ג'נין

גֶּ'נִיןערבית: جنين) היא עיר בגבול בין צפון השומרון לדרום עמק יזרעאל הנמצאת בתחומי הרשות הפלסטינית (שטח A). מרבית תושביה מוסלמים ומיעוטם נוצרים. בעיר עצמה מתגוררים כ-39 אלף תושבים ובמחוז ג'נין כ-250 אלף נוספים. 54% מהתושבים הם צעירים מתחת לגיל 20 (נתונים משנת 1997). רבים מתושבי העיר מתפרנסים מחקלאות ומייצור פחם עץ.

במרכז העיר נמצא מחנה הפליטים ג'נין, המאכלס פליטים פלסטינים מתקופת מלחמת העצמאות וצאצאיהם.

גֶּ'נִין
جنين
Jenin-new
מרכז ג'נין
טריטוריה הרשות הפלסטינית  הרשות הפלסטינית
נפה ג'נין
ראש העיר האדם רידה
שטח 37.30 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 39,000 (2007)
קואורדינטות 32°27′23″N 35°17′45″E / 32.4563888888889°N 35.2958333333333°E
אזור זמן UTC +2
(למפת הכרמל רגילה)
Carmel
 
ג'נין
ג'נין
Mosque of Jenin
המסגד בג'נין בשנת 1925 לערך
الجامعة العربية الأمريكية - فلسطين
האוניברסיטה הערבית-אמריקאית בג'נין

היסטוריה

לפי המקרא, בתקופת ההתנחלות בארץ, הוקמה במקום עיר הלויים עין גנים בנחלת שבט יששכר.[1] במהלך השנים הוסב שם העיר ל"גינת". חוקרי ארץ ישראל: הנוסע אשתורי הפרחי והחוקר ישעיהו פרס זיהו את עין גנים עם ג'נין של ימינו.[2]

בספר יהודית מוזכרת "גיני" כיישוב יהודי אשר סמוך אליו חנה מחנה הוליפרנס.[3] יוסף בן מתתיהו מזכיר בספרו "מלחמת היהודים" את גנים כיישוב הממוקם בצפון השומרון.[4]

הצלבנים קראו לג'נין "גרין הגדולה" לעומת זרעין שנקראה "גרין הקטנה" (לה פטיט גרין). סמיכות השמות הייתה ככל הנראה משום שההולך משומרון צפונה עובר בג'נין ואחר כך בזרעין שבעמק יזרעאל.[5] ידוע כי יהודים התגוררו בעיר בתקופת ימי הביניים ועסקו במסחר וברפואה.

במחצית הראשונה של המאה ה-17 ביקר בארץ ישראל הכומר אבגניוס רוג'ה, ודיווח כי הנוצרים והיהודים העוברים במקום, נאלצים לשלם כופר כשברצונם להגיע מהגליל לירושלים.[6]

המאה ה-20

במלחמת העולם הראשונה שימשה ג'נין בסיס לכוחות של האימפריה העות'מאנית וגרמניה. בכניסה לעיר ממערב אנדרטה של חיל האוויר של הצבא הגרמני לנופליו במלחמה - קיר אבן ועליו מדחף של מטוס.

בראשית שנות ה-20 הייתה ג'נין מרכז המחוז שכלל את צפון הרי השומרון ודרום עמק יזרעאל. התגוררו בג'נין כ-1500 ערבים מוסלמים. היה בה שוק, שני מסגדים, שני בתי ספר, בית דואר וטלגרף. בשנת 1922, הוקם מחנה צבא בריטי באתר אל-ח'רוּבֶה 3 ק"מ מצפון מזרח לגרעין העיר דאז. המחנה הוקם בעבודת כפיים של חבורות חלוצים וחלוצות אנשי העלייה השלישית שאורגנו על ידי הסתדרות העובדים, ביניהם חבורה בשם: 'קבוצת וילנה'; שכרם שולם מתקציב 'העבודות הציבוריות' שיזם הממשל הבריטי בארץ ישראל.[7] על פי מפקד האוכלוסין הבריטי של 1922, באותה תקופה התגוררו בעיר 2637 תושבים, מתוכם שבעה יהודים[8] אשר מרביתם שרתו במשטרת ג'נין, ובשנת 1931[9] התגוררו בעיר 4 יהודים בלבד.

בשנת 1943 הכינה מפקדת ההגנה בראשות משה סנה תוכנית התיישבות, אשר הציעה להקים בסביבות ג'נין כעשרה יישובים חדשים, וזאת במטרה להקיף את העיר ביישוב יהודי, אך תוכנית זו לא יצאה לפועל.

