גר תושב

גר תושב הוא מעמד הניתן בהלכה לגוי המקבל על עצמו לשמור על שבע מצוות בני נח, וכן מקבל את השלטון היהודי בארץ ישראל (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ס"ד, עמוד ב'). המעמד מאפשר לגר תושב להתגורר בארץ ישראל; ומכאן שמו, שהוא גר לעניין הישיבה בארץ, אך אינו גר למכלול הדברים (כגון שמירת שאר המצוות). מעמדו של גר תושב אינו כגר צדק, אלא הוא מוגדר כ'חסיד אומות העולם'.

הגדרתו

גוי שקיבל על עצמו בבית דין, לפני שלושה דיינים, לקיים את שבע מצוות בני נח, נהיה גר תושב. לאחר הקבלה, יש חובה הלכתית לדאוג לחייו. בהלכות גדולות מובא דעתו של רבי יהושע בן לוי, שנותנים לגר תושב שנה שלימה להתהפך לגר צדק, ואם אינו מתגייר אזי נחשב כסתם גוי.[1]

מעמדו

בתוך האוכלוסייה המוגדרת כאינם יהודים, ישנם הגדרות וסיווגים שונים; הגדרות אלו כוללות: גוי, בן נח[2] וגר תושב. כשבמעמדו ההלכתי גר תושב הוא הקרוב ביותר למעמד היהודי בהלכה. ייחודו מהגוי, נוגע במספר תחומים:

  1. מותר לו לגור בארץ ישראל
  2. יש חובה לשמור על חייו
  3. יש איסור מהתורה להונות אותו, אונאת דברים ואונאת ממון (לשיטת האבן עזרא)

בניגוד לכך, הרמב"ם פסק כי האיסור להונות את הגר מתייחס רק ל"גר צדק" זה אשר קיבל עליו את כל חוקי ההלכה היהודית. לפי דבריו אין איסור להונות "גר תושב".

הדיון ההלכתי בו

בהלכה גר תושב שהרג יהודי, אפילו הוא רוצח בשוגג, חייב מיתה; וכך גם גר תושב שחשב שמותר להרוג גר תושב אחר, והרגו, נחשב קרוב למזיד וחייב מוות (משנה תורה לרמב"ם, הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק ה', הלכה ד').

היסטוריה

בתקופת שלטונו של עם ישראל היו מספר עמים שהיו מעין "גר תושב" כגון הגבעונים.

גר תושב כיום

לפי שיטת הרמב"ם המתבססת על התלמוד (תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף כ"ט, עמוד א') כאשר היובל אינו נוהג, אין מקבלים גר תושב; ומשום שכיום היובל אינו נוהג, לשיטתו מבחינה הלכתית כיום אין דין של גר תושב.[3] אולם לשיטות שונות (כגון הרב אברהם יצחק הכהן קוק) כיום ניתן להחיל דין גר תושב על קבוצות מסוימות (כגון המוסלמים). כך הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג פסק, שכיום כאשר "אומה שלמה" קיבלה על עצמה את שבע מצוות בני נח, כל האומה נחשבת 'גר תושב'. על סמך שיטה זו היו שהכלילו בתוכה אף קבוצות של ערבים נוצרים, והגדירו אותם כגר תושב.

ב-2017 ח"כ בצלאל סמוטריץ' הציע להקנות מעמד גר תושב לפלסטינים שיבחרו להישאר בארץ ישראל כחלק מתוכנית ההכרעה שלו ליישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

