דב סדן

דב סדן (שְׁטוֹק) (21 בפברואר 190214 באוקטובר 1989) היה פרופסור חוקר ספרות, סופר, מתרגם, פובליציסט וחבר הכנסת. חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחתן פרס ישראל לחכמת ישראל לשנת 1968.

דב סדן
Dov Sadan 1966-01-01
דב סדן, 1966
לידה 21 בפברואר 1902
ברודי, גליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה 14 באוקטובר 1989 (בגיל 87)
ירושלים, ישראל
מדינה ישראל  ישראל
תאריך עלייה 1925
מקום קבורה הר המנוחות, ירושלים
סיעה המערך לאחדות פועלי ארץ ישראל, מפלגת העבודה
חבר הכנסת
22 בנובמבר 19659 בדצמבר 1968
(3 שנים)
כנסות ה־6
פרסים והוקרה

קורות חייו

סדן נולד בשם דב בֶּרְל שְׁטוֹק בשנת 1902 בעיר ברודי שבגליציה, אז בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית. אמו נפטרה בלידתו. הוא קיבל חינוך יהודי מסורתי, ואת השכלתו הכללית רכש בכוחות עצמו. במהלך מלחמת העולם הראשונה עברה משפחתו ללבוב, ושם הצטרף סדן לתנועת "החלוץ" והיה לאחד מראשי התנועה בפולין.

בשנת 1925 עלה סדן לארץ ישראל. בין השנים 19271944 היה חבר מערכת עיתון 'דבר', ובעיקר עסק בעריכת המוסף הספרותי של העיתון.

בשנת 1952 זכה בפרס ברנר לספרות על ספרו "אבני בוחן".[1]

בין השנים 19521970 היה מופקד על הקתדרה ליידיש באוניברסיטה העברית בירושלים. במסגרת זו מונה בשנת 1963 לדרגת פרופסור, אף שבהשכלתו הרשמית לא נכלל אפילו תואר ראשון. בנוסף למשרתו באוניברסיטה העברית לימד סדן, החל משנת 1965 ועד לשנת 1970, ספרות עברית באוניברסיטת תל אביב.

בשנת 1965 נבחר לכנסת מטעם המערך, אך התפטר בסוף שנת 1968, במחאה על יציאת משלחת של הכנסת לגרמניה.

בשנת 1962 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. בשנת 1968 הוענק לו פרס ישראל לחוכמת ישראל.

פרסם מאות ספרים ומאות מאמרים.

בשנת 1980, קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן.[2]

היה נשוי לגוסטה לבית פרנס, מראשונות העלייה השלישית,[3] ואב לשניים: פרופ' עזרא סדן, כלכלן ולשעבר מנכ"ל משרד האוצר, ופרופ' יוסף (יוסי) סדן, חוקר תרבות האסלאם.

סדן נפטר בסתיו 1989, בן 87 במותו.

ארכיונו, המכיל בין היתר התכתבויות, טיוטות וחמרי הכנה למחקריו ותצלומים, שמור בספרייה הלאומית.[4]

מספריו

ביבליוגרפיה מקיפה לכתביו מופיעה ב: כתבי דב סדן: ביבליוגרפיה תרצ"ו - תשמ"ד, כולל השלמות לשנים תרפ"ו - תרצ"ח, בעריכת יוסף גלרון-גולדשלגר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1986.

