גרוש

גְרוּש, גוּרוּש, גֶרְש, קירִש וקוּרוּשאנגלית: Qirsh) הם שמות שונים לעריכי מטבעות באזורים שהיו בעבר חלק מהאימפריה העות'מאנית וסביבה. השוני בשמות נובע מהשפות השונות שבהן משמש המושג (ערבית, אתיו-שמית, עברית וטורקית) ובתעתיקים השונים לאלפבית הלטיני. מקורו במונח בלטינית-וולגרית: "grossus", קיצור של denarius grossus, "מטבע עבה"[1] שמו של מטבע כסף בערך 12 דנרי.

גם שמו של הגרושן, מטבע ששימש במספר מדינות אירופיות דוברות גרמנית וכן בכמה מדינות מרכז-אירופיות, נגזר מה-"denarius grossus" הלטיני.

הקורוש העות'מאני (בטורקית: kurûş) המקורי היה מטבע כסף גדול מהמאה ה-17, דומה לטאלר האירופי. שוויו היה 40 פּארה. עקב פיחות ערכו של הקורוש במהלך השנים, הונפקה ב-1844 לירה טורקית מזהב, שערכה 100 קורוש.

לאחר נפילת האימפריה העות'מאנית נותר הגרוש כהילך חוקי (לרוב כמאית המטבע הרשמי) במספר מדינות, ביניהן מצרים, ערב הסעודית, סוריה, לבנון וטורקיה עצמה, שבה הוא קרוי קורוש. במדינות אחרות, כגון ירדן וסודאן, אומץ הגרוש כעריך בעת שקבעו את מטבעותיהם.

הגרוש בישראל ובעברית

העות'מאנים שלטו בארץ ישראל בין השנים 1917-1517. בתקופה זו הונהגו בארץ הן המטבעות העות'מאנים (ביניהם הפארה והקורוש) והן מטבעותיהן של מדינות שונות[2] אשר ניהלו קונסוליות בארץ ישראל (כחלק ממשטר הקפיטולציות).

10 mils coin
מטבע 10 מיל, "גרוש"

לאחר הכיבוש הבריטי הונהגה הלירה המצרית כהילך חוקי (בין 1927-1918). מאית הלירה המצרית הייתה קְרוּש (בערבית: قروش) ובעברית "גרוש". גם לאחר ביטול הלירה המצרית כהילך חוקי בארץ ישראל שרד השם גרוש למשך עשורים רבים בסלנג. תחילה שימש כשם נרדף ל-10 מיל (שווי של מאית לירה ארץ ישראלית, שהייתה הילך חוקי בא"י בין 1927 ל-1948 כפונט מנדטורי) ושם נרדף ל-10 פרוטות (שווי של מאית לירה ארץ ישראלית שהייתה הילך חוקי במדינת ישראל בין השנים 19481952 כלירה של בנק אנגלו-פלשתינה, ובהמשך מאית לירה ישראלית). למטבע בן 10 מילים היה חור במרכזו ולכן כונה "הגרוש עם החור". בסופו של דבר שימש ה"גרוש" ככינוי לאגורה, הלא היא מאית הלירה הישראלית (בין 1960 ל-1980) ומאית השקל והשקל החדש.

בתרבות

כיום, שנים לאחר שהגרוש פסק מלהיות הילך חוקי וגם אין מתייחסים עוד לאגורה בכינוי זה, המונח "גרוש" שרד במטבעות לשון בעברית המשקפים את ערכו האפסי, כגון "לא שווה גרוש" (לא שווה כלום), "עולה גרושים" (זול מאוד), "אין לו גרוש על הנשמה" (עני, חסר כול). ביטויים כגון: "פילוסופיה בגרוש", "פסיכולוגיה בגרוש" מבטאים התייחסות לעגנית להתבטאויות הנתפסות כשטחיות. כמו כן ידוע הביטוי "לראות את העולם דרך החור של הגרוש", המתאר באופן מליצי תאוות בצע נטולת ערכים.
הביטוי "כשבגרוש היה חור" משמש להתייחסות נוסטלגית לתקופת היישוב (כך לדוגמה בשירו הידוע של יוסי גמזו "איפה הן הבחורות").
המונח שרד גם בתרבות הילדים, שבה שירי משחק מועברים בעל-פה מדור לדור.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ Groschen , באתר Grimm online dictionary
  2. ^ אליהו כהן, ארץ חמדת אבות, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
גברת דאוטפייר