מפגעים בראשות עז א-דין אל-קסאם יצאו מן העיר בתקופת המנדט הבריטי ופגעו באוכלוסייה היהודית. בתקופת מאורעות 1936–1939 שימשה העיר בסיס לכנופיות. ב-24 באוגוסט 1938, נרצח בג'נין פקיד בכיר של הממשל הבריטי - סגן מושל אחד המחוזות. כתוצאה מזה, נהג השלטון הבריטי בהענשה קולקטיבית כלפי תושבי ג'נין. כמו כן, נדרש אדריכל הערים של המנדט, הנרי קנדל, לתכנן כביש עוקף לעיר, שימנע חיכוך מיותר בין פקידי הממשל לפורעים[10].

במלחמת העצמאות כוח של צה"ל שכלל את גדוד 21 בחטיבת כרמלי כבש את ג'נין לזמן קצר אך נסוג בשל מתקפת נגד של הכוחות העיראקים בסיוע כוחות מקומיים, תוך שהוא סופג אבדות כבדות. בקרב אשר התקיים ביום 3 ביוני 1948 נהרגו 45 לוחמים מגדוד 21. לוחם אצ"ל ברוך מזרחי, גר, מוסלמי במקור, נשלח לג'נין ונתפס. הוא נהרג וגופתו הוחבאה במערה ליד ג'בע בצפון השומרון. בסיום המלחמה נכללה העיר בשטחי יהודה ושומרון שבשליטת ירדן.

בתקופת פעולות התגמול חדרו כוחות צה"ל לעיר ושבו שבויים, במטרה להחליפם ביצחק ג'יבלי, לוחם 101 שנפל בשבי בפעולה בעזון.

במלחמת ששת הימים כבשה ישראל את יהודה ושומרון מהירדנים, ובכללה את העיר ג'נין. במסגרת הסכמי אוסלו נמסרה העיר בשנת 1996 לשליטת הרשות הפלסטינית והיא ממוקמת על שטח A.

המאה ה-21

במהלך האינתיפאדה השנייה הייתה העיר מעוז של תנועת הג'יהאד האיסלאמי, ונודעה במספר הרב של מחבלים מתאבדים אשר יצאו ממנה לשטח ישראל. בשל כך היא אף זכתה לכינוי "בירת המתאבדים". באפריל 2002 יצא צה"ל למבצע חומת מגן, על מנת לבלום את סדרת הפיגועים, ובפרט פיגועי ההתאבדות, שיצאו מיהודה ושומרון. אחת הפעולות המרכזיות במבצע הייתה הקרב במחנה הפליטים ג'נין. גם לאחר תום מבצע חומת מגן המשיכו מחבלים לפעול בעיר, אשר נקלעה לתוהו ובוהו מנהלי, ופעילי הג'יהאד האיסלאמי וגדודי חללי אל אקצא (בראשות זכריה זביידי) המשיכו בניסיונות להוציא פיגועים לשטח ישראל, ובעיקר לערים חדרה, עפולה ונתניה.

השלמת בניית גדר ההפרדה בצפון השומרון, הפעילות הנרחבת של צה"ל והשב"כ בעיר ובכפרים הסמוכים לה והתחזקות מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית בעיר בסיוע ארצות הברית, הובילו לירידה דרסטית בכמות הפיגועים היוצאים מג'נין, אף שחוליות טרור המשיכו לנסות להוציא לפועל פיגועים בשומרון ובשטח מדינת ישראל. במקביל לכך חל שיפור במצבה הכלכלי והמנהלי של העיר ובחופש התנועה שמאפשר צה"ל באזור.[11]

מחנה הפליטים ג'נין

מחנה הפליטים ג'נין הוקם בשטח העיר ג'נין בשנת 1953, למגוריהם של פליטים פלסטינים שנמלטו במהלך מלחמת העצמאות, בעיקר מהכרמל ומאזור חיפה. שטחו הנוכחי של המחנה הוא 0.42 קמ"ר, ורשומים בו יותר מ-16,000 פליטים.

