גרמניה

הָרֶפּוּבְּלִיקָה הַפֶדֶרָלִית שֶׁל גֶּרְמַנְיָהגרמנית: Bundesrepublik Deutschland, קרי: "בונדסרפובליק דויטשלנד") היא מדינה במרכז אירופה, הנמנית עם המדינות המתועשות החזקות בתבל. בצפונה גובלת גרמניה בים הצפוני, בדנמרק, ובים הבלטי; במזרחה בפולין ובצ'כיה; בדרומה באוסטריה ובשווייץ ובמערבה היא גובלת בצרפת, בלוקסמבורג, בבלגיה ובהולנד. נהרות הריין, האלבה והדנובה חוצים את שטחה, דבר שהקנה לה לאורך ההיסטוריה מעמד של מרכז כלכלי, מסחרי ותרבותי ביבשת כולה.

גרמניה היא איחוד פדרלי הכולל שש-עשרה מדינות (Bundesländer, הגייה [ˈbʊndəsˌlɛndɐ]). היא לא התקיימה כמדינת לאום מאוחדת עד 1871, אף שהתרבות והשפה הגרמנית עתיקות הרבה יותר. במשך קרוב למילניום, עד 1806, הייתה גרמניה בבחינת מקבץ מדינות אוטונומיות למדי, במסגרת האימפריה הרומית הקדושה. בין 1815 ל-1867 התאגדו המדינות הגרמניות בקונפדרציה רופפת. תחת אוטו פון ביסמרק אוחדו ב-1871 אותן מדינות למדינה גרמנית מאוחדת שהפכה באחת לכוח החזק ביותר באירופה. המדינה תועשה במהרה ורשמה זינוק כלכלי עצום, אולם ניסיונותיה להשיג מעמד של מעצמה אירופית מן הדרג הראשון הגיעו לקצם עם תבוסתה במלחמת העולם הראשונה. הסנקציות והקנסות שספגה גרמניה ממדינות ההסכמה לאחר המלחמה, וכן קשייה הכלכליים החמורים של רפובליקת ויימאר, יחד עם ייאוש מתבוסת המלחמה הובילו במידה רבה לעלייתם לשלטון של אדולף היטלר והמפלגה הנאצית, אשר סחפו בסופו של דבר את מדינתם ואת שאר העולם למלחמת העולם השנייה, ובשואה שנתחוללה שבמהלכה נרצחו בידי הנאצים 11 מיליון בני מיעוטים אתניים, ובהם 6 מיליון יהודים. גרמניה הובסה בשנית ונכבשה על ידי בעלות הברית, ואולם לנוכח המלחמה הקרה פוצלה המדינה למערב גרמניה הפרו-מערבית ולמזרח גרמניה שנתמכה על ידי ברית המועצות. בנפול הקומוניזם והגוש המזרחי, התאחדו שתי הגרמניות תחת הרפובליקה הפדרלית בשנת 1990. השוני בין מזרח ומערב, כמו גם אבטלה כרונית וצמיחה כלכלית איטית, מוסיפים להקשות על המדינה.

כחברת ארגון המדינות המתועשות (G7), כלכלתה של גרמניה היא הרביעית בגודלה בעולם, והיא ידועה בתעשיות הברזל, הפלדה, המיכון והרכב שלה. גרמניה היא עמוד תווך מרכזי של האיחוד האירופי, לצד צרפת, בהיותה אחת ממייסדות הארגון ובפרט כחברה בעלת האוכלוסייה והכלכלה הגדולה ביותר באיחוד. המדינה חברה גם באומות המאוחדות ובברית נאט"ו.

הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
Bundesrepublik Deutschland
Flag of Germany Coat of arms of Germany
דגל סמל

לחצו כדי להקטין חזרה

גיברלטראוסטריהבלגיהבולגריהקפריסיןצ'כיהגרמניהדנמרקדנמרקאסטוניהספרדפינלנדצרפתצרפתהממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדתיווןיווןהונגריהאירלנדאיטליהאיטליהאיטליהליטאלוקסמבורגלטביההולנדפוליןפורטוגלרומניהשוודיהסלובניהסלובקיהאיסלנדמונטנגרומקדוניה הצפוניתקרואטיהטורקיהטורקיהמלטהסרביהגרינלנדאיי פארונורווגיהנורווגיההאי מאןגרנזיג'רזיאנדורהמונקושווייץליכטנשטייןקריית הוותיקןסן מרינואלבניהקוסובובוסניה והרצגובינהמולדובהבלארוסרוסיהאוקראינהחצי האי קריםקזחסטןאבחזיהדרום אוסטיהגאורגיהאזרבייג'ןנחצ'יבאןארמניהאיראןלבנוןסוריהישראלירדןערב הסעודיתעיראקרוסיהתוניסיהאלג'יריהמרוקוGermany in European Union (-rivers -mini map).svg
מוטו לאומי אחדות, צדק וחופש
המנון לאומי שיר הגרמנים (בית שלישי בלבד)
יבשת אירופה
שפה רשמית גרמנית[1]
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
ברלין
52°31′N 13°24′E / 52.517°N 13.400°E
משטר רפובליקה פדרלית חוקתית
ראש המדינה
- נשיא

- קנצלרית גרמניה
נשיא גרמניה
פרנק-ואלטר שטיינמאייר
אנגלה מרקל
הקמה
- איחוד גרמניה
- איחוד מחדש

18 בינואר 1871
3 באוקטובר 1990
ישות קודמת גרמניה המזרחית  גרמניה המזרחית
גרמניה המערבית  גרמניה המערבית
שטח[3]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
357,022 קמ"ר 
64 בעולם
2.416%
אוכלוסייה[4]
(הערכה ליולי 2018)

- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות

80,457,737 נפש 
19 בעולם
225.36 נפש לקמ"ר
56 בעולם
תמ"ג (PPP)[5]
(הערכה לשנת 2017)

- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש

4,199,000 מיליון $ 
5 בעולם
52,189 $
25 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[6]
(2017)

- דירוג עולמי

0.936 
5 בעולם
מטבע אירו[2] ‏ (EUR)
אזור זמן UTC +1
סיומת אינטרנט .de
קידומת בינלאומית 49

שמותיה של גרמניה ואטימולוגיה

לגרמניה שמות שונים בשפות שונות. בגרמנית הארץ ידועה כ-Deutschland ובהולנדית כ-Duitsland, באנגלית Germany, בצרפתית כ-Allemagne, בספרדית ובפרסית כ-Alemania, באיטלקית כ-Germania, בשפות הסקנדינביות כ-Tyskland, בפולנית כ-Niemcy. מקור השם גרמניה הוא בגרמאניהיוונית: Γερμανία), אשר שימש את היוונים והרומים בעת העתיקה לתאר את השבטים ממזרח לריין. ופירוש השם "גרמאניה" בלטינית הוא: "קרוב" כיוון שהשבטים הגרמאניים גבלו עם האימפריה הרומית, הם כונו גרמאנים.

היסטוריה

אף שהשפה הגרמנית ותחושת ה"גרמניות" קיימות כבר יותר מאלף שנים, המדינה הידועה כיום כגרמניה אוחדה כמדינת-לאום מודרנית רק בשנת 1871, עם כינון האימפריה הגרמנית ביוזמתה של המדינה הדומיננטית דאז, ממלכת פרוסיה.

מקרל הגדול ועד לאימפריה הגרמנית: 800–1871

Balduineum Wahl Heinrich VII
הנסיכים-בוחרים של האימפריה הרומית הקדושה

"האימפריה הרומית הקדושה של האומה הגרמנית" הוקמה עם חלוקת האימפריה הקרולינגית בשנת 843. השם קיסרות ("רייך") ניתן לממלכה כדי להדגיש את ייחודה לעומת הממלכות הקודמות לה, שהיו למעשה דוכסויות ונסיכויות קטנות.

לאורך התקופה עמד הרייך בסימן פיצול מתמשך של המדינות המרכיבות אותו, עד לקריסתו המוחלטת. בימי הביניים, ברית הנזה הייתה מכשיר מרכזי שבאמצעותו נפוצה ההשפעה הגרמנית בצפון אירופה. ב-1530, הרפורמציה הפרוטסטנטית יצרה פלג דתי נפרד שהיה לדת המדינה במדינות גרמניות רבות. הדבר הביא לקרע ולמאבקים דתיים בתוך גרמניה, שעמדו ביסוד מלחמת שלושים השנה (1618). לאחר המלחמה הייתה גרמניה חלשה ומפולגת מתמיד; המדינה לא יכלה להתנגד למלחמות הנפוליאוניות, שבמהלכן נכבש הרייך וקרס (1806). גם התמוטטותה של האימפריה הנפוליאונית לא השיבה את הרייך לחיים, ותחתיו הוקמה קונפדרציה גרמנית רופפת.

האימפריה הגרמנית: 1871–1918

Wernerprokla
יסוד גרמניה המודרנית, ורסאי, 1871

האימפריה הגרמנית הוקמה בוורסאי ב-18 בינואר 1871 על ידי אוטו פון ביסמרק, קנצלר "הברזל" הפרוסי, כתוצאה מאיחוד של מדינות גרמניה השונות, לאחר התבוסה הצרפתית במלחמה הפרנקו-פרוסית. אוסטריה, בתורה, לא נכללה באיחוד זה ומעורבותה בעניינים הגרמניים פסקה לאחר תבוסתה במלחמה האוסטרו-פרוסית. באחדה את מגוון המדינות הגרמניות, הייתה האימפריה למדינת-הלאום הגרמנית הראשונה בהיסטוריה. כמעצמה, האימפריה הגרמנית החלה להקים קולוניות באפריקה. שנות התשעים של המאה ה-19 עמדו בסימן ראשיתו של מרוץ חימוש מול הממלכה המאוחדת.

במלחמת העולם הראשונה, לחמה האימפריה הגרמנית לצד האימפריה האוסטרו-הונגרית והאימפריה העות'מאנית בעיקר נגד צרפת, הממלכה המאוחדת והאימפריה הרוסית. בחזית המערבית קיבלה המלחמה אופי נייח עם קרבות עקובים מדם, ואילו במזרח לא התרחשו ניצחונות מכריעים. רוסיה נכנעה לגרמנים לאחר המהפכה הרוסית (1917); ואולם לאחר שנכנסה ארצות הברית למעגל הלחימה עוד באותה שנה, השתנו יחסי הכוחות לרעתה של גרמניה, עד כי בנובמבר 1918 נכנעה האחרונה לבעלות הברית המערביות, במה שסיים את מלחמת העולם. תנאי השלום הנוקשים שהופיעו בחוזה ורסאי גרמו לזעם ולתסכול בקרב הציבור הגרמני, שלא היה מוכן לתוצאה שלילית.

רפובליקת ויימאר: 1918–1933

Scheidemann proclaiming the Republic in front of the Reichstag (4688558376)
הכרזת הרפובליקה ב-9 בנובמבר 1918

לאחר התפטרותו של הקייזר וילהלם השני, הכריזו הסוציאליסטים הגרמנים על הקמתה של רפובליקה סוציאליסטית תחת האימפריה. באותו הערב הכריזו הסוציאל-דמוקרטים על הקמתה של רפובליקת ויימאר. בחודשים שלאחר מכן לחמה המפלגה הקומוניסטית של גרמניה נגד תומכי הרפובליקה. ואולם ב-11 באוגוסט 1919, חוקת ויימאר נכנסה לתוקף. בתקופה זו נוסדה גם המפלגה הנאצית.