גברת דאוטפייר (באנגלית: Mrs. Doubtfire) הוא סרט דרמה-קומי, המגולל את סיפורו של דניאל הילארד, המגולם על ידי השחקן רובין ויליאמס. הילארד הוא מובטל גרוש ואב לשלושה ילדים (נטלי, כריס ולידיה). הסרט מתאר את ניסיונותיו הנואשים להיפגש עם ילדיו על ידי התחזות לאישה בגיל הזהב - "גברת דאוטפייר".

הסרט יצא בשנת 1993 והוא מבוסס על הרומן "מאדאם דאוטפייר" שנכתב על ידי אן פיין. הוא בוים על ידי כריס קולומבוס, ומלבד רובין ויליאמס מככבים בו גם פירס ברוסנן, סאלי פילד, רוברט פרוסקי והארווי פירסטיין. צלם הסרט היה דונלד מקאלפיין והמוזיקה נכתבה על ידי האוורד שור.

הסרט זכה ב-2 פרסי גלובוס הזהב בקטגוריות סרט הקומדיה הטוב והשחקן הקומי הטוב שהוענק לרובין ויליאמס, כמו כן זכה בפרס אוסקר לאיפור ולעיצוב השיער הטובים ביותר.

גירוש ספרד

גירוש ספרד היה סילוקם בכפייה בשנת 1492 ה'רנ"ב של יהודי ממלכות קסטיליה ואראגון אשר סירבו להתנצר. גירוש בתנאים שונים מעט הוחל חמש שנים מאוחר יותר, בשנת 1497 ה'רנ"ז, על יהודי פורטוגל. עוד שנה אחר כך, בשנת 1498 ה'רנ"ח, גורשו גם יהודי ממלכת נווארה.

הגירוש התבצע מכח צו שנחתם בידי פרדיננד השני מלך ארגון ואשתו, המלכה איזבלה הראשונה מקסטיליה, ב-31 במרץ 1492 ופורסם ב-29 באפריל, ג' בניסן הרנ"ב. נאסרה בחוק ישיבתם של יהודים בקסטיליה ואראגון, והם הועמדו בפני הברירה להתנצר או לעזוב עד ל-31 ביולי, ז' באב ה'רנ"ב. חלק גדול מהיהודים העדיפו להתנצר לפחות למראית עין, ונותרו בספרד יחד עם מאות אלפי "נוצרים חדשים" או "מראנוס", צאצאי יהודים שהתנצרו במאה הקודמת מאז גזירות קנ"א אך לא נטמעו בחברה הספרדית הכללית שהוסיפה לנהוג בהם בחשד מסוים. רבים מהמומרים הוסיפו לקיים את יהדותם בסתר כאנוסים. אף כי אין אפשרות להעריכו במדויק, רוב ההיסטוריונים אומדים את מספר המגורשים מספרד ב-1492 בין 40,000 ל-160,000 נפש. המגורשים עזבו את ספרד לארצות השוכנות לחופי הים התיכון אל צפון אפריקה ולאימפריה העות'מאנית, ובגלים למערב ומרכז אירופה.

הצו שיקף מדיניות של הכתר הספרדי שביקש ליצור חברה נוצרית אחידה, ללא מיעוטים דתיים. במקביל לגירוש היהודים פעלו השלטונות גם לדחיקת המוסלמים מספרד. לאחר סידרה של גירושי מוסלמים מאזור גרנדה הוציאה ממלכת קסטיליה בשנת 1502 צו מלכותי המורה למוסלמים בממלכות להתנצר או לעזוב. בעקבות הצו בחרו רבים מהמוסלמים להתנצר לפחות למראית עין והיתר גורשו (המומרים ממוצא מוסלמי התמרדו מספר פעמים והוסיפו לעורר חשש; ב-1609 גורשה אוכלוסייה זו על אף היותה נוצרית להלכה). בשנת 1507 הורחב צו גירוש היהודים על כל תחום השליטה של מלכי ספרד: דרום איטליה, סיציליה וסרדיניה.