במהלך מבצע חומת מגן, בשנת 2002, נערך במחנה קרב קשה בין כוחות צה"ל ובין מחבלים. המאמץ להכריע את המחבלים שהתרכזו במרכז מחנה הפליטים הביא לאבדות רבות בקרב הפלסטינים, ולהרס רב במחנה הפליטים ג'נין, לאחרי שהוחלט להרוס כל בית שבו יש חשש להסתתרות מחבלים וכן עקב ריבוי מטעני החבלה שהוטמנו ברחבי המחנה ואף בעיר ג'נין עצמה. נוהל הריסת הבית כלל כריזת אזהרה לפינוי הבניין ומתן הזדמנות למבוקשים להסגיר את עצמם לפני שהדחפור החל לטלטל את הבית עם ה"סכין" שלו. בישראל העריכו כי נהרסו כ־80 בתים בשטח שגודלו כעשרה דונם.[12] אך ארגוני זכויות אדם טענו שישראל הרסה 140–170 בתים לחלוטין וגרמה נזק חלקי למספר רב יותר של מבנים, ושתוך כדי הריסת הבתים פגעו גם באזרחים לא חמושים רבים. שיא ההרס נגרם בשכונת חאוואשין, שנהרסה ושוטחה כליל באמצעות הדחפורים המשוריינים, בעקבות הערכות ששם מצויים רוב המחבלים ורוב מלכודות הנפץ שהכינו הפלסטינים. הקרב הסתיים עם 23 חיילים ישראלים הרוגים ו-52 פלסטינים הרוגים, רובם מחבלים. הקרב זכה לתהודה בינלאומית עקב ההרס הרב וההאשמות שהעלו הפלסטינים על טבח שביצע צה"ל במחנה, שהופרכו בסופו של דבר.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ספר יהושע י"ט, כ"א / יהושע כ"א, כ"ט.
  2. ^ ישעיהו פרס, ארץ-ישראל: ספר-המסעות, ירושלים תרפ"א, עמ' 286.
  3. ^ יהודית ג', י'.
  4. ^ ספר ג', ג', ד'.
  5. ^ צבי אילן, הערך: "יזרעאל הקדומה", 78 טיולים ברחבי ישראל, 1975.
  6. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים בארץ-ישראל, עמ' 334.
  7. ^ יעל ויילר (ישראל), עבודתה של 'קבוצת וילנה' במחנה הצבא הבריטי, בגבעת ח'רוּבּה ליד ג'נין, ועלייתה להתיישבות בכנרת (תרפ"ב, 1922-1921, מחקרי יהודה ושומרון, קובץ יד, אריאל תשס"ה-2005, עמ' 232-223.
  8. ^ Palestine Census ( 1922), archive.org
  9. ^ מפת ג'נין, 1930, מאת מחלקת המדידות של ממשלת המנדט. אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית, ‏1930
  10. ^ ארץ־ישראל, החברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה, ספר שנתון 1984, עמוד 70-71.
  11. ^ עמוס הראל ואבי יששכרוףג'נין? ג'נין!, באתר הארץ, 19.9.08
  12. ^ אתר משרד החוץ
11 בנובמבר

11 בנובמבר הוא היום ה־315 בשנה (316 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 50 ימים.

ג'נין (נפה)

נפת ג'נין (בערבית: محافظة جنين) היא אחת מ-16 נפות הרשות הפלסטינית. הנפה ממוקמת בצפון השומרון. בירת הנפה היא העיר ג'נין.

על פי מרשם האוכלסין של הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2007, בנפה התגוררו כ-256,619 נפשות, שחיו ב-47,437 משקי בית. מתוכם, 100,701 תושבים (או כ-39%) היו מתחת לגיל 15 וכ-80,263 (או 31%) היו פליטים רשומים. על פי מרשם האוכלסין לשנת 1997, בנפה התגוררו כ-203,026 נפשות.זוהי הנפה היחידה ברשות הפלסטינית בה רוב השטח נמצא בשליטת הרשות הפלסטינית. 4 יישובים ישראליים שהיו באזור פונו כחלק מתוכנית ההתנתקות בשנת 2005.

ג'נין ג'נין

ג'נין ג'נין (בערבית: جنين، جنين) הוא סרט דוקומנטרי שנוי במחלוקת של הבמאי הערבי-ישראלי מוחמד בכרי, משנת 2002. הסרט הוכן בעקבות הקרב שניהל צה"ל במחנה הפליטים ג'נין במסגרת מבצע "חומת מגן". הסרט מומן על ידי יאסר עבד רבו ואנשי הרשות הפלסטינית. הסרט, שמתיימר להיות דוקומנטרי, מביא עדויות לכאורה על פשעי מלחמה שביצע צה"ל בג'נין, שרובן התבררו כשקריות. בית המשפט המחוזי במחוז המרכז קבע כי יש בו משום לשון הרע על חיילי צה"ל וכי בהצגתו כדוקומנטרי נהג בכרי בחוסר תום לב, אך דחה את תביעת דיבה שהוגשה נגדו.