ממאמריו

מעריכותיו ודברי הקדמה

  • היינריך היינה, ארץ אשכנז: הגדה של סתו, תרגום: ש' בן-ציון, הקדמה ובאורים: ד. שטוק' (דב סדן), דבר, תל אביב, 1938.
  • על ספרותנו: מסת מבוא דב סדן, המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית, ירושלים, בהוצאת ר. מס, תש"י, 1949.
  • שמריהו אימבר, כל שירי נפתלי הרץ אימבר / ביאוגרפיה - שמריהו אימבר, מבוא: דב סדן, תל אביב, מ' ניומן, 1950.
  • שחוק פינו: אוצר להומור ולסאטירה בספרות העברית מראשיתה ועד ימינו / עם הקדמה, פתיחות, הערכות ספרותיות, מראי-מקומות, הערות והארות ופירושים מאת אפרים דוידזון. בצירוף רישומי-לוואי מאת דב סדן, תל אביב: מטמונים. תשי"א, 1950.
  • חנוך שכטר, שתים ערים: מגילות זכרונות משתי קהילות שנחרבו, דברי הקדמה: דב סדן, הוצאת חנוך שכטר, תל אביב, תשי"ג, 1952.
  • קרל רוזנפלד, הרצל הסופר, עברית: ירחם טולקיס, מבוא: דב סדן, הוצאת מ. ניומן, תל אביב, תשט"ו, 1954.
  • אליהו דוד שפיר, עיר בפולין, אחרית דבר: דב סדן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשט"ו, 1954.
  • נחמן הוברמן, ברשאד: בצל העיירה, מבוא: דב סדן, מוציא לאור: אנציקלופדיה של גלויות, ירושלים, תשט"ז, 1956.
  • חזיוני גאלה: הגלם, חלום הגלם, כבלי משיח: טרילוגיה / מאת ה' לייוויק; תרגמו מיידיש אהרן זאב בן-ישי ואברהם שלונסקי; בלוויית הקדמת המחבר ומבוא של דב סדן. מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ז, 1956.
  • צבי ישראל שביד, נתיב אל האור: דברי סיפור, שיר, ותרגום, מבוא: דב סדן, מו"ל: תל אביב, אלף, תשי"ח, 1957.
  • שמואל ניגער, הביקורת ובעיותיה: בין סופר, מבקר וקורא, צירף מבוא: דב סדן, תורגם מיידיש ד' לינבסקי-ניב, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי"ח, 1957.
  • דוד לבקובסקי, שלום עליכם וגבוריו, מבוא - דב סדן, מוציא לאור: שלום, תל אביב, תשי"ט, 1959.
  • משה פלינקר, הנער משה: יומנו של משה פלינקר, הקדים מבוא: דב סדן, (מגנזי יד ושם), יד ושם, ירושלים, תשכ"א, 1960.
  • שירים וחזיונות / אהרן גלנץ-לילס (השירים תורגמו מיידיש בידי בנימין הרושובסקי; החזיונות ... תורגמו מיידיש בידי שמשון מלצר); בלווית מבוא מאת דב סדן, מוסד ביאליק, ירושלים, תש"ך, 1960.
  • מרדכי זאב ברוידא - קובץ לזכר מרדכי זאב ברוידא, הקדים דב סדן, הביאו לבית דפוס: דב סדן וחיים אורמיאן, הספרייה הציונית על יד ההסתדרות הציונית, תש"ך, 1960,.
  • יוסף ארליך, וואלבראם, פארווארט, (מבוא), - דב סדן, תל אביב, פארלאג י"ל פרץ, 1963.
  • ירחמיאל בריקס, על קידוש השם: סיפורים, תרגם מאידית אלחנן אינדלמן, מבוא: דב סדן, (נדפס בראשונה ב"הדואר"), מו"ל בלתי ידוע, ניו-יורק, תש"ל, 1963.
  • מיכאל וייכרט, מסילת חיים ומשעוליה, גליציה, וינה, ברלין, מבוא: דב סדן, תרגום מיידיש: שמאי מנדל, הוצאת המנורה, תל אביב, תשכ"ה, 1964.
  • שלמה שפאן, שירים וסיפורים - שלמה שפאן, מבוא דב סדן, הוצאת קרני, תל אביב, תשכ"ד, 1964.
  • משה בן יוסף, אחרי ישו ומארכס, (משה בן יוסף < הגר > ), הקדמה: דב סדן, הוצאת אל"ף, תל אביב, תשכ"ו, 1965.
  • יצחק בן ישראל, בעין שוחקת, הקדים: דב סדן, ציירה: הגר חורן, תל אביב, איחוד הקבוצות והקיבוצים וקבוצת יפעת, תשכ"ה, 1965.
  • מרדכי חלמיש, מכאן ומקרוב: אנתלוגיה של סיפורי יידיש בארץ-ישראל מראשית המאה ועד ימינו, (בליווי מבוא, רשימות ביו-ביבליוגרפיות ותמונות), במבואי האסופה מאת דב סדן, מרחביה, ספרית הפועלים בשיתוף עם קרן ויינפר-מורגנשטיין, תשכ"ז, 1966.
  • שלמה ביקל, עיר ויהודיה, תרגם מיידיש: שמשון מלצר, מבוא: דב סדן, מוסד ביאליק, ירושלים, תשכ"ז, 1966.
  • יעקב לרנר, ביערי פולסיה, מבוא - דב סדן, פיתוחי עץ - יעקב שטיינהרט, הוצאת אריאל, תל אביב, תשכ"ח, 1967.
