דאקיה

דאקיהלטינית: Dacia[1]) הייתה בעת העתיקה ארצם של בני העם המכונים "דאקים" (Daci). דאקיה השתרעה על פני אזור גדול במזרח אירופה שגבולותיו: הרי הקרפטים בצפון, הדנובה בדרום, נהר הטיסה (הונגריה המודרנית) במערב ובמזרח הנהר טיראס (דניסטר במזרח מולדובה). באופן גס חופף שטחה של דאקיה ההיסטורית לשטחיהן של רומניה ורפובליקת מולדובה של ימינו. בירת דאקיה הייתה סרמיסגטוסה.

Daci Berlin2
פסל רומי של ברברי ממוצא דאקי
Falx bgiu
חרב דאקית

משערים כי מוצא תושבי האזור משבטים תרקיים. הדאקים מכונים בכתבים יוונים גטון (וברבים גטאה - Getae) וגם Dai והרומאים כינו אותם דאקים או גֵטים. הדאקים היו מצוידים למלחמה בחרב מעוגלת שנקראה Falx Dacica ובקיצור "דאקה" Daca ונראה ששמם נגזר ממנה.

דאקיה
Dacia
REmpire-Dacia
Dacia 82 BC heb
ממלכת דאקיה בזמן שלטון בוּרביסטה 82 לפנה"ס
שפה נפוצה דאקית
יוונית עתיקה
לטינית
עיר בירה סרמיזגטוסה רגיאה
משטר מונרכיה (לא תורשתית)
הקמה
תאריך הקמה

168 לפנה"ס
פירוק
תאריך פירוק

106
דת זאמולקסיזם
מטבע קוסון
דנאריוס

גאוגרפיה

בהיסטוריה של דאקיה התקיימו שלוש תקופות נפרדות:

גבולות דאקיה השתנו עם השנים. במערב הגיע גבולה של דאקיה עד לדנובה, בנקודה בה הנהר משנה כיוון ממזרח לדרום, דרומית לעיר ההונגרית "וץ". יוליוס קיסר מספר בספרו "על המלחמות הגאליות" (De Bello Gallico ספר 6) על יער "הרקניה" המשתרע לאורך הדנובה עד לשטח הדאקים. תלמי ממקם את גבולה המזרחי של דאקיה טראיאנה בנהר היראסוס (הנהר סירט ברומניה של היום).

תרבות

כשהרומאים פגשו את הדאקים לראשונה, כבר הייתה לאחרונים תרבות מפותחת שהושפעה מהסקיתים שהיו שכניהם ומהפולשים הקלטים של המאה ה-4 לפנה"ס.

דת

הרודוטוס מספר בספרו היסטוריה (כרך 4) על האל זלמוקסיס Zamolxis/Zalmoxis/Zalmoksha לפי הרודוטס, הגטים האמינו בנצחיות הנשמה, ועבורם המוות היה החלפת ארץ בלבד. לכוהן הגדול היה מעמד מיוחד בחברה של הגטים כנציג האלוהות העילאית, זלמוקסיס. בנוסף, הכהן הגדול היה גם יועצו הראשי של המלך. ההיסטוריון הגותי יורדנס מתאר בספרו "גטיקה" (מקורם ומעשיהם של הגותים) את דיקינאוס (Dicineus או גם דקנאוס - Deceneus) שהיה הכהן הגדול של המלך בורביסטה.

מלבד זלמוקסיס האמינו הדאקים באלים אחרים כדוגמת גבליזיס Gebeleizis ובנדיס Bendis.

חברה

החברה הדאקית התחלקה לשני מעמדות: מעמד אריסטוקרטי (טאראבוסטס) והעם הפשוט (קומאטי). רק לאריסטוקרטיה הותר לכסות את ראשם והם לבשו כובע לבד (ולכן כונו על ידי הרומאים פילאטי (pileati) מלטינית חובשי הלבד). האריסטוקרטים היו מעמד של בעלי זכויות יתר, ומשערים כי היו אבותיהם הקדמונים של הבויארים (אצילים) הרומנים.

המעמד השני, שחבריו היוו את עיקר הצבא, איכרים ובעלי מלאכה, היו קרויים על ידי הרומאים קאפילאטי (capillati), מילה שפירושה: ארוכי השיער. ניתן לחזות בהופעתם ובלבושם בעמוד טראיאנוס.