גירוש היהודים מספרד סימן את סיומו של פרק בתולדות עם ישראל. הוא הותיר רושם משמעותי בספרות, בשירה, בספרות ההלכה בדורות הבאים ובהתפתחות הקהילות היהודיות שאליהן הגיעו המגורשים מחצי האי האיברי, ומאוחר יותר גם צאצאי האנוסים.

גרוש (מטבע אירופי)

גרוֹש (בלטינית: Grossus; בגרמנית: Groschen; באיטלקית: grossone; בצ'כית: groš; בפולנית: grosz; בהונגרית: garas; ברומנית: gros, ברוסית: грош) היה מטבע (לעיתים שם בלתי רשמי, בלשון דיבורית) ששימש בכמה מדינות אירופיות דוברות גרמנית וכן במספר מדינות מרכז אירופיות (בוהמיה, פולין) ונסיכויות ברומניה.

מקור השם במונח בלטינית וולגרית "grossus", קיצור של denarius grossus, "מטבע עבה".שמו של הגרוש, שהיה נהוג באזורי האימפריה העות'מאנית וסביבתה, נגזר מאותו מקור לטיני.

דואר היום

דואר היום (בכתיב חסר: דֹאר היום באנגלית: Palestine daily mail) היה יומון עברי שהופיע בארץ ישראל בין השנים 1919–1936, בעריכתו של איתמר בן-אב"י.

דיליז'נס

דיליזַ'נְס (מצרפתית: Diligence, שקדנות, התמדה. בערבית: "חנטור" (עגלה) ובעברית: "מהירה") הייתה כרכרת נוסעים ובה מקום לשישה עד עשרה נוסעים שהייתה רתומה לשני סוסים (בעיר, במישור או בדרך טובה) או שלושה (בדרכים בין-עירוניות ובעליות) והיוותה את אמצעי התחבורה הציבורית העיקרי בארץ ישראל בין אמצע המאה ה-19 לראשית המאה ה-20.

טווח הזמן המדויק להפעלת הדיליז'נסים היה בין ביקורו של הקיסר פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה ב-1869, לכבודו נסללה דרך יאה למעבר עגלות בין יפו לירושלים (עד אז התאפשרה רק תנועה על גבי חמורים, פרדים, סוסים וגמלים) לבין פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ובפריפריה גם לאחריה. הדיליז'נסים הראשונים יובאו לארץ ישראל על ידי הטמפלרים שהפעילו שירות תחבורה ציבורית בין מושבותיהם עוד ב-1867.

בדיליז'נס קטן היה ספסל יחיד לאורך העגלה, עליו יכלו לשבת שישה נוסעים גב אל גב. בדיליז'נס גדול היו שני ספסלים לאורך הדפנות או שלושה ספסלים לתשעה או עשרה אנשים. העגלה הייתה סגורה וצוידה בקפיצים לבלימת זעזועים ושימשה גם להובלת חבילות ודואר. תנאים אלה היוו שיפור ניכר ביחס לעגלות הקלות, הרתומות לחמור שהיו כלי התחבורה הנוח ביותר עד אז (פרט לרכיבה על בהמה). כאשר היה הדיליז'נס נקלע לעלייה קשה או לבוץ, נדרשו הנוסעים לרדת ולדחוף את הכרכרה בכוחות עצמם. הנסיעה בין יפו לירושלים בדיליז'נס נמשכה כ-14 שעות שנפרשו על פני יום וחצי, כולל עצירה ללילה בשער הגיא, הנסיעה בכיוון ההפוך נמשכה 12 שעות.

