גרשון שקד

גרשון שקד (8 ביולי 192928 בדצמבר 2006) היה חוקר ספרות עברית, בין הבולטים במבקרי הסיפורת העברית וחוקריה וזוכה פרס ישראל לחקר הספרות העברית.

גרשון שקד
גרשון שקד תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
ענף מדעי ספרות
מדינה ישראל
תרומות עיקריות
חקר הספרות העברית

ביוגרפיה

ראשית חייו

שקד נולד בשנת 1929 בווינה בירת אוסטריה בשם גֶרהַרד מַנדֶל (Gerhard Mandel). הוריו היו עניים וחסרי השכלה פורמלית, ואהבתו לספרות החלה כשקרא ספרים שאסף אביו הסמרטוטר לשם גריסה. לאחר האנשלוס, ב-1938, כשהיה בן תשע, נאסר אביו על ידי הנאצים לתקופה ממושכת, טראומה שנחרתה בזכרונו של הילד. כעבור שנה, ב-1939, נשלח שקד לבדו לארץ ישראל, במסגרת עליית הנוער, ובחמש השנים שלאחר מכן התחנך בפנימייה בפרדס חנה. הוריו, שהגיעו כמה חודשים אחריו, התיישבו בשכונת פלורנטין בתל אביב. כאשר סיים את הפנימייה בגיל 14 נשלח לזמן מה למשפחה אומנת בירושלים, ולאחר מכן עבר לתל אביב, סיים את לימודיו בגימנסיה הרצליה ב-1948 ובאותה שנה התגייס לצה"ל. חוויות ילדותו הקשות מונצחות בספרו "מהגרים" (2002).

חוקר הספרות העברית

בשנת 1950 החל בלימודי ספרות באוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנת 1960 החל ללמד בחוג לספרות עברית. ב-1964 קיבל תואר דוקטור[1], ובין השנים 1964–1965 למד ספרות גרמנית, צרפתית ואנגלית באוניברסיטת ציריך בשווייץ. ב-1975 מונה כפרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית. שימש ראש החוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים, וראש החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. פרש לגמלאות מן האוניברסיטה העברית ב-1997, והחל ללמד באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מפעלו הספרותי הגדול של שקד הוא סדרת הכרכים "תולדות הסיפורת העברית 18801980" – חמישה ספרי מחקר מקיפים שפרסם בין 1977 ל-1998. מחקר זה זיכה אותו בפרס ביאליק ב-1986 ובפרס ישראל ב-1993. לפי ספרים אלה ערכה תמר לוטן את סדרת "לשון המראות" אודות הספרות העברית בטלוויזיה החינוכית.

שקד היה חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. כתב כעשרים ספרי ביקורת ומחקר בתחום הסיפורת העברית, מאות מאמרים, וכן ספרות אוטוביוגרפית. חקר בין היתר את יצירות מנדלי מוכר ספרים וש"י עגנון, ואת המגמות הכלליות בספרות העברית לדורותיה – הן בראייה לאחור והן בעת התרחשותן.

באפריל 1988 הוצתו מכוניתו ודלת ביתו על ידי הארגון שכונה באותם ימים הסיקריקים, לאחר שחתם על עצומת "הפורום המתון" שקראה לממשלה לנהל משא ומתן עם הפלסטינים.

גרשון שקד נפטר בירושלים ב-28 בדצמבר 2006 בעת ניתוח לב, בגיל 77. הותיר אחריו את אשתו, חוקרת הספרות ד"ר מלכה שקד, שתי בנות וחמישה נכדים.

מספריו

לקריאה נוספת

  • אבנר הולצמן, "שקד, גרשון", לקסיקון הֶקְשֵרִים לסופרים ישראלים (תשע"ד 2014), עמ' 979–982.
  • וולפגנג איזר, 'גרשון שקד על הסופרים היהודים בעת שקיעת הממלכה ההבסבורגית', בתוך: ספרות וחברה בתרבות העברית החדשה, 2000, עמ' 13–22.
  • דן לאור, 'דיוקנו של המבקר כאיש פוליטי': ביקורת על גרשון שקד: "אין מקום אחר; על ספרות וחברה".
  • רפי וייזר, והלל יפה, 'רשימת הפרסומים של גרשון שקד 1952–2000', בתוך: ספרות וחברה בתרבות העברית החדשה, 2000, עמ' 477–503.
  • אמנון נבות, "לא אשנב, לא כניסה צדדית", עכשיו, 50, תשמ"ה-1985.
  • אבנר הולצמן, 'דיוקנה של סיפורת ריאליסטית', על גרשון שקד, "הסיפורת העברית 1880–1980; [ד] בחבלי הזמן; הריאליזם הישראלי, 1938-1980", 1993, מדעי היהדות, 34, תשנ"ד-1994.
  • זיוה שמיר, 'מפעל חלוצי', על הסיפורת העברית של גרשון שקד, ידיעות אחרונות, פברואר 1984.
  • גבריאל מוקד, 'סיפורת עברית - הפיסגה והמישור, גרשון שקד, "הסיפורת העברית 1980-1880", כרך ב (1983)', עכשיו, 49, תשמ"ד-1984.
  • רות וייס, 'חייו ומותו של מבקר ספרות ציוני', ארץ אחרת, אפריל-מאי 2007.