קשיים כלכליים חמורים לאחר המלחמה, כמו גם חוסר מוכנות כללי לקבל את הדמוקרטיה, הביאו לחוסר שקט ציבורי במהלך שנות העשרים, אם כי הרפובליקה נהנתה באותה תקופה מפריחה תרבותית ומדעית. הבוחרים הגרמנים החלו תומכים באופן הולך וגובר במפלגות בלתי דמוקרטיות, שמאליות וימניות. התנגדות למודרניזציה וריאקציה פוליטית קנו את לבבות הבוחרים. המצב הידרדר עוד יותר לאחר השפל הגדול אשר פקד את העולם בראשית שנות השלושים, ובשתי מערכות הבחירות של 1932 זכו המפלגות האגרסיביות והאנטי-דמוקרטיות ביותר ממחצית מהמושבים: 37% (ואחר כך 33%) מהקולות הוענקו למפלגה הנאצית, וכ-16% לקומוניסטים.

סופה של רפובליקת ויימאר הגיע ב-30 בינואר 1933, כאשר נשיא גרמניה פאול פון הינדנבורג מינה את אדולף היטלר לקאנצלר גרמניה בתמיכת מפלגות ימין נוספות. לאחר שבניין הרייכסטאג הוצת, פורסם צו שריפת הרייכסטאג שביטל זכויות אזרחיות ופוליטיות, ועם חקיקת חוק ההסמכה ב-23 במרץ קיבלה ממשלת היטלר סמכות חקיקה מלאה. הוקמה מדינה ריכוזית וטוטליטרית אשר לא התבססה עוד על שלטון החוק.

גרמניה הנאצית: 1933–1945

המשטר החדש של היטלר פירק את כל איגודי העובדים, הפך את גרמניה למדינה חד-מפלגתית ודיכא כל התנגדות. מ-1933 ואילך, הוקמו 412 מחנות ריכוז עבור קבוצות ופרטים שנתפסו כאיומים. במקביל, החלה רדיפה פומבית של יהודים. בשנת 1934 נפטרה המפלגה הנאצית מהתנגדות שמאלית פנימית שגילם האס אה בליל הסכינים הארוכות. ב-1935, חוקי נירנברג הגזענים נכנסו לתוקף: אזרחותם הגרמנית של יהודים נשללה, נאסר עליהם להינשא לגרמנים, והם סולקו ככלל מהחברה הגרמנית. המדע והתרבות הגרמנית נפגעו קשות מכך. רבים ניצלו את ההזדמנות לברוח; אחרים נרצחו עוד בטרם קרס המשטר הנאצי.

Bundesarchiv Bild 101I-808-1238-05, Berlin, Reichstagssitzung, Rede Adolf Hitler
היטלר נושא נאום

בשנת 1936 פלשו כוחות גרמנים לריינלנד המפורז, במה שהיה להפרה בוטה של חוזה ורסאי, אך גם זריקת עידוד לאומית. מ-1938 ואילך, גרמניה הנאצית החלה נוקטת במדיניות של התפשטות טריטוריאלית, שראשיתה בסיפוח אוסטריה, והמשכה בחבל הסודטים שבצ'כוסלובקיה. ב-1939 סופחה רוב צ'כוסלובקיה, וממשלת בובות פאשיסטית הוקמה בשטח הסלובקי הנותר. כדי להימנע ממלחמה בשתי חזיתות, נחתם הסכם ריבנטרופ-מולוטוב עם ברית המועצות. בספטמבר 1939 נפתח הבליצקריג הגרמני נגד פולין, במה שהיווה אות הפתיחה של מלחמת העולם השנייה.

עד 1940 כבשה גרמניה למעשה את רובה של מערב אירופה, אם כי הלופטוואפה כשל במשימתו להביס את הממלכה המאוחדת עקב טעויות אסטרטגיות במערכה האווירית. כמנהיגת מדינות הציר כבשה גרמניה במשך שנות המלחמה כמעט את כל יבשת אירופה וכמעט את כל צפון אפריקה. בשנת 1941, יוגוסלביה ויוון נכבשו אף הן. באותה שנה הכריז היטלר מלחמה על ברית המועצות ועל ארצות הברית. כך, היטלר נכנס למלחמה בחזיתות מרובות שהקשו עליו להשיג את הניצחון, עובדה שהלכה והתבהרה עם התבוסה הגרמנית בקרב סטלינגרד (1943) שסימלה את כישלון הפלישה הגרמנית לברית המועצות. הערים הגרמניות הופצצו דרך קבע על ידי מטוסי בעלות הברית, וב-1945 נכבשה גרמניה כולה על ידן. היטלר שם קץ לחייו, המלחמה הסתיימה, וערי אירופה נחרבו ברובן. גרמניה הנאצית אחראית למותם של כ-64.5 מיליון בני אדם בזמן מלחמת העולם השנייה, בהם עשרות מיליוני אזרחים. לאחר תבוסתה של גרמניה במלחמה וכיבושה על ידי בעלות הברית נחשפו ממדי הרג האזרחים - סלאבים, צוענים ועוד. כשישה מיליון יהודים נרצחו במסגרת רצח העם שביצעו הנאצים, הידוע בתור שואת יהדות אירופה.

חלוקת גרמניה: 1945–1990

Berlinermauer
חומת ברלין, או, בפי הרשויות המזרח-גרמניות, "החומה האנטי-פאשיסטית", חצתה את העיר בין השנים 19611989. מערב-ברלין בצד הימני של התמונה

המלחמה הסתיימה באובדן שטחים רבים ובגירוש מיליוני גרמנים מאזורי שלזיה ומזרח פרוסיה. הטריטוריה הגרמנית הנותרת נכבשה על ידי המנצחים וחולקה לארבעה אזורי כיבוש, ולאחר המלחמה התכנסו נציגי המדינות המנצחות בעיר פוטסדאם לוועידת פוטסדאם בה נדון עתידה של גרמניה ואירופה לאחר המלחמה. העיר ברלין, אף ששכנה בלב האזור הסובייטי, חולקה אף היא בין ארבע בעלות הברית, כשהמערביות שולטות במערב העיר.

ב-1949, במהלך המצור על ברלין, העבירו כוחות מערביים מזון ותרופות למערב ברלין באמצעות רכבת אווירית. מערב גרמניה השתקמה במהירות הודות לתוכנית מרשל האמריקנית, אשר נועדה לשקם את אירופה לאחר המלחמה. כלכלתה שבה והייתה לאחת הגדולות בעולם, בנס כלכלי, מעמדה המדיני התחזק, שלטון החוק ודמוקרטיה הושבו במתכונת יציבה על מנת למנוע רפובליקת ויימאר נוספת. צעדים אלו התעצבו בעיקר על ידי הקאנצלר הראשון של גרמניה המערבית קונרד אדנאואר שאף פיתח עקרונות עמידה נוקשים מול גרמניה המזרחית והגוש הקומוניסטי ובראשם דוקטרינת הלשטיין. בשנות השישים, תחת הנהגתו של וילי בראנדט, התגברה מערב גרמניה על האנטיקומוניזם שבתחומה וכוננה מגעים עם ברית המועצות פולין ולבסוף גם עם גרמניה המזרחית, תוך הכרזה והכרה בגבולות הארופאים של אחרי 1945, במסגרת מדיניות הפשרה עם מזרח אירופה - האוסטפוליטיק.

West and East Germans at the Brandenburg Gate in 1989
הפגנות ההמונים עם נפילת חומת ברלין, 1989

מזרח גרמניה, לעומת זאת, הייתה לאחת מגרורותיה הסוציאליסטיות של ברית ורשה, ובדומה ליתר מדינות הגוש המזרחי סבלה מקשיים כלכליים. מנוסתם של מספר גובר והולך של מזרח-גרמנים למערב ברלין הביא להקמתה של חומת ברלין ב-13 באוגוסט 1961, וליצירת גבול מבוצר בין מערב למזרח גרמניה.

בקיץ 1989, כביטוי לאי-שקט הולך וגובר, החלו רבים מאזרחי מזרח גרמניה לבקש מקלט בשגרירויות מערב גרמניות במרכז ובמזרח אירופה, בתקווה שיתאפשר להם להגר למערב. הבלבול שחשו מנהיגי מזרח גרמניה גבר בסתיו 1989 לנוכח הדיווחים על הצלחותיהם של גורמים פרו-דמוקרטיים במדינות ברית ורשה. ב-9 בנובמבר אפשרו הרשויות המזרח-גרמניות כניסת אזרחים למערב ברלין ולמערב גרמניה. מאות אלפי בני אדם ניצלו את ההזדמנות; נקודות מעבר חדשות נפתחו לאורך חומת ברלין ולאורך הגבול עם מערב גרמניה. למעשה היה זה קיצה של מזרח גרמניה.

ב-1 ביולי 1990, סלל איחוד כלכלי וחברתי את הדרך לקראת איחוד פוליטי מלא. האיחוד של שתי הגרמניות קיבל את תוקפו ב-3 באוקטובר, אשר הוכרז כיום חג לאומי (יום האחדות הגרמנית).

לאחר איחוד גרמניה ועד היום: 1990 ואילך

משאבים רבים הופנו למטרת שיקום מדינות המזרח הנחשלות והשוואת התנאים בין מדינות המזרח והמערב. למרות ההתקדמות הרבה הפערים נותרו גדולים, והמרמור בקרב העם גבר. רבים טענו שהקנצלר הלמוט קוהל נבחר פעמיים נוספות רק הודות לאיחוד, שהוא היה מאדריכליו. לקראת סוף המילניום השני שקעה גרמניה במשבר הכלכלי החמור בתולדותיה מאז 1945, והאבטלה נסקה לשיאים חדשים. שמונה שנים לאחר איחוד גרמניה הביאו הבוחרים את סופה של תקופת הכהונה הארוכה ביותר של קנצלר גרמני כלשהו, ובחרו בגרהרד שרדר ממפלגת ה-SPD. למרות ניסיון לרפורמות מקיפות לא צלח בידיו של שרדר לשפר את המצב הכלכלי ובשנת 2005 שיעור האבטלה הגיע לשיאים חדשים. ב-2006 שיעור האבטלה ירד במעט.

פוליטיקה

Berlin-zentrum-by-RalfR-026
בניין הרייכסטאג, מקום מושבו של הבונדסטאג, הפרלמנט הגרמני

גרמניה היא רפובליקה פדרלית חוקתית, המבססת את המערכת הפוליטית שלה על חוקה, ה-Grundgesetz ("חוק היסוד"). בגרמניה קיימת מערכת פרלמנטרית, כאשר ראש הממשלה, הבונדסקנצלר, נבחר על ידי הפרלמנט.

בית הנבחרים הגרמני כולל את הבונדסטאג, בית הנבחרים הפדרלי, ואת הבונדסראט, המועצה הפדרלית, שבה נציגות שווה לכל אחת ממדינות הברית. סמכות החקיקה העליונה היא בידי הבונדסטאג, ואילו הבונדסראט משתתף בתהליך החקיקה וניהול הפדרציה.

