דאג המרשלד

דאג היילמאר אגנה קרל המרכלד, או המרשלדשוודית: Dag Hammarskjöld להאזנה (מידע • עזרה); 29 ביולי 1905 - 18 בספטמבר 1961) היה דיפלומט שוודי, והמזכיר הכללי הנבחר השני של האו"ם, מאפריל 1953 עד למותו בתאונה אווירית בשנת 1961.

דאג המרשלד (המרכלד)
Dag Hammarskjöld
דאג המרשלד
דאג המרשלד
www.daghammarskjold.se
מזכ"ל האו"ם ה־2
10 באפריל 195318 בספטמבר 1961
(8 שנים ו-23 שבועות)
אירועים בתקופתו
פרסים והוקרה

תחילת דרכו

דאג המרשלד נולד בעיר ינשפינג שבדרום שוודיה, והתגורר באופסלה במשך רוב ילדותו. הוא היה הצעיר מארבעת בניהם של ראש ממשלת שוודיה יילמאר המרשלד ואגנס אלמקוויסט. משפחתו שירתה את הכתר השוודי מאז המאה ה-17.

הוא למד לתואר ראשון במשפטים ותואר שני בכלכלה באוניברסיטת אופסלה. עם סיום לימודיו העתיק את מקום מגוריו לסטוקהולם. ב-1933 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת סטוקהולם. התזה שלו עסקה במחזור העסקים.

קריירה

מ-1930 עד 1934 שימש המרשלד מזכיר של ועדה ממשלתית שעסקה באבטלה, וב-1936 החל לעבוד כמזכיר בבנק המרכזי של שוודיה. הוא התקדם במהרה בסולם הדרגות, וב-1941 היה לנגיד הבנק, תפקיד אותו מילא עד 1948.

בראשית 1945 מונה ליועץ כלכלי של הקבינט. במסגרת זו עסק בתאום המאמץ הממשלתי להקלת המצוקה הכלכלית בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה.

ב-1947 הצטרף למשרד החוץ של ארצו וב-1949 התמנה למזכיר המדינה לענייני חוץ. הוא היה חבר במשלחת לוועידה הפריסאית שבה נוסדה תוכנית מרשל. ב-1948 שב לפריס כדי להשתתף בייסודו של הארגון לשיתוף פעולה כלכלי אירופאי (אשר נקרא בהמשך ה-OECD). ב-1950 עמד בראש המשלחת השוודית ל-UNISCAN (ארגון לשיתוף פעולה כלכלי בין שוודיה, דנמרק, נורווגיה ובריטניה).

ב-1951 התמנה לשר בלי תיק ושימש בפועל כסגן שר החוץ. הוא מעולם לא הצטרף למפלגה פוליטית אך שירת בקבינט שהיה ברובו סוציאל-דמוקרטי.

ב-20 בדצמבר 1954, לאחר מותו של אביו, העניקו לו חברי האקדמיה השוודית את המקום שפינה האב במוסד המלכותי היוקרתי.

פרק האומות המאוחדות בקריירה שלו החל ב-1951, כאשר התמנה לסגן יושב ראש המשלחת השוודית לעצרת הכללית של הארגון. ב-1952 התקדם לתפקיד יושב ראש המשלחת.

מזכ"ל האו"ם

Dag Hammarskjold outside the UN building
דאג המרשלד מחוץ לבנין האו"ם, ניו יורק

לאחר התפטרותו של מזכ"ל האו"ם טריגווה לי ב-1953, החליטה מועצת הביטחון להמליץ על המרשלד כמחליפו, החלטה שהפתיעה את המרשלד עצמו. המינוי אושר במועצה ב-31 במרץ ברוב של עשר נגד אחת, ובאספה הכללית שנפגשה בין ה-7 באפריל ל-10 בו, ברוב של חמישים ושבע נגד שלוש. ב-1957 נבחר לכהונה נוספת.

בראשית כהונתו שקד המרשלד על חיזוק המזכירות, על ידי גיוס 4,000 אנשי מנהלה תחתיו. הוא קבע כי למזכ"ל יש זכות לפעול בשעת חירום בלא להמתין לאישור האספה הכללית או מועצת הביטחון.