הדאקים פיתחו שיטה ייחודית לבניית חומות, שכונתה על ידי הרומאים Murus Dacicus (חומה דאקית), והייתה אופיינית למערכת המורכבת של עריהם המבוצרות, כדוגמת בירתם סרמיסגטוזה (קרוב לחונדוארה ברומניה). ניתן לראות את רמת העיור אליה הגיעו בתבליטים שעל עמוד טראיאנוס, ובתיאור כיצד נכבשה סרמיסגטוזה על ידי הרומאים. הרומאים איתרו והשמידו את הצנרת שהובילה מים לתוך בירת הדאקים, ורק כך הצליחו לסיים את המצור הממושך של סרמיסגטוזה.

היסטוריונים יוונים ורומיים תיארו את נפילתו בשבי של ליסימכוס, לאחר שהובס בידי הגטים (דאקים) תחת שלטונו של דרומיכטס, את האסטרטגיה הצבאית של הדאקים ואת שחרורו של ליסימכוס לאחר דיון באספת העם של הגטים.

ענפי תעסוקה

מקורות התעסוקה העיקריים של הדאקים היו חקלאות, כוורנות, גידול גפנים, משק חי, קרמיקה ועיבוד מתכת. הפרובינקיה הרומאית דאקיה מיוצגת בססטרציה (סוג מטבע) רומית כאישה היושבת על סלע, אוחזת בנשר, ילד קטן על ברכיה אוחז בשיבולת חיטה, וילד קטן יושב למרגלותיה אוחז באשכול ענבים.

הדאקים גם כרו כסף וזהב מהמכרות בטרנסילבניה. בין הדאקים לשכניהם התנהל מסחר פורח, כפי שניתן להיווכח, ממספר רב של מטבעות זרים שנתגלו בדאקיה. הסבר נוסף משעור למציאת מגוון המטבעות, טמון בשוד עוברי הדרך שנאלצו לעבור בעמק שיצרה הדנובה בין הרי הבלקן ובין הרי הקרפטים.

שפה

מאפייני השפה הדאקית מצויים בוויכוח בין החוקרים בשל מיעוט הממצאים הארכאולוגים, אך משערים כי דיברו ניב של השפה התראקית.

היסטוריה

התקופה שקדמה לכיבוש הרומי

Post Roman Balkans
דאקיה הקלאסית וסביבותיה מה"אטלס הקלאסי" של אלכסנדר פינדלי, ניו יורק 1849

משערים כי אזור הרי הקרפטים-דנובה יושב ב-2000 לפנה"ס על ידי הודו אירופאים שהתמזגו בילידים הנאוליתים ויצרו את השבטים התרקים. התרקים באו במגע עם היוונים כאשר היוניים והדורים התיישבו על החוף המערבי של הים השחור במאה ה-7 לפנה"ס. הרודוטוס מזכיר עמים אלה כ"גטאי" כלומר "גטים". יחד עם שבטים קרובים, שנודעו לרומאים מאוחר יותר כדאקים, שחיו בהרים צפונית למישור הדנובה ובאגן טרנסילבניה יצרו הגטים חברה ותרבות ייחודית במחצית השנייה של מאה ה-4 לפנה"ס.

ממלכת דאקיה הייתה קיימת לפחות מתחילת המאה ה-2 לפנה"ס תחת המלך אורולס. עימותים עם שבטי הבאסטארנים (Bastarnae) והרומאים (112 לפנה"ס-109 לפנה"ס, 74 לפנה"ס דלדלו את משאבי הדאקים.

תחת שלטונו של בורביסטה, מלך דאקיה (בן תקופתו של יוליוס קיסר) שארגן מחדש את הצבא, הורחבו גבולותיה של הממלכה עד לגודלה המקסימלי. שבטי הבאסטארנים והדולים הוכנעו ואפילו ערים יווניות כדוגמת אולביה ואפולוניה שעל הים השחור הכירו בסמכותו של בורביסטה. תקופת מה הצטיירה ממלכת דאקיה כמעצמה מטילת אימה עד כדי כך שיוליוס קיסר שקל מסע צבאי נגדם (גם משום שבורביסטה לקח חלק בתככים רומאים נגד יוליוס קיסר), שנמנע בשל הרצחו. באותו הזמן נרצח גם בורביסטה, וממלכותו נחלקה לארבעה (או חמישה) חלקים תחת שליטים שונים. אחד מהם היה קוטיסו שאוגוסטוס ביקש לשאת את בתו. אוגוסטוס אף ארס לו את בתו בת החמש יוליה. שליט זה מוזכר באחת הפואמות של המשורר הורטיוס (Occidit Daci Cotisonis agmen, Odes, III. 8. 18).

הדאקים מוזכרים תדיר בתקופתו של אוגוסטוס ולטענתו הם הוכרחו להכיר בעליונות הרומאית. עם זאת, הם לא הוכנעו ובתקופה מאוחרת שלאחר שלטונו נהגו לחצות בחורף את הדנובה הקפואה על מנת להחריב את הערים הרומיות שבפרובינקיה מואסיה.