בתפקיד ראש המדינה בגרמניה עומד נשיא גרמניה. הוא נבחר אחת לחמש שנים על ידי הבונדספרזמלונג, וסמכויותיו מוגבלות בעיקר למטרות טקסיות וייצוגיות.

תפקידו של בית המשפט הפדרלי לחוקה (Bundesverfassungsgericht) הוא להבטיח כי נוהלי החקיקה והמשפט עולים בקנה אחד עם החוקה הגרמנית.

יחסי חוץ

President and First Lady Obama with Chancellor Merkel
קאנצלרית גרמניה אנגלה מרקל ובעלה יואכים סאוטר מארחים את נשיא ארצות הברית ברק אובמה ורעייתו מישל בעיירה באדן-באדן, 2009

יחד עם צרפת, גרמניה משמשת שחקן מוביל באיחוד האירופי. בנוסף, גרמניה עומדת בראש מחנה מדינות האיחוד הקוראות להמשך האינטגרציה באופן שיחזק את הארגון ויקנה לו, לצד עוצמתו הכלכלית האדירה, גם סמכות פוליטית ואף ביטחונית. ב-1999 נשלחו כוחות גרמניים לקרב לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה (ובכך הופרה מסורת גרמנית כבת יובל שנים שלא לעורר תשומת לב בזירה הבינלאומית) כאשר הקאנצלר שרדר בחר להצטרף למלחמת נאט"ו נגד יוגוסלביה. נכון להיום, כוחות גרמנים מוצבים גם באפגניסטן והחל ממלחמת לבנון השנייה גם בלבנון. אחד מיעדי מדיניות החוץ של שרדר היה השגת מושב קבע במועצת הביטחון של האו"ם. גרמניה וצרפת עמדו בראש המדינות אשר התנגדו לפלישה הצבאית לעיראק (2003) שהונהגה על ידי ארצות הברית, יחד עם מדינות הקואליציה, לרבות פולין, ספרד, איטליה, הממלכה המאוחדת, יפן, קוריאה הדרומית ואומות נוספות.

מפלגות

בגרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה קיימות באופן מסורתי שתי מפלגות גדולות, המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית (CDU) והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה (SPD). השלטון מתחלף בין שתי מפלגות אלה לסירוגין כאשר לעיתים משתתפות כמה מפלגות קטנות בקואליציה עם אחת המפלגות הגדולות.

מפלגות קטנות בגרמניה מתמקדות בדרך כלל בנושא אחד עיקרי ולכן יכולות לשתף פעולה הן בקואליציות של הימין והן באלו של השמאל.

מערכות בחירות בגרמניה

ב-27 בספטמבר 2009 התקיימו הבחירות לבונדסטאג. מערכת הבחירות זו היא השישית מאז איחוד גרמניה המערבית וגרמניה המזרחית, ואנגלה מרקל, מנהיגת המפלגה הנוצרית דמוקרטית, זכתה בקדנציה נוספת. בבחירות ב-2009 הנוצרים-דמוקרטים (CDU) הצליחו – יחד עם מפלגת האחות הבווארית שלהם (CSU) – לנצח בבחירות בהפרש ניכר מיריביהם הסוציאל-דמוקרטים (SPD). הם זכו בתמיכתם של 34% מקולות הבוחרים וקיבלו 239 צירים (מתוך 622) בבונדסטאג. הסוציאל-דמוקרטים קיבלו 23% בלבד מקולות הבוחרים וקיבלו 146 צירים. התמיכה בשתי המפלגות הגדולות ירדה מראשית המאה העשרים ואחת באופן משמעותי, לטובת המפלגות הבינוניות (בבונדסטאג אין ייצוג למפלגות קטנות, בשל אחוז החסימה הגבוה (5%). המפלגה הליבראלית (FDP) זכתה בכ 14% מהקולות וקיבלה 93 צירים. מפלגת השמאל (Die Linke), זכתה בכ-12% מקולות המצביעים וקיבלה 76 צירים. מפלגת הירוקים זכתה בכ-11% מהקולות וקיבלה 68 צירים.

צבא וביטחון

Leo2A5
הטנק הגרמני לאופרד 2

בונדסוור (Bundeswehr "הגנה פדרלית") הוא שמו הרשמי של הצבא הגרמני. הכוח כולל צבא יבשה (Heer, "הר"), צי (Deutsche Marine, "דויטשה מרינה") חיל אוויר (Luftwaffe, "לופטוואפה"), חיל רפואה ( Zentralen Sanitätsdienst, "צנטרלר זניטאטסדינסט") ומפקדת קישור בין־שירותית (Streitkräftebasis, "שטרייטקרפטבסיס"). כ-250,000 בני אדם משרתים בצבא זה, כ-20% מהם גברים בני 18–30 המבצעים שירות בן תשעה חודשים. בזמני שלום, מפקד הצבא הוא שר ההגנה הגרמני. בעתות חירום, הקאנצלר מקבל לידיו את הפיקוד על הבונדסוור.

משטרה

האחריות לביטחון הפנים בגרמניה נתונה בידי המדינות. לכל מדינה משטרה (Landespolizei) משלה. כל משטרה מחולקת ל"סוכנות לשמירת הסדר" (Ordnungsbehörde), האחראית על הצד המנהלי ול"משטרת האכיפה" (Vollzugspolizei), האחראית בעיקר על מניעת פשעים. משטרת האכיפה מורכבת ממחלקת האכיפה (Schutzpolizei), ממחלקת הכוננות (Bereitschaftspolizei) וממחלקת החקירות (Kriminalpolizei). כל מחלקות החקירה של המדינות כפופות למחלקת החקירות הפדרלית (Bundeskriminalamt) הכפופה ישירות למשרד הפנים הגרמני. בנוסף קיימת גם המשטרה הפדרלית (Bundespolizei, נקראה בעבר משמר הגבול הפדרלי). למשטרה הפדרלית שייכות גם "היחידה המיוחדת ללוחמה בטרור", GSG-9, וכן "היחידה הנעה ללכידת מבוקשים" (Mobile Fahndungseinheit).

מדינות גרמניה

גרמניה היא פדרציה המורכבת מ-16 מדינות, מחולקות ל-439 מחוזות (קְרַייזֶה). לכל אחת מהמדינות עיר בירה, ממשלה ומוסדות משלה. (לברלין ולהמבורג אין ערי בירה, שכן הן ערי-מדינה; בתחומי מדינת ברמן, הנחשבת גם היא לעיר-מדינה, כלולות שתי ערים, והעיר ברמן היא עיר הבירה של מדינת ברמן.) פיזור האוכלוסין במדינות השונות איננו אחיד: כמחצית מאוכלוסיית גרמניה חיה בשלוש המדינות המאוכלסות ביותר (נורדריין-וסטפאליה, בוואריה ו-באדן-וירטמברג); המחצית השנייה פזורה על-פני 13 המדינות האחרות.

Deutschland politisch 2010
מפת גרמניה
Karte Bundesrepublik Deutschland

גאוגרפיה

פני השטח: מאז איחודה מחדש של גרמניה השיבה לעצמה המדינה את מעמדה המסורתי כמרכז המקשר בין סקנדינביה בצפון לאזור הים התיכון בדרום, כמו גם בין האוקיינוס האטלנטי ממערב למדינות מרכז ומזרח אירופה.

שטח גרמניה משתרע מרכס הרי האלפים שבדרום (הנקודה הגבוה ביותר: הצוגשפיצה - Zugspitze, מבוטא צוקשפיצֵה - 2,962 מטר), עד לחופי הים הצפוני בצפון-מערב והים הבלטי בצפון מזרח. בתווך נמצאות הגבעות המיוערות של גרמניה התיכונה, ובצפון הקרקע שטוחה למדי (הנקודה הנמוכה ביותר: נאונדורפר/וילסטרמארש - 3.54 מטר מתחת לפני הים). בגרמניה עוברים כמה מנהרותיה הראשיים של אירופה, לרבות הריין, האלבה והדנובה.

הודות למיקומה המרכזי, גרמניה היא המדינה האירופית בעלת מספר הגבולות הרב ביותר למעט רוסיה: הפדרציה גובלת עם דנמרק בצפון, פולין וצ'כיה במזרח, אוסטריה ושווייץ בדרום, צרפת ולוקסמבורג בדרום-מערב, ובלגיה והולנד בצפון-מערב.

אקלים: רוב רובה של גרמניה ממוקם באזור אקלימי קריר עד ממוזג, המאופיין בעיקר בלחות וברוחות מערביות.

בצפון ובצפון-מערב האקלים הוא אוקייני במיוחד: משקעים יורדים במשך כל עונות השנה, החורפים מתונים למדי והקיצים קרירים באופן יחסי. במזרח האקלים יבשתי הרבה יותר ואופייני לזה הקיים במזרח אירופה: החורפים עשויים להיות קרים מאוד ולהימשך זמן רב, ואילו הקיצים עשויים להיות חמים מאוד. תקופות יובש ארוכות מאפיינות אזור זה. בדרום ובמרכז האקלים משתנה בין מאפיינים אוקייניים ליבשתיים.

Loreley mit tal von linker rheinseite
נהר הריין הוא מהעיקריים שבנהרות הזורמים בגרמניה.

כלכלה

HallorenSchokoladenfabrik2
עובדות במפעל שוקולד בעיר האלה

כלכלת גרמניה היא הראשונה בגודלה באירופה והרביעית בגודלה בעולם במונחי תוצר לאומי גולמי, נכון ל-2017. התל"ג הגרמני עמד על 3.69 טריליון דולר באותה שנה. התוצר לנפש, בניטרול שווי כוח הקנייה (PPP), עמד על כ-52,000$, והיה ה-16 בגובהו בעולם.[7]

המשק הגרמני מוטה ייצוא. נכון ל-2017, היקף הייצוא מגרמניה הוא השלישי בגובהו בעולם, אחרי סין וארצות הברית ובפער ניכר מהיצואנית הרביעית בגודלה, יפן[8], והייצוא היווה באותה שנה 47% מהתוצר שלה, שיעור גבוה משמעותית מזה של סין וארצות הברית[9]. זאת חרף חוזקו היחסי של מטבע האירו. שותפות הסחר העיקריות שלה כוללות את צרפת, ארצות הברית, סין, הממלכה המאוחדת, איטליה והולנד. ענפי הייצוא העיקריים הם כלי רכב, מכונות, ציוד אלקטרוני, כימיקלים ותרופות.

התעשייה היוותה כ-30% מהתוצר ב-2017. שיעור זה גבוה יחסית למדינות המערב, אף על פי שבדומה למדינות אחרות חלקו של הייצור התעשייתי נמצא בירידה מאז שלהי המאה ה-20. המגזר התעשייתי נשען על כוח אדם מיומן, מוניטין ומסורת רבת-שנים. תפקיד משמעותי בתעשייה ממלאות חברות קטנות ובינוניות, שבחלקן נמצאות בבעלות משפחתית במשך דורות. (עסקים אלה מכונים בכינוי לא-רשמי Mittelstand).

