גרשום שוקן

גרשום גוסטב שוקן (29 בספטמבר 191220 בדצמבר 1990) היה העורך הראשי והמוציא לאור של עיתון "הארץ" במשך שנים רבות, וזוהה עם גישתו ואופיו של היומון.

גרשום שוקן
Shoken gershom
לידה 29 בספטמבר 1912
צוויקאו, הקיסרות הגרמנית
פטירה 20 בדצמבר 1990 (בגיל 78)
תל אביב-יפו, ישראל
שנות פעילות 19391989
עיסוק עורך
מעסיק הארץ
גרשום שוקן
מדינה ישראל  ישראל
תאריך עלייה 1934
מקום קבורה בית העלמין נחלת יצחק
השכלה אוניברסיטת היידלברג, בית הספר לכלכלה של לונדון
חבר הכנסת
15 באוגוסט 195530 בנובמבר 1959
(4 שנים ו-15 שבועות)
כנסות 3

ביוגרפיה

שוקן נולד בצוויקאו שבגרמניה. למד באוניברסיטת היידלברג ובבית הספר לכלכלה של לונדון. שוקן עלה לארץ ישראל בשנת 1934. בתחילת 1936 רכש אביו, שלמה זלמן שוקן, את "הארץ"[1] כמתנת חתונה לבנו, שמונה לעורך העיתון ב-1939. שוקן, וכך גם "הארץ", אימץ עמדות ליברליות ומקורבות לאלו של הציונים הכלליים. שוקן היה אף פעיל במפלגה הפרוגרסיבית, וכיהן כחבר כנסת מטעמה בכנסת השלישית. שוקן לא היה שותף ליוזמותיו העסקיות של בנו, עמוס שוקן להוצאת "העיר" ואחר כך "חדשות".

גרשום שוקן, שענייני תרבות וספרות היו קרובים ללבו, שלח ידו גם בכתיבת שירה, תחת שם העט "רוברט פוזן". ספר שיריו "שירים לעת מצוא", שהיה תלת לשוני (עברית, אנגלית וגרמנית), הופיע בהוצאת עקד בשנת 1970.

עמדות

בתחילת ספטמבר 1949 פרסם שני מאמרים בעיתון "הארץ", בהם דרש לחוקק חוק שיאסור על ישראלים להתיישב בגרמניה או אפילו להיכנס לתחומה, אלא אם מדובר בשליחות לאומית לעניין ספציפי. החוק שהציע אמור היה לאסור גם על כל מגע חברתי בין אזרחים ישראלים וגרמנים, כולל מגע מקרי מחוץ לגרמניה.[2]

ב-1985 פרסם בהארץ מאמר שכותרתו "קללת עזרא" בו יצא נגד נגד האיסור על נישואי תערובת ביהדות[3]:

האיסור של עזרא הסופר היה אולי מוצדק בתנאים של עדה דתית. לעם ריבוני החייב להגיע לדו-קיום עם בני מוצא אחר וליצור יחסים נורמליים עם שכנים שמעבר לגבולותיו, איסור זה, המסמל את הניכור בין היהודים לבין שאר הקבוצות, נהפך לקללה. אם הוא יתמיד, הוא יתרום להנצחת המתח בתוך הארץ ולהנצחת בידודה של ישראל באזור. עלינו להשתחרר מקללתו של עזרא.

משפחתו

גרשום שוקן נשא לאישה את שולמית פרסיץ, בתה של שושנה פרסיץ, ולזוג נולדו שלושה ילדים: עמוס שוקן, המו"ל הנוכחי של "הארץ", הלל שוקן, אדריכל, ורחלי אידלמן, הבעלים והמנהלת של הוצאת שוקן. עזב את אשתו מבלי להתגרש ממנה, וחי עם ידועה בציבור, יהודית יונה. שוקן נפטר בתל אביב ונקבר בבית העלמין נחלת יצחק. בצוואתו הוריש שוקן את רכושו ליהודית יונה ולשלושת ילדיו. אחרי מותו ערערה פרסיץ על תוקף הצוואה וטענה כי נכתבה בהשפעה לא כשרה של יונה, אך תביעתה נדחתה.[4]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מכּתביו:

הערות שוליים

  1. ^ "הארץ" עבר לידי שוקן, דואר היום, 3 בינואר 1936
  2. ^ תום שגב, 1949 – הישראלים הראשונים, עמ' 261, הערה; עמ' 338, הערה 65: "אנחנו והגרמנים", 2.9.49, עמ' 2, ו"נגד יחסי מסחר עם גרמניה", 4.9.49; המיליון השביעי: הישראלים והשואה, עמ' 174.
  3. ^ בשנת 2010 לציון 20 שנה למותו, פרסם העיתון את המאמר בשנית. גרשום שוקן | קללתו של עזרא, באתר הארץ, 21 בדצמבר 2010
  4. ^ עמוס שוקן ויהודית יונה נ' שולמית שוקן (ארכיון)
1990 בישראל

1990 בישראל (ה'תש"ן-ה'תשנ"א) הייתה השנה בה חגגה מדינת ישראל 42 שנה מיום היווסדה.

20 בדצמבר

20 בדצמבר הוא היום ה־354 בשנה (355 בשנה מעוברת), בשבוע ה־51 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 11 ימים.

29 בספטמבר

29 בספטמבר הוא היום ה-272 בשנה בלוח הגרגוריאני (273 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה נשארו עוד 93 ימים.

אורח נטה ללון

"אוֹרֵחַ נָטָה לָלוּן" הוא רומן מאת ש"י עגנון שפורסם ב-1939, שעלילתו מתרחשת ב"שבוש", שלימים הבהיר עגנון שהיא למעשה בוצ'אץ', עיירת הולדתו.

הגיבור, האורח שנטה ללון, בא מארץ ישראל לביקור בעיירה המתפוררת שלאחר מלחמת העולם הראשונה, ובסופו של הסיפור הוא חוזר לירושלים.

יש הרואים את הסיפור כמבוסס על ביקורו של עגנון בבוצ'אץ' בשנת 1930.

מקור השם הוא בפסוק בספר ירמיה: "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן" (יד, ח).

עגנון עסק בכתיבת הרומן באינטנסיביות במשך כשנה וחצי. ב-18 באוקטובר 1938 החל הרומן להתפרסם כסיפור בהמשכים בעיתון "הארץ". הסיפור פורסם על גבי 139 גיליונות של העיתון, ופרקו האחרון פורסם ב-7 באפריל 1939. לאחר מכן עמל עגנון על פרסום הרומן כספר, השביעי בסדרת כל סיפוריו, וכהרגלו תיקן ושינה את הסיפור, חרף מחאותיו של המו"ל, גרשום שוקן. הספר יצא לאור בספטמבר 1939, זמן קצר לאחר כיבוש פולין בתחילתה של מלחמת העולם השנייה.

בטקס הענקת פרס נובל לספרות לעגנון אמר יו"ר ועדת הפרס, אנדרס אסטרלינג, שהספר הוא אולי הישגו הגדול ביותר של עגנון. חוקר הספרות דן לאור הוסיף כי יצירה זו: "אינה רק מיטבו של עגנון, אלא, קרוב לוודאי, נקודת הגובה של הסיפורת העברית במאה העשרים בכללותה".

הארץ

הארץ הוא היומון הוותיק ביותר הפועל בישראל. נוסד בשנת 1918 ונקרא בשם הנוכחי החל משנת 1919. העיתון היה בבעלות משפחת שוקן מאז שנת 1935, ובשנים האחרונות נמכרו 40% ממניות קבוצת הארץ, החברה שמוציאה אותו לאור, לאלפרד דומונט (20%) ולאוניד נבזלין (20%). העורך הראשי כיום הוא אלוף בן ומנכ"ל קבוצת הארץ הוא רמי גז. נכון לינואר 2018 שיעור החשיפה של העיתון עומד על 4.9% בימות השבוע ו-5.9% בסופי שבוע.

