גרילה

גרילהספרדית guerra פירושה מלחמה ו־guerrilla פירושה מלחמה קטנה) היא שיטת לחימה המתבצעת על ידי קבוצות קטנות, זריזות וגמישות, ולא על ידי צבא סדיר. הגרילה מאפשרת למורדים להתמודד עם הצבא הסדיר הגדול של השלטון באמצעות טקטיקות צבאיות (כגון טקטיקת פגע וברח), מארבים, חבלות ופשיטות.

המילה שימשה לראשונה לתיאור המאבק העממי כנגד הכיבוש הצרפתי של ספרד במהלך מלחמות נפוליאון, ומכאן בא המונח.

ארגוני טרור משתמשים בלוחמת גרילה להגשמת מטרותיהם. בשיח המשמש את השלטון שכנגדו נלחמים לוחמי הגרילה, גם לוחמי הגרילה הם טרוריסטים. הבחנה אובייקטיבית יותר לא תראה לוחמי גרילה כטרוריסטים, כאשר מאבקם מופנה רק נגד השלטון וכוחותיו, ולא כנגד אזרחים חפים מפשע, ולהפך, ארגון התוקף במכוון אזרחים חפים מפשע הוא ארגון טרור, גם אם הוא במקביל נוקט בפעולות גרילה כנגד מטרות צבאיות. חזבאללה, למשל, האחראי לפעולות טרור נגד תושבים בישראל ובעולם כולו, משלב גם לוחמת גרילה. פעולות גרילה כוונו באופן אינטנסיבי נגד צבא ההגנה לישראל עד לנסיגה מלבנון בשנת 2000.

בצה"ל נקראת לוחמת גרילה גם בשם לוחמה זעירה (לו"ז).

אטימולוגיה

המונח "גרילה" מגיע מהמילה הספרדית "גררה" שפרושה "מלחמה"ומתורגם בדרך כלל כ"לוחמה זעירה", ונעשה בו שימוש כקונספט מלחמתי עוד מהמאה ה-18. המונח הפך לפופולרי בחצי הראשון של המאה ה-19 במהלך אחת המערכות במלחמות הנפוליאוניות, מלחמת חצי האי, כשהספרדים התעמתו מול אויב עוצמתי וחזק מהם באמצעות אסטרטגיית גרילה.

בבריטניה, המונח גרילה נתבע בשנת 1809 ככינוי ללוחמים או כציון של קבוצה או להקה עם לוחמים כאלו, בעוד שבשפות אחרות "גרילה" נועד לציין לוחמה מסוג מסוים, לוחמה קטנה.

היסטוריה

בספרו "אומנות המלחמה" הגנרל והאסטרטג הסיני סון דזה (המאה ה-6 לפנה"ס) היה הראשון להציע את השימוש בלוחמת גרילה. בכך העניק השראה ישירה להתפתחות לוחמת הגרילה המודרנית. עדויות של לוחמה קונבנציונלית, לעומת זאת, לא הופיעו עד 3100 לפנה"ס במצרים ובמסופוטמיה. מאז עידן הנאורות, אידאולוגיות כגון לאומיות, ליברליזם, סוציאליזם ופונדמנטליזם דתי מילאו תפקיד חשוב בעיצוב ההתקוממויות ומלחמות הגרילה.

אחד מלוחמי הגרילה המרשימים ביותר היה וריאטוס, אשר התקומם והוביל את ההתנגדות נגד האימפריה הרומית באמצעות מספר ניצחונות בין 147 לפני הספירה ל־139 לפני הספירה באזור זמורה (ספרד של היום).

בזכות טקטיקה חדשנית זו ביחס לתקופתו נטבע הכינוי "Terror Romanorum" (הטרור של הרומאים).

עקרונות הלוחמה

Raulche2
לוחמי גרילה קובנים במהלך המהפכה הקובנית (מימין צ'ה גווארה), 1958

הגרילה הקלאסית מתבטאת בעקרונות הבאים:

  1. בסיס עממי איתן.
  2. קיום ארגון פוליטי.
  3. קיום זרוע צבאית.
  4. פעילות משטח נוח לפעולות צבאיות.
  5. קיום עוצמה כלכלית המספיקה לקיום עצמאי.

מנהיגים קומוניסטים כמו מאו דזה דונג והו צ'י מין יישמו לוחמת גרילה והעניקו לה מסגרת תאורטית ששימשה מודל לאסטרטגיות דומות במקומות אחרים בעולם, כמו תאוריית הגרילה הקובנית "פוקו" והמוג'אהדין האנטי־סובייטי שבאפגניסטן.

מאו דזה דונג הגדיר את לוחמת הגרילה כטקטיקה של פיזור גייסות שמטרתן תהיה הטרדה בקנה מידה קטן אך קוהרנטי של גייסות האויב:

"האויב תוקף – אנו נסוגים, האויב נעצר – אין אנו מניחים לו, האויב התעייף – אנו תוקפים, האויב נסוג – אנו רודפים אחריו. טקטיקה זו דומה למכמורת שאותה אוספים ברגע נתון ומשליכים ברגע נתון."

