דב אלפון

דב אלפון (נולד ב-24 במרץ 1961) הוא עיתונאי, מנחה טלוויזיה ועורך ישראלי.

דב אלפון
דב אלפון
לידה 24 במרץ 1961 (בן 58)
מדינה ישראל  ישראל
דב אלפון בהקלטת התכנית "תעודת עיתונאי" ברדיו תל אביב (2014)
דב אלפון (2014)

ביוגרפיה

דב אלפון נולד ב-24 במרץ[1] 1961 בעיר סוסה שבתוניסיה.[2] זמן קצר אחרי לידתו עברה משפחתו לפריז שם גדל ושם הפגין עניין ראשוני בכתיבה. בשנת 1972, כאשר היה אלפון בן 11, עלתה משפחתו לישראל והתיישבה באשדוד. אלפון השלים את לימודיו בבית הספר היסודי ובבית הספר התיכון בעיר. שירת בצה"ל כקצין ביחידה 8200 של חיל המודיעין ועם תחילת לימודיו באוניברסיטה העברית (1983) החל לכתוב ב"פי האתון", ביטאון הסטודנטים של האוניברסיטה.

בחודש מאי 2016 נישא בשנית לעיתונאית ליטל לוין.

עיתונות כתובה

את דרכו המקצועית בעיתונות החל אלפון ב-1984, עם הצטרפותו ככתב לשבועון הפוליטי "כותרת ראשית" בעריכת נחום ברנע.[3] אלפון שימש כתב חדשות, מגזין וכנסת ורשם לזכותו מספר הישגים עיתונאיים, כמו פרסום ראיון ראשון עם האדמו"ר מבעלז,[4] תרמית שעשועון הגרפולוגיה 'חמישה בעקבות אחד',[5] וההטבות הרפואיות הסודיות שהוענקו לשרים ולסגני שרים.[6] כעבור שנתיים החל לפרסם טור שבועי לענייני תרבות בשם "כיוון הרוח", שזכה להדים בעולם התרבות.[7] ואף חשף אי סדרים במוזיאון תל אביב, אמירות אנטי-מזרחיות בתיאטרון הבימה ואת העודף התקציבי הסודי של רשות השידור.

עם סגירתו של "כותרת ראשית", בסוף שנת 1988, עבר אלפון לפרסם את מדורו, "כיוון הרוח", ביומון "הארץ". בשנת 1992 מינה עורך העיתון, חנוך מרמרי, את אלפון לעורך התרבות של העיתון, במקומו של מיכאל הנדלזלץ. החידוש המרכזי שהנהיג בו אלפון היה כינון מדור האמנות ותרבות החיים "גלריה", אליו גייס מספר כותבים המשמשים בו עד היום. הצלחת המדור, שהורחב לארבעה עמודים, הובילה את מרמרי למנות את אלפון לעורך מוסף "הארץ". אלפון שימש עורך מוסף "הארץ" בשנים 1993–1998 והנהיג בו מספר חידושים, ובהם שילוב מדורים קצרים בתחילתו, חלקם בהשראת היומון "חדשות", שנסגר בשנת 1994, דגש על תחקירים עיתונאיים ומסות פרי עטם של סופרים נודעים, מדורים מיוחדים, כמו זה של המאייר חנוך פיבן,[8] ושילוב בעלי טור וכתבים כדורון רוזנבלום,[9] דליה קרפל, רונן ברגמן, ואחרים. אלפון גם רשם לזכותו כמה חידושים עיתונאיים ובהם המדור "שניים-שלושה דברים שלא ידעתם על...", "השאלון" והמדור "קפטן אינטרנט", אותו כתב בשנותיו הראשונות. על פועלו כעורך זכה פעמיים בתואר "עורך השנה" מטעם אגודת העיתונאים וכן במדליית זהב (יחד עם המעצבת מיה ולך) של אגודת המגזינים האמריקאית, על מדורו של פיבן.

בשנים 1999–2002 שימש כתב "הארץ" בפריז, שם כתב גם סדרה של כתבות על מסעותיו[10] עם שובו התמנה לתפקיד עורך מגזין חדש, ברוח מדור הכלכלה TheMarker ופוטר מ"הארץ". בשנת 2008 שב אלפון ל"הארץ", הפעם בתפקיד עורכו הראשי.[11] יוזמה בולטת במיוחד של אלפון בתפקידו החדש הייתה עריכת גיליון מיוחד של העיתון, שנכתב על ידי סופרים ומשוררים, במקום על ידי כתביו הרגילים של העיתון.[12] מיזם זה עורר התעניינות גם מחוץ לישראל[13] והגיליון המיוחד הפך מסורת שנתית, כשמעגל המשתתפים בו חובק גם סופרים מובילים מהעולם כולו.[14] אלפון פרש מתפקידו ב-1 באוגוסט 2011, והעביר את תפקיד העורך לאלוף בן.[15]

בפברואר 2016 חזר ל"הארץ" ככתב העיתון בפריז, ובין השאר פרסם את הקשר בין בנימין נתניהו לארנו מימרן, ממורשעי פרשת הונאות המע"מ על מכסות פחמן דו-חמצני. עד סוף 2017 פרסם במוסף "הארץ" טור שבועי בשם "האיש שלנו בפריז".