ב-2018 פרסם הרב אליעזר מלמד בטורו שבעיתון בשבע דעה לפיה הדרוזים אשר הוכח בעשרות השנים האחרונות שהם שותפים בהגנה על מדינת ישראל ואף שומרים על שבע מצוות בני נוח הם בגדר גר תושב. מנגד, לדעת הרב מלמד רבים מערביי ישראל המתגוררים בארץ אינם מקבלים את ריבונותו של עם ישראל על ארצו ואינם מקיימים שבע מצוות בני נח – חלקם בכך שהם משתפים פעולה עם המחבלים שעוברים על "לא תרצח", וחלקם בכך שאינם פועלים להעמידם לדין, כפי המצווה השביעית להעמיד בתי דין. ולכן חלק זה בערביי ישראל אינם נחשבים כגרים תושבים, ומצווה לגרשם מהארץ. אך כאשר מסיבות בינלאומיות ומוסריות אין אפשרות לגרשם, יש לעודד את הגירתם.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יוסי לוי, גר-תושב. בתוך, ארתור א. כהן ופול מנדס-פלור (עורכים), אברהם שפירא (עורך המהדורה העברית), לקסיקון התרבות היהודית בזמננו:מושגים, תנועות, אמונות, הוצאת עם עובד, תל אביב, תשנ"ג, 1986. עמ' 77–85.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הלכות גדולות דף קנב
  2. ^ ריטבא על מכות ט, א
  3. ^ הרב רבינוביץ' במאמרו "גר תושב בזמן הזה" מסביר את שיטת הרמב"ם שהוא מודה ל"חולקים" עליו בקבוצות של גוים שכבר נמצאות בארץ, וכך גם לפי הרמב"ם קבוצות שנמצאות כבר בארץ ושומרות שבע מצוות בני נח יוגדרו כגר תושב אפילו בזמן הזה.
אונאת הגר

איסור אונאת הגר כולל שתי מצוות לא תעשה מהתורה על פגיעה מילולית או כספית בגר.

אוריה החתי

אוּרִיָּה הַחִתִּי, דמות מקראית, היה אחד משלושים ושבעת גיבורי דוד, ובעלה הראשון של בת שבע, אימו לעתיד של שלמה המלך.

איסור אכילה

איסור אכילה הוא מושג בהלכה היהודית, לפיו ישנם דברים שאסורים באכילה בלבד, אולם אין עליהם איסור הנאה.

גוי

גוי או נוכרי הוא כינוי יהודי לכל אדם שאינו יהודי.

משמעות המילה "נוכרי" היא "זר". המילה "גוי" מופיעה פעמים רבות במקרא בהקשרים שונים. על פי משמעותה המילולית המקורית, היא זהה ל"עם", ומכאן הכוונה לאדם המשתייך לעמי העולם, ולא לעם ישראל.

גיור

גיור הוא הליך של המרת דתו של גוי ליהדות. על פי הגדרת ההלכה היהודית, יהודי הוא מי שנולד לאם יהודייה או שהוא בעצמו התגייר כהלכה. בלשון התנ"כית היה גם שימוש במונח "התייהדות" כדי לציין מושג זה. גבר שהתגייר מכונה "גר", אישה שהתגיירה מכונה "גיורת". היהדות מבחינה בין גר צדק שהוא אדם שהפך ליהודי לכל דבר ועניין, לבין גר תושב שהוא מי שקיבל על עצמו את שבע מצוות בני נח ולכן יכול לשבת בארץ ישראל. המקרא עצמו לא מבחין ביניהם ומשתמש לשניהם באותו מושג - "גר", וההבחנה נעשית לפי תוכן הפסוק.

ההבחנה בין יהודים לגויים חשובה ביהדות לשם הגדרת חיובו של כל אדם במצוות. על פי היהדות, יהודים מחויבים בקיום תרי"ג מצוות, בעוד שאר בני-האדם מחויבים בשבע מצוות בני נח בלבד.

היהדות אינה נוטה למיסיונריות ולעיתים אף הערימה קשיים על המבקשים להתגייר. גם בתקופתנו רבנים רבים אינם מעודדים גיור. על פי ההלכה, אדם מכל מוצא ומין, יכול להתגייר, על פי שיקולים הלכתיים.

