גרילה גירלז

גרילה גירלזאנגלית: Guerrilla Girls) הן קבוצה של אמניות פמיניסטיות אנונימיות שמטרתה היא מאבק בסקסיזם ובגזענות בתוך עולם האמנות. הקבוצה נוסדה ב-1985 בעיר ניו יורק, כאשר משימתה המקורית הייתה להעלות לסדר היום הציבורי את האפליה המגדרית וכן אפליית המיעוטים אשר קיימות בתחום האמנות החזותית. הקבוצה ידועה בכך שחברותיה חובשות מסכות בדמות גורילות בכל הופעותיהן הציבוריות, על מנת להשאר אנונימיות. הסיבה לאנונימיות היא שלדעתן זהותן האישית אינה מהותית והן מעדיפות שכל תשומת הלב תופנה לאג'נדה החברתית שלהן[1]. כמו כן האנונימיות מסייעת להן להגן על עצמן מפני מחיר אישי שהן עשויות לשלם כאמניות על כך שהן מותחות ביקורת על בעלי תפקידים בכירים בעולם האמנות.

Guerrilla Girls - V&A Museum, London
גרילה גירלז בפעולה במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, 2014

היסטוריה

Guerrilla Girls!
חברה אנונימית בגרילה גירלז

הגרילה גירלז נוסדו על ידי קבוצה של 7 אמניות באביב 1985 בתגובה לתערוכה "סקירה בינלאומית של ציור ופיסול עכשווי" שנפתחה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק ב-1984. התערוכה השיקה את המבנה המורחב והמשופץ של המוזיאון, ונועדה להוות סקירה של האמנים העכשוויים החשובים ביותר של אותה תקופה[2]. בתערוכה הוצגו עבודות של 169 אמנים, מתוכם רק 13 היו נשים. הגרילה גירלז טענו שמדובר באפליה מגדרית ברורה. פעולתן הראשונה כקבוצה הייתה הפגנת מחאה בפתח המוזיאון. ההפגנה לא זכתה לחשיפה רחבה, אך בעקבותיה הן יצרו קמפיין של שילוט חוצות ברחבי ניו יורק, ובייחוד באזורים סוהו ואיסט וילג', שזכה להדים נרחבים יותר[3]. לאחר מכן, כשהיו מוכרות יותר, הן הרחיבו את תחומי פעילותן לגזענות בנוסף לאפליה מגדרית, ובדקו לא רק כמה נשים משתתפות בתערוכות, אלא גם כמה אמנים שאינם לבנים נכללים בתערוכות אלו. הן החלו לעבוד גם מחוץ לעיר ניו יורק, ברחבי ארצות הברית ובעולם. מרכז תשומת הלב שלהן נשאר עולם האמנות החזותית, אך הן אתגרו גזענות וסקסיזם גם בקולנוע, בתרבות המונים ובתרבות הפופולרית, ולעיתים גם בפוליטיקה[3].

כשנשאלו על המסכות שלהן, תגובתן היתה: "היינו גרילה לפני שהיינו גורילה. מן ההתחלה העיתונות התעקשה על תמונות ולכן היינו זקוקות לתחפושת. אף אחת לא זוכרת איך השגנו את הפרווה שלנו, אבל אחת הגרסאות היא שבפגישה מוקדמת, אחת החברות המקוריות בקבוצה שלא ידעה לאיית כתבה 'גורילה' במקום 'גרילה'. זו הייתה טעות מוארת"[1]. בראיון ב-Interview Magazine הן אמרו: "חופש הדיבור האנונימי מוגן על ידי החוקה. את תופתעי לדעת מה יוצא לך מהפה כשאת חבושה במסכה[4]". על מנת ליצור הפרדה בין החברות השונות בקבוצה, הן משתמשות בשמות בדויים של אמניות עבר מפורסמות כמו פרידה קאלו או ג'ורג'יה אוקיף[5]. בהודעה שפרסמו הן טענו כי רבות מהן מוכרות כאמניות עכשוויות בעלות שם. מאז 1985 הגרילה גירלז זכו לראות מספר שינויים חיוביים בעולם האמנות, כולל מודעות גבוהה יותר לסקסיזם ולקיחת אחריות רבה יותר על ייצוג מגדרי וגזעי הוגן מצד אוצרים, אספנים, ומבקרי אמנות. ההישג המשמעותי ביותר שנזקף לזכות הקבוצה היא העלאת הנושא והתחלת השיחה עליו, וכן הפניית תשומת הלב של עולם האמנות המערבי לנושאים של סקסיזם וגזענות[1]. ב-2001 הן התפצלו לשלוש קבוצות: Guerrilla Girls, Inc., Guerrilla Girls Broad Band, וכן קבוצת התיאטרון הנודד, Guerrilla Girls On Tour!.

