גרשון אגרון

גרשון אַגרוֹן (אגרונסקי) (27 בדצמבר 18931 בנובמבר 1959) היה עיתונאי ועורך אמריקאי-ישראלי, מייסד העיתון Palestine Post (לימים ה-Jerusalem Post) ועורכו הראשי, ראש שירותי המודיעין (ההסברה) במשרד ראש הממשלה בשנים 19491951 וראש עיריית ירושלים מספטמבר 1955 ועד מותו.

גרשון אגרון
גרשון אגרון, ראשית שנות ה-30
גרשון אגרון, ראשית שנות ה-30
ראש עיריית מערב ירושלים
7 בספטמבר 19551 בנובמבר 1959
(4 שנים ו-8 שבועות)
תפקידים בולטים
Agrongort
גרשון אגרון (מימין) במפגש של עיתונאים עם הנציב העליון לורד גורט, מרץ 1945

ביוגרפיה

גרשון אגרונסקי נולד ב-1893 ליהודה ולשיינדל בת הרב מירנברג מרומני במינה , בפלך צ'רניגוב שבאוקראינה, אז חלק מן האימפריה הרוסית. הוא קיבל חינוך יהודי מסורתי ב"חדר", ובשנת 1906 היגר עם משפחתו לפילדלפיה שבארצות הברית. שם סיים לימודים תיכוניים ולימודים אקדמיים באוניברסיטת טמפל. עוד בנערותו היה מעורב בפעילות ציונית ואף יזם את הקמתו של מועדון נוער ציוני ושימש כמזכירו. ב- 1915 ייצג את יהודי פילדלפיה כציר בכנס ציוני כלל-אמריקאי בבוסטון. בשנת 1917 עבר להתגורר בניו יורק ושימש כעורך ביטאון ההסתדרות הציונית "דאָס יידישע פאָלק" ('העם היהודי'). בשנת 1918, במהלך מלחמת העולם הראשונה התגייס לגדוד האמריקאי של הגדודים העבריים ונלחם לצד הבריטים על אדמת ארץ ישראל. באביב 1920 השתחרר משירותו הצבאי, החליט להישאר בארץ ישראל והשתקע בירושלים.

באותה שנה ניהל את לשכת העיתונות של ההסתדרות הציונית העולמית. בין השנים 1921 ו-1924 ניהל את סוכנות הידיעות יט"א (יידישע טלעגראף אגענטור) בניו יורק. בשנת 1924 שב לנהל את לשכת העיתונות של ההסתדרות הציונית העולמית, תוך שהוא משמש ככתב בירושלים עבור עיתונים חשובים בעולם כגון טיימס והדיילי טלגרף.

ב-1 בדצמבר 1932 ייסד את העיתון בשפה האנגלית Palestine Post (פלסטיין פוסט) בירושלים והיה לעורכו. תחת שלטון המנדט נקט הפלסטיין פוסט בקו שתמך במאבק להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל ונקט בקו גלוי ותקיף נגד ההגבלות שהטיל השלטון הבריטי על הגירת יהודים לארץ ישראל. (בשנת 1950 שינה העיתון את שמו ל-The Jerusalem Post.)

היה חבר משלחת הסוכנות היהודית לוועידת סן פרנסיסקו ב-1945 שנאבקה לניסוחו והכללתו של סעיף 80 פרק 12 במגילת האומות המאוחדות.[1]

ב-8 ביוני 1949[2] נכנס לתפקידו כראש שירותי המודיעין (ההסברה), שהועברה ממשרד הפנים למשרד ראש הממשלה,[3] וכיהן בתפקיד עד 1 במרץ 1951, אז שב לעבודתו העיתונאית בעיתונו.[4]

ב-7 בספטמבר 1955 נבחר אגרון לראש עיריית ירושלים.[5] וכיהן בתפקיד זה עד למותו. באוגוסט 1956 ניצל מניסיון הדחה בזכותו של רחמים כלנתר, שנטש את סיעתו, סיעת "הפועל המזרחי", שפעלה כדי להדיח את אגרון, והפך לתומך של אגרון. בתמורה מונה כלנתר לתפקיד סגן ראש העיר הממונה על ענייני דת ותברואה. מעשה זה יצר את המושג כלנתריזם. אגרון תמך בבניית בריכת ירושלים שהייתה הבריכה הראשונה בירושלים בה רחצו במעורב גברים ונשים והייתה פתוחה בשבת. בתגובה לכך, דיינים חרדים החליטו לקיים נגדו טקס פולסא דנורא. במהלך תקופת כהונתו הקדיש אגרון תשומת לב רבה לפיתוחה הכלכלי של העיר.