הדילז'נסים היו שייכים לבעלים פרטיים, והעגלונים היו לרוב שכירים, אם כי לעיתים היה העגלון גם בעל העגלה. הרישיון להפעלת הדיליז'נסים הוענק מטעם השלטון לאנשים פרטיים בערים ולוועדי המושבות במושבות הברון, שקבעו מצדם תקנונים להפעלת הדיליז'נס. בעלי הרישיון שילמו מס מיוחד עבור זכות זו ויכלו להפעיל קבלני משנה ועגלונים שכירים.

דני רייכנטל

דני רייכנטל (נולד ב-15 במרץ 1967) הוא מוזיקאי ומלחין ישראלי.

הוא מתמחה בעיקר בהפקת שירים לאמנים ובהלחנת פסקולים לסרטים (לדוגמה לסרט "נמס בגשם") ולסדרות טלוויזיה.

הוא הופיע בעונה 5 של האח הגדול כאחד המתמודדים והיה המודח הראשון התוכנית.

רייכנטל גרוש ואב לבן ומתגורר בתל אביב.

הטבלת יהודי פורטוגל לנצרות

הטבלת יהודי פורטוגל לנצרות הוא הכינוי להטבלה ההמונית בכפייה של יהודי פורטוגל, וחיובם בכוח להמיר דתם לנצרות, בשנת 1497.

העין השביעית

העין השביעית הוא כלי תקשורת ישראלי העוסק בסקירה וביקורת של התקשורת, ובפרט תקשורת המונים בישראל. פעל תחילה ככתב עת מודפס, והמשיך כאתר אינטרנט.

מדי יום מתפרסמים באתר דיווחים חדשותיים ומאמרים שונים, וכן "סקירת עיתונות" - ניתוח של התייחסות העיתונים הגדולים למאורעות ולאופי הסיקור שלהם. כתבות התחקיר, הדיווחים החדשותיים והמאמרים המתפרסמים באתר העין השביעית עוסקים בשדה התקשורת במובנו הרחב: באופני התנהלותן של מערכות עיתונאיות, לרבות הטיות פוליטיות ופרסונליות, במבנה שוק התקשורת, בהשפעה של ההון והשלטון על שוק זה ועל התנהלותם של שחקניו, בחדירתם של מסרים פרסומיים ותעמולתיים לתוכן המערכתי, במצב חופש הביטוי בישראל ובניסיונות לפגוע בו, ובנושאים נוספים.

עורך האתר הוא שוקי טאוסיג, כתבי המערכת הם אורן פרסיקו ואיתמר ב"ז, והעורכת הלשונית היא רחל פרץ.

זלוטי

זלוטי (בפולנית: złoty (מידע • עזרה) (נהגה זְווֹטֵה), ברבים: złote או złotych, בתרגום לעברית: "זהוב") הוא ההילך החוקי של פולין, החל מ-1924, ביוזמת ולדיסלב גרבסקי ראש ממשלת פולין ושר האוצר שלה. הזלוטי מתחלק ל-100 גרוֹש (grosz, ברבים groszy).

כתוצאה מתהליך של היפר-אינפלציה בפולין בתחילת שנות ה-90, ערכו של המטבע צנח בצורה קיצונית. לכן, ב-1 בינואר 1995 הומר הזלוטי הישן (שסימונו לפי תקן ISO 4217 הוא PLZ) לזלוטי החדש (שסימונו הוא PLN), ביחס המרה של 10,000 זלוטי ישן = 1 זלוטי חדש.

נכון לשנת 2008, נמצאים בשימוש מטבעות של 1, 2, 5, 10, 20 ו-50 גרושי, ושל 1, 2 ו-5 זלוטי. כמו כן, נמצאים בשימוש שטרות של 10, 20, 50, 100 ו-200 זלוטי.

למרות שהחל משנת 2004 חברה פולין באיחוד האירופי, היא לא מהווה חלק מ"גוש האירו" ועל כן מטבע האירו עדיין לא החליף את הזלוטי כהילך חוקי במדינה. פולין התחייבה בפני האיחוד לאמץ את האירו כאשר תעמוד בתנאים הכלכליים הנדרשים על פי אמנת מאסטריכט, אולם הדבר יחייב תיקון לחוקה הפולנית. בשנת 2011 הודיע שר האוצר הפולני כי אין בכוונת ממשלת פולין להחליף את הזלוטי בעתיד הנראה לעין.