קישורים חיצוניים

מפרי עטו:

הערות שוליים

  1. ^ תואר דוקטור לפילוסופיה, דבר, 15 ביוני 1964
28 בדצמבר

28 בדצמבר הוא היום ה־362 בשנה (363 בשנה מעוברת), בשבוע ה־52 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 3 ימים.

8 ביולי

8 ביולי הוא היום ה-189 בשנה (190 בשנה מעוברת), בשבוע ה-27 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 176 ימים.

אגדת שלושה וארבעה

אגדת שלושה וארבעה היא אגדה מאת חיים נחמן ביאליק. האגדה הופיעה בשני נוסחים עיקריים, הנוסח הראשון ("נוסח אחד") הוא עיבוד של אגדה תלמודית, הצמוד יחסית למקורו. הנוסח המאוחר יותר ("נוסח שני") הוא אגדה ארוכה ומפורטת, מקורית ורחבת יריעה. יוסף קלוזנר, שכתב את הערך על ביאליק באנציקלופדיה העברית, תיאר את האגדה כ"יצירתו הגדולה האחרונה" של המשורר וכ"שירת הברבור הגדולה" שלו. שם האגדה נגזר מהפסוק בספר משלי, פרק ל', פסוקים י"ח-י"ט: " שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי, וְאַרְבָּעָה לֹא יְדַעְתִּים. דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם, דֶּרֶךְ נָחָשׁ עֲלֵי צוּר, דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם, וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה." המוטיבים של נשר, נחש, אוניה ויחסי גבר ועלמה שזורים בעלילה ומובילים אותה.

אורח נטה ללון

"אוֹרֵחַ נָטָה לָלוּן" הוא רומן מאת ש"י עגנון שפורסם ב-1939, שעלילתו מתרחשת ב"שבוש", שלימים הבהיר עגנון שהיא למעשה בוצ'אץ', עיירת הולדתו.

הגיבור, האורח שנטה ללון, בא מארץ ישראל לביקור בעיירה המתפוררת שלאחר מלחמת העולם הראשונה, ובסופו של הסיפור הוא חוזר לירושלים.

יש הרואים את הסיפור כמבוסס על ביקורו של עגנון בבוצ'אץ' בשנת 1930.

מקור השם הוא בפסוק בספר ירמיה: "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן" (יד, ח).

עגנון עסק בכתיבת הרומן באינטנסיביות במשך כשנה וחצי. ב-18 באוקטובר 1938 החל הרומן להתפרסם כסיפור בהמשכים בעיתון "הארץ". הסיפור פורסם על גבי 139 גיליונות של העיתון, ופרקו האחרון פורסם ב-7 באפריל 1939. לאחר מכן עמל עגנון על פרסום הרומן כספר, השביעי בסדרת כל סיפוריו, וכהרגלו תיקן ושינה את הסיפור, חרף מחאותיו של המו"ל, גרשום שוקן. הספר יצא לאור בספטמבר 1939, זמן קצר לאחר כיבוש פולין בתחילתה של מלחמת העולם השנייה.

בטקס הענקת פרס נובל לספרות לעגנון אמר יו"ר ועדת הפרס, אנדרס אסטרלינג, שהספר הוא אולי הישגו הגדול ביותר של עגנון. חוקר הספרות דן לאור הוסיף כי יצירה זו: "אינה רק מיטבו של עגנון, אלא, קרוב לוודאי, נקודת הגובה של הסיפורת העברית במאה העשרים בכללותה".