גר (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

הלנת שכר (הלכה)

הלנת שכר היא חיוב עשה ולא תעשה לפיו חל איסור לעכב תשלום שכר שכירות - בין של שכיר אדם ובין שכירות של כלי ובהמה. אחת מתרי"ג מצוות, וכוללת עשה ולא תעשה

דין זה אינו חל דווקא על יחסי שוכר-משכיר, אלא חל איסור לעכב כל חיוב שיש לאדם כלפי אחר. ההלכה רואה בחומרה הלנת שכר, וכפי שכתב הרמב"ם: "כל הכובש שכר שכיר כאילו נטל נפשו ממנו שנאמר ואליו הוא נושא את נפשו."

המרת דת

המרת דת היא מעבר של אדם מדת אחת לאחרת, וקבלת כללי הדת החדשה, פולחניה ועיקרי אמונתה. תהליך המרת הדת כולל בדרך-כלל כמה שלבים: התנתקות האדם מקהילתו הדתית הקודמת, בקשתו להצטרף לקהילה דתית חדשה, עריכת טקס מעבר, וקבלה על ידי הממסד והחברים בדת החדשה. ישנם מקרים שבהם משפחות ואף חברות שלמות ממירות את דתן. במצב כזה התהליך חל על החברה כולה כקולקטיב. במקרה של המרת דת המונית מוכרת לפעמים תופעה של סינקרטיזם - אימוץ הדת החדשה תוך שילוב אמונות וטקסים מן הדתות הקודמות בתוכה.

מרבית המסגרות הדתיות כוללות הגדרות לגבי בני-האדם ששייכים לקהילה או שאמורים להשתייך אליה. כללים אלה מגדירים גם את הדרך להצטרפות לקהילה.

יש דתות, כגון הנצרות המעודדות הצטרפות בני-אדם ומשפחות לקהילותיהן. יש דתות שאינן מאפשרות הצטרפות אנשים חדשים לקהילותיהן. בדת הדרוזית מקובל שמי שנולד כדרוזי שייך לקהילה, אבל מאז המאה ה-11 אין אפשרות אחרת להצטרף אליה.

הסיבות להמרת דת הן מגוונות:

אמונה בעקרונות של דת אחרת או הכרה דתית פנימית של אדם, שהדת שאליה הוא עובר, עדיפה מדתו הנוכחית.

רצון לנישואין עם בן דת אחרת, לעיתים כדי לממש את הנישואים עצמם, ולעיתים כדי להימנע מפיצול דתי במשפחה המוקמת.

רצון של מיעוט להשתלב בחברה הכללית, להתקבל על ידה ולהתקדם בה.

פיתוי, חומרי או אחר, שניתן לאדם על ידי נציגים של הדת האחרת, שמטרתם הגדלת מספר המאמינים בדתם.

רדיפה של בני דת מסוימת, לעיתים עד כדי סכנת מוות, שגורמת להם להמיר את דתם בעל כורחם.

וידוי מעשרות

וידוי מעשרות בהלכה (בלשון חז"ל: וידוי מעשר) הוא נוסח הנאמר לאחר ביעור מעשרות. נוסח הווידוי מופיע במקרא, ועל כן חובת אמירתו נחשבת כמצוות עשה מדאורייתא. הווידוי אינו הודאה על חטאים, והמושג 'וידוי' משמש כאן במשמעות הפוכה, של הכרזה על עשיית מעשה טוב.

טומאת שכבת זרע

טומאת שכבת זרע היא טומאה בדרגת אב הטומאה החלה על האדם אשר יוצאת ממנו שכבת זרע ומביאה אותו לדרגת ראשון לטומאה. טומאה זו מקורה בפרשת מצורע בפסוק "ואִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב" (ויקרא פרק ט"ו פסוק ט"ז). הנטמא בטומאה זו נקרא בהרבה מקומות "בעל קרי".

לא תחנם

לא תְּחָנֵּם הוא שמה של קבוצת איסורים בהלכה היהודית שמקורם בציווי מקראי יחיד, ואשר עיקרם הוא התרחקות יהודים מגויים מחשש להיטמעות בתרבותם. אלו כוללים איסור על מכירת קרקע בארץ ישראל לגויים, על נתינת מתנת חינם, ועל מתן תשבחות להם.