פעילות

הגרילה גירלז אירגנו הפגנות, יצרו פוסטרים, מדבקות, שלטי חוצות ויצירות אמנות, וכן עסקו בהרצאות ובמחקר אודות אי-השוויון המגדרי והגזעי בעולם האמנות. בשנים הראשונות מרכז הפעילות היה פגישות בהן חברות הקבוצה אספו נתונים ויצרו סטטיסטיקות לגבי אי השוויון המגדרי בסצנת האמנות של העיר ניו יורק. הן גם עודדו באופן אישי אמניות לא לשתוק כאשר הן נתקלות באפליה מגדרית בחייהן המקצועיים[6]. בשנים הראשונות לאחר היווסדות הקבוצה, הן החלו מבצעות "ספירת בולבולים" ("weenie count"), בה חברות הקבוצה היו הולכות למוסדות אמנות מרכזיים כמו מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, וסופרות את יצירות האמנות בהן מופיע עירום גברי, לעומת העבודות בהן מופיע עירום נשי[7]. בשלב מסוים החלו הגרילה גירלז לבצע מחקרים מעין אלו בהזמנת המוסדות האמנותיים. המוסדות למעשה רכשו מהן עבודת אמנות שתוכנה היה סטטיסטיקה ספציפית לאותו מוסד בנושא סקסיזם וגזענות. בין מוסדות אלו ניתן למצוא את המוזיאון לאמנות מודרנית באיסטנבול, ואת המרכז לאמנות עכשווית Witte de With ברוטרדם. הקבוצה גם שיתפה פעולה עם ארגון אמנסטי אינטרנשיונל.

יצירות אמנות

עיינו גם בפורטל:
פורטל פמיניזם

"אנחנו משתמשות בעובדות, הומור ודימויים שערוריתיים על מנת לחשוף סקסיזם, גזענות ושחיתות בפוליטיקה, אמנות, קולנוע ותרבות פופולרית[8]".

מרבית תשומת הלב הציבורית שהופנתה אל הגרילה גירלז במהלך שנות קיומן הושגה דרך אמנות המחאה הנועזת שלהן. עבודותיהן, בעיקר פוסטרים, משמשות לבטא את האידיאלים, הדעות והביקורת שיש להן כלפי נושאים שונים. כדי למשוך את תשומת הלב של הקהל הרחב, האמנות של הקבוצה משלבת דימויים שמושכים את העין יחד עם משפטים הומוריסטיים וסרקסטיים, כמו: "כאשר סקסיזם וגזענות יצאו מהאופנה, מה יהיה שווה אוסף האמנות שלך?[3]".

רוב הפוסטרים של הקבוצה בשנים הראשונות הודפסו בשחור-לבן, והכילו בעיקר רשימה של עובדות סטטיסטיות העוסקות באי השוויון בין אמנים לאמניות בארצות הברית מבחינת מספר תערוכות יחיד, השתתפות בתערוכות קבוצתיות, שכר, וייצוג על ידי גלריות. הפוסטרים גם חשפו עד כמה סקסיסטי עולם האמנות ה"נאור" בהשוואה לתחומים אחרים ולממוצע הלאומי.  לדוגמה, ב-1985 הדפיסה הקבוצה פוסטר המציג את פערי השכר בין גברים לנשים בעולם האמנות, לעומת פערי השכר בממוצע לאומי. על הפוסטר היה כתוב: “נשים באמריקה מרוויחות רק 2/3 מכמה שמרוויחים גברים. אמניות מרוויחות רק 1/3 ממה שמרוויחים אמנים[9]". פוסטרים מוקדמים אלו התמקדו לעיתים תכופות בגלריות ואמנים ספציפיים. פוסטר נוסף מ-1985, לדוגמה, מכיל רשימת שמות של אמנים גברים מצליחים מאותם שנים כמו ברוס נאומן וריצ'רד סרה. הפוסטר שואל "מה משותף לאמנים אלה?” ועונה "הם מציגים את עבודותיהם בגלריות שמציגות לא יותר מ 10% נשים, או לא מציגות נשים בכלל[9]".