המרשלד ניסה להביא להתקרבות בין ארצות ערב לישראל. ב-1955 ביקר בסין העממית ונשא ונתן לשחרורם של 15 שבויי מלחמה אמריקאים שנפלו בידי הסינים במלחמת קוריאה. בימי מלחמת סיני הוא הקים את UNEF, כוח או"ם שמנה בשיאו 6,000 חיילים ונועד לשמור על השלום בחצי האי סיני. היה זה כוח האו"ם הראשון מסוגו, והוא פעל באזור עד שיורשו של המרשלד, או תאנט, החליט להוציאו משם בתקופת ההמתנה שקדמה למלחמת ששת הימים.

ב-1960 ביקשה הקולוניה הבלגית לשעבר קונגו, שזכתה בעצמאותה לא מכבר, את עזרת האו"ם בשמירה על הסדר ובהרגעה של המרי האזרחי. המרשלד ביקר ברפובליקה הצעירה ארבע פעמים, אך בכל זאת לא הצליח לרצות את ברית המועצות, שדרשה פעולה נמרצת יותר בתחום הדה-קולוניזציה של אפריקה. בספטמבר 1960 גינו הסובייטים את החלטתו לשלוח כוח שלום לקונגו. הם תבעו ממנו להתפטר, וביקשו להחליפו ב"טרויקה" של שלושה בעלי זכות וטו מובנית. ניקיטה חרושצ'וב כתב בזכרונותיו כי המטרה הייתה לייצג באופן שווה שלוש קבוצות של ארצות: קומוניסטיות, קפיטיליסטיות ועצמאיות[1].

נסיבות מותו

בספטמבר 1961 נודע להמרשלד על קרבות שפרצו בין כוחות האו"ם שלו לקטנגה של מואיז טשומבה. בלילה שבין 17 בספטמבר ל-18 בו, הוא היה בדרכו לאזור, על מנת לנהל משא ומתן להפסקת אש. מטוסו התרסק בקרבת העיר נדולה שברודזיה הצפונית (היום זמביה). שישה עשר הנוסעים, והמרשלד בתוכם, נהרגו. נסיבות ההתרסקות הן נושא לספקולציות שונות, כאז גם היום.

חוקרי התאונה תלו אותה אז בכך שהמטוס ניגש לנחיתה הלילית בנמל התעופה של נדולה בגובה נמוך מדי. מסיבות ביטחוניות לא דווחה תוכנית הטיסה, ואחת מההשערות שהועלו היא שהטייסים השתמשו בטעות בחישוביהם בנתוני הגובה של נדולו שבקונגו, הנמוכה יותר, במקום נדולה. לא נמצאו כל ראיות לחבלה, לפגיעת טיל אוויר-אוויר, או לכך שהמטוס נחטף.

ב-19 באוגוסט 1998 חשף יושב ראש ועדת האמת והפיוס הדרום אפריקאית דזמונד טוטו מכתבים שנתגלו, לפיהם סוכנים דרום-אפריקאים הם שהפילו את המטוס, על ידי הטמנת פצצה בציוד הנחיתה שלו, שהתפוצצה עם פתיחת הגלגלים לקראת הנחיתה [2]. הוועדה טענה גם למעורבות בריטית ואמריקאית בהתנקשות, אולם זו הוכחשה על ידי משרד החוץ הבריטי. הרקע לתאוריות הקשר השונות לאורך השנים היה חוסר שביעות הרצון של המעצמות השונות מגישתו העצמאית של המרשלד, אשר לכאורה נטה לתת עצמאות רבה יותר למדינות אפריקה משהן היו מעוניינות בה.

ב-29 ביולי 2005, במלאת מאה שנה להולדת המרשלד, ריאיין העיתון אפטנפוסטן את הגנרל הנורווגי ביורן אגה, שהיה קצין האו"ם הראשון שראה את גופת המזכ"ל ביום התאונה. אגה סיפר כי ראה חור שנפער במצחו של המרשלד, וכי חור זה טושטש במכוון בתמונות שהתפרסמו. נראה היה לאגה כי גופו של המרשלד נזרק מהמטוס, ולפי דשא ועלים שנמצאו בידיו, שהוא שרד את ההתרסקות וניסה להתרחק משרידי המטוס [2]. שתי הגרסאות המאוחרות, זו של אגה וזו של טוטו, אינן מתיישבות זו עם זו.