  • נחום סטוצ'קוב, אוצר השפה העברית, מבוא דב סדן, העורך: אלחנן אינדלמן, עורך משנה: ישראל בן דוד, ניו-יורק, האחים שולזינגר, תשכ"ח, 1967.
  • איציק מאנגר, שירים ובלדות, עברית: בנימין טנא, מבוא דב סדן, תל אביב, על-המשמר, תשכ"ט, 1968.
  • יצחק צימרמן, בעיניו של מאמין (לקט מאמרים), דברי מבוא: דב סדן, אהרן צייטלין, ש"ה ברגמן, בצרוף מפתח ל"פרוזדור" מאת אלעזר בניועף, הביא לדפוס: יוסף עמנואל, פרוזדור (דו ירחון לעיון אמונה), תל אביב, תש"ל, 1969.
  • עלי ספים: שירים / (המתרגמים ... אמיר גלבע, ב' מרדכי, יעקב צבי שרגל, מרדכי ברתנא, [ואחרים]); (הביא לבית הדפוס חיים פלג), דברי הקדמה דב סדן, מרחביה ותל אביב: ספרית פועלים בשיתוף עם קרן ויינפר-מורגנשטרן, תשל"ב, 1972.
  • רוזה פאלאטניק, פרוכת הקטיפה - מבחר סיפורים, הקדמה דב סדן, אחרית דבר מלך ראוויטש, המנורה, תל אביב, 1972.
  • אברהם קלין, לעב און לאק אין - ישראל, אברהמעלע דע רופא, הקדמה: דב סדן, מו"ל לא ידוע, פתח-תקווה, תשל"ב, 1972.
  • יוסף פלק, מבחר כתבים, הסדיר והקדים דב סדן, מוציא לאור: י. שמעוני, תל אביב, 1974.
  • מרים אולינובר, האוצר של הסבתא, (דער באבעס אוציר), תורגם על ידי יהושע טן פי, הקדמה: דב סדן, דוד פרישמן, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשל"ה, 1974.
  • יחזקאל בר נחום, רחש אביב: שירים, דברי פתיחה: דב סדן, דפוס ארגמן, ירושלים, תשל"ו, 1975.
  • על נהרות: עשרה מחזורי שירה מיידיש, ערך ותרגם: שמשון מלצר, הקדים מבוא: דב סדן, והוסיף רשימות ביוגרפיות: משה שטארקמן (כרך א': אהבה ויגון, הלך נפש, מראה עיניים, בית אבא ואמא, דמות ודיוקן, כרך ב': בין גולה לגולה, שואה וחורבן, נחמו עמי..., משל ואגדה, זמר עם). הוצאת ספרית הפועלים ויחדיו, תל אביב, תשל"ז, 1976 (2 כרכים).
  • שמואל יוסף עגנון, יידישע ווערק, אריינפיר דב סדן, הערברעישער אוניווערסיטעט אין ירושלים, יידיש אופטילוג, קאמיטעט פאר יידישער קולטור קול ישראל, תשל"ז, 1976.
  • שלמה וורזוגר, 9 סיפורים, מיידיש: משה יוניגמן, מבוא: דב סדן, הוצאת מ' ניומן, ירושלים - תל אביב, תשל"ט, 1978.
  • יהדות רומניה: היסטוריה, ביקורת ספרותית, זכרונות / שלמה ביקל ; תרגם מיידיש ק"א ברתיני ; עם הספר - דב סדן, אברהם פלר, אליעזר פרנקל. [שבט רומניה ; ספר א], התאחדות עולי רומניה; תשל"ח, 1978. תל אביב: התאחדות עולי רומניה בישראל והוועדה הספרותית של עזבון גרופר, אשקלון
  • אהרן צייטלין, בין אמונה לאמנות, (כרך א': מדור לדור, כרך ב': באוהלי ספרות), מבוא: דב סדן, תל אביב, י. אורנשטיין, תש"מ, 1980.
  • הינקו גוטליב, כתבי הינקו גוטליב, (כרך א': סיפורים, כרך ב': מחזות, מאמרים, יומן,) הקדים מסה - דב סדן, תרגם, צירף מבוא ותולדות חיים: צבי רותם, הוצאת עקד, תל אביב, תש"מ, 1980.
  • מאיר פינס, קורות ספרות יידיש, הקדים מבוא: דב סדן, תרגום מצרפתית: שלמה צוקר, רמת-גן, אורצל, 1981.
  • קלמן סגל, שמעטערלינגען שוועבן, דערציילונגען קלמן סעגאל, אריינפיר - דב סדן, תל אביב, פארלאג, י"ל פרץ, תשמ"א, 1981.
  • נחמיה וולפינסקי, משלים ופתגמים: פון תנ"ך תלמוד אן אנדערע מקורים / פריי איבערזערט דורך נחמיה וולפיאנסקי, מבוא מאת דב סדן, מו"ל לא ידוע, ישראל, תשמ"א, 1981.
  • ליובה אלמי, שירים ופואמות, מבוא דב סדן, מוציא לאור: ל. אלמי, רחובות, 1982.
  • יוסל חריף, ירושלים נאענט און וייס: / מיניאטורן יוסל חריף, אריינפיר: דב סדן, פארלאג י"ל פרץ, תל אביב, 1982.
  • משה מאנדל בן יחיאל, סיפורי ליטין, מבוא: דב סדן, ירושלים, מוציא לאור: אסתר, תשמ"ד, 1984.
  • יוסף ארליך, שבת, מיידיש: פנחס אורן, הקדמה דב סדן, המנורה, תשמ"ד, 1984.
  • משה שטארקמן, אפיקי נהריים: מסות ומחקרים, אסוף וערך: גצל קרסל, מסת מבוא: דב סדן, הוצאת אחיאסף, תל אביב, 1989.