מינות (יהדות)

ביהדות, "מינות" (מהמילה "מין" במובן "סוג") הוא כינוי שניתן לכל מי שסטה מדרך הישר או הדעה הישרה ("האורתודוקסיה") שהייתה נהוגה באותה תקופה. בתחילה שימש לכל הקבוצות היהודיות שהתנגדו לחז"ל במאות הראשונות לספירה, כולל הנצרות הקדומה וכיתות יהודיות-גנוסטיות שקיומן משוער, ובתקופה מאוחרת יותר - לתנועת השבתאות. לעיתים שימש המושג גם להתייחסות לאתאיסטים (המכונים אפיקורסים בלשון חז"ל), בתחילת השימוש במושג הכוונה הייתה ליהודי שסטה ולא לנכרים. רק בשלב מאוחר מאד של ההגות היהודית הפך הביטוי לכינוי גם עבור נוצרים שלא היו ממוצא יהודי.

הצנזורה הנוצרית התוודעה לטרמינולוגיה תלמודית זו בעזרת מומרים יהודים כניקולס דונין, והכריחה את המדפיסים של התלמוד בדפוס וילנא להחליף את המילה "מינים" במונח שאינו כולל את הנוצרים: "עובדי כוכבים ומזלות", או בראשי התיבות "עכו"ם". כך הודפסה מהדורת ש"ס וילנא הנפוצה. החלפת הביטויים הייתה לפעמים ללא כל הבנה, כך שבמקום שכתוב "מין קטניות" (במובן של סוג) בוצעה החלפה ל"עכו"ם קטניות". במספר מהדורות דפוס חדשות שיצאו לאחרונה שוחזר הנוסח המקורי.

מסכת גרים

מסכת גרים היא חיבור הנמנה עם המסכתות הקטנות. המסכת מכילה ארבעה פרקים העוסקים בדיני גירות וגרים בנושאים שונים, כגון דרכי הגיור וכדומה.

משפט עברי

משפט עברי הוא מונח מודרני הבא להגדיר את מכלול התורה המשפטית המופיעה בהלכה ובמקורות עבריים בכלל, החל ממתן תורה. על מקורות המשפט העברי נמנים המשנה, התלמוד, ספרות השו"ת והפסיקה.

בנוגע לקטגוריות המדויקות הנכללות תחת הגדרה זו קיים ויכוח בין חוקרים ומשפטנים. מנחם אלון סבור כי משפט עברי כולל את התחומים בהלכה שמקובלים כתחומים משפטיים בשיטות משפט אחרות, כמו דיני נזיקין, דיני קניין ודיני עונשין. לדעתו יש להבחין בין הלכות "משפטיות" (Judicial) והלכות "דתיות" (Religious). דעה דומה מביע שמשון אטינגר, המגדיר במסגרת המשפט העברי את כל החוקים שהיה עלינו להמציא אילו לא הייתה תורה, כלומר כל אותם חוקים הנוגעים לתחומים שמהווים חלק בלתי נפרד מהחיים.[דרוש מקור] לעומתם, יצחק אנגלרד סבור כי לא ניתן להפריד בין הלכות משפטיות והלכות דתיות, וחלוקה כזו היא שרירותית.

עבד כנעני

בהלכה היהודית, עבד כנעני (או שפחה כנענית, המקבילה הנשית) הוא גוי שנמכר ליהודי לעבדות. במהלך הקנייתו ליהודי, העבד עובר גיור חלקי, הכולל מילה וטבילה, ולאחריהם הוא חייב בכל מצווה בה מחויבת אשה, ואף זוכה לאכול תרומה אם בעליו הוא כהן. מעמד העבד והשפחה הכנענית הוא מעמד ביניים בין גוי ליהודי (לדוגמה, עבד כנעני אינו יכול לישא יהודיה), אך אם העבד או השפחה משתחררים מעבדותם, הם הופכים ליהודים גמורים.