כשבועיים לפני בחירות 1959 נפטר אגרון בעקבות סיבוכים שנבעו ממחלת הצהבת בה לקה, ונקבר בהר המנוחות בירושלים.

משנת 1921 ועד מותו היה נשוי לאטל לבית ליפשיץ (נפטרה ב-1973.[6] היה אב לשלושה: דניאל (דני) אגרון, יהודית מנדלסון וורדה טמיר. בנו דני אגרון היה חבר "ההגנה", ממקימי התעשייה האווירית ולאחר מכן מנהל חברת מטוסי ריסוס, וחרט עץ נודע. אשתו, פרופ' חסיה לוי-אגרון, הייתה כוריאוגרפית ורקדנית, מייסדת הפקולטה למחול של האקדמיה למוסיקה על שם רובין בירושלים, כלת פרס ישראל למחול לשנת תשנ"ח (1998).

על שמו, אגרון[7] "בית אגרון" (ביתה של אגודת העיתונאים בירושלים),[8] רחוב אגרון במרכז ירושלים,[9] וכן בית ספר יסודי בשכונת קריית יובל שבירושלים.[10] על שמו פרס ירושלים לעיתונות ע"ש גרשון אגרון, שהוענק על ידי עיריית ירושלים אחת לשנתיים למחבר מאמר או רשימה העוסק בירושלים של ימינו.

ספרו

  • אסיר הנאמנות; הביא לבית הדפוס: שריה שפירא,‫ ירושלים: מ' ניומן, תשכ"ד. ‬("ספר עדות ... על המתרחש בחיים הציוניים משני עברי האוקיינוס במשך יותר מיובל שנים")

לקריאה נוספת

  • 'אגרונסקי, גרשון', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי,‫ תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 22.
  • Stephen Klaidman, 'The Jerusalem Post [and the story of Gershon Agronsky (Agron)]', Present Tense 6, 3 (1979), 36-42.
  • Matthew Silver, First contact: Origins of the American-Israeli connection: Halutzim from America during the Palestine mandate, West Hartford, CT: Graduate Group, 2006.

קישורים חיצוניים


מפרי עטו:

הערות שוליים

  1. ^ אליהו אילת, יומן סן פרנסיסקו, הוצאת דביר, 1971, עמ' 27-28
  2. ^ ג. אגרון נכנס לתפקידו, דבר, 9 ביוני 1949.
  3. ^ ג. אגרון בראש לשכת המודיעין, על המשמר, 11 במאי 1949.
  4. ^ מסיבת־פרידה לג. אגרון, דבר, 14 בפברואר 1951.
  5. ^ גרשון אגרון נבחר ראש עיריית ירושלים, דבר, 8 בספטמבר 1955, המשך; ג. אגרון – ראש עיריית־ירושלים, על המשמר, 8 בספטמבר 1955; אגרון החל לכהן בתפקידו, על המשמר, 9 בספטמבר 1955.
  6. ^ אטל אגרון, מעריב, 28 בינואר 1973 (מודעה) (מודעת אבל)
  7. ^ מילים נרדפות, אגרון, 18.12.86
  8. ^ אבן־פינה לבית העתונאים בירושלים ע"ש גרשון אגרון, דבר, 10 באוקטובר 1961.
  9. ^ רחוב אגרון נחנך בבירה, מעריב, 21 באוקטובר 1960.
  10. ^ ירושלים: בית ספר על שם גרשון אגרון, מעריב, 1 בפברואר 1960; ביה"ס בקרית־היובל ע"ש גרשון אגרון, דבר, 30 במאי 1960.
1959 בישראל

בשנת 1959 בישראל חגגה המדינה הצעירה 11 שנים מיום עצמאותה. מספר אירועים בולטים אירעו ב-1959. מחד, חל שיפור במצב הכלכלי והופסקה מדיניות ה"צנע"; מאידך, מתחים חברתיים ועדתיים ומרירות על פערים מתגברים הובילו למהומות העדתיות הראשונות בישראל - אירועי ואדי סאליב. אירוע מרכזי נוסף הוא "ליל הברווזים", שמועה על גיוס מילואים של צה"ל (אשר מקורה בתרגיל) שנתפסה כהכנה למלחמה.