בשנת 2019 יצא לאקרנים סרט דוקומנטרי של הבמאי הדני מארס ברוגר בשם "המרשלד: תיק פתוח" (Cold Case Hammarskjöld). הסרט, שהשתתף בפסטיבל דוקאביב 2019, בוחן את נסיבות מותו של המרשלד, חושף עדויות ומסמכים חדשים ומגיע למסקנה שהמרשלד חוסל במזימה שהיו מעורבים בה לכאורה ארגוני הביון של ארצות הברית, בריטניה ודרום אפריקה. בעקבות ממצאי הסרט הוחלט באו"ם לחדש את החקירה סביב מותו של המרשלד, אך בריטניה ודרום אפריקה מסרבות לשתף פעולה עם החוקרים.

לאחר מותו הוענק להמרשלד פרס נובל לשלום לשנת 1961. ב-1963 פורסמו פרקים מיומניו האישיים בספר Vägmärken (סימני דרך). היומנים מגלים את אישיותו של המרשלד, שהיה נוצרי אדוק ומיסטיקן.

אחייניתו של המרשלד, אלינור המרשלד, הייתה שגרירת שוודיה בישראל.

קישורים חיצוניים

האומות המאוחדות
מזכ"לי האומות המאוחדות
Sr. Gladwyn Jebb Trygve Lie PA210118 Dag Hammarskjöld PA210119 U Thant PA210120 Kurt Waldheim PA210121 Javier Pérez de Cuéllar PA210122 Naelachohanboutrosghali-2 Kofi Annan PA210124 Ban Ki-moon February 2016 António Guterres in London - 2018 (41099390345) (cropped)
גלאדווין ג'ב (זמני) טריגווה לי דאג המרשלד או תאנט קורט ולדהיים חוויאר פרז דה קוויאר בוטרוס בוטרוס ראלי קופי אנאן באן קי-מון אנטוניו גוטרש
  1. ^ [1]
  2. ^ BBC News | Africa, UN assassination plot denied, news.bbc.co.uk
18 בספטמבר

18 בספטמבר הוא היום ה-261 בשנה (262 בשנה מעוברת), בשבוע ה-38 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 104 ימים.

1905

שנת 1905 היא השנה החמישית במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1905 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1961

שנת 1961 היא השנה ה-61 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1961 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

29 ביולי

29 ביולי הוא היום ה-210 בשנה (211 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 155 ימים.

או תאנט

מאהא תראי סיתו אוּ תַ'אנְט (בבורמזית: ဦးသန့်,‏ 22 בינואר 1909 – 25 בנובמבר 1974) היה דיפלומט בורמזי, אשר שימש כמזכיר הכללי הנבחר השלישי של ארגון האומות המאוחדות בין השנים 1961–1971. תפקודו של תאנט בימים שקדמו למלחמת ששת הימים מקנה לו תפקיד חשוב בהיסטוריה של המזרח התיכון ושל מדינת ישראל.

אוניברסיטת סטוקהולם

אוניברסיטת סטוקהולם (בשוודית: Stockholms universitet) היא אוניברסיטה ציבורית בסטוקהולם, שוודיה, שנוסדה כמכללה בשנת 1878, עד שנת 1960 כשהוענק לה מעמד של אוניברסיטה. היא אחד המוסדות האקדמיים הגדולים בסקנדינביה, עם למעלה מ-39,000 סטודנטים (2007) ב-4 פקולטות שונות: משפטים, מדעי הרוח, מתמטיקה ומדעי הטבע, והאוניברסיטה ה-4 הוותיקה ביותר בשוודיה. האוניברסיטה דורגה במקום ה-84 בדירוג האקדמי של אוניברסיטאות בעולם (ARWU).

אוניברסיטת סטוקהולם מציעה כ-1,200 קורסים בתחומים שונים כגון משפטים, כלכלה, מדע המדינה, דרמטורגיה, פיזיקה, כימיה וגאוגרפיה.

