דב ליפץ

דב ליפֶּץ (189711 במאי[1] 1990) היה מראשי המחנכים העבריים בליטא, עסקן ציוני ועברי, מנהל רשת "תרבות" בליטא, לאחר עלייתו לארץ ישראל מורה ומנהל בית ספר תיכון בתל אביב, מנהל "עם עובד" והמנהל-המייסד של הוצאת ספרים "עם הספר". מיוזמי פרויקט הנצחת יהדות ליטא ומעורכי הספר.

דב ליפץ
ידוע בשל

ביוגרפיה

דב בן אהרן ליפץ נולד בשנת 1897 בעיר קובנה, בירת פלך באימפריה הרוסית (ולימים "בירתה הזמנית" של ליטא העצמאית). היה חניך בית ספר תיכון רוסי למסחר. למד משפטים באוניברסיטאות חרקוב, סימפרופול וקובנה.

מנעוריו היה פעיל בתנועת הנוער העברי והציוני בליטא, ואחר כך ברוסיה. שימש כיושב ראש מרכז תנועת צעירי ציון (צ"צ) ותנועת החלוץ בקרים (1920).

חזר לליטא, וזמן קצר לאחר היווסדה של הגימנסיה העברית בווילקומיר (הגימנסיה המתחרה לגימנסיה הריאלית היידית בעיר[2]) ב-1922 כיהן כמנהלה עד שנה"ל 1924/25 (אז החליפו בתפקיד אהרן שלום פינצ'וק, שכיהן כמנהל שנה; ולאחריו בשנה"ל 1926/27–1929/30 ד"ר זלמן לובובסקי ליבאי;[3] ובשנה"ל 1930/31–1932/33 ד"ר טוביה ליבוביץ אריאלי. לאחר עלייתו של האחרון לארץ ישראל בקיץ 1933 וסיום שנה"ל האחרונה תחת כהונתו, התאחדו שתי הגימנסיות לגימנסיה עברית אחת בהנהלתו של ל' לאמפרט, שהיה קודם מנהל הגימנסיה היידית).[4] הגימנסיה העברית בווילקומיר נתמכה על ידי גופיה המרכזיים של רשת "תרבות" בקובנה, ומשך זמן מסוים על ידי היומון היידי הציוני "די אידישע שטימע" ('הקול היהודי').

בשנים 1925–1933 היה ליפץ מנהל מרכז של רשת החינוך העברית הציונית "תרבות" בליטא. היה מיוזמי הסטודיו הדרמטי העברי בקובנה. בתקופה 1932–1933 ערך את השבועון של הרשת, "עולמנו".

ליפץ היה מיוזמיה ומנהליה של ברית עברית עולמית - ארגון מתנדבים ואנשי רוח שנוסד בשנת 1931 בברלין על ידי אנשי רשת בתי הספר "תרבות" בפולין, סופרים, ובראשם חיים נחמן ביאליק, שאול טשרניחובסקי ואחרים כמו צבי זוהר, שמעון ראבידוביץ', ומטרתו קידום השפה העברית ופעולות תרבותיות בארצות הגולה (אחרי הקמת המדינה התמקדה פעילות הברית בהוצאת ספרים, כתבי עת, בקיום קונגרסים וטיפוח השפה העברית בארצות נבחרות).[5] ואחר כך מיוזמיה ומנהליה של ועד ה"ברית" בתל אביב במחצית הראשונה של שנות ה-30.

היה ציר התנועה העברית בקונגרס הציוני העולמי ה-15 (בבזל בשנת 1927), ה-17 (בבזל בשנת 1931) וה-18 (בפראג בשנת 1933).

בשנת 1933 עלה לארץ ישראל, ובשנים 1935–1947 שימש מורה ומנהל בית ספר תיכון פרטי בתל אביב.[6] [דרושה הבהרה]

בשנים 1947–1951 היה מנהל "עם עובד", הוצאת ספרים שנוסדה בשנת 1942 על ידי ההסתדרות הכללית ביוזמת ברל כצנלסון.

בשנת 1955 הקים את הוצאת ספרים בשם "עם הספר", אשר לימים היה בנו, אהרן אמיר, מנהלה הספרותי. הוצאת ספרים פעלה בקומת הקרקע של "בית גרוס" ברחוב ביאליק 9, בבית שנבנה בשנת 1928 ונודע בסגנונו האקלקטי. בהוצאת "עם הספר" הוציא אהרן אמיר את תרגומיו רחבי ההיקף מספריו של וינסטון צ'רצ'יל "מלחמת העולם השנייה" ו"קורות העמים דוברי האנגלית".