הגבר הנקבי

הגבר הנקבי (באנגלית: The Female Man) הוא ספר מדע בדיוני פמיניסטי של הסופרת ג'ואנה ראס. ראס הייתה פמיניסטית רדיקלית מושבעת שאתגרה תפישות סקסיסטיות בשנות ה-70 בספריה, סיפוריה הקצרים, ומסות שכתבה. הגבר הנקבי הוא המוכר ביותר מבין כתביה, ונחשב לחלק מהקאנון של תולדות התנועה הפמיניסטית בארצות הברית. הספר נכתב ב-1970, בזמן שראס התחילה להזדהות כלסבית, ופורסם לראשונה ב-1975.

הספר הגבר הנקבי עוקב אחר חייהן של ארבע נשים זהות גנטית, ושבאופן מובהק מייצגות את הכותבת, ראס. כל אחת מהנשים חיה ביקום מקביל בסביבות שונות, ובזמנים שונים.

הקרב בג'נין (2002)

הקרב בג'נין התרחש בעיצומו של מבצע חומת מגן למיגור הטרור הפלסטיני, אחרי חודש מרץ השחור, ששיאו הפיגוע במלון פארק ב-27 במרץ 2002. הקרב במחנה הפליטים ג'נין היה אחד הקרבות הקשים במבצע ומשך אליו את תשומת הלב התקשורתית עקב ההרס הרב, נפילתם של 13 חיילי מילואים ביום אחד וההאשמות של הפלסטינים (שהופרכו בסופו של דבר) על טבח שהתרחש במחנה. בקרב נהרגו 23 חיילים ישראלים ובין 52 ל-56 פלסטינים, רובם חמושים.

הקרב על ג'נין (1948)

הקרב על ג'נין, שנקרא גם מבצע יצחק, היה חלק מן המלחמה בחזית הצפון במלחמת העצמאות. במהלך המבצע, אשר נערך מ-1 ביוני בלילה ועד בוקר ה-4 ביוני 1948, תקפו כוחות של צה"ל את כוחות חיל המשלוח העיראקי בג'נין, אשר נעזרו בכוחות ערביים מקומיים. ההתקפה, שעיקרה נערך ב-3 לחודש, הצליחה בראשיתה. אולם בסופו של דבר הסתיימה בנסיגת כוחות צה"ל מג'נין ומסביבתה באבידות כבדות.

טבח

טבח הוא רצח המוני ישיר ומכוון, בייחוד של אזרחים לא לוחמים, או אלו שאין ביכולתם להתגונן כראוי. מעשי טבח בעבר הוגדרו כפרעות (במיוחד כשבוצעו נגד יהודים) וכיום מוגדרים לעיתים קרובות כפשעי מלחמה או "זוועות". לפיכך, לא נוהגים להשתמש במילה לתיאור הריגת לוחמים, אלא אם כן התיאור הוא מטאפורי (לעיתים קרבות קשים מכונים כ"טבח" בגלל כמות המתים בהם, למרות ששני הצדדים היו חמושים). עם זאת, רצח המוני ומכוון של שבויים מוגדר לעיתים קרובות כטבח.

כמו כן, השתמשו במילה "טבח" כדי לתאר רצח של אזרחים או חיילי צבא בהיקפים קטנים יותר, אם לאירוע הייתה השפעה פוליטית על אירועים עתידיים אחרים, דוגמת טבח בוסטון. רציחות המתבצעות על ידי קבוצה קטנה של אנשים או אפילו אדם אחד, כונו לעיתים "טבח" (ראו למשל הטבח בווירג'יניה טק).

בגואטמלה היו נפוצים בעבר מעשי טבח באינדיאנים משבט המאיה, ובעקבות זאת, הגיעה מועצת זכויות האדם במדינה להסכמה אודות ניסוח מדויק לתיאור טבח: "טבח ייוחס להוצאה להורג של חמישה אנשים או יותר, באותו מקום, כחלק ממבצע שקורבנותיו במצב בו אינם יכולים להגן על עצמם". בקולומביה, המילה "טבח" שימשה על פי הגדרתה הרשמית, לתיאור רצח של שישה אנשים או יותר באותה העת.