זנב

הזנב הוא חלק גמיש בגופם של בעל חיים, היוצא בחלקו האחורי. זנב מאפיין בעיקר בעלי חוליות, אצלם מהווה את קצה עמוד השדרה, וקיים גם אצל חלק מחסרי החוליות, למשל עקרבים.

יוסף קורקוס

רבי יוסף קורקוס (שנות הר', אמצע המאה ה-15 - ה'ש', 1540) היה מחכמי מצרים וארץ ישראל לאחר גרוש ספרד, מראשוני מפרשי הרמב"ם. מכונה גם "מהר"י קורקוס" (מורנו הרב יוסף) או "ר"י קורקוס".

לירה מצרית

לירה מצרית או גְנֵיה (جنيه בהגייה מצרית) היא ההילך החוקי של מצרים על פי צו החל משנת 1834.

המטבע מוטבע לשימוש הציבור החל משנת 1836. הלירה המצרית מחולקת ל-100 פיאסטרים או קְרוּש (قروش). (ובעברית: גרוש), כשבעבר הייתה נהוגה חלוקה ל-1000 מיליימס. הבנק המרכזי של מצרים החל להנפיק שטרות החל מה-3 באפריל 1899.

הלירה המצרית הייתה הילך חוקי בארץ ישראל מ-1 ביולי 1920, עם מינוי הנציב העליון הרברט סמואל, ועד ל-1 בספטמבר 1927, עת הונפקה הלירה הארץ ישראלית אשר החליפה אותה. הלירה המצרית משמשת הילך חוקי ברצועת עזה מ-1951.

מצב משפחתי

מצב משפחתי או מעמד אישי של אדם הוא מצבו בהקשר של זוגיות. הענף המשפטי המטפל בסוגיות של המעמד האישי קרוי דיני משפחה.

משכנות ישראל

משכנות ישראל (בקיצור: משכנות) מהשכונות הראשונות אשר הוקמו מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים כיום חלק משכונת נחלאות.

פנויים פנויות

פנויים פנויות (פו"פ) הם גברים ונשים שאינם נשואים או שאינם נמצאים במערכת יחסים רומנטית. בדרך כלל מתלווה למונחים פנוי או פנויה הקשר של חיפוש או המתנה פאסיבית לבן או לבת זוג.

פנויים ופנויות מהווים קבוצה נרחבת באוכלוסייה, בני גילאים שונים, מצבם האישי עשוי להיות רווק, גרוש או אלמן (ומקביליהם הנשיים), ואפשר גם לכלול בהם גם נשואים הנמצאים בהליכי פרידה או גירושים (פרודים). אף על פי שאין תחום גילאים מוגדר שניתן להכליל בקבוצה זו, אפשר להניח כי הפנוי או הפנויה עד אמצע שנות ה-20 לחייהם, לא ייכללו בהגדרת פנוי או פנויה, אם כי הדבר תלוי גם בקבוצת האוכלוסייה אליה הם משתייכים. כך למשל, בחברה דתית, קבוצות הפו"פ מתגבשות כבר בגיל צעיר יותר.

פנויים ופנויות המחפשים דרך להתקשר עם בני זוג, עושים זאת בדרכים שונות, ובהן: משרדי שידוכים, אתרי היכרויות באינטרנט, מדורי היכרויות בעיתונים, היכרויות אישיות יזומות. כמו כן קיימים מועדוני היכרויות המקיימים טיולים משותפים, מסיבות, וערבי מפגש חברתיים.

תופעת הפו"פ מקבלת ביטוי נרחב באמצעי התקשורת. בין היתר במדורי ייעוץ בעיתונים, בסדרות טלוויזיה כמו סקס והעיר הגדולה או בתוכניות מציאות כמו דאבל דייט, קחי אותי שרון, הרווק.

בירושלים העתיקה הייתה תקנה משנת תק"ז (1707) כי רווק מעל גיל 20 לא יגור בתוך ירושלים, אולם תקנה זו אינה נהוגה בירושלים המודרנית, גם לא בקרב דתיים.