"הפוסטרים היו חצופים: הם ציינו שמות והשתמשו בסטטיסטיקות... הם הביכו אנשים. במילים אחרות, הם עבדו"[10]

הפוסטר הראשון של הגרילה גירלז שהודפס בצבע הוא גם הדימוי המפורסם ביותר שלהן עד היום. זהו הפוסטר שעוסק במוזיאון המטרופוליטן, מ-1989. בתגובה למספר הגבוה ביותר של ציורי העירום הנשי במוזיאון, הפוסטר שואל בסרקזם: “האם נשים צריכות להיות ערומות בשביל להיכנס למוזיאון המטרופוליטן?” ובאותיות קטנות יותר מציין מידע סטטיסטי: "פחות מ-5% מהאמנים המציגים באגפי האמנות המודרנית הם נשים, אבל 85% מציורי העירום הם של גוף נשי" לצד הטקסט מופיע פרט מציור של ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר,  "האודליסק הגדולה", שהוא אחד מציורי העירום הנשי הידועים ביותר בהיסטוריה המערבית, כאשר את ראשה של האישה העירומה המצוירת הן החליפו בראש של גורילה[9].

העבודה הוזמנה על ידי פאבליק ארט פאנד (Public Art Fund), ארגון שמקדם אמנות במרחב הציבורי, שהזמין מהגרילה גירלז עבודה שתוצג כשלט חוצות. לאחר שראה הארגון את השלט שעיצבה הקבוצה הוא החליט שלא להשתמש בו וביקש מהקבוצה לעצב שלט חלופי. בתגובה גייסה הקבוצה כסף ורכשה שטח פרסום על גבי תחבורה ציבורית בעיר ניו יורק. השלט הוצג על אוטובוסים ברחבי העיר עד שחברת התחבורה החליטה גם היא לצנזרו.

ב-1990 הקבוצה עיצבה שלט חוצות חדש עבור הפאבליק ארט פאנד, אשר נושאו היה מחאה על צנזורו של השלט הקודם. בשלט הופיעה דמותה של המונה ליזה אשר על פיה ציור עלה תאנה. השלט מוקם לאורך כביש רב נתיבי בגדה המערבית של העיר ניו יורק[11]

ב-1989 הן יצרו עבודה איקונית נוספת – פוסטר ובו רשימה  שכותרתה "היתרונות שבלהיות אמנית" (The Advantages of Being a Woman Artist). הסעיפים מתייחסים בהומור סרקסטי לאפליית נשים אמניות, למשל: "לעבוד בלי הלחץ של הצלחה", "להיות בטוחה שכל עבודה שתעשי תתויג כ'נשית'”, ו"לדעת שיש לך את ההזדמנות לבחור בין קריירה ואמהות"[9]

מאז 2002 הגרילה גירלז נוהגות לעצב שלטי חוצות בלוס אנג'לס המוצגים בזמן טקס פרסי האוסקר. השלטים הם מחאה על האפליה הגורפת בחלוקת הפרסים לטובת גברים לבנים. דוגמאות לשלטים אלה: 

  • "אוסקר נכון אנטומית: פרס הבימוי מעולם לא הוענק לאישה. 92.8 מפרסי התסריט הלכו לגברים.  רק 5.5% מפרסי המשחק הלכו לשחקנים לא לבנים." (The Anatomically Correct Oscar)[9]
  • "ישוחררו הבמאיות הנשים! נשים ביימו רק 5% מרשימת 250 הסרטים המובילים של 2011. רק אישה במאית אחת זכתה אי פעם באוסקר. רק 4 נשים במאיות היו אי פעם מועמדות". (Unchain The Women Directors)[9]

ב-2005 הקבוצה הציגה פוסטרים גדולים ומיצב בביאנלה של ונציה. אותה ביאנלה הייתה הראשונה מזה 110 שנים שנוהלה על ידי מנהלות נשים[12].