מעשי טבח נפוצים בתקופות מלחמה ובייחוד בזמן מלחמת אזרחים. כמו כן, מעשי טבח רבים נערכים בעת ניסיונות לביצוע טיהור אתני או רצח עם (דוגמת השואה - אשר היקף מעשי הטבח השיטתי והמוסדר של 10 מיליון נפש במהלכה היו מקרה שלא היה כדוגמתו במאות השנים האחרונות), בעת ניסיונות של משטרים דיקטטוריים לדכא את האופוזיציה או את הקבוצה האתנית שאיננה משתייכת לקבוצה השלטת, וכן בעת ביצוע פעולות טרור (דוגמת הפיגוע במלון פארק). מעשי טבח מבוצעים לעיתים גם ללא מניע פוליטי או אחר (כדוגמת הטבח בתיכון קולומביין).

השימוש במילה זו לעיתים שנוי במחלוקת, במיוחד כאשר הוא נועד לגייס את דעת הקהל הבינלאומית נגד מבצעי הפשע כביכול. דוגמה לכך הוא השימוש במילה "טבח" לתיאור הקרב בג'נין על ידי סאיב עריקאת (ולאחר מכן על ידי אחרים ברשות הפלסטינית או במסגרת הסרט ג'נין ג'נין). דוגמה נוספת היא כינוי הקרבות ב-13 באוקטובר 1990 בשלהי מלחמת האזרחים בלבנון בין תומכי מישל עון למיליציות הנוצריות האחרות וצבא סוריה כ"טבח", למרות שהתנהלו קרבות די שקולים בין הכוחות.

כ"א בניסן

כ"א בניסן הוא היום העשרים ואחד בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הראשון

למניין החודשים מניסן.

כ"ה באייר

כ"ה באייר הוא היום העשרים וחמישה בחודש השמיני

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השני

למניין החודשים מניסן.

מבצע ארז

מבצע ארז היה מבצע צבאי של חטיבת גולני במלחמת העצמאות לכיבוש כפרים ברכס הגלבוע ובפתח ואדי ערה, כהכנה לקראת המבצע לכיבוש ג'נין (מבצע יצחק).

מבצע חומת מגן

מִבְצָע חוֹמַת מָגֵן (29 במרץ 2002 - 10 במאי 2002) היה מבצע רחב היקף של צה"ל ושירות הביטחון הכללי בשטחי יהודה ושומרון, שהתרחש בעקבות הפיגוע במלון פארק בנתניה, בו נרצחו 30 אזרחים ישראלים. מטרתו העיקרית הייתה לפגוע בתשתיות הטרור הפלסטיני ולעצור את גל הפיגועים, שהתעצם במסגרת האינתיפאדה השנייה. בפועל, הצליח צה"ל להגיע להישג חסר תקדים, שבסופו מיגר את הטרור באופן משמעותי, והרס את רוב התשתית הארגונית של הרשות הפלסטינית ביו"ש. המבצע היה נקודת המפנה באינתיפאדה השנייה, נקודה שלאחריה פחתו מאוד פיגועי הטרור, כמו גם מספר האבדות בישראל.

מבצע זה היה המבצע הצבאי הגדול ביותר מאז מלחמת לבנון הראשונה, ובמסגרתו הופעלו 5 אוגדות במקביל, וגויסו 20,000 חיילי מילואים. במהלך המבצע השתלט צה"ל על כל העיירות והערים הפלסטיניות ביהודה ושומרון (למעט אזור חברון), אך פעילות מקבילה לא הופעלה ברצועת עזה.

השם "חומת מגן" נבחר על ידי אלוף-משנה גל הירש, מתכנן המבצע, על פי מילות פזמון השיר "בין גבולות", של המשורר חיים חפר.

מוחמד בכרי

מוחמד בכרי (בערבית: محمد بكري; נולד ב-27 בנובמבר 1953) הוא שחקן ובמאי קולנוע ותיאטרון, ערבי-ישראלי. בכרי מוכר מעבודותיו כאמן יוצר, וכן מהמעורבות הפוליטית שלו הקשורה לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובאה לידי ביטוי גם ביצירותיו.

מחוזות המנדט הבריטי

מחוזות המנדט הבריטי - בתקופת המנדט הבריטי, ארץ ישראל חולקה למחוזות באופן שהשתנה מספר פעמים.

מרב יודילוביץ'

מרב יוּדילוביץ' (נולדה ב-19 בנובמבר 1970) היא עיתונאית ומבקרת תרבות ישראלית.