החקלאות מעסיקה כ-1.4% מכוח העבודה, תורמת במישרין כ-0.7% מהתוצר (נכון ל-2017), ומספקת חלק גדול מחומרי הגלם לתעשיית המזון - מחלבות, ייקבי יין ומבשלות בירה למשל. חלק גדול יחסית מהתוצר החקלאי מגיע ממשקים משפחתיים קטנים, אם כי חלקן של חוות-ענק בבעלות תאגידית עולה בהתמדה. המדינה משופעת בקרקע פורייה ונוחה לעיבוד ובמים, וכמחצית שטחה משמש לחקלאות. בין הגידולים החשובים מצויים דגנים, סלק סוכר ותפוחי אדמה, וכן משק חי, בעיקר חזירים ובקר לבשר ולחלב.

בגרמניה מערכת רווחה עניפה המספקת לאזרחים שירותים שונים. למערכת הרווחה החברתית בגרמניה שורשים היסטוריים עמוקים; החל בקשר ההדוק בין הפרט לחברה שנוצר לאחר הרפורמציה, דרך תחייתה של הממלכה הפרוסית לאחר מלחמת שלושים השנה, כמו גם ראשית המהפכה התעשייתית. מערכת הרווחה העתיקה נתפסת כהיבט חיובי של החברה הגרמנית, וגרמנים רבים מתגאים בו. המערכת מספקת ביטוח רפואי אוניברסלי (אם כי לא ממשלתי), דמי אבטלה, קיצבאות ילדים ושאר צרכים חברתיים.

סוגיה המעוררת דאגה בגרמניה היא שיעור האבטלה, הנותר גבוה זה שנים רבות (במיוחד במדינות המזרחיות), וגורם לירידה בביקוש המקומי, מה שמאט את קצב הצמיחה הכלכלית. עם זאת, כלכלת גרמניה נאלצה לספוג את עלויות איחודן מחדש של חלקי המדינה, גורם שיש התולים בו את האשמה העיקרית לקצב הצמיחה האיטי של גרמניה לעומת מדינות אחרות באיחוד האירופי. עד היום, באזורים שהשתייכו למזרח גרמניה, אין תשתית כלכלית ראויה להקמת עסקים קטנים ובינוניים, אשר עמדו ביסוד הצלחתה הכלכלית של מערב גרמניה.

דמוגרפיה

לפי מפקד שנערך ברבע האחרון של 2018, בגרמניה חיים מעל 83 מיליון בני אדם, בצפיפות אוכלוסין של 242 נפש\קמ"ר. כ-87% מהאוכלוסייה חיה בערים. עם זאת, קיימות רק ארבע ערים גרמניות עם אוכלוסייה העולה על מיליון נפש: (ברלין: 3.4 מיליון, המבורג: 1.8 מיליון, מינכן: 1.2 מיליון, קלן: 1.04 מיליון). ערים מרכזיות נוספות הן פרנקפורט אם מיין, שטוטגרט, דיסלדורף, ברמן והנובר. בגרמניה נמצא האזור העירוני הרביעי בגודלו באירופה (אחרי מוסקבה, לונדון ופריז) - חבל הרוהר; אוכלוסיית החבל עולה על 5.5 מיליון איש, ומתוך 50 עריה הגדולות של גרמניה, 10 שוכנות בחבל. עריו הגדולות הן דוֹרְטְמוּנד, אֶסֶן, דוּאיסבּוּרג ובּוֹכוּם. אוכלוסיית גרמניה נמצאת בירידה עקב שיעור ילודה נמוך (1.3 ילדים לאישה); אוכלוסייתה ירדה מ-84 מיליון נפשות ב-1999 ל-81.5 מיליון נפשות בינואר 2011. כ-91% מאוכלוסיית גרמניה היא ממוצא אתני גרמאני (ראה גרמאנים). כשבעה מיליון תושבים זרים חיים בגרמניה, רובם ממוצא טורקי, אך ישנם גם איטלקים, יוגוסלבים ואירופים אחרים. גרמניה מהווה מוקד חשוב של הגירה כ-5% (כ-10 מיליון) מכלל המהגרים בעולם מגיעים אליה.

גרמנית היא השפה הרשמית בגרמניה. שפות מיעוטים רשמיות הן: דנית (50,000 דוברים), סורבית (40,000) ופריזית (12,000). באזורים הכפריים של צפון גרמניה דוברים גם סקסונית תחתונה.

דת

Cologne Cathedral-imp01

קתדרלת קלן (נצרות קתולית) - הגדולה בגרמניה.

כ-35.4% מהאוכלוסייה מגדירים עצמם כחסרי דת. הנצרות היא הדת הראשית בגרמניה, כאשר 28.6% מגדירים עצמם קתולים (במיוחד בדרום ובמערב) ו-26.6% נוספים מהאוכלוסייה (במיוחד בצפון ובמזרח) מגדירים עצמם פרוטסטנטים. בסך הכל, 47 מיליון גרמנים מגדירים עצמם נוצרים, אף על פי שבמזרח גרמניה הרגש הדתי חלש הרבה יותר, ככל הנראה תולדה של ארבעים שנות קומוניזם. האמונה הקתולית רווחה בגרמניה עד המאה ה-15, ואולם פני הדברים השתנו לאחר הרפורמציה של מרטין לותר. באופן הדרגתי הפכו רוב הגרמנים לפרוטסטנטים ורק מיעוט המשיך להיות קתולי. כיום, מספרם נותר דומה.

5% מהאוכלוסייה, כ-4-4.5 מיליון, הם מוסלמים (רובם ממוצא טורקי וכורדי). בנוסף, יש 2% נוצרים אורתודוקסים (כ-2 מיליון), ו-1% של דתות אחרות (בודהיזם, הינדואיזם, יזידים ויהדות).

יהדות גרמניה

תולדותיה של יהדות גרמניה, שורשם בהגירת יהודים מעטים באלף הראשון לספירה. ב-1910, התגוררו בגרמניה כ-600,000 יהודים. עלייתם של הנאצים לשלטון הביאה לחיסול מוחלט כמעט של יהדות גרמניה. היא ערש מנהגי יהדות אשכנז (שמה של גרמניה אצל היהודים) כמחצית מיהודי גרמניה היגרו ממנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה והמחצית השנייה, ניספתה, ברובה הגדול בשואה. בשנות ה-90, לאחר קריסת חומת ברלין, כ-90 אלף יהודים מחבר המדינות התיישבו בגרמניה. כיום, חיים בגרמניה כמאתיים אלף יהודים אשר מהווים 0.3% מהאוכלוסייה.

הקהילה היהודית בגרמניה תרמה לחיי הדת, התרבות, האומנות, הרוח והמדע של העולם המערבי בכלל והיהדות בפרט. בשנות השלושים של המאה העשרים תרמו בני קהילה זו שעלו[10] לארץ ישראל להתפתחות המעמד הבורגני בארץ ולהתפתחות התעשייה והמסחר.

תרבות

Cityscapeberlin2006
ברלין, מרכז של תרבות ומדע

תרומתה של גרמניה למורשת התרבותית העולמית היא רבה. המדינה מוזכרת לעיתים קרובות בתור das Land der Dichter und Denker (ארץ המשוררים וההוגים). גרמניה היא מולדתם של מלחינים כבטהובן, באך, ברהמס, וואגנר; משוררים כגתה, שילר והיינה, פילוסופים כליבניץ, קאנט, הגל, מרקס, אנגלס, רוזנצווייג, שופנהאואר, ניטשה מנדלסון והיידגר, תאולוגים כמו לותר, סופרים כמו אריך קסטנר, הסה, מאן, בל וגראס; מדענים כמו קפלר, הקל, איינשטיין, בורן, פלאנק, הייזנברג, הרץ ובונזן; וממציאים ומהנדסים כמו גוטנברג, אוטו, סימנס, בראון, דיימלר, בנץ, דיזל ולינד. אמנים מפורסמים כוללים את אמן הרנסאנס דירר, הסוריאליסט ארנסט, האקספרסיוניסט מרק ועוד.

אישים היסטוריים רבים, אף שלא היו אזרחי גרמניה במובן המודרני, נתפסו בכל זאת כ"גרמנים" כיוון שהיו לחלק בלתי נפרד מהמורשת התרבותית של גרמניה. דוגמאות לאישים מעין אלה הן וולפגנג אמדאוס מוצרט, פרנץ קפקא וסטפן צווייג.

הגוף הממלכתי לייצוג השפה והתרבות הגרמנית ברחבי העולם והפצתם קרוי "מכון גתה" (Goethe-Institut). בגרמניה קיימים ששה־עשר סניפים, ובשאר העולם – בכ־90 מדינות – 136 נוספים.

מטבח

המטבח הגרמני מגוון ועשיר במאכלי בשר, בפרט בשר חזיר, ודגים; כמו גם בלחם ומאפים אחרים ובמאכלי תפוחי אדמה. בין המאכלים הטיפוסיים לגרמניה מצויים גם הנקניקיות והכרוב הכבוש, והבירה נחשבת למשקה הלאומי.

התפריט הגרמני מושפע הן מתנאי האקלים (המכתיבים מטבח "כבד", עם הרבה מנות חמות ומעט ירקות טריים) והן מתנאים היסטוריים-חברתיים. בשנים האחרונות התפתח בגרמניה מטבח המושפע מן הגלובליזציה וההגירה לגרמניה, ובערים הגדולות בגרמניה ניתן למצוא מסעדות אתניות של קבוצות מאזורים רבים בעולם. במיוחד אהוד הדונר-קבב הטורקי, אשר עבר התאמה לחיך הגרמני.

מוזיקה

יוהאן סבסטיאן באך
טוקטה ופוגה ברה מינור
לודוויג ואן בטהובן
הסימפוניה החמישית
ריכרד וגנר
דהרת הוולקירות

המוזיקה בשפה הגרמנית כוללת מגוון רחב של סגנונות, הכוללים זרמים ו"גלים חדשים" שהתפתחו עם השפה. מוזיקה קלאסית גרמנית היא מהשכיחות ומהמבוצעות בעולם; המלחינים הגרמנים נודעו בקרב המלחינים המוכשרים והפופולריים בהיסטוריה, ששמם הפך לשם-דבר; ביניהם: יוהאן סבסטיאן באך, לודוויג ואן בטהובן, פרנץ שוברט, יוהנס ברהמס וריכרד וגנר. וולפגנג אמדאוס מוצרט, שנולד בזלצבורג (כיום אוסטריה) היה בקרב מלחיני אופרה רבים שיצרו את האופרה הגרמנית.

את ההתחלה של מה שנחשב כיום מוזיקה גרמנית, ניתן לייחס לקומפוזיציות של המאה ה-12 של המלחינה והמשוררת הילדגרד מבינגן שכתבה מגוון של מזמורים וסוגים שונים של מוזיקה נוצרית.

במוזיקה האלקטרונית מהווה גרמניה אחד ממוקדי היצירה העולמיים החשובים. חלוצים ראשונים בתחום, ביניהם שטוקהאוזן וקרפטוורק סללו את הדרך לפופולריזציה שהתרחשה בשנות התשעים של המאה העשרים במיוחד בסגנונות הטכנו והטראנס.