מוזיאונים גדולים רבים שמתחו ביקורת על פעילותה של הקבוצה, כמו המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק ומוזיאון טייט מודרן בלונדון, שינו את דעתם במהלך השנים ואף רכשו עבודות שלה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

  1. הרצאה של הגרילה גירלז במוזיאון לאמנות מודרנית
  2. מידע על הגרילה גירלז מתוך מאגר המידע של המרכז לאמנות פמיניסטית במוזיאון ברוקלין
  3. מידע על הגרילה גירלז בעברית מתוך עמלנט

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Guerilla Girls Bare All
  2. ^ Brenson, Michael, A LIVING ARTISTS SHOW AT THE MODERN MUSEUM, The New York Times
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Ashton Cooper, Guerrilla Girls Speak on Social Injustice, Radical Art, A&E. Columbia Spectator.
  4. ^ Interview Magazine March 2012: Women Artists Question the Guerrilla Girls
  5. ^ [http://www1.amalnet.k12.il/sites/Mifgashim/Pages/gurillagirls.aspx?mid=2 גרילה גירלס Guerrilla Girls 1985 ניו-יורק]
  6. ^ Oral history interview with Guerrilla Girls Rosalba Carriera and Guerrilla Girl 1, 2007 Dec. 1
  7. ^ Priscilla Frank, The Guerrilla Girls Are The Feminist Masked Avengers The Art World Still Needs
  8. ^ Elizabeth A. Sackler Center for Feminist Art: Feminist Art Base: Guerrilla Girls
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 Some of Our Greatest Hits
  10. ^ Tallman, Susan, Guerrilla Girls, Arts Magazine 65 (8): 21–2. .
  11. ^ FIRS THEY WANT TO TAKE AWAY A WOMAN'S RIGHT TO CHOOSE. NOW THEY'RE CENSORING ART
  12. ^ Walter Robinson, Festive Venice
W.I.T.C.H

W.I.T.C.H (מ.כ.ש.פ.ה) הייתה קבוצה של תאים פמיניסטיים קשורים אך בלתי תלויים שפעלו בארצות הברית בשנים 1968–1969, והיו לאבן דרך בהתפתחות הפמיניזם הסוציאליסטי. ראשי התיבות W.I.T.C.H שימשו שמות שונים בידי תאים שונים, והמוכר בהם הוא "Women's International Terrorist Conspiracy from Hell" (בתרגום חופשי: הקונספירציה הבינלאומית של נשים טרוריסטיות מהגהנום). חלק מפעילות הקבוצה המשיכו מאוחר יותר לפעול בארגוני שמאל רדיקליים אחרים, ביניהם מחתרת מזג האוויר.

אחותי – למען נשים בישראל

אחותי – למען נשים בישראל היא תנועה חברתית פמיניסטית המושתתת על עקרונות הפמיניזם המזרחי. התנועה פועלת לקידום נושאים של צדק כלכלי, חברתי ותרבותי ולהעצמת הסולידריות עם נשים ממעמד כלכלי-חברתי נמוך בשיח הציבורי בישראל.

אמנות פמיניסטית

אמנות פמיניסטית היא זרם אמנות המשויך ליוצרות בעלות תודעה פמיניסטית, אשר נוצר בארצות הברית בשנות ה-70. היא עוסקת בנושאים הנוגעים להדרת הנשים משיח המרכזי בחברה ולמישטור של גופן ומיניותן. המונח נטבע על ידי האמנית ג'ודי שיקגו.

האמנות הפמיניסטית עושה שימוש בדרכי אמנות מסורתיות כמו ציור, כמו גם בדרכי אמנות לא מסורתיות כמו מיצג ואמנות מושגית. היא משלבת את הרעיונות של התנועה הפמיניסטית, עשייה אמנותית, פעילות חברתית, מהפכניות והגות אינטלקטואלית חברתית ופוליטית.

אקופמיניזם

אקופמיניזם (Ecofeminism; נכתב לעיתים גם אקו-פמיניזם) הוא דוקטרינה פילוסופית, חברתית, כלכלית, רוחנית, פמיניסטית וסביבתית המצביעה על קשר בין פמיניזם לצדק סביבתי. את המונח טבעה בשנת 1974 ההוגה הצרפתיה פרנסואז דובון.

האקופמיניזם מחבר בין מישורים שונים, ומגשר בין דוקטרינות שונות. משנתו העיקרית היא קיומו של קשר בין דיכוי נשים ובין פגיעה בטבע, או בין קיימות לקיום יחסים שוויוניים בין נשים וגברים. זאת מתוך הטענה שכל יחסים אי-שוויוניים כגון סקסיזם, גזענות וסוגנות נובעים מאותה הבניה מחשבתית הנחשבת גברית ומתבטאת בניצול הסביבה והשתלטות חסרת אחריות על הסביבה.