אגרון (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

בית אגרון

בית אגרון הוא בנין משרדים, אודיטוריום ואולם אירועים על שם גרשון אגרון השוכן ברחוב הלל בירושלים, מול גן העצמאות ובריכת ממילא. בית אגרון הוא ביתה של אגודת העיתונאים בירושלים. בעבר שכנו בו משרדי לשכת העיתונות הממשלתית, סניף ירושלים והסביבה של לשכת המהנדסים ("בית המהנדס") ואולפני גלי צה"ל בירושלים ("אולפני אגרון"). בשנת 2017 הושלמה הרחבה משמעותית של הבניין וחלק ממנו החל לשמש כמעונות הסטודנטים של בצלאל.

ג'רוזלם פוסט

ג'רוזלם פוסט (באנגלית: The Jerusalem Post) הוא עיתון יומי ישראלי בשפה האנגלית. מקורו של העיתון ב-"Palestine Bulletin", עיתון יומי באנגלית שנוסד בשנת 1925 ושבהמשך הפך ל-"Palestine Post". לאחר קום המדינה שונה שמו לזה המשמש עד היום.

גן העצמאות (ירושלים)

גן העצמאות (בשמו הרשמי: גן הרי וילף) הוא פארק עירוני במרכז ירושלים, המשתרע בין רחוב המלך ג'ורג' במערב ורחוב גרשון אגרון וכיכר צרפת בדרום, רחוב הלל בצפון ורחוב מנשה בן ישראל ובית הקברות המוסלמי הישן במזרח.

יהושע ביצור

יהושע ביצור (14 בינואר 1926 - 1 ביולי 1988) היה עיתונאי ופובליציסט, כתב וראש מערכת "מעריב" בירושלים.

יחסי גאנה–ישראל

בין מדינת ישראל ורפובליקת גאנה קיימים יחסים דיפלומטיים רשמיים נכון לשנת 2015, וכן שיתוף פעולה בנושאים שונים, בעיקר בתחומי המסחר והחקלאות.

יצחק קריב

יצחק קריב (1902; ה'תרס"ג - 1998; ה'תשנ"ט) היה ראש עיריית ירושלים.

קריב נולד ברוסיה. שימש כמנהל בנק בירושלים.

ב-25 בספטמבר 1952 נבחר לראש עיריית ירושלים מטעם סיעת המזרחי. לאחר הודעת הפרישה של שלמה זלמן שרגאי ביוני, נערכו דיונים במועצת העיר לבחירת ראש העיר החדש שארכו קרוב לארבעה חודשים וקריב נבחר כמועמד פשרה, בתמיכת מפלגות הימין. באפריל 1955 מונתה במקומו ועדה קרואה, על אף סמיכות הזמנים לבחירות המקומיות שנערכו בישראל בקיץ אותה שנה.

בשנות התשעים נקרא על שמו רחוב העמק בממילא, בין שער יפו לרחוב דוד המלך.

בן דודו היה פרופ' יצחק קריב שהיה מראשוני הקרדיולוגים בארץ ומייסד מכון הלב בתל-השומר.

כיכר הדוידקה

כיכר הדָוִידְקָה הוא כינויה הלא רשמי אך השגור של כיכר החירות, כיכר מרכזית בירושלים, סמוך לשוק מחנה יהודה. הכיכר מהווה מפגש של רחוב יפו, רחובה הראשי של העיר, עם רחוב הנביאים ורחוב כי"ח. בצדה האחד של הכיכר נמצא מרכז כלל ומעבר לכביש מבנה אכסניית הנוער "הדווידקה" שהוסב לאכסניה לתרמילאים בשם "אברהם הוסטל".

כלנתריזם

כָּלַנתֶריזם הוא מונח גנאי בשיח הפוליטי בישראל, על שמו של רחמים כלנתר, חבר עיריית ירושלים בשנות החמישים. הביטוי מתאר מצב של מעבר של חבר כנסת או חבר מועצת רשות מקומית מסיעה אחת לאחרת תמורת טובת הנאה פוליטית.