גבריאלה אביגור-רותם

גבריאלה אביגור-רותם (נולדה ב-1946) היא סופרת, משוררת ועורכת ישראלית. זכתה פעמיים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, בשנת תשנ"ג על ספרה "מוצרט לא היה יהודי" ובשנת תשס"ב על ספרה "חמסין וציפורים משוגעות", שזיכה אותה גם בפרס נשיא המדינה לספרות.

הוצאת הקיבוץ המאוחד

הוצאת הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים היא הוצאת ספרים שהוקמה בשנת 1939 על ידי תנועת הקיבוץ המאוחד. העורך הראשי ומנכ"ל ההוצאה הוא פרופ' עוזי שביט. משרדי ההוצאה שוכנים בבני ברק.

בשנותיה הראשונות עסקה ההוצאה בעיקר בספרים הקשורים בארץ ישראל, בציונות ובסוציאליזם, ובספרי עדות מחיי הקיבוץ. כן הוציאה לאור ספרות יפה וספרי ילדים. במהלך השנים התבלטה ההוצאה בתחומי השירה, הסיפורת והמחקר, כמו גם בספרי הילדים שלה.

מפעל בולט של ההוצאה, בשיתוף עם ספרי סימן קריאה, הוא סדרת הסיפורת "הספריה החדשה" בעריכת מנחם פרי.

בשנת 2001 התמזגה הוצאת הקיבוץ המאוחד עם הוצאת ספרית פועלים, לגוף ששמו "הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים". בשנת 2007 נחתם הסכם-הפצה בין ההוצאה לבין כתר ספרים.

המלבוש

המלבוש הוא סיפור קצר בן שלושה פרקים מאת הסופר ש"י עגנון. הסיפור, שעלילתו מתרחשת במשך שלושה ימים רצופים, עוסק בחייט יהודי שהתבקש להכין מלבוש בעבור השר. השר ועבדיו דוחקים בו לסיים את הכנת המלבוש, אך הוא דוחה את עבודתו בתירוצים שונים ומסיח את דעתו מן המלאכה, עד שלבסוף המלבוש נבלע על ידי דג גדול והחייט, הרודף אחר הדג, טובע בנהר. גרשון שקד ציין כי "מבחינת הטקסט הגלוי נראה סיפור זה כמעשייה (כמעט כמין מעשייה עממית) ... אבל אין הדברים מסתברים כפשוטם, ועניינים שונים נשארים סתומים." לדברי פרשנים כאהרון מגד וגרשון שקד, הסיפור הוא אלגוריה לחיי האדם, שבהם השר מייצג את הקב"ה, והחייט מייצג אדם מישראל שנמסרה לו נשמה שעליו לטפחה.

הסיפור פורסם לראשונה בגיליון ערב ראש השנה תשי"א של העיתון "הארץ", ובשנת 1952 נכלל בקובץ סיפוריו של עגנון "עד הנה", שיצא לאור בהוצאת שוקן.

הספרות

הספרות - רבעון למדע הספרות הוא כתב עת מדעי לחקר הספרות, ובפרט הספרות העברית, ולתורת הספרות, שיצא לאור על ידי אוניברסיטת תל אביב בשנים 1968–1986.

עורכו של כתב העת היה פרופ' בנימין הרושובסקי. בפתח הגיליון הראשון הוצג ייחודו של כתב העת:

'הספרות' אינו דומה לשום כתב עת הקיים בעברית. רבעון זה לא יפרסם יצירות ספרות חדשות, לא יתמסר לביקורת הספרות השוטפת, לא יקדיש את גליונותיו לפובליציסטיקה או לאידאולוגיה. תפקידו מדעי גרידא. לשורת כתבי העת המדעיים המופיעים בארץ ... נוסף עתה כתב עת לחקר הספרות.כדי להבהיר היטב את תחומו של כתב העת, המאמר הראשון שבו, מאת פרופ' הרושובסקי, קרוי "על תחומי מדע הספרות", ומשרטט את הנושאים שבהם עוסק מדע הספרות.

עם הכותבים בכתב העת נמנו חברי הסגל האקדמי של החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב (מנחם פרי, יוסף האפרתי, מאיר שטרנברג, ישראל לוין ועוד) ובאוניברסיטאות אחרות (שמעון זנדבנק, גרשון שקד, דב סדן, חנא שמרוק ועוד).

ויהי היום

ויהי היום הוא ספר מעשיות מאת חיים נחמן ביאליק, שהוא, כדברי ביאליק בפתח הספר "עיבוד ספרותי של אגדות ושברי-אגדות שאובים ממקורות שונים".