אינגה טופט

אינגה טופט (בדנית: Inge Toft) הייתה אוניית משא דנית שנחכרה על ידי חברת הספנות דיזנגוף, בתקופה שלאחר מלחמת סיני, לשם הובלת סחורות ומטענים לנמל חיפה דרך תעלת סואץ. הספינה נעצרה על ידי שלטונות מצרים ומטענה הוחרם.

בנימין מזר

בנימין מזר (מֵיזלר) (Mazar;‏ 28 ביוני 1906 – 9 בספטמבר 1995) היה ארכאולוג וחוקר יהדות, הנחשב לאבי הענף הישראלי של הארכאולוגיה המקראית.

גוסטב החמישי, מלך שוודיה

גוסטב החמישי (בשוודית: Gustaf V, שמו המלא: Oscar Gustaf Adolf; ‏ 16 ביוני 1858 – 29 באוקטובר 1950) היה מלך שוודיה מ-1907 ועד מותו. הוא היה בנם הבכור של אוסקר השני, מלך שוודיה ושל רעייתו סופיה מנסאו, אחותו למחצה של אדולף, הדוכס הגדול של לוקסמבורג. הוא מלך מיום מותו של אביו, ועד היום תקופת מלכותו היא השנייה באורכה מבין כל מלכי שוודיה והארוכה ביותר כמבוגר והוא המלך שהאריך ימים יותר מכל מלכי שוודיה. גוסטב החמישי היה המלך האבסולוטי האחרון בשוודיה. באופן כללי סמכויותיו מתו יחד אתו, אף על פי שרשמית הן בוטלו רק בעת שינוי החוקה ב-1974. הוא היה המלך הראשון בשוודיה מאז ימי הביניים שלא הוכתר בטקס הכתרה, מסורת הממשיכה עד היום.

ראשית תקופת מלכותו של גוסטב החמישי עמדה בסימן עלייתו של המשטר הפרלמנטרי בשוודיה, אף על פי שבאירועים שקדמו למלחמת העולם הראשונה, הוא הדיח מתפקידו את ראש ממשלת שוודיה הליברלי, קרל סטאף והחליף אותו ביילמאר המרשלד (אביו של דאג המרשלד) שסר למרותו ושכיהן במשך רוב תקופת המלחמה. עם זאת, לאחר שהליברלים והסוציאל-דמוקרטים בהנהגתו של יורשו של סטאף, נילס אדן, הבטיחו לעצמם רוב בפרלמנט, התיר המלך לאדן להרכיב ממשלה חדשה שדה פקטו שללה מהמלך את כל סמכויותיו המעשיות והנהיגה זכות הצבעה כללית וזכות בחירה לנשים. כשהוא מכפיף את עצמו לעקרונות המלאים של דמוקרטיה פרלמנטרית, נותר גוסטב החמישי כדמות פופולרית במשך 31 השנים האחרונות למלכותו. למרות זאת, הוא נותר בעל השפעה. במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא לכאורה דחף את ממשלת הקואליציה של פר אלבין הנסון לקבל את בקשתה של גרמניה הנאצית לסיוע לוגיסטי. סירוב לבקשה זו היה עלול לגרום לפלישה גרמנית לשוודיה. עובדות אלו נותרו שנויות במחלוקת עד היום, אף על פי שלא ידוע על תמיכה נלהבת מדי של המלך בפשיזם או בלאומניות קיצונית. עמדותיו הפרו-גרמניות והאנטי-קומוניסטיות של המלך היו ידועות גם במהלך מלחמת העולם הראשונה.

לאחר מותו בגיל 92, נרמז על נטייתו ההומוסקסואלית במסגרת "פרשת האיבי" (Haijbyaffären) ‏. מאהבו לכאורה, קורט האיבי, פושע ופדופיל מורשע, נכלא ב-1952 בעוון סחיטה של בית המלוכה בשנות השלושים (הומוסקסואליות נחשבה לעבירה פלילית בשוודיה עד ל-1944, אף על פי שמעמדו של גוסטב החמישי העניק לו חסינות אוטומטית).

גוסטב החמישי היה צייד וספורטאי נלהב. הוא הכריז על פתיחתה של אולימפיאדת סטוקהולם ב-1912 והיה יושב הראש של ההתאחדות השוודית לספורט מ-1897 ועד לעלייתו לכס המלוכה. הוא ייצג את שוודיה, תחת הכינוי הבדוי "Mr G", כשחקן טניס תחרותי והמשיך לעשות זאת עד לשנות השמונים שלו, כאשר ראייתו התדרדרה במהירות.