דזה דונג, אבי הגרילה המודרנית, מתאר ב"תאוריית שלושת השלבים" שלו, כיצד תהפוך תנועת גרילה למנצחת:

  1. נסיגה אסטרטגית - כוח הגרילה נסוג ל"אזור מקלט" שם יתבצע בניין הכוח והגדלת העוצמה פוליטית והתשתיתית. בשלב זה יבוצעו פעולות לשם תזכורת על קיומה של הארגון.
  2. התיקו האסטרטגי - ביסוס פוליטי באוכלוסייה. התמקדות בבניין הכוח הסדיר. המשך ביצוע פעולות זעירות בניסיון לגרימת הפיכה או מרד.
  3. המתקפה האסטרטגית - התנגשות צבאית קונבנציונלית. תתבצע כאשר העוצמה הפוליטית מבוססת, ותסתיים כאשר אחד הצדדים יסולק.

אסטרטגיה

לוחמת גרילה היא סוג של לוחמה א־סימטרית: מאבק בין כוחות לא שווים בגודלם או בעוצמתם. גרילה היא גם סוג של לוחמה לא סדירה, כלומר היא לא מיועדת רק כדי להביס את האויב, אלא גם כדי לזכות בתמיכה עממית ובהשפעה פוליטית האזור הלחימה. בהתאם לכך, אסטרטגיית הגרילה נועדה להגביר את השפעתו של כוח קטן ונייד על פני כוח גדול יותר ומסורבל יותר.

אם האסטרטגיה תצליח, גרילה תגרום להתשת האויב, ובסופו של דבר תאלץ אותו לסגת.

טקטיקה

מבחינה טקטית, לוחמי הגרילה בדרך כלל נמנעים מעימות עם יחידות גדולות של חיילי האויב. הם מחפשים קבוצות קטנות של אנשי ומשאבי האויב ולאחר מכן מפציצים אותן כדי להקטין בהדרגה את הכוח היריב תוך צמצום ההפסדים שלהם עצמם. לוחמת הגרילה מעלה על נס אלמנטים כמו סודיות, מוביליות והפתעה, הבאים לידי ביטוי בארגון ביחידות קטנות המנצלות שטחים שקשה ליחידות גדולות יותר לנצל.

אמצעים בלתי־קונבנציונליים

בנוסף לשיטות הצבאיות המסורתיות, קבוצות הגרילה יכולות להסתמך גם על הריסת תשתיות באמצעות שימוש בחומרי נפץ מאולתרים. הם גם מסתמכים בדרך כלל על תמיכה לוגיסטית ופוליטית מצד האוכלוסייה המקומית, ומנסים להיטמע בה לעיתים קרובות (ובכך משתמשים באוכלוסייה כמגן אנושי).

קבוצות גרילה רבות מיומנות לשכנע את הציבור באמצעות תעמולה. תנועות גרילה רבות גם כיום משתמשות בילדים כלוחמים, סיירים, סבלים, מרגלים ומלשינים, פעולות אשר זכו לגינוי בינלאומי.

התרחבות במאה ה־20

לוחמה בלתי סדורה, המבוססת על אלמנטים מאוחרים יותר של לוחמת הגרילה המודרנית, התקיימה לאורך מלחמות רבות של תרבויות עתיקות.

צמיחת לוחמת הגרילה במאה ה־20 הושפעה ממספר עבודות וספרים שנעשו בתחום:

  • ספרו של מתיאס רמון שנכתב במאה ה־19.
  • "על לוחמת הגרילה" של מאו דזה דונג.
  • "לוחמת גרילה" של צ'ה גווארה.
  • "לוחמת גרילה" של ולדימיר לנין.

כולם נכתבו לאחר המהפכות המוצלחות שביצעו בסין, בקובה וברוסיה בהתאמה.

אמצעי לחימה

מעצם אופיה של לוחמת גרילה, מתאפיינים לוחמי גרילה בנשק קל לטלטול, ובפרט נשק קל. אף על פי שהומצאו על ידי צבא סדיר (הצבא הפיני במלחמת החורף), בקבוקי תבערה הם נשק שלוחמי גרילה משתמשים בו רבות, בניגוד לצבא סדיר שברשותו יש תשתית מתאימה לשימוש בנשק מתקדם יותר: כסף, שטחי אימונים, בסיסים ושירותי חימוש ותחזוקה. התפתחות הטכנולוגיה של אמצעי הלחימה מאפשרת ללוחמי גרילה גם שימוש בכלי נשק מתוחכמים וקלי משקל, כגון טילי כתף, טילי נ"ט, רקטות נ"ט וכדומה. ארגוני גרילה וטרור גדולים משתמשים גם בנשק תלול־מסלול דוגמת מרגמות וארטילריה רקטית קלה (דוגמת רקטות קסאם הפלסטיניות או רקטות הגראד הסובייטיות).

כיום, רוב ארגוני הגרילה בעולם משתמשים בנשק רוסי - בייחוד רובי AK-47 קלאצ'ניקוב ומטולי רקטות מדגם RPG-7. הנשק הרוסי נפוץ במיוחד בגלל מספר רב של גורמים:

  1. ברית המועצות הייתה ספקית נשק מרכזית לארצות ערב ולממשלות של מדינות עולם שלישי.
  2. ברית המועצות סיפקה נשק רב לארגונים אנטי־מערביים.
  3. הנשק הרוסי זול, עמיד ואמין. קל יחסית לתפעל אותו ואין הוא דורש הכשרה מרובה.
  4. בעקבות התמוטטות ברית המועצות, חברות הנשק הרוסיות מוכנות למכור את הנשק שלהן לכל דורש.
  5. בעקבות כך קיימות מדינות נוספות כגון סין שמייצרות חיקויים זולים לנשק שמאפשרים הצטיידות רבה יותר.