האקופמיניזם מצביע על הקשר בין המערכת הקפיטליסטית לזו הפטריאכלית באופן ניצולן את אוכלוסיות הנשים, את תושבי העולם השלישי, את בעלי החיים ואת משאבי הטבע.

גרילה גירלז בהופעה

גרילה גירלז בהופעה (באנגלית: Guerrilla Girls on Tour) הוא הופעות תיאטרון אנונימיות, שמטרתה לפתח פעילות מחזות חברתית, אמנות רחוב. התיאטרון פונה לפמיניזם ולהיסטוריה של נשים. המופע נוצר כאשר גרילה גירלז המקוריות התחלקו לשלוש קבוצות נפרדות ב-2001. הפעילות התפרסו בסיור על פני 17 מדינות ו-39 מדינות בארצות הברית עם ההצגה "פמיניסטיות מצחיקות", "אם אתה יכול לסבול את החום: היסטוריה של נשים ואוכל", "שקט זה אלימות" ו"היסטוריה של נשים בתיאטרון".

הכצעקתה (יוזמה חברתית)

הכצעקתה (באנגלית: Hollaback)[דרושה הבהרה] היא יוזמה חברתית עולמית, שמטרתה להעלות את המודעות ולעצור במידת האפשר הטרדות רחוב, שהם על רקע מיני ומגדרי. פעילות זו מתבטאת בעיקר באמצעות העלאת סיפורים אישיים ותמונות לאתר התנועה. אתר "הכצעקתה" הישראלי הוקם ב-2010 כשלוחה של תנועת Hollaback העולמית. נכון ל-2013, התנועה פעילה ב-62 ערים, ב-25 מדינות וב-12 שפות.

הסולם (כתב עת)

הסולם (באנגלית: The Ladder) היה כתב העת הלסבי הראשון בתפוצה לאומית בארצות הברית. הוא יצא כל חודש בין השנים 1956 ל-1970, ופעם בחודשיים בשנים 1971 ו-1972. המגזין היה אמצעי התקשורת העיקרי של ארגון בנותיה של ביליטיס, הארגון הלסבי הראשון בארצות הברית. הוא נתמך על ידי חברת ONE בע"מ ואגודת מאטאשין. השם של המגזין נגזר מתמונת השער הראשונה שלו, שהיה איור של דמויות הולכות לכיוון סולם שמטפס עד השמיים.

לימודי נשים

לימודי נשים הם תחום אקדמי אינטרדיסציפלינרי העוסק בפוליטיקה, חברה והיסטוריה מנקודת מבט נשית בין-תרבותית. העוסקים בתחום חוקרים ולעיתים מבקרים נורמות חברתיות הקשורות במגדר, גזע, מעמד חברתי ומיניות ותחומים אחרים הקשורים בשוויון חברתי.

מדיניות הרבעים

"מדיניות הרבעים" היא שיטה לייצוג "הולם" של קבוצות בעלות זהות שונה בפמיניזם בישראל. השיטה פותחה על ידי ויקי שירן בשנות התשעים במטרה לאפשר ביטוי לכל קבוצת זהות: נשים אשכנזיות, מזרחיות, פלסטיניות ולסביות.

מיזוגיניה

מִיזוֹגִינְיָה היא שנאת נשים (מיוונית: מיסוֹס = שנאה; גינֶה = אישה). המונח המקביל למיזאנדריה, שנאת גברים. מונח זה שהוטמע בפסיכולוגיה מתאר שילוב התנהגויות ותכונות אופי של נשים או גברים אשר רוחשים שנאה כלפי המין הנשי. השנאה כלפי האישה יכולה להיות מוסווית או גלויה ומתבטאת לעיתים בהתעללות נפשית ופיזית. ההתנהגות המאפיינת מיזוגיניסטים מתעללים מתחלקת לשני שלבים שאינם מוגדרים בזמן. בשלב ראשון, שלב הפיתוי, מתבצעת בחירת האישה (הקורבן) ופיתויה להיכנס למערכת רגשית עם המיזוגיניסט. בשלב השני מתבצעת ההתעללות בה.

בשלב הראשון של הפיתוי לרוב אין ההתעללות קיימת, או שהיא מוסווית ובלתי ישירה. מטרת שלב זה ליצור קשר רגשי חזק אצל האישה כהכנה לשלב השני, שבו ההתעללות היא בוטה וישירה, כדי שלא תוכל להתנתק מהמיזוגיניסט. התנהגות זו מתאפיינת בקוטביות חזקה של רגשות: תלות ושנאה.