הארץ שלנו

הארץ שלנו היה שבועון לילדים שהתפרסם בישראל מ־31 בינואר 1951 ועד 1985. הוא נוסד לבקשתו של הילד עמוס שוקן מאביו גרשום שוקן, מו"ל ועורך "הארץ".

הוצאת שוקן

הוצאת שׁוֹקֶן היא הוצאת ספרים ישראלית העוסקת במגוון סוגות ספרותיות: ספרי עיון, סיפורת ושירה.

הלל שוקן

הלל שוקן (נולד ב-1947) הוא אדריכל ישראלי ופרופסור באוניברסיטת תל אביב, שם שימש כראש בית-הספר לאדריכלות ע"ש עזריאלי בין השנים 2004 ל-2008. הוא בנו של גרשום שוקן, שהיה עורך "הארץ", ואח של עמוס שוקן ושל רחלי אדלמן.

המפלגה הפרוגרסיבית

המפלגה הפרוגרסיבית היא מפלגת מרכז ליברלית, אשר פעלה בישראל בשנות ה-50.

חנוך מרמרי

חנוך מרמרי (נולד ב-30 בדצמבר 1948) הוא עיתונאי ועורך.

משפחת שוקן

משפחת שוקן היא בעלי העיתון הארץ, הוצאת הספרים "הוצאת שוקן" ומפעלי מו"לות נוספים.

בין בני המשפחה:

שלמה זלמן שוקן - אבי המשפחה שקנה את עיתון הארץ לבנו, גרשום, כמתנת נישואין.

גרשום שוקן - בנו של שלמה זלמן. היה עורך "הארץ" מ-1939 עד 1990. אביהם של עמוס שוקן, הלל שוקן ורחלי אידלמן.

עמוס שוקן - בנו של גרשום שוקן, המו"ל של "הארץ".

הלל שוקן - בנו של גרשום שוקן, אדריכל.

רחלי אדלמן - בתו של גרשום שוקן, מנהלת "הוצאת שוקן".

גדעון שוקן - בנו של שלמה זלמן, אלוף בצה"ל, ראש אגף כח אדם.

שמעון שוקן - בנו של גדעון שוקן, ממייסדי המרכז הבינתחומי הרצליה.

סמל מדינת ישראל

סמל מדינת ישראל הוא מגן אשר במרכזו מנורת שבעת הקנים, משני צדיה ענפי זית ובתחתיתו הכיתוב "ישראל". מעמדו המשפטי והמדיני של סמל מדינת ישראל על פי החוק, נקבע בחוק הדגל, הסמל והמנון המדינה, תש"ט-1949, שהתקבל ביום 24 במאי 1949 ובשנת 2018 ניתן לו מעמד חוקתי בחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי.

עמוס שוקן

עמוס שוקן (נולד ב-6 בדצמבר 1944) הוא איש עסקים ישראלי, העומד בראש קבוצת הארץ, משמש כמוציא לאור של עיתון "הארץ", בנו של העורך והמו"ל הקודם של העיתון, גרשום שוקן. בבעלותה של "קבוצת הארץ" נמצאות "הוצאת עיתון הארץ בע"מ" ו"רשת שוקן", שמוציאה לאור מקומונים רבים.

ערב ראש השנה

בערב ראש השנה, הוא כ"ט באלול, נהוגים מנהגים אחדים הקשורים בחג שבא מיד אחריו, ראש השנה (זאת בנוסף למנהגים הכלליים של ערב חג).

לפי הכלל לא אד"ו ראש, ערב ראש השנה אינו חל בימים שבת, שלישי וחמישי, כלומר הוא יכול לחול רק בימים ראשון, שני, רביעי ושישי.