בנוסף לרובים ומטולי רקטות ארגוני גרילה מרבים להשתמש במטעני חבלה - בייחוד מטעני צד ומטעני גחון (מעין מוקשים מאולתרים) - כנגד שיירות הצבא.

סוגי גרילה

ראו גם

קישורים חיצוניים

אפוד מגן

אפוד מגן או שכפ"ץ (שכבת פיצוץ), הוא סוג של שריון גוף מודרני אשר נועד להגן על פלג הגוף העליון של הלובש אותו, מפני כלי נשק כגון אקדחים, רובים ורובי ציד, ונתזים שנוצרים מחומרי נפץ כגון רימוני יד ונפילת פגזים.

אפודי המגן נלבשים לרוב על ידי כוחות משטרה, צבאות ושומרי ראש. חוץ מכוחות אכיפה, הפריט נלבש על ידי טרוריסטים, לוחמי גרילה ולפעמים גם חברי קבוצות פשעים מאורגנים. אפודי מגן הם סטנדרט בלוחמה צבאית והוכחו כיעילים בהגנה על לובשיהם מפני פגיעות קטלניות.

ראשי מדינות לובשים אף הם לעיתים אפוד מגן דק מתחת לחליפה, וזאת בהוראת הגופים החשאיים האחראים על אבטחתם.

בקבוק תבערה

בקבוק תבערה, המכונה גם בקבוק מולוטוב, או קוקטייל מולוטוב הוא נשק מאולתר פשוט וקל להכנה, הנפוץ בשימושם של לוחמי גרילה ומתפרעים אלימים, ובעבר היה גם בשימוש צבאות סדירים בזמן מלחמה.

גינון גרילה

גינון גרילה הוא גינון על שטח ציבורי מוזנח שאינו שייך לגנן, ללא אישור או הרשאה מבעליו החוקיים של השטח.

ישנן סיבות רבות מדוע בוחרים בכך. החל מהגנן החובב שפולש לשטח של שכנו, ועד פעיל פוליטית המבקש לערוך פרובוקציה באמצעות פעולה ישירה. השטח בו מתבצע גינון הגרילה הוא בדרך כלל שטח שננטש או הוזנח על ידי הבעלים החוקי, וגנני הגרילה משתלטים עליו ומגדלים בו צמחים שונים. גנני גרילה מאמינים בחשיבה מחדש בכל הנוגע לבעלות על אדמה, כדי לתבוע מחדש שטח מבעלים שהזניחו אותו או השתמשו בו לרעה, וכדי לעשות בו שימוש חדש.

חלק מגנני הגרילה פועלים בלילה ובסודיות יחסית, ואחרים עושים את הפעולה בשעות היום, כדי ליצור נראות בקרב הקהילה.

גרילה גירלז

גרילה גירלז (באנגלית: Guerrilla Girls) הן קבוצה של אמניות פמיניסטיות אנונימיות שמטרתה היא מאבק בסקסיזם ובגזענות בתוך עולם האמנות. הקבוצה נוסדה ב-1985 בעיר ניו יורק, כאשר משימתה המקורית הייתה להעלות לסדר היום הציבורי את האפליה המגדרית וכן אפליית המיעוטים אשר קיימות בתחום האמנות החזותית. הקבוצה ידועה בכך שחברותיה חובשות מסכות בדמות גורילות בכל הופעותיהן הציבוריות, על מנת להשאר אנונימיות. הסיבה לאנונימיות היא שלדעתן זהותן האישית אינה מהותית והן מעדיפות שכל תשומת הלב תופנה לאג'נדה החברתית שלהן. כמו כן האנונימיות מסייעת להן להגן על עצמן מפני מחיר אישי שהן עשויות לשלם כאמניות על כך שהן מותחות ביקורת על בעלי תפקידים בכירים בעולם האמנות.

הכוחות המזוינים של סוריה

הכוחות המזוינים של סוריה (בערבית: القوات المسلحة العربية السورية; 'הכוחות המזוינים הערביים של סוריה') הוא השם הכולל של כלל הכוחות המזוינים של סוריה, ומטרותיו העיקריות הן הגנה על גבולות המדינה וכן שמירה על סדרי השלטון ובראשם הנשיא. הם מורכבים מהצבא הסורי, חיל הים הסורי, חיל האוויר הסורי, חיל ההגנה האווירית הסורי וכוחות משטרה וביטחון.

נשיא סוריה בשאר אל-אסד הוא המפקד העליון של הצבא, שר ההגנה והרמטכ"ל היוצא, עמאד אול עלי איוב, שהחליף את שר ההגנה הקודם דאוד ראג'חה ביולי 2012, מפקד עליו בפועל. צבא סוריה כולל כ-289,000 מגויסי חובה סדירים המשרתים במשך 24 חודשים בזרועות השונות של הצבא, כשגיל הגיוס לצבא הוא 18.

צבא סוריה מבוסס על ציוד צבאי סובייטי ישן, והתמוטטות ברית המועצות בתחילת שנות ה-90 פגעה באופן קשה בצבא שכן רוסיה הקטינה מאוד את הסיוע הכספי ואת האשראי לרכישת אמצעי לחימה מתקדמים. ארסנל הצבא הסורי כולל בין היתר טילי קרקע-קרקע רבים בעלי יכולת לפגוע ברוב שטחה של מדינת ישראל. בתחילת שנות ה-90, רכשה סוריה מקוריאה הצפונית טילי סקאד מדגם C המסוגלים להגיע לטווח של יותר מ-500 ק"מ.