הכיבוש הרומי

בין השנים 85 ל-89 התנהלו שתי מלחמות בין הדאקים בראשות המלך דוראס או דיורפאנאוס (המכונה גם דקבלוס הגדול) ובין הרומאים.

בשנת 87 הובסו הכוחות הרומאים בפיקודו של קורנליוס פוּסקוּס, והדאקים הוציאו אותו להורג בהוראתו של המלך דיוראפאנוס. לאחר ניצחון זה ויתר דיוראפאנוס על שלטונו לטובת דקבלוס (Decebalus) (שפירושו אולי "רב העוצמה"). שנה אחר־כך השיגו כוחות רומאים חדשים בפיקוד של טטיוס לולויאנוס יתרון סמלי, אך נאלצו לכרות עם הדאקים שלום עקב תבוסתו של דומיטיאנוס למרקומנים, כך שהדאקים נותרו עצמאיים. יותר מכך, דקבאל קיבל את התואר "מלך לקוח של רומא" מה שאפשר קבלת הדרכה צבאית, אומנים ואף כסף מרומא.

כדי לשים קץ להסדר המביש מבחינת הרומאים, או שמא מתוך כוונה לשפר את מצבה הכלכלי של האימפריה הרומית, בעזרת השתלטות על האוצר הנודע של דקבלוס, החליט טראיאנוס לכבוש את דאקיה ולהשתלט על מכרות הזהב של הדאקים בטרנסילבניה. בשנת 95 דקבלוס איחד את דאקיה תחת שלטונו, אך איחוד זה הספיק כנגד הצבא הרומי. התוצאה של המערכה הראשונה (101102) הייתה מצור על בירת דאקיה סרמיסגטוזה וכיבוש חלק מהארץ. המערכה השנייה (105106) הסתיימה בהתאבדותו של דקבלוס, וכיבוש השטחים שעתידים היו להיות הפרובינקיה הרומית דאקיה טראיאנה. גופתו של דקבלוס נמצאה על ידי הקצין הרומאי טיבריוס קלאודיוס מקסימוס, אשר כרת את ראשו של דקבלוס והגישו לקיסר טראיאנוס. טראיאנוס נקט במדיניות אכזרית בדיכוי המרד, חיסל את האליטה, הרס את המקדשים, הרג רבים מהתושבים, מכר רבים לעבדים, ויישב אוכלוסייה זרה במקומם. תיאור המלחמות הדאקיות מצוי בספריו של ההיסטוריון דיו קסיוס, אך הפרשנות הטובה ביותר למלחמה מצויה על עמוד טראיאנוס המפורסם ברומא.

השלטון הרומי

הפרובינקיה הרומית דאקיה כללה את טרנסילבניה, באנאט ואולטניה של ימינו. היא נשלטה על ידי נציב בדרגת פראיטור, והלגיון השלושה עשר גמינה (Gemina), בתוספת כוחות־עזר היה מוצב דרך קבע בפרובינקיה. בשל הידלדלות האוכלוסין בפרובינקיה החדשה, שנבעה מהמדיניות של טראיאנוס במלחמות דאקיה, הובאו מתיישבים על מנת לעבד את האדמה, ולהפעיל את המכרות יחד עם האוכלוסייה הדאקית שנותרה, שכפי שניתן לראות ב"עמוד טראיאנוס" נכנעה לטראיאנוס במלחמות דאקיה. המתיישבים היו חיילים רומיים ומתיישבים רומיים בני הדור הראשון או השני מנוריקום או פאנוניה, ואחר כך נוספו מתיישבים מפרובינקיות אחרות: תרקים דרומיים (מהפרובינקיות מואסיה ותרקיה) ומתנחלים מהפרובינקיה הרומית אסיה הקטנה.

הרומאים בנו מבצרים כדי להתגונן מהתקפותיהם של עמים כמו הרוקסולנים, האלאנים, הקרפיאנים, הדאקים עצמם והדאקים החופשיים. כמו כן, סללו הרומאים שלוש דרכים צבאיות עיקריות, על מנת לחבר בין הערים הראשיות. דרך רביעית שנקראה על שמו של טראיאנוס, חצתה את הקרפטים, וחדרה לטרנסילבניה במעבר טוּרנוּ רוֹשוּ. הערים הראשיות בפרובינקיה היו המושבה "אולפיה טראיאנה סרמיסגטוזה" (כיום סרמיסג'טוזה במחוז הונדוארה, רומניה), אפולום (כיום אלבה יוליה במחוז אלבה, ברומניה), נאפוקה (כיום קלוז'-נאפוקה, במחוז קלוז', ברומניה). הדאקים באזור הרומי אימצו את הדת והשפה של הכובשים (אך הדעה כי העם הרומני מקורו בהשתלטות הרומית על דאקיה נתונה במחלוקת).