ההסברים השונים להתפתחות המיזוגיניה חוזרים פעמים רבות לילדות הראשונית, לקשר בין הילד להוריו ובמיוחד לקשר עם האם. בגיל צעיר ביותר, שנתיים לערך, כאשר שלב העצמאות והניתוק של הילד אינו מתבצע באופן אופטימלי, יוצר הילד תלות עצומה באם, ובמקביל מפתח רגשות של שנאה וכעס כלפיה. השילוב של דמות כל יכולה שהוא תלוי בה למילוי צרכיו, מחד, ודמות היוצרת כעס כה רב, מאידך, הוא דפוס שהמיזוגיניסט חוזר עליו עם נשים בבגרותו. פעמים רבות יתבטאו יחסי המיזוגיניסט עם נשים בצורת יחסי "אהבה-שנאה".

המונח המקביל למיזוגיניה הוא מיזאנדריה, שנאת גברים. כנגד שני המושגים קיים מושג המיזנתרופיה, שנאת בני האדם ככלל.

מניפסט ה-343

מניפסט ה-343 (בצרפתית: manifeste des 343; מוכר גם כמנפיסט 343 השרמוטות) הוא מניפסט שנכתב בידי הסופרת הפמיניסטית הצרפתיה סימון דה בובואר, ונחתם בידי 343 נשים שהצהירו כי עברו הפלה מלאכותית בתקופה בה הפלות היו לא חוקיות בצרפת, ובכך חשפו עצמן לסכנת מעצר. במניפסט קראו הנשים להפיכת ההפלות המלאכותיות לחוקיות, והוא התפרסם לראשונה ב-5 באפריל 1971 במגזין הצרפתי לה נובל אובזרווטר.

המניפסט נפתח במילים "מדי שנה, כמיליון נשים בצרפת עוברות הפלות. דחיקתן לעשות הפלות בסודיות מובילה אותן לעשות זאת בתנאים מסוכנים, למרות שתחת השגחה רפואית מדובר באחד ההליכים הרפואיים הפשוטים ביותר. אנחנו משתיקים את מיליוני הנשים האלו. אני מצהירה שאני אחת מהן. אני מצהירה שעברתי הפלה. אנו דורשות את הזכות לעבור הפלה, בדיוק כפי שאנו דורשות את הזכות לגישה לאמצעי מניעה".

עידוד רדיקלי

עידוד רדיקלי (באנגלית: Radical Cheerleading) היא טקטיקה להבעת מחאה פוליטית המשתמשת בסגנון עידוד קבוצות הספורט, בדרך כלל באופן אירוני. השימוש בטקטיקה זו החל במיאמי, פלורידה, והתפשט למדינות נוספות בארצות הברית, קנדה ואירופה. הטקטיקה משמשת בעיקר כדי לקדם מחאה פמיניסטית ולמטרות שמאל. התנועה משתמשת בפרקטיקה של ג'נדרבנדינג, וכוללת גברים ונשים, כולל טרנסג'נדריות ובעלי מגדר לא-בינרי, ורבים מהפועלים בעידוד הרדיקלי אינם נראים כמו מעודדות אופייניות.

עידוד רדיקלי משמש בהפגנות, וכן באירועים פמיניסטיים ורדיקליים. באמצעות שיטה זו מועבר מסר רדיקלי בצורה ידידותית ולא אלימה כלפי אנשים וכלפי אמצעי התקשורת. בעזרת חוש ההומור והאירוניה שבדרך העברת המסר, מופחת באופן משמעותי המתח שנוצר במהלך ההפגנות.

אחת ההצלחות הבולטות של עידוד רדיקלי היה במצעד "March for Women's Lives" שנערך בוושינגטון למען זכויות נשים ולמען הזכות להפלה מלאכותית באפריל 2004. במצעד השתתפו כאלפיים מעודדות, אשר ביקשו לעורר את המודעות לזכות להפלה מלאכותית בקרב נשים בעלות הכנסה נמוכה.

שירי המעודדים הרדיקליים מבוססים לעיתים על שירים פופולריים או היסטוריים, ולפעמים המפגינים כותבים ומלחינים את השירים בעצמם. תלבושות המעודדות הן מגוונות, אך לרוב הן כוללות את הצבעים ורוד או אדום ושחור, המקושרים עם אנרכו-פמיניזם ואנרכיזם.