בתחילת שנות ה-2000, ובעיקר החל משנת 2002, מקבלת סוריה עזרה צבאית נרחבת מאיראן - קציני הדרכה של משמרות המהפכה הגיעו לסוריה על מנת לעזור בעניינים הטכנים - הפעלת נשק מתקדם והבאתו לשימוש הצבא הסורי, בנוסף הפכה איראן לספקית נשק חשובה של סוריה. בתקופה מאוחרת יותר, איראן העבירה מיליוני דולרים לסוריה על מנת לחדש את עסקאות הנשק בין רוסיה לסוריה באופן שלא דורש התערבות איראנית. ב-2004 נחתמה ברית הגנה בין איראן לסוריה.

מאז ראשית שנות ה-70, פיתחה סוריה ארסנל נרחב של נשק כימי וביולוגי. ההתמקדות העיקרית בפיתוח היא על גזי עצבים מסוג סארין ו-VX.

סוריה קיבלה סיוע פיננסי ניכר ממדינות המפרץ הפרסי כתוצאה מהשתתפותה לצד כוחות הקואליציה במלחמת המפרץ. עיקר הכסף הושקע בשדרוג ומודרניזציה צבאית.

המשרד לשירותים אסטרטגיים

Office of Strategic Services (בראשי תיבות: OSS; בעברית: המשרד לשירותים אסטרטגיים) היה ארגון הביון, המודיעין הצבאי והמבצעים המיוחדים של ארצות הברית במלחמת העולם השנייה.

ראשיתו של המשרד בשנת 1942 עבר איסוף המודיעין מצבא ארצות הברית לידי סוכנות ה-OSS (המשרד לשירותים אסטרטגיים), אשר עיבדה את המידע והציגה אותו בפני ממשל המדינה. כחצי שנה לאחר כניסת ארצות הברית למלחמת העולם השנייה החליט הנשיא פרנקלין רוזוולט להקים משרד מיוחד לאיסוף מודיעין ממדינות האויב. בראש המשרד עמד ויליאם ג'יי. דונובן. דונובן היה פרקליט מצליח וחבר אישי של רוזוולט, אשר שימש במלחמת העולם הראשונה כמפקד גדוד בחטיבת החי"ר ה-69 של המשמר הלאומי, ובהמשך מונה למפקד החטיבה בדרגת קולונל. על פועלו במלחמת העולם הראשונה הוענקו לדונובן מדליית הכבוד, צלב השירות המצוין ועיטור לב הארגמן.

עם מינויו הועלה דונובן לדרגת גנרל. בשיא תקופתו מנה הארגון שבראשו עמד כ- 12,000 אנשי צוות. בין היתר הפעיל הארגון סוכני שטח, אשר הצניח ברחבי אירופה. הסוכנים, אשר פעלו במסגרת מבצע ג'דבורו, על שום העיר ג'דבורו שבסקוטלנד שבסמוך לה הוכשרו הסוכנים, שימשו כקציני קישור למחתרות כמו המחתרת הצרפתית וגייסו סוכנים ומרגלים. כמו כן פעלו כיחידות קומנדו וביצעו פשיטות על מטרות צבאיות של גרמניה הנאצית. אנשי המשרד עברו הכשרה נרחבת בתחומים כגון: לוחמת גרילה, חבלה, קומנדו ולוחמה זעירה.

לזכות המשרד נזקפו הצלחות רבות בתחום המודיעין. בין היתר ניתן למנות את גיוס מדענים העוסקים בפיתוח האטום, הפעלת הסוכן פריץ קולבה, אשר סיפק מידע על מרגלים גרמנים ועל מטוס הסילון הגרמני החדשני מסרשמיט 262 וכן את הקמתו של כוח של לוחמי גרילה עליו פיקדו אנשי המבצעים של המשרד במערכה על בורמה. כמו כן ביצעו אנשי המשרד במהלך המלחמה גם את מבצע פייפרקליפ לגיוס מדענים גרמנים וסובייטים.

הארגון פורק בתום המלחמה, ב-20 בספטמבר 1945. בין האישים שעבדו בשירות המשרד היו בין היתר אלן דאלס וויליאם קולבי (אשר שירתו בהמשך כראשי ה-CIA), ל. פלטשר פראוטי, באד שולברג, ולטר לנגר, קרל צוקמאייר, ברינגטון מור, אהרון בנק (איש צוותי הג'דבורו אשר פיקד על קבוצת הכוחות המיוחדים הראשונה), אריק אריקסון.

לאחר פירוק הארגון החליט הנשיא הארי טרומן, בשנת 1947, להקים את סוכנות הביון המרכזית, כסוכנות האמונה על הריגול המודיעיני של ארצות הברית, הפועלת לאיסוף מידע ביטחוני מחוץ לגבולות ארצות הברית. המשרד היווה את הבסיס להקמתן של יחידות כוחות מיוחדים רבות ובהן הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית, האגף לפעולות מיוחדות ואריות הים.

בשנת 1992 נחנכה אנדרטה לחללי המשרד, שהוקמה במטה סוכנות הביון המרכזית במדינת וירג'יניה.

במרץ 2018 העניק הקונגרס האמריקאי את מדליית הזהב של הקונגרס לכבוד אנשי הארגון.