סדן ערך עוד ספרים רבים.

מתרגומיו

ספר יובל לכבודו

לקריאה נוספת

ביבליוגרפיה:

  • גצל קרסל, כתבי דב סדן – ביבליוגרפיה, (א: ספרים – תרפ"אתשמ"א 1921–1981; ב: בעתונים ובכתבי-עת עד שלהי 1936), הוצאת עם עובד, תל אביב, תשמ"א, 1981.
  • יוסף גלרון-גולדשלגר, כתבי דב סדן: ביבליוגרפיה תרצ"ו–תשמ"ד כולל השלמות לשנים תרפ"ו–תרצ"ו, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ז, 1986.
  • יוסף גלרון-גולדשלגר, 'ביבליוגרפיה של כתבי דב סדן וזעיר מעט ממה שנכתב עליו ועל יצירתו בין השנים תשמ"דתש"ן', סדן (מחקרים בספרות עברית) 1 (תשנ"ד), 265–296.

קישורים חיצוניים

על ספריו:

הערות שוליים

  1. ^ בטקס מתן פרס ברנר בתל אביב, דבר, 10 באוקטובר 1952
  2. ^ מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת בר-אילן
  3. ^ על אשתו: תקוה ויינשטוק, סדר נשים | גב' גוסטה-גילה סדן: "אוניה פרסונלית" עם סופר ומרצה, מעריב, 18 באפריל 1958.
  4. ^ ארכיון דב סדן באתר הספרייה הלאומית
  5. ^ ראו ביקורות: י. ח. בילצקי, 'אבני גדר' לדב סדן, דבר, 26 במרץ 1971; דן מירון, מאחורי "אבני הגדר": על אסופת מסות הביקורת החדשה של דב סדן, דבר, 4 ביוני 1971, המשך.
הקודם:
אהרן אפלפלד, אבות ישורון
פרס ביאליק לספרות יפה
1980
הבא:
זרובבל גלעד, יהושע טן-פי
21 בפברואר

21 בפברואר הוא היום ה-52 בשנה, בשבוע ה-8 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 313 ימים (314 בשנה מעוברת).