ב-129 חילק אדריאנוס את דאקיה ל"דאקיה העילית" ול-"דאקיה התחתית". הראשונה כללה את טרנסילבניה, והשנייה את ולאכיה הקטנה או אולטניה.

אנטונינוס פיוס חילק ב-159 את הפרובינקיה מחדש לשלוש פרוביניקיות (Tres Daciae): דאקיה פורוליסנסיס (Dacia Porolissensis) כשם העיר העיקרית "פורוליסיום" (בסמוך למויגראד, נפת סאלאז'), דאקיה אפולנסיס (Dacia Apulensis) כשם העיר אפולום ודאקיה מלבנסיס (Dacia Malvensis) על שם מלבה (מיקום אינו ידוע). שלוש הדאקיות היוו חברה אחת בכך שהייתה להם בירה משותפת "אולפיה טראיאנה סרמיסגטוזה" ואספת נבחרים (דיאטה) משותפת שדנה בענייני הפרובינקיה, ניסחה תלונות והתאימה את המיסוי ליכולות. עם זאת, בכל מובן אחר היו שלוש הדאקיות פרובינקיות עצמאיות, כל אחת מהן תחת מיופה־כוח רגיל הכפוף לנציב בדרגת קונסול. מרקוס אורליוס איחד ב-168 את הפרובינקיות לאזור צבאי אחד. גבולות האזורים בשלטון רומי כנראה לא הוגדרו מעולם בבירור, אך אין ספק שהכיבוש הביא לרומאים רווחים צבאיים וכלכליים.

לאחר מלחמות דאקיה, גויסו הדאקים לצבא הרומי, והועסקו בבניית חומת אדריאנוס בבריטניה, או במקומות אחרים באימפריה הרומית. לרוב, שירתו הדאקים בבריטניה. עמוד האנטוניני של מרקוס אורליוס והקשת של גלריוס משרטטים דמויות של לוחמים דאקים. קיימת השערה כי מקורה של המילה האנגלית לפגיון (Dagger) היא שיבוש של המילה הלטינית Daca, סכין דאקית.

הנסיגה הרומית

Sestertius Philip 247-lv lxiii
ססטרציה שנטבעה לכבוד הפרובינקיה דאקיה ולגיונותיה, החמישי (מקדוניקה) והשלושה עשר (ג'מינה)

השליטה הרומית בארץ הייתה לא יציבה. נאמר אף כי הקיסר אדריאנוס שהיה מודע לקושי בשמירת הפרובינקיה, שקל לנטוש אותה ונסוג מהחלטה זו, רק בגלל ההתחשבות בביטחונם של האזרחים הרומים הרבים המצויים בשטחה.

בזמן שלטונו של גליאנוס (256) חצו הגותים את הקרפטים וגרשו את הרומאים מדאקיה, למעט מספר מקומות מבוצרים בין הנהר טימיש והדנובה. האירוע אינו מונצח ברישומים מתקופה זו, וההפסקה הפתאומית בהופעתם של כתובות ומטבעות רומיות בדאקיה אחרי שנת 256, מהווה את התמיכה היחידה בהכרזה של רופיוס פסטוס כי "תחת הקיסר גליאנוס אבדה דאקיה".

הקיסר אורליאנוס (270-275) ניצב מול שורה של אבדות טריטוריאליות. גאליה והיספניה אבדו לאימפריה החל מ-260, הפרתים התקדמו באסיה, והקרפיאנים והגותים ערכו מסעות חורבן במואסיה ואיליריה. לכן החליט אורליאנוס לנטוש את הפרובינקיה דאקיה שנוצרה על ידי טראיאנוס, והורה על נסיגת כל הכוחות והתושבים הרומיים ממנה, כשהדנובה נקבעה כגבול הרומי החדש. דאקיה אורליאנה אורגנה מחדש דרומית לדנובה כשבירתה נקבעה ב"סרדיקה" (כיום סופיה בירת בולגריה). בהמשך ארגנו דיוקלטיאנוס וקונסטנטינוס את הפרובינקיות דאקיה מדיטרנאה, מואסיה התחתית, דרדניה, פרהואליטניה ודאקיה ריפנסיס למחוז "דאקיה", שיחד עם מקדוניה היווה את ה"פרפקטורה" איליריקום.