וייטקונג

וייטקונג (VC) הוא הכינוי שניתן בארצות הברית לארגון "החזית הלאומית לשחרור דרום וייטנאם" (NLF), שהוקם ב-1960 ולחם יחד עם צפון וייטנאם נגד דרום וייטנאם והצבא האמריקני במהלך מלחמת וייטנאם, במטרה לאחד את וייטנאם בשלטון קומוניסטי. משמעות הביטוי "וייטקונג" בשפה הווייטנאמית - "קומוניסטים וייטנאמים".

הארגון הוקם כגוף עצמאי לחלוטין, אך בעקבות הסלמת המלחמה נגד הצבא האמריקני נקלטו בו קצינים רבים מצבא צפון וייטנאם, והחל ביניהם שיתוף פעולה הדוק. הארגון נתמך על ידי ממשלת הצפון, התמקד בלחימה זעירה (גרילה) בתוך דרום וייטנאם, והפעיל תשתית של משתפי פעולה בכפרים. לוחמי הארגון לבשו ביגוד אזרחי ופעלו בקרב האוכלוסייה האזרחית, במטרה להקשות על הצבא האמריקני לאתר אותם ולפגוע בהם; אופן הפעולה הזה הוביל לפגיעה באזרחים רבים.

התחמושת והאספקה ללוחמי הוייטקונג הגיעו מצפון וייטנאם בשיירות שעברו ב"נתיב הו צ'י מין", דרך הג'ונגלים ובשטח קמבודיה. בנוסף לכך נחפרה רשת של מנהרות ברחבי דרום וייטנאם, שבהן התחבאו אנשי הוייטקונג לאחר התקפותיהם.

ב-30 בינואר 1968 השתתפו לוחמי הוייטקונג במתקפת הטט שהובילה צפון וייטנאם, ואשר כללה התקפות גרילה על כל מחוזות דרום וייטנאם.אחרי נסיגת האמריקנים מסייגון בשנת 1975 וכיבושה בידי הצפון, הארגון שלט בדרום וייטנאם עד לאיחודה הרשמי עם הצפון הקומוניסטי בשנת 1976.

חזבאללה

חִיזְבְּאַללַּה (בתעתיק מדויק: חזב אללה, בערבית: حزب الله - "אנשי האל" או "מפלגת האל") היא מיליציה שיעית אסלאמיסטית פוליטית בלבנון. המפלגה הפרלמנטרית שהוקמה על ידי חזבאללה נחשבת כנציגה בולטת של בני העדה השיעית בלבנון. פעילותו הצבאית של הארגון באה לידי ביטוי בפעולות גרילה וטרור נגד מטרות ישראליות, פנים-לבנוניות, סוריות, ואף בינלאומיות. אוסטרליה, ארצות הברית, האיחוד האירופי, הממלכה המאוחדת, הולנד, ישראל, מדינות המפרץ, הליגה הערבית, ארגנטינה, פרגוואי וקנדה מגדירות אותו (או את הזרוע הצבאית שלו) כארגון טרור. אנשי הארגון עצמו וגורמים אסלאמיים אחרים נוהגים לכנותו "אל-מוקַאוַמַה" (בערבית: "ההתנגדות").

חזבאללה הוקם כמיליציה ב-1982 (באופן רשמי ב-1984). קיימות עדויות רבות לכך שאיראן בנתה, מימנה וציידה את חזבאללה, ולכך שפעולות הטרור של הארגון נעשות בשיתוף פעולה מלא עם המשטר האיראני ובהוראתו. בנוסף, איראן עזרה לחזבאללה להקים מנגנון פוליטי שמטרתו להפוך את לבנון למדינה שיעית פונדמנטליסטית. מיום הקמתו רואה הארגון במדינת ישראל אויב ועוסק בפעילות עוינת נגדה. בהודעות רשמיות של הארגון לא מכונה ישראל בשמה אלא "פלסטין הכבושה" או "האויב הציוני". במהלך מלחמת האזרחים בסוריה נטל חזבאללה חלק פעיל לצד המשטר הסורי, ואיבד מאות מלוחמיו.

חזבאללה מחזיק בתפיסת הפעלה ייחודית, ורואה עצמו הן כארגון צבאי והן כארגון גרילה, בו-זמנית.

מזכ"ל הארגון משנת 1992 הוא שייח' חסן נסראללה.

טרור

טרור הוא טקטיקה של מאבק אלים, המופנה בעיקר כלפי אזרחים, לשם השגת מטרות פוליטיות-חברתיות. בין השאר, טקטיקת הטרור מושתתת על הפעלת לחץ על ממשלים ועמים, תוך חתירה לשינוי מדיניות ואף להפלת משטרים. החוקרים נחלקים ביניהם בנוגע להגדרה המדויקת של המושג טרור. כך למשל, ישנה מחלוקת האם לתאר מעשי אלימות מסוימים מצד מדינות כמעשה "טרור מדינתי". מעשה הפוגע באזרחים בניגוד לדיני המלחמה מוגדר לרוב כפעולת טרור. פיגועי 11 בספטמבר, בהם נרצחו קרוב ל-3,000 בני אדם, נחשבים לפעולת הטרור הגדולה בהיסטוריה (אם אין מחשיבים מעשי אלימות של מדינות נגד אזרחים כפעולת טרור).