ספורט

Allianz arena golden hour Richard Bartz
האליאנץ ארנה הוא המגרש הביתי של באיירן מינכן שאירח משחקים רבים במונדיאל 2006

הספורט מהווה חלק בלתי נפרד מתרבות החיים הגרמנית. עשרים ושבעה מיליוני גרמנים חברים בקבוצות ספורט ושנים עשר מיליון אחרים מתמידים בביצוע פעילויות ספורט באופן אינדיבידואלי. הכדורגל הוא ענף הספורט הפופולרי ביותר בגרמניה. התאחדות הכדורגל הגרמנית (Deutscher Fußball-Bund), הכוללת למעלה מ־6.3 מיליון חברים רשמיים, היא ארגון הספורט הגדול ביותר בעולם מסוגו. ליגת הכדורגל הבכירה ביותר בגרמניה, בונדסליגה, מושכת את הנוכחות הממוצעת השנייה הגבוהה ביותר, יותר מכל ליגת ספורט מקצועית אחרת בעולם כולו. נבחרת גרמניה בכדורגל זכתה ארבע פעמים בגביע העולם בכדורגל (1954, 1974, 1990, ו-2014) ובשלוש אליפויות של אליפות אירופה בכדורגל (1972, 1980 ו־1996). גרמניה אירחה את טורנירי המונדיאל בשנים 1974 ו־2006, ואת אליפות אירופה בכדורגל ב־1988. בין הספורטאים המוצלחים ביותר שהניבה גרמניה ניתן למנות את פרנץ בקנבאואר, גרד מילר, מיכאל שומאכר, יורגן קלינסמן, לותר מתאוס, אוליבר קאן, דירק נוביצקי, תומאס מולר, בוריס בקר ועוד רבים. גם ענף הכדוריד אשר הומצא בגרמניה הוא אחד מענפי הספורט הפופולריים במדינה והכדוריד הגרמני נחשב לאחד הטובים בעולם.

ספרות

ספרות גרמנית היא סך כל היצירות הספרותיות שנכתבו בשפה הגרמנית לשלביה בגרמניה, אך גם יצירות ספרותיות שנכתבו בשפה הגרמנית באוסטריה, בשווייץ או בצ'כיה עשויות להמנות עליה. מחברים גרמנים שונים זכו למוניטין רב בשל גאונותם, כדוגמת יוהאן וולפגנג פון גתה ופרידריך שילר. אסופת המעשיות של האחים גרים הפכו לפולקלור גרמני מובהק ברמה בינלאומית. מהכותבים המשפיעים והגדולים של גרמניה שצמחו ממנה במאה ה-20 ניתן למנות את תומאס מאן, ברטולט ברכט, הרמן הסה, היינריך בל, גינטר גראס ועוד רבים שלהם חלק בעיצוב הספרות הגרמנית.

קולנוע

לקולנוע הגרמני תרומה אמנותית וטכנית מרכזית בהיסטוריה של הקולנוע, במיוחד בימי רפובליקת ויימאר בה צמח זרם הקולנוע האקספרסיוניסטי הגרמני, שהנפיק במאים היסטוריים כדוגמת פרידריך וילהלם מורנאו. הבמאי האוסטרי פריץ לאנג, שקיבל אזרחות גרמנית ב־1926, ושהקריירה שלו פרחה בטרום מלחמת העולם השנייה, היה בעל השפעה ניכרת במיוחד על תעשיית הקולנוע האמריקאית. הסרט האילם שביים, מטרופוליס (1927) נחשב ללידת סרטי המדע בדיוני המודרניים. במהלך שנות ה-60 וה-70 במאים גרמנים מהקולנוע הגרמני החדש, כמו ורנר הרצוג, וים ונדרס וריינר ורנר פאסבינדר שמו את הקולנוע המערב גרמני בחזרה על הבמה הבינלאומית.

בשנים האחרונות, סרטים כמו "להתראות לנין!", "הנפילה", "חיים של אחרים" ועוד רבים, זכו להצלחה בינלאומית. פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין שמתרחש מדי משנה מ־1951, הוא אחד מפסטיבלי הקולנוע החשובים ביותר בעולם.

חברה

Heidi Klum4crop
היידי קלום היא דוגמנית על, שחקנית, מנחת טלוויזיה, אשת עסקים, מעצבת אופנה ומפיקה המהווה סמל תרבות גרמנית עכשווי

גרמניה היא ארץ מודרנית, קוסמופוליטית ויצירתית, שעוצבה מסגנונות מחייה רב־גוניים והבדלים אזוריים.[11] רוב האנשים – צעירים ומבוגרים כאחד נהנים מאורח חיים גבוה, וכן בעלי חירות מספקת כדי לתכנן את חייהם כפי שהם עצמם רואים לנכון.[11] המדינה מבססת רמה גבוהה של שוויון מגדרי, מקדמת זכויות לבעלי מוגבלויות והיא סובלנית מבחינה חברתית כדין כלפי להט"בים. ו רשאים לאמץ את ילדו הביולוגי של בן/בת זוגם, ונישואים חד-מיניים מותרים בחוק מאז שאושרו בבונדסטאג ב-20 ביוני 2017; זאת לאחר שאיחודים אזרחיים היו מותרים ברפובליקה הגרמנית מ-2001 ועד החלפתם בנישואים חד-מיניים. פוליטיקאים בכירים כגון גידו וסטרוולה וקלאוס ווברייט[8]

בעשור האחרון של המאה ה-20 שינתה גרמניה את יחסה כלפי מהגרים. עד אמצע שנות ה-90 הדעה הרווחת הייתה כי גרמניה אינה מדינה של הגירה, אף על פי שכ-20 אחוזים מאוכלוסייתה היו ממוצאים שאינם גרמניים (ראו גם: מישלינג). היום, הממשלה ומרבית החברה הגרמנית הגיעו להכרה שמהגרים מרקעים של מגוון תרבויות אתניות אחרות הם חלק מהתרבות הגרמנית ושהגירה מבוקרת צריכה להיות ביוזמתם בהתבסס על תקנים הגבלתיים.[12]

משאירחה גרמניה את גביע העולם בכדורגל ב-2006, ההערכה הפנימית והחיצונית כלפי תמונתה הלאומית השתנתה.[13] בשאלון הסקרים הגלובלי הנערך מדי שנה בשם "Nation Brands Index" גרמניה מדורגת בשיטתיות במקומות גבוהים יותר באופן משמעותי מאז הטורניר. אנשים בכ-20 מדינות שונות מעריכים שהמוניטין של גרמניה עלה מבחינת התרבות, הפוליטיקה, הייצוא, אנשיה וכוח משיכתם כלפי תיירים, מהגרים והשקעות. גרמניה כונתה כאומה המוערכת השנייה בעולם בקרב 50 מדינות בשנת 2010.[14] עוד סקר דעת קהל גלובלי מאת ה-BBC מצא שגרמניה מוכרת כמדינה עם ההשפעה החיובית הגדולה ביותר לשנת 2010. לרוב של 59% יש דעה חיובית על המדינה, ואילו ל-14% יש השקפה שלילית לגביה.[15][16]

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל

פורטל גרמניה הוא שער לכל הנושאים הקשורים למדינת גרמניה. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים באומה הגרמנית על כל רבדיה: היסטוריה, גאוגרפיה, תרבות, כלכלה ועוד.

הערות שוליים

  1. ^ השפות דנית, סורבית ופריזית מוכרות כשפות מיעוטים.
  2. ^ לפני דצמבר 2001 - מארק גרמני.
  3. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2018
  4. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  5. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-15 במרץ 2019
  6. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2017 בדו"ח של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות, שפורסם בספטמבר 2018
  7. ^ טבלת מדינות לפי תל"ג, טבלת מדינות לפי תוצר לנפש במונחי כוח קנייה מקומי, אתר הבנק העולמי
  8. ^ טבלת מדינות לפי ייצוא, ספר העובדות העולמי
  9. ^ טבלת מדינות לפי ייצוא כשיעור מהתוצר, אתר הבנק העולמי
  10. ^ יהודי גרמניה היו מרכיב עיקרי בעליה החמישית שנקראה גם "עלית היקים". יקה היה כינוי (ספק לגנאי) ליוצאי גרמניה. מקורו כנראה במילה הגרמנית "Jake" - מקטורן (ויש שהתלוצצו שהביטוי הוא נוטריקון יהודי קשה הבנה).
  11. ^ 11.0 11.1 החברה הגרמנית - המשלחת הגרמנית לארצות הברית
  12. ^ פרידריך הקמן (2003), האינטגרציה של המהגרים בתוך החברה האירופית: ההבדלים הלאומיים ומגמות ההתכנסות, ISBN 9783828201811
  13. ^ כיצד גרמניה זכתה בגביע העולמי של אומת המיתוג, באתר BrandOvation,‏ 25 בנובמבר 2007
  14. ^ סקר ה-Nation Brands Index, ‏12 באוקטובר 2010(הקישור אינו פעיל, 2.1.2019)
  15. ^ ההתחממות העולמית של ארצות הברית תחת אובמה, כך עולה מסקר ה-BBC, ‏19 באפריל 2010
  16. ^ שירות הסקרים העולמי של ה-BBC, ‏19 באפריל 2010
1939

שנת 1939 היא השנה ה-39 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1939 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

1941

שנת 1941 היא השנה ה-41 במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1941 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

אדולף היטלר

אדולף היטלר (בגרמנית: Adolf Hitler‏; 20 באפריל 1889 – 30 באפריל 1945) היה הקנצלר והפיהרר של גרמניה הנאצית בשנים 1933‏-1945, וכן מנהיג המפלגה הנאצית משנת 1921 ועד להתאבדותו בפיהררבונקר בברלין.

היטלר חולל את מלחמת העולם השנייה, והיה אחראי להשמדתם השיטתית והמאורגנת של למעלה משישה מיליון יהודים בשואה, על פי תוכנית הפתרון הסופי שהגה וביצע, וכן להשמדת מיליוני אנשים נוספים ולחורבן מדינות רבות באירופה. הפשעים נגד האנושות ופשעי המלחמה שביצע היטלר היוו ביטוי לנאציזם, האידאולוגיה הגזענית והאנטישמית הקיצונית של היטלר, המשתקפת בין היתר בספרו "מיין קאמפף".

בעת מלחמת העולם הראשונה שירת היטלר בצבא הגרמני כחייל, ועם סיום המלחמה המשיך לשרת כסוכן סמוי העוקב אחר פעילויות מרקסיסטיות. כסוכן הזדמן לאספה של "מפלגת הפועלים הגרמנית", מפלגה זעירה שרעיונותיה מצאו חן בעיניו. על ידי כשרונו הרטורי הפך בהמשך ליושב הראש שלה, לאחר שהיא הפכה למפלגה הנאצית. לאחר שריצה שמונה חודשים במאסר בגין הפוטש במרתף הבירה, מצא היטלר שהמפלגה התפוררה, והוא בנה אותה מחדש, תוך קביעת "עקרון הפיהרר". על רקע המשבר הכלכלי העולמי שפגע קשות ברפובליקה הגרמנית, צברה המפלגה הנאצית כוח ועוצמה, וזו הגיעה לשיאה עם עלייתה לשלטון כשבינואר 1933 מונה היטלר לקנצלר גרמניה, ועם מותו של נשיא גרמניה הינדנבורג הפך לשליטה הבלעדי.

כשליט גרמניה הנהיג היטלר שלטון דיקטטורי, והכין את גרמניה לקראת מלחמה בשאיפה לממש את הסדר החדש. בין היתר הוא סיפח את אוסטריה, השתלט בשלבים על צ'כוסלובקיה לאחר הסכם מינכן, וב-1939 פלש לפולין ובכך פתח במלחמת העולם השנייה. במהלך המלחמה נטבחו בין היתר באופן ג'נוסיידי מיליוני יהודים ולא-יהודים ביזמתו ובהכוונתו של היטלר, ששאף לממש את עקרונות תורת הגזע.