דב ליפץ היה מיוזמי מפעל הנצחת יהדות ליטא ועורכי הספר "יהדות ליטא".

פרסומיו

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ דב ליפץ באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  2. ^ יודל מארק, 'בית-הספר האידי בליטא העצמאית', בתוך: דב ליפץ, נתן גורן [ואחרים] (עורכים), יהדות ליטא, כרך ב (תל אביב תשל"ב), עמ' 168 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 890).
  3. ^ אביו של פרופ' דוד ליבאי, לימים שר המשפטים בממשלות ישראל וחבר הכנסת.
  4. ^ ד"ר טוביה ליבוביץ-אריאלי, 'הגימנסיה העברית "אור" בווילקומיר' (תשל"ב), עמ' 152–153 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונות 874–875).
  5. ^ "ברית עברית עולמית", באתר נח זבולוני - רנ"ז - חצי מאה של עיתונות ירושלמית.
  6. ^ בראיון שנתן בנו של דב ליפץ אהרן אמיר לאלי אשד, טען: "אבי הקים וניהל גימנסיה פרטית וניסה לפתח ממנה רשת של חינוך תיכוני פרטי מרחובות ועד טבריה". ראו: אלי אשד, מה יפים הלילות בכנען, באתר nrg‏, 7 באפריל 2006
אוז'וונטס

אוּזְ'וֶונְטֶס (בליטאית: Užventis להאזנה (מידע • עזרה)); ביידיש: אוז'וונט) היא עיירה במחוז משנה קלם במחוז שאולאי שבליטא. על גדות הנהר ונטה.

אוטנה

אוטנה (בליטאית: Utena להאזנה (מידע • עזרה); ברוסית: Утена; בפולנית: Uciana; ביידיש ובעברית: אוטיאן) היא עיר בצפון מזרח ליטא ששוכנת במרחק של 92 ק"מ מצפון לעיר הבירה וילנה. משמשת כמרכז האדמיניסטרטיבי של מחוז אוטנה. כמה נהרות חוצים את העיר: קראשואונה (ליט') ויובלו ויישה; ויז'ואונה (ליט') ושני יובליו אוטנלה וראשה. שני אגמים בתחומה: ויז'ואונייטיס ודאונישקיס. בעיר גרים כ-32,000 תושבים (נכון ל-2010). היא מוזכרת לראשונה בכתובים ב-1261 בתקופת המלך מינדאוגאס (Mindaugas). בימי השלטון הצארי השתייכה תחילה לפלך וילנה אך ב-1843 עברה לפלך קובנה, מחוז וילקומיר. בליטא העצמאית הייתה לעיר מחוז. ב-1835 סללו הרוסים את הכביש פטרבורג-ורשה העובר דרך אוטנה, וב-1899 נסללה מסילת ברזל צרה פוניבז'-אוטנה-שווינציאן. שתי שריפות גדולות פקדו את העיר בסוף המאה ה-19 אך לאחר זמן קצר נבנתה מחדש והתרחבה. בשנים 1915–1918 הייתה תחת הכיבוש הגרמני.

אוקמרגה

אוקמרגה (בליטאית: Ukmergė להאזנה (מידע • עזרה) מקודם: Vilkmergė; ברוסית: Укмерге́ ומקודם: Вилькомир; בפולנית: Wiłkomierz; ביידיש: ווילקאמיר שנכתב בעברית וילקומיר) היא עיר בליטא, לגדותיו של הנהר שבנטויי , ששוכנת במרחק של כ-76 ק"מ מצפון מערב לעיר הבירה וילנה. משמשת כמרכז האדמיניסטרטיבי של מחוז המשנה אוקמרגה. בעיר גרים כ-26,000 תושבים (נכון ל-2011).

אליטא

אליטא (בליטאית: Alytus, בפולנית: Olita, ברוסית: Олита, בבלרוסית: Аліта, ביידיש: אליטע, בגרמנית: Aliten) היא בירת מחוז אליטא בדרום ליטא, על גדות נהר הניֶימן ועל הדרכים הראשיות לווילנה, לקובנה ולבלארוס. בעיר מוזיאון המוקדש לוותיקי מלחמת אפגניסטן.

אקמנה

אקמנה (בליטאית: Akmenė להאזנה (מידע • עזרה); ביידיש: אוקמיאַן) היא עיירה במחוז משנה אקמנה שבצפון ליטא, בתחומי מחוז שאולאי.