איציק מאנגר

יצחק (איציק) מַנְגֶר (מאנגר; בכתיב יידי: מאַנגער; 30 במאי 1901, צ'רנוביץ – 21 בפברואר 1969, גדרה) היה משורר, מחזאי וסופר יידיש.

גצל קרסל

גֶצֶל אליקים קרֶסֶל (Gezel Kressel; ט"ז בסיוון תרע"א, 12 ביוני 1911, גליציה המזרחית – ל' באב (א' דר"ח אלול) תשמ"ו, 1986, ישראל) היה סופר, היסטוריון וביבליוגרף ישראלי.

דער נסתר

דער נסתּר או דער ניסטער (יידיש: "הנסתר", מבוטא: "דֶר נִסְתֶּר"; ברוסית: Дер Нистер;‏ 1884, ברדיצ'ב – נרצח ב-1950 במחנה מעצר סובייטי) הוא שם העט של פנחס כהנוביץ' (ביידיש: פּנחס (פּיניע) קאַהאַנאָוויטש; ברוסית: Пинхус Менделевич Каганович), שהיה סופר יידיש, הוגה דעות, מתרגם ומבקר.

הספרות

הספרות - רבעון למדע הספרות הוא כתב עת מדעי לחקר הספרות, ובפרט הספרות העברית, ולתורת הספרות, שיצא לאור על ידי אוניברסיטת תל אביב בשנים 1968–1986.

עורכו של כתב העת היה פרופ' בנימין הרושובסקי. בפתח הגיליון הראשון הוצג ייחודו של כתב העת:

'הספרות' אינו דומה לשום כתב עת הקיים בעברית. רבעון זה לא יפרסם יצירות ספרות חדשות, לא יתמסר לביקורת הספרות השוטפת, לא יקדיש את גליונותיו לפובליציסטיקה או לאידאולוגיה. תפקידו מדעי גרידא. לשורת כתבי העת המדעיים המופיעים בארץ ... נוסף עתה כתב עת לחקר הספרות.כדי להבהיר היטב את תחומו של כתב העת, המאמר הראשון שבו, מאת פרופ' הרושובסקי, קרוי "על תחומי מדע הספרות", ומשרטט את הנושאים שבהם עוסק מדע הספרות.

עם הכותבים בכתב העת נמנו חברי הסגל האקדמי של החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב (מנחם פרי, יוסף האפרתי, מאיר שטרנברג, ישראל לוין ועוד) ובאוניברסיטאות אחרות (שמעון זנדבנק, גרשון שקד, דב סדן, חנא שמרוק ועוד).

הצפירה

"הצפירה" (מ-צפרא - בוקר) היה אחד העיתונים העבריים החשובים והפופולריים שיצאו לאור בתחום המושב, ונקרא בעולם היהודי כולו, החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20. מצד אחד סיפק העיתון במה רצינית ליוצרים ואנשי הרוח החשובים של הציבוריות היהודית, ומצד שני היווה העיתון גורם חשוב של השפעה על התווית דעת הקהל בציבוריות היהודית.

חוליות (כתב עת)

חוליות (כותרת המשנה: דפים למחקר בספרות יידיש וזיקותיה לספרות העברית) היה כתב עת ספרותי מחקרי ישראלי שהוקדש לספרות היידיש. כתב העת יצא לאור בלשון העברית, וכלל מובאות רבות, עם תרגום בצידן, בלשון יידיש.

כתב העת היה למעשה מעין שנתון, שיצא לאור בשיתוף בין-אוניברסיטאי של תל אביב, ירושלים, חיפה ובר-אילן. היוזמה להוצאתו באה מחוגי היידיש של אוניברסיטת חיפה, ובראש היוזמים והפועלים להוצאתו עמדו ד"ר שלום לוריא ופרופ' חיה בר-יצחק.