בשיא כוחה, כבשה גרמניה הנאצית את מרבית יבשת אירופה. כשבעלות הברית החלו לגבור עליה ופלשו לשטחה, שלל היטלר כל אפשרות לכניעה, בהתאם לעקרון "ניצחון או חורבן". הוא האשים את הצבא, את האס אס ואת העם הגרמני בתבוסה, והורה על החרבת ארצו עד היסוד. לקראת סיום הקרב על ברלין התאבדו היטלר ובת זוגו אווה בראון בפיהררבונקר.

"רייך אלף השנים" שהיטלר הבטיח לגרמניה – הרייך השלישי – החזיק מעמד 12 שנים בלבד עד כניעת גרמניה הנאצית, והיה אחראי למותם של עשרות מיליוני בני אדם. רבים ברחבי העולם רואים (גם בעקבות משפטי נירנברג) בהיטלר ובהנהגת הרייך כאחראים לביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות מהקשים ביותר בהיסטוריה האנושית בכלל ובעת החדשה בפרט.

ברלין

בֶּרְלִין (בגרמנית: Berlin; להאזנה (מידע • עזרה)) היא בירת הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, העיר הגדולה ביותר בגרמניה ואחת מ-16 המדינות המרכיבות אותה. אוכלוסייתה מונה כ-3.7 מיליון תושבים, והיא המאוכלסת בערי גרמניה והשנייה המאוכלסת ביותר באיחוד האירופי, אחרי לונדון. מטרופולין ברלין מכילה כ-6 מיליון תושבים שמוצאם מיותר מ-180 מדינות. שטחה של ברלין 891 קמ"ר. ברלין שוכנת בצפון-מזרח גרמניה, כ-70 ק"מ מערבה מהגבול עם פולין. גובהה הממוצע מעל פני הים 34 מטרים.

גרמניה המזרחית

גרמניה המזרחית (או הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, בגרמנית: Deutsche Demokratische Republik, ובקיצור: DDR) היא מדינה היסטורית שהתקיימה בין השנים 1949–1990. בתום מלחמת העולם השנייה נותרה אירופה מחולקת: מזרחה נתון לשליטת ברית המועצות ומערבה מורכב ממדינות עצמאיות. הכוחות הסובייטים לא יצאו מהחלק שכבשו בגרמניה, וכך חולקה גרמניה לשתיים, כאשר בחלק המזרחי שנכבש על ידי ברית המועצות הוקמה מדינה קומוניסטית. גרמניה המזרחית הייתה גרורתה של ברית המועצות והייתה חברה בברית ורשה.

בירתה של גרמניה המזרחית הייתה החלק המזרחי של ברלין. הסובייטים שלטו בגרמניה המזרחית ולתושבי מדינה זו לא התאפשר המעבר למערב גרמניה. כחלק מההפרדה בין מזרח העיר למערבה נבנתה בשנת 1961 חומת ברלין אשר הפרידה במשך 29 שנה בין ברלין המזרחית למערבית.

גרמניה המערבית

גרמניה המערבית (או הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, בגרמנית: Bundesrepublik Deutschland) הייתה מדינה היסטורית שהתקיימה בשנים 1949–1990. בתום מלחמת העולם השנייה נותרה אירופה מחולקת: מזרחה היה נתון לשליטת ברית המועצות, ומערבה הורכב ממדינות עצמאיות. הכוחות הסובייטים לא יצאו מהחלק שכבשו בגרמניה, וכך חולקו גרמניה וברלין לשתיים, ובחלק המזרחי שנכבש על ידי ברית המועצות הוקמה מדינה קומוניסטית. ב-9 בנובמבר 1989 נפלה חומת ברלין. בעקבות אירוע זה התרחשה סדרת אירועים שבעטיים גרמניה המזרחית לא יכלה להמשיך להתקיים ולמעשה הובלעה לשטחי גרמניה המערבית. מאז קיימת גרמניה כפי שהיא מוכרת כיום.

הרפובליקה הפדרלית של גרמניה הורכבה מ-11 מדינות שנוצרו מתוך אזורי הכיבוש המערביים שהיו בשליטת ארצות הברית, בריטניה וצרפת. העיר בּוֹן הייתה עיר הבירה של גרמניה המערבית.

פיצול גרמניה לשני חלקים סימל את חלוקת אירופה לגוש המזרחי והגוש המערבי. התרבות של גרמניה המערבית הושפעה רבות מהתרבות באירופה המערבית ובצפון אמריקה. הדבר ניכר בסופו של דבר בהבדלים משמעותיים שניתן היה לראות בתרבות המדינות לאחר 40 שנות הפרדה, שבמהלכן סטייה כלשהי שחלה בחיי התרבות של שני חלקי העם ניתקו. הן בגרמניה המזרחית והן בגרמניה המערבית עקבו אחר שבילים מסורתיים של התרבות הגרמנית הנפוצה, אך המערב, שהושפע בעיקר מהתרבות המערבית, הפך קוסמופוליטי יותר.

גרמניה הנאצית

גרמניה הנאצית (בגרמנית: NS-Zeit, "התקופה הנאצית", או NS-Regime, "המשטר הנאצי") הוא הכינוי המקובל בפי היסטוריונים לרייך הגרמני בשנים 1933–1945, בתקופה בה נשלטה גרמניה על ידי המפלגה הנאצית ואדולף היטלר עמד בראש המדינה.

היטלר מונה לקנצלר גרמניה על ידי נשיא רפובליקת ויימאר פאול פון הינדנבורג ב-30 בינואר 1933. לאחר העלייה לשלטון החלה המפלגה לחסל את כל האופוזיציה הפוליטית במדינה ולגבש את כוחה. הינדנבורג נפטר ב-2 באוגוסט 1934, והיטלר הפך לרודן של גרמניה על ידי מיזוג המשרדים והסמכויות של הקנצלר והנשיא. תחת שלטונו של היטלר הפכה גרמניה למדינה טוטליטרית, שבה שלטה המפלגה הנאצית כמעט בכל תחומי החיים.

משאל עם שנערך ב-19 באוגוסט 1934 אישר את היטלר כמנהיג גרמניה ("הפיהרר") היחיד. כל הכוח היה מרוכז באישיותו של היטלר, ופקודותיו נעשו מעל לכל חוק אחר. הממשלה לא הייתה בנויה כגוף מתואם, אלא כקבוצת סיעות הנאבקות על השלטון לטובתו של היטלר. בעיצומו של השפל הגדול, חזרה היציבות הכלכלית לגרמניה והאבטלה ההמונית נכחדה בזכות הוצאות צבאיות כבדות וכלכלה מעורבת. הממשלה נטלה על עצמה ביצוע עבודות ציבוריות נרחבות, כולל בניית "אוטובאהנן" (כבישים מהירים). החזרה ליציבות הכלכלית חיזקה את הפופולריות של המשטר.

החל מסוף שנות ה-30 של המאה ה-20, דרשה גרמניה הנאצית תביעות טריטוריאליות אגרסיביות, ואיימה במלחמה אם לא יתקיימו. היא כבשה את אוסטריה וצ'כוסלובקיה ב-1938 וב-1939 בהתאמה. היטלר חתם ברית לא-תוקפנית עם יוסיף סטלין ופלש לפולין בספטמבר 1939, מה שפתח את מלחמת העולם השנייה באירופה. בנוסף, היטלר חתם על ברית עם איטליה הפאשיסטית ומדינות הציר, וגרמניה כבשה את רוב אירופה עד אמצע 1940, וכך בריטניה נותרה האיום הגדול היחיד.

הגזענות שימשה יסוד מוסד לבניינה של כל הפילוסופיה הנאצית, ובתקופה זו גברה האנטישמיות בגרמניה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החלו הנאצים ביישום צעדים כנגד היהודים במדינות הכבושות, ובמהלך המלחמה התרחשה השואה.

השם הרשמי של המדינה היה "הרייך הגרמני" בין השנים 1933–1943 ו"הרייך הגרמני רַבָּתִי" בין השנים 1943–1945. המשטר הנאצי הסתיים לאחר שבעלות הברית הביסו את גרמניה במאי 1945, ובכך גם סיימו את הזירה האירופית במלחמת העולם השנייה.

גרמנים

הגרמנים הם קבוצה אתנית, שחבריה חולקים במשותף תרבות, שפה, היסטוריה ומוצא. חלק ניכר מן הגרמנים שייכים למסגרת המדינית הגרמנית, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, שהגרמנים החיים בה מכונים "Bundesdeutsche" - גרמנים של המדינה (ובמסגרות מדיניות קודמות "Reichsdeutsche" - גרמנים של הרייך). גרמנים החיים מחוץ לגרמניה מכונים "Volksdeutsche", גרמנים אתניים, בני העם הגרמני.

בעולם קיימים כ-100 מיליון אנשים הדוברים גרמנית כשפת אם, וכ-75 מיליון מהם מגדירים עצמם כגרמנים. ישנם בין 75 ל-80 מיליון אנשים ממוצא גרמני שאינם דוברים גרמנית כשפת אם, לרוב בארצות הברית, בברזיל, בארגנטינה, בפרו, בצרפת ובקנדה. השייכות לתרבות הגרמנית והדיבור בשפה הגרמנית אינם מהווים לעיתים קריטריון מספיק להגדרה כגרמני. כך, למשל, רואים עצמם האוסטרים כקבוצה נפרדת, על אף שהם דוברים גרמנית, ושייכים מבחינה היסטורית לתרבות הגרמנית. ההיסטוריה של מאות השנים האחרונות, מאז איחודה של גרמניה, במהלך המאה ה-19, ואירועי מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה הביאו לתנודות ביחס לתת קבוצות אתניות כדוגמת האוסטרים, שלעיתים משייכים עצמם לקבוצה הגרמנית, ולעיתים מבדילים עצמם ממנה.

מספרם של הגרמנים בעולם הוא אפוא בין 75 ל-160 מיליון, תלוי בקריטריונים המיושמים להגדרת האדם כ"גרמני". בארצות הברית, 43 מיליון איש, או כ-15.2% מהאוכלוסייה, הצהירו כי מוצאם גרמני, במפקד אוכלוסין שנערך בשנת 2004.

הליגה האירופית

הליגה האירופית של אופ"א (באנגלית: UEFA Europa League) היא תחרות כדורגל אירופית למועדונים, המנוהלת על ידי אופ"א, התאחדות הכדורגל האירופית. הליגה האירופית נחשבת לטורניר כדורגל המועדונים השני בחשיבותו באירופה, אחרי ליגת האלופות. בתחרות משתתפות קבוצות שסיימו במקומות מסוימים בצמרת הליגה של ארצן או שזכו בגביע הלאומי. לכל מדינה מוקצה מספר מקומות בטורניר בהתאם למיקומה בדירוג הליגות של אופ"א.

הטורניר הוקם בשנת 1971 ונקרא בשם גביע אופ"א כהמשך לטורניר גביע ערי הירידים. בשנת 1999 אוחד הטורניר עם גביע אירופה למחזיקות גביע, ומאז החלו להעפיל לטורניר גם קבוצות אשר זכו בגביע בארצן. בשנת 2009 אוחד הטורניר עם גביע האינטרטוטו, והחל להיקרא הליגה האירופית, כחלק מתהליך מיתוג שעבר. הזוכה בליגה האירופית משחקת בסופר קאפ האירופי מול זוכת ליגת האלופות.