בעבר הייתה העיירה מרכז אזורי, ואולם בעקבות גילוי מצבורי אבן גיר וחרסית בקרבת העיר, התפתחה בשנות ה-40 של המאה ה-20 תעשייה של ייצור מלט ובעקבותיה הוקמה סמוך לאקמנה עיר חדשה, נאויויי אקמנה (אקמנה החדשה), שהפכה למרכז המנהלי של מחוז המשנה.

אריה לייב שפירא

הרב אריה לֶייבּ שפירא (ידוע בכינוי: ר' לייבלי קובנר; תקמ"ז, 1787 - י"ח בשבט ה'תרי"ג, 26 בינואר 1853) היה רבה של קובנה ואב בית הדין הראשון שלה.

בירשטונאס

בירשטונאס (בליטאית: Birštonas (מידע • עזרה); ביידיש: בירשטאן) היא עיירת נופש, ספא וטיפולי מים אחרים, המרכז המנהלי של מחוז המשנה בירשטונאס במחוז קובנה שבמרכז ליטא.

העיר ממוקמת 40 קילומטרים דרומית לקובנה, ו- 90 ק"מ מערבית לוילנה, על הגדה הימנית של הניימן.

גרגז'דאי

גרגז'דאי (בליטאית: Gargždai (מידע • עזרה); בפולנית וברוסית: Gorżdy, Горжды, גורז'די; בבלארוסית: Го́ржды, הורז'די; ביידיש: גורז'ד; בגרמנית: Garsden, גארזדן) היא עיר במערב ליטא, המשויכת מבחינה מנהלית למחוז המשנה קלייפדה במחוז קלייפדה.

גרליאבה

גרליאבה (בליטאית: Garliava (מידע • עזרה); בפולנית: Godlewo, גודלבו; ביידיש: גודלאווה) היא עיר בחבל סובאלקיה, המשויכת מבחינה מנהלית למחוז המשנה קובנה במחוז קובנה שבמרכז ליטא.

לפני מלחמת העולם הראשונה ישבה במקום קהילה יהודית גדולה ומוסדות חינוך, במלחמה חרבה העיירה ויהודיה היגרו לארצות הברית, דרום אפריקה וקנדה. בודדים עלו לארץ ישראל. לפני השואה היו בעיירה 70 משפחות יהודיות, כמעט כולם נרצחו בשואת יהודי ליטא.

דאוגאי

דאוגאי (בליטאית: Daugai (מידע • עזרה); ביידיש: דאוג) היא עיר במחוז המשנה אליטא במחוז אליטא שבדרום ליטא.

די אידישע שטימע

"די אידישע שטימע" (יידיש: "הקול היהודי"; בליטאית: Žydų balsas; באנגלית: The Jewish Voice) היה עיתון יומי ביידיש שיצא לאור בקובנה בין השנים 1919–1940. ראש וראשון לעיתונות היהודית ברפובליקה הליטאית הראשונה והעיתון היומי הציוני הראשון בליטא העצמאית.

הגימנסיה הריאלית העברית בקובנה

הגימנסיה הריאלית העברית בקובנה (בשעתה נקראה: הגימנסיון הריאלי העברי בקאוּנָס או הריאל-גימנסיון העברי; בהמשך: הגמנסיון העברי הפרטי הראשון בקאונס; בליטאית: Kauno žydų realinė gimnazija, ומאוחר יותר – Kauno žydų I gimnazija; בשנותיה הראשונות נקראה גימנסיית קרליבך, Carlebach-Gymnasium, על שם מייסדה, וגם גימנסיה ריאלית יהודית, .Jüdisches Realgymnasium I.E בגרמנית) הייתה הגימנסיה העברית הראשונה שפעלה במערכת החינוך היהודית של העיר קובנה (Kaunas) שבליטא. הגימנסיה נוסדה על ידי הרב ד"ר יוסף צבי קרליבך בדצמבר 1915 בזמן מלחמת העולם הראשונה, כשקובנה הייתה תחת כיבוש הקיסרות הגרמנית. לאחר המלחמה הייתה קובנה ל"בירתה הזמנית" של הרפובליקה הליטאית הראשונה ובירתה בפועל – עד לכיבוש ליטא וסיפוחה לברית המועצות בקיץ 1940, במלחמת העולם השנייה.

מ-1922 ועד לסגירתה ב-1940 נוהלה הגימנסיה על ידי ד"ר צמח פלדשטיין.

המוסד טיפח ערכים חינוכיים ותרבותיים, יהודיים וציוניים, בקרב בני קהילת ליטא בין שתי מלחמות העולם, והיה הגדול במוסדות החינוך העבריים בליטא.