ההיסטוריה לאחר הרומאים

לאחר נסיגת הרומאים השתלטו הגותים והקרפיאנים על דאקיה טראיאנה. ידוע כי הקיסר קונסטנטינוס המכונה "הגדול" – שנולד בדאקיה אורליאנה - נטל לעצמו את התואר דאקיקוס והחל בבניית גשר מעל הדנובה אל תוך דאקיה טראיאנה. הקיסר הרומי גלריוס, שגם הוא נולד בדאקיה אורליאנה, ושאימו הייתה מדאקיה טראיאנה הציע כי הקיסרות הרומית המזרחית תיקרא האימפריה הדאקית.

השאלה "מה קרה לאוכלוסייה לאחר נסיגת אורליאנוס?" נתונה במחלוקת בין ההיסטוריונים. שתי התאוריות העיקריות לגבי האוכלוסייה שתרבותה הייתה רומית הן:

  • הם המשיכו לחיות באותם המקומות והטמיעו את הדאקים, שתרבותם לא הייתה רומית. תאוריה זו נתמכת בעיקר על ידי היסטוריונים רומניים.
  • הם ליוו את הכוחות בנסיגתם, וחזרו רק לאחר תקופת הגירה, תאוריה הנתמכת בעיקר על ידי היסטוריונים הונגריים.

לתשובה לשאלה זו יש השלכות מדיניות: אם התושבים נסוגו עם הכוחות, משמעות הדבר שהשבטים המדיארים כבשו את טרנסילבניה משליטים מקומיים שלא היו רומיים בתרבותם (גלו, גלאד ומנומורט ראו גסטה הונגרורום). לעומת זאת, אם התושבים נשארו במקומם, משמעות הדבר שהרומנים ישבו בטרנסילבניה באורח רצוף החל מתקופת הדאקים והגטים והכיבוש הרומי.

התאוריות בנושא זה מובאות במוצא הרומנים.

מלכי דאקיה

זאת רשימה של מלכי דאקיה (באזור הגאוגרפי בו מצויה היום רומניה) ותקופת מלכותם. הכרונולוגיה אינה ודאית בגלל הסתמכות בלעדית על אזכורים שונים במסמכים ממקורות יווניים ולטיניים.

  • זלמוקסיס (Zalmoxis) - במאה השישית לפני הספירה.
  • קרנבון (Charnabon) - במאה החמישית לפני הספירה (מוזכר על ידי סופוקלס).
  • מוסקון (Moskon) - במאה השלישית לפני הספירה.
  • דרומיכטס - במאה השלישית לפני הספירה.
  • זלמודגיקוס (Zalmodegikos) - במאה השלישית לפני הספירה.
  • רובובוסטס (Rubobostes) - המאה השנייה לפני הספירה.
  • אורולס (Oroles) - המאה השנייה לפני הספירה.
  • רמקסוס (Rhemaxos) - כמאתיים שנה לפני הספירה.
  • דיקומס (Dicomes) - המאה הראשונה לפני הספירה.
  • רולס (Rholes) - המאה הראשונה לפני הספירה.
  • דפיקס (Dapyx) - המאה הראשונה לפני הספירה.
  • בורביסטה (Burebista) - משנת 70 עד שנת 44 לפני הספירה.
  • קומוזיקוס (Comosicus) - משנת 44 עד שנת 28 לפני הספירה.
  • דוראס דיורפאנאוס (Duras, Diurpaneus) - משנת 68 עד שנת 87 אחרי תחילת הספירה.
  • דקבלוס (Decebalus) - משנת 87 עד שנת 106 אחרי תחילת הספירה.

בשנת 106 הפכה דאקיה לפרובינציה רומאית.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "דאקיה" הוא תעתיק הכתיב מהלטינית הקלאסית; באיטלקית וברומנית צירוף האותיות ci מייצג את הצליל צ' - ומכאן שבהופיען כך ההגייה היא "דאצ'יה".
אקרמן

אקרמן (ברוסית עד 1944: Аккерма́н לפי מקור טורקי או בשמה האוקראיני, Білгород-Дністровський בילהורוד-דניסטרובסקי; ברומנית: Cetatea Albă; בטורקית Ak Kale), היא עיר במחוז אודסה שבאוקראינה. העיר נמצאת בחבל היסטורי בוג'אק (דרום בסרביה) ושוכנת על גדת נהר הדניסטר, בסמוך לים השחור. אוכלוסיית העיר מונה כ-57 אלף תושבים (נכון לשנת 2012).

בורביסטה

בּוּרבּיסטה (Burebista) היה הגדול במלכי דאקיה והנהיג אותה בין השנים 70 לפני הספירה עד 44 לפני הספירה.