המבורג

המבורג (בגרמנית: Hamburg (מידע • עזרה), בגרמנית תחתית: Hamborg) היא עיר ואחת מ-16 המדינות המרכיבות את גרמניה, והיא אחת משלוש ערי-המדינה (האחרות הן ברמן וברלין). היא העיר השנייה בגודלה בגרמניה אחרי ברלין, ובה כ-1.8 מיליון תושבים. גם מבחינת שטחה, 755 קמ"ר, נמצאת המבורג במקום השני אחרי ברלין. המבורג היא העיר השישית בגודלה באיחוד האירופי מבחינת אוכלוסייה. העיר היא אחת הערים המתוירות ביותר בגרמניה.

ראש עיריית המבורג, המשמש גם כראש ממשלת מדינת המבורג, הוא פטר צ'נצ'ר (Peter Tschentscher) שמונה לתפקיד במרץ 2018.

המפלגה הנאצית

המפלגה הנאצית, או בשמה המלא: מפלגת הפועלים הגרמנית הלאומנית-סוציאליסטית (בגרמנית: Die Nationalsozialistische Deutsche Arbeiterpartei,‏ NSDAP), הייתה תנועה פוליטית ימנית-קיצונית שפעלה בגרמניה במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20, והונהגה במשך רוב שנות קיומה בידי אדולף היטלר. למפלגה הייתה משנה סדורה, שעיקריה נאציזם, לאומנות פאן-גרמנית, גזענות ובמיוחד אנטישמיות, אנטי-ליברליזם, אנטי-דמוקרטיה ואנטי-קומוניזם.

בתחילה, התמקדה האסטרטגיה הפוליטית של המפלגה ברטוריקה אנטי-בורגנית ואנטי-קפיטליסטית, אם כי היבטים אלו הופחתו בשנות ה-30 על מנת לזכות בתמיכתם של הגופים התעשייתיים, ולאחר מכן התמקדה האסטרטגיה של המפלגה באנטישמיות ובאנטי-מרקסיזם.תאוריות גזעניות פסאודו-מדעיות היו אינהרנטיות לנאציזם, ובחרו להפיץ את הרעיון של "קהיליית העם" ("Volksgemeinschaft"). מטרתם הייתה לאחד את הגרמנים ה"ראויים מבחינה גזעית" ללאום אחד מטוהר, ולהוציא מקרבו קבוצות שנתפסו כעוינות פוליטית או כנחותות פיזית ואינטלקטואלית, וגם את אלו הנראו כבני עם זר ("Fremdvölkische").

הנאצים ביקשו להשביח את העם הגרמני באמצעות עמידה על טוהר הגזע ואאוגניקה, תוכניות רווחה רחבות, הכפפת זכויות הפרט לטובת הכלל וקידוש הקרבתו של הפרט למען טובת המדינה, על מנת לשמור על טוהרו של הגזע הארי. הנאצים ניסו להשמיד יהודים, צוענים, פולנים ועמים סלאבים נוספים, ובנוסף גם נכים פיזית ונפשית. הם אכפו ורדפו, אסרו וכפו משטר הפרדה על הומוסקסואלים, אפריקאים, עדי יהוה ומתנגדים פוליטיים.

עלייתה לשלטון של המפלגה הנאצית בשנת 1933 הביאה ליצירת המשטר של גרמניה הנאצית שיזם והוביל למלחמת העולם השנייה ולשואת יהודי אירופה. אחרי תבוסת גרמניה במלחמת העולם השנייה, המפלגה הנאצית פורקה ותמיכה בה או שימוש בסמליה נחשבת לעבירה על החוק במדינות רבות בעולם.

הקיסרות הגרמנית

הקיסרות הגרמנית או האימפריה הגרמנית (בגרמנית: Deutsches Reich; ידועה גם בתור "הרייך השני") הוא שמה המקובל של גרמניה בתקופה שראשיתה בכינונה כמדינת לאום מאוחדת ב-18 בינואר 1871 לאחר איחוד מדינות גרמניה השונות, וסופה בהתפטרותו של הקייזר (קיסר) וילהלם השני ב-9 בנובמבר 1918, בעקבות מהפכת נובמבר ותבוסת המדינה במלחמת העולם הראשונה – אז החליפה אותה רפובליקת ויימאר.

שמה הרשמי של המדינה בגרמנית, "הרייך הגרמני", נותר גם לאחר הקמת הרפובליקה הדמוקרטית וכן במשך רוב התקופה הנאצית בתולדותיה של המדינה, עד סיפוחה של אוסטריה ב-1938, אז נקראה "הרייך הגרמני הגדול" (Großdeutsches Reich).

הקיסרות הגרמנית הייתה מדינת הלאום הראשונה של הגרמנים. במשך 47 שנות קיום הקיסרות חוקקה תקדימים מתקדמים, הקמת רפורמות חברתיות וכן חיי תרבות פורחים, שהפכו אותה למעצמה המובילה בעולם בו בזמן. ההצלחות החברתיות, הכלכליות והמדעיות בקיסרות הובילו את עידן הקיסרות להיחשב לפעמים כתור הזהב בהיסטוריה של הגרמנים.

השואה

השואה הייתה שורת מעשי רצח עם ורדיפות אתניות, שבוצעו החל מעליית הנאצים לשלטון בגרמניה בתחילת 1933, ובמהלך מלחמת העולם השנייה עד כניעת גרמניה הנאצית במאי 1945. פשעים אלו בוצעו על ידי שלטונות גרמניה הנאצית בהנהגתו של אדולף היטלר, עוזריהם, משתפי פעולה ושלטונות בעלי בריתה, כשתכליתם היו בהתחלה פגיעה במעמד היהודים וגזילת נכסיהם, ובהמשך, בעיצומה של המלחמה, השמדתם השיטתית של כל בני העם היהודי (הפתרון הסופי). מספר הנרצחים היהודים בשואה וכתוצאה ישירה ממנה נאמד בכשישה מיליון.

הנאצים רצחו גם מיליוני לא-יהודים במלחמת העולם השנייה, בהם צוענים, הומוסקסואלים, גרמנים בעלי מוגבלויות ופגועי נפש, אזרחים פולנים ושבויי מלחמה מברית המועצות, אך המושג "שואה" מתייחס להשמדת היהודים. בדברי הימים של העת החדשה מוכרת השואה כגדול הפשעים נגד האנושות.

ורמאכט

וֶרְמַאכְט (מגרמנית: Wehrmacht; מילולית: "כוח הגנה"; "צבא הגנה") היה שמו הרשמי של צבא הקבע של גרמניה הנאצית בשנים 1935–1945. הוורמאכט כלל שלוש זרועות: חיל יבשה – Heer, חיל אוויר – לופטוואפה וחיל ים – קריגסמרינה.

במהלך שנות פעולתו שירתו בוורמאכט כ-18 מיליון חיילים. כ-5 מיליון מהם נהרגו בקרבות - בעיקר במלחמת העולם השנייה, וכ-11 מיליון מהם נשבו.

הוורמאכט ביצע פשעי מלחמה רבים במהלך המלחמה, בעיקר בחזית המזרחית. בעבר היה נהוג להפריד בין הוורמאכט לבין פשעי המלחמה של הנאצים, שיוחסו רובם לאס אס. אולם מחקרים, יחד עם תגליות חדשות, מפריכים טענה זו.

מלחמת העולם הראשונה

מלחמת העולם הראשונה התחוללה בין השנים 1914–1918, והייתה המלחמה הגדולה ביותר עד זמנה בעולם. השתתפו בה מדינות על-פני יותר מחצי מכדור הארץ, והיא נקראה אז המלחמה הגדולה, אף שהשם "מלחמת העולם הראשונה" נטבע כבר בשנת 1920 על ידי סגן-אלוף צ'ארלס רפינגטון בספרו "The first world war, 1914–1918”. נהרגו בה למעלה מ-16.5 מיליון בני אדם, מתוכם כ-40 אחוז אזרחים.

עיקרה של המלחמה התקיים באירופה, אשר חולקה לחמש חזיתות עיקריות, שמהן שתיים, המערבית והמזרחית, היו החשובות ביותר:

החזית המערבית: בלגיה וצפון־מזרח צרפת.

החזית המזרחית: מזרח אירופה, גבול האימפריה הרוסית.

המערכה בבלקן.

זירת המזרח התיכון: נפרשה על-פני שטחי האימפריה העות'מאנית.

החזית האיטלקית: אזור צפון איטליה.כמו כן, התקיימה לחימה בזירה הימית ובמספר זירות משניות, כגון דרום-מזרח אסיה, הים הצפוני, אפריקה ועוד.

המלחמה ארכה שנים וגבתה את חייהם של רבים, אך איש ממקבלי ההחלטות לא שיער בתחילתה שתהיה זו מלחמה כה ארוכה וכה רבת קורבנות.

מלחמת העולם השנייה

מלחמת העולם השנייה היא המלחמה הגדולה ביותר שידעה האנושות. מספר החללים במלחמת העולם השנייה (לפי ההערכות המקובלות) עמד על כ-64.5 מיליון בני אדם, יותר מבכל מלחמה אחרת בהיסטוריה.

בזירה האירופית החלה המלחמה ב-1 בספטמבר 1939 (י"ז באלול ה'תרצ"ט), עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין, והסתיימה ב-8 במאי 1945 (כ"ה באייר ה'תש"ה), עם חתימת גרמניה הנאצית על חוזה הכניעה הסופי. בזירה האסייתית החלו אירועי המלחמה עם תחילת מלחמת סין-יפן השנייה ב-7 ביולי 1937, והסתיימו ב-15 באוגוסט 1945 עם כניעת האימפריה היפנית לארצות הברית, וב-2 בספטמבר (של אותה שנה) עם כניעתה הרשמית של יפן לבעלות הברית. במהלך מלחמה זו נעשה בפעם היחידה בהיסטוריה שימוש מבצעי בנשק גרעיני.

במהלך מלחמת העולם השנייה התרחשה גם השואה – רצח עם שיטתי בו נרצחו על ידי הנאצים ועוזריהם כשישה מיליון יהודים. המלחמה העולמית אפשרה לנאצים להחריף באופן קיצוני את פעולותיהם נגד היהודים. לפני המלחמה התמקדה מדיניותה של גרמניה הנאצית בעיקר באפליית יהודים ובעידוד הגירתם. בזמן המלחמה, לאחר שכבשו שטחים נרחבים באירופה, עברו הנאצים לפעולות חריפות הרבה יותר כלפי היהודים: ריכוזם בגטאות ובמחנות, ושילוחם למחנות השמדה לצורך רצח עם שיטתי והשמדה המונית, שבוצעו מתוך קנאות אידאולוגית אנטישמית קיצונית. מלבד היהודים, הושמדו במהלך המלחמה גם עשרות אלפי צוענים, ועשרות אלפי נכים, מוגבלים שכלית, הומוסקסואלים, בונים חופשיים, אזרחים פולנים ושבויי מלחמה מברית המועצות.