יש להבדיל בין עבד כנעני לעבד עברי, שהוא יהודי גמור שנמכר לעבדות, והוא מחויב בכל המצוות כישראל.

בעקבות ביטול מוסד העבדות ברוב מדינות העולם, דין עבד כנעני אינו מיושם כיום, אם כי הועלתה הצעה לגייר גויה לשפחה כנענית על מנת שממזר יוכל לשאת אותה ואת צאצאיו ממנה יהיה ניתן לשחרר ואז יותרו לבוא בקהל. יש גם שהציעו לגייר גויים לשם עבדות ומיד לשחררם, על מנת להופכם ליהודים ללא צורך בקבלת מצוות.

דיני עבד כנעני מפורשים ברמב"ם בהלכות איסורי ביאה, ובטור ובשולחן ערוך בסימן רס"ז בחלק יורה דעה.

פסק דין אלבה נגד מדינת ישראל

ע"פ 2831/95 אלבה נ' מדינת ישראל, הוא פסק דין שניתן בישראל ב-1996, והיה לפעם הראשונה בה אדם בישראל הועמד לדין בגין הפרת חוק איסור פרסום הסתה לגזענות. פסק הדין עוסק באיזון בין חופש הביטוי לבין הסתה לגזענות ועידוד אלימות. בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, דחה את ערעורו של הרב עידוא אלבה וקבע כי המאמר אותו פרסם על "הלכות הריגת גוי" אכן מבטא מסר ברור וחד-משמעי של הסתה לגזענות וכי טמון בו גם חשש לא מבוטל לסיכון שלום הציבור. הרב אלבה נידון לשנתיים מאסר, שאותן ריצה בכלא איילון.

קנאים פוגעים בו

קנאים פוגעים בו היא הלכה יהודית שמתירה לאדם המונע מרגשי קנאות דתית להרוג עבריינים בשלוש עבירות: מעילה, קללה בשם עבודה זרה ובעילת גויה. הקנאי רשאי להרוג את העבריינים בלי משפט ובלי ידיעת בית דין. בניגוד להלכה המחייבת עונש מוות על הריגת יהודי, ואפילו יהודי שחטא בחטא חמור, הקנאי פטור מכל עונש.

הלכה היא נדירה ביותר, ובימינו איננה מיושמת בפועל כלל.

ראובן מרגליות

הרב ראובן מרגליות (ז' בכסלו תר"ן, 30 בנובמבר 1889 - ז' באלול תשל"א, 28 באוגוסט 1971) היה למדן, חוקר וספרן. חיבר למעלה מחמישים ספרים במגוון נושאים תורניים. מייסד ספריית הרמב"ם והספרן שלה במשך שנים רבות. חתן פרס ישראל ופרס הרב קוק לספרות תורנית.

שבע מצוות בני נח

שבע מצוות בני נח הן מצוות שעל פי מסורת חז"ל, נצטוו עליהן הגויים, להבדיל מתרי"ג המצוות שנצטוו עליהן בני ישראל. על פי מסורת חז"ל, בשש מצוות כבר נצטווה אדם הראשון, והשביעית, שהיא איסור אבר מן החי, ניתנה לנח ולבניו לאחר המבול, עת הותר להם להמית בעלי חיים לצורך אכילתם. אך לדעת רש"י, גם אבר מן החי נאסר כבר לאדם הראשון.

המקורות היהודיים, כדוגמת הגמרא וספרי הרמב"ם, עוסקים רבות בשבע מצוות בני נח ובהשלכותיהן. כיום ישנם גורמים מסוימים ביהדות העוסקים בהפצת 'שבע מצוות בני נח' בקרב אומות העולם. כתוצאה מפעילות זו נוצרו בציבור הלא יהודי חוגים המקבלים על עצמם את שבע מצוות בני נח.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.