טלוויזיה

בשנים 2001–2005 הנחה אלפון את התוכנית "נספח תרבות" בערוץ 2. התוכנית שאבה השראה מן התאוריה הקובעת כי בין כל אדם בעולם לכל אדם אחר מפרידות לכל היותר שש דרגות של הפרדה כדי לעבור בין מרואיינים עד לקישור בין שני אמנים שונים מאוד זה מזה.[16] הצלחתו של אלפון בהנחיית התוכנית[17] וזכייתה, שלוש פעמים, במועמדות לפרס אופיר בקטגוריה "תוכנית התרבות הטובה ביותר בטלוויזיה" לא מנעה את ביטולה בשנת 2005, כאשר הופסקה הפקתן של תוכניות תרבות ברשות השנייה.

בהמשך ריאיין אלפון את הקומיקסאי דודו גבע, זמן קצר לפני מותו, לסרט טלוויזיה אשר שודר בערוץ 2 בשם "הראיון האחרון עם דודו גבע". בימי המחאה החברתית הוקרן הסרט פעמים רבות ב"בית העם" שבשדרות רוטשילד בשל הדברים החריפים שגבע אומר בסרט על החברה הישראלית.

ב-2013 הקים אלפון עם הסופר אתגר קרת מיזם ללא כוונת רווח המבקש לגשר בין ספרות למדיות החדשות. הסרט הראשון שהפיקו, "מה יש לנו בכיסים", התקבל לפסטיבל סאנדנס 2013. המיזם גם זכה בסתיו 2013 בתמיכת כמה גופי תרבות בישראל ובעולם, בהם מפעלות פיס לתרבות והקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה. [18]

ספרות

בשנת 2004 הוזמן אלפון על ידי המו"ל אהד זמורה, זמן קצר לפני מותו של האחרון, לשמש עורך הוצאת הספרים הממוזגת כנרת זמורה ביתן דביר, שסבלה מבעיות מבניות ומערכתיות.[19][20] הוא שימש בתפקיד בשנים 2004–2008. אלפון משך להוצאה סופרי מקור רבים, בהם סמי מיכאל, עמוס אילון, רון לשם, אגור שיף, אהרן אפלפלד, נתן שחם, ואחרים;[21][22] הקים מחדש את הוצאת הבת "מחברות לספרות" וכונן בלוג בו דיווחו כותבים בתשלום על חדשות ספרותיות מישראל ומהעולם.[23]

עוד בתחום הספרות שימש אלפון יו"ר חבר השופטים של פרס ירושלים לספרות, אשר הוענק על-ידו לסופר היפאני הרוקי מורקמי;[24] ושימש יועץ יריד הספרים של פריז לספרות ישראלית ולספרי קומיקס.[25] אלפון גם משמש מרצה אורח בתוכנית לתואר שני של החוג לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון.

אינטרנט

ב-1995, כאשר שימש עורך מוסף "הארץ", המציא אלפון דמות בדיונית של סבא בעל עבר ימאי, הגולש באינטרנט. הדמות, שכונתה "קפטן אינטרנט", עסקה בכתיבת טור שבועי במוסף, שכלל קישורים לאתרי אינטרנט חדשים, ועסקה בתרבות האינטרנט בכללה. רבים מטורי "קפטן אינטרנט" עסקו, כנושא צדדי, בוויכוחים בין הקפטן הקשיש לנכדו, תומר. את הטור אייר נעם נדב, שדמות "הקפטן" שיצר משמשת סמליל המדור על כל גלגוליו. המדור משך עניין רב בשנים 1995 ו-1996, כאשר מספר הגולשים באינטרנט היה עדיין מצומצם, והיה מן המדורים הראשונים בנושא שזכו להתפרסם גם באינטרנט, תחילה בפורטל נטקינג ואחר כך גם בפורטל IOL.[26] מאוחר יותר הפך המדור למוסף שבועי קבוע, בעריכתו של דרור פויר, כשאלפון משמש עורך אחראי.