במלחמה לחמו שתי בריתות: מדינות הציר כנגד בעלות הברית. המדינות העיקריות במדינות הציר היו גרמניה הנאצית, איטליה הפאשיסטית והאימפריה היפנית. המדינות העיקריות בבעלות הברית היו הממלכה המאוחדת, צרפת, ברית המועצות, ארצות הברית, ובהמשך המלחמה גם סין. צרפת חדלה להיות חלק מבעלות הברית בעקבות תבוסתה לגרמניה ב-1940 ועליית ממשלת וישי. (אך המשיכה להילחם במסגרת צבא צרפת החופשית) ברית המועצות שיתפה פעולה עם גרמניה עד 1941 וחברה לבעלות הברית לאחר שנבגדה על ידי גרמניה ביוני 1941 ("מבצע ברברוסה"). ארצות הברית הצטרפה לבעלות הברית לאחר שהותקפה על ידי יפן בסוף 1941 ולאחר שגרמניה הכריזה עליה מלחמה (בתגובה לתקיפה היפנית בפארל-הרבור). סין נלחמה נגד הכיבוש היפני במלחמת סין-יפן השנייה, שהייתה אחת הזירות במלחמה.

מדינות נוספות חברו למדינות הציר או לבעלות הברית ממניעים שונים, כגון כיבוש, איום או רצון חופשי. מספר מדינות נותרו נייטרליות, כגון שווייץ ושוודיה. הגורם העיקרי למלחמה היה מדיניותן התוקפנית של מדינות הציר, ובעיקר גרמניה הנאצית בראשות אדולף היטלר.

המלחמה התנהלה בשלוש זירות עיקריות: זירת אירופה (הנחלקת למזרח ומערב), זירת צפון אפריקה והמזרח התיכון, וגם זירת האוקיינוס השקט והמזרח הרחוק.

במהלך המלחמה השתלטו מדינות הציר על רוב אירופה, כולל שטח נרחב בברית המועצות. אך לאחר הצלחה ראשונית שכללה את כיבוש רוב שטחה של אירופה היבשתית, איום על מעמדה של בריטניה בצפון אפריקה, והשתלטות על טריטוריות נרחבות במזרח הרחוק ואיים באוקיינוס השקט על ידי האימפריה היפנית, הצליחו בעלות הברית בעזרת מאמצים רבים ליצור מפנה בחזיתות שונות, ולנצח במלחמה. התוצאה העיקרית של המלחמה הייתה היווצרותם של שני גושים פוליטיים: הגוש המערבי, בעל מכוונות דמוקרטית, הכולל את ארצות הברית, מערב אירופה, רובה של אמריקה הלטינית, יפן, אוקיאניה ועוד, ובמקביל נוצר הגוש המזרחי, בעל מכוונות קומוניסטית, הכולל את ברית המועצות, מזרח אירופה ועוד.

נבחרת גרמניה בכדורגל

נבחרת גרמניה בכדורגל היא נבחרת הכדורגל הלאומית של גרמניה. הנבחרת היא אחת מנבחרות הכדורגל הטובות בעולם, כשלזכותה ארבע זכיות בגביע העולם בכדורגל. הדירוג הנוכחי של נבחרת גרמניה ברשימת הדירוג של פיפ"א, הוא המקום ה-16 בעולם, נכון ל-19 בספטמבר 2019 - ירידה של מקום אחד לעומת דירוג קודם. דירוג השיא 1 נמדד לראשונה באוגוסט 1993, והדירוג הנמוך ביותר 22 נמדד לראשונה במרץ 2006.

במשך תקופת חלוקת גרמניה בין השנים 1949 ו-1990 היו שתי נבחרות גרמניות: נבחרת גרמניה המזרחית ונבחרת גרמניה המערבית. הנבחרת זכתה שלוש פעמים בגביע העולם בכדורגל כנבחרת גרמניה המערבית (בשנים 1954, 1974 ו-1990) והופיעה שלוש פעמים נוספות בגמר (1966, 1982, 1986). כגרמניה המאוחדת זכתה פעם אחת (2014) והופיעה בגמר פעם נוספת (2002). כמו כן, גרמניה הופיעה בשישה גמרי אליפות אירופה וזכתה בשלושה (ב-1972, 1980 ו-1996, כשרק ב-1996 זכתה תחת השם נבחרת גרמניה).

קובץ בקרה משולב

קובץ בקרה משולב (בגרמנית: Gemeinsame Normdatei) או בראשי תיבות GND הוא קובץ בקרה בינלאומי המשמש לארגון שמות אישים, מילות מפתח וגופים משותפים מתוך קטלוגים. הוא משמש בעיקר עבור תיעוד בספריות ויותר ויותר גם על ידי ארכיון ומוזיאונים. קובץ זה יוסד ומנוהל על ידי הספרייה הלאומית של גרמניה (בגרמנית: Deutsche Nationalbibliothek; בראשי תיבות DNB) בשיתוף פעולה עם מספר רשתות ספריות אזוריות באירופה דוברת הגרמנית ועם שותפים אחרים. בקובץ נעשה שימוש ברישיון Creative Commons Zero (או CC0).מפרטו של ה-GND מספק היררכיה של ישויות ראשיות ותתי-סיווגים, שהוא שימושי במיון ספרים בספריות, ויכולת גישה לזיהוי חד-משמעי של אלמנטים בודדים. הוא כולל בנוסף אונטולוגיה המיועדת לייצוג ידע ברשת סמנטית, הזמינה בפורמט RDF.קובץ הבקרה המשולב פורסם לציבור הרחב באפריל 2012, ומשלב את תוכנם של קובצי בקרה אלו, שהשימוש בהם נפסק:

קובץ בקרה שמי (Personennamendatei או בקיצור PND)

קובץ בקרה לגופים משותפים (Gemeinsame Körperschaftsdatei או בראשי תיבות GKD)

קובץ בקרה למילות מפתח (Schlagwortnormdatei או בראשי תיבות SWD)

קובץ כותר אחיד של ארכיון המוזיקה הגרמני (Einheitssachtitel-Datei des Deutschen Musikarchivs, או בקיצור DMA-EST)בזמן השקתו (החל מ-5 באפריל 2012), כלל המאגר של GND 9,493,860 קבצים, כולל 2,650,000 שמות אישים.

רפובליקת ויימאר

רפובליקת ויימאר (בגרמנית: Weimarer Republik (מידע • עזרה)) הוא השם שנתנו היסטוריונים לתקופה שלטונית בתולדות גרמניה (בתקופתה נקראה "הרייך הגרמני"), שהחלה ב-9 בנובמבר 1918, עם תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה, עת הכריז פיליפ שיידמן, המדינאי הסוציאל-דמוקרט, על הקמת רפובליקה גרמנית סוציאליסטית, וראש המפלגה הסוציאליסטית פרידריך אברט התמנה לנשיא הראשון. הרפובליקה הגיעה לקצהּ ב-30 בינואר 1933, עת עלה אדולף היטלר לשלטון.

השם "רפובליקת ויימאר" מקורו בעיר ויימאר, שבה נוסחה חוקתה של הרפובליקה החדשה.

אוכלוסייה לפי גילים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 12.83%
גילאי 15 - 24 9.98%
גילאי 25 - 54 39.87%
גילאי 55 - 64 14.96%
גילאי 65 ומעלה 22.36%
הערים הגדולות של גרמניה
מפקד אוכלוסין של גרמניה 2014
דירוג שם מדינה אוכלוסייה דירוג שם מדינה אוכלוסייה
ברלין

ברלין
המבורג

המבורג
1 ברלין ברלין 3,562,166 11 לייפציג סקסוניה 531,582 מינכן
מינכן
קלן
קלן
2 המבורג המבורג 1,760,433 12 דרזדן סקסוניה 530,754
3 מינכן בוואריה 1,407,836 13 הנובר סקסוניה התחתונה 518,386
4 קלן נורדריין-וסטפאליה 1,034,175 14 נירנברג בוואריה 498,876
5 פרנקפורט הסן 701,350 15 דיסבורג נורדריין-וסטפאליה 486,855
6 שטוטגרט באדן-וירטמברג 604,297 16 בוכום נורדריין-וסטפאליה 361,734
7 דיסלדורף נורדריין-וסטפאליה 598,686 17 וופרטל נורדריין-וסטפאליה 343,488
8 דורטמונד נורדריין-וסטפאליה 575,944 18 בילפלד נורדריין-וסטפאליה 328,864
9 אסן נורדריין-וסטפאליה 569,884 19 בון נורדריין-וסטפאליה 311,287
10 ברמן ברמן 548,547 20 מנהיים באדן-וירטמברג 296,690
מדינות אירופה
אוסטריהאוקראינהאזרבייג'ן 1איטליהאיסלנדאירלנדאלבניהאנדורהאסטוניהארמניה 2בולגריהבלגיהבלארוסבוסניה והרצגובינהגאורגיה 1 • גרמניה • דנמרקהולנדהונגריההממלכה המאוחדתהרפובליקה הצ'כיתותיקןטורקיה 1יווןלוקסמבורגלטביהליטאליכטנשטייןמולדובהמונקומונטנגרומלטהמקדוניה הצפוניתנורווגיהסן מרינוסלובניהסלובקיהספרדסרביהפוליןפורטוגלפינלנדצרפתקזחסטן 1קפריסין 2קרואטיהרומניהרוסיה 1שוודיהשווייץ

חבלי ארץ "לא מוכרים": אבחזיהדרום אוסטיהטרנסניסטריהנגורנו קרבאךקוסובוקטלוניהקפריסין הצפונית 2


שטחים תלויים: אולנדאקרוטירי ודקליה 2איי פארוגיברלטרגגאוזיהגרנזייאן מאייןג'רזיהאי מאןסבאלברדחצי האי קרים


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2 מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות.

אירופה
מדינות האיחוד האירופי
מדינות מייסדות איטליהבלגיה • גרמניה[1]הולנדלוקסמבורגצרפת דגל האיחוד האירופי
מדינות נוספות אוסטריהאירלנדאסטוניהבולגריהדנמרקהונגריההממלכה המאוחדתיווןלטביהליטאמלטהסלובניהסלובקיהספרדפוליןפורטוגלפינלנדצ'כיהקפריסיןקרואטיהרומניהשוודיה
מועמדות להצטרפות אלבניהטורקיהמונטנגרומקדוניה הצפוניתסרביה
[1] המדינה המייסדת הייתה גרמניה המערבית. גרמניה המזרחית צורפה בעקבות איחוד המדינות בשנת 1990.
ארגון המדינות המתועשות – G7
איטליה  איטליהארצות הברית  ארצות הבריתגרמניה  גרמניההממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדתיפן  יפןצרפת  צרפתקנדה  קנדהרוסיה  רוסיה (מושעית) • האיחוד האירופי  האיחוד האירופי המדינות החברות ב G7
הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי
אוסטריהאוסטרליהאיטליהאיסלנדאירלנדאסטוניהארצות הבריתבלגיה • גרמניה • דנמרקהולנדהונגריההממלכה המאוחדתטורקיהיווןיפןישראללוקסמבורגמקסיקונורווגיהניו זילנדסלובניהסלובקיהספרדפוליןפורטוגלפינלנדצרפתצ'ילהצ'כיהקוריאה הדרומיתקנדהשוודיהשווייץ
OECD logo.svg

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.