בכתב העת חוליות השתתפו חוקרי לשון היידיש וספרותה מכל רחבי העולם היהודי. הוצאתו לאור מתאפשרת גם בשל תרומות נדיבות של קרנות תרבות היידיש בעולם, ובהן: בית שלום עליכם בתל אביב; מכון דב סדן באוניברסיטה העברית בירושלים; הרשות הלאומית לתרבות יידיש; קרן לרנר ליידיש ונוספים.

בצד כתב העת חוליות, הוקמה גם הוצאת ספרים קטנה, בשם: "ספרית חוליות", ובה יצאו לאור תרגומים, ובלשון העורכים: "ספרית חוליות היא מפעל של תרגומים עם עיונים, מספרות יידיש לעברית".

בקיץ 2008 יצאה לאור חוברת מס' 11, האחרונה לכתב העת. שניים מעורכי 'חוליות', ד"ר שלום לוריא וד"ר ליאונרד פראגר, נפטרו; לאחר מכן לא נמצא מי שימשיך ויוציא לאור את כתב העת.

חנא שמרוק

חָנָא שְׁמֶרוּק (בכתיב יידי: שמערוק; בכתב לטיני: Chone Shmeruk, בפולנית: Szmeruk;‏ 5 בינואר 1921, ורשה – 8 ביולי 1997, שם) היה היסטוריון, בלשן ישראלי יליד פולין, עסק בתחום לשון היידיש וספרותה, מגדולי חוקרי ספרות היידיש של יהודי האימפריה הרוסית וברית המועצות, פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים וראש החוג ליידיש במשך שנים רבות, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחתן פרס ישראל לחקר לשונות היהודים (1996).

י"ד באדר

י"ד באדר הוא היום הארבעה עשר בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"ד אדר תלוי האם בר המצווה נחוג בשנה פשוטה או מעוברת והאם הילד נולד בשנה פשוטה או מעוברת. על פי הלוח העברי הקבוע, עבור ילד שנולד באדר א' ו/או שבר המצווה שלו חל בשנה פשוטה, פרשת בר המצווה היא, ברב השנים, פרשת כי תשא. אבל אם בר המצווה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות

זחא או זחג) פרשת בר המצוה היא פרשת תצוה. עבור ילד שנולד באדר ב' או בשנה פשוטה ובר המצווה חל בשנה מעוברת, פרשת בר המצווה, ברב השנים, היא פרשת צו. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות השג) פרשת בר המצווה היא פרשת שמיני.

י"ד באדר א'

י"ד באדר א' הוא היום הארבעה-עשר בחודש אדר א', הנוסף ללוח העברי בשנה מעוברת.

יעקב שמואל ביק

יעקב שמואל בִּיק (1772 – 1831) היה סופר עברי, איש תנועת ההשכלה בגליציה. באחרית ימיו פנה עורף להשכלה ותמך בתנועת החסידות.

ירושלימער אלמאנאך

ירושלימער אלמאנאך (ירושלימער אַלמאַנאַך) הוא כתב עת לספרות ותרבות ביידיש היוצא בירושלים משנת 1973. כתב העת נוסד על ידי המשורר יוסף קרלר וכיום נערך על ידי בנו, המשורר דב בר קרלר.

כתב העת היה בתחילתו ביטאונהּ של קבוצת משוררים וסופרים ביידיש שהתגוררו בירושלים. בהמשך פרסמו בו גם סופרים, משוררים וחוקרים מערים אחרות בישראל וכן מחו"ל - ארצות הברית, אוסטרליה, אירופה. בין הסופרים שפרסמו בכתב העת היו: לייב אוליצקי, רחל בוימוול, חיים מלטינסקי, חנא שמרוק, דב סדן, אברהם סוצקבר, מרדכי צאנין ורבים אחרים. למרות בסיס כלכלי רעוע הצליחו להוציא עד היום 29 גליונות, כשהאחרון יצא ב- 2012. בין העורכים השותפים עם יוסף קרלר היו דוד ספרד (73-82), אפרים שדלצקי, 82-92) ודב בר קרלר (93-98).

יוסף קרלר ערך את כתב העת כמעט עד שנת חייו האחרונה. בשנת 2003 החל בנו של יוסף, דב בר קרלר, לשמש כעורך כתב העת.