באפריל 2013 החל לערוך את כתב העת הדיגיטלי "אלכסון" וסיים את כהונתו בדצמבר 2014.[27]

מבחר מיצירותיו

לקריאה נוספת

  • יוספה לושיצקי: "דב אלפון והפולמוס סביב 'שחור'", בספר Identity Politics and the Israeli screen, הוצאת אוניברסיטת טקסס, 1998.
  • ירון שמר, "דב אלפון והביקורת המזרחית החדשה" במחקר Identity, Place, and Subversion in Contemporary Mizrahi Cinema in Israel, 2005.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מתוך עמוד הפייסבוק של דב אלפון
  2. ^ דב אלפון: "הקוסקוס של סבתא שלך", הארץ, 10.09.1999.
  3. ^ גל אוחובסקי: "חייו ומותו של 'כותרת ראשית', "חדשות", 21.12.1988
  4. ^ דב אלפון, "מהפכת האדמו"ר", כותרת ראשית, 5.6.1984
  5. ^ דב אלפון: "תרגיל באצבע אחת", כותרת ראשית, 16.01.1985
  6. ^ דב אלפון: "החתולים והשמנת", כותרת ראשית, 04.12.1985
  7. ^ ראו למשל, יאיר גרבוז: "יום הדין אלפון!", דבר, 03.07.87, או אדם ברוך: "נער חדש בשכונה", ידיעות אחרונות, 23.12.87
  8. ^ אודות חנוך פיבן, באתר האמן.
  9. ^ פליט העיתון "דבר" שנסגר
  10. ^ הטיולים הספרותיים של דב אלפון, בבלוג לטייל בפריז.
  11. ^ מירב קריסטל, דב אלפון ימונה לתפקיד עורך "הארץ", באתר ynet
  12. ^ הארץ של הסופרים, באתר הארץ, 2009
  13. ^ ראו למשל הדיווחים בניו יורק טיימס, בניו יורקר, בסוכנות הידיעות הצרפתית, בפורוורד ועוד
  14. ^ הגיליון עמד במרכזו של מחקר אקדמי באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (אורן פרסיקו: מחקר שבדק את גליונות "הארץ" שנכתבו על ידי סופרים חושף את מאחורי הקלעים של המיזם, העין השביעית, 26.05.11) וזיכה את אלפון בפברואר 2011 בפרס מיוחד של המועצה הבינלאומית לתקשורת בלונדון (טקס פרסי התקשורת של המועצה ביוטיוב)
  15. ^ אלוף בן הוא העורך החדש של עיתון "הארץ", באתר הארץ
  16. ^ אודות נספח תרבות, באתר הרשות השנייה
  17. ^ למשל, רוגל אלפר: "עלה תאנה מקסים ואקלקטי", הארץ, 10.05.2002; ניר קיפניס: "אי של הבנה", גלובס, 23.06.2002; אורנה לנדאו: "ירון לונדון כבר לא לבד", ידיעות אחרונות, 12.05.2002; רואי וולמן: "דב אלפון מחזיר את הטעם הטוב לטלוויזיה", מעריב, 03.02.2005; ניסן שור, "אלפונסו בדרכים", וואלה! 16.05.2002
  18. ^ סדי שטיין,מה בכיסינו?, באתר theparisreview.org‏, 21 בינואר 2013(באנגלית)
  19. ^ שירי לב-ארי: "של מי המלה האחרונה?", הארץ, 15.12.2003
  20. ^ מרב יודילוביץ': "דב אלפון יערוך את הוצאות זב"ם, כנרת ודביר", באתר ynet
  21. ^ תלמה אדמון: "אלפון בונה אימפריה", מעריב, 15.01.2005
  22. ^ דן שדור: "הו, כנרת שלי", גלובס, 23.04.2005
  23. ^ עידו קינן: "ועכשיו: גם להוצאת ספרים יש בלוג", מעריב, 18.05.2004
  24. ^ מיה סלע: "הפתעה: פרס ירושלים יוענק להרוקי מורקמי", עכבר אונליין, 21.01.2009
  25. ^ קלייר לספקטרן, "אביר הספרות הישראלית הצעירה", בעיתון הצרפתי La Croix, מהדורה מיוחדת ליריד פריז, 05.05.2006
  26. ^ יוסי ורדי: "הישראלים והאינטרנט, מי באמת התחיל כאן הכל", "העיר", 04.06.99
  27. ^ דב אלפון באתר "אלכסון"
1961

שנת 1961 היא השנה ה-61 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1961 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

24 במרץ

24 במרץ הוא היום ה-83 בשנה (84 בשנה מעוברת), בשבוע ה-12 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 282 ימים.