פרוטה (מטבע ישראלי)

פרוטה הייתה מטבע ישראלי בשנים 1950-‏1960, בשווי אלפית הלירה הישראלית.

השם "פרוטה", שמקורו בפרוטה העתיקה, החליף את השם הלועזי "מיל" שהיה נהוג בתקופת המנדט הבריטי ובשנותיה הראשונות של המדינה, כחלק האלף של הלירה הארץ ישראלית. מטבעות הפרוטה נשאו ערכים של 1, 5, 10 (שלושה סוגים) 50, 100 (שני סוגים), 250 (מטבעות ניקל אשר בהם השתמשו ומטבעות כסף אשר בהם לא השתמשו ומשמשים לאספנות) ו-500 פרוטות.

בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20 היה "אסימון נייר" בשווי 5 פרוטות (בסלנג התייחסו אליו כ"חצי גרוש"), שהודפס בצבעי שחור ואדום על ריבוע נייר לבן (המתבלה בקלות). בחלקו הקדמי הודפס מגן דוד בצבע אדום והכיתוב "5 פר." טוב לנסיעה ב"שירותי א.ש.ד" או ב"שירותי דן", ובחלקו האחורי: "אם לא תשתמש בתו זה - תמורתו תרומה למגן דוד אדום". בנוסף לקווי התחבורה הציבורית, גם חנויות מכולת כיבדו את השטר כהילך חוקי ואיפשרו להשתמש בו לקניות.

בשנת 1960 הוחלפה חלוקת המשנה של הלירה הישראלית, כך שבמקום 1,000 פרוטות, היא חולקה ל-100 אגורות. הדבר נעשה עקב הפיחות בערך הלירה הישראלית, פיחות שביטל את הצורך במטבעות שערכם נמוך מ-10 פרוטות. מאז ביטול הפרוטה והוצאת המטבעות שלה מהמחזור בראשית שנות ה-60, לא נעשה עוד שימוש בשם הזה במערכת המטבע הישראלית.

קורוש

קורוש (בטורקית: Kuruş) הוא מטבע שהיה נהוג באימפריה העות'מאנית ולאחר מכן בטורקיה. כיום הקורוש הוא יחידת המשנה של המטבע הטורקי לירה טורקית - לירה טורקית אחת שווה מאה קורוש.

באימפריה העות'מאנית קורוש היה שווה בערכו ל-40 פארה. הקורוש העות'מאני (כונה גם פיאסטר) היה מלכתחילה מטבע עשוי כסף, אך במחצית השנייה של המאה ה-19 פוחת ערכו עד כדי כך שהוא הופץ גם כמטבע נחושת גדול וגם כמטבע כסף קטן. לאחר מכן, בשנת 1870, הפך ליחידת משנה של הזהב הטורקי, הלירה.

הקורוש איבד את ערכו לחלוטין בעקבות האינפלציה הכרונית בטורקיה בסוף שנות השבעים של המאה ה-20. ב-1 בינואר 2005 החליטה ממשלת טורקיה להחליף את המטבע הטורקי, ולהנהיג את הלירה הטורקית החדשה. השם קורוש הוחזר לשימוש עבור יחידת המשנה של הלירה החדשה, כך שהחלק המאה של הלירה החדשה מכונה קורוש חדש.

השם קורוש, בצורתו הערבית: קִרְש (قرش), התקבל גם במצרים בעת שהנהיגה מטבע עצמאי משלה - הלירה המצרית. עד היום נקרא החלק המאה של הלירה המצרית "קרש". בעת שהוחלפה הלירה המצרית בלירה הארץ ישראלית (פונט פלסטיני) בשטח המנדט הבריטי, נקבע שהיא תתחלק ל-1000 מיל, אולם בציבור עדיין רווח השם קרש או גרוש למטבע של 10 מיל.