ז' בטבת

ז' בטבת הוא היום השביעי בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בז' טבת היא

ברב השנים פרשת ויגש. אבל אם בר המצווה חל בשנה המתחילה ביום חמישי פרשת בר המצווה היא פרשת ויחי.

יצחק שמי

יצחק שָמי (4 באוגוסט 1888, חברון – מרץ 1949, חיפה) היה סופר עברי, מראשוני הסופרים העבריים החדשים שפעלו בארץ ישראל בימי טרום-המדינה. יצירתו, הייחודית לתקופתה, עסקה בדמויות והתרחשויות המושרשים בהווי יהדות המזרח ובני ערב. שמי פרסם מספר סיפורים קצרים ואת הנובלה "נקמת האבות", וכן כתב מספר שירים ומאמרים. מבקר הספרות גרשון שקד, תיאר את הנובלה פרי עטו של שמי "כאחת מהיצירות החשובות ביותר בספרות העברית".

מדעי היהדות (כתב עת)

מדעי היהדות, במת האיגוד העולמי למדעי היהדות (כותר אנגלי: Jewish studies, forum of the World Union of Jewish Studies) הוא כתב עת מדעי ושנתון של האיגוד העולמי למדעי היהדות, השוכן בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית.

כתב העת נוסד בשנת תרפ"ו (1926), כחלק מהמכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית. כותרו הראשון היה "ידיעות המכון למדעי היהדות". במשך השנים השתתפו בו חוקרים במדעי היהדות מרחבי תבל. בשנת תשס"ט 2009, ערכו את "מדעי היהדות" גרשון בקון, איתמר גרינוולד ומנחם הירשמן. כל גיליון "מדעי היהדות" מכיל חלק מחקרים וחלק סקירות קצרות על כותרים חדשים בתחום מדעי היהדות.

בין המשתתפים במדעי היהדות: אפרים אלימלך אורבך, משה אידל, נחם אילן, יעקב אלבוים, חנוך אלבק, מנחם אלון, שולמית אליצור, דניאל בויארין, עידו בסוק, ישראל ברטל, יצחק ברנד, ישעיהו גפני, זאב גריס, יהושע גרנט, אברהם דוד, יוסף דן, אבנר הולצמן, גתית הולצמן, אביעד הכהן, חגית הלפרין, שמואל ורסס, יעקב זוסמן, יאיר זקוביץ, גלית חזן-רוקם, עמנואל טוב, ציפי יבין, שלם יהלום, שרה יפת, רימון כשר, יהודה ליבס, חננאל מאק, שגית מור, שלמה מורג, אברהם מלמד, דליה מרקס, מרדכי נדב, הלל נוימן, חנה ספראי, מעוז עזריהו, שמחה עמנואל, חביבה פדיה, עזרא פליישר, ישראל קולת, ישי רוזן-צבי, שלום רוזנברג, ישראל רוזנסון, מיכאל ריגלר, דב שוורץ, גרשון שקד, סמדר שרלו, ישראל משה תא-שמע ויוסף תבורי.

סיפור פשוט

סיפור פשוט הוא רומן נודע מאת הסופר העברי ש"י עגנון, המתאר את מסכת לבטיו של בחור צעיר בקהילה יהודית בעיר קטנה במזרח אירופה על רקע שלל מנהגיה. הסיפור הוא רומן פסיכולוגי המתאר את הקונפליקט של היחיד בין רצונותיו לבין לחצי החברה סביבו. קונפליקט זה מוביל את הגיבור, באחד משלבי הסיפור, לאובדן שפיות. הספר מעביר ביקורת חברתית נוקבת על ערכים בורגניים בכלל, וערכי העיירה היהודית, בפרט, המתרכזים במאכל, משתה, רדיפה אחרי כבוד ותאוות ממון. הסופר גורס שערכים אלה יכולים לפגוע ביחיד ולמנוע ממנו להגשים את רצונותיו האמיתיים, כפי שקרה להירשל הורוביץ. הרומן ראה אור בשנת 1935, ונחשב לאחת מיצירות המופת של הספרות העברית. הרומן נכלל בספר סיפורים של עגנון בשם "על כפות המנעול" אך יצא בהוצאות שונות גם כספר נפרד.