האומות המאוחדות

האומות המאוחדות (או בראשי תיבות, האוּ"ם) הוא ארגון בינלאומי שמטרותיו המוצהרות הן להקל על שיתוף הפעולה בענייני החוק הבינלאומי, הביטחון הבינלאומי, התפתחות כלכלית, התקדמות חברתית, זכויות האדם והשגת שלום עולמי. הוא נוסד בשנת 1945 לאחר מלחמת העולם השנייה כדי להחליף את חבר הלאומים, להפסיק מלחמות בין מדינות ולספק בסיס לדיאלוג בין-מדינתי. האו"ם כולל מספר גופים המסונפים אליו, שהוקמו לצורך השגת ויישום מטרותיו.

נכון לשנת 2017 ישנן 193 מדינות חברות בארגון – כמעט כל מדינה ריבונית בעולם. האו"ם והארגונים במסגרתו מקבלים החלטות בנושאים מהותיים וניהוליים. לארגון שש זרועות עיקריות: העצרת הכללית (המקום העיקרי שבו מתאספות כל המדינות החברות), מועצת הביטחון (שבה מתקבלות החלטות בנוגע לענייני שלום וביטחון), המועצה הכלכלית חברתית (שמסייעת לקידום שיתוף פעולה ופיתוח בינלאומי בנושאי כלכלה וחברה), המזכירות (שמספקת מחקרים, מידע ועניינים טכניים אחרים שהאו"ם נזקק לו בפעילותו השוטפת, ובמידה מסוימת מוציאה לפועל או מאפשרת את הוצאתן לפועל של ההחלטות הביצועיות של העצרת הכללית, מועצת הביטחון, והמועצה הכלכלית חברתית), בית הדין הבינלאומי לצדק (הרשות השופטת העיקרית), ומועצת הנאמנות (שבעבר הייתה ממונה על המנדטים שהוענקו מטעם חבר הלאומים. מאחר שכל המנדטים שהוענקו על ידי חבר הלאומים הגיעו לפרקם ומנדטים חדשים אינם מוענקים, אין מועצה זו פעילה). לצד הזרועות המרכזיות האלה, פועלות תוכניות וקרנות של האו"ם וכן סוכנויות מיוחדות. הבולטים שבהם ארגון הבריאות העולמי, תוכנית המזון העולמית, ויוניצ"ף, קרן האו"ם לילדים. ראש מערכת האו"ם, העומד בראשות ועדת ראשי הארגונים CEB, הוא המזכיר הכללי. מאז 2017, מכהן בתפקיד זה אנטוניו גוטרש מפורטוגל.

בדרך כלל המזכ"ל מכהן שתי קדנציות של חמש שנים כל אחת, והוא נבחר על ידי העצרת הכללית של האו"ם. ארגון האומות המאוחדות ממומן על ידי דמי חבר מהמדינות החברות בו, בעיקר ארצות הברית, גרמניה, ויפן, ונקבעו בו שש שפות רשמיות: ערבית, סינית, אנגלית, צרפתית, רוסית וספרדית.

המזכיר הכללי של האומות המאוחדות

המזכיר הכללי (מזכ"ל) של האו"ם הוא ראש מזכירות ארגון האומות המאוחדות. המזכירות היא אחד המוסדות העיקריים של הארגון. על פי מגילת האומות המאוחדות, ממונה המזכיר הכללי על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות לאחר המלצת מועצת הביטחון. תפקיד זה נחשב לתפקיד המשפיע ביותר במסגרת הארגון.

מ-1 בינואר 2017 מכהן אנטוניו גוטרש שנבחר לתפקיד ב-13 באוקטובר 2016.

טריגווה לי

טריגווה לי (בנורווגית: Trygve Halvdan Lie; ‏16 ביולי 1896 - 30 בדצמבר 1968) היה פוליטיקאי נורווגי. בין השנים 1946–1952 כיהן כמזכיר הכללי הנבחר הראשון של האומות המאוחדות (לאחר שקודמו, גלאדווין ג'ב, כיהן כמזכ"ל בפועל).

