'חשק שלמה' לר' שלמה בן יהודה מלוניל, מהדורה מדעית, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, תשס"ז.
  • Religion or Halakhah? The Philosophy of Rabbi J. B. Soloveitchik, E. J. Brill, Leiden 2007 (תרגום של מס' 19).
  • הגותו הפילוסופית של הרב סולובייצ'יק: (א) איש ההלכה: דת או הלכה?, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, תשס"ח.
  • הגותו הפילוסופית של הרב סולובייצ'יק: (ב) מחקר התודעה לתיאור אשיות הקיום, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, תשס"ח.
  • Religious Zionism: History and Ideology, Academic Studies Press, Boston 2009
  • פירוש קדמון על יסוד מורא: פירושו של ר' מרדכי כומטינו על יסוד מורא, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, תש"ע.
  • מחשבת חב"ד מראשית ועד אחרית, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, תשע"א.
  • כינור נשמתי: המוזיקה בהגות היהודית, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, תשע"ג 2013. ISBN 9789652264541
  • הגותו הפילוסופית של הרב סולובייצ'יק: (ג) התפילה כחוויה, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, תשע"ו 2015.
  • פירוש קדמון על מורה הנבוכים: ביאורו של ר' מרדכי בן אליעזר כומטינו למורה הנבוכים לרמב"ם (עם אסתי אייזנמן), אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, תשע"ז 2016.
  • רחק וקרוב: הגות יהודית בביזנטיון בשלהי ימי הביניים, הוצאת מאגנס, 2016.
  • הוגים קוראים - הוגים יהודים במאה העשרים מתמודדים עם המסורת, הוצאת כרמל, 2016.
  • דילוג אל האור - מושגי יסוד בהגות חב"ד, הוצאת תבונות, אלון שבות, 2017.
  • (עם אבי שגיא), מריאליזם למשיחיות - הציונות הדתית ומלחמת ששת הימים, הוצאת כרמל, 2017.
  • פרשנות, דרשנות ושכלתנות: מבחר מכתבי ר' שם טוב אבן שפרוט, הוצאת אדרא, 2017.
  • מאבק הפרדיגמות - בין תאולוגיה ופילוסופיה בהגות היהודית בימי הביניים, הוצאת מאגנס, 2018.
  • מאחדות לריבוי - סיפורה של התודעה הציונית הדתית, מוסד ביאליק, 2018.
  • (עם אבי שגיא), התמימות השנייה - עולמו הרוחני של אליעזר שביד, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2018.
  • מנהיגות רוחנית בדור תהפוכות - דמותו וכתביו של הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק (ערך עם אפרים קנרפוגל), אורים, 2018.
  • על חבל דק - דמוקרטיה וערכיה בהגות הציונית הדתית, הוצאת כרמל, 2018.
  • (עם אבי שגיא), בין שמים לארץ - עולמו של הרב חיים דוד הלוי, הוצאת כרמל, 2018.
  • (עם אבי שגיא), נאמנות ביקורתית; עולמו והגותו של דוד הרטמן, הוצאת כרמל, 2018.
  • מפגשים - פרקים באסתטיקה יהודית, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2019.

קישורים חיצוניים

ממאמריו:

על כתביו:

הערות שוליים

  1. ^ דב שוורץ באתר א.מ.ת
  2. ^ הציונות הדתית ורעיון האדם החדש, דב שוורץ, ישראל (כתב עת) 16, 2009 עמודים 143–164.
  3. ^ פרופ' דב שוורץ, www.biu.ac.il
16 באוגוסט

16 באוגוסט הוא היום ה-228 בשנה בלוח הגרגוריאני (229 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 137 ימים.

1961

שנת 1961 היא השנה ה-61 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1961 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

אבי שגיא

אבי (אברהם) שגיא (שוייצר) (נולד ב-9 בדצמבר 1953 בבת ים) הוא פילוסוף וחוקר של הפילוסופיה היהודית. שגיא הוא פרופסור מן המניין בחוג לפילוסופיה, וראש התוכנית ללימודי פרשנות ותרבות באוניברסיטת בר-אילן, וכן משמש כעמית מחקר בכיר במכון הרטמן בירושלים.

אביעזר רביצקי

אביעזר (אבי) רביצקי (נולד ב-13 ביוני 1945) הוא הוגה דעות ישראלי, פרופסור אמריטוס בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית וחוקר מדעי היהדות, ממקימי ומראשי תנועת מימד, וחתן פרס ישראל לחקר מחשבת ישראל לשנת תשס"א.