לוחם

לוחם הוא אדם המיומן בלחימה שעיסוקו, תפקידו או אורח חייו מאופיינים בהפעלת כוח בעימותים נגד אנשים אחרים. הלוחם הצבאי הוא אדם המשתתף במאמץ מלחמתי ותפקידו להפעיל כוח כנגד האויב. לוחמים קיימים גם מחוץ למסגרת של לחימה צבאית (הכוללת צבאות סדירים, מיליציות לא-סדירות וארגוני גרילה), כגון בתפקידי אבטחה ושיטור הדורשים מיומנות לחימה גבוהה.

בהשאלה המונח לוחם משמש לתאר גם ספורטאי שנלחם במסגרת תחרויות ספורט או טורניר המורכב מדו-קרבות, כגון אמנויות לחימה, ג'ודו, היאבקות, אגרוף וקרבות רחוב.

בחברות שבטיות שונות, הלוחמים מהווים קאסטה נפרדת, ובחברות פיאודליות שונות אף יצרו הווסאלים מעמדות מיוחדים ללוחמים. בחברות מסוימות, למשל בקרב השבטים הגרמאניים, ראו עצמם כמעט כל הגברים כלוחמים. לוחמים המשרתים בצבא סדיר הם חיילים, ואילו לוחמים המשכירים את שירותיהם לכל דורש תמורת תשלום הם שכירי חרב. יש לוחמים המבצעים פעולות גרילה, אך אלה אינם נהנים ממעמד חוקי של לוחמים לפי כללי המשפט הבינלאומי.

מחתרת

מחתרת היא תנועה בלתי חוקית, הפועלת נגד שלטון קיים: לעיתים שלטון כיבוש, לעיתים שלטון דיקטטורי, לעיתים שלטון דמוקרטי ולעיתים אך ורק נגד גופי וארגוני אכיפת החוק (ראו: פשע מאורגן ומאפיה).

אנשי המחתרת חיים בסתר, בדרך כלל, מפני שהם פועלים בניגוד לחוק, מסיתים כנגד השלטון לצד טשטוש עקבותיהם ולעיתים אף מנהלים מלחמת גרילה נגד השלטון. בדרך כלל פועלת המחתרת להפלת השלטון, אך לעיתים מטרותיה מצומצמות יותר.

אחת המפורסמות במחתרות היא תנועת הרזיסטנס, תנועת המחתרת הצרפתית שנלחמה בשלטון הגרמני בזמן מלחמת העולם השנייה.

מטוס קרב

מטוס קרב הוא מטוס שתוכנן במטרה להשתתף באופן פעיל בלחימה על היבטיה השונים - אם זה ביירוט מטוסי אויב, השגת עליונות אווירית ובתקיפת מטרות קרקעיות.

מטוסי קרב בדרך כלל הם מהירים (מטוסי קרב מודרניים עוברים את מהירות הקול) ובעלי יכולת תמרון גבוהה ויש להם חימוש מתקדם הכולל מקלעים, תותחים אוטומטיים, טילים מסוגים שונים (בעיקר טילי אוויר-אוויר וטילי אוויר-קרקע) ופצצות מסוגים שונים, כולל פצצות מונחות. במטוסי הקרב המודרניים משולבות טכנולוגיות מתקדמות כמו מערכות אוויוניקה, מערכות הפעלת נשק מתקדמות, טילים מונחים, מערכת ניווט הכוללת מכ"ם, מכשיר ראיית לילה, מערכות לגילוי מטוסי אויב והתראות נעילה, ומערכות לוחמה אלקטרונית הכוללות מערכות שיבוש שונות.

מחירו של מטוס קרב מודרני מגיע לעשרות מיליוני דולרים. הוא נחשב לאחד מכלי הנשק החזקים ביותר בשדה הקרב בזכות ניידותו ועוצמת האש הגדולה שלו. באסטרטגיה הצבאית המודרנית מקובל לנסות להגיע ל"עליונות אווירית" בראשיתה של מערכה מול צבא סדיר, דבר המקנה יתרון טקטי ואסטרטגי שיש בו כדי להכריע את המערכה. עם זאת, בלחימה מול ארגוני גרילה בעלי חתימה נמוכה יש חשיבות פחותה לעליונות אווירית.

מלחמת וייטנאם

מלחמת וייטנאם הוא הכינוי המקובל במרבית העולם המערבי למלחמה שהתנהלה בין צפון וייטנאם הקומוניסטית והווייטקונג (אשר נתמכו על ידי ברית המועצות וסין) לבין דרום וייטנאם וארצות הברית. המלחמה מכונה גם מלחמת הודו-סין השנייה, ובוייטנאם היא ידועה בשם המלחמה האמריקאית.

המלחמה החלה ב-1959 והסתיימה בניצחון צפון וייטנאם בשנת 1975 ובאיחודה של וייטנאם כולה תחת שלטון קומוניסטי, כשנתיים לאחר נסיגת ארצות הברית. מלחמה זו נחשבת לחוליה בולטת במלחמה הקרה בין הגוש המערבי-קפיטליסטי לגוש המזרחי-קומוניסטי. מעריכים כי מספר ההרוגים הכולל במלחמה היה קרוב לארבעה מיליון נפש, בהם כ-2 מיליון מאזרחי וייטנאם (צפון ודרום), לאוס וקמבודיה, כ-1.2 מיליון חיילים מצפון וייטנאם וכוחות הוייטקונג, כ-224 אלף חיילים מדרום וייטנאם וכ-58 אלף חיילים אמריקניים.