יילמאר המרשלד

קנוט ילמאר לאונרד המרשלד או המרכלד (בשוודית: Knut Hjalmar Leonard Hammarskjöld;‏ 4 בפברואר 1862 – 12 באוקטובר 1953) היה פוליטיקאי, חוקר, שר בממשלה וחבר פרלמנט שוודי שכיהן כראש ממשלת שוודיה בין השנים 1914 – 1917.

כוח החירום של האומות המאוחדות

כוח החירום של האומות המאוחדות (באנגלית: United Nations Emergency Force, ר"ת UNEF) נוסד ב-7 בנובמבר 1956, בהחלטה 1001 של העצרת הכללית של האומות המאוחדות, כדי לפקח על נסיגת צה"ל מסיני ומעזה בתום מבצע קדש. היוזמה העיקרית להקמת הכוח הייתה של המזכיר הכללי של האומות המאוחדות דאג המרשלד והצעה של שר החוץ הקנדי לסטר פירסון. האספה הכללית של האו"ם אישרה את התוכנית שהוגשה על ידי המזכיר הכללי ובה הצבת כוח של האומות המאוחדות משני עברי קו הפסקת האש. אולם, ממשלת ישראל סירבה להצבת כוחות UNEF בעברו הישראלי של הקו.

כוח חירום נוסף של האומות המאוחדות, המכונה UNEF II, הוצב בחצי האי סיני בעת הפסקת האש לאחר מלחמת יום הכיפורים, החל מאוקטובר 1973 ועד יולי 1979.

מטה האומות המאוחדות

מטה האומות המאוחדות (באנגלית: United Nations headquarters) הוא מתחם של מבנים בעיר ניו יורק שבארצות הברית, המשמש כמטה ארגון האומות המאוחדות מאז הקמתו של המבנה בשנת 1952.

המבנה ממוקם בשכונת טרטל ביי שבצידו המזרחי של האי מנהטן, לגדת איסט ריבר.

נסיגת צה"ל מסיני ומעזה (1956–1957)

ב-5 בנובמבר 1956 הסתיימה מלחמת סיני, לאחר שצה"ל כבש את רצועת עזה וחלק ניכר מחצי האי סיני. שלושה ימים לאחר מכן נאלץ ראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון, להודיע, בעקבות לחץ מדיני שהופעל על ישראל מצד ארצות הברית, על נסיגת צה"ל מכל השטחים שכבש. תהליך הנסיגה החל ב-15 בנובמבר 1956 והסתיים ב-8 במרץ 1957. לשטחים שפונו נכנס כוח החירום של האו"ם, ובגבול ישראל-מצרים השתרר שקט למשך עשר שנים.

קופי אנאן

קוֹפִי אַטָה אַנָאן (באנגלית: Kofi Atta Annan; ‏8 באפריל 1938 – 18 באוגוסט 2018) היה דיפלומט ומדינאי גאנאי, שכיהן כמזכיר הכללי של האומות המאוחדות מ-1 בינואר 1997 עד 31 בדצמבר 2006. חתן פרס נובל לשלום לשנת 2001.

שגריר ארצות הברית באומות המאוחדות

שגריר ארצות הברית באומות המאוחדות (באנגלית: United States Ambassador to the United Nations) הוא הדיפלומט העומד בראש המשלחת של ארצות הברית לאומות המאוחדות. מבחינה פורמלית, התפקיד מוכר יותר בשם "הנציג הקבוע של ארצות הברית לאומות המאוחדות". נציג זה הוא בדרג שגריר (באנגלית: Ambassador Extraordinary and Plenipotentiary).

על הנציג הקבוע של ארצות הברית לייצג את המדינה במועצת הביטחון של האו"ם וברוב המכריע של התכנסויות העצרת הכללית, למעט מקרים נדירים בהם דרג בכיר יותר בממשל האמריקאי מייצג את ארצות הברית (כגון מזכיר המדינה או נשיא ארצות הברית).

השגריר באו"ם, יחד עם כל שגרירי ארצות הברית, ממונה על ידי נשיא ארצות הברית ומאושר בסנאט. ביטוי לחשיבות המשרה הוא הכללת השגרירים לאו"ם על ידי חלק מנשיאי ארצות הברית בקבינטים שלהם.