אוניברסיטת בר-אילן

אוניברסיטת בר-אילן היא אוניברסיטה ציבורית שמרכזה ברמת גן, מהגדולות בישראל, עם כ-17,000 סטודנטים. היא נוסדה בשנת 1955, ונקראה על-שם הרב מאיר בר-אילן, ממנהיגי הציונות הדתית.

יותר מ-20 פרסי ישראל הוענקו במשך השנים לחוקרי האוניברסיטה בתחומי היהדות, החינוך, הספרות, החברה והמשפט. פרסים בין-לאומיים ומענקי מחקר רבים הוענקו לחוקרים בתחומי הרפואה, הכימיה, הפיזיקה, הסייבר ומדעי המחשב. הפקולטה למדעי היהדות של בר-אילן היא הגדולה מסוגה בעולם האקדמי. פרויקט השו"ת הוא מהישגיה הבולטים. בדירוג שאנגחאי היא נמצאת במקום החמישי בין האוניברסיטאות בישראל ובדירוג Times Higher Education היא נמצאת במקום הרביעי.

גדליה דוב שוורץ

הרב גדליה דוב שוורץ (חותם בכתיב יידי: שווארץ; נולד ב-24 בינואר 1925) הוא פוסק הלכה אורתודוקסי אמריקאי המתגורר בשיקגו, אילינוי.

הרב שווארץ מכהן מראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 כאב בית דין בבית הדין של אמריקה וכחבר מועצת הרבנות בשיקגו . הוא עומד כיום בראש בית הדין של מועצת הרבנות של אמריקה (RCA - ‏Rabbinical Council of America) המזוהה עם OU. הוא עורך כתב העת של הארגון, "הדרום", משנת 1984,

דעת (כתב עת)

דעת הוא כתב עת בהוצאת המחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בר-אילן.

כתב העת דעת מוקדש למחקרים בתחום הפילוסופיה היהודית והקבלה. אלה נידונים מנקודות מבט שונות: פילוסופית, תאולוגית, תולדות הרעיונות, היסטורית, ביוגרפית, ביבליוגרפית, מחקר השוואתי וכיוצא באלה.

עורכו הראשון של דעת היה עמנואל לוינס, אותו החליף נחום אריאלי, ובמשך שנים רבות ערך את כתב העת פרופ' משה חלמיש. החל משנת 2016 עורכי דעת הם: דב שוורץ, אבי אלקיים וחנוך בן-פזי. כתב העת יוצא פעמיים בשנה. נכון ל-2015 יצאו 80 חוברות, חלקן חוברות כפולות או משולשות. ב-2015 נוסף כתב העת למאגר כתבי העת JSTOR.

חברי המערכת, בנוסף למשה חלמיש הם אפרים מאיר, דב שוורץ וחנה כשר. חברי המועצה המורחבת של כתב העת הם משה אידל, יעקב בלידשטיין, יוסף דן, שלום רוזנברג ואליעזר שביד.

דתיים לאומיים

דתיים־לאומיים (בקיצור: דתיים) הוא שם כולל לקבוצה בחברה הישראלית, הרואה עצמה מחויבת לשמירת ההלכה והמסורת היהודית, ומתוך כך תומכת בציונות ובהשתלבות אקטיבית בחברה הכללית במדינת ישראל.

קבוצה זו היא המשכה של הציונות הדתית, אשר שורשיה בסוף המאה ה־19. ציונים־דתיים הוא שם נרדף לדתיים־לאומיים. בעגה הישראלית קרויים לעיתים הדתיים לאומיים בשם "סרוגים" או בני "הכיפות הסרוגות", בשל סוג הכיפה שחובשים רוב אנשי הקבוצה.

הקבוצה השמרנית יותר בציבור זה מכונה "חרדים לאומיים" (או "תורניים לאומיים"). קבוצה זו מאופיינת בייחוס חשיבות רבה יותר ללימוד תורה ולהקפדה בקיום מצוות, ביחס מסויג יותר כלפי תרבות חילונית ובתפיסת עולם לאומית וימנית יותר.

לפי נתוני הלמ"ס משנת 2016 כ־16% מהתושבים היהודים בישראל מגדירים את עצמם כדתיים.

הוצאת אוניברסיטת בר-אילן

הוצאת אוניברסיטת בר-אילן היא הוצאת ספרים של אוניברסיטת בר-אילן, המתמקדת בהוצאה לאור של ספרים וכתבי עת אקדמיים העוברים ביקורת עמיתים, בעיקר בתחומי מדעי הרוח ומדעי החברה, ובפרט במדעי היהדות.