כלנתר היה חבר סיעת "הפועל המזרחי" בעיריית ירושלים שנטש את סיעתו, שפעלה כדי להדיח את ראש העיר גרשון אגרון באוגוסט 1956, על רקע תמיכתו של ראש העיר בהקמת בית כנסת רפורמי ובריכת שחייה מעורבת בעיר. כלנתר הפך לתומך של אגרון, דבר שהעניק לאגרון רוב במועצה, ובתמורה מונה כלנתר לתפקיד סגן ראש העיר הממונה על ענייני דת ותברואה.

צעד זה היה אפשרי כיוון שבאותה תקופה בחרו תושבי הרשות המקומית את חברי המועצה בבחירות יחסיות, והמועצה בחרה מתוכה את ראש המועצה, אשר היה חייב לזכות ברוב מוחלט של חבריה (בשנת 1975 אישרה הכנסת חוק חדש שהפריד בין הבחירות למועצת הרשות ולראש הרשות).

בחוק יסוד: הכנסת הוכנס סעיף שנועד להקשות במקצת על תופעת הכלנתריזם. סעיף זה (6א) קובע שחברי כנסת שפרשו מסיעתם (שלא במסגרת סיעה חדשה מוכרת) ועברו לסיעה אחרת אינם רשאים להיות מועמדים בבחירות הבאות במסגרת סיעתם החדשה, אלא אם פרשו מחברותם בכנסת, ובכך איפשרו למפלגתם הקודמת לשמור על כוחה הפרלמנטרי, אשר על פיו נקבע מימון המפלגות וייצוגן בוועדות הבחירות. סעיף זה אילץ את שמעון פרס, דליה איציק, חיים רמון, צחי הנגבי ומיכאל נודלמן להתפטר מחברותם בכנסת, כדי שיוכלו להיבחר ברשימת קדימה בבחירות לכנסת השבע עשרה.

ליגה V

ליגה V היה ארגון שהוקם ביישוב לתמיכה בברית המועצות במלחמתה בנאצים בימי מלחמת העולם השנייה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הייתה ביישוב תחושת אכזבה חזקה מכך שברית המועצות, בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, לא הצטרפה למלחמה לצד בעלות הברית. האכזבה הייתה עמוקה ביותר בשמאל הציוני, במפלגת השומר הצעיר, בקיבוץ הארצי ובתנועת העבודה הכללית, שראשיה עמדו בהנהגת היישוב. ראשי התנועה, אנשי מפא"י ואחדות העבודה, היו בני העלייה השנייה והשלישית, חניכי רוסיה ושכנותיה, ובעלי זיקה חזקה לעם הרוסי ולתרבותו.

כל אותה העת פיעמה ביישוב התקווה כי במהלך המלחמה תצטרף ברית המועצות לצד בעלות הברית במלחמתן בהיטלר. פלישת הנאצים לברית המועצות ב-22 ביוני 1941 גרמה להרגשת הקלה ביישוב. היטיב לבטא זאת העיתונאי דוד זכאי, במדורו "קצרות" אשר התפרסם בעיתון דבר:

ולאחר זמן קצר כתב:

רגשות אלה באו לידי ביטוי בהקמת ארגון לסיוע לברית המועצות ולתמיכה בה. הארגון, שיכונה לימים "ליגה V", הוקם באוקטובר 1941 כ"ועד ציבורי לעזרת ס.ס.ס.ר. (ברית המועצות) במלחמתה האנטי-פשיסטית". הוועד הורכב ברובו מאנשי השומר הצעיר והצטרפו אליו אנשי ציבור מחוגים אחרים. ב-2 באוקטובר 1941 הכריזה ההסתדרות על מגבית לעזרת ברית המועצות. ב-2 במאי 1942 התקיים בחיפה כנס ארצי של פעילים בוועד בראשותו של שלמה קפלנסקי (נשיא הטכניון) ובהשתתפות פרופ' מרטין בובר. לוועד הצטרפה ההסתדרות הכללית, והוועד הפך ל"ליגה למען רוסיה המועצתית" (הסובייטית), שכונתה "ליגה V".

במצע הליגה נאמר בין היתר: "בפעילותה תשאף הליגה לרכוש את תמיכתה של רוסיה המועצתית במפעל הציוני".

הליגה פתחה עשרות סניפים ברחבי הארץ בהם פעלו אלפי פעילים. המזכיר הכללי של הליגה היה לבש טרנופולר.

באוקטובר 1942 נערך כנס גדול של הליגה בירושלים בהשתתפות משלחת רשמית של ברית המועצות, שהורכבה מאנשי צירות ברית המועצות באנקרה בירת טורקיה.