עלילת הספר עוסקת בהירשל, שהתאהב בבת משפחה רחוקה בשם בלומה, שהתיתמה מאביה ומאמה, המשמשת כמשרתת בביתו. אמו מסתייגת מקשריו איתה, ומשדכת אותו למינה - נערה מפונקת ממשפחת איכרים אמידה. בלומה, המאוהבת בהירשל, עוברת לשרת בבית אחר. לאחר נישואי מינה והירשל, הוא לוקה בהדרגה בהפרעות מצב רוח ומחשבות כפיתיות עד כדי התמוטטות ונלקח לבית חולים פסיכיאטרי, שם הוא משתקם. בבית החולים נודע לו שנולד לו בן. הוא משלים עם נישואיו למינה ומוליד בן שני. עם זאת דמותה של בלומה האהובה האבודה ממשיכה לרחף בחייו בדמיונותיו ולאורך כל דפי הסיפור.

סמוך ונראה

סמוך ונראה הוא השישי בסדרת כל סיפוריו של ש"י עגנון. כותרת המשנה שלו היא "סיפורים עם ספר המעשים". הספר יצא לאור בשנת 1950 (ה'תשי"א), אך כמעט כל הסיפורים הנכללים בו ראו אור במהלך עשרים השנים שקדמו לצאת הספר.

עגונות

עגונות הוא סיפור קצר מאת ש"י עגנון, הראשון מסיפוריו שפורסם בארץ ישראל. שמו של הסיפור מהווה בסיס לתימת העגינות שעליה כתב עגנון רבות, תימה שממנה שאב את שם משפחתו (שקודם לבואו לארץ ישראל היה "טשאטשקעס"), ובו השתמש לראשונה, כשם עט, בפרסום סיפור זה בכתב העת "העומר", באוקטובר 1908.

רות אלמוג

רות אלמוג (נולדה ב־1936) היא סופרת ישראלית.

שבועת אמונים (נובלה)

שבועת אמונים היא נובלה מאת שמואל יוסף עגנון, שפורסמה לראשונה כספרון בשנת 1943. במסגרת "כל סיפוריו של שמואל יוסף עגנון" נכללת הנובלה בכרך "עד הנה".

תמר לוטן

תמר לוטן (1934 – 29 בדצמבר 2011) הייתה עורכת ומפיקת טלוויזיה, מראשוני הטלוויזיה החינוכית הישראלית ואחראית על תוכניות כגון "לשון המראות" אודות הספרות העברית לפי ספריו של גרשון שקד, "תיק תקשורת", "זהו זה!", "ערב חדש" ועוד.

לוטן נולדה בשנת 1934 כתמר קרצ'מר, אמה הייתה רחל בתו של הרבי מרדכי מנחם מנדל קאליש מוורקא. היא התחנכה בבית החינוך ע"ש א"ד גורדון בצפון תל אביב. בשנת 1952 יצאה כחניכת התנועה המאוחדת להכשרה בניר עם, ושנה לאחר מכן הצטרפה לקיבוץ יפתח, שם פגשה את מיכאל לוטן, ונישאה לו.

ב-1956 עזבו את הקיבוץ ועברו לבית ברל, שם שימשה לוטן כמורה לספרות. בשנת 1967 הצטרפה לצוות ההקמה של הטלוויזיה הלימודית (שמה של הטלוויזיה החינוכית דאז) ועיצבה את תוכניות העשרת המבוגרים. יחד עם תרצה יובל אלחנתי מגלי צה"ל גיבשה את תוכניות "אסכולה" למדע פופולרי.

תקופת התחייה

תקופת התחייה או דור התחייה הוא הכינוי לתקופה בת 60 השנים בספרות העברית – מתום תקופת ההשכלה עם "הסופות בנגב" ב-1881 ועד החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל ב-1947.במוקד תקופת התחייה עמדה התמורה בחיי היהודים במזרח אירופה ובעיקר חיבת ציון והציונות. השפה העברית גם היא שינתה את פניה עם תחיית הלשון העברית הכתובה והמדוברת, כשבמקביל מתרחשת גם תחיית היידיש ומתקיימת מעין תחרות עמה. הדור הראשון של סופרי תקופת התחייה פעל בעיקר באירופה, ואילו בהמשך התקופה עבר מרכז הכובד של הספרות העברית לארץ ישראל.

יצירתו של מנדלי מוכר ספרים מסמנת את המעבר מספרות ההשכלה לספרות התחייה. בין הסופרים והמשוררים העבריים הבולטים של התקופה נמצאים ביאליק, טשרניחובסקי, ברדיצ'בסקי, ברנר, גנסין והזז.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.