גאליה נארבוננסיס

גאליה נארבוננסיס הייתה פרובינקיה רומאית בדרום צרפת דהיום. בתחילה נקראה הפרובינציה "גאליה טרנסאלפינה" (גאליה שמעבר לאלפים), ואחר כך שונה שמה ל"נארבוננסיס" על שם בירתה הרומית "נארבו". מאוחר יותר כונתה פשוט "הפרובינציה", מה שנתן לה את שמה הנוכחי, פרובנס.

גותים

הגותים (גותית: Gut-þiuda) היו שבטים גרמאנים אשר פלשו לתחומי האימפריה הרומית במהלך המאות הראשונות לספירה. מקור הגותים הוא באזור הדרומי של שוודיה הנקרא סקאנדצה (scandza), אך התרבות הגותית התהוותה בצפון מזרח אירופה היבשתית ולא בסקנדינביה.

הגותים מוזכרים לראשונה כשבטים החיים בפולין במאה הראשונה לספירה. משם נדדו הגותים במאה השנייה לספירה לאזור סקיתיה (Scythia), אזור מצפון לים השחור (באוקראינה של היום), ובמאה השלישית חלקם התיישבו ליד גבולות האימפריה הרומית.

בשנת 269 נלחם קלאודיוס השני גותיקוס בגותים, ובקרב שנערך ליד העיר נאיסוס שבמואסיה העילית הובסו הגותים ונסוגו. הניצחון המוחלט העניק לקלאודיוס את התואר 'גותיקוס מקסימוס'. בעקבות המלחמה הוקמה פדרציה חזקה של הגותים, אולם זו הוכנעה במאה הרביעית על ידי ההונים.

במהלך המאה ה-4 לספירה התפצלו לשני שבטים, אלו שיישבו את האזורים בצפון הים השחור נקראו אוסטרוגותים (גותים מזרחיים), ואלו שיישבו את אזור דאקיה שהיה חלק מהאימפריה הרומית (נמצא ברומניה ובהונגריה של היום) נקראו ויזיגותים (גותים מערביים, מתקדמים).

באמצע המאה ה-4 הומרו הגותים לנצרות על ידי הבישוף אולפילס שהמציא את האלפבית הגותי שהתבסס על האלפבית היווני על מנת לספק לגותים שפה כתובה כדי שיוכלו לקרוא את תרגומו לתנ"ך. הגותים קיבלו על עצמם את הנצרות האריאנית.

ספר התנ"ך של אולפילס הוא השריד היחיד שנותר מהשפה הגותית.

דוברוג'ה

דוברוג'ה (ברומנית: Dobrogea, בבולגרית: Добруджа) הוא חבל ארץ בין הים השחור לבין הדנובה.

דוברוג'ה מחולקת בין רומניה לבין בולגריה (ראו מפה). החלק הבולגרי מכונה גם "הקדרילטר". סוגיית הבעלות על השטח הייתה אחת הסיבות לפרוץ מלחמת הבלקן השנייה בין בולגריה לרומניה ובעלות בריתה, מלחמה שהסתיימה בתבוסה בולגרית.

הערים העיקריות של חבל דוברוג'ה הן: קונסטנצה (Constanţa), מנגליה (Mangalia) וטולצ'אה (Tulcea) בצד הרומני, סיליסטרה ודובריץ' בצד הבולגרי.

שטח חבל הארץ הזה 23,100 קמ"ר.

על פי נתוני שנת 2002, בחלק הרומני של דוברוג'ה היו 971,643 תושבים, 883,620 רומנים, 27,580 טורקים, 23,409 טטרים ו-21,623 רוסים.

היסטוריה של רומניה

ההיסטוריה של רומניה כישות מדינית מתחילה במאה ה-19 עם יצירתה של אוניה פרסונלית של נסיכות מולדובה וולאכיה. להלן תוצג תחילה ההיסטוריה של העמים שישבו בשטח המוכר כיום כמדינת רומניה, החל מהתקופה הפרה־היסטורית, עם הגעת האדם המודרני לאירופה לפני כ־40,000 שנים, ובהמשך תוצג ההיסטוריה המודרנית, עד ימינו.

המצודות הדאקיות של הרי אורשטיה

בשטחה של רומניה של שנות האלפיים ניצבות שש המצודות הדאקיות של הרי אורשטיה (רומנית Fortăreţe dace din Munţii Orăştie), שהוקפו בחומות דאקיות ייחודית. המצודות הוקמו בין המאה ה-1 לפנה"ס למאה ה-1 ושימשו כמגן בפני הצבא הרומי.

שש המצודות, סרמיסג'טוסה, לונקאן, קוסטשט-בלידארו, קוסטשט-מצודה, קפלנה ובאניצה, היו המערך ההגנתי של דצ'באל בדאקיה וכיום מהוות אתר מורשת עולמית.

