דבר השבוע

דְּבַר השבוע היה שבועון חדשות מצולם מבית ההוצאה לאור של העיתון "דבר", שיצא לאור באופן סדיר משנת 1946 ועד לשנת 1996.

דבר השבוע פרסומת 1950
דבר השבוע - פרסומת משנת 1950.
משקף את החיים והיצירה במולדת

ייסוד השבועון

"דבר" עיתונה היומי של ההסתדרות הכללית, החל להופיע בשנת 1925. בתקופת היישוב, כאשר תנועת העבודה על מפלגותיה ובראשן מפא"י, הנהיגה את היישוב, ולהסתדרות הכללית היה מעמד-על, היה "דבר" כלי הביטוי של הנהגת היישוב וזכה להשפעה ולתפוצה רבה.

מערכת העיתון הוציאה לאור גם מוספים רבים כגון "דבר הפועלת", "המשק השיתופי", וכן עיתון לעולים בעברית מנוקדת בשם "הגה". החל משנת 1936 הוציא דבר שבועון לילדים בשם "דבר לילדים". בתקופת המאבק במנדט הבריטי, לאחר תום מלחמת העולם השנייה, נוצר צורך להוציא גם שבועון מצויר לכלל הקוראים ולשם כך נוסד השבועון "דבר השבוע".

הגיליון הראשון של השבועון הופיע ב-12 באפריל 1946, בהתקרב חג הפסח תש"ו. עורכו הראשון של השבועון מאז היווסדו ועד לשנת 1956 היה משה בן אלול.

במאמר המערכת של הגיליון הראשון נכתב:

"זה מכבר הורגש הצורך בשבועון עממי - בשביל הפועל, העולה והמוני העם; שבועון אשר יסכם ויסביר בצורה מרוכזת את ענייני השעה בחיי היישוב והתנועה, יאיר את שאלות העם ובעיות העולם.....לא מעטים ולא קלים התפקידים שהוטלו על השבועון. לא נוכל למלא את התוכנית בשלמותה כבר מהצעדים הראשונים. יהא עלינו לחפש את הדרך ולהשתדל לשפר את השבועון מגיליון לגיליון".[1]

ואכן, הגיליון הראשון היה בן 12 עמודים, רובו תוכן בכתב ומועטים היו בו התצלומים והאיורים. עמוד השער שלו כלל ברובו תוכן כתוב ולא עוצב כעמוד שער צבעוני ומאויר. תוך חצי שנה התרחב השבועון והתרבו בו הצילומים ובאוקטובר של אותה שנה הופיע ב-18 עמודים ועוצב עמוד השער שלו שהורכב מצילום גדול של אירוע אקטואלי או של דמות שבחדשות; צילום המוקף במסגרת אדומה. עמוד שער בצורתו זו היה סימן ההיכר של השבועון במשך עשרות שנים.

שנות המאבק לעצמאות

במהלך שנת 1947 הלך השבועון והתפתח, היו בו, לצד סקירות מאירועי היום ותמונות מן הארץ והעולם, גם מדורי תרבות, אמנות, מוזיקה, ספורט, לוח שידורי קול ירושלים ולצדם ביקורת רדיו, ומדור להומור בשם "פינת הצחוק". במשך השנה נוסף מדור קולנוע שמדי שבוע סיפר על גבי עמוד שלם על אחד מכוכבי התקופה. בכותרת "הכוכב האהוב עלי", ואם הכוכב היה יהודי נקרא העמוד שם "יהודים בעולם הכוכבים". במדור ההומור נוספה פינה שנקראה "הצברים הללו" שבה נתפרסמו הברקות ואימרות שנונות מפי ילדים, שנמסר על ידי הוריהם. מדור זה היה פופולרי ביותר וביישוב הקטן של אז רבים זיהו את הילדים והוריהם.

החל משנה זו יצא השבועון לאור מדי שבוע, במשך 52 שבועות בשנה, שבסופם מסרו הקוראים את כל גליונות השנה לכריכה בסניפי "דבר" וקיבלו כעבור שבועות אחדים את הכרך השנתי. כרכי השנים ההן, בעטיפתם האדומה, פיארו ספריות בבתים רבים באותה תקופה.

בשנת 1947 התרחשו אירועים גורליים בחיי היישוב והעם היהודי - המאבק בבריטים, החלטת החלוקה ומיד לאחריה פרוץ מלחמת העצמאות. בשנת 1948 הייתה הכרזת העצמאות ומלחמת העצמאות שינתה פניה ממאבק בערביי ארץ ישראל למלחמה רבתי במדינות ערב שפלשו למדינת ישראל שזה אך קמה. כל האירועים הללו קיבלו סיקור מלא בשבועון בליווי צילומים ממקומות התרחשות האירועים, וכרכי שנים אלו הם למעשה אלבומים ובהם אלפי תמונות של המאבק והמלחמה. בצד כל אלה לא הפסיק השבועון מלסקר את אירועי התרבות והאמנות והמשיך במדוריו הקלים של הבידור וההומור.

שנות החמישים

בשנות ה-50 המשיך השבועון בקו זה של סיקור מלא ומצולם של כל שקרה במדינה - קליטת העלייה, המתח בגבולות ומבצע סיני. בשנים אלה קם לשבועון מתחרה בדמותו של השבועון "העולם הזה" בעריכתו האסרטיבית של אורי אבנרי, שנקט בקו סנסציוני של מאבק בממסד וחשיפת שחיתויות, לצד רכילות וצילומי עירום. ל"דבר השבוע" היה יתרון של המימון של ההסתדרות, שאיפשר הדפסתו על נייר מאיכות טובה יותר ושפע צילומים ולעיתים גם צילומי צבע, כך ש"העולם הזה" לא הצליח להגיע לתפוצתו של "דבר השבוע".

מדור שהיה פופולרי מאוד באותה תקופה היה מדורו הסאטירי של דן בן אמוץ "מה נשמע" שהמשכו היה במדורה של רות בונדי "יהיה טוב". לרשות הקריקטוריסט זאב, הוא יעקב פרקש, עמד עמוד שלם של קריקטורות מדי שבוע והוא אף הוסיף איורים לכתבות ומאמרים של המשתתפים האחרים.

מקום מיוחד היה למיכאל אוהד, עיתונאי ואיש אשכולות, עורך תוכניות רדיו, יוצר ומביים תסכיתים וכותב פורה בנושאי תרבות, אמנות ומוזיקה. מיכאל אוהד ערך וכתב פינה מרכזית בת שני עמודים בשבועון, ובה כתב על כל נושא אקטואלי הקשור לחיי האמנות והתרבות בארץ, על ספרים חדשים, על הצגות חדשות, על מוזיקה, על יוצרים, סופרים, מחזאים, מלחינים וכל עניין הקשור לחיי התרבות בארץ.

בשנת 1956 פרש משה בן אלול מעריכת השבועון ובמקומו מונה, כמזכיר המערכת ולאחר מכן כעורך בפועל, אהד זמורה, עיתונאי, מו"ל ואיש תרבות.

משבועון למוסף

בשנת 1961 הפך "דבר השבוע" משבועון שסופק למנויים בלבד, למוסף השבת של "דבר", שסופק לכלל קוראי העיתון. "דבר השבוע" שינה את פניו בהופכו למוסף והיה למגזין תרבותי, יותר מאשר שבועון חדשות. כמו כן התרכז בסקירות פוליטיות על הנעשה בעולם, לרבות כתבות שתורגמו מעיתוני העולם וצילומים שהגיעו מסוכנויות הידיעות בעולם.

בעריכת אהד זמורה

בשנת 1964 מונה אהד זמורה לעורך המוסף והפך אותו למגזין מוביל. זמורה קיבץ סביבו חבורת כותבים צעירים (חלקם עיתונאים וחלקם סופרים ומשוררים) כנחום ברנע, דורון רוזנבלום, מיכאל הנדלזלץ, עלי מוהר, דני קרמן, יאיר גרבוז ויונתן גפן ואחרים, אשר הפכו את השבועון למוסף שבת איכותי בעיתונות העברית. בנוסף שכנע סופרים בולטים כעמוס עוז, יורם קניוק, חיים באר, נסים אלוני, דן צלקה, חנוך ברטוב, ס. יזהר ומשה שמיר לכתוב רשימות וסיפורים במיוחד עבור גליונות החגים והמועדים המרכזיים (ראש השנה, יום כיפור, פסח, יום העצמאות ויום הזיכרון לשואה ולגבורה) של השבועון שהפכו עקב כך לפריטי אספנות.

בלי "דבר השבוע" לא יכולה הייתה להיות כאן עיתונות מגזינית טובה. כי "דבר השבוע" היה אב-מייסד של עיתונות זו, ובפועל היה המגזין הראשון של העיתונות הישראלית... אולי לא הייתה מאז תופעה כתופעת העורך אוהד זמורה, שהספרות הייתה לו בית ולא קישוט או אפקט.

אדם ברוך, במאמר לרגל סגירת העיתון

סגירת השבועון

לאחר המהפך הפוליטי של שנת 1977 בישראל, עליית הימין לשלטון וירידת כוחן של ההסתדרות ושל מפלגת העבודה, ירד גם העניין בעיתון "דבר", ובשנות ה-80 הוא נקלע לקשיים כספיים חמורים.

בנסיון ליצור לעיתון תדמית עדכנית וצעירה יותר, שונה שמו של העיתון בימיו האחרונים ל"דבר ראשון", ולעורכו נתמנה רון בן ישי, אך בן ישי לא הצליח להבריאו ולהצילו. אף חיים רמון ששימש יו"ר ההסתדרות החדשה לא הציל את העיתון מפני סגירה. "דבר ראשון" נסגר בשנת 1996, ועמו בא הקץ גם לקיומו של "דבר השבוע" לאחר חמישים שנה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עם הגיליון הראשון, דבר, 12 באפריל 1946.
Time Out תל אביב

Time Out תל אביב הוא שבועון לענייני תרבות, בידור ופנאי היוצא לאור בתל אביב, על פי זיכיון מרשת המגזינים "Time Out". העורך הראשי הוא יובל סיגלר והעורך הוא ירון טן-ברינק. השבועון החל לצאת לאור בשנת 2002, והוא מופץ בגוש דן.

השבועון יוצא לאור על ידי חברת "טיים אאוט מגזין (ישראל) בע"מ" שנוסדה על ידי חברת "יובל סיגלר תקשורת בע"מ" שבבעלותו של יובל סיגלר. בשנת 2008 רכשה חברת סטימצקי חלק מהבעלות בחברת "טיים אאוט מגזין (ישראל) בע"מ".העורכת הראשונה של השבועון הייתה רונית הבר. בשנים 2008-2005 החליף אותה אמיר בן-דוד, ובשנת 2008 נכנס לתפקיד איתי ולדמן. בשנת 2014 החליפה אותו סגנית העורך, עדי עוז, אותה החליף אלכס פולונסקי לאחר שמונתה לעורכת המגזין "את" בידי חברת "יובל סיגלר תקשורת בע"מ". את פולונסקי החליפה בינואר 2017 נוף נתנזון.

בשבועון כתבות הסוקרות אירועים בתחומי התרבות, הבידור והפנאי בתל אביב, ביקורת מסעדות, מדורי אופנה, עיצוב, טור אישי שבועי של עוזי וייל, חדשות עירוניות, חדשות אוכל ועוד.

אהרון האופטמן

ד"ר אהרון האופטמן הוא חוקר בכיר ביחידה לחיזוי טכנולוגי וחברתי (לשעבר המרכז הבינתחומי לניתוח ותחזית טכנולוגית) באוניברסיטת תל אביב. הוא עוסק בחיזוי והערכה של טכנולוגיות מפציעות ועתידיות. השכלתו הפורמלית היא בתחומי ההנדסה.

בשנת 1978 היה בין מייסדי כתב העת למדע בדיוני "פנטסיה 2000", ובמשך שנים אחדות היה עורכו הראשי.

בשנת 1981 תרגם מפולנית את הספר "סולאריס" של סטניסלב לם, שיצא לאור במהדורה מחודשת בשנת 2003.

בשנת 1996 נמנה עם מקימי האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה, יחד עם עמוס גפן, ד"ר עמנואל לוטם ואחרים.

כתב וכותב מאמרים בנושאי מדע פופולרי ועתידנות בעיתונים שונים, ביניהם "דבר השבוע", "הארץ", ו"המימד העשירי" (כתב-העת של האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה).

בשנת 2008 היה העורך הראשי של גיליון המזכרת המיוחד של "פנטסיה 2000", שפורסם במלאת 30 שנה לפרסום גיליון פנטזיה הראשון.

אופקים חדשים

"אופקים חדשים" (בפרסומיה אוית השם כאפקים חדשים) הייתה קבוצת אמנים שפעלה בישראל בשנים 1948–1963 וביקשה לעודד את השפעת האמנות הבינלאומית על האמנות החזותית בישראל. תרומתה העיקרית הייתה בגיבוש סגנון ציור ופיסול לירי, בעל סממנים של הפשטה.

אלי תבור

אלי תבור (נולד ב-18 ביולי 1934) הוא עיתונאי ותסריטאי ישראלי.

במחנה

במחנה היה השבועון של צה"ל, שהופץ לחיילי וקציני צה"ל בשירות חובה ובשירות קבע. במחנה שימש כעיתון הרשמי של צה"ל ונחשב לשבועון הוותיק בישראל. בדצמבר 2016 נסגרה מערכת העיתון המוכרת, והעיתון החל להיות מופץ לראשונה כירחון דגיטלי תחת מדור "במחנה" בדוברות אכ"א.

בשבע

בשבע הוא שבועון דתי-לאומי המופץ חינם, בעריכת עמנואל שילה, שיוצא לאור החל מ-19 ביולי 2002.

ג'ורג' אורוול

ג'ורג' אורוול (באנגלית: George Orwell;‏

25 ביוני 1903 - 21 בינואר 1950) הוא שם עט של הסופר האנגלי אריק ארתור בְּלֵייר (Eric Arthur Blair).

דבר (עיתון)

דָּבָר היה עיתונה היומי של ההסתדרות הכללית, והופיע בין 1925 ל-1996.

הזמן הירוק

הזמן הירוק הוא שבועון של התנועה הקיבוצית המופק על ידי חברת "כנס מדיה".

העולם הזה

"העולם הזה" היה שבועון חדשות ורכילות ישראלי בעל סממנים רדיקליים, שיצא לאור בשנים 1937–1993.

העיר

"העיר" היה מקומון תל אביבי של רשת שוקן, שיצא לאור אחת לשבוע. ביום חמישי צורף לעיתון "הארץ", המופץ למנויי העיתון באזור תל אביב, וביום שישי הופץ לחנויות. תפוצתו בשיאה הייתה 115,000 עותקים. ב-16 בדצמבר 2010 מוזג "העיר" לתוך מוספו "עכבר העיר". באוגוסט 2017 החליטה קבוצת "הארץ" להפסיק את הדפסת "עכבר העיר".

הפועל הצעיר (עיתון)

הפועל הצעיר היה עיתון שנוסד על ידי מפלגת הפועל הצעיר בשנת 1907. עורכו הראשון של העיתון (עד שנת 1922) היה יוסף אהרונוביץ' ולאחר מכן יצחק לופבן. על-אף שיצא במסגרת מפלגתית, היה העיתון "רך" מבחינה אידאולוגית ולא דוגמטי וכופה את האידאולוגיה על התכנים. בראשיתו ראה "הפועל הצעיר" את טיפוח הספרות העברית כאחת ממטרותיו ובין הסופרים שפרסמו בו מפרי עטם נמנו ש"י עגנון, ר' בנימין, אז"ר, אברהם שמואל שטיין (א"ש שטיין), דוד שמעוני (שמעונוביץ'), יצחק וילקנסקי ומשה סמילנסקי, אשר ברש ויוסף חיים ברנר (שהיה, באופן יוצא דופן, גם חבר מערכת העיתון המתחרה, האחדות, של פועלי ציון).

עם האיחוד בין מפלגת אחדות העבודה ומפלגת הפועל הצעיר בשנת 1930 והקמת המפלגה המאוחדת מפא"י, הפך העיתון, שיצא במתכונת שבועית, להיות הבטאון הרשמי של מפא"י ביישוב ובשנות המדינה הראשונות. למרות היותו עיתון רשמי של המפלגה הובעו בו, בעידודו של עורכו לופבן, דעות אופוזיציוניות לקו המרכזי של המפלגה. בעיתון התפרסמו מאמרים מאת אנשי ברית שלום וכותבים אחרים שניגחו את הקו המרכזי האקטיביסטי של מפא"י ואת ראשיה.

בבואו לסכם 40 שנות הופעת "הפועל הצעיר" כתב לופבן, עורכו:

העיתון נסגר בשנת 1970.

ידיעות תקשורת

ידיעות תקשורת הוא המו"ל של המקומונים של קבוצת "ידיעות אחרונות".

לאשה

לאִשה הוא שבועון ישראלי בהוצאת "קבוצת ידיעות אחרונות", הפונה לקהל נשי. הוא המגזין הנפוץ ביותר בישראל, ובשנת 2017 הגיע שיעור החשיפה שלו ל-5.4%.

בין השנים 1999–2014 הייתה אורנה ננר העורכת הראשית של המגזין. נכון לשנת 2014 העורכת הראשית שלו היא קרינה שטוטלנד, והעורכת האחראית שלו היא מרים נופך-מוזס.

מיכאל אוהד

מיכאל (מיכה) אוהד (20 בדצמבר 1922 – 17 ביוני 1998) היה עיתונאי ואיש אשכולות ישראלי. עורך תוכניות רדיו, מחבר ובמאי תסכיתים וכותב פורה בנושאי תרבות, אמנות ומוזיקה.

מקור ראשון

מקור ראשון הוא שבועון ישראלי שנוסד ב-1997. מאז 2014 נמצא בבעלות קבוצת ישראל היום.

עורכו הראשי של העיתון הוא חגי סגל.

משה בן אלול

משה בן אלול (רייכרודל) (18 באוגוסט 1901 – 24 ביולי 1981) היה עיתונאי ישראלי. עורכו הראשון של השבועון "דבר השבוע".

נחום פונדק

נחום (הרברט) פּוּנְדָק (פּוּנְדִיק) (בדנית: Herbert Pundik; נולד ב-23 בספטמבר 1927), הוא עיתונאי ישראלי-דני. היה במשך שנים רבות עורך של היומון הדני "פוליטיקן". במקביל, היה במשך שנים רבות עורכו של "דבר השבוע" - המוסף השבועי של היומון "דבר". ב-2010 סיפר שהיה סוכן "המוסד" במשך כעשר שנים בשנות ה-60.

פנאי פלוס

פנאי פלוס הוא שבועון ישראלי, הסוקר את עולם הבידור והטלוויזיה בישראל ובעולם.

שבועונים בישראל
אקטואליה במחנהאפוק טיימסמעריב סופהשבועזו הדרך
בידור ופנאי לאשהפנאי פלוס
המגזר החרדי משפחהבקהילהשעה טובהיום ליוםהדרךהעדהכפר חב"דבית משיחהמחנה החרדיהחומה
התנועה הקיבוצית הזמן הירוקידיעות הקיבוץ
המגזר הדתי-לאומי בשבעמקור ראשון (מוצש)
ילדים ונוער מעריב לנוערמעריב לילדיםראש1אותיותזרקור
רשתות מקומונים רשת שוקןידיעות תקשורתקו עיתונות (דתי-חרדי) • הרשת המקומית
מקומונים כל העיר (ירושלים ומודיעין) • Time Out תל אביבכלבו – חיפה והצפוןערב ערב באילתהשבוע באשדודצומת השרוןמלאבס – פתח תקווה
בערבית כל אל-ערבא-סנארה • אלמיתאק • אח'באר א-נקב • פנורמהחדית' א-נאס
בשפות אחרות נובוסטי נדלי (רוסית) • אוי קלט (הונגרית)
שבועונים מהעבר הארץ שלנו • דבר השבוע • דבר לילדיםהעולם הזההפועל הצעירלהיטוןכולנומשמר לילדיםעיתון מיוחדפנים אל פניםקונטרסרימוןשישיעולמו של דיסנירייטינג

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.