בכספי התרומות שאספה הליגה נרכשו שלושה אמבולנסים על ציודם, וב-17 באפריל 1943 יצאו האמבולנסים לדרכם, נהוגים על ידי נהגים עבריים. את האמבולנסים ליוותה משלחת רשמית שבין חבריה נמנה אהרן כהן (לימים מפעילי מפ"ם, אשר הורשע בשנת 1961 במסירת מידע סודי לסוכנים סוביטיים) וכן נציג העיתונות גרשון אגרון, עורך העיתון פלסטיין פוסט (כיום הג'רוסלם פוסט), ומי שהיה לימים ראש עיריית ירושלים.

האמבולנסים נסעו בדרך היבשה מארץ ישראל לעבר הירדן ומשם לעיראק ולאיראן. ב-28 באפריל 1943 הם הגיעו לטהראן ונמסרו לידי אנשי השגרירות הרוסית, שהעבירו אותם לידי הצבא האדום בגבולה של ברית המועצות עם איראן. על דלתו של כל אחד מן האמבולנסים הוצמדה לוחית מתכת עליה נכתבה הקדשה בשלוש שפות: רוסית, עברית ויידיש. הכיתוב העברי היה:

במרוצת הזמן הלכה פעילות הליגה ופחתה, בעיקר בעקבות המחלוקת שהתעוררה בין אנשי מפא"י ואנשי השומר הצעיר בשאלת "החזית השנייה". ראשי המפלגות הקומוניסטיות בעולם פעלו לפי הנחיות ממוסקבה במיקוד מאבקם בדרישה מבעלות הברית המערביות לפתוח "חזית שנייה" באירופה, ובגינוין על שאינן עושות זאת. השומר הצעיר הצטרף לדרישה, בעוד שמפא"י לא הזדהתה עם קו תעמולה זה. פעילות הליגה הלכה ודעכה לאחר מפלת הנאצים בקרב סטלינגרד ובקרב קורסק, כאשר הביטחון בחוסנה של ברית המועצות הלך וגבר.

מערב ירושלים

המונח מערב ירושלים (או ירושלים המערבית, ובפי ירושלמים: "העיר המערבית") מתייחס לחלקה של העיר ירושלים אשר נותר בשליטה ישראלית בעקבות מלחמת העצמאות, להבדיל ממזרח ירושלים שהוא שטח העיר שבין 1948 לבין 1967 היה בשליטת ממלכת ירדן.

מרדכי איש-שלום

מרדכי איש-שלום (2 בינואר 1901 – 21 בפברואר 1991) היה ראש עיריית ירושלים בשנים 1959–1965. ממקימי תיאטרון ירושלים ומהמובילים בהקמת מוזיאון ישראל ומבנים רבים בירושלים.

מרכז השלטון המקומי בישראל

מרכז השלטון המקומי בישראל הוא עמותה רשומה ובה מאוגדות כל העיריות והמועצות המקומיות בישראל (למעט המועצות האזוריות, המאוגדות במרכז המועצות האזוריות), מתוכן 75 ערים ו-128 מועצות מקומיות מכל המגזרים ומכל רחבי המדינה: יהודיות, ערביות, דרוזיות וצ'רקסיות, חילוניות וחרדיות, במרכז הארץ ובפריפריה.

תפקידו העיקרי של המרכז הוא לייצג את הרשויות המקומיות ולקדם את ענייניהן בפני הכנסת ומול גורמי הממשלה השונים. בנוסף מהווה המרכז גוף מנחה ומייעץ מקצועי לרשויות המקומיות בתחומי פעילותן השונים ומרכז את איגודי בעלי התפקידים ברשויות המקומיות.

כיום עומד בראשות מרכז השלטון המקומי ראש עיריית מודיעין-מכבים-רעות, מר חיים ביבס.

עארף א-דג'אני

עארף פשה א-דג'אני (בערבית: عارف الدجاني; 1856 - 14 באפריל 1930) היה ראש עיריית ירושלים בשנים 1917–1918.

עדי אלון

עדי אלון (נולד ב-27 בינואר 1995) הוא שחקן ישראלי.

רחוב אגרון

רחוב אגרון הוא רחוב במרכז ירושלים. הרחוב מתחיל על יד שדרות ממילא ונמתח לכיוון דרום מזרח עד כיכר צרפת. תחילתו של הרחוב בדרך העתיקה שהובילה מירושלים לכיוון עזה. דרך עזה המודרנית ממשיכה את רחוב אגרון אחרי כיכר צרפת.