ההוצאה לאור נוסדה בשנת 1966 על ידי פרופ' דניאל שפרבר, שעמד בראשה כעשר שנים. במתכונתה הנוכחית פועלת ההוצאה משנת 1978. בראש ועדת הספרים של ההוצאה עמדו במהלך השנים הפרופסורים דניאל שפרבר, אברהם סולטמן, שלום אלבק, שלמה אקשטיין, יהודה פרידלנדר, אלה בלפר, בנימין אברהמוב, דב שוורץ, אפרים חזן ויוסי כץ. מרים דרורי ניהלה את בית ההוצאה מראשיתו במשך 22 שנים. המנהלת הנוכחית היא מרגלית אבישר.כגולת הכותרת של מפעליה המיוחדים רואה ההוצאה את ספרי "מקראות גדולות הכתר" שבעריכתו המדעית של פרופ' מנחם כהן, שהוצאתם לאור נמצאת בעיצומה (עד כה יצאו לאור 18 כרכים, מתוך 22 כרכים מתוכננים).

במסגרת ההוצאה יוצאים לאור 18 סדרות ו-12 כתבי עת.

הכוזרי

ספר ההוכחה והראיה להגנת הדת (ערבית: كتاب الحجة والدليل في نصر الدين الذليل, כִּתָּאבּ אלחַגׇ'ה ואלדׇּלִיל פִי נַצְר אלדִּין אלדַ'לִיל) הידוע כספר הכוזרי, הוא חיבורו הפילוסופי של רבי יהודה הלוי (ריה"ל), שנכתב בשנת 1139 בערבית יהודית. בתרגומו העברי של יהודה אבן תיבון, התרגום העברי הראשון של הספר, כונה "ספר הכוזרי" וכך רכש את שמו המפורסם. הספר כתוב בצורת שיחה בין מלך הכוזרים וחכם יהודי על יסודות היהדות. סיפור גיורם מרצון של הכוזרים כמה דורות קודם לכן, משמש את המחבר כרקע ובסיס לדמות מלך כוזר. ספר הכוזרי נחשב אחד מעמודי התווך של הפילוסופיה היהודית בפרט, ושל מחשבת ישראל בכלל.

חסידות חב"ד

חסידות חב"ד ליובאוויטש (ראשי תיבות של "חכמה, בינה, דעת") היא חצר חסידית, ממשיכתה של שושלת חב"ד שנוסדה על ידי רבי שניאור זלמן מלאדי בשלהי המאה ה-18. בשנת ה'תקע"ג (1812) עבר בנו רבי דובער שניאורי לעיירה לובביץ', שממנה פעלו רוב אדמו"רי חב"ד ועל שמה נקראה החצר. לצדה התקיימו ענפים נוספים, כמו קאפוסט וליאדי, אך הם התמזגו לבסוף לתוך חב"ד-ליובאוויטש שנותרה יחידה בשנת ה'תרפ"ג (1923). חב"ד ניכרת בדרכה הרעיונית, המתבטאת בראשי התיבות המרכיבים את שמה, שלפי הקבלה הם שלושת הכוחות המרכיבים את תהליך החשיבה וההבנה. היא מדגישה את מרכזיות השכלתנות בביסוס האמונה הדתית.

לחסידות חב"ד הייתה השפעה ביהדות מזרח אירופה, בעיקר במרכז פעילותה הנמצא כיום בשטחי בלארוס. האדמו"ר השביעי והאחרון, רבי מנחם מנדל שניאורסון, פיתח מאוד את פעילות שליחיו להפצת ערכי היהדות בציבור היהודי הרחב. במקביל הדגיש את חשיבות האמונה בגאולה הקרבה, תוך שרבים מחסידיו משוכנעים שהוא המשיח וחלקם אף מסרבים לקבל את עובדת פטירתו ב-1994. השאלה אם ועד כמה יש לעסוק במשיחיותו מוסיפה לפלג את חב"ד, שמתנהלת מאז ללא אדמו"ר. מספר חבריה קשה לחישוב בשל הקושי להפריד בין חסידים במעגל הפנימי לבין מקורבים. על פי ספרי טלפונים ורשימות של החסידות היו בשנת 2016 כ-16,800 בתי-אב השייכים לה.

יהודה אליצור

יהודה אליצור (הרשקוביץ; כ"ז בתמוז ה'תרע"א 23 ביולי 1911 - ב' בטבת ה'תשנ"ח 31 בדצמבר 1997) היה פרופסור לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן, מחוקרי המקרא והגאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל.