מלחמת עיראק

מלחמת עיראק או מלחמת המפרץ השנייה (השם הרשמי בצבא ארצות הברית הוא מבצע חופש לעיראק, באנגלית: Operation Iraqi Freedom) הייתה פלישה של חילות קואליציה של מדינות בראשות ארצות הברית בהנהגת הנשיא ג'ורג' ווקר בוש ובריטניה בראשות ראש הממשלה טוני בלייר לעיראק, החל מה-20 במרץ 2003, במטרה להפיל את משטרו של סדאם חוסיין. בכמה מובנים, היה זה המשכה של מלחמת המפרץ שהתרחשה ב-1991. עיקר הלחימה נמשך שלושה שבועות, במהלכה נכבשה עיראק והופל משטרו של חוסיין, שנתפס מאוחר יותר, הועמד לדין והוצא להורג ב-2006. לאחר המלחמה נותרו כוחות הקואליציה בעיראק ונאבקו בכוחות גרילה מקומיים, במאבק שנמשך עד 15 בדצמבר 2011, עת הכריזה ארצות הברית רשמית על סיום מעורבותה הצבאית בעיראק. בתשע שנות לחימה אלה, נמנו כ-4,800 הרוגים לכוחות הקואליציה, רובם אמריקאים, ולמעלה מ-100,000 הרוגים עיראקים.לאחר הפלישה לעיראק התקיימו בה בחירות בהשתתפות מספר מפלגות בשנת 2005. נורי אל-מאלכי הפך לראש הממשלה בשנת 2006 וכיהן בתפקיד זה עד שנת 2014. ממשלתו של מאלכי קדמה מדיניות שנתפסה כמקדמת עוינות בקרב המיעוט הסוני במדינה ומחריפה מתחים בין זרמים באסלאם. מאות אלפי פליטים עיראקים זרמו למדינות שכנות, חלקם עברו לסוריה והחריפו בה בעיות של אבטלה ודיור, דבר שהיה בין הגורמים לפרוץ המהומות בסוריה בשנת 2011 שהובילו לפרוץ מלחמת האזרחים בסוריה. בשנת 2014, פתח ארגון הטרור הסוני המדינה האסלאמית במתקפה צבאית נרחבת בצפון עיראק והכריז על חליפות עולמית איסלמית, דבר שגרר מלחמה נוספת בהשתתפות המדינה האיסלמית מול כוחות של ארצות הברית, הכורדים, טורקיה, ירדן, סוריה ורוסיה.

מרגמה

מרגמה היא כלי ירייה ארטילרי פשוט, המורכב מקנה מתכתי המחובר למשטח (סדן שבדרך כלל מונח על האדמה, או מותקן ברכב קרבי משוריין) ואשר יורה פצצות במסלול תלול בלבד, בניגוד לתותח נ"ט נגרר, טנקים, או רימוני רובה למיניהם. התחמושת שהמרגמה יורית נקראת "פצצת מרגמה" או בראשי תיבות מאוד נפוצים: "פצמ"ר".

מרד ינואר

מרד ינואר (בפולנית: powstanie styczniowe) היה התקוממות של המיעוט הפולני בשטחה של האימפריה הרוסית, התקוממות שפרצה ב-22 בינואר 1863. ההתקוממות אירעה באזורים המהווים כיום את פולין, ליטא, לטביה, בלרוס, חלקים מאוקראינה וחלקים ממערב רוסיה. ההתקוממות הסתיימה עם תפיסתם של אחרוני המורדים, בשנת 1865.

ההתקוממות החלה כמחאה ספונטנית של צעירים פולנים נגד גיוס החובה לצבאו של הצאר הרוסי. למרד הצטרפו קצינים בכירים ממוצא פולני וליטאי. המתקוממים היו נחותים במספרם ובחימושם ביחס לצבא הרוסי, ועברו במהרה למלחמת גרילה. הם לא זכו לניצחונות צבאיים בולטים ולא כבשו ערים ראשיות או נקודות צבא מבוצרות. בין המתקוממים היו יהודים שלחמו בגדוד על שם ברק יוסלביץ'.בעקבות המרד ביטל הצאר אלכסנדר השני את נוהגו להעניק קרקעות לאיכרים הפולנים. רבים ממנהיגי המרד וממשתתפיו הוצאו להורג או גורשו לסיביר.

פרטיזן

פרטיזן הוא כינוי ללוחם בצבא לא-סדיר (ראו גם גרילה) שפועל נגד כוחות כיבוש. הכינוי מתייחס בדרך כלל ללוחמים בתנועות מחתרת נגד הכיבוש הנאצי באירופה בתקופת מלחמת העולם השנייה, אך נעשה שימוש במושג גם ביחס למתנגדים בכוח לכיבוש הסובייטי במזרח אירופה לאחר המלחמה ולחברים בקבוצות התנגדות צבאיות אחרות. מקור המונח באיטלקית, שבה משתמשים במילה partigiano במשמעות "מתנגד למפלגה/לכוח".

צבא השחרור העממי של יוגוסלביה

צבא השחרור העממי של יוגוסלביה (בסרבו-קרואטית: Narodnooslobodilačka vojska Jugoslavije, בסרבית: Народноослободилачка војска Југославије, נודע גם בשמות: הפרטיזנים היוגוסלביים, הפרטיזנים של טיטו, הצבא העממי לשחרור יוגוסלביה) הייתה תנועת התנגדות פרטיזנית חמושה לכיבוש הנאצי של יוגוסלביה במלחמת העולם השנייה, אשר הובלה על ידי המפלגה הקומוניסטית של יוגוסלביה והייתה תחת פיקודו של יוסיפ ברוז טיטו.