אורי בלאו

אורי בלאו (נולד ב-1977) הוא עיתונאי חוקר ישראלי.

אלוף בן

אלוף בן (נולד ב-1965) הוא עיתונאי ישראלי, פרשן מדיני ועורך עיתון "הארץ".

אלכסון (כתב עת)

אלכסון, תחת המוטו "מחשבות מתחילות כאן", הוא כתב עת באינטרנט המפרסם מאמרים עבריים ומתורגמים בתחומי המדע, הפילוסופיה, התרבות והאמנות. הוא שואב השראה מכתב העת המודפס "מחשבות" בעריכת צבי ינאי, שהוצאתו לאור נפסקה.

כתב העת מכיל מאמרים, טורי דעה והגיגים על רעיונות שונים, קטעי ספרות, מדריכי האזנה, ראיונות עם אנשי אקדמיה ישראליים ומידע על כנסים. כתב העת מציע תרגומים של מאמרים נבחרים מתוך כתבי עת שונים עימם יצר הסכם לשיתוף פעולה. הוא נגיש באינטרנט ללא תשלום.

כתב העת עלה לאינטרנט באפריל 2013, בעריכת דב אלפון. אחריו ערכה את אלכסון דניאל זילברברג ומדצמבר 2015 עורך אותו יורם מלצר.

אלכסון נוסד ביוזמתה של עמותת "מגדלור" ורואה אור במימונה. "מגדלור", בראשות יעקב בורק, שמה לה למטרה לעודד את יצירתם של תוכני תרבות בת-זמננו בשפה העברית.

את אלכסון עיצב ופיתח הטיפוגרף הישראלי אברהם קורנפלד.

עם הכותבים באלכסון נמנים לאה איני, חיים באר, יעקב בורק, עמי בן בסט, שלומית כהן-אסיף, אתגר קרת, שמעון שוקן ורנן שור.

ארנו מימרן

ארנו מימרן (בצרפתית: Arnaud Mimran; נולד ב -11 בפברואר 1972) הוא איש עסקים יהודי-צרפתי שהורשע בעבירות מס והואשם בעבירות פיננסיות נוספות.

דוד לנדאו

דוד (דייוויד) לנדאו (22 ביוני 1947 - 27 בינואר 2015) היה עיתונאי ישראלי, ועורך העיתון "הארץ".

דניאל אוטיי

דניאל אוטיי (בצרפתית: Daniel Auteuil; נולד ב-24 בינואר 1950) הוא שחקן קולנוע, במאי תיאטרון וקולנוע צרפתי.

הארץ

הארץ הוא היומון הוותיק ביותר הפועל בישראל. נוסד בשנת 1918 ונקרא בשם הנוכחי החל משנת 1919. העיתון היה בבעלות משפחת שוקן מאז שנת 1935, ובשנים האחרונות נמכרו 40% ממניות קבוצת הארץ, החברה שמוציאה אותו לאור, לאלפרד דומונט (20%) ולאוניד נבזלין (20%). העורך הראשי כיום הוא אלוף בן ומנכ"ל קבוצת הארץ הוא רמי גז. נכון לינואר 2018 שיעור החשיפה של העיתון עומד על 4.9% בימות השבוע ו-5.9% בסופי שבוע.

יוסי ורטר

יוסי ורטר (נולד ב-20 באפריל 1960) הוא עיתונאי ופרשן ישראלי.

כותרת ראשית (שבועון)

כותרת ראשית היה שבועון חדשות ישראלי בעריכת נחום ברנע ותום שגב שיצא בשנים 1982–1988. השבועון חדל להופיע לאחר שהעיתון "דבר" נקלע לקשיים וחדל לממן את חלקו בהוצאתו לאור. בעקבות כך החליטו גם "ידיעות אחרונות" וחברת "כלל" למשוך ידם ממימון העיתון והוא נסגר.

בין הכותבים בשבועון היו דן בן אמוץ, אפרים סידון, דורון רוזנבלום, גבי ניצן, ארי שביט, מנחם פרי, דב אלפון, אהוד אשרי, נרי ליבנה, עירית לינור, שלמה אברמוביץ' ואבנר אברהמי (סגן-עורך ומעצבו הראשון). בראשית ימיו שכנה מערכת

השבועון בירושלים וב-1986 עברה לתל אביב.

"כותרת ראשית" התאפיין בכתיבה פוליטית או חברתית מעמיקה ופרסם תחקירים בנושאים כלכליים, חברתיים וצבאיים לצד עיסוק מעמיק בתרבות.