מדעי היהדות (כתב עת)

מדעי היהדות, במת האיגוד העולמי למדעי היהדות (כותר אנגלי: Jewish studies, forum of the World Union of Jewish Studies) הוא כתב עת מדעי ושנתון של האיגוד העולמי למדעי היהדות, השוכן בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית.

כתב העת נוסד בשנת תרפ"ו (1926), כחלק מהמכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית. כותרו הראשון היה "ידיעות המכון למדעי היהדות". במשך השנים השתתפו בו חוקרים במדעי היהדות מרחבי תבל. בשנת תשס"ט 2009, ערכו את "מדעי היהדות" גרשון בקון, איתמר גרינוולד ומנחם הירשמן. כל גיליון "מדעי היהדות" מכיל חלק מחקרים וחלק סקירות קצרות על כותרים חדשים בתחום מדעי היהדות.

בין המשתתפים במדעי היהדות: אפרים אלימלך אורבך, משה אידל, נחם אילן, יעקב אלבוים, חנוך אלבק, מנחם אלון, שולמית אליצור, דניאל בויארין, עידו בסוק, ישראל ברטל, יצחק ברנד, ישעיהו גפני, זאב גריס, יהושע גרנט, אברהם דוד, יוסף דן, אבנר הולצמן, גתית הולצמן, אביעד הכהן, חגית הלפרין, שמואל ורסס, יעקב זוסמן, יאיר זקוביץ, גלית חזן-רוקם, עמנואל טוב, ציפי יבין, שלם יהלום, שרה יפת, רימון כשר, יהודה ליבס, חננאל מאק, שגית מור, שלמה מורג, אברהם מלמד, דליה מרקס, מרדכי נדב, הלל נוימן, חנה ספראי, מעוז עזריהו, שמחה עמנואל, חביבה פדיה, עזרא פליישר, ישראל קולת, ישי רוזן-צבי, שלום רוזנברג, ישראל רוזנסון, מיכאל ריגלר, דב שוורץ, גרשון שקד, סמדר שרלו, ישראל משה תא-שמע ויוסף תבורי.

נחום אריאלי

נחום אריאלי (א' בטבת תרצ"א, 21 בדצמבר 1930 - ה' באב תשס"א, 27 ביוני 2001) היה הוגה דעות, סופר, משורר וחוקר. בעל תואר ד"ר לפילוסופיה.

עלי ספר

עלי ספר : מחקרים בביבליוגרפיה ובתולדות הספר העברי המודפס והדיגיטלי הוא כתב עת מדעי העוסק בתולדות הדפוס העברי בביבליוגרפיה של הספר העברי בעבר והווה. כתב העת יוצא לאור באופן לא סדיר החל משנת 1975 על ידי המחלקה ללימודי מידע באוניברסיטת בר-אילן ובדפוס הוצאת אוניברסיטת בר-אילן. שפת כתב העת היא עברית ולכל גיליון נוספים גם תקצירים בשפה האנגלית.

פרישות (יהדות)

פרישות משמעותה הִמנעות מענייני העולם הזה, התנזרות מהנאות, או נזירות חלקית עד מלאה.

משמעותו של המונח והמושג, ובכלל זה דרגת החומרה של הפרישות, וכן ההתייחסות אל משמעויותיו השונות, תוארו בהגות היהודית לדורותיה.

פרס א.מ.ת

פרס א.מ.ת. (אמנות-מדע-תרבות) הוא פרס המוענק בישראל מדי שנה, מאז שנת 2002. הפרס, בסך מיליון דולר אותו חולקים הזוכים, ממומן על ידי קרן א.מ.נ. - לקידום המדע התרבות והאמנות בישראל, אשר הוקמה לצורך עניין זה על ידי אגודת ידידי ישראל באמריקה הלטינית.

הפרס ניתן בחסותו של ראש ממשלת ישראל בחמישה תחומים: תרבות ואמנות, מדעים מדויקים, מדעי החיים, מדעי הרוח, ומדעי החברה. הפרס מוענק מדי שנה על-פי תחומי משנה המתחלפים במחזוריות מדי שנה.

הקריטריונים לזכייה בפרס מבוססים על הצטיינות והישגים מקצועיים או אקדמיים שיש בהם פריצת דרך בתחום העיסוק של הזוכה וכן תרומה מיוחדת לתרבות ולחברה הישראלית. ההחלטה על הזוכים מתקבלת על ידי ועדה בראשות שופט, הממנה ועדות משנה שמורכבות ממומחים בתחומים הרלוונטיים. את הקרן ייסד הנדבן אלברטו מוסקונה ניסים.