קולומביה

קוֹלוֹמְבְּיָה, או בשמה הרשמי רֵפּוּבְּלִיקַת קוֹלוֹמְבְּיָה (בספרדית: República de Colombia, להאזנה (מידע • עזרה)) היא מדינה הממוקמת בצפון-מערב דרום אמריקה. קולומביה גובלת במזרח עם ונצואלה וברזיל, בדרום עם אקוודור ופרו, בצפון עם האוקיינוס האטלנטי, דרך הים הקריבי, בצפון-מערב עם פנמה, ובמערב עם האוקיינוס השקט. קולומביה גם חולקת גבולות ימיים עם מדינות הקריביים בהן ג'מייקה, האיטי, והרפובליקה הדומיניקנית, ועם מדינות מרכז אמריקה, בהן הונדורס, ניקרגואה וקוסטה ריקה.

קולומביה היא המדינה ה-26 בגודלה בעולם והרביעית בגודלה בקרב מדינות דרום אמריקה (אחרי ברזיל, ארגנטינה ופרו). שטח קולומביה משתווה לפעמיים שטחה של צרפת. קולומביה היא גם המדינה ה-29 בעולם בגודל אוכלוסייתה והשנייה בקרב מדינות דרום אמריקה, אחרי ברזיל.

השטח שבו שוכנת כעת קולומביה אוכלס בעבר על ידי שבטים ילידים שהיגרו מצפון ומרכז אמריקה, כגון שבטי המוייסקה, קיומבאיה, וטאיירונה. בדרום שכנה אימפריית האינקה. הספרדים הגיעו בשנת 1499, והחלו תקופה של כיבוש ויישוב, קולוניזציה, שבסופו של דבר הובילה להקמת מלכות המשנה של גרנדה החדשה (שהכילה את המדינות קולומביה, ונצואלה, אקוודור ופנמה) ובירתה בוגוטה. עצמאות מספרד הושגה בשנת 1819, אבל כבר בשנת 1830 רפובליקת קולומביה הגדולה התמוטטה כתוצאה מפרישתן של ונצואלה ואקוודור. קולומביה המודרנית, ביחד עם פנמה, נהייתה לרפובליקת גרנדה החדשה. האומה החדשה התנסתה בפדרליזם כשהקימה את הקונפדרציה הגרנדית בשנת 1858, ולאחר מכן את ארצות הברית של קולומביה בשנת 1863, עד שלבסוף הוכרז על רפובליקת קולומביה בשנת 1886. פנמה פרשה מהרפובליקה בשנת 1903.

לקולומביה עבר עשיר של שלטון חוקתי, והמפלגה הקונסרבטיבית והמפלגה הליברלית, שהוקמו ב-1843 ו-1848 בהתאמה, הן שתי המפלגות העתיקות ביותר ששרדו באמריקות. למרות זאת, מתיחות בין שתי המפלגות הובילה לעיתים קרובות לאלימות, במיוחד במלחמת אלף הימים (1899–1902) וב- La Violencia (האלימות), החל מ-1948. מאז 1960, כוחות ממשלתיים היו מעורבים בעימותים עם מתקוממים שמאלניים וכוחות צבאיים-למחצה ימניים. הסחר בקוקאין החמיר את המצב, והעימותים החריפו באופן ניכר החל משנת 1990. למרות זאת, למתקוממים חסר הכוח הצבאי או התמיכה הציבורית הדרושה להפיכת הממשלה, ובשנים האחרונות האלימות מצטמצמת. המתקוממים ממשיכים לבצע התקפות כנגד אזרחים, וחלקים גדולים העוטפים את האזור הכפרי עדיין תחת השפעת קבוצות גרילה, אולם הממשלה החלה במאמצים שמטרתם לאשר מחדש את שליטתה לאורך כל המדינה, וכעת ישנה נוכחות ממשלתית בכל אחד ממחוזות קולומביה. בינתיים, למרות הדאגה מהאלימות במדינה, שיעור הרצח בקולומביה היה למשך מספר רב של שנים בין הגבוהים בעולם, אך קוצץ בכמעט חצי משנת 2002.

קולומביה איננה מעצמת-על, אבל עדיין יש לה השפעה גדולה והכרה בינלאומית. קולומביה היא בעלת הציבור דובר-הספרדית השני בגודלו בעולם, אחרי מקסיקו. היא גם אחת המדינות המתועשות ביותר בדרום אמריקה. קולומביה מגוונת מאוד מבחינה אתנית, והיחסים בין צאצאי השבטים המקוריים, הקולוניאלים הספרדיים, עבדים אפריקאיים ומהגרים מהמאה ה-20 מאירופה והמזרח התיכון הפיקו מסורת תרבותית עתיקה, שגם הושפעה מהגאוגרפיה המגוונת להפליא. רוב המרכזים העירוניים ממוקמים ברמות הרי האנדים, אבל שטחה של קולומביה מקיף גם את יער האמזונאס, ערבות טרופיות ורצועות החוף הקריבי והשקט. מבחינה אקולוגית, קולומביה היא אחת מ-17 המדינות שמארחות את רוב זני כדור הארץ.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.