פמיניזם שמן

פמיניזם שמן (אנגלית: Fat feminism) היא זרם בפמיניזם המודרני המעודד חיוביות גוף לנשים עם השמנת יתר. הרעיון משלב ביו תנועת קבלת ההשמנה (Fat acceptance movement) לבין רעיונות של זכויות האישה. התנועה יוצאת כנגד שמנופוביה סקסיסטית ונגד אפליה על רקע משקל עודף. מכיוון שבאופן מסורתי ערכן של נשים נמדד על פי המראה החיצוני שלהן, הן סובלות משמנופוביה הרבה יותר מגברים. ולכן נשים עם השמנת יתר מתקשות להתקבל לעבודה וסובלות מאפליה על רקע משקלן והן מינן.

הרעיון מקדם דימוי גוף חיובי לנשים ואנשים, אשר סובלים באופן מסורתי מסטראוטיפים סקסיסטיים של עצלנות, גרגרנות וחולי.

פמן

פמן (באנגלית: FEMEN; באוקראינית: Фемен) היא תנועת נשים פמיניסטית שהוקמה בקייב שבאוקראינה בשנת 2008. תנועת "פמן" מגדירה עצמה כתנועה של פמיניזם רדיקלי. ממטרות "פמן" להיאבק בתעשיית המין, בכנסייה הנוצרית ובעמדתה כלפי הפלות, בחברה הפטריארכלית, ובאפליה של קהילת הלהט"ב. פמן גם הביעה התנגדות לאסלאמיזם ולהחלת חוקי השריעה, ודיברה נגד הנוהג של מילת נשים. הארגון התפרסם בזכות מחאות בהן חברות הארגון חושפות את שדיהן במקומות ציבוריים.

פרוטו-פמיניזם

פרוטו-פמיניזם (או: טרום-פמיניזם) הוא מונח המתאר תנועות או אישים שדגלו בערכי הפמיניזם, עוד קודם להגדרת המושג, ולרוב ללא קשר לפמיניזם המודרני. לעיתים משמש המונח גם לפמיניזם מן המאה ה-18 וה-19.

צבא נשות השלום

צבא נשות השלום (Women’s Peace Army) היה תנועת נשים אוסטרלית אנטי-מלחמתית וסוציאליסטית, שנוסדה במלבורן, אוסטרליה בשנת 1915. התנועה ביקשה לאחד נשים, ללא קשר לאמונתן הדתית או הפוליטית, ולהניע אותן לפעולה נגד מיליטריזם. סניפים אוטונומיים של צבא נשות השלום הוקמו גם בערים נוספות באוסטרליה, סידני ובריסביין.

קיריארכיה

קיריארכיה ("שלטון השליטים") הוא מונח מעולם הסוציולוגיה והביקורת הפמיניסטית בפרט, המתאר שיטת ארגון חברתי של שלטון ודיכוי, המאגד למערכת-על אחת אסופה של מערכות חברתיות דכאניות.

שבע אימהות

שבע אימהות הוא ספר פרשנות בחיבורה של הסופרת יוכי ברנדס שנכתב בשנת 2010. בחיבור זה מתארת המחברת שבע דמויות נשיות מרכזיות בתנ"ך.

תא 16

תא 16 (באנגלית: ‏ Cell 16) היה ארגון פמיניסטי-רדיקלי בארצות הברית, שהיה ידוע בשל אידאולוגיית הבדלנות בין המינים, עידוד פרישות כאקט פוליטי, ואימון נשים בהגנה עצמית. בניגוד לתנועות פמיניזם רדיקלי אחרות, תא 16 לא הציעה לסביוּת כאלטרנטיבה, ולכן נחשבה התנועה להטרוסקסואלית-בדלנית.