ציונות דתית

הציונות הדתית היא זרם אידאולוגי בתנועה הציונית המבסס את התמיכה בלאומיות היהודית ובהקמת מדינה ליהודים כחובה הנובעת מתורת ישראל ושם דגש על הפן היהודי בציונות. בניגוד להשקפה החרדית, שלפיה גאולת העם והארץ יתקיימו רק עם ביאת המשיח, תומכת הציונות הדתית במעשה אנושי להשגת ריבונות יהודית ורבים בה רואים בהקמת מדינת ישראל אתחלתא דגאולה. הציונות הדתית רואה את שורשיה ההיסטוריים במקורותיו של עם ישראל החל מתקופת המקרא ואילך. רבים בציונות הדתית מדברים על שילוב שלושת הערכים של תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל. הקבוצה החברתית המחזיקה באידאולוגיית הציונות הדתית נקראת "דתיים לאומיים" ומכונה לעיתים "כיפות סרוגות". למידע על ההיבטים הסוציולוגים של הדתיים הלאומיים ואנשי הציונות הדתית, ראו דתיים לאומיים.

שמואל אבן צרצה

ר' שמואל אבן צרצה הוא פילוסוף יהודי ספרדי שפעל בין השנים (1380-1360), ונמנה עם החוג הנאו-פלטוני שפעל בספרד במאה ה-14. היה בין הפוריים בחוג זה מבחינת היקף כתביו הרחב.

אבן צרצה הוא מחברם של שני חיבורים: 'מקור חיים' שהוא פירוש לביאור ר' אברהם אבן עזרא על התורה, ו'מכלל יופי' שהוא ביאור לאגדות חז"ל ומדרשיהם.

בתקופתו של אבן צרצה שלטה תורתו של אבן רשד ללא עוררין, ואילו אבן צרצה הציע משנה ניאופלטונית מובהקת. הוא נמנה עם החוג הנאו-פלטוני - קבוצת הוגים שעסקו בפירושו של אבן-עזרא על התורה, ופעלו בספרד באמצע המאה ה-14. החוג הנאו-פלטוני שילב את ההגות השכלתנית של אבן רשד עם משנה ניאופלטונית מובהקת, בצירוף נטייה למיסטיציזם שהתאפיין בזיקה ברורה לאסטרולוגיה ולמאגיה אסטרלית, הנובעת מהתפיסה המעניקה לאדם את היכולת לשנות את הטבע ולחולל נסים. בתוך אותה קבוצה פעלו: ר' שלמה אבן יעיש, ר' שלמה אלקונסטנטין, ר' שלמה פרנקו, ר' עזרא בן שלמה גטיניו, ר' יוסף טוב עלם הספרדי, ר' שם טוב אבן שפרוט ור' שם טוב אבן מאיור. קבוצת פרשנים זו כתבה בלשון שכלתנית תוך שליטה ברזי השכלתנות עם היצמדות לדברי אבן-עזרא. רוב ההוגים הללו חיברו פירוש לביאור ר' אברהם אבן עזרא לתורה ופענחו בהרחבה את סודותיו האסטרולוגיים וההרמטיים.

אבן צרצה השתמש באורחות המגיה האסטרלית בפרשנותו לדרשות חז"ל, למקרא ולפירוש ר' אברהם אבן עזרא למקרא. לדידו, הותאמו טעמי המצוות של הרמב"ם לפשט הכתוב, ולא למשמעותו העמוקה. עמדתו של אבן צרצה הייתה בעל גוון מגי מובהק, וכשבא לפרש את דברי הרמב"ם, קבע שתפילתו של אדם תלויה במערכת השמיים. נוסף על כך, דרש אבן צרצה את סיפורי המקרא, עיצוב דמויות מקראיות, מעשיהן וייעודיהן לאור ההשפעות האסטרולוגיות. את מעשיו של בלעם, למשל, פירש כהתלבטות אם לקלל את מאדים או את שבתאי, את סיפור המבול פירש כצירוף של שבתאי וצדק בסופו של בית מזל בתולה, ואת ההידרדרות החברתית והמוסרית המתוארת בישעיה פירש כמעבר אסטרולוגי דרמטי משלטונו של צדק לשלטונם של מאדים ושבתאי כן טען כי כוחם של הנביאים שואב מהשפעת הכוכבים, ולכן הנבואה מותנית במצב הגאוגרפי והאסטרולוגי ומושפעת מהאקלים וממקומות הכוכבים.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.