דיפלומטים ופוליטיקאים בולטים רבים שירתו בתפקיד זה, ובהם עדלי סטיבנסון, ג'ורג' הרברט ווקר בוש ומדליין אולברייט. מעון שגריר ארצות הברית באומות המאוחדות שוכן במנהטן שבניו יורק, אם כי לא כל השגרירים לדורותיהם בחרו להתגורר שם.

שוודים

שוודים (svenskar, "סְווֵנְסְקַר") הם קבוצה אתנית שאיפיוניה המרכזיים הם השפה השוודית כשפת אם, תרבות משותפת, והיסטוריה של השתייכות נוצרית-פרוטסטנטית. חלקם המכריע של בני קבוצה זו חיים בשוודיה, שם הם מהווים רוב; כשמלבדם קהילות קטנות יותר של דוברי-שוודית מתקיימות באופן מסורתי כמיעוטים בפינלנד ובאסטוניה מאז ימי הביניים ומשתייכות גם הן לשוודים, וקרויות, בהתאמה, פינו-שוודים ואסטונים-שוודים. במפנה המאה ה-20 היגרו שוודים רבים משוודיה לאמריקה, בעיקר לארצות הברית – שם הם יצרו קבוצה שהיום מונים צאצאיה כ-4.5 מיליון נפש (קרוב ל-2% מאוכלוסיית ארצות הברית), מרביתם במערב התיכון; עם זאת, מרבית האמריקנים שמוצאם שוודי דוברים היום אנגלית כשפת-אם.

זוכי פרס נובל לשלום
19011925 דינן, פאסי (1901)דוקומון, גובאט (1902)קרמר (1903)המוסד לחוק בינלאומי (1904)פון זוטנר (1905)רוזוולט (1906)מונטה, רנו (1907)ארנולדסון, באייר (1908)ברנארט, דה קונסטן (1909)לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910)אסר, פריד (1911)רוט (1912)לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916)הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918)וילסון (1919)בורז'ואה (1920)ברנטין, לאנגה (1921)ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924)צ'מברליין, דוז (1925) Nobel Prize
19261950 בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928)קלוג (1929) • סודרבלום (1930)אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932)אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934)פון אוסייצקי (1935)לאמאס (1936) • ססיל (1937)משרד ננסן הבינלאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועדה הבינלאומית של הצלב האדום (1944)הול (1945)באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948)אור (1949)באנץ' (1950)
19511975 ז'ואו (1951)שווייצר (1952)מרשל (1953)נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956)פירסון (1957) • פיר (1958)נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961)פאולינג (1962)הצלב האדום (1963)לותר קינג (1964)UNICEF(1965) • לא הוענק (1966–1967)קאסן (1968)ארגון העבודה הבינלאומי (1969)בורלוג (1970)ברנדט (1971) • לא הוענק (1972)קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סטו (1974)סחרוב (1975)
19762000 ויליאמס, מגוואייר (1976)אמנסטי אינטרנשיונל (1977)בגין, סאדאת (1978)תרזה (1979) • אסקיבל (1980)נציבות האו"ם לפליטים (1981)מירדאל, רובלס (1982)ואלנסה (1983)טוטו (1984)האגודה הבינלאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985)ויזל (1986)אריאס (1987)כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988)גיאטסו (1989)גורבצ'וב (1990)סו צ'י (1991)מנצ'ו (1992)מנדלה, דה קלרק (1993)רבין, פרס, ערפאת (1994)רוטבלט, קונגרס פגוואש בנושא מדע ועניינים בינלאומיים (1995)בלו, הורטה (1996)המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997)יום, טרימבל (1998)רופאים ללא גבולות (1999)קים (2000)
2001 ואילך האומות המאוחדות, אנאן (2001)קרטר (2002)עבאדי (2003)מאטאיי (2004)הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005)יונוס, גרמין (2006)גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007)אהטיסארי (2008)אובמה (2009)שיאובו (2010)ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011)האיחוד האירופי (2012)הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013)יוספזאי, סאטיארת'י (2014)קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015)סנטוס (2016)התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017)מוראד, מקווגי (2018)

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.