פמיניזם
ערכי ליבה
זרמים ופילוסופיות פמיניזם רדיקליפמיניזם ליברליפמיניזם שחורפמיניזם מזרחיפמיניזם פוסטמודרניפמיניזם סוציאליסטיפמיניזם מרקסיסטיפמיניזם תרבותיפמיניזם פוסט-קולוניאליאנרכה-פמיניזםאקופמיניזםפמיניזם לסביפמיניזם דתי (יהדות)פמיניזם אסלאמיפמיניזם הצטלבותיסייברפמיניזםטרנס-פמיניזם • קוויר-פמיניזם • פמיניזם סקס-פוזיטיבפמיניזם בדלני • פמיניזם צ'יקנה • פמיניזם נוצרי • פרוטו-פמיניזםסופרג'יזםפמיניזם אפריקאילסביות פוליטית • פמיניזם אנליטי • פמיניזם שמן
תאוריה מגדרהטמעת חשיבה מגדריתלימודי מגדרלימודי נשיםלימודי גבריותפדגוגיה פמיניסטיתהגישה הפמיניסטית למשפטאתנוגרפיה פמיניסטיתהעסקה הפטריארכאליתמדע ומגדר
מושגים קורטיזנהמטריארכיהפטריארכיהקיריארכיהמיזוגיניהתרבות אונסתקרת הזכוכיתהסגברהManspreadingאפקט מטילדהג'נדרסיידהאשמת הקורבןצווארון ורודהיא-סטוריההכחדה סימבוליתמדיניות הרבעיםלו"ז אונסהטרוסקסואליות כפויה
סמלים סמלה של ונוסרוזי המסמררתיונישילה נה גיגמשולש שחור
ארגונים ומוסדות
בעולם איום הלוונדר • גרילה גירלז • פמןליגת נשים בינלאומית לשלום וחירותמוחרס ליברסצבא נשות השלוםתא 16גולאבי גאנגW.I.T.C.Hמפלגת הנשים הלאומיתהכצעקתההארגון הבינלאומי לנשים בטכנולוגיהקולקטיב נהר קומבהיקומן נה מאןאיניניה נה הריןWomen2Drive
בישראל א-סיוואראחותי - למען נשים בישראלאיתך - משפטניות למען צדק חברתיאל"ף (ארגון לסבי פמיניסטי)אשה לאשה - מרכז פמיניסטי חיפהבת שלוםעמותת כ"ןכייאןמרכז צדק לנשיםנשים לגופןקואליציית נשים לשלוםקולךקל"ףרוח נשיתשדולת הנשים בישראלתנד"י
היסטוריה
כללי הגל הראשון של הפמיניזםהגל השני של הפמיניזםהגל השלישי של הפמיניזם
אירועים ומחאות ועידת סנקה פולסשביתת הנשים באיסלנד 1975מלחמות המין הפמיניסטיותשביתת הנשים למען השלוםצעדת השרמוטותמרד הנשים באבאוקוטהמצעד הדייקיותהמצעד למען חיי נשיםהכנס הפמיניסטי העשירי בגבעת חביבה, 1994מצעד הנשים 2017מצעד הנשים 2018
שונות יום האישה הבינלאומיעידוד רדיקליחופש הפטמהמניפסט ה-343Me Too
חברה
סוגיות חברתיות ומעמד זכויות האישההפרדת עיסוקים מגדריתהדרה חברתיתרצח תינוקות בנותג'נדרסיידאונס בנישואיםהטרדה מיניתמעמד האישה בישראלמעמד האישה ביהדותמעמד האישה באסלאםמעמד האישה בחברה הערביתנישואים בכפייה
חוק ומשפט החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"םועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדריחוק שיווי זכויות האישההגישה הפמיניסטית למשפטפמיניזם משפטי בתאוריה ובפרקטיקהמעמד האישה - משפט ושיפוט, מסורת ותמורה
שונות אות האומץ הנשי הבינלאומי
תרבות
ספרי עיון המין השניהמסתורין הנשילאחותי, פוליטיקה פמיניסטית מזרחיתמיתוס היופימשגלנשים לגופןפוליטיקה מיניתפמיניזם זה לכולםפמיניזם משפטי בתאוריה ובפרקטיקהשעבוד האישהשבע אימהותגברים מסבירים לי דבריםילוד אישהמניפסט החלאה • כוס: הצהרת עצמאות • האישי הוא הפוליטיתחת עיניים מערביות
סיפורת פמיניסטית חדר משלךבית הרוחותג'יין איירהגבר הנקביהנשים שהגברים אינם רואיםהסיפור של זהרההצבע ארגמןמעשה השפחהערפילי אבלוןהטפט הצהוב
כתבי עת .MsOff our backsהסולםנגה
טלוויזיה, קולנוע ומוזיקה מבחן בקדל • תקרת הצלולואיד • תלמה ולואיזסופרג'יסטיותליגה משלהןהפנסים האדומיםלהרוג את בילהכל אודות אמאריוט גירלפוסי ריוט
אמנות אמנות פמיניסטית • גרילה גירלז • מונולוגים מהווגינהמסיבת ארוחת הערבברברה קרוגרמרים שפירוג'ודי שיקגו
לקטגוריה • לפורטל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.