כנרת זמורה-ביתן דביר

כנרת זמורה-ביתן דביר - מוציאים לאור בע"מ היא קבוצת הוצאת ספרים ישראלית המאוגדת כתאגיד, מהוצאות הספרים הגדולות בישראל והיא חברה בהתאחדות המו"לים בישראל. בית החברה נמצא בפארק תעשיות חמן בשוהם/חבל מודיעין.

ההוצאה התגבשה בסדרת שיתופי פעולה, רכישות ומיזוגים מאז שנת 1973. כיום מחזיקה ההוצאה בזכויות לאלפי כותרים, מספר רב של סופרים מישראל ומחו"ל ומוציאה לאור ספרים בכל הסוגות הספרותיות מספרי בישול, ספרי ילדים ועד ספרות קלאסית (מקטלוג הוצאת דביר). כמו כן להוצאה חלק בבעלות על רשת חנויות "צומת ספרים". בשנת 2013 פתחה ההוצאה את סדנאות הכתיבה "המגירה".

לילה ארוך בפריז

לילה ארוך בפריז הוא מותחן ריגול מאת דב אלפון, שליח "הארץ" לפריז וסרן במילואים ביחידה 8200, שיצא לאור בהוצאת זמורה ביתן בשנת 2016.

מחברות לספרות (הוצאת ספרים)

מחברות לספרות היא הוצאת ספרים שפעלה ביישוב ובישראל בשנים 1940–1973, ושבה לפעול בשנת 1988 במסגרת הוצאת זמורה-ביתן.

נעם נדב

נעם נדב (נולד ב-1957) הוא מאייר של ספרי ילדים וספרי לימוד, קומיקסאי ותסריטאי סרטי אנימציה ישראלי. נדב הוא בנו של ההיסטוריון מרדכי נדב ואחיו של יהונתן נדב, מו"ל הוצאת 'חרגול'. הוא מתגורר בירושלים. נשוי לשועא ואב לשלושה יותם סביון ועידו.

פרשת הונאות המע"מ על מכסות פחמן דו-חמצני

פרשת הונאות המע"מ על מכסות פחמן דו-חמצני, הקרויה גם פרשת "עוקץ המאה", היא תרגיל עוקץ שנמשך מנובמבר 2008 עד יוני 2009 ובו קבוצת משקיעים קשרה קשר להעלמת תשלומי מס ערך מוסף בצרפת בגובה של מיליארדי אירו. הקבוצה עסקה במסחר במכסות פחמן דו-חמצני, על פי פרוטוקול קיוטו לצמצום גזי החממה, המסדיר את נושא הפליטה של פחמן דו-חמצני. על פי כתבי האישום בפרשה, אנשי הקבוצה גבו מס ערך מוסף על עסקאות בתחום זה, אך לא העבירו את הסכומים שנגבו למשרד האוצר הצרפתי.

רותי סיני

רותי סיני היא עיתונאית ישראלית.

שאול בצר

שאול בצר (נולד ב-30 בספטמבר 1967) הוא במאי, תסריטאי וסופר ישראלי.

תקליטור

תַּקְלִיטוֹר הוא אמצעי לאחסון נתונים שאינו נדיף הפועל בטכנולוגיה אופטית. תקליטור הוא דיסק פלסטי עגול בקוטר של עד 12 ס"מ עם חור במרכזו, שמצופה בשכבה דקיקה של אלומיניום כדי שיוכל להחזיר את האותות לקרן הלייזר שקוראת אותו. הנתונים מאוחסנים בצורת בורות (pits) ומישורים (lands) לאורך פס דקיק בצורת ספירלה הנמשך מן המרכז ועד לשולי התקליטור. הנתונים מוטבעים (בייצור המוני), או נצרבים (באמצעות צורב ביתי), על גבי התקליטור בשפה בינארית, כלומר 1 ו-0, כאשר הסימון 1 מיוצג על ידי שינוי בין בור ומישור והסימון 0 מיוצג על ידי חוסר שינוי (קידוד NRZI).

מקור השם הוא הלחם בסיסים של המילים תקליט ואור, מכיוון שהקריאה והכתיבה בו נעשות באמצעות קרן לייזר.

התקליטור נכנס לראשונה לשימוש באוקטובר 1982, וכיום הוא פורמט המשמש בעיקר להפצה ומשלוח של סרטים, מוזיקה וקובצי מחשב שונים. השימוש בתקליטור הצטמצם בעשור השני של המאה ה-21, בעקבות המעבר להעברת מידע (מוזיקה, וידאו ונתונים) באמצעות האינטרנט.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.