דב בר-ניר

ד"ר דב בר-ניר (3 בדצמבר 19117 במאי 2000) היה פובליציסט ואיש ציבור ישראלי, כיהן כחבר הכנסת מטעם מפ"ם בכנסת הראשונה.

דב בר-ניר
לידה 3 בדצמבר 1911
בריסל, בלגיה
פטירה 7 במאי 2000 (בגיל 88)
ישראל
מדינה ישראל  ישראל
תאריך עלייה 1932
השכלה אוניברסיטת שטרסבורג
חבר הכנסת
14 בפברואר 194910 באפריל 1951
(שנתיים ו-7 שבועות)
כנסות 1
תפקידים בולטים
פרסים והוקרה

ביוגרפיה

נולד בשם ברנארד זילברשץ בשנת 1911 בבריסל שבבלגיה. בנעוריו היה בין מייסדי תנועת "השומר הצעיר" במדינה. למד מדעי החברה באוניברסיטת שטרסבורג, ולאחר מכן עלה לארץ ישראל, בשנת 1932.

בשנים 19321956 היה בר-ניר חבר קיבוץ עין החורש, והחל בפעילות ציבורית במפלגת השומר הצעיר ובליגה הסוציאליסטית ומאוחר יותר במפ"ם. בין תפקידיו באותה תקופה: מזכיר מפלגת פועלים השומר הצעיר (19461948), חבר הכנסת הראשונה (19491951) ומזכיר מרכז מפ"ם (1951–1953). לאחר מכן, בשנים 19571960, היה מזכיר הברית העולמית של מפ"ם.

במהלך כהונתו בכנסת, ממנה פרש מרצונו, היה חבר ועדת הכנסת וועדת חוקה, חוק ומשפט.

עיתונאי במקצועו ובעל דוקטורט.

זוכה פרס סוקולוב לעיתונאות (פרס כבוד) לשנת 1993.

מפרסומיו

  • זרמים באמנות המודרנית (1954).
  • מז'בוטינסקי עד בגין - דיוקנה של תנועה (1982).
  • Le politicide: Un homme de gauche israélien répond à la gauche internationale פוטיסיליד - סוציאליסט ישראלי עונה לסוציאליסט מחו"לצרפתית, 1982).
  • העימות:בן-גוריון והרוויזיוניזם (1987).
  • דעות עושות דרכן (1996).

קישורים חיצוניים

דוד בן-גוריון

דָּוִד בֶּן-גּוּרִיּוֹן (גְּרין) להאזנה (מידע • עזרה) ‏(16 באוקטובר 1886, י"ז בתשרי תרמ"ז – 1 בדצמבר 1973, ו' בכסלו תשל"ד) היה ראש הממשלה

הראשון של מדינת ישראל.

בן-גוריון היה איש העלייה השנייה, ממנהיגי תנועת העבודה, חבר במפלגות פועלי ציון ואחדות העבודה, מזכירה הכללי הראשון של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ומנהיגה הראשון של מפא"י.

בתפקידו כיושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית, עמד בראש הנהגת היישוב העברי בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, ובתפקידו כיושב ראש מנהלת העם, הכריז ב-1948 על הקמת מדינת ישראל.

עם הקמת המדינה, החל לפעול למען הממלכתיות, ובזמן מלחמת העצמאות החליט על פירוק המחתרות וחתם על הפקודה להקמת צה"ל. על מנת לקיים צבא ממלכתי אחד, הורה להפגיז את האניה אלטלנה ופירק את מטה הפלמ"ח.

הוא הנהיג את מדינת ישראל כראש הממשלה וכשר הביטחון במשך עשור ומחצה עד 1963 (מלבד פסק זמן בן שנתיים, בשנים 1953–1955). בזמן כהונתו כראש הממשלה, נחתם הסכם השילומים עם גרמניה, נערך מבצע סיני, הוקם הכור הגרעיני בדימונה ונקלטו מאות-אלפי עולים. לאחר התפטרותו מראשות הממשלה ופרישתו ממפא"י, הקים ב-1965 את רפ"י. ב-1970 פרש מהחיים הפוליטיים.