קלין פופסקו-טריצ'אנו

קלין קונסטנטין אנטון פופסקו-טריצ'אנו(בשמו המלא) (ברומניתCălin Constantin Anton Popescu-Tăriceanu, נולד ב-14 בינואר 1952 בבוקרשט) הוא פוליטיקאי ליברלי רומני וראש ממשלת רומניה בשנים 2008-2004, ה-11 במניין אחרי מהפכת 1989. בשנת 2007 כיהן זמן קצר כשר החוץ. כיום הוא מכהן, החל משנת 2015, כיושב ראש מפלגת ALDE, ברית הליברלים והדמוקרטים שנוצרה על ידי איחוד בין סיעתו, המפלגה הליברלית הרפורמיסטית עם המפלגה השמרנית, והחל משנת 2014 הוא מכהן כיושב ראש הסנאט של רומניה. הוא מהנדס אזרחי בהכשרתו.

פופסקו-טריצ'אנו הוא ממוצא יווני מצד אמו. סבו גאורגה אתנסיאדה היה איש עסקים, מחלוצי ייבוא המכוניות ברומניה.

פופסקו-טריצ'אנו הוא בעל תואר במתמטיקה ומדעי המחשב ובמהלך השנים מילא שורה של תפקידים בשרות הציבורי, בהם: מהנדס מנהל המים של מחוז ארג'ש (1976–1979), מורה בפקולטה ההידרוטכנית בבוקרשט (1980–1991), מייסד ומנהל תחנת הרדיו הפרטית הראשונה ברומניה, "רדיו קונטקט" (1990–1996), שר המסחר והתעשייה בממשלתו של ויקטור צ'ורביה (1996–1997), נציג בוקרשט בבית התחתון (פרלמנט) (1996–2004), וסגן נשיא המפלגה הליברלית לאומית (PNL).

עם ניצחונו של טראיאן בססקו, בבחירות 2004 לנשיאות, מינה בססקו את פופסקו-טריצ'אנו לראש הממשלה.

המינוי בוצע בהתאם להסכם ביניהם טרם הבחירות.

בין שני האישים, בעלי הברית לשעבר, קיימת יריבות מתמדת. הנשיא בססקו אף סירב לאשר מינוי שרים שהוצעו על ידי ראש ממשלתו, פופסקו-טריצ'אנו, וביצע לכאורה עברות נוספות כנגד החוקה. בשל כך יזם פופסקו-טריצ'אנו את הדחתו של בססקו על ידי הפרלמנט. בססקו הושעה מתפקידו, אך לאחר משאל עם שנערך ב-19 במאי 2007, זכה לאמון מחדש.

פופסקו-טריצ'אנו כיהן כראש ממשלת רומניה עד שהוחלף בידי אמיל בוק ב-22 בדצמבר 2008.

שואת יהודי יוון

שואת יהודי יוון היא השואה שעברה על יהודי יוון, שהחלה עם כיבוש יוון בידי גרמניה הנאצית באפריל 1941, והסתיימה עם שחרור יוון באוקטובר 1944. ערב מלחמת העולם השנייה חיו ביוון כ-80,000 יהודים (כשני שלישים מהם בעיר סלוניקי), למעלה מ-60,000 מהם נרצחו בשואה.

השואה ביוון התקיימה בשתי תקופות עיקריות. התקופה הראשונה ממרץ עד אוגוסט 1943, בשטחים תחת שלטון בולגריה וגרמניה הנאצית, במהלכה גורשו ונרצחו רוב יהודי אזור תראקיה והעיר סלוניקי. בזמן זה האיטלקים התייחסו אל היהודים בשטחם בסובלנות, לפעמים בתמורה לעבודת כפייה ומיסים כבדים. מצב יתר יהודי יוון הורע כאשר פרשה איטליה מהמלחמה בספטמבר 1943, כשאת מקום האיטלקים תפסו הגרמנים. מסוף מרץ עד יולי 1944 גורשו להשמדה רבים מיהודי אתונה, יואנינה, לאריסה, כרתים, קורפו, ורודוס.

הכנסייה היוונית-אורתודוקסית, המחתרת היוונית, והיוונים המקומיים, סייעו להסתרתם והצלתם של יהודים רבים ביוון. חלק מיהודי יוון ברחו לאלבניה והצליח להנצל שם בזכות המקומיים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.