קבוצת הארץ

קבוצת הארץ היא מפעלי הוצאה לאור בתחום העיתונות הנמצאים בשליטתה של משפחת שוקן. בקבוצה נכללים עיתון "הארץ", הוצאת שוקן, מקומוני "רשת שוקן", אתר TheMarker, המגזין לילדים "עיניים" ובית דפוס המדפיס את עיתוני הקבוצה.

שבתי טבת

שבתי (אמוץ) טבת (טבצ'ניק; 25 בדצמבר 1925 - 2 בנובמבר 2014) היה עיתונאי, ביוגרף וסופר ישראלי. חתן פרס ישראל לשנת תשס"ה (2005). ספריו דנים בעיקר בתולדות היישוב והמדינה. מפעלו החשוב ביותר הוא כתיבת הביוגרפיה של דוד בן-גוריון, הכוללת ארבעה כרכים כרונולוגיים בלוויית חמישה כרכים נושאיים.

שירה (ספר)

שירה הוא רומן בלתי גמור שכתב הסופר הישראלי שמואל יוסף עגנון. במרכזו של הרומן עומדת דמותו של ד"ר מנפרד הרבסט, מרצה להיסטוריה ביזנטית באוניברסיטה העברית בירושלים, עולה מגרמניה, הקרוע בין נאמנותו וחיבתו לאשתו, הנריאטה, לבין אהבתו לאחות שירה. עלילת הרומן מתרחשת בירושלים של ימי המרד הערבי הגדול בשנות ה-30 של המאה ה-20, ושזורים בה אירועי אותה תקופה (ובפרט הטרור הערבי ועליית יהודי גרמניה) והווי האוניברסיטה.

שלמה זלמן שוקן

שלמה זלמן שוקֶן (30 באוקטובר 1877 - 6 באוגוסט 1959), איש עסקים, מו"ל ונדבן יהודי יליד גרמניה, נודע בעיקר בזכות הוצאת שוקן שהקים ועיתון "הארץ" שרכש.

שמואל יוסף עגנון

שְׁמוּאֵל יוֹסֵף עַגְנוֹן (י"ח באב ה'תרמ"ז, 8 באוגוסט 1887 – י"א באדר א' ה'תש"ל, 17 בפברואר 1970), מוכר גם בשם המקוצר שַׁ"י עַגְנוֹן, מגדולי הסופרים העבריים בעת החדשה. חתן פרס נובל לספרות לשנת 1966 וחתן פרס ישראל לספרות.

עגנון נולד בעיירה בוצ'אץ' שבגליציה המזרחית (באוקראינה של היום). שמו שניתן לו בלידתו היה שמואל יוסף צַ'צְ'קֶס (או בכתיב היידי שהעדיף: טשאטשקיס ולפעמים טשאטשקעס). בשנת 1908 עלה לארץ ישראל, כשהוא כבר סופר צעיר, והמשיך בכתיבה בארץ. בשנת 1912 היגר לגרמניה למשך 12 שנים, שלאחריהן, ב-1924, עלה שוב לארץ ישראל והשתקע בה עד סוף ימיו.

הסיפור הראשון שפרסם בארץ ישראל, באוקטובר 1908, היה "עגונות", ובעקבותיו שינה את שמו לעגנון. עגנון פרסם ספרים רבים בימי חייו בהוצאת שוקן, שהוקמה בעיקר בשבילו, וספריו היו הראשונים שפורסמו בה. לאחר מותו פרסמה בתו, אמונה ירון, כתבי יד רבים שאותם לא פרסם בימי חייו. ספריו של עגנון תורגמו לשפות רבות, וזכו להצלחה ולהערכה ברחבי העולם. ספריו של עגנון עוסקים בשאלות הקשורות לעם היהודי, בארס פואטיקה, בפסיכולוגיה ובנושאים נוספים רבים. בין יצירותיו הבולטות: הרומנים "הכנסת כלה" "אורח נטה ללון", "תמול שלשום", הרומן הקצר "סיפור פשוט" והנובלות "והיה העקוב למישור", "בלבב ימים" ו"תהילה".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.