ז'אן ז'ורס

ז'אן לאון ז'ורס (בצרפתית: Jean Léon Jaurès; ‏3 בספטמבר 1859 – 31 ביולי 1914) היה מנהיג סוציאליסטי צרפתי, מראשוני הסוציאל-דמוקרטים בצרפת. בתקופת פרשת דרייפוס היה מראשי המחנה שדרש משפט חוזר לדרייפוס. ניסה למנוע את פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ונרצח בשל כך על ידי לאומן צרפתי.

יעקב עובד

יעקב עוֹבֵד (נולד ב-19 בפברואר 1929) הוא היסטוריון ישראלי, חוקר תולדות הקומונות בעולם, פרופסור אמריטוס בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב, עמית מחקר ביד טבנקין, ומייסד האגודה הבינלאומית לחקר הקומונות. חבר קיבוץ פלמחים.

מתמחה בחקר האנרכיזם בארגנטינה, האנרכו-קומוניזם, סוציאליזם אוטופי וקהילות קומונאליות.

ישראל רינג

ישראל רינג (22 בדצמבר 1922 – 31 בדצמבר 2012) היה משורר עברי, סופר והוגה דעות.

מנחם רצון

מנחם רצון (5 באוגוסט 1919 - 12 בנובמבר 1987) היה איש ציבור ישראלי שכיהן כחבר הכנסת מטעם מפ"ם בשלהי כהונתה של הכנסת הראשונה.

רצון נולד בשכונת מחנה יהודה בפתח תקווה. בהשכלתו היה בוגר קורס למורי דרך של סמינר הקיבוצים, ולפרנסתו עבד תחילה בעבודה חקלאית וכפועל תעשייה ולאחר מכן החל לעבוד בהדרכת טיולים.

פעילותו הציבורית החלה עם הצטרפותו לליגה הסוציאליסטית ולמפ"ם. בשנת 1946 הוא נעצר בגין פעילותו על ידי הבריטים. בשנים אלו הוא היה חבר הנהלת הספורט של הפועל מחנה יהודה ומאוחר יותר הוא נבחר לכהן כחבר הוועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית וכחבר מועצת פועלי פתח תקווה, בה הוא כיהן מחלקת התכנון.

בשלהי כהונתה של הכנסת הראשונה הושבע רצון לכהן כחבר הכנסת במקומו של דב בר-ניר. כהונתו נמשכה לאורך ארבעה חודשים, עד לכינון הכנסת השנייה.

בשנים שלאחר קום המדינה היה רצון חבר מועצת העיר פתח תקווה, מנהל מִנהל התרבות בעיריית פתח תקווה, מנהל "בית נטע" בעיר ומנהל מכון אבשלום לידיעת הארץ.

על שמו נקרא רחוב בשכונת מחנה יהודה בפתח תקווה.

מפ"ם

מַפָּ"ם (ראשי תיבות: מפלגת הפועלים המאוחדת) הייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית ישראלית אשר הוקמה בינואר 1948 כאיחוד בין "מפלגת פועלים השומר הצעיר" ובין "התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון".

מפ"ם הייתה הסיעה השנייה בגודלה בכנסת הראשונה (19 ח"כים) והאופוזיציה הראשית לממשלתו של דוד בן-גוריון. באותו זמן הזדהתה בכל תחום עם ברית המועצות ועם התנועה הקומוניסטית העולמית, פרט לנושא של יחס התנועה הקומוניסטית לציונות, שלגביו סברה שהייתה טעות של התנועה הקומוניסטית, אשר תתוקן עם הזמן.

ב-1954 פרשו מהמפלגה אנשי אחדות העבודה בעקבות מחלוקת בשאלת היחס לברית המועצות ונותרו בה יוצאי השומר הצעיר. בהרכב זה התמודדה מפ"ם כמפלגה עצמאית מהכנסת השלישית (1955) עד השישית (1965) ומנתה 8–9 ח"כים, הייתה שותפה בממשלות בהנהגת מפא"י. לקראת הבחירות לכנסת השביעית (1969) יצרה סיעה משותפת עם מפלגת העבודה בשם "המערך של מפלגת העבודה הישראלית ומפלגת הפועלים המאוחדת" (שכונתה בקיצור בשם המערך, והייתה הסיעה השנייה בכינוי זה, לאחר "המערך לאחדות פועלי ארץ ישראל" שקדם לה, בין מפא"י לבין אחדות העבודה - פועלי ציון), אולם שמרה על מסגרתה העצמאית כמפלגה.

