דברי הכנסת

דברי הכנסת הם אוסף הפרוטוקולים הרשמי של הדיונים הנערכים במליאת הכנסת.

Divrey Hakneset
כרכים אחדים של "דברי הכנסת"

המקור בחוק

ביצירת "דברי הכנסת" עוסקים סעיפים 38–39 לתקנון הכנסת, שזו לשונם:

38. פרוטוקול

(א) בישיבות הכנסת יירשם פרוטוקול שיכלול את כל מהלך הדיונים, את הנאמר בעל פה, בין מעל הדוכן או מהמקומות המיועדים לכך באולם המליאה ובין כקריאת ביניים, ואת תוצאות ההצבעה; הפרוטוקול, וכן תוצאות מפורטות של ההצבעות האלקטרוניות, יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת.
(ב) נאום שנישא במליאת הכנסת שלא בעברית, לפי הוראות סעיף 22, יירשם בפרוטוקול בתרגומו לעברית, ולפי החלטת מזכיר הכנסת – ייכלל בנספחות לדברי הכנסת גם בשפה שבה נישא.

39. דברי הכנסת

(א) הפרוטוקול ייערך בידי עורך דברי הכנסת ויעמוד לעיון חברי הכנסת; כל דובר רשאי לתקן שיבושים, שגיאות והשמטות בדבריו כפי שנרשמו בפרוטוקול; דובר הרוצה לתקן את רישום דבריו כאמור, יעביר את הנוסח המתוקן של דבריו לעורך דברי הכנסת בתוך שבעה ימים מהמועד שבו הועמד הפרוטוקול לעיון חברי הכנסת.
(ב) הפרוטוקול הערוך יפורסם ב"דברי הכנסת"; לדברי הכנסת יצורפו נספחים הכוללים מסמכים שמזכיר הכנסת או סגנו הודיע כי הונחו על שולחן הכנסת, כפי שיורה מזכיר הכנסת.

תוכן הדברים

הדיונים מופיעים בדברי הכנסת לפי סדר קיומם. בראש כל פרוטוקול המוקדש לדיון מסוים מופיע זיהוי הדיון (למשל: "הישיבה המאתיים-וחמישים של הכנסת השבע-עשרה") ומועד קיומו.

בפרט נכללים ב"דברי הכנסת" תוצאותיהן של ההצבעות הנערכות במליאת הכנסת. "דברי הכנסת" כוללים רק את הנאמר בעל פה במליאה, אם מן הדוכן ואם כקריאת ביניים, אך אינם כוללים מסמכים המוגשים על ידי חברי הכנסת ולא הוקראו. לעיתים, כאשר שר משיב לשאילתה של חבר הכנסת שאינו נוכח במליאה, הוא מכריז כי תשובתו "תועבר לפרוטוקול". תשובה זו מתפרסמת ב"דברי הכנסת", אף שלא נקראה במליאה.

תוכנם של "דברי הכנסת" כולל לא רק את דברי הנואם מעל הדוכן, אלא גם את הערותיו של יושב ראש הישיבה וקריאות ביניים שנקראו במהלך הדיון, עד כמה שהרשמים היושבים באולם המליאה הצליחו לקלוט אותן (לעיתים מצוינים בדברי הכנסת שלושה מקפים, המרמזים לקיומה של קריאת ביניים שלא נקלטה). כאשר בלהט הוויכוח מתבטא חבר הכנסת בחריפות יתרה, נוהג יושב ראש הישיבה להציע לו למחוק את דבריו מהפרוטוקול. כאשר חבר הכנסת מסכים לכך, נרשמים בפרוטוקול דבריו הבוטים וגם הסכמתו למחיקתם.

שימוש בדברי הכנסת

"דברי הכנסת" מעניקים פומביות לדיונים במליאת הכנסת, ובנוסף הם משמשים לעיתים את בתי המשפט ואת חוקרי המשפט, כמקור לבירור תכלית החקיקה ומשמעותה (אם כי יש שופטים השוללים זאת). כך תיאר זאת נשיא בית הדין הארצי לעבודה, מנחם גולדברג: "כל המעיין בפסקי הדין של בית הדין לעבודה, יבחין כי בית הדין הארצי, מתחילת דרכו, ייחס חשיבות רבה לדברים שנאמרו מעל דוכנו של בית המחוקקים, כל אימת שנזקק לפרש חוק זה או אחר".[1]

"דברי הכנסת" יוצאים לאור בדפוס ואתר האינטרנט של הכנסת מכיל את דברי הכנסת החל מתחילת כהונתה של הכנסת העשירית (27 ביולי 1981). דברי הכנסת אינם מוגנים בזכויות יוצרים.[2]