חיים נחמן שפירא

פרופ' חיים נחמן שפירא (בליטאית: Chaimas Nachmanas Šapira; ‏1895 - 8 בדצמבר 1943) היה מחנך, מרצה באוניברסיטה הליטאית בקובנה, חוקר הספרות והפילוסופיה העברית, חוקר מדעי המזרח, מחבר ספרי עיון ומתרגם יהודי ופעיל ציוני, בין היתר, חבר הוועד המרכזי של רשת "תרבות" בליטא. עמד בראש המשרד לחינוך ולתרבות בגטו קובנה.

יהושע פרידמן

ד"ר יהושע פרידמן (פרידמאן; ג' באדר תרמ"ה, פברואר 1885 – י"ח באייר תרצ"ד, מאי 1934) היה מלומד, מחנך עברי ועסקן תרבות יהודי ליטאי, משורר ומתרגם עברי שתרגם בעיקר מן השירה הרומית הקלאסית.

מאיר מיכל רבינוביץ

רבי מאיר מיכל רבינוביץ (מכונה גם רבי מאיר מיכל שָאטער; תקע"ט, 1819, קיידאן - חורף תרס"א, 1901, וילנה), היה רב ליטאי, רבה של שאט, ומורה ההוראה הראשי של וילנה. התפרסם על שם ספרו "המאיר לעולם".

מולייטי

מולייטי (בליטאית: Molėtai (מידע • עזרה), בפולנית: Malaty, ביידיש: מאַליאַט) היא עיר בחבל אוקשטאיטייה, המשויכת מבחינה מנהלית למחוז המשנה מולייטי במחוז אוטנה שבמזרח ליטא.

עם הספר (הוצאת ספרים)

עם הספר הייתה הוצאת ספרים ישראלית שפעלה משנת 1953 ועד שנות ה-80. שם ההוצאה, "עם הספר", הוא כינוי לעם ישראל.

ההוצאה נוסדה על ידי דב ליפץ, שניהל קודם לכן במשך כמה שנים את הוצאת הספרים "עם עובד". בנו, אהרן אמיר, היה שותף ומנהלה הספרותי בשנים 1957–1965.

בשנות ה-50, משרדי ההוצאה היו ברחוב ביאליק 15 בתל אביב. בתחילת שנות ה-60 עברה ההוצאה לקומת הקרקע של "בית גרוס" ברחוב ביאליק 9, בית שנבנה בשנת 1928 ונודע בסגנונו האקלקטי.

ההוצאה הרבתה להוציא לאור כתבים של מדינאים, בהם:

ספריו של וינסטון צ'רצ'יל "מלחמת העולם השנייה" ו"קורות העמים דוברי האנגלית", בתרגומו של אהרן אמיר.

"מאבק לחירות", זיכרונות המלחמה של שארל דה גול.

‫ קוואמה נקרומה, גאנה: אוטוביוגרפיה (תרגום - אהרן אמיר). תל אביב, תשכ"א.

או נו, קולה של בורמה.

"יומן מערכת סיני" מאת משה דיין.

"דברים כהוויתם" מאת דוד בן-גוריון.בתחום הסיפורת הוציאה "עם הספר" תרגום עברי של כל כתבי שקספיר בשנת 1959.

בשנות ה-60 הוציאה ההוצאה סדרת אנתולוגיות של סיפורים מרחבי העולם.

פלאנגה

פלאנגה (בליטאית: Palanga, ביידיש: פּאַלאָנגע) היא עיר קיט השוכנת במערב ליטא לחוף הים הבלטי. העיר נחשבת כמרכז התיירות בליטא בעונות הקיץ ויש בה חופים רבים (18 ק"מ אורך ומעל ל-300 מטר רוחב).

שיללה

שיללה (בליטאית: Šilalė (מידע • עזרה); ביידיש: שילעֶל) היא עיר בחבל זאמוט, הבירה המנהלית של מחוז המשנה שיללה במחוז טאורגה שבמרכז ליטא.

יהודים התיישבו בשילל כבר מן המאה ה-18, וב-1897 היו היהודים רוב (56%) אוכלוסיית העיירה. בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה ובעקבותיה היגרו רבים מיהודי המקום לארצות הברית ולדרום אפריקה. בודדים עלו לארץ ישראל. ב-1939, ערב השואה היו בעיירה רק כ-80 משפחות יהודיות, 350 איש, כמעט כולם נרצחו בשואת יהודי ליטא.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.