נפות הרשות הפלסטינית

נפות הרשות הפלסטינית נקבעו כחלוקה האדמיניסטרטיבית של שטחי מזרח ירושלים, הגדה המערבית ורצועת עזה, במסגרת הסכמי אוסלו. כיום ברשות הפלסטינית 16 נפות, מהן 11 בגדה המערבית ו-5 ברצועת עזה.

סילת א-ד'אהר

סילת א-ד'אהר (בערבית: سيلة الظهر) הוא כפר פלסטיני בצפון השומרון המשתייך לנפת ג'נין של הרשות הפלסטינית. הכפר שוכן על כביש שכם - דיר שרף - ג'נין - חלק מכביש 60 - כביש האורך של השומרון, ונמצא בק"מ ה-20 בכביש שכם - ג'נין כביש 596, בגובה של כ-450 מטר מעל פני הים. בכפר הייתה תחנה של הרכבת שעברה במסילת השומרון - סעיף של מסילת הרכבת החיג'אזית מעפולה לשכם ולטול כרם, שכללה מנהרה מיוחדת שנחפרה למעבר הרכבת והקיימת עד היום, היא מנהרת רמין. מספר התושבים הוא 6,259 (2006).

בסקר הר מנשה הוערך כי ניתן לזהות את המבנה המבוצר בכפר עם Sileta אשר בשנת 1178 הוענק על ידי בלדווין הרביעי, מלך ירושלים להוספיטלרים. כמו כן, היישוב נזכר כבר בפסיפס כתובת רחוב כאחת העיירות היהודיות בתחום סבסטיה לעניין מצוות התלויות בארץ, ונקרא שם בשם "שילתא" (התוספת המודרנית "א-ד'אהר" היא על שם השבט ששלט באזור, ונועדה להבחין את הכפר מכפר נוסף בשם "סילת" בשומרון, הלא הוא סילת אל-חארית'יה). היישוב נזכר בכתובת רחוב לצד העיירה "פנטקמוותא" (היא פנדקומיה של ימינו), מה שמחזק זיהוי זה.

במרד הערבי הגדול היה הכפר בסיס חשוב לכנופיות הערביות. קרוב אליו, במערה ליד הכפר הערבי ג'בע נתפס השודד המפורסם "אבו ג'ילדה".

באינתיפאדה ב-2001 התרחשו בכפר מספר פיגועי ירי, זריקת אבנים וחסימת ציר לישראלים. במסגרת תוכנית ההתנתקות פונו מסביבות הכפר ההתנחלויות שא נור מצפונו וחומש מדרומו. השליטה הביטחונית באזור נשארה ביד ישראל.

סנור

סָנוּר (בערבית: صانور, צאנוּר) הוא כפר פלסטיני בהרי השומרון כ-25 ק"מ צפונית לשכם ובסמוך לכביש שכם - ג'נין (כביש 60). בסמוך לכפר נמצאים חורבות היישוב שא נור שפונה במהלך תוכנית ההתנתקות.

הכפר ממוקם בפתחה של בקעה רחבת ידיים, (בקעת סנור) המוצפת בחורף במי גשמים.

עמק דותן

עמק דותן הוא עמק בצפון-מערב השומרון והוא העמק הגדול ביותר באזור הרי השומרון. אורכו של העמק כ-10 קילומטרים ורוחבו כ-3 קילומטרים. העמק מוקף כמעט כולו בהרים. לעמק דותן חשיבות אסטרטגית עקב מיקומו הגבוה יחסית, הצופה על הגליל התחתון, עמק יזרעאל וחבל תענך.

רכסי הרים מפרידים בין עמק דותן לעמק יזרעאל, שבו נמצאת העיר ג'נין. עמק דותן משמש בעיקר לחקלאות, ויש בו שדות טבק רבים. העמק מיושב על ידי כפרים ערביים פלסטינים, ביניהם קבטיה, יעבד, בירקין ועראבה, ועל רכס בצידו הדרום-מערבי נמצאות ההתנחלויות מבוא דותן וחרמש. במרכזו נמצאות חורבות היישוב העתיק תל דותן. בעמק עובר התוואי של כביש ג'נין-שכם.

עראבה (נפת ג'נין)

עראבה (בערבית عرابة) היא עיירה בצפון השומרון הממוקם כ-13 ק"מ מדרום מערב לג'נין. העיירה שוכנת בגובה של 350 מטרים מעל פני הים, ליד עמק דותן המצוי בין הר הכרמל ושכם. על פי אומדן הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, נכון ל-2016 מונה עראבה 12,330 תושבים, כולם מוסלמים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.