לאורך הרחוב אתרים ומבנים רבים בעלי חשיבות היסטורית המהווים אבני דרך בתהליך היציאה מהחומות ובפיתוח העיר החדשה. הרחוב קרוי על שם גרשון אגרון, ראש עיריית ירושלים, עיתונאי ועורך, מייסד העיתון Palestine Post, שהפך לימים לג'רוזלם פוסט.

רחוב המלך ג'ורג' (ירושלים)

רחוב המלך ג'ורג' החמישי (ידוע גם כ-קינג ג'ורג') הוא אחד מהרחובות המרכזיים בירושלים. הרחוב נחנך בימי המנדט הבריטי, במלאת שבע שנים לכיבוש ירושלים על ידי הצבא הבריטי בראשות אלנבי, ונקרא על שם המלך הבריטי באותה העת – המלך ג'ורג' החמישי.

רחמים כלנתר

רחמים כלנתר (1898–1978), שימש כחבר מועצת עיריית ירושלים. על שמו נקרא המושג כלנתריזם, שמשמעה מעבר ממפלגה למפלגה תמורת טובות הנאה שונות.

כלנתר נולד בירושלים בכ"ח באלול ה'תרנ"ח (1898), לאהרן (ממייסדי שכונת הבוכרים) ולצביה (נהרגה בהפגזת ירושלים במלחמת העצמאות). שם המשפחה "כלנתר" - בבוכרית - "נשיא". מעסקני העדה הבוכרית וממנהיגיה.

כלנתר היה חבר סיעת "הפועל המזרחי" בעיריית ירושלים שנטש את סיעתו, שפעלה כדי להדיח את ראש העיר גרשון אגרון באוגוסט 1956, על רקע תמיכתו בהקמת בית כנסת רפורמי ובריכת שחייה מעורבת בעיר. כלנתר הפך לתומך של אגרון, מה שהעניק לאגרון רוב במועצה, ובתמורה מונה כלנתר לתפקיד סגן ראש העיר הממונה על ענייני דת ותברואה.

ירושלים ראשי עיריית ירושלים (החל מ-1878)
האימפריה העות'מאנית האימפריה העות'מאנית יוסף אל-ח'אלידי סלים אל-חוסייני פיידי אל-עלמי חוסיין אל-חוסייני
1878 - 1879 1882 - 1897 1906 - 1909 1909 - 1917
המנדט הבריטי המנדט הבריטי עארף א-דג'אני מוסא כאט'ם אל-חוסייני ראע'ב נשאשיבי חוסיין אל-ח'אלידי דניאל אוסטר מוסטפא אל-ח'אלידי דניאל אוסטר ועדה מנדטורית
1917 - 1918 1918 - 1920 1920 - 1934 1934 - 1937 1937 - 1938 1938 - 1944 1944 - 1945 1945 - 1949
ירדן ראשי העיר המזרחית אנוור אל-ח'טיב עארף אל-עארף חנא עטאללה עומר וואעארי ועדה עירונית רוחי אל-ח'טיב אמין אל-מג'ג'
1948 - 1950 1950 - 1951 1951 - 1952 1952 - 1955 1955 - 1957 1957 - 1967 1967 - 1999
ישראל ראשי העיר המערבית דניאל אוסטר שלמה זלמן שרגאי יצחק קריב גרשון אגרון מרדכי איש-שלום טדי קולק
1949 - 1950 1951 - 1952 1952 - 1955 1955 - 1959 1959 - 1965 1965 - 1967
ישראל ראשי עיריית ירושלים המאוחדת טדי קולק אהוד אולמרט אורי לופוליאנסקי ניר ברקת משה ליאון
1967 - 1993 1993 - 2003 2003 - 2008 2008 - 2018 2018 -
ראשי מרכז השלטון המקומי בישראל
יהודה גורודסקי • שלמה מאירסון • אברהם דב לובמן חביב • אברהם קרןיוסף ספיר • דוד ברמן • חיים קוגלברוך אוסטרובסקיבן ציון מיכאליאבא חושי • גרשון אגרון • מרדכי סורקיספנחס אילוןצבי צילקרדב תבורימקסים לויעדי אלדרשלמה בוחבוטחיים ביבס סמל מדינת ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.