לקריאה נוספת

  • אהרן ברק, פרשנות במשפט – פרשנות החקיקה, שער ה: מקורות תכלית החקיקה - פרק 4: ההיסטוריה של החקיקה כמקור לתכליתה.
  • אפלבום, "דברי הכנסת כראיה לפירוש החוק", הפרקליט כא 411 (תשכ"ה).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מנחם גולדברג, "הזיקה בין הרשות המחוקקת לבין בתי הדין לעבודה", הפרקליט לט 470, התשנ"א
  2. ^ סעיף 6 לחוק זכות יוצרים, התשס״ח–2007
ג. אריוך

גֶ'נטילה ברוידא (25 במרץ 1925 – 3 ביולי 2010), שנודעה בשם העט ג. אַרְיוֹךְ, הייתה מתרגמת ישראלית שתרגמה מאנגלית לעברית.

האומה

האומה, במה למחשבה לאומית, לתיעוד ולספרות, הוא כתב עת, רבעון, הרואה אור על ידי מסדר ז'בוטינסקי בישראל מאז 1962. עד כה יצאו 212 גיליונות.

ההסברה הישראלית

ההסברה הישראלית או הדיפלומטיה הציבורית של מדינת ישראל היא שם כולל לפעולות שנוקטת ברחבי העולם מדינת ישראל, לשם הסברת מדיניותה.

ההסברה הישראלית הרשמית מנוהלת על ידי משרד החוץ, משרד ההסברה והתפוצות, משרד התיירות ומשרד ראש הממשלה, אך נמתחה ביקורת רבה על חוסר ארגון, חוסר תיאום וחוסר יעילות של גופים אלה. דובר צה"ל פועל רבות להסברת הפעולות הצבאיות של צה"ל ולהצגת תדמית חיובית של צה"ל כצבא מתקדם, נאור ומוסרי. לצד הגופים הרשמיים, רבות מפעולות ההסברה נעשות על ידי ידידי ישראל ותומכיה בארץ ובעולם, שחשים שהפעילות הממלכתית של מדינת ישראל וגופיה לא מספקת. בין המסבירים מהסוג הזה ניתן למנות את פרופ' אלן דרשוביץ, פרופ' ארווין קוטלר, אלן פינקלקראוט, ארגון The Israel Project ,Honest Reporting ואחרים.

המסע הארוך לאסיה

המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל הוא ספר מחקר-מונוגרפי מאת הדיפלומט משה יגר, שראה אור בשנת 2004 והוצא לאור בידי הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה. הספר, שכולל 547 עמודים, עוסק בתולדות יחסי החוץ של ישראל עם מדינות אסיה הנמצאות מפקיסטן מזרחה ובאירועים מכוננים ביחסי ישראל-אסיה, כדוגמת מסע משה שרת לאסיה, הדיפלומטיה הציונית באסיה מהצהרת בלפור עד להכרזת העצמאות ובועידת באנדונג.

המשרד לשירותי דת

המשרד לשירותי דת הוא משרד ממשלתי הממונה על שירותי הדת ליהודים בישראל. בעבר נקרא משרד הדתות או המשרד לענייני דתות, ועסק בשירותי דת לבני כל הדתות. מאז ההחלטה לפרקו המשרד נותן שירות רק לדת היהודית.

המשרד הוקם בשנת 1949. במשך השנים כיהנו במשרד זה בעיקר שרים מטעם המפד"ל וש"ס.

העולם כולו נגדנו

הביטוי העולם כולו נגדנו שגור בפי ישראלים להצגת הגישה לפיה ישראל ניצבת לבדה מול עולם עוין. לעיתים משמש הביטוי להצגת תחושה עובדתית, ולעיתים הוא משמש להתרסה, בדומה לביטוי או"ם שמום, לפיה נמשיך בדרכנו גם אם העולם כולו נגדנו.

זכויות יוצרים

זכות יוצרים (באנגלית: Copyright) היא ההגנה שניתנת ליוצר או לבעלים של יצירה מפני שימוש בלתי מורשה ביצירה שהיא קניין רוחני שלו.

ההגנה הניתנת לזכויות יוצרים באה להגן על דרכי ביטוי, ומטרתה לעודד את העשרת עולם הביטויים. נהוג לסמן יצירה שרוצים להדגיש שיש למישהו זכויות שמורות עליה באמצעות הסימון © (האות C בתוך עיגול, קיצור של המילה copyright) - ולידו הביטוי "כל הזכויות שמורות", אך ברוב מדינות העולם (ובכלל זה בישראל) הדבר איננו הכרחי, והיצירה תהיה מוגנת גם ללא הסימון, אם היא עומדת בתנאים מהותיים אחרים.