שרידי המצודות מייצגים ממצאים ארכאולוגים שמורים היטב מתקופת הברזל. במקום יש תנועה ערה של מחפשי מטמונות בגלל היעדר חקיקה מתאימה למניעת ביזת שרידים ארכאולוגים.

העשור הראשון של המאה ה-2

העשור הראשון של המאה ה-2 הוא העשור שהחל ב-1 בינואר 100 והסתיים ב-31 בדצמבר 109.

טרנסילבניה

טרנסילבניה (ברומנית: Transilvania או Ardeal, בהונגרית: Erdély, בגרמנית: Siebenbürgen, בניב הסקסונים הטרנסילבנים:Siweberjen, בטורקית: Erdel, בסלובקית: Sedmohradsko או Transylvánia, בפולנית: Siedmiogród) היא אזור היסטורי המשתרע לאורך חלקה המערבי והמרכזי של רומניה.

לאו הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית

לאו הראשון (בלטינית: Flavius Valerius Leo Augustus;‏ 401 - 18 בינואר 474) היה קיסר האימפריה הביזנטית בין השנים 457–474. לאו נולד בפרובינקיה הרומאית דאקיה אורליאנה סמוך לתראקיה והיה ידוע בכינוי "לאו התראקי" (ביוונית: Λέων ο Θράξ).

הוא שלט באימפריה הביזנטית במשך כמעט 20 שנה, החל משנת 457 ועד לשנת 474. לאו היה שליט מיומן אשר פיקח על תוכניות מדיניות וצבאיות רבות, אשר רובן באו לעזרת הקיסרות הרומית המערבית בניסיון להשיב שטחים שאבדו לה. לאו הראשון זכור בזכות היותו הקיסר הראשון שחוקק ביוונית ולא בלטינית.

מוקדון

מוקדון או מקדוניה הייתה ממלכה קדומה ששכנה באזור חבל הבלקן שבדרום-מזרח אירופה, בצפון-מזרח חצי האי הבלקני. היחס של היוונים לממלכה זו היה כאל ישות חצי-ברברית. שליטיה היו חסרי חשיבות של ממש בפוליטיקה הפנים יוונית. הממלכה עלתה לגדולה בסוף התקופה הקלאסית במאה ה-4 לפנה"ס. לאחר מכן הייתה חלק חשוב מהעולם ההלניסטי. סופה שנכבשה על ידי רומא ושולבה באימפריה הרומית.

סיקיליה

סיקיליה הייתה הפרובינקיה הרומית הראשונה שיוסדה ושכנה באי הנקרא כיום סיציליה. היא הייתה מיושבת עוד מהעת העתיקה והייתה אחד האתר המרכזים להתיישבות יוונית מחוץ ליוון עם העיר הגדולה סירקוזי.

הפרובינקיה סופחה לשטחה של הרפובליקה הרומית בשנת 241 לפנה"ס, לאחר שנכבשה מידי קרתגו במהלך המלחמה הפונית הראשונה.

לאורך תקופת הרפובליקה ידעה הפרוביניקה מרידות עבדים ואיכרים רבות, בייחוד לאור הניצול הקשה שהפעילה רומא בשטחי האי וחוות העבדים הענקיות שהיו קיימות בה.

עמוד טראיאנוס

עמוד טראיאנוס (בלטינית: Columna Traiana) הוא אנדרטה שהוקמה ברומא על ידי אפולודורוס מדמשק במצוות הסנאט הרומאי. האנדרטה ממוקמת בפורום טראיאנוס על גבעת הקווירינאל צפונית לפורום הרומאי. האנדרטה הוקמה בשנת 113 ותבליטה מתאר את ניצחונו של הקיסר טראיאנוס בכיבוש דאקיה. את המחקר המקיף הראשון של תבליטי עמוד טראיאנוס ערך ההיסטוריון והפילולוג הגרמני קונרד ציכוריוס, שספרו משמש גם כיום בסיס למחקרים מודרניים.

פאנוניה

פאנוניה (Pannonia) הוא חבל ארץ גאוגרפי-היסטורי במרכז אירופה.

המישור הפאנוני מתוחם בין הרי הקרפטים, הרי הבלקן והרי האלפים. פאנוניה השתרעה על פני שטחים השייכים היום למדינות: הונגריה, אוסטריה, צ'כיה, סלובניה, קרואטיה, סרביה ובוסניה והרצגובינה.

במישור הפאנוני הייתה פרובינקיה רומית בשם פאנוניה שגבולה הצפון מזרחי היה על הדנובה.