מתכונת זו התקיימה עד 1984, לאחר הבחירות לכנסת ה-11, כאשר מפ"ם פרשה מן המערך בעקבות הקמת ממשלת האחדות הלאומית וחזרה להיות סיעה עצמאית ואופוזיציה משמאל למפלגת העבודה. בבחירות לכנסת ה-12 (1988) זכתה בשלושה מנדטים. בשנת 1992 הצטרפה לרצ ושינוי במסגרת רשימת מרצ. משנת 1997 מרצ הפכה למפלגה מאוחדת ומפ"ם הפסיקה להתקיים כמפלגה עצמאית, לאחר כהונה בת כ-48 שנה כמפלגה ב-14 כנסות שונות (לא כולל מועצת המדינה הזמנית). נכון להיום, מפ"ם מחזיקה במקום השלישי באורך כהונתה בכנסת כמפלגה (אחרי מפד"ל ואגודת ישראל).

פרס סוקולוב

פרס סוקולוב לעיתונות הכתובה והאלקטרונית על-שם נחום סוקולוב, הוא פרס ישראלי בתחום העיתונות, בסך 18,000 ש"ח, המוענק מטעם ומתקציב עיריית תל אביב-יפו לעיתונאים מצטיינים.

הפרס מוענק החל משנת 1956 לעיתונאים בתחום העיתונאות הכתובה, ומשנת 1981 גם לעיתונאים בתחום התקשורת האלקטרונית. בנוסף, משנת 2002 מחולק ביחד עם פרס סוקולוב גם פרס דוש למציירי קריקטורות. פרס סוקולוב נחשב לפרס החשוב ביותר לעיתונאים לאחר פרס ישראל לעיתונות.

הפרס חולק מדי שנתיים או שלוש לשניים עד ארבעה עיתונאים. במהלך השנים תדירות חלוקת הפרס שונתה למדי שנה ולמדי שנתיים. על פי תקנון הפרס, הוא יוענק בסמוך ככל האפשר ליום הולדתו של נחום סוקולוב (ה' בשבט), או ליום פטירתו (י"ב באייר), בטקס פומבי ובהתאם להמלצתה של ועדת שופטים.

ציונות רוויזיוניסטית

ציונות רוויזיוניסטית הייתה אחד מן הזרמים בתנועה הציונית. זרם זה נוצר בשל דרישה ל"רוויזיה", בחינה מחדש, של דרכי הפעולה של ההסתדרות הציונית העולמית בשנות ה-20 של המאה ה-20. מייסד הציונות הרוויזיוניסטית, הוגה הדעות המרכזי שלה והעומד בראשה, היה המנהיג הציוני זאב ז'בוטינסקי.

תחילתה של הציונות הרוויזיוניסטית הייתה בשנת 1923, עת פרישתו של ז'בוטינסקי מן ההסתדרות הציונית. פרישתו הגיעה לאחר שלא התקבלו הצעותיו לנקוט קו ברור ותקיף נגד המדיניות האנטי-ציונית של ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל. ז'בוטינסקי התנגד נחרצות לקו הפייסני של ד"ר חיים ויצמן, יושב ראש ההסתדרות הציונית דאז. תמיכה ציבורית במחאתו של ז'בוטינסקי, במיוחד בקרב צעירים במדינות מרכז ומזרח אירופה, הביאה עם הזמן להתגבשות גופים שהיוו את התנועה הרוויזיוניסטית. ב-1925 ייסד ז'בוטינסקי את ברית הציונים הרוויזיוניסטים (הצה"ר), כתנועה התומכת באידאולוגיה זו.

שרה שטרסברג-דיין

שרה שטרסברג-דיין (בלועזית: Sara Strassberg-Dayan; נולדה ב-15 ביולי 1938) היא מחזאית, חוקרת ומרצה לפילוסופיה ולמחשבת ישראל.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.