סיפור פשוט

סיפור פשוט הוא רומן נודע מאת הסופר העברי ש"י עגנון, המתאר את מסכת לבטיו של בחור צעיר בקהילה יהודית בעיר קטנה במזרח אירופה על רקע שלל מנהגיה. הסיפור הוא רומן פסיכולוגי המתאר את הקונפליקט של היחיד בין רצונותיו לבין לחצי החברה סביבו. קונפליקט זה מוביל את הגיבור, באחד משלבי הסיפור, לאובדן שפיות. הספר מעביר ביקורת חברתית נוקבת על ערכים בורגניים בכלל, וערכי העיירה היהודית, בפרט, המתרכזים במאכל, משתה, רדיפה אחרי כבוד ותאוות ממון. הסופר גורס שערכים אלה יכולים לפגוע ביחיד ולמנוע ממנו להגשים את רצונותיו האמיתיים, כפי שקרה להירשל הורוביץ. הרומן ראה אור בשנת 1935, ונחשב לאחת מיצירות המופת של הספרות העברית. הרומן נכלל בספר סיפורים של עגנון בשם "על כפות המנעול" אך יצא בהוצאות שונות גם כספר נפרד.

עלילת הספר עוסקת בהירשל, שהתאהב בבת משפחה רחוקה בשם בלומה, שהתיתמה מאביה ומאמה, המשמשת כמשרתת בביתו. אמו מסתייגת מקשריו איתה, ומשדכת אותו למינה - נערה מפונקת ממשפחת איכרים אמידה. בלומה, המאוהבת בהירשל, עוברת לשרת בבית אחר. לאחר נישואי מינה והירשל, הוא לוקה בהדרגה בהפרעות מצב רוח ומחשבות כפיתיות עד כדי התמוטטות ונלקח לבית חולים פסיכיאטרי, שם הוא משתקם. בבית החולים נודע לו שנולד לו בן. הוא משלים עם נישואיו למינה ומוליד בן שני. עם זאת דמותה של בלומה האהובה האבודה ממשיכה לרחף בחייו בדמיונותיו ולאורך כל דפי הסיפור.

ספרות עם ישראל

ספרות עם ישראל או ספרות יהודית היא מכלול יצירות ספרותיות (סיפורת, שירה, מחזאות וכו') שנכתבו על ידי יהודים בלשונות היהודים, בהן עברית, יידיש, לאדינו, ערבית-יהודית ועוד. חטיבה מיוחדת בספרות עם ישראל מהווה יצירה בארמית, כגון תלמוד וספר הזהר.

המושג של ספרות עם ישראל נועד להחליף את תפיסת הספרות בלשון לאומית יחידה, בתפיסת ספרות לאומית רב-לשונית ורב-תרבותית. בכך ניתן מענה למורכבותה של הספרות היהודית, המאופיינת בריבוי לשוני ותרבותי, מצד אחד, ובתודעת עם היסטורית, דתית, חברתית ואישית אחידה, מצד שני. בגישה זו נבחנים בפרספקטיבה מאחדת יצירות סופרים ומסורות ספרותיות מתרבויות ומשפות שונות, וכן מפעלים אינדיבידואליים של סופרים שכתבו ביותר משפה יהודית אחת. המושג ספרות עם ישראל מתבסס על מחקרים של אותם מבקרי ספרות שרואים יצירות ספרות יהודית בלשונות שונות כמכלול אחד. דב סדן היה בין הראשונים שבהם.

גרעינה וחלקה הגדול של ספרות עם ישראל מהווה ספרות עברית – מכלול ספרות היהודים בשפה העברית מהמקרא ועד ימינו. מעמדה המרכזי של השפה העברית בספרות עם ישראל מתבסס על שני גורמים:

א) ייחודיותה של העברית כלשון הקודש של העם – בשני היבטים: כלשונם של רוב הספרים בתנ"ך, וכלשון הפולחן;

ב) הבחירה בעברית כשפה של תנועת ההשכלה היהודית, של התנועה הציונית, וכשפתה של מדינת ישראל.יחד עם זאת, במשך מאות שנים לא פסקה היצירה הספרותית היהודית בשפות אחרות באזורי-ישוב שונים: ספרות יידיש בשלוש תקופותיה (העתיקה, המשכילית והחסידית, והמודרנית) במזרח אירופה ובמרכזה; ספרות יהודית-ספרדית (לאדינו) בספרד, באזור הבלקן, ברומניה ובכמה מארצות צפון אפריקה; ספרות ערבית-יהודית בארצות האסלאם דוברות ערבית.

על זאת

"על זאת" הוא שיר מאת נתן אלתרמן שפורסם במדורו "הטור השביעי" בעיתון "דבר" ב-19 בנובמבר 1948, בעת שמלחמת העצמאות הייתה בעיצומה. השיר עוסק בטוהר הנשק, ולאחר פרסומו הופץ בקרב חיילי צה"ל, לפי החלטת דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון.

פרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש

פרס איציק מַאנגֶר ליצירה ספרותית ביידיש (בכתיב יידי: איציק מאַנגער פּרײַז פֿאַר ליטעראַטור־שאַפֿונג אין ײִדיש) הוא פרס ספרותי ליוצרים ביידיש שנוסד ב-31 באוקטובר 1968, עוד בחייו של איציק מאנגר (חודשים ספורים לפני מותו), וחולק משנת 1969 ועד 1999.

מטרות הפרס היו:

להדגיש את מקומה ערכה וזכויותיה של היצירה ביידיש לתרבות עם ישראל.

לעודד את היוצרים בשפה זאת ולעניין את הציבור בספרות יידיש.

להביע הוקרה ליוצר איציק מאנגר, מגדולי משוררי היידיש, שבשנותיו האחרונות חי בארץ.הפרס ניתן כמעט מדי שנה עד 1999 ביום השנה לפטירתו של מאנגר. בתחילה נקבע שבכל שנה יקבלו את הפרס שני יוצרים: אחד החי בארץ ואחד בחוץ לארץ, אך לאחר זמן קצר התחילו לתת לשלושה, ארבעה ואף חמישה יוצרים בשנה. בהמשך הרחיבו את הקריטריונים, וגם יוצרים שאינם סופרים זכו בפרס, כמו הזמרות נחמה ליפשיץ וחוה אלברשטיין, השחקנים יוסף בולוף ופסח בורשטיין וחוקרים כמו אברהם נוברשטרן, דב סדן וההיסטוריון רפאל מאהלר.

מאז שניתן לראשונה ועד היום, נחשב הפרס לחשוב ביותר בעולם ליוצרים העוסקים ביידיש במגוון תחומים.

פרס קוגל

פרס קוּגֶל הוא פרס לספרות ולספרי מדע המוענק על ידי עיריית חולון משנת 1952. הפרס נוסד עוד בחייו של ראש העירייה הראשון של חולון, חיים קוגל, ולאחר מותו נקרא על שמו.

הרעיון לקבוע פרס ספרותי בחולון הוצע על ידי דב סדן ואחרים לראש עירית חולון, חיים קוגל. על מנת למנוע כפילות עם פרסים אחרים נקבע שהפרס יהיה על דרך ההשלמה. ועדות השופטים נקבעו בהמלצת אגודת הסופרים הפרס ניתן לראשונה בשנת תשי"ב (1952).

בשנים הראשונות גובה הפרס היה בסך 500 לירות שחולקו בין הזוכים וניתן במוצאי יום העצמאות. פעמיים הוענק, בנוסף לפרס הראשי גם מענק מיוחד בסכום נמוך יותר לספר שלא זכה בפרס. בשנת 1957 החליטה עירית חולון להגדיל את הפרס ל-800 לירות ולהעביר את מועד חלוקת הפרס ליום פטירתו של חיים קוגל. לקראת חלוקת הפרס בשנת 1963 הוחלט להגדיל את הפרס ל-1,500 לירות ולהעניקו שנה אחת לסירוגין, שנה לספרות יפה ושנה לחכמת ישראל, באופן המגדיל את הפרס לכל תחום לסך של 1,500 לירות. בשנים האחרונות עומד הפרס על 25,000 שקלים.

שמשון מלצר

שמשון מֶלְצֶר (כ"ח בשבט תרס"ט, 19 בפברואר 1909 – 27 באוגוסט 2000, כ"ו באב תש"ס) היה משורר ומתרגם עברי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.