רומניה

רומניה (ברומנית: România (מידע • עזרה)) היא רפובליקה בצפון-מזרח חצי האי הבלקני, הנמצא בדרום-מזרח אירופה. המדינה גובלת עם אוקראינה בצפון וגם בדלתת הדנובה בדרום; עם רפובליקת מולדובה במזרח, עם הונגריה במערב, ועם סרביה ובולגריה בדרום לאורך נהר הדנובה. כמו כן, בדרום מזרח הארץ יש לרומניה רצועת חוף לאורך הים השחור. בשנת 2004 הצטרפה רומניה לברית נאט"ו וב-2007 גם לאיחוד האירופי.

רומנים

הרומנים הם קבוצה אתנית החיה כיום בתחום המדינות רומניה ומולדובה. רומנים חיים במדינות נוספות, בהן אוקראינה, ארצות הברית וסרביה.

רומנית

רומנית (Română; להאזנה (מידע • עזרה)) היא שפה רומאנית מזרחית מתוך קבוצת השפות הרומאניות ("לטיניות") של משפחת השפות ההודו־אירופיות. בדומה לשאר השפות ממשפחה זו, הדקדוק הרומני מושפע במידה רבה מהשפה הלטינית.

ההשפעה הלשונית של הלטינית על השפה הרומנית מקורה בתקופה בה כבשו כוחותיו של הקיסר טראיאנוס את ארץ דאקיה. הרומאים הרגו רבים מהתושבים, מכרו רבים לעבדות, ויישבו אוכלוסייה זרה וחיילים משוחררים במקומם. השפה המשותפת של המתיישבים החדשים הייתה לטינית.

ריכוזי האוכלוסייה הגדולים הדוברים רומנית נמצאים ברומניה ובמולדובה: 17 מיליון בני אדם ברומניה הם דוברי רומנית, ושלושה מיליון במולדובה. בסיסו של האלפבית הרומני הוא האלפבית הלטיני בתוספת כמה אותיות ייחודיות לשפה הרומנית. בעבר כתבו דוברי הרומנית באלפבית הקירילי ובו השתמשו גם במולדובה תחת השלטון הסובייטי. אוצר המילים הרומני מכיל מילים רבות השאולות מן השפות הסלאביות, הלטיניות, הטרום־רומניות כדוגמת דאקית, מיוונית מודרנית, הונגרית ותראקית.

שמות ממוצא זר נכתבים ונקראים, בדרך כלל, לפי כללי שפת המקור ממנה הושאלו.

שערי הברזל

שערי הברזל (ברומנית: Porţile de Fier, בסרבית: Гвоздена врата) הוא שמו של קטע מתוואי הדנובה, באורך 134 קילומטרים, במפגש הרי הקרפטים עם הרי הבלקנים, בגבול רומניה עם סרביה.

שערי הברזל הוא קניון שחצב נהר הדנובה בסלעי ההרים בדרכו אל הים השחור. המעבר צר ושימש בימי קדם מקום נוח להציב בו מארבי שודדים לעוברי הדרך וגם למארבים צבאיים נגד פולשים.

בשנים 103–105 בנה אפולודור מדמשק במקום זה את גשר טראיאנוס שאיפשר את מעבר הצבא הרומי וכיבוש דאקיה במלחמה הדאקו-רומאית השנייה. בתקופה המודרנית הוקם במקום סכר עבור תחנת הכוח ההידרואלקטרית שבקרבת העיר אורשובה. בקטע הסרבי של הקניון יש פארק לאומי בשם "דרדפ". בקטע הרומני, ניצב הפסל דצ'באל, לזכר כיבוש דאקיה.

במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20 נבנתה במקום תחנת כוח הידרואלקטרית. בעקבות בנייתה הוצף האי אדה קלה ותושביו פונו לאזורים אחרים.

תראקים

התראקים הקדמונים (יוונית עתיקה: Θρᾷκες, לטינית: Thraci) היו קבוצה של שבטים הודו-אירופאיים שאכלסו אזורים הכוללים את תראקיה בפינה הדרומית-מזרחית של חצי האי הבלקני באירופה. התראקים אכלסו חלקים של המחוזות העתיקים: תראקיה, מואסיה, מוקדון, דאקיה, סקיטיה הקטנה, סרמטיה, ביתיניה, מיסיה, פאנוניה, ואזורים נוספים ברחבי הבלקן ואנטוליה. אזור זה משתרע על פני רוב אזור הבלקן, עד גטאה מצפון לדנובה ועד מעבר לבוג.

הם דיברו את השפה התראקית - ממשפחת השפות ההודו-אירופיות. חקר התראקים ותרבות תראקיה נקרא תראקולוגיה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.