חינוך מיני

חינוך מיני הוא תהליך למידה וחינוך בו נלמדים נושאי הרבייה המינית, יחסי המין, מגדר והזהות המינית ונטייה מינית, וכן גם היבטים אחרים הקשורים למיניות ולהתנהגותם המינית של בני האדם כגון מניעת היריון, מחלות מין והימנעות מאונס.

יוסף שפרינצק

יוסף שְׁפְּרִינְצַק (שפרינצאק; 8 בדצמבר 1885 – 28 בינואר 1959) היה פעיל ציוני ויושב ראש הכנסת הראשון.

כיהן כנשיא המדינה בפועל, כמחליפו של חיים ויצמן בשנים 1951–1952.

יחסי טיבט–ישראל

מדינת ישראל מעולם לא התערבה בסוגיית טיבט כדי לא לפגוע ביחסי ישראל-סין. עם זאת, בשנים המוקדמות של שנות ה-60 של המאה ה-20 התקיימו מגעים רופפים ולא רשמיים בין ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון לטנזין גיאטסו, הדלאי לאמה.

יחסי ישראל–פקיסטן

יחסים בין ישראל לפקיסטן מעולם לא כוננו, והחל מיצירת הקשר הראשון בין שתי המדינות, הם עוינים. פקיסטן נוטרת איבה לישראל, על אף ניסיונות מצד ישראל ליצור יחסים דיפלומטיים או קשרי מסחר, על רקע הסכסוך הישראלי-ערבי. במרוצת השנים אמרו בכירים פקיסטנים רבים כי אם ישראל תגיע להסדר כלשהו עם מדינות ערב, ארצם תוכל לפתוח בהליך דיפלומטי גלוי עם ישראל.

פקיסטן מקיימת יחסים קרובים עם הארגון לשחרור פלסטין. בתקופת האינתיפאדה הראשונה, למשל, שלחה לפלסטינים מזון וציוד רפואי. תוקפנות בוטה של פקיסטן כלפי ישראל בזירה הבינלאומית היוותה פעמים תכופות גורם לחיכוך בינה לבין ארצות הברית ובכך ערערה את מעמדה בוושינגטון הבירה. לאחר שיכולותיה הגרעיניות של פקיסטן הפכו למוכחות, התעוררה בישראל דאגה באשר ליכולות אלו. בפקיסטן רווחו טענות רבות, ולפיהן ישראל מתכננת לתקוף את מתקני הגרעין הפקיסטניים, אך אנשי מפתח בשלטון הישראלי הכחישו כי לישראל הייתה כוונה כזו.

לקראת שנות ה-90 של המאה ה-20, בעקבות הסכמי אוסלו, חל שינוי לטובה בעמדתה של פקיסטן כלפי ישראל. זו התרככה והנמיכה את פעילותה האנטי-ישראלית בארגונים הבינלאומיים. לאור שינוי זה החלו נציגים יהודיים (לאו דווקא ישראלים) ופקיסטניים להיפגש זה עם זה. האינטרסים הישראליים בפגישות אלו היו בעיקר לכונן יחסים דיפלומטיים או קשרים גלויים במישור אחר, ואילו האינטרסים הפקיסטניים התמקדו בהבהרה לישראלים כי הסיבה העיקרית לעוינותה של פקיסטן כלפי ישראל היא הרצון להביע הזדהות עם העולם המוסלמי בכלל ועם ארצות ערב בפרט.

נכון ל-2017, לא ידוע על קיום מגעים כלשהם בין שתי המדינות, ופקיסטן מוגדרת כמדינת אויב של ישראל.

יחסי ישראל–קמרון

יחסי ישראל–קמרון היחסים הדיפלומטיים והבילטרליים המתקיימים בין מדינת ישראל והרפובליקה של קמרון. היחסים נכונו לראשונה עם קבלת עצמאותה של קמרון בראשית ינואר 1960, וראשיתם אופיינו בחמימות רבה, שכללה ביקורים הדדיים של אישים רמי-דרג ובהם שרת החוץ הישראלית גולדה מאיר, נשיא קמרון אחמדו אהידג'ו, משלחות כלכליות וחליפת שגרירים ההדדית.

על אף היחסים הקרובים שהתפחתו בין שתי המדינות, באוקטובר 1973 ניתקה קמרון את יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל, יחד עם מדינות אפריקניות רבות אחרות, בעקבות מלחמת יום הכיפורים והפגנת סולידריות חברתית עם מצרים מתוך לחצים ערביים. אחרי 13 שנים בהן לא התקיימו בין שתי המדינות יחסים דיפלומטיים, כוננה קמרון מחדש את היחסים באוקטובר 1986, בין היתר משום שרצתה סיוע ישראלי למערכת הביטחון ההרוסה שלה.

כיום (2018) מחזיקה ישראל בשגרירות ביאונדה בעוד לקמרון שגרירות בתל אביב-יפו. שגריר ישראל בקמרון הוא רן גידור ושגריר קמרון בישראל הוא ז'אן-פייר בייטי בי אסאם (Jean-Pierre Biyiti Bi Essam).

לשון נקייה

לשון נקייה או יופמיזם (גם איפמיזם; מלעז: Euphemism, במקור מיוונית: ευ, "טוב", ו-φήμη, "דיבור") היא מינוח חליפי למושג שאזכורו נחשב כמביך, פוגע, או מטריד באופן אחר (לדוגמה: מושגים שחל עליהם טאבו, ניבולי־פה, מושגים שמעוררים תגובה רגשית חריפה וכולי). כאשר לשימוש בלשון נקייה מניע פוליטי, שכוונתו להציג פעולה שלילית כחיובית, נהוג לכנותו מכבסת מילים.

מקור המושג העברי "לשון נקייה" הוא בתלמוד הבבלי. במסכת פסחים, דף ג', עמוד א' מובאת ברייתא: "תניא דבי רבי ישמעאל: לעולם יספר אדם בלשון נקיה". ועוד נאמר שם: "דאמר ר' יהושע בן לוי לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו. שנאמר מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה."

משכן הכנסת

משכן הכנסת הוא מקום פעילותה העיקרי של הכנסת. המבנה שוכן בקריית הממשלה שבגבעת רם בירושלים. בנייתו נמשכה חמש שנים והסתיימה ב־1966, ותקציב הבנייה היה 22 מיליון לירות ישראליות.

משרד ירושלים ומורשת

משרד ירושלים ומורשת הוא משרד ממשלתי בישראל. עם הקמתה של הממשלה ה-33 המשרד לענייני ירושלים רבתי נסגר וסמכויותיו הועברו למשרד ההסברה והתפוצות, ששמו שונה למשרד לירושלים והתפוצות. אך לאחר הקמת הממשלה ה-34 המשרד הוקם מחדש תחת שמו הנוכחי.

מתניהו אנגלמן

מרדכי מתניהו אנגלמן (נולד בכ"א בסיוון ה'תשכ"ו, 8 ביוני 1966) הוא מבקר המדינה, קודם לכן שימש כמנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה וכמנכ"ל הוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה, מנכ"ל המועצה המקומית שוהם ומנכ"ל הטכניון. רואה חשבון במקצועו.

קורבנות השלום

קורבנות השלום הוא ביטוי בשיח הפוליטי הישראלי לתיאור מי שנרצחו בפיגועי טרור פלסטיני שבוצעו לאחר הסכמי אוסלו. בתקופת תהליך אוסלו, מתנגדים לממשלה ייחסו את הביטוי לממשלת ישראל בראשותו של יצחק רבין. רבין עצמו שלל את הביטוי בנאום שנשא באוקטובר 1994, וכך גם פוליטיקאים אחרים מהשמאל הישראלי בשנים שלאחר מכן.

קרן קיימת לישראל

קרן קיימת לישראל (קק"ל) היא חברה לתועלת הציבור. נוסדה כארגון ציוני בקונגרס החמישי של ההסתדרות הציונית ב־1901 כאמצעי לאיסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית. לאחר הקמת מדינת ישראל התאגדה קק"ל כחברה ישראלית ובתזכיר התאגדותה משנת 1954 נוסחו מטרותיה ובהן קניה וחכירת קרקעות ליישוב יהודים. בשנת 1961 נחתם "כתב האמנה" בין מדינת ישראל וקק"ל, המעניק לקק"ל ייפוי כוח להיות המוסד הממונה על פיתוח אדמות הארץ וייעורן ועל ההסברה החינוכית-ציונית.

לפני קום המדינה עסקה קק"ל בעיקר ברכישת קרקעות בארץ ישראל לשם יישוב יהודים בהן. עם זאת, רוב קרקעות קק"ל נמכרו לקק"ל על ידי ממשלת ישראל לאחר קום המדינה מתוך "נכסי הנפקדים" - נכסי דלא ניידי שבעליהן נטשו אותם במלחמת העצמאות. בתחילת המאה ה-21 מרוכזת פעילות הקרן סביב פיתוח, השבחת והכשרת קרקעות לעיבוד ולהתיישבות, ובתחומים כגון סלילת דרכים